הליכות עולם.

שמי עולם המסחר עוד לא הטהרו, כי לא יוכלו המעמיקים עצה לדעת מראש אחרית דבר. שם יראו מכיני לקרב חיל ונשק, פה עושי סדרים חדשים במדינה להשיב חרב אל נדנה; חצרות המלכים ימתיקו סוד, יגלו טפח ויכסו טפחים; ע"כ אין חזון נפרץ במכתבי העתים, ומדי דבר אליהם יגונב ירימו ברעש קולם ואימתם תבעת כנעני ארץ.

גם בשבוע העבר קוי הטעלעגראף הפיצו פלצות בכל ערי המסחר באירופה ודבריהם הגיעו גם אלינו להחריד עד ארגיעה עושי מסחר וקנין, כי הקול נשמע כי תבוא בריטניא בריב את ממשלת ארצות הברית באמעריקא. וזה הדבר אשר נתן תואנה בפי מלאכי בלהות להחריד ארץ: המתפרצים מפני ממשלת הצפון שלחו ארבעה צירים לבריטניא וצרפת, לדבר אתם חרש בעסקיהם והמה ירדו ביום 7 נאָוועמבער באנית הרצים „טרענט“ אשר לבריטניא. ויהי כבואה ביום 8 נאוו. במיצר הסלעים על יד תעלת איי באהאמא העתיקה, ראתה ממרחק אנית איבה גדולה אשר נצבה מרחוק ולא פרשה נס דגלה. כאשר קרבה אל אנית המלחמה הרימה טרענט את דגלה, ותעש כן גם אנית המלחמה כמשפט, ובמרחק שמינית מיל ירתה אנית המלחמה כדור כלי מפץ על טרענט וברגע ההוא החליפה את דגלה ותוציא דגל אמעריקא. אחרי כן הוסיפה אנית אמעריקא לירות כדור ברזל כבד מאד מלא אבק שרפה והוא נקרע לרסיסים הרחק כמאה מעטטר מטרענט.

רב החובל מטרענט „מאָיר“, קרא לרב החובל מהאניה השנית, וישאלהו: מה חפצו כי יעצור את אניתו בלכתה? ויענהו רב החובל כי ישלח תיכף סירת מלחים להשמיעהו רצונו, וגם מלא דברו כי שלח שני ראשי גדוד ואתם עשרה אנשים; המה באו אל כסוי האניה „טרענט“ וישאלו להראות להם את רשימת הנוסעים ולא אבו שמוע להם. סגן רב המלחים המצביא את אנשי החיל אשר נשלחו מאנית המלחמה (סאן-חאסינטאָ) הודיע אז, כי רב החובל וועלקס, אדוניו, השיג ידיעה ברורה כי הצירים: סלידעלל, מאסאָן, יוסטעס גם פערלאנד נמצאים על האניה „טרענט“ וע"כ יבקש כי ימסרו לידו. וימאנו רב החובל מאָיר ומחזיק התורן ווילליאמס – שר צבא בחיל הים אשר למלכת בריטניא וציר הרצים מריצי מכתבים (פאָסט) – לעשות חפצו ויתמרמרו נגדו ברוח אמיץ לאמר כי אין לממשלת ארצות הברית לקחת בחזקה את הבא לחסות בצל דגל בריטניא. הצירים אשר עמדו שמה אמרו גם המה כי בהיותם על אנית בריטניא, היא תגן עליהם באברותיה. או אז אמר הסגן: לפי הנראה, נחוץ לי עוד הפעם לבקש עזר מאנית המלחמה „ויתן אות בידו וישלח סאן-חאסינטאָ ברגע ההוא שלשה סירות מלחים ועליהם שלשים אנשי חיל וששים מלחים. ויצעק ווילליאמס מרה על העול הנעשה בידי האמעריקאנים לאמר: אנכי עומד על משמרתי בשם ממשלת בריטניא והנני מוסר מודעה כי לעון פלילי נחשב הדבר הזה בעיני ולפשע נגד משפטי העמים, והיא דרך שודדים בלב ים. ולו מצאנו און לנו כי עתה לא הרהבתם עוד בנפשכם לעשות נבלה כזאת“. אך חיל האמעריקנים באו וחרבות שלופות בימיניהם ויתפשו את הצירים ובחזקה הובילום לסאן-חאסינטאָ. האדון סלידעלל מצא נוחם בתקותו כי הדבר הזה יבוא לפני כס המלכים באירופה. אז אמרו האמעריקאנים כי יחסר להם צידה וישאו כי תתן להם „טרענט“ מזון לכלכל את השבויים. ויתן להם רב החובל מאָיר מכולת ובפירוש התנה כי ינהלו בלחם הזה את הצירים. אכן עוד לא נגמר הדבר כי אמר הסגן כי השיג פקודה לקחת את רב החובל מאָיר ואת הכתבים אשר אתו אל סאן-חאסינטאָ, ויחפוץ כי תקרב אנית בריטניא אליה. ויען רב החובל מאָיר: אתם תמצאוני, אם תבקשוני, שם מעבר השני לכסוי האניה“, ויחל ללכת אל ירכתי הספינה. כאשר ראה הסגן אומץ רוח החובל, קרא לאנשיו וירגיע את רב החובל מאָיר כי לא יוסיף נגוע בו לרעה. וישובו סירת המלחים לסאן-חאסינטאָ וטרענט הלך לדרכו. כתבי הצירים לא באו ביד האמעריקאנים ונשלחו לבריטניא על אנית הקיטור לא-פלאטא.

