לאודיסה באו בימים האלה מלחי אניות המסחר, שנתפשו על ידי היפונים עוד בתחלת המלחמה.
„קשה לשמוע את ספורי השבויים – מספר אחד העתונים. חייהם אצל היפונים לא היו רעים: היפונים דאגו להם ויבקשו לספר בין הרוסים ע"ד התנהגותם הטובה, אולם – הלא אבדו לנו אניות טובות, שהיפונים משתמשים בהן עתה.
הם עצרו אותנו – מספרים השבויים – עוד בטרם שנפסקו היחוסים הדיפלומטיים, המה עצרו אותנו באופן גס ובעזות לקחו מאתנו את אניות המסחר שלנו. את אניותינו לקחו מאתנו באופן כזה: לקראתנו הולכת אנית מצפה יפונית והיא מורה פעם אחת. בראשונה אין אנו יודעים את פשר הדבר. אח"כ נותנת האניה הספינה היפנית אות: „עמדו“, והיא מתקרבת אלינו. לקראתנו מעמידים את כל כלי התותח היפנים. סירה קטנה מתקרבת אל אניתנו, לוקחים את המפתחות ואת הפנקס והתעודות ובקול קורא „בנזאי“ מסירים את דגלנו ומקימים את דגלם ומובילים אותנו בשמחה ובקול תרועה. תכף אחרי בא האניה לססבו משחירים את הנשר שלנו ואת שם האניה וכותבים בשפת יפוניה שמות חדשים. הלב דואב לראות, אולם מתנחמים אנו בזה, כי עוד מעט ישלמו להם בעד מעשיהם אלה.
(הצופה)
"השקפה", שנה חמישית, גליון לה, 10 ביוני 1904,עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ע"ד טביעת האניה „גייזער“ (המובאת בתלג' מנויארק בגליון 178) מודיעים כעת מכה"ע פרטי המקרה כפי שמספרים עדי הראיה שבאו על האניה „טינגוואללא“ לאמר: ביום 14 לח"ז בשעה 4 בבוקר בעת שכל הנוסעים על האניה טינגוואללא נמו שנתם הערבה חרדו פתאם לקול רעש גדול ויקיצו וימהרו לעלות על מכסה האניה ויראו והנה נפגשה אניתם באניה אחרת והתנגשו זו בזו. החוף לא נראה מסביב והבוקר היה בוקר עבות וגשם טורד ירד עליהם. באניה השניה נבעה פרץ רחב באמצע אשר בעדו יכול איש לעבור. דרך הפרץ הרחב הזה יצא אחד המלחים מן האניה ההיא ויבא לאניתנו ומפיו נודע לנו שם האניה ההיא „גייזער“ אשר גם היא קנין החברה בעלת אניתנו. שבעה רגעים אחרי הפגישה טבעה האניה לעינינו ואזנינו שמעו קול יללת המתאבקים עם מר המות ותושיה נדחה מהם, כי לא הספיקה לנו השעה להצילם, כי שלש אניות המשוט אשר שלחנו על פני המים בפעם הראשונה יכלו להעלות אלינו רק 13 נוסעים ושבעה עשר מלחים, וכאשר שלחנו אותן פעם שנית כבר עבר המועד כי כלם כבר ירדו מצולות. אנשים אחדים נהרגו על מטותיהם כי נלחצו החדרים וישברו ויכסו על האנשים במטותיהם. גם מאניה „גייזער“ שלחו על פני המים שלש אניות ההצלה אבל ללא הועיל, כי שתים מהן נשאו על פני גלי הים ונעלמו מעינינו בטרם הספיק איש לעלות בהן והאחת ירדה במצולות לעינינו. אחרי התבונן המלחים על אניתנו נוכחו לדעת כי לא תוכל לשוט הלאה עם כל הכבודה והאנשים אשר עליה, ותעמוד על מקומה ותשמיע קול חליל מכה וקורא לעזרה עד אחרי הצהרים ואז באה אלינו אניה האמבורגית „וויעלאנד“ אשר הלכה לנויארק. על האניה ההיא נסעו אנשים רבים ולא יכלה לקחת מאת אניתנו רק את הנוסעים במספר חמש מאות איש, ואת החפצים לא יכלה לקחת. ונשארו איפא חפצינו על האניה „טינגוואללא“ אשר ירדה עד האליפאקס מהלך מאה פרסאות הים.
"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 183, 26 באוגוסט 1888, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית השריון הרוסית "פוטיומקין". המקור: ויקישיתוף
המעשה בהספינה הרוסית פוטומקין באודסה.
