ידיעות פוליטיות.

הצי החינאי.

זה לא כבר הועידה הממשלה החינאית קומיסיה מיוחדת לעניני הצי תחת הנהגתם של הנסיך טסיי-סין, אחיו הצעיר של הנסיך המושל, והאדמיראל סא. הקומיסיה הזאת נשלחה לארצות שונות, כדי לחקור את מצב הציים המשוכללים. ובתור תוצאה של חקירות הקומיסיה, נעשו אח"כ איזו הזמנות קטנות לבנין אניות באנגליה, גרמניה ויאפוניה.

אולם התחלה קטנה זו של צי-מלחמה משוכלל אינה חשובה עוד כלל. תקון הצי הישן דורש לא פחות מעשרים מיליון טילים, ואוצר הממלכה הוא ריק לגמרי. התקונים החדשים הרבו ביותר את הוצאות הממלכה, וגם כמה בנינים אופיציאליים הוקמו בשנה האחרונה בפקין על חשבון הממשלה. ההכנסה אינה מפרנסת כלל את ההוצאה, ואי אפשר לברוא כעת מפעלים חדשים הדורשים הוצאות מרובות. אולם הצי נחוץ מאד להגנת הממלכה; ועל כן החליט מיניסטר-הפינאנסים להקידש לו את חמשת המיליון טילים, שנתן בהלואה למיניסטר-הדרכים לצורך פדית מסלות-הברזל, אחרי שיקבלם בחזרה.

גם פרובינציות ידועות בחינה הבטיחו להמציא להממשלה 11,340,000 טילים לצורך תקון הצי, וסך 1,680,000 לצורך הוצאותיו התמידיות. אולם הבטחה זו מלאו עד כה רק הגלילות הונאן והאנאן, והגלילות האחרים בקשו שיאריכו להם זמן הפרעון.

לפי התכנית הערוכה כבר מתכוונת הממשלה החינאית לבנות במשך שבע השנים הבאות שלש אניות-שריון, שתי אניות-חנוך, שתי אניות מפוצצות מוקשים ואניה אחת בעלת כלי-תותח. כן יבנו נמלי-מלחמה, בתי-ספר למלחים ובתי-חרשת לספנות. אולם כח-ההגנה של כל האניות הללו כמוהו כאין מול השטח הרב של חופי חינה. וגם אם נצרף להן את האניות הישנות, יהיה צי חינה בלתי חשוב כלל.

משנת 1850 ועד כה הכינה לה חינה 28 אניות-מלחמה גדולות של סוגים שונים, וכמה אניות קטנות לצורך הפוליציה. אולם כל האניות הללו הן מטפוס שכבר נתישן, והן מחולקות בין נציבי-הממלכה, כמו צבא-היבשה. אין להן איפה כל יכולת להגן על חופי הארץ כשיבא אויב בנמליה. וממשלת חינה צריכה להוציא עתה סכומים עצומים, כדי להכין לה צי המתאים במדה ידועה לתעודתו; אולם יש לה כעת צרכים יותר מוכרחים.

ולמרות זאת ישנם בחינה כמה עסקנים פוליטיים, העושים תעמולה נמרצה לטובת בנין צי חדש. הם מראים באצבע על יאפוניה, שעד לפני שנות מספר היתה שפלה ועניה, ועכשיו עמדת בשורת הממשלות הגדולות רק הודות להצבא והצי שלה. אולם רבים בחינה גם הפוליטיקאים המתונים, המוכיחים כי הצבא והצי אוכלים את חלבה של יאפוניה ומוצצים את לשדה. בעשר השנים האחרונות עלו הוצאות הצי ביאפוניה מ-92 מיליון מארק ל-158 מיליון מ. ההוצאה גדלה איפא ב-72 וחצי אחוזים למאה, בעוד שמספר התושבים נתרבה בארץ במשך העת הזאת רק ב[?] אחוזים למאה. המסים לצורך הצי הולכים ומכבידים כמשא כבד על העם, והממשלה מוכרחת לקמץ בשביל זה בכמה מקצועות נחוצים אחרים. ואם תוסיף יאפוניה להגדיל עוד את הצי שלה, כדי להשתוות לאותו של גרמניה וארצות-הברית באמיריקה, או גם לאותו של אנגליה – עתידה היא להביא משבר כלכלי בארץ.

