אניות אורבות או צי אדיר מהמתנדבים (קרייצער)
כאשר נשמע היום בכל מרחבי ארץ רוססיא הגדולה את קול הקורא אשר השמיעה ממשלתנו אל אזרחי ותושבי ארצות ממשלתה, להתנדב ולקנות אניות אורבות *) לצוד ציד ולהביא את אניות סוחר הבריטאנים עם כל עזבונן ומערבן אל חופי רוססיא, וכל הקודם לתפשם זכה במקחו. הנה לבטח תתרוצץ עתה השאלה על שפת לשון כל קורא מכה"ע לדעת את תורת הקרייצער או הקאפער (כאשר יכנו אותן בשפות לועז) ומה מעשיהן? וישאלו בצדק האם הותרה הרצועה אל שני בעלי הריב העומדים בקשרי מלחמת תנופה, להתנפל גם על קנין כסף אנשים פרטים אשר דבר אין להם עם מלחמת הממשלות ושפוני טמוני הפאליטיק מסבבי המלחמה? להפיץ אור על פני הדבר הגדול הזה גם אל אחינו ב"י, אשר לבטח לא יעמדו גם הם מנגד עתה, כאשר פנתה הממשלה הרוממה לקרוא בשם הפאטריאטיזמוס, ויחדו עם אחיהם הרוססים יתמכו בידי החפץ הזה בגופם ובממונם.
הננו להביא פה את דברי הראש וראשון ליודעי דת ודין בדברים הנוגעים בין עם לעם (Internationalnuch) החכם בלונטשלי אשר יאיר נתיב על פני השאלה הזאת, מנקודת הראות של חכמת המשפט, וזה הוא תמצית דבריו: מראש ימות עולם, למן היום אשר כח הזרוע וחרב המלחמה היו לשופטים בדברי ריבות אשר בין עמי התבל, ובני האדם החלו להלחם איש ברעהו גם בלב ימים, היה למנהג וחוק אל הממשלות הנלחמות אשה ברעותה, לתת מכתבי רשיון (קאפערבריעפע) לאנשים פרטים חובלי אניות ויורדי הים, אשר נתנו להם הזכות לשלוח אניות מזוינות בכלי נשק ואנשי צבא על הוצאותיהם, לצוד ציד את אניות סוחר של האויב ולבוז את סחורתן ומערבן בתור זכיה (פריזע) עבור עבודתו להכות את האויב. הדבר הזה היה נהוג בכל העתים והזמנים מדורות עולמים עד העת החדשה, כה עשו היונים הקדמונים במלחמתם עם מי שתקיף מהם, הפרסים; הרומאים נגד בני קארטהאגא, וכה עשו העמים הנאורים בעת החדשה. הצרפתים במלחמתם את הבריטאנים, בימי מרידת האמעריקאנים במאה העברה, והרוססים בהצותם את השוועדים בראשית המאה הזאת, בכל עת וזמן התאמצו יודעי דת ודין להראות פנים של זכות אל מעשה הקאפערים, הנראה בהשקפה ראשונה כמעשה שודדי הים; תוכן דעתם הוא: הכלל הגדול אשר היה ליסוד מוסד ואבן פנה אל כל חוקי הקרב אשר נתקבלו מכל העמים, הוא: שווי הכחות בין הלוחמים, ר"ל שלא ישתמש אחד מן הלוחמים בכלי זיין אשר לא ימצא בידי איש ריבו, באופן אשר רק רוח גבורה, דעת תכסיסי הקרב, עם עצה וגבורה למלחמה יכריעו את כף הנצחון בין הלוחמים, ולא כלי בלע ואבני קלע ביד האחד, בעוד אשר ביד השני אין מאומה, והרעיון הזה הוא גם נר לרגלי המשפטים הפרטים בין איש לרעהו: אם יקום איש על רעהו היושב לבטח עמו להרגו, לו יקרא רוצח ואחת דתו להמית או להענש בעונש שקול כמיתה, אולם אם ימית איש את רעהו, אשר יעד אותו לקרב; ובמלחמת תנופה יפול תחת תגרת ידו, אז אין משפט מות להאיש; ויש מקום להשופטים גם לזכותו, באשר כי מענה בפיו, כי לו לא הקדים לעשות קץ לחיי איש ריבו, כי עתה היתה אחריתו להכרית, וכדברי חז"ל: „הבא להורגך השכם להורגו“. ואם כן הדבר באיש פרטי, עאכו"כ בממלכות אדירות, הנושאות דען למרחוק ומתוצאות דברי ריבותיהן תלוי גורל ארצות רבות ויושביהן. ואחרי אשר נדע, כי יש הכח והצדקה להממלכה החזקה בים לצור על ערי החוף ולסגור אותם על מסגר (בלאָקירען) מבלי לתת לצאת ולבוא גם לאניות ממלכות הבינים לסחור עם יושבי הערים האלה, הנה מדוע לא תוכל גם אויבתה לשלם לה מדה כנגד מדה, להניף חרמש על תבואות מסחרה ולהפיל אימה על כנעניה וחובליה העושים מלאכה במים רבים. כה נתקבל מנהג הקאפערים לחוק ומשפט כאחד מחוקי המלחמה עד שנת 1856.