(בתחלה לא נזכר מאומה בהעתונים היוצאים לאור בקושטא אדות המאורעות באודסה, אך אחרי כן נתפרסמו קצת פרטים. ובגליון מט' תמוז של העתון טליגראפו נתפרסמו הפרטים האלה והננו מתרגמים אותם לקוראינו).
הספינה פוטומקין היא הספינה היותר אדירה שבהאֳני הרוסית אשר בים השחור. היא שוה כחצי מליון רובל, בה הרבה מקלעים ושש מאות וחמשים איש. פתאם ביום אחד התקוממו המלחים ויהרגו את נגידה וכל נושאי משרה ובחפצם להפיל אימה ופחד על תושבי העיר ירו שני מקלעים גדולים. ויכריזו מלחמה על כל ספינה רוסית אשר פגשו בים השחור ולא רצתה להתחבר אליהם. לכל צירי הממשלות הארפיות הודיעו במכתב כי באניותיהן לא יגעו לרעה.
תכף בהודע הדבר בפטרבורג נשלחו פקודות חזקות לסבסתופול למהר לשלוח ספינות מלחמה לאודסה בפקודת הנגיד קריגר כדי לתפוס את האניה המורדת ולהכניע את אנשיה, אפס כי בבוא האניות אל החוף התחברו גם הן יחד אל המתקוממים אשר בפוטומקין, ונגיד הספינות קריגר היה אנוס לשוב לסבסתופול.
פחד גדול ונורא תקף את תושבי העיר. רבים מאד עזבו את העיר. בתי הקונסולים היו מלאים אנשים המבקשים תעודת מסע לצאת מאודסה. פקידי התלגרף לא הספיקו למלאות את בקשת כל האנשים הבאים למשרד.
האניה „פוטומקין“ יצאה מחוף אדסה ותלך לקונסטנץ ולתאודוסיה. ובכל מקום בואה דרשה פחמים בחזקה ותאַים על התושבים אם לא ימלאו את דרישתה. אחרי כן שבה שנית לקונסטנץ ושם מסרה את עצמה בידי ממשלת רומניה בתנאי כי לא תסגיר את האנשים בידי ממשלת רוסיה.
וממשלת רומניה הוציאה את האנשים מתוך האניה ותשלחם לערים שונות מהדנוב, ותודיע לממשלת רוסיה כי נכונה היא למסור בידה את הספינה.
התרפיד 269 אשר נתחבר עם האניה עוד לא נתפס. אך יש תקוה כי בקרוב יתפס גם הוא וימסר בידי הממשלה.
אניה אחרת „פובידוגובסקי“ חפצה גם היא לעשות כמעשה רעותה פוטומקין, אך לאסונה נשקעה בחול בצאתה מחוף אודסה ותכף נתפסה, שבעים איש נתנו בבית האסורים ויתרם חמשה וארבעים איש הומתו ביריה.
"השקפה", שנה ששית, גליון פו, 21 ביולי 1905, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אינני יודע מהו הרגש שהרגישו רוב הקוראים למקרא נפלאותיה של ספינת-המלחמה התורקית „חמידיה“. אך אנכי, כשאני לעצמי, הנני כל התפעלות. אין אני יכול לשכח את הרגש המר שתקף אותי, בכל פעם שהייתי עובר על פני הדרדנלים ובים השיש, והייתי רואה – לפני שנים רבות כמובן, – את ספינות המלחמה התורקיות כמו תקועות בשטח המים השקטים, מעשנותיהן כבויות, המכסה ריק ממלחים ומחובלים והמקלעים בוכים בפיותיהם הפעורים. כי זהו הדבר: הימיה התורקית, בימיו הטובים של עבד-אלחמיד, היתה רק על הניר. למעשה היתה הימיה לא יותר מקבוצה של תיבות עתיקות, הצפות על פני המים, – סמל בולט של אפסות כחותיה של ממלכתנו.
הכל יודעים את הספור היפה בדברי-ימי תורקיה. זה היה בערך לפני מאה עד מאה וחמשים שנה. אחד השולטנים שלח את נגיד החובלים שלו בראש צי תורקיה לרדוף אחרי האויב שנמלט לאי מלטה. בימים ההם לא היו עדיין לתורקיה אניות קיטור, ואולם אניות המפרשים היו יודעות על כל פנים לזוז. נגיד החובלים הפליג מים השיש אל ים האיים. שבוע אחרי הפליגו שב לקושטא.