ואם תחפוץ חינה לצאת בעקבות שכנתה ולבנות לה גם היא צי אדיר – יחסר לה, מלבד כסף, גם צבא מסודר של הים, המתרגל בעבודתו רק במשך שנים ארוכות. הצי המשוכלל הוא איפא לעת עתה רק הלכתא-למשיחא בחינה. הגנתה דורשת קודם כל צבא-יבשה מסודר ומזוין כראוי, ומסלות-ברזל להעביר בהן בנקל את המחנות לגבולות הממלכה. וגם סחר-הים של חינה אינו חשוב ביותר, כי האקספורט שלה קטן הוא מול האימפורט – ואין לה צורך בצי מגן על המסחר הזה. טוב תעשה איפא חינה אם תפתח את הצי שלה בהדרגה ובנחת.

"הד הזמן", שנה חמישית, מס' 34, 22 בפברואר 1911, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

[…]

טבוע במים שאין להם סוף שב אחרי שתים ושלשים שנה ומצא את אשתו נשואה לאחר. המעשה הזה קרה עתה באנגליה. מלח אחד ויליאם ברקר שמו, הלך בשנת 1837 באניה הולכת קאנדה ויפול לתוך הים, ולא יכלו למשותו, וירשום רב המלחים את שמו, כי טבע וימת, ואשתו נשאה אחרי שנתים לאיש. והטבוע, הוא נמשך בכח הזרם ואניה אחרת מצאתהו ותצילהו חי, ותביאהו אמריקה, ושם עשה עשר וישב עתה לביתו.

"הצבי", שנה שישית, מס' 4, 17 בינואר 1890, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קורות היוצאים לבראזיליא.

אחד מיושבי העיר לאדז קבל זה לא כביר מכתב מבנו אשר יצא עם משפחתו לבראזיליא. המכתב נדפס במכה"ע „דזענניק לודזקי“ ונעתק גם במכה"ע בעירנו, ואלה דבריו:

„בללומענוי יום 5 לירח נאוועמבר שנת 1890.

"הורי הטובים! אחרי עמל ויגיעה בלי הפוגות מצאתי לי שעה פנויה לערוך מכתבי זה להודיעכם את ההרפתקאות הקשות אשר עברו עלינו בדרך מסענו הארוך אשר נסענו לארץ בראזיליא.

כאשר באנו לברעמען בעמל וטרח רב ויגיעת בשרים במסענו במסלות הברזל ובעגלות מצאנו שם את מיודענו ה' ג. ונשב אתו ימים אחדים. אח"כ נודע לנו, כי האניה הנועדה להוביל אותנו לבראזיליא תפליג בים ביום 25 סעפטעמבר, ונכין לנו צדה לדרך ובעצם היום ההוא בשעה 5 בערב נעתקנו מעל החוף.

