המלחמה.

ה„רוס“ מביא ממכה"ע „פטי פאריזיאן“ את השיחה שהיתה לסופר מכה"ע ההוא בפטרבורג עם הקונטר-אדמירל ראָזשדעסטווענסקי, ראש השטאב הראשי לצבאות הים.

האדמירל ראָזשדעסטווענסקי הגיד לסופר: „הנני יכול להקדיש חצי שעה לשוחח עמך, אבל לא יותר. מה חפצך לדעת? שאל, ואנכי אשיבך“.

„אדמירל, אומרים, כי אתה תהיה מפקד האסקדרא הבאלטית בהיותה נכונה ללכת למזרח הרחוק. הנכון הדבר?“.

„אמת, כי הציעו לפני לקבל את המפקד הזה ואנכי נרציתי; פחות אמת הדבר, כי יבוא יום לנהג את האסקדרא הזאת אל המזרח הרחוק“.

„ומדוע זה, אדמירל?“.

„יען אין לדעת אל נכון אם ישלחוה שמה. אמת, כי  חקרו בדבר אפשרות משלוח האסקדרא, וגם החלט, כי היא תהיה נכונה ליום 15 יולי, ואולם נחפזו מעט להגיד אפילו בספירות אופיציאליות, כי השליחה למזרח הרחוק דבר נחרץ. הדבר עוד לא נחרץ“.

„ובכן לא קבלת, אדמיראל, משמר מפקד עליה?“.

„להפך, ואולם מי זה יוכל להגיד מראש מה יקרה עד חודש יולי, ומי זה יוכל להחליט, כי אז לא יהיו נחוצים לנו כחות האסקדרא הזאת לים הבאלטי עצמו? איך יוכל איש להיות בטוח, כי עד אז לא יסתבכו המקרים?“

„היכן?“

„באירופא. ומלבד זה, בירח ספטמבר – כן היא דעתי הפרטית – לא יהיה עוד כל מעשה לצבא-הים במזרח הרחוק“.

ובראות האדמירל את השתוממותי הוסיף: „דברי יפליאוך. הנני רואה זאת. ובכן הסכת ושמע: בהיות האסקדרא מוכנה לא יהיה לה עוד כל מעשה במזרח הרחוק. עד העת ההיא כבר יספיקו היאפאנים להוביל לקוריאה כלי תותח, כדורים וכל מכשירי המלחמה, צידה במדה מספקת לעשות מלחמה במשך ירחים רבים. ליאפאנים ישנם מקומות לבדק אניותיהם, ולילדות תחשב לכסות ולהעלים, כי היאפאנים נמצאים במצב מצוין, ומלבד זאת היאפאנים הם אויבים אשר עלינו יהיה להלחם עמם מלחמה קשה אם חפצים אנו לנַצחם. הם לא ישובו אחור מהוציא סכומים עצומים למען השיג אפילו תוצאות כה מעטות אשר בהשקפה ראשונה כלָא תחשבנה. אם היאפאנים עושים ככה, מוכח, כי הם בטוחים ביכלתם לחדש תמיד את צרכי המלחמה, מוכח, כי ידידיהם הנאמנים מספיקים להם כל הנחוץ למו“.

„ובכן לדעתך, אדמיראל, תהיה המלחמה ארוכה?“.

„ודאי, וככה היא דעת כל אלה שאינם רואים הכל אך באספקלריא מאירה“.

„מה דעתך, אדמירל, על דבר תכסיס הים של טאָגאָ?“.

„הנני חושב, כי האדמירל טאָגאָ בהתנפלו על פארט-ארטור הוא עושה מה שדרוש לו לעשות ואופן מעשהו הוא כדבעי. הוא בטוח, כי בשעת ההכרח יוכל תמיד לתקן פרצי ציו, להכין מחדש צרכי מלחמה, ואם יהיה נחוץ יוכל גם להחליף את כלי תותחיו הכבדים. בעצרו את ציֵנו אצל פארט-ארטור, הוא אוכפנו להלחם מלחמת מגן, והוא בעצמו מגביר בעת ההיא את אניותיו, מלמד את אָפיציריו את כל סתרי התכסיס, מחנכם ומרגילם, בשעה שאצלנו העצבים מתרגזים בהמצאנו במצב החִכּוּי“.