ויתפלא השולטן על מהירותו של הנגיד, ויבן כי בטח לא מלא את פקודתו, וישאל בזעפו:
– למה זה שבת חיש מהר כל כך?
ובקול בטוח, מבלי כל פקפוק, השיב הנגיד:
– מלטה יוק!
זאת אומרת: „אין כלל מלטה במציאות!“
המסכן נסה למצוא את האי מלטה ולא ידע איך להגיע אליה. לכן חשב במחו הפשוט, כי אין כלל מלטה בים התיכון.
והיום – מה שונו הדברים!
לא בלבד ש„החמידיה“ התורקית העיזה לצאת מהדרדנלים; לא בלבד שהבקע הבקיעה, למרות השגחת היונים, את דרכה עד לאיי יון, ובנמל סירה הטביעה ספינת מלחמה יונית, הפסיקה את פעולת החשמל בעיר והחריבה כמה בנינים, אלא שהצלח הצליחה להקדים להגיע לנמל-סעיד שני ימים לפני הספינות היוניות הרודפות אחריה. שמה נשארה יותר מלפי החוק, – שני ימים שלמים – משם הלכה לסואץ. בסואץ נשארה יותר מכפי הזמן – כשבוע ימים – מסואץ שבה על עקבותיה, דרך התעלה, ותשהה בנמל-סעיד שעות אחדות, ומשם – למרות השגחת האניות היוניות – עשתה דרכה לעמת האי מלטה…
וראו זה פלא: התלגרף הודיענו:
א) כי האניה הגיעה בשלום למלטה.
ובכן – „מלטה ואר“! – לאמר, שבשביל הימיה התורקית של היום „יש מלטה“ בים התיכון.
ב) האניה הספיקה להצטיד בכל מיני צידה ולהפליג שוב ממלטה – אולי לעמת אזמיר והדרדנלים, לאמר – שמפקד האניה התורקית, רעיף-בי, לא יצטרך להשתמש במלים מוזרות ונוראות כאותן שבטא הנגיד הנזכר להשולטן התוהה.
„מלטה ואר!“
יש מלטה!
ולא העובדה שרעיף-בי מצא את מלטה היא המעוררת בנו שמחה. סוף-כל-סוף אין זה דבר גדול בימינו, ורב החובלים היותר פשוט ידע להתכון אל מטרה מהמטרות, מה שמשמח אותנו, העותומנים, הוא השנוי הכביר שבא בימיה התורקית והרוח החדשה שמרחפת עליה.
כי מיום שהוכרזה החושמה, מיום שנתעורר העם – נתעוררה גם הימיה, לא יותר תהיינה הספינות בים השיש לסמל של תורקיה החלושה, הדוממה, המתה. לא יותר יבכו המקלעים בפיותיהם הפוערים והריקים. תורקיה הימית אינה יותר מלה יפה, חסרת כל ממשות. יש ימיה תורקית, יש חובלים תורקים, יש מלחים תורקים ויש רוח ימי תורקי, או יותר נכון – עותומני.
עם, שלמרות עברו המכביד עליו יכול לפחת נשמת חיים בתיבותיו העתיקות ולעשות מהן אניות. עם, שהרהיב עוז בנפשו לצאת ב„תיבותיו“ אלו נגד אויב ימי חרוץ כהעם היוני. עם, שהוציא מקרבו ספינה כה„חמידיה“ ונגיד כרעיף-בי – עם זה יכול לקוות לעתיד ימי מזהיר, ויחד עם זה לעתיד פנימי גדול.