האניה אשר ירדנו בה נקראה בשם „וועזיר“ ורב החובלים עליה הוא האדון ווינטער. האניה העמסה אדם רב יותר מאשר תוכל שאת לפי מדת גדלה. אחרי הספירה נוכחנו לדעת, כי במחלקה השלישית בלבד נוסעים אלף ושבע מאות איש. כאשר באה האניה על פני הים הרחק מן החוף נפוצה השמועה בקרב הנוסעים, כי האניה לא תעצר כח לשאת את כל המשא הכבד הזה ועתידה היא להטבע במצולות ים. המבוכה גדלה מאד ולא הועילו שבעי שבועות המלחים להשקיט את סערת לב הנוסעים ולהרגיע את רוחם הנפעם והנרגש מרוב פחד. הנוסעים חרדו ויפחדו לרגעים פן יבוא האסון הנשקף לעיניהם, וגם אמנם פחד היה פחד, כי האניה היתה ישנה ומלאה בדקים מתוקנים וחורים מסותמים בטלאי על גבי טלאי אף כי מחוץ היה מראה יפה. גם הסוכנים של הסוחרים הנוסעים תמיד באניות לרגלי עסקיהם, אשר באו אל לשכתנו מן הלשכה למחלקה הראשונה, התפלאו הפלא ופלא על זדון לב רב האניה אשר העמיס עליה משא כבד כזה וגם המה חרדו ופלצות אחזתם למראה עבים על פני השמים. רק קול הששון ועליצות הנפש אשר הגיע לאזנינו מפי מלחי האניה ומשרתיה הרגיע את המית לבננו מדי פעם בפעם ויסר מאתנו את הספק הנורא. אחרי עבור שני ימים סר הפחד מלבנו ומה גם כי הצרה האחרונה השכיחה את הראשונה: כי תקפתנו מחלת הים בעצם תקפה. הלחץ והדחק בלשכת מושבנו היה גדול מאד, וע"כ כאשר פרצה בנו מחלת הים מלאה כל רצפת הלשכה קיא מבלי מקום, והחולים אשר מבלי יכלתם לעמוד על רגליהם נפלו ארצה התבוססו בסחי ומאוס ולא ידעו ולא הרגישו עד שוב רוחם אליהם. ריח הצחנה אשר עלה באף היושבים בלשכה היה כבד מנשוא וימר לנו עד מאד. אכן כל ההרפתקאות האלה כאין ואפס הם לעומת יסורי השעבוד אשר סבלנו מאת הממונים על האניה אשר רדו בנו כמו בעבדים ובשפחות. רב החובל הוא איש אכזר וכמוהו כל מלאכיו עושי רצונו אכזרים כיענים במדבר ויתנהגו עמנו במדת אכזריותם הקשה. על כל עון קל שנמצא באיש הנוסע במחלקה השלישית ענשו שבעתים במכות חדרי בטן בלי חמלה.

עטי לא יעצר כח להעלות עלי גליון את חזיוני התוגה אשר עיני ראו ולא זר במסעי זה באניה. אכן רק זאת אוכל להגיד בכלל, כי אך מקום התופת וגיהנם נחשבה האניה הזאת בעיני עם מלאכי החבלה ועם הרשעים הנדונים בדין קשה. אחרי סור מעלינו מחלת הים אבד מאתנו החשק לטעם אוכל ורק אחרי עבור ימים אחדים שבה קיבתנו אל מצב בריאותה וחכנו טעם אוכל. אנכי חליתי את מחלת הים עשרה ימים ואשתי ובתי חלו רק יומים. האוכל אשר נתן לנו לא מתק לחכנו, כי נפשנו אִותה מאכל חמוץ והאוכל אשר נתן לנו היה מתוק יותר מדי או שהיה מר ומלא מלח. רק במחיר כסף רב יכולנו לקנות מידי שר המבשלות קורטוב של חומץ אשר גנב מבית המבשלות ויתן בכסף מבלי דעת אדוניו רב המלחים, אשר אסר מכירת חומץ לנוסעים. בבוקר בבוקר נתנו לנו משקה קאפֿע בלי חלב. אכן ריח המשקה הזה לא היה נעים לנו, וע"כ רבים הם מן הנוסעים אשר משכו ידם מאכול ארוחת הבוקר. לאשרנו לקח אתו מיודעי ג. מעט פרחי טהע ונכין לנו משתה חמין בבוקר בבוקר ונאכל יחדו ארוחתנו. אכן גם זה בא לידינו ביגיעה רבה, כי לא על נקלה הצליח בידינו לגשת אל פי הצנור של מים חמים, אשר סבוהו כדבורים אנשים למאות ואיש את רעהו הדף בצד ובכת, והריבות והמדנים עלו למעלה ראש עד שבא רב החובלים עם מלחים אחדים ויהס את המריבים ויפיצם מעל יד הצנור בחמה שפוכה ובזרוע נטויה. ביתר שאת התרוצצו על יד הצנור האכרים אשר התאמצו איש איש לקחת לו מעט מים בקערה לפתות בהם פתים של לחם יבש לאכלה, כי כן יאכלו גם בביתם בארוחת הבקר השניה. בשעה 12 בצהרים נתנו לנו ארוחת הצהרים. וגם המזונות האלה היו קשים לנו כקריעת ים סוף, וכל החפץ לזכות בארוחה ראויה לאכילה היה נטל עליו להלחם מלחמת זרוע תנופה בחבריו ולהדוף בצד ובכתף להקדים אותם לבל ישאר באחרונה והיה חלקו לארוחתו רק מי רחצה אשר ישפשפו בהם את הדוד והקלחת. 