המקרה הזה עשה רושם גדול בעולם המסחר ומחיר שטרי המדינות ירד מאד ובכל הארץ יצאו קווי הטעלעגראף להשמיע חרדת כנעני תבל. בליווערפאָאָל עשו משתה – כמנהג בני בריטניא להועץ במסבת מרעים על כוס יין מלא – שם הוציאו את כל רוחם בשם העם ויחליטו פה אחד לפגוע בממשלת בריטניא לנקום נקמת כבודה. יודעי דת בבריטניא אומרים כי אנשי הברית חטאו חטאה גדולה לתפוש את הצירים חוסי בצל בריטניא וישימו כבוד בריטניא לכלמה. ומה"ע יאמינו כי לא תמחול ממשלת בריטניא עלבונה עד אשר תכפר ממשלת אמעריקא פניה לענוש בפומבי את עושי העול ולהוציא לחפשי את הצירים, אחרי אשר ישולם להם כל נזקיהם באין מגרעת ויבקשו סליחתם. וכה דברי המ"ע: הן רבו אניות בריטניא וצבאותיה במי אמעריקא ועשרת אלפים כלי תותח פיהם פתוחות, לבלע ולהשחית שמה ולהכחיד צי-אדיר אמעריקא מן הים, ואז תתיצבנה על המשמר בעיר החוף אשר לארצות הצפון, וכה ישימו קץ למלחמת בני אמעריקא. – לעומתם מכ"ע מנו-יאָרק יחליטו משפט כי צדקה נפש ממשלתם ויביאו לראיה להם דרכי בריטניא בענינים כאלה. ולפיהם יאתה תחלה לרב החובל מסאן-חאסינטאָ ונכון להוסיף על שכרו. – במה"ע „טימס“ נדפס מכתב שטנה (פראָטעסט) בטוב טעם ודעת. והוא יביא אותות ומופתים כי הרעו האמעריקאנים לעשות, כי המה אמרו מראש כי לא יחשבו את הריב הזה אשר ביניהם ובין אחיהם המתפרצים למערכות מלחמה, ובכן אך לשוא תבקש ממשלתם להשמש במשפטי מלחמה. וגם הצירים האלה לא אנשי צבא יבשה או חיל ימים הנמו, ופקידי מדינה לא ימנו במספר שבויי מלחמה. – ובכן נראה כי רק בזה נחלקו הדעות אם דין פקידי ממשלה כדין אנשי צבא. – כה גדל הרעש בשבוע החולף; אך עתה קמה סערה לדממה כי עפ"י ידיעות טעלעגראפיות מלונדון אשר באו לכנעני עירנו, לא תבואנה ממשלות בריטניא ואמעריקא בריב בסבת העול הנעשה לצירי המתפרצים על אנית בריטניא.

---

"המליץ", שנה שניה, מס' 10, 19 בדצמבר 1861, עמוד 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אמעריקא.