„אבל האדמירל מאקאראוו יצא  פעמים אחדות למלחמת תנופה, הוא יצא פעמים אחדות מן הנמל הפנימי של פארט-ארטור, הוא יצא אל הים הגלוי גם למרחק 30 מיל“.

„כן, כן, אבל האדמירל מאקאראוו הנהו שבוי המצב אשר לא הוא יְצָרוֹ ואין לאל ידו לשנותו. הוא – ספן מהולל, שליט עז רוח, חרוץ ומורא לא יעלה על ראשו, ובכל זאת הוא רתוק אל פארט-ארטור ע"י טאָגאָ זה, אשר בירותו אל המבצר הוא נותן לאנשיו את היתרון המוסרי ואת יתרונות המתנפל, ובאותה שעה הוא נותן היכלת לאניות-ההובלה היאפאניות להעביר אנשי צבא לקוריאה בבטחה גמורה“.

„ומה איפא נחוץ היה לעשות, אדמירל?“.

„מה שנחוץ לעשות הננו עושים. הננו מגינים על כבוד הדגל; לעבוד ביתר מריצות נחוץ היה קודם; על התנפלות צריך היה להשיב בהתנפלות, להגיח על האויב, להלחם עד מות, הלא תבין, בעזרת כלי תותח, כדורים, קרדומות, אגרופים שִׁנַיִם, נחוץ היה לְנַצֵחַ או למות אך בכל אופן להביא לאויב אבדות, לבל יוכל להעלות צבאותיו אל היבשה. להקריב את הצי – לו יהי כן, ואולם נחוץ היה למחוץ מחץ לב א עזוז-הים היאפאני. או אז היתה עלית צבא יאפאן דבר נמנע. התבין עתה מדוע נחוץ היה בכל מחיר להתנפל ולהגיח?“

„אבל היאפאנים נשאו אבדות גדולות. האם לא אבדה למו אנית-שריון אחת בעת ההתנפלות האחרונה?“.

„לא, הם כמעט לא אבדו מאומה; נהרס הגשר הקטן של המפקד והלם הצריח של אנית-השריון „אַזאַמאַ“, ואולם עתה כבר נתקנו כל הפרצים האלה“.

„אדמיראל, אומרים כי האסקדרא הוולאדיוואסטאקית חטפה שתי אניות-סוחר יאפאניות ותזיק אנית-מלחמה אחת“.

„לא אוכל לתת לך ידיעות נכונות ע"ד המקרה הזה; לא קראתי הודעה אפיציאלית בנידון זה. הנני יכול להגיד לך, כי האסקדרא הוולאדיוואסטאקית מתהלכת לרוחה אל כל אשר תחפוץ, היא יוצאת, שבה, סובבת בים הגלוי, והיאפאנים אינם מרהיבים בנפשם להתנפל עליה“.

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 78, 19 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תלגרמות של הצפירה.

[…]