(סוף יבוא)

* * *

(סוף מגליון 9)

אחרי עבור תשעה ימים למסענו באה האניה אל החוף על ידי האי „פאל פאלמא“ ותעמוד שם יום תמים. שם תקנו בדק האניה ויקחו מים מתוקים ואבני פחם וגם צדה לדרך. למראה היבשה התאוו הרבה נוסעים תאוה להציג כף רגלים לרגעים אחדים על האדמה ואולם רב החובלים לא נתנם לעלות מן האניה. רבים מהם היו נכונים להשאר על האי ויתאמצו להתגנב ולהמלט מן האניה, ואולם רב החובלים העמיד שומרים בצדי האניה לבלתי תת לאיש לעלות. יושבי האי נגשו אל האניה בסירות דוגה ויביאו אתם פרי עץ למכור ואנחנו היינו נכונים לקנותם בכל חפץ לבב, ואולם רב החובלים נתן פקודה נמרצה להרחיק את הסירות מעל האניה ולא פנה אל תלונה הנוסעים ואל בכי הילדים אשר עלה מכל עברים. האניה נעתקה מעל החוף ותחל לשוט הלאה. רוח תוגה ועצבון לבש את כל הנוסעים והגעגועים לארץ מולדת השכיחה מהם את פחד האסון.

אז הודיע רב החובלים את הנוסעים, כי בעוד מעט תעשה בהם הרכבת אבעבועות. כל הנוסעים קבלו את הידיעה הזאת בחפץ לבב, כי יראו מאד ממחלת אבעבועות. לבד מחולי מחלת הים חלו באניתנו הרבה אנשים מחלות אחרות קשות מאד וביחוד גברה מחלת הילדים. ידי רופא האניה היו מלאות עבודה כל היום ולא הספיק לבקר את כל החולים. שבעה ילדים מתו באניה וגויתם השלכה בלילה הימה מאחורי האניה לבל יראו הנוסעים. בעת בוא האניה אל חוף בראזיליא עוד נמצאו באניה ששה חולים. ביום הששה עשר למסענו הגיעה אניתנו אל הקו המשוה. לאשרנו היו השמים מכוסים עבים וע"כ לא הגיע החום רק עד 38° במעלות צעלזיוס. ביום הכ"ב למסענו כאשר האיר השחר באה שמחה בלבות כל הנוסעים למראה חוף אדמת בראזיליא מחוז חפצנו. העיר ריא-זשעניירא נשקפה לנו בהדרה ועמקים וגבעות מכוסים ירק דשא מסביב נתנו ריח ניחוח מרחוק לאפינו ונתאוה תאוה גדולה למהר ולהחיש עליתנו מן האניה. ואולם למגנת לבננו נצטוינו לשבת באניה עוד יום תמים ואך ממחרת גשת אניתנו אל החוף נתנה לנו רשות לעלות היבשה, ואולם עד מהרה נוכחנו לדעת, כי אך מדחי אל דחי באנו הפעם הזאת. אחרי עלותנו היבשה נצטוינו ללכת הלאה ונבוא במעברות אל אי אחד ששם הגידו לנו כי המקום הזה נועד להבאים מארצות רחוקות לארץ בראזיליא. שם נתנו לנו מקום ללון בגרנות ריקים ואנשי צבא כתרו אותנו מסביב ויתנהגו אתנו באכזריות וגם מכות ומהלומות לא חשכו מאתנו, ונהיה בעינינו כשבויי חרב, וגם לא יכולנו לקרא חמס, כי איש לא הכיר את לשוננו. אחרי שנכנסו כלנו אל הגרנות בא אלינו איש פקיד וישאל אותנו בשפת אשכנז את שמותינו, את מספר שנות חיינו, מאין בא כל אחד מאתנו ואנה הוא חפץ ללכת. על השאלה האחרונה לא ידע איש לענות כראוי, כי אין אתנו יודע עד מה את טיב המקומות בארץ החדשה הזאת, אשר ע"כ ענה ע"פ רוב כל אחד מענה אשר שמע מפי רעהו שקדמו. אחרי שנפקדנו כלנו בשמות נודע לנו כי מספר הבאים באניתנו לבראזיליא עולה לארבעת אלפי איש, פולנים, איטלקים, אשכנזים, צרפתים, שוועדים, ספרדים ובעלגים. אח"כ הודיעו אותנו, כי נטל עלינו לשבת על האי הזה ולחכות עד בוא פקודה מריא-זשעניירא לשלוח אותנו אל מחוז חפצנו. אנכי ומכירי ג. בחרנו לנו במחוז סאנטא קאטארינא אשר שמענו על אדותיו כי האקלים טוב וממוצע והאדמה פוריה.