ואגדת ה„מלטה יוק“, שסמלה בכל-כך אמתיות את תורקיה אשר מתה תניח מקומה לאגדת „מלטה ואר“, שתסמן באמתיות לא פחות אמתית את תורקיה השואפת להיות…
"האור" ("הצבי"), שנה שלושים ואחת, מס' 131, 23 בפברואר 1913, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תקות תשועה גדולה נשקפת לממשלת שפאניא, תשועת כסף תועפת בעת צר לה ואוצרותיה דללו וחרבו עד כי לא מצאו כל שרי האוצרות ידים למלא את חסרונותיה הרבים והעצומים, ועזר הכסף הרב המקווה לא פרי הלואה הוא ולא פרי מסים חדשים כי אם פרי מציאת אבדה גדולה אשר אבדה שפאניא בימים זה כמאה ששים ושמונה שנים, במלחמתה את אנגליא והולאנדיא. לעת המלחמה ההיא באו אניות שפאניא מהודו עמוסות כסף וזהב בסך עולה למיליארד אחד ושמונה מאות מילליאן רעאלים. מלבד אבני חפץ וסגולות מלכים בסך רב מאד, וכאשר ארבו אניות אנגליה והולאנדיא על האניות האלה להתנפל עליהם ולבוז ביזתם, שלחו שר צבאות שפאניא ושרי צרפת אשר באו לעזרת שפאניה באש את האניות טעונות את האוצרות האלה, וכל האוצרות האלה טבעו בים בחוף וויגא, ותקות שפאניא אבדה חלפה צללה כעופרת במים אדירים (בשנת 1702). ואך בימים האלה חברו יחד אנשים ידועים בצרפת ועשו להם חברה לעשות מכונות ותחבולות מתחבולות שונות למצוא ולהוציא את האוצרות האלה אשר מצאו להן מקום קבר בנבכי ים זה שנים הרבה. שלשה חדשים חפשו בים עד אשר עלה בידם למצוא בקרקע הים את שרידי האניות השרופות ואת האוצרות אשר היו עמוסות במו, ויתחילו להוציאם לאור עולם על יד יד. על פי האמנה אשר כרתו מיסדי החברה הזאת את ממשלת שפאניה, יהיה שני חלקים מכל אשר ימצאו ויוציאו להם, והחלק השלישי אל הממשלה. ולפי דברי מכתב העתים היוצאים במאדריד יהיה בחלק השלישי הזה די להושיע את שפאניא מדחקה הגדול, ויהי גם בידה לבטל כמה מסים אשר כמשא כבד יכבדו על עם הארץ. (יועצערנאיא גאזעטא 108).
"הכרמל", שנה שמינית, מס' 27, 17 ביוני 1870, עמ' 211. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצוללת הצרפתית "פְּלוּנְזֶ'ר", 1863. המקור: ויקישיתוף
אניה בלב ים.
(פרפראות לחכמה).
זה עשרים וחמש שנים עברו מאז כתב הסופר הצרפתי הנודע בספוריו מעולם המדע, זשול ווערן, את ספרו „מהלך עשרים אלף פרסא תחת המים“, בו חולל רעיון על אדות המצאה חדשה לבנות אניה אשר תפלס לה נתיב לא על פני המים, כי אם במצולות מים ותהומות ים. בספורו של זשול ווערן, שהוא ככל המון הספורים רק רעיון ותמונה בדויה מלב הסופר, יסופר לאמר: אחד חכמי חרשת מעשה האיליקטרון, אשר אהב להתבודד ולהבדל מבני אדם, בנה לו תבה כנח בשעתו, ואולם לא תבת עצי גופר, כי אם תבת מתכת מברזל עשת, שאיננה צריכה להכפר מבית ומחוץ בכפר, ותבנית התבה היא כתבנית דג, והיא נבנתה עם מכונה מיוחדת אשר תניע את האניה והוליכה אותה במצולות הים עמוק עמוק תחת הגלים, ושם בנבכי התהום יתבודד גבור הספור ימים רבים ואין מפריעהו ממנוחתו.
הרעיון הנפלא הזה, אשר לפי ההשקפה הראשונה יראה כרעיון רחוק מעולם המעשה, איננו לפי החלטת החוקר זשאָרז וויטו רעיון רוח, אשר לא יוכל לצאת לפעולות ידים. ואם אמנם עד כה לא נמצא איש אשר יצא בעקבי הקאפיטאן „אלמוני“ – כן יקרא גבור הספור של זשול ווערן – ולבוא באניה בלב ים ולטייל בנבכי תהומות מים רבים, הנה תקוה נשקפת לנו, כי בעוד מעט ירבה מספר אנשים כאלה בתבל ארצנו.
החוקר זשעארז וויטו, בכתבו את הדברים האלה, הוא מבטיח את הקורא, כי לא צחוק יעשה לו הפעם, וגם איננו נבהל להאמין על נקלה בכל דבר, ואולם מרוב חקירה ועיון בדבר הזה הוא מחליט את החלטתו. הוא הרבה לחקור ולבחון במסה את רעיון ההמצאה הנפלאה ויוכח לדעת, כי בקרוב יצליח חפצו בידו לטייל בלב ים באניה כזאת. החוקר זשארז וויטו אומר כן בגלל אשר לפי ראות עיניו כבר מצאה השאלה הזאת פתרונים, והחכמים כבר הגיעו אל המטרה הרצויה בענין זה. ואם אמנם האניה החדשה עוד לא תפלס לה דרך ארוכה עשרים אלף פרסא תחת המים, כמו שבדה הסופר זשול ווערן בספורו הנ"ל, ואולם בכ"ז הנה נפתח השער להלוך אניה תחת המים מהלך עשרות מעטר, ויש איפא תקוה, כי לאט לאט תשוכלל ההמצאה ותעלה ותבוא ותגיע אל השלימות הרצויה, כי יוכלו בני אדם לשוט באניה כזאת בלב ים גם מהלך עשרים אלף פרסא.