נוי-יארק מערץ. [K.Z] שלש אניות-מלחמה של בעלי הנגב עזבו בשמיני לירח זה את חוף נארפאלק, ותפגענה בשתי אניות של בעלי הצפון ותסתערנה עליהן בחזקת היד. אחת מהאניות הנזכרות ראשונה, בשם מערימאק, המצופה בברזל, התקרבה אל אחת מאנית הצפון הנקראת בשם קומבערלאנד, במרחק מאה וחמשים צעדים, ותקבל את המון כדורי ברזל אשר ירו עליה בעלי האניה האחרונה, מבלי לקבל שום נזק, אז פרצה בעוזה בראשה המצופה ברזל בירכתי הקומבערלאנד ותפוצץ אותה וירדה האניה, היא וכל אשר עליה במצולות תחת ותאבד מתוך הקהל. האניה השנית של בעלי הצפון אחרי עשותה מלחמה רבה עם שתי אניות הנגב הנותרות, הרימה את דגלה ותלך שבי לפניהן. במלחמה הזאת נפלו ונפצעו כמה מאות אנשי חיל מבעלי הצפון. והנה לעומת נצחון בעלי הנגב על הים, כן רבו נצחונות בעלי הצפון עליהם ביבשה ובכל אשר יפנו ירשיעו, וכבר נסוגו אחור צבאות המחנה הגדולה של בעלי הנגב אשר עמדו ליד הפאטאמאק, להתבצר בפנים הארץ, וראש ממשלת הנגב הודיע לבעלי בריתו יושבי ארץ הנגב, כי קצרה ידו להגין בחרב שלופה על כל ארצות המתפרצים, ולפי דעתו אין טוב כי אם לצמצם את צבאות החיל במקום אחר לעמוד הכן נגד האויב, ולא לפזרם לכל רוח כי היא לא תצלח נגד בעלי הצפון הרבים והעצומים.

---

"המגיד", שנה ששית, מס' 15, 10 באפריל 1862, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הליכות עולם.

רבו הדעות וההשערות בדבר המריבה אשר יצאה לחלק בין ממשלת בריטניא ובין ממשלת ארצות הברית בנידון החרפה אשר נעשתה לאנית בריטניא „טרענט“ כי לוקחו ממנה בחזקה הצירים אשר יצאו לאירופה מטעם המתפרצים. יש אומרים כי ראש הכנסיה (פרעזידענט) הצפונית יצדיק נפשו כי לא ברצונו עשה השר המצביא את אנית המלחמה „סאן-חאסינטאָ“, רק מסברה דנפשיה, וכה נקל יהיה לו לשלח חפשים את השבוים ולא ידל בזה כבוד עם האמעריקנים הצפונים, וימנע ידו מבוא בדמים את בריטניא. אך אחרים יענו כחש התואנה הזאת בקול רם, יתנו עדיהם כי לא לבד ראש החובלים מסאן-חאסינטאָ, כי אם עוד אניות אחרות השיגו פקודה נמרצה לבקש באשר ימצאו את הצירים ואת מכתביהם אשר אתם, וכי השר ווילקס לא מלא עוד משלחתו באמונה, כי הוא חשב את נפשות הצירים לעיקר, רב יתר על אגרותיהם, ונהפוך הוא, הממשלה בקשה יותר לדעת חפץ המתפרצים; ומה יועילו לה האנשים האלה ועוד אחרים אשר נתפשו בכף, אם לא תוכל להציל מהם דבר אמת. ולפי דברי רבים כלה ונחרצה מאת ראש הכנסיה לבלי יחת מהמית בריטניא ולא ישמע לקולה להשיב את השבוים. –

הלאָרד דזיאָן רוססעל שלח ביום 18 (30) נאָוועמבער אניה עם ציר מיוחד לוואשיננגטאָן לבקש מאת ממשלת ארצות הברית לשלם ניחומים לבריטניא על החרפה אשר נעשתה לנס דגלה. אך האניה גם אם תעוף ביעף לא תבוא למקום תעודתה עד 28 נאָוועמבער (10 דעצעמבער) ולא תוכל לשוב לליווערפאָאָל עד יום 14 (26) דעצעמבער. ובכן לשוא נעמול לחקור תעלומות צרורות בכנפי העתיד, עד אשר נשמע מה בפי ראש הכנסיה בוואשינגטאָן. –

בין כה וכה תכין בריטניא לקרב ידה. בכל ערי החוף ובבתי נשק האניות רבה העבודה. בבית המועצות בעסקי אניות איבה, יעבדו הפקידים בלי מנוח ולא יצאו מלשכותיהם עד לפנות ערב; בלי חשך תצאנה פקודות לבקש עושי מלאכה. לפי דברי הטימס השיג שר המבצר פאָרטסמוט פקודה להכין לקרב שבע אניות איבה שונים בגדלם ובנינם ובמספר כלי המפץ ועליהם בין הכל 174 כלי תותח. –