"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 9, 22 בינואר 1891, עמ' 2; מס' 10, 23 בינואר 1891, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[SS Weser]

עניני המדינות.

נאומו של שירשיל.

כשהוכנסה בי"ח לח"ז הרשימה החדשה של הצי להבית-התחתון בלונדון נשא מיניסטר-הים, שירשיל, נאום חשוב על עניני הצי האנגלי. הצי הזה נועד לדברי המיניסטר, רק למלחמת-הגנה ולא למלחמת תגרה, כי מחנה הצבא האנגלי איננו גדול ואינו מוכשר להשתער על ממלכות אחרות. בתור ממלכה הנמצאת על איי הים יחשב לה הצי לא כעודף של תקיפות מדינית, אלא כתנאי הכרחי לקיום חופשה הפוליטי. האניות מטפוס „הדרידנויט“ שיש לאנגליה יכולות לעמוד בפני אניות-המלחמה של כל שתי ממשלות ביחד, אם תתאגדנה להלחם בה; ואנגליה מוכרחת להשאר על הגובה הזה של הגנת-הים. ואחרי שממשלות ידועות פתחו ביותר בהזמן האחרון את הצי שלהן, נאלצה גם אנגליה מצדה לעשות תקונים גדולים בהצי שלה. הוא יחלק לשלש פלוגות, אותה המגינה על הגיבראלטאר תפליג לחופי אנגליה, בזו השוחה בהים האטלאנטי, והפלוגה השלישית, השוחה בהים-התיכון, תסתדר מחדש ותקבל כחות חדשים.

וככה תוכל אנגליה לזיין בסך-הכל 65 אניות מול 38 האניות של גרמניה במקרה מלחמה עם ממלכה זו. אולם היחס שביניהן הולך ומשתנה. עוד לפני זמן מה נחשבו ציי רוסיה ופראנציה להיותר כבירים באירופה, ועכשו היה הצי הגרמני להיותר תקיף, ואנגליה צריכה להתחשב עם התפתחותו המתקדמת יותר ויותר. האניות החדשות מהטפוס היותר משוכלל, שגרמניה מוסיפה לבנות בכל שנה, מפחיתות את ערכן של כמה אניות אנגליות מהטפוס הישן; ועל כן מוכרחת אנגליה לבנות במשך חמש-שש השנים הבאות שתי אניות חדשות לשנה כנגד כל אניה חדשה שגרמניה בונה לה בכל שנה. ואם גרמניה תוסיף על המספר, תוכרח אנגליה לכפלו שוב, וכן הלאה בלי שעור. גרמניה מתכוננת, למשל, לבנות בשנת 1913 שלש אניות חדשות, ואנגליה תבנה כנגדן חמש. וכמובן, יגדל סוף סוף משא ההוצאות של הצי אצל שתי הממשלות הללו במדה שלא תוכלנה לכלכל אותו. לעת-עתה לא כבדה עוד המעמסה מנשוא להתקציב הגרמני, אבל אין ספק, כי הממשלה הברלינית מקמצת מצרכים אחרים, חמריים ורוחניים, של העם והיא משליכה את ההכנסות להים הגדול. כן מיגעים מנהיגיה של ממשלה זו את מוחם, כיצד למצוא מקורות חדשים להכנסה, בעוד שדי היה להם להפסיק בשנה אחת את מבנה האניות החדשות כדי לקמץ בבת-אחת ששה-שבעה מיליון ל"ש.