מובן מאליו, כי חיל עמל ועבודה רבה בלעה ההמצאה החדשה הזאת, והרבה יגיעות יגעו החוקרים וחכמי החרשת בטרם ימצאו את הפתרונים הנכונים לשאלת הלוך אניה בלב ים.
רב ועצום הוא מספר האנשים אשר הקדישו עד כה ועוד יקדישו לימים הבאים את כל עבודתם ועמלם לבחינות ונסיונות להמציא את המכונה הדרושה לפלס לאניה כזאת נתיבות בתהום רבה. מבלי שית לב לזה, כי אחד האינזינירים הצרפתים, גרובע שמו, המציא עוד לפני שנות מספר סירת דוגה אשר הצליחה לשוח בלב ים, – עוד השאלה עומדת על הפרק לפני החוקרים, והיא נותנת להם ענין רב לענות בו, ולא רק חכמי החרשת בצרפת שמו מעינם בה, כי גם בארצות אחרות באירופא ובאמיריקא חותרים החוקרים בכל עז להגיע אל המטרה הרצויה בענין זה. כן למשל רואים אנו, כי מטעם הממשלה בארצות הברית באמיריקא הצפונית נקבע פרס גדול בעד המצאת אניה כזאת. גם באיטליא, באנגליא ובאשכנז לא טמנו החוקרים וחכמי החרשת ידיהם בצלחת ורבות יעמלו שם כיום הזה לפתור את השאלה הזאת.
ובטרם יבאר החכם וויטו את תכונת האניה החדשה אשר נבחנה בימים האחרונים, ימתח קו על העמל הרב אשר עמלו החכמים בענין זה עד כה, והוא הולך ומונה את האנשים אשר הקדישו עמלם ויגיעם להמציא את ההמצאה הנפלאה.
הבחינה הראשונה לשוט באניה בלב ים נעשתה בארץ צרפת בשנת 1863 באניה שהמציא אז רב החובל בורזשוא. האניה ההיא נקראה בשם „פלאָנזשע“ והיא נבנתה עם מכונה מניעה בעזרת אויר לחוץ. ויהי כאשר בחנוה ולא יכלה למלאות תעודתה, ויבושו בעליה משברם, וישליכו את האניה אחרי גום ככלי אין חפץ בו.
אחרי הבחינה הזאת אשר לא הצליחה, עברו ימים ללא עבודה ומעשה בהמצאה זו בארץ צרפת. אך לפני עשר שנים החלו שנית לבחון ולנסות להמציא את ההמצאה הדרושה, ואולם גם הפעם עלה עמל החכמים בתהו, וכל ההמצאות שהמציאו לא הצליחו.
גם באנגליא קוו זמן רב, כי האניה „נארדענפעלד“ השוועדית תצליח להוביל את החוקרים בהמצאה זו אל המטרה הרצויה. האניה הזאת נבנתה עם מכונה מניעה בעזרת קיטור שנאסף בכלי בחיק האניה. אולם גם הפעם בושו החוקרים משברים וחפצם לא הצליח.
אחרי האניה „נאָרדענפעלד“ שמו החוקרים כל מעינם באניה אחרת שהמציאו בספרד, „פעראל“ שמה, ושאון גדול גם במחנה החוקרים בעת ההיא וירחי מספר הריעו ויתקעו תרועת ששון ושמחה על אדותיה. ואולם גם האניה „פעראל“ בבוא עת הפקודה לנסותה במסה לא הצליחה למלא תעודתה.
גם בארצות הברית באמיריקא לא הצליחו עד כה כל ההמצאות שהמציאו בענין זה, וגם אחת מן האניות ההן שנקראו בשמות: „לויתן החכם“, „פעססעמאקער“, „נויטילוס“, לא מלאה משלחתה כראוי.
בנוגע לאניות ממין הזה באשכנז, הנה עד כה לא ראה איש אותן, וכל הידיעות שבאו על אדותיהן במכה"ע לא היו מבוארות ולא יכול הקורא בהן לתאר גם ברעיונו דמות האניות ההן ולדעת עד מה מתכונתן.