פטרבורג. (הרצאת הוויצי-אדמיראל סקרידלוב ע"ד הטבעת אניות המשא היאפאניות ביום 2 לח"ז): בהכנעה גדולה הנני מודיע להר קסריותך: ביום 30/6 יצאה פלוגת אניות המרוץ להראות כחה ופעלה על חבור הים של הצבא היאפאני; בפלוגה נמנו אנית המרוץ „רוסיא“ ועל דגלה הוויצי-אדמיראל בוזאובראזוב, אנית המרוץ „גרומבוי“ ואנית המרוץ „רוריק“. בלילה בין יום 8/6 שבה הפלוגה לוולאדיבוסטוק. ע"ד המרוץ מודיע ראש הפלוגה כי ביום 2/6 בבקר שט מדרום אל לשון הים של סימונוסיקי, ובהיותו על מרחק 20 מיל משם ראה על האופק שתי אניות קיטור, ויחל לרדוף אחריהן, אך לא הצליח להשיגן כי רחוקות היו, ואז נראתה עוד אניה שלישית. אז נתן צו לאניה „גרומובוי“ לתפוש אותה (אח"כ הוברר שאנית הקיטור הזאת היא הנקראה „איצימומארו“), ויתנו לה ספני אניתנו אותות לעמוד, אך היא מאנה ותשט הלאה עד אשר פגעו בה כדורים אחדים, ואז עמדה מלכת, ואנשיה החלו להפיל את עצמם לתוך המים. אז נתן ה„גרומובוי“ אות, שהוא מצוה את כל העם אשר באניה לעזוב אותה, ויעשו כן, ויורידו את אנשי האניה לשתי סירות, ואלה אשר שטו מסביב לאניה בים הומשו מן המים ע"י אנשי ההצלה של אניתנו ויובאו אל ה„גרומובוי“, והאניה „איצימומארו המכילה יותר מן 3,000 טאנן, שהיתה מובילה אנ"צ וחומר למערכות המלחמה הטבעה ע"י יריות. במספר 105 איש שהובאו אל אנית המרוץ מאנית המשא הנ"ל היו 17 פקידים. אחרי אשר הטביע ה„גרומבוי“ את ה„איצמימאררו“ נראו עוד שתי אניות קיטור, וישם ה„גרומובוי“ את  פניו בהן, וירדפן וישיגן והנה הן האניות „סאדומארו“ ו„חיטאטשימארו“, כ"א מכילה 6000 טאָנן. מלבד חומר מלחמה נמצא באניה הראשונה בית מלאכה שלם של כלי התלגרף עם שנים עשר פקידים וחומר-למבנה גשרים, ובאניה השניה יותר מאלף אנשי צבא וחומר לצרך הצבא. אז נתן צו לאניות המרוץ „רוסיא“ לתפוש את ה„סאדומארו“ ול„גרומובוי“ – את ה„חיטאטשימארו“, ואולם ה„חיטאטשימארו“  נסתה להמלט. אחרי אשר ירינו אליה איזה יריות של התראה לעצרה, והיא לא עמדה, פתחנו יריה למולה, ורק אז עמדה מנוע. לתביעתנו שהאנשים חייבים לעזוב את האניה לא הושם לב, ורק אחרי איזה יריות של כפיה החלו להוריד את סירות ההצלה, אנית משא זו צללה לאט לאט, ולכן נתן הצו לה„גרומובויׅ להחיש את טביעת האניה, וה„גרומובי“ בצע את הדבר במהרה, ואנית המשא „סאדומארו“ שנרדפה ע"י אנית המרוץ „רוסיא“ עמדה אחרי איזה יריות שכוננו אליה, ולאות הנתון שהיא מצווה להוריד סירות ההצלה, החלה מהר להורידן, מקצתן התהפכו ומקצתן מלאו אדם ותשוטנה לעינינו אל האיים טואוסימא ואיניסימו הנמוכים. מזג האויר שקט, הים היה שאנן. אנית המרוץ „רוריק“ נצטותה לקבל את פקידי הצבא ואת הפשוטים ואת המצביא ואת עוזריו. אך מכל אלה נראה שאפשר היה לקבל רק ארבעה בני חו"ל וחמשה ועשרים פקידים, והנשארים לא עזבו את אנית המשא, ואז נצטוה ה„רוריק“ להטביעה ע"י משחיתים. מההתפוצצות הראשונה לא טבעה האניה, וע"כ כוננו אליה עוד „מינא“ שניה, ואז  פרץ המפץ, ותחל האניה לטבוע. בחשבנו את הענין כנגמר, ורוח היום החל להתקדר, צוינו את הפלוגה לשוט הלאה. ביום שלמחרתו בדרך העולה אל מצר-הים הסאנגארי פגשה הפלוגה את האניה הבריטית „אללאנטין“. לפקידנו ששלחנו לבדקו אמר הספן שהוא נוסע ממורוא למסינגאפורי ומוביל 6500 טאָנן פחמים. חקירת עובדי האניה, בדיקת התעודות, אי סדרים בפנקס הרשימות נוסף על העובדא כי מתחלה היתה אניה זו מובילה חרם מלחמה ליאפאן עוררו חשד בדבר כשרות סחורה זו, ויאנסו את האניה לשוט לוולאדיבוסטוק בלוית ספינות חילנו תחת פקדת הלייטאנט פטרוב לדון אותה בבית דין הים. חוץ מאנית הקיטור הזאת לא ראתה הפלוגה אניות אחרות. באניה הנ"ל היה נתין יאפאני אחד, איש אינטליגנטי, אשר כנראה, לא נמנה בין פקידי האניה.

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 133, 23 ביוני 1904, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכתבי סופרינו.