אנית איבה אחת „ארפֿעי“ ועליה אחד ועשרים כלי מפץ, עזבה את החוף ההוא ותחכה בספיטטעד צו מבית המועצות ע"י טעלעגראף ללכת אחרי האניה „מעלבורן“ המכינה פעמיה ללכת מוואוליטש לכאליפֿאקס (עיר מבצר וקרית ממשלה לבריטניא בניושאָטטלאנד באמעריקא). גם אנית מלחמה מברזל מוצקה ועליה ארבעים כלי תותח תכין צעדיה לעבור ארחות ימים בעוד ימים שנים עשרה. על אניה אחרת נשלחו יותר ממאתים עושי מלאכה חדשים להכינה לצאת לדרכה בקרב ימים. גם בוואוליטש ובדעווענפֿאָרט אניות מזוינות תצאנה בפקודת הממשלה לעשות נתיבה בלב ים אוקינוס. וצי אדיר משבעה אניות נכון לצאת בראשית ימי חדש יאנואר לשכון בחוף ימה באמעריקא. אחד מיועצי לשכת המלכה בבריטניא הגיד זה לא כביר לראשי העוסקים במלאכת המטוה, כי המלכה עוסקת בעיון רב בעניני מלאכת צמר גפן, וכי הוא יבקש דרך לפתוח את חופי ארצות הדרום למסחר, לא יאוחר מתחלת ימי פֿעברואר הבא. כן נתנה ממשלת בריטניא פקודה לאנית הקיטור „אויסטראלאזיאן“ (אשר עמד נכון להוביל מכתבים לנו-יאָרק) להכין צידה ונשק ולהוליך חיל בריטניא לקאנאדא. גם ממשלת וואשינגטאָן השמיעה חפצה לבקש הלואה חדשה על סך 160 מילליאָנען דאָללאר. – סוחרי עירנו השיגו ידיעות טעלעגראפֿיות כי בלונדון יראו להבת המלחמה קרובה להתלקח.

מכל הדברים האלה נכיר כי נכונה בריטניא לצאת לקרב נגד אמעריקא לנקום נקמת כבודה. והיה אם באמת תפרוץ המלחמה בין שתי הממשלות האלה, אז יכלאו אוסמי אמעריקא ולא יוסיפו לשלוח תבואות הארץ ההיא על שוק צרפת ומה גם לבריטניא, ואז יורם המסחר ברוסיא וגם בערינו יבואו חיים חדשים בעסקי בר ושבר. גם לשמע גערת מלחמה ופירוד לבבות הממשלות האלה, יעלו מקחי התבואות בזה, האף כי לא נכחד מאת כל יודעי דבר מדינה כי לא תוכל ממשלת בריטניא לתת להרחיב הפרץ ולמשוך זמן המלחמה.

[…]

---

"המליץ", שנה שניה, מס' 11, 26 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פראנקרייך.

[…]

לפני ימים אחדים היתה מלחמה על הים אצל חוף שערבורג בין שתי אניות מלחמה של בעלי הצפון והנגב מאמעריקא, וכל כתבי-העתים מודיעים דבר המלחמה ההיא, ומעשה שהיה כך היה: זה שתי שנים בנתה ממשלת הנגב אנית-מלחמה אחת נפלאה מאד ונקראת בשם אלאבאמא (Alabama). מטרת חפצה היה לרדוף ולהשיג את אניות-המסחר אשר לבעלי הצפון לשלול את מערביהן ועזבוניהן ולהרסן ולשרפן אח"כ.

רב החובל של אנית-איבה ההיא הנקרא בשמו זעמעס (Semmes) הוא גבור חיל מלומד מלחמה על הים מנעוריו, והוא מלא חפץ ממשלת הנגב באופן מאד איום ונורא. הוא הרס והחריב המון רב אניות המסחר של בעלי הצפון, וכנשר חש תמיד על טרפו בכל הימים ולא נמלטה שום אניה אשר פגש בדרכו; ובכל עת אשר לא יכול לשלול איזה אניה, אז שרף אותה ואת כל אשר לה, הנפש גם הרכוש באש. כל עמל ממשלת הצפון אשר עמלה בכל יכלתה לעצור בעד המשחית האיום הזה, לא עמדה לה, כי האניה הנ"ל מהרה כחץ מקשת להתנפל על טרפה ולהרסה וכרגע נסוגה אחור מאין להשיגה. לפעמים רבות התנפלה באישון לילה גם על אניות מלחמה אשר לבעלי הצפון ועשתה הרג ואבדן רב באויביה ובין רגע נעלמה ולא נודעו עקבותיה. קנצי למלין, האניה הזו היתה מטה זעם ושבט אף למסחר בעלי הצפון ופחדו ממנה כמפני בלהות שאול ותפתה ולא היה מי אשר יקום כנגדה, כי קירותיה היו מצופים בברזל-עשות והמון קני-שריפה גדולים ונוראים בקרבה אשר שלחו חצים ומות בלב כל אניה אשר פגשה, ומהירות תנועתה היתה נפלאה מאד.