את כל החשבונות הללו באר שירשיל בנאומו מפורש ובהתגלות-לב, גם הבטיח להפסיק את מבנה האניות החדשות באותו הרגע, שבו תחדל גם גרמניה מלבנות אניות-מלחמה חדשות. כנגד ממשלות אחרות באירופה אין גרמניה צריכה להוסיף כלל על הזדיינותה בים, כי הצי שלה כבר גדול הוא משלהן; ובפני אנגליה, צרתה הראשית, לא יועיל לה כל חיזוק, כי תרוץ אחריה ולא תגיע אותה לעולם. אנגליה אינה מרבה להוציא כסף על הצבא כממשלות אחרות, ועל כן היא יכולה לבזבז הרבה על הצי ושום ממשלה אירופאית אינה יכולה להתחרות עמה בזה.

בירור-דברים פשוט ומפורש כזה לא נשמע זה כמה מפי דיפלומאטים, אולם אם יצלח לתעודתו ויפעול באמת על גרמניה – זוהי שאלה אחרת שהעתיד יפתור אותה.

"הזמן", שנה שניה, מס' 58, 22 במרץ 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

השבוע הקושטאי

כתבה מיוחדת

קושטא, סוף סיון

אחד המאורעות היתר חשובים של השבוע האחרון הוא, בלי ספק, יציאת הצי התורקי מהנמל לתרגיליו במימי תורקיה. מי זה היה מאמין, עוד לפני שנה, כי הממשלה התורקית תעמיד בנמל כארבעים ספינה גדולות וקטנות? הכל ידעו, כי ספינה תורקית אינה עלולה לזוז ממקום עמדתה, ובארפה לא חדלו מלעג ל„ימיה השווצית“ כמו שקראוה בצדק. והנה, פתאם, נודע בעולם כי צי תורקי, תחת פקודתו של האמירל גמבל, הפליג למרחקים.

עם רב התקבץ ביום הגדול ההוא – הי"ג יוני – לראות בהפליג הצי, האמירל האנגלי גמבל, שבא בבקשת הממשלה התורקית, לסדר את עניני הימיה העותמנית, צוה להרים על הספינה מסודיה, שהיא היתר גדולה בספינות-המלחמה התורקיות, את דגלו, לפני זה סר גמבל להרמון השולטן ויתקבל על ידו לראיון. השולטן היה חביב אליו מאד ויאחל לו הצלחה רבה בעבודתו. ובשעה ארבע נעלמו הספינות לאט לאט מעיני הרואים הרבים.

ספינות גדולות יש היום לצי התורקי רק חמש, ומהן רק שתים גדולות פחות או יתר, הלא הן המסודיה והאסארי-תופיק. כל יתרן נחשבות בארפה לאניות-עזרה קטנות שמשתמשים בהן על היתר להכין עליהן מלחים לצי האנגלי.

אולם, אם נשים אל לב כי בקרוב מאד מאד יציג עאריף-פשה לפני בית-מורשי-העם הצעה חדשה של בנינים חדשים; אם נשים אל לב, כי הפעם, תחת השגחתה של הממשלה החשמאית והמורשים כלם, תבנינה כל הספינות באמת, אם נכון להתיחס ברצינות להצי התורקי הקטן, שהפליג הפעם בכל-כך תקוות, ושיסיר כנראה לא בלבד את סלוניקי ואת אזמיר, אלא גם את כל איי הארכיפלגוס, את בירות, את עכו וחיפה, את יפו ואולי גם את חפי מצרים.

אניות תורקיות בחפי מצרים! אניות תורקיות בבירות וביפו! האין זה חלום?

לא, אין זה חלום, כי יש כבר תחלה לימיה תורקית.

"הצבי", שנה עשרים וחמש, מס' 202, 23 ביוני 1909, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.