פטרבורג. בדבר האניה „יעניסיי“ שנשברה ע"י פח וירדה תהומות אוכל להודיע את הפרטים האלה. האניה לא  נשברה מגירא דיאפאן אך מגירא דילה עצמה. זה היה אך אסון מקרה רע. „יענייסע“ הניחה חיץ של פחים במבוא המפרץ טאליענוואַן, לבל תוכלנה שם אניות יאפאן לגשת. אחרי הניחה פחים אחדים במים (לה 500 פחים כאלה) ראה המפקד, כי אחד הפחים צף ועלה למעלה, יען  נקרע קצה החוט המחברו אל העוגן מתחת למים, וברצות האניה להתרחק למען ירות אל הפח ולקרעו (כי בהמצאו למעלה יוכל להתפוצץ) נשאה שטף המים, ותפגע באחד הפחים שהניחה בעצמה במים, ויתפוצץ הפח והאניה נקרעה.

אניות נושאות פחים כ„יענעסיי“ נמצאו רק שתים במזרח הרחוק: היא ו„אַמור“, וגם בים השחור נמצאות שתים: „בוג“ ו„דונאי“. היא היתה מכוסה שריון עשת-ברזל. נבנתה בשנת 1899, ארכה היה 300 רגל ורחבה 39. בה נמצאו 13 כלי תותח קטנים, 13 אפיצירים עם 290 אנשי פשוטים.

[…]

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 30, 17 בפברואר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דברי הימים

יְצִיאַת הַאֶסְקַדְרָה הַפּוֹרְט-אַרְטוּרִית.

^{קורות פורט-ארטור מעת שנתפרדה החבילה. – אותות ומופתים. – הרוסים עד עתה. – תשובות היאפאנים. ההגחה האחרונה והרשם שעשתה. – השערה שהוכחשה. – זהירות היאפאנים וצפיתם. – ההבדל בין אניות השריון ובין סירות המוקשים הקטנות. – הנסיונות השונים אשר נסו. – שאלות שאין עליהן תשובה.}

הָעֲבוֹדָה הַנֶעֶלֶמֶת בְּעִיר הַחוֹף. מעת אשר נפסק החבור הקבוע בין פורט-ארטור ובין העולם החיצון באו אך דברים למקוטעין, קצרים, סתומים וחתומים, ע"ד מצב הצי הרוסי במימי פורט-ארטור והצי היאפאני מסביב לו, ומעשיהם, ומטרתם. אך דבר אחד הוא ברור, כי מיום 2 מאי והלאה היו ידי הַסַפָּנִים הרוסים מלאות עבודה לתקן את האניות הניזוקות ולהדוף אחור את האניות היאפאניות שהיו מנסות פעם בפעם להתנפל כחתף בהיסח הדעת. עבודת תקון האניות הניזוקות, וביחוד שלש אניות השריונים („צעסארעוויטש“, „רעטוויזאן“, „פאביעדא“) ואנית-המרוץ „פאלאדא“ נגמרה ביום 1 יוני (עפ"י הידיעות שבאו ביום 3 יוני מאת הקונטר-אדמיראל ויטהפֿט); לפי זה נמשכה עבודת תקון „רעטוויזאן“, „צעסארעוויטש“ ו„פאלאדה“ – ארבעה ירחים (תחת אשר עפ"י ההשערה והאומדנא-בעלמא בראשונה הספיקו שני שבועות), וה„פאביעדא“ – שני ירחים. גם אניות הטורפידין הניזוקות (כנראה „וונושיטעלני“, „ריעשיטעלני“, „סקורי“, „וולאָסטני“ ועוד איזה אניות טורפידין שניזוקו בתגרות שהיו ביום 12 וביום 26 פבר. ביום 31 מאֶרץ ובאפריל) כבר נתקנו עפ"י הודעותיו של הק. אדמיראל ויטהפֿט.