והנה זה לא כביר בנו גם בעלי הצפון אניה גדולה כזו בשם: „Kearsarge“, וימסרוה בידי רב החובל ווינסלאוו (Winslow) ג"כ גבור מלחמה על הים ויצוו אותו לבקש את המשחית הנורא (אלבאמא) ולקרא עליו מלחמה עד רדתו. ויבקשהו במקומות רבות ולא מצאהו עד אשר בא לחוף שערבורג ושם מצא את אשר בקש. והנה לעשות מלחמה עמו בחוף ההוא לא יכול מפני כי אניות המלחמה של צרפת עומדות שמה, וכל אניה הבאה לחוף הזה עומד תחת מחסה צרפת. רב החובל זעמעס הנהו גיסו של רב החובל ווענסלאוו.וילכו שניהם יחד בעיר שערבורג אחוזי יד כאוהבים נאמנים. ויהי היום נדברו יחד וגמרו להרחיק אניותיהם מן החוף ולהלחם יחד מלחמה נצחת. ויגבלו להם יום מיוחד למלחמה הנוראה האחרונה ההיא. רב החובל של אנית האלבאמא לקח את כל הונו אשר רכש לו במשך שתי השנים משלל אניות המסחר של בעלי הצפון, העולה לכמה מילליאן כסף, וימסור בידי ראשי  העיר והוא גם גיסו צוו שניהם לביתם, כתוב וחתום בידי השופטים, כאנשים ההולכים למות. בהלילה לפני יום המוגבל, עשו משתה במסבת אוהביהם ופקידי הצבא הצרפתים, וככלות המשתה חבקו ונשקו איש אחיהו וילכו להם. למחרתו התרחקו שניהם מן החוף ובשעה העשירית בבוקר פרצה המלחמה ביניהם ועיני צבאות צרפת ובני עיר שערבורג רואות מרחוק את המראה האיום ההוא… והנה לספר כל פרטי המלחמה האיומה ההיא אין לאל ידנו; כל איש יוכל לשער בנפשו מלחמה כזו בין שני משחיתים נוראים כאלה. סוף הדבר היה כי בא הקץ על המשחית של בעלי הנגב ואחרי שלש שעות נכחדה האלבאמא מן הארץ ותטבע במצולות תחת… משקל כל אחד מהכדורים אשר נחתו בירכתי האלבאמא ויפוצצוה היה מאה ושלשים לטרות. מאנשי המלחמה אשר עליה לא נמלטו רק שבעים איש אשר יכלו עוד לשחות במים אחרי נשברה האניה, ורב החובל ווענסלאוו שלח ספינות קטנות להוציאם מן המים וכן נמלטו מרדת שחת. זאת היתה אחרית האלבאמא, המשחית הנורא אשר לא היה עוד כמוהו בים. יושבי ארצות הצפון באמעריקא שמחים על הנצחון הזה כאלו נצחו על צבא רב של אויביהם, וסוחריהם שמחת עולם על ראשם.                                                                                  .B

---

"המגיד", שנה שמינית, מס' 27, 13 ביולי 1864, עמ' 3-4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

USS Kearsarge,  CSS Alabama

מעמד איירופא

עוד לב כל חוזה חזון העתים ירא וחרד לרגעים, מפני יד המבוכות אשר רבצו לפתח שערי המדינות, וכל רואה בעבים המקדירים את שמי איירופא יהגה אימה , ויטה אזנו להקשיב רב קשב לשמוע רגז קול רעם ורעש מלחמה נוראה בלאומים, והנה עב ערפל עולה מקצוי ארץ, קול פחדים ישמע מאמעריקא, כי בני ארצות ברית הצפון, אשר ידיה מלאות מלחמה בהצותם על בני כנסיות הנגב המתפרצים מפניהם, לבשו גאות להרעים גם את מלכות ענגלאנד, ולנאץ את כבוד שרתי בימים זאת, לא ישימו על לב כי נכונים למו ימי מלחמה כבדה מימי גברת ממלכות זאת, אשר עז וגבורה לה לגאול את כבודה בזרוע נטויה, ולדכא תחת רגליה גאון בני בעלי ברית הצפון, הבוטחים בחיל ידם ובהון עתק אשר עשו להם, ויתאמרו לדבר בשער את כל אויביהם ולא יחתו לקדם את פני המלחמה אשר תקום עליהם מפנים ומאחור.