ויהיה בשנה הזאת, עת נאספו מלאכי כל אדירי אייראפא לכרות את ברית השלום אשר היתה ברבות הימים למקור ריב ומלחמה, ויציע המיניסטער שעל ענינים החיצונים בימים ההם בצרפת, השר וואַלעווסקי שלשה סעיפים בדבר והלכות הקאפערים לפני כל הנאספים, לאמר 1) אניות האורבות המכונות קאפער, בטלים ומבוטלים, ומהיום לא ישמע זכר השם הזה בספרי החוקים אשר בין עם לעם. 2) דגל ממשלה העומדת במצב הבינים יסוכך באברתו על כל סחורות האויב מלבד כלי נשק וצרכי מלחמה. 3) אין הרשות לאחד מבעלי הריב להתנפל על אניות מתנגדיו לקחת את סחורת בעלי הבינים הנמצאות שם. מובן הדבר אשר ההצעה הזאת נתקבלה בשמחה מאת ראשי ממלכת בריטאניא, אשר לה היו מעשה הקאפערים לשכים בעיניה, כי אם היותה שרתי בימים, הנה בכל זאת אזלת ידה לשלוח אנשי צבא לשמור על כל אניות סוחר אשר לה בכל חלקי התבל, ואחרי בריטאניא וצרפת החזיקו גם יתר הממשלות, ויתקבל דבר בטול הקאפערים ברוב דעות של כל אדירי אייראפא. מלבד הכנסיה החפשית (רעפובליק) של ארצות הברית באמעריקא, אשר לא נתנה ידה אל ההצעה הזאת – אולם יוסיף החכם בלונטשלי לבאר – אין הדברים האלו מחייבים את אדירי אייראפא לשמור את שלשת הסעיפים האמורים, באשר כי לא נתקבל הדבר בתור ברית נאמנה (טראקטאט) אך בתור גלוי דעת (Declaration), וזאת שנית דברי הגלוי דעת האלה, לא נאמרו רק על אניות אנשים פרטים העומדות מחוץ לגבול השגחת הממשלה, ואינן נכללות במספר מפקד צבאותיה בים, אך מי זה יוכל למחות באחת הממשלות לקנות בכסף מלא או לקבל נדבות בני עמיה אניות סוחר להקדישן לחפצי מלחמה, לזיין אותן בכלי נשק ואנשי צבא ולשלחן על פני המים לארוב ולרדוף אחרי האויב כפי אשר תמצא ידן, לאניות האלה לא יקראו קאפער אך קרייצער, כלומר: מסובבות והולכו לשוט ולבקש את האויב ולהתחקות על צעדיו, ודמיונן לחיל מתנדבים ביבשה (וואָלאָנטערע), אשר בכל עת המלחמות האחרונות לא נמנעו הממלכות לקבלם ולהשתמש בהם נגד האויב, בסדרם את המתנדבים לגדודים ויתנו להם בגדי שרד וכל ציוני אנשי החיל, ומאשר כי הקרייצער עומדים תחת הנהגת והשגחת מפקדי אניות מלחמה, המה נושאים עליהם גם חותם הממשלה, ואין להחליפם עם הקאפערים ומה גם עם אניות שודדי הים. אלה האחרונים תלוים בחפץ אנשים פרטים, אשר עיניהם אך אל בצעם ולזכות במקחם, בעוד אשר הראשונים ילחמו באויב מטעם הממשלה. וכאשר יש המשפט לאבי הממלכה לקרוא את כל בני עמו אי-נקי לצאת חוצץ למערכה עת יראה כי שעת הסכנה צריכה לכך, כן יש לו הצדקה לאסוף גם את כל אניות הסוחר הנמצאות במדינה, או לקנות אחרות מחוץ לארץ, ולהשתמש בהן לטובת הארץ וחפציה. היוצא לנו מדברי החכם בלונטשלי, כי אניות מלחמה מהמתנדבים אשר תאמר לקנות ממשלתנו, הנה קנין הממלכה, ונדבות עם הרוססים יעלו לרצון על מזבח אהבת ארץ מולדתם, אם למורת רוח אוהבי השלום תפרוץ המלחמה בין האיתנים מוסדי הים והיבשה, וזה שמן אשר יקראו להאניות האלה, חיל נדבה בים Добровоыя флотъ .
ש. פ. ראבינאוויטש
*) באשר קראנו במכה"ע הרוססים הנה יצאו רבני ישראל גם המה לדרוש ברבים לטובת הענין הגדול הזה, ודבריהם הכו שורש בלב אחינו, וירבה העם להתנדב ולהביא את מנחתו לרצון על מזבח אהבת מלכו וארצו.
"הצפירה", שנה חמישית, מס' 20, 28 במאי 1878, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 