(המשך יבוא.)
* * *
(המשך מגליון 268.)
נשאר לנו עוד להזכיר את שתי האניות הצרפתיות, „גימנאט“ ו„גוסטאוו צעדע“, אשר עוד לא תמו בחינותיהן. אמנם מן האניה „גימנאט“ כבר יאשו חכמי החרשת את לבם, ועל אדות האניה „גוסטאוו צעדע“ הה יבשה לה החכם וויטו בשורה לא טובה, כי בקרוב תשלך גם היא כנצר נתעב, כי לא תצליח לחפץ בני האדם למרות התקונים שנעשו בה.
ממוצא כל הבחינות והנסיונות שנעשו עד כה בהלוך אניות בלב ים נראה,כי כלן לא עמדו בנסיון ולא יכלו למלאות תעודתן, כי בכל בחינה אחרונה באחת האניות ההן, נוכחו בעליה לדעת, כי עוד יש מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות במלאכת מחשבת זאת.
רק אחד הוא המצליח בדרך הזה, והוא האיש גובע, אשר השכיל מכל המתחרים עמו במלאכה הזאת ואניתו עמדה בנסיון ותלך שעות מספר לעיני אלפי אנשים תחת המים.
החכם וויטו מביע רגשי פלא על שלטון צבא אניות צרפת, אשר לא שם לב עד כה לב אל ההמצאה הנפלאה של האיש גובע ויפזר כסף כאפר לבחינת המצאות אחרות שלא הגיעו גם לקרסולי המצאת גרובע. בדרך אגב ירמז הח' וויטו על מעילה בכסף האוצר, ומוסיף להעיר, כי עוד לא בא יום הפקודה…
נשובה נא אל המצאת גובע.
בטרם כל דבר נשימה נא לב לדעת, מה הן המעלות הטובות הדרושות לאניה עשויה לשוט בחיק המים, ובמה תצטיין אנית גרובע בענין זה. הנה התנאים הדרושים לאניה כזאת הם:
1) כי יהיה בה מקום מרווח לשבת ולבל יאמר הנוסע צר לי המקום לשבת בה; תנאי זה הוא תנאי ראשי אשר בלעדיו לא יהיה לאניה כל ערך ויתרון תועלת.
2) כי תהיה האניה שמורה ובטוחה ממקרה אסון, לבל ידאגו הנוסעים בה מפחד סכנה אשר תבוא מקלקול המכונה או מתנועה לא נכונה.
3) כי תוכל למהר רדתה למצולות ים וגם להחיש עלותה למעלה לצוף על פני המים. התנאי הזה הוא נחוץ מאד, ולאניה כזאת יקרה המקרה לעתים תכופות, כי תצטרך לחמוק ולעבור מעין רואה או לנטות מפני מכשול על דרכה.
4) כי האניה תהיה מוצקה לבל תהיה סכנת שבר נשקפת לנוסעים בה.
5) כי תוכל להחזיק מעמד במקום אחד בנבכי התהום מבלי נוע זמן מה, ונוסף על זה, כי תוכל לבחור לה מקום מעמד בכל עומק שתרצה. בלעדי התנאי הזה לא תוכל אניה בלב ים למלאות תעודתה ולא תביא את התועלת הרצויה.
6) כי תהיה האניה קלת התנועה והמרוץ וא כל אשר יחפצו בעליה יוכלו להטותה בכל רגע.
7) כי יוכלו היורדים באניה כזאת לעשות מעשים מחוץ לאניה בנבכי התהום, כמו למשל: להשליך מוקשים, לקרוע חבלים, לקשור חבל וכדומה מעניני תכסיסי מלחמה.
והנה כל המעלות הטובות האלה נמנו באניתו של גובע. ה' וויטו היה אחד עדי הראיה בהבחן אנית גובע לעיני המון עם ביו 13 לירח אפריל ש' 1890 בעיר שערבורג, ויכתוב את פרטי הבחינה במכה"ע Le Genie civil, ואלה דבריו:
בעצם היום ההוא נעשו שתי בחינות באנית גובע, האחת בבוקר לעיני פקידי צבא וסופרי מכה"ע הפאריזים, והשניה נעשתה אחרי הצהרים לעיני המון עם רב כאלף איש וביניהם פקידי צבא אניות, רב החובל רעוועלער ועוד שרים גדולים.