וזה דבר הריב אשר התגלע בין העצומים האלה, אנית הקטור האנגלית טרענט, עובדת עבודת הפאסט של ארץ ענגלאנד יצאה מאמעריקא, באניה הזאת עברו גם שני האדונים סליידעל ומעזאן, והמה צירים שלוחים מאת ממשלת הנגב הנלחמים באחיהם בני הצפון, ללכת לענגלאנד, למצוא שם את לב מושליה, לעמוד לימינם, להבינם ולסעדם. ויהי האניה באה אל ים איי האנטיללען, והנה אנית הקטור האמעריקאנית, אשר סאן יאצינטו שמה, באה  מאפריקה נוסעת לקראתם, וכמעט נודע לרב החובל האמעריקאני כי באנית ענגלאנד נמצאו מלאכי גויי הנגב אויביהם, וימהר לתת אות אליה לעמוד על עמדה, כי חפץ הוא לחפש ולהוציא משם את הצירים אשר ירדו בה, ויהי כי מאן פקיד האניה האנגלית לשמוע בקולו, וירעם עליו בכדורי כלי התותח, אכף עליו בחזקת היד לעמוד על עמדו, אז באו אל האניה בני צבא אמעריקא ויחפשו וימצאו את האנשים ויקחום בשבי, לשוא צעק רב החובל האנגלי, על החמס אשר הם חומסים את תורת חקי העמים, ומחרפים את כבוד נס ענגלאנד בים, כי אין שומע לו, ורב החובל האמעריקאני החזיק באמרתו ויאמר, כי כאשר אין משפט וצדק לאניות הממלכות ביום עמדן מנגד ולא יקחו חלק במלחמה, להעביר מזון נשק וצרכי מלחמה למחנה האויב, כן לא יוכלו לתת מקום בירכתי אניותיהם גם לצירי האויב ההולכים לבקש אהבת ענגלאנד ולעז במעוזה נגד בעלי ברית הצפון, וקו האיסור הכולל נטוי גם על הדבר הזה. (הדבורה הצפונית נו' 259)

האניה האמעריקאנית אשר מהרה שלל, באה אל ניי-ארק והצירים נתנו במשמר, והשמועה באה אל ענגלאנד, וימלא לב כל יושביה רגז, מרה נפש כל העם, כגדול כקטון צעקו חמס על זדון בני אמעריקא אשר חלפו חק העמים הפרו ברית עולם, ויחללו את גאון נס ענגלאנד בימים, ואם אמת נכון הדבר אשר אין ביד כל ממלכה, כפי דת הברית הכרותה בין כל העמים – להעביר כל צרכי מלחמה ונשק לאויבי ממלכה אחרת, גם הדת נתנה בענגלאנד זה מקרוב ויאסור איסר על כל יושביה להעביר כל הדברים האלה לארץ הנגב, גם הכירה ענגלאנד את המשמר (בלאקאדע) אשר שמו בני צפון אמעריקא על מבואות ים ארצות הנגב, ואניותיה לא תוכלנה לפרוץ את גדרות המשמר הזה, אך לב מי יהלוך לגזור אומר כי גם אנשים ההולכים לדבר דברים מדינים ולבקש קרבת ממלכה אחרת גם המה בכלל האסור יחשבו.

דעת כל איש בענגלאנד, כי הממשלה תקרא מלחמה בשער אמעריקא, ואומרים כי הלארד לייאנם ציר אנגליה באמעריקא, גם בטרם השיג פקודה מלונדון, כתב לממשלת אמעריקא ומסר מודעא על האון ועל העול אשר עשה רב החובל האמעריקאני, וידרוש מידה לשלח את האסירים לחפשי, ואם אמת בפי השמועה הבאה מלונדון, הנה ראש אמעריקא הפרעזידענט לינקאלן לא אבה שמוע לו, ויאמר כי לא ישוב מעצתו גם אם תקדיש ענגלאנד עליו מלחמה. […] (הצפון 4 דעצעמבער נו' 338)

---

[…]