עֲמַל הַיַאפַּאנִים בְּתַכְסִיס הַיָּם. אחרי יום 9 מאי שנה האדמיראל טוגו תכלית שנוי את תכסיסו למען מנוע את אניותיו מסכנת ההתנגפות על מוקשים שטים בסביבות פורט-ארטור על הים. האניות הגדולות החזיקו מעמדן כל הימים הרחק מגדות הים, לא קרוב מן 20-30 מיל ¹), ורק אניות המרוץ שתחתיתן במים לא-עמוק (מסוג Chitose) עמדו על משמרתן לצפות על פורט-ארטור – והתנפל לא התנפלו על פורט-ארטור האניות הגדולות, כי אם הקלות, נושאות-התותחים ונושאות המוקשים ²), שאין רעה להן מן ה„מינות“ השטות. קרוב לחשוב, כי ארבע מטרות היו לטוגו בתכסיסו זה: א) לתור ולהתחקות על מצודות החוף של הרוסים; ב) לחסום את הדרך לפני הצי הרוסי לבל יוכל לצאת מפורט-ארטור; ג) לירות יריה תמידית על קבוצות התותחים, על הבאטיריות אשר ביבשה; ד) לשלח מוקשים לפגוע באניות הרוסים. אכן מכל המטרות התבררה בתור מטרה רשית סגירת מוצאי פורט-ארטור ומובאיו לפני הצי הרוסי על ידי מוקשים שטים. אכן הנסיונות האחרונים אשר נסו היאפאנים לגדור ולחסום את החוף עלו בתהו: אנית המשא קוריומארו נכשלה במוקש, ואנית מוקשים אחת, שכדור רוסי פגע בה, ניזקה מאד. כנראה, גם בפעם הראשונה גם באחרונה לא היה סיפק בידי היאפאנים לכלות את עבודת הנחת המוקשים, וזאת היא אשר נתנה היכולת בידי הספנים הרוסים לחפש את הגדרים האלה ולהרסם.

יְצִיאוֹת שְׁתַּיִם. אך שתים היו פעולות של ממש אשר נסו הספנים הרוסים לפעול מיום 2 מאי והלאה. מטרת שתי הפעולות האלה היתה לעזור לצבא היבשה הרוסי במלחמת מגן שהוא נלחם להגן על מצבו בגדות הים של קואנטון. המשלחת הראשונה של שתי מחלקות מפלוגת-האניות הפורט-ארטורית לצינטשאו (קינטשאו) ביום 13 מאי – לא צלחה, וצינטשאו נכבשה ע"י מחנות הגינ' אָקי, כנודע. אמנם במפרץ הטאַלינואַני הֵסַבָּה ספינת התותח באָבר ושלש ספינות מוקשים שלווה, נזקים כבדים, ביריתן הרבה, לדיויזיה היאפאנית השלישית אשר עלתה פה בין הר סאמפסון ובין לשון הים חונוזי, וגם שתקו 3) את הבאטיריא היאפאנית הארבע ועשרים, אך אחרית המלחמה לא שנתה על ידי החבל הזה אשר לקחו במשך ראשיתה. ואגודת 10 אניות מוקש, שׁשֻׁלְחָה בלילה ההוא להתנפל על פלוגת האדמיראל טוגו שֶׁיָרְתָה יריה תמידית על נאנשאן, לא הגיעה כנראה מהתלגרמות הרשמיות הרוסיות, עד האויב, אנית מוקש אחת התפוצצה בחשכת ליל אל סלע, והמחלקה כולה אֻלצה לשוב אחור. יתר מאלה הצליחו אנית המרוץ „נאָוויק“ ומחלקת ספינות מוקש ביום 31 מאי במפרץ סיקאו, אל הכפר לונואגאן 4). אניות המוקשים היאפאניות סרו לפני אנית המרוץ הרוסית, ואחרי כן אלץ אלצו ה„נאָוויק“ ואניות המוקשים הרוסיות ביריתן – מחנה חיל רגלי יאפאני שהשתער על המצודות הרוסיות הראשונות לחדול ממלחמת תנופה.

הַיצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה. ביום 10 יוני יצאה האסקדרא של הקונטר-אדמיראל ויטהפט כולה בים, ובכללה גם האניות שמלאכת תקונן נגמרה באין נגרע דבר, המעשה הרב הזה הראה בעליל כי המוצא מן החוף הפנימי אל החוף החיצון הוא חפשי, וכי האניות המתוקנות כשרות לשוט ולהלחם. חֲבַל, שהודעתו של טוגו היא קצרה מאד, עד כי אין להוציא ממנה דבר נכון, מדוע גמר הקונטר-אדמירל ויטהפט בדעתו לעזוב את חוף המבטח. יש לשער השערות רבות ע"ד המטרות האפשריות אשר בגללן יכול היה ויטהפט למצוא לנכון לפניו להפליג עם האסקדרה בים. אבל רחוק הדבר לשער, כי ויטהפֿא החליט להתנפל על אניות טוגו הרבות מאניותיו ולהכנס בפרצה דחוקה ולהמיט על עצמו את הסכנה להיות נתּק ונגזר מן הבסיס שלו. אבל אולי היה מקום לחשוב, כי יצלח לצאת ולהתנפל על מקצת אניות היאפאנים ולכוף אותן למלחמה בטרם יהיה סיפק ביד האדמיראל טוגו להבהיל ולהחיש אל מקום המלחמה את כל אניותיו, וביחוד את אניות התריסין הנשמרות שמירה מעולה לעמוד בתחום רחוק מן החוף. יסוד היה להשערה זו בהעובדא, כי במשך שבועות אחדים נראו עקבות הצי היאפאני אצל גדות הים של ליאאודין ושל קואנטון רק בגדודים קטנים. כן גם יוכל היות, שויטהפֿט, ביציאתו עם האסקדרא, התכוון לצוד את הצי היאפאני לגשת אל החוף ולהתנגף שם על המוקשים הטמונים אשר שות שתו שם הספנים הרוסים.