הבחינה הראשונה נעשתה בשעה העשירית בבוקר בנמל הסוחרים והמים היו צלולים ושקופים. אנית גובע היתה קשורה אל גדר קטן אשר בנמל. אל האניה ירדו שני אנשים. החבל אשר האניה היתה קשורה בו הותר והאניה התרחקה מן הגדר. לאט לאט שקעה האניה במים ותחל לשוט ולהתנועע בתנועות שונות. האניה התנועעה בעזרת שני זוגות משוטים ותנועת האניה כתנועת הדגה במים בעזרת סנפיריה.
האניה גובע אשר בתחלה עמדה על פני מישור המים שקעה לאט לאט לעומק שלשה מעטר ותעבור מתחת אחת האניות אשר חציה שקוע במים עד עומק מעטר וחצי ותלך לדרכה הלאה מהלך חמשה עשר מעטר תחת חמש אניות ואח"כ התרוממה ותעל למעלה עד אשר נראה ראשה על פני מישור המים, ותלך לאטה ותשב בדרך אשר הלכה ותעבור על יד האניות במשעול צר שבין שלשלאות העוגן וכל חוטמי האניה וכה הלכה עד שובה אל הגדר אשר עמדה שם בראשונה. ויארך זמן היות האניה גובע בנבכי הים כשלשת רבעי שעה.
הבחינה השניה נעשה בנמל הסוחרים לא הרחק מן המקום אשר נעשתה שם הבחינה הראשונה. וזה מעשה הבחינה: אל הגדר אשר נקשרה אליה האניה חברו קורה בולטת הצדה בנטית יושר המאזנים, והקורה עשויה לנטות למטה עפ"י חפץ האדם, וכאשר תעמוד ביושר המאזנים תהיה על פני המים וכאשר תרד תסתר במים; בראש הקורה תלו משא דבר מה אשר הכביד את הקצה הבולט ויטהו למטה להשקע במים. נוסף על זה שמו במים במקומות אחדים חביות קטנות ריקות אשר שקעו במים בעזרת משא קשור אליהן, והחביות הושמו במים במרחק 50 מעטר אשה מרעותה ועל כל אחת מהן התנוסס דגל, אשר התראה על פני מישור המים בעת התרוממה החבית כאשר נפרק המשא הקשור אליה. והנה האניה גובע ירדה בנבכי התהום, והמים היו בעת ההיא עכורים, כי הים הכה גלים, ועל יושבי האניה נטל לכרות את החבלים אשר נקשרו בהם המשאות אל הקורה אשר התחברה אל הגדר ואל החביות הנפוצות בים. והנה האניה גובע מלאה את משלחתה זאת לעיני המון אדם רב ולא החטיאה את המטרה. בעת עשות יושבי האניה את מעשיהם במצולות ים שלחו מדי פעם בפעם נאדות של זכוכית מתוך האניה, ובנאדות אשר צפו על פני המים שמו פתקאות והיו כעין הודעות תלגרפיות. בפעם הזאת התמהמהה האניה גובע בתחתיות ים כשתי שעות וחצי, ואחרי כלות אנשי האניה את מעשיהם שבה האניה להתרומם ותצף על פני המים, ואנשיה יצאו ממנה ויתיצבו לפני העם ואותות פניהם העידו בהם כי לא קשתה ישיבתם באניה והיותם במצולות ים משך הזמן הארוך.
הצרפתי דענארוזע המציא מכונה אשר בעזרתה יוכל הטובע לצלול במים מתחת ולהשאר שמה זמן רב. הטובע במים באמצעות המכונה הזאת יוכל להתמהמה כמה שעות תחת המים ולהלוך שמה ממקום למקום גם להתקרב לפי רצונו אל פני המים ממעל. כן יוכל לקחת עמו כלי המראה צפונה (קאמפאס) וגם עשישית מצורף לזה אשר יוכל לדלק בה ולכבות כפי רצונו וחפצו. ממילא מובן כי ההמצאה הזאת תביא ביחוד טובה רבה בעד נוסעי אניות המלחמה, באשר באמצעותה תהיה לאל ידם לרדת בתהום רבה ולהתקרב אל אנית האויב. לפי הנשמע כבר נבחנה המכונה הזאת מועד אחד בבריטאניא, והוא גלה את חות דעתו כי טובה המכונה.
ווידין, 31 יולי (12 אוגוסט). הפרינץ קאָבורג לן באדסאווא בבית הסוכן לחברת האניות ההולכות במי הדונא, ובשעה ½5 ישב באנית קיטור קטנה אשר תוכל לעבור על נקלה דרך שערי הברזל. הפרינץ היה לבוש בגדים אמוצים ומגבעת אשר צבע מראיה כעין הקציעה על ראשו. בשעה 7 באה האניה לגוראוויי ששם חכתה לה האניה „אריענט“ אשר הרימו עליה תיכף דגלי בולגריה ודגל הנסיך.