ג) בהגיע השמועה לנייארק כי רב החובל האמעריקאני הרים יד באניה האנגלית טרענט (ראה הכרמל נו' 22), שמחו יושבי העיר לקראתה, והעלו אור נרות ברחובות קריה, גם קראו שם נדבות לאסוף כסף, לתת אשכר לרב החובל ואנשיו, חרב לחן ולכבוד לרב החובל אואילס מפקד אנית אמעריקא סאן יאצינטו, ולכל אחד מפקודי האניה צמד קני רובה קטנים, ולכל איש ואיש ממלחיה גרזן לכבוד ותפארה, בנייארק רבתה השמחה ולב יושביה מלא נדבה עד כי ביום הראשון אספו חמשים אלף דאללארס, התגלות לב בני אמעריקא זאת תוכיח נאמנה כי נכונים הם לרדוף את כל בקשות בני ענגלאנד אשר תבקש מידם בדבר הזה, עד כי אין מקוה כי יכון השלום ביניהם, וגדולי יודעי דת ודין באמעריקא חוו דעתם כי רב החובל האמעריקאני עשה כחק ומשפט העמים, והמיניסטר האמעריקאני לכל דברי המלחמה צוה למושל ארץ מען לבקר את חופי הארץ ולהכין הכל להגן על הארץ מפאת הים. (בן עמי נו' 49)

---

"הכרמל", שנה שניה, מס' 22, 13 בדצמבר 1861, עמ' 174; מס' 23, 20 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הליכות עולם.

מאז החל האדם להשכיל ולקנות חכמה ודעת בכל תהלוכות הטבע ומשטרי השמים, וימצא בעוצם שכלו אמצעיים רבים להרבות תענוגיו בחלד ולשמור נפשו מכל דבר רע, ויחקור גם בצמחים ובדוממים למצוא בהם רפאות תעלה למחלות אנוש להצילו ממות; מני אז המציאו בכל דור ודור כלי נשק חדשים ועצומים להכחיד מחנות שלמות, וביחוד בימינו אלה המציאו כלי משחית נוראים מאד, אשר יורו כדורי מות ממרחק רב. והנה במלחמת האמעריקאנים מצאו דרך חדש לשים לאַל כל חיל אניות איבה בלב ימים, כי עשו אניות לבושות שריונים וכל כדור לא ייגע בהם לרעה.

אצל ניופאָרט-יוס באה אנית המתפרצים "מעררימאק" ביום 8 מערץ אחר הצהרים, ואתו שתי צינות רובים אשר ירדו אתה יחדיו מנאָרפֿאָלק ודזיעמסטואן על נהר דיעמס. ותפגע בניופאָרט-ניוס ובאניות השוכנות על חוף המבצר ההוא. שלשת האניות פרשו דגל המתפרצים על התורנים ונס צרפת בראש חבל. צדי האניה ופניו ואחוריו היו מכוסים בפחי ברזל כמדות פֿוט שתים מתחת לרקיע המים עד למעלה ראש כגג עשוי לבית. מעבר פניה לעומת רקיע המים נראו כמו יתדות מחרשה שנונים מברזל מוצק, ארכם 6 או 7 פֿוט. יש אומרים כי על האניה הזאת שנים עשר כלי מפץ, אך לא  נראו החוצה רק שנים מעבר פניה אשר נשקפו מבעד לאנשבים עגולים ארוכים. מן המצודה מאָרנָע נשמע לראשונה קול רעם כלי מפץ ויהי לאות לחיל המצודה להתיצב במערכה. המחנה העשירית מצבא ניו-יאָרק שמעה דברי שר האלף אשר אמץ ידם למלחמה, והמה בשמחה שאפו לקרב. בעת ההיא ואניות איבה הלכו הלוך וקרוב לניו-פארט. אנית מלחמה אשר לבעלי הברית "קומבערלאנד" הפגיעה בה ראשונה ותור כדוריה נגדה; אחריו מלאה גם המצודה פאָנט-סיואלליא, ובזמן מצער עלה עשן הרובים מניופאָרט-ניוס. קצרו עין הצופים לראות מראש מצודת מאָרנאָע את הנעשה על פני המים, אך השמועה באה מפי הטעלעגראף כי האניות "קומבערלאנד ומעררימאק" נצבו במערכה. מעררימאק קרבה אל מתקוממה והקיאה אש מכלי מפציה אשר על עבר פניה; ותסוב אל עבר אחר ולא רפתה מאתה עד אשר גברה ידה ותקוב חור רחב 7 פֿוט במקום קו המים. ותחל קומבערלאנד לצלול כעופרת במים אדירים. ותרחק "מעררימאק" ממקום עמדתה ומרחוק ירתה אל אנית מציתה ותוסף למוט כי באו מים בקרבה. אך קומבערלאנד לא עמדה מלענות באש לצרתה כל עוד עמד כחה בה. כאשר כלתה מעררימאק להטביע את "קומבערלאנד" פנה את אנית הקיטור "קאָנגרעס" ולא עברה שעה אחת ואנשי צבא "קאָנגרעס" הרימו נס לבן, לאות כי יושיטו יד להתחנן לפני אויביהם כי אזלת ידם. ולא אחר רב החובל לשלוח סירת מלחמה לקחת שבי את פקידי החיל ואנשי הצבא, ולהמלחים נתן הרשיון לשוב אל החוף. בערב הצית האויב אש בקאָנגרעס ובחצות הלילה עלתה בלהב השמים וקול רעם מחריד נורא מאד השמיעה טרם נתבקעה ואיננה.