נוֹעַ הֲלוֹם וְהֵנָה לְסִבָּה לֹא נוֹדַעַת. אם כה ואם כה, ביום 10 יוני בבקר יצא הק. אדמיראל ויטהפֿט עם 11 אניות מלחמה (6 אניות שריון, 5 אניות מרוץ), בלוית 14 אניות טורפידין אל החוף החיצון. יציאה זו נראתה בשעה 11 לפני הצהרים לאנית מרוץ יאפאנית אשר שקדה שם על המצפה, והאדמיראל טוגו דומה שחנה אז במפרץ טורנדון, קבל ידיעה זו תכף ע"י התלגרף בלי-חוט, וירם מהר את אניותיו מעל העגן, וישט בכל עוז הקיטור לארטור, ויחן שם לפנות היום עם כל פלוגתו, אפס כי אל החוף החיצון לא נגש, ובזאת נמלט מן הסכנה להכשל במוקשים רוסים (אם הונחו שם). אז שם ויטהפֿט את פניו נגבה, זאת אומרת: לליאאוטישאן, אך את החוף החיצון לא עזב, ויצבא מאחורי „זנב הנמר“. עד כה ועד כה שטה האסקדרא הרוסית אל החלק הצפוני של החוף החיצון אל קרבת „הר הזהב“, ששם טוב לאניות לעמוד (החלק הזה של החוף מסוכך מצפון בסלעים „שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב“ על פני הים), יען כי בקרבת המקום יש באטיריות רוסיות. ואולי עשה האדמיראל ויטהפט שנוי מקום זה מזהירות: החלק הצפוני של החוף היה גדור יתר מכל בשברי אניות ה„בראנדירין“, וגם לא היה נקי לגמרי ממינות, אך מאחורי „זנב הנמר“ לא הניחו היאפאנים מוקשים ולא הטביעו אניות.

בלילה ההוא לא נכנסה האסקדרא הרוסית אל החוף הפנימי (כך היה נוהג מאקארוב), ותשאר בחוף החיצון כמיחלת לדבר מה. הדבר הזה עורר א היאפאנים לכונן בלילה התנפלות של מוקשים ¹) על אניות המגן הרוסיות. זאת היתה ההתנפלות הראשונה במשך כל הזמן מיום 27 יאנואר והלאה. אניות הטורפידין והקונטר-טורפידין היאפאניות הבקיעו להן דרך בין אניות המוקשים הרוסיות ותשלחנה טורפידין אל האניות הגדולות הרוסיות. ביום 11 יוני בבקר שב ויטהפֿט אל החוף הפנימי בהשכילו להשתמט ממלחמה בים פתוח עם האדמיראל טוגו. התלגרמה הרשמית מאת אלכסיוב אל כבוד אדוננו הקיר"ה, שבאה בגליון הקודם, בררה את הדבר הזה לכל פרטיו ותשם לאל את כל השמועות הפורחות על אדות הקרב הזה.

נ. ס.

1) מיל של ים – 6,080 רגל, או ¾1 וויאָרסט (זאת היא גם המדה שקוראים לה „קשר“ (קנאָטען  wezel, узель).

2) קאנאנענבאָאָטטע, טאָרפעדאבאָאָטע.

3) צום שווייגען געבראכט.

4) לונואגאן – בין פורט-ארטור ודאלני.

1) מינען-אנגריפֿף.

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 142, 4 ביולי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נ. ס. = נחום סוקולוב