את פני הפרינץ קדמו העובדים את עבודתם בחברת אניות הקיטור ההולכות בנהרות, כלם לבושים בבגדי השרד. כאשר הביאו את חפצי הפרינץ ואת צרורותיו אל האניה נסעה הלאה; בשעה 1 אחר הצהרים נראתה מרחוק אנית הממשלה הבולגרית מקושטה בדגלי פאר. לא ארכו הרגעים וקול קורא „הידד“, קול תופשי הממשלה והמיניסטרים ברעם נשמע על המים. בראשונה שלחו אל האניה „אריענט“ עשרה פקידי חיל באנית שיט. הפרינץ עמד על ספון האניה ושושנה ממראה צהוב היתה נעוצה בלולאת מעילו. רק בדי עמל קרבו האניות זו לזו. בעת אשר להקת המשוררים שרו את שיר העם „מאריצא“ עלו סטאמבולאוו, זשיווקאוו, מוטקוראוו בלוית סטואילאוו ויתר המיניסטרים עם פאפאוו ופקידי חיל אחדים אל אנית הפרינץ. נאטשעוויטש הציג אחדים מהם לפני הפרינץ ואחרי כן נשא סטאמבולאוו מדברותיו בשפת צרפת ויברך את באו של הפרינץ. האחרון ענה על דברי סטאמבולאוו דברים אחדים ואחרי כן הציגו לפני הפרינץ את יתר הבאים. לאחרונה לבש את בגדי השרד וכמהו עשו השרים העומדים לפניו: הגראף דע-גרענאן-סען-קריסטאף, האדיוטאנט דאכנער, המאיאר לאבא ויתר השרים. האניה נסעה לדרכה הלאה ואנית בולגריה הלכה אחריה לשלחה, ולהקת המשוררים ישבו בה וינצחו בנגניות. בדרכו לווידין התיעץ הפרינץ עם תופשי הממשלה ועם המיניסטרים ויודיע אותם את פתשגן כתב הגלוי אשר שלח אל ממלכות אירופא ואשר בו באר לפניהם את אופני פעולותיו, וכמו כן הודיעם את תוכן קול הקורא אשר הכין לעם בולגריה.
"היום", שנה שניה, מס' 169, 14 באוגוסט 1887, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על חוף אנגליה המזרחי נסו לפני שמונה חדשים לחבר ע"י טעלעפאן את האניה המאירה לעוברי ים אשר עמדה על עוגנה במרחק עשר פרסאות אנגליות, עם היבשה, ולתכלית זאת קשרו בה קצה החבל הנמשך תחת המים וקצהו השני היה בוואלטאן-אנ-דע-נעז. על שני הקצוות עמדו שני אנשים וישוחחו איש את רעהו. במשך ירח ימים הודיעה האניה אל האיש העומד על החוף ע"ד מצב האויר על פני המים וע"ד האניות העוברות על פניה. מלבד התועלת הגדולה אשר תביא ההמצאה הזאת לסחר הארצות ע"י אשר ידעו בעלי האניות כי אניותיהן הולכות וקרבות, עוד תוכל להיות לעזר לאניות החשבות להשבר בעת אשר הים הולך וסוער.
"היום", מס' 19, 5 במרץ 1886, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לאנדאן. בעקב האניות הרבות אשר ירדו במצולות הימים וכל אשר עליהן בימים האחרונים האלה, הציע הקאנטרע-אדמיראל גובראנע בלונדון כי כל עוברי ארחות ימים ישאו אתם באניותיהם את עצי „דראבען“ הקלות מאד על פני המים, אשר על ידי העצים האלה נצולו רבים מבני חיל אניות בריטאניה במלחמת קרים. מלבד זאת הציע להקים אניות מאירות באיזה מקומות על הנארד-זעע ועל הקאנאל, אשר עוברי ארחות הימים האלה יראו אותות הזהירה מעל האניות המאירות וידעו להזהר לבלי לכת הלאה נגד הסכנה המרחפת שם ושם. מהאניות המאירות האלה יומשך קווי טעלגראף אל היבשה, והיה כי יראו העומדים על המשמר איזה אניה לוחמת עם גלי הים, יוכלו להודיע אל היבשה להחיש עזרה אל האניה הסוערה.
"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 18, 25 בדצמבר 1872, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 