בעת ההיא כדבר בעתו באה המצודה השוחה על פני המים, האניה "מאָניטאָר" ובבקר התחדשה המלחמה. מערימאק לא ידעה עוד קרבת מאָניטאָר ותכין פעמיה לעשות ליתר אניות בעלי הברית כמשפטה אמש, אשר לא יכלו לעמוד נגדה, והנה לקראתה מאָניטאָר. שתיהן לבושי שריון ברזל והנה התרפקו אשה על אחותה בערך שתים או שלש שעות בקירוב ובריחוק מקום, אך גם בשתיהן לא נשחת כמעט כל מאומה. פעם אחת או שתים התקרבו כה אשה אל אחותה לנגוע בקציהן עד כי האמינו הרואים מרחוק כי האחת תטביע את השנית, אך כרגע התרחקו ותחלנה להרעים בכח כלי מפץ. לאחרונה הצליחה מאָניטאָר ותקוב חור בלחיי מערימאק עד כי נלחצה לשוב אל נאָרפֿאָלק יחד עם צי המתפרצים. מאָניטאָר הראה בעת ההוא עוצם ידו רב יותר מאשר האמינו עליו. הוא הראה לדעת כי הוא עשוי לבלי חת, לעמוד בקירוב מקום מול כדורי אש ורעה אליו לא תאונה. לא אחת כסו מים פניו, ובכל זאת לא צרו צעדיו ולא נעצר במרוצתו. רב החובל ה' יואָרדען נפצע בראשו בעת הציץ מלשכת הסגן, ויותר לא נפצע איש מאנשי מאָניטאָר.

תבנית "מאָניטאָר" היא תבנית עגול מאורך (אָוואל פֿערמיג), ארכה 721 אמות (פֿוט) ורחבה באמצע 41 פוט. צדיה ישרים, כחומת אבנים, המכסה ישר כשלחן בלי שום מעקה, עליה נמצאו שני תנורים מרובעים, גבהם בערך שלש אמות, וגם הם לא נראו בעת מלחמה והעשן גם הקיטור יוצאים מבעד השבכה אשר על מכסה האניה נחפה בברזל בעבי שמנה דיום. על המכסה לא נשאר כל מאומה בעת קרבות, רק מקום למצב הסגן אשר תבניתו כתבנית מלונה מרובעת מברזל מוצק גבוה 3 פוט, ומגדל מיוחד באמצע האניה. פנימית המגדל הזה נותנת עדותה על עצמת האניה הזאת אשר תשחק להמון כדורי קלע. במגדל נמצא כלי מפץ אחד אשר יסוב על צירו בנקל אל כל עבר ופנה עד כי בהרף עין יוכלו לקלע אל מטרת חפצם. על המגדל הזה ועל גוית האניה נכר כעשרים אותות כדורי אש; יש אשר פגעו ישר במגדל, אך לא השחיתו בו כל מאומה, רק פצלו פצלות בקלופת הששר, אך אם ישיבו למשחו בששר אחר, לא יוכרו גם המקומת אשר נגעו הכדורים. אחרי הדברים האלה, נבין מדוע פנה מעררימאק עורף לפי דברי הרובים, לו ירו כדורים מוצקים, או אז הבטיעו את אנשי מציתם; אך מצות רב החובל עליהם לבלתי השתמש בהם עד אם ינסו אותם היטב, – ולא השתמשו בם מפחד פן יבקעו כלי המפץ מכחם הרב. מרוצת מעררימאק חמשה חבלים בשעה, בעת אשר מאָניטאָר יעשה שבעה חבלים בשעה.

על אנית מעררימאק נופץ כלי תותח אחד ונשברו צפרניה ונתק מעט המעקה מעבר פניה; בחלק העליון נבקע מכסה הברזל ושני כדורים ממאניטאר פרצו תוך קיר העץ; אך מחוץ לא נשחתה מאומה ונקל לתקן את הנשחת. עתה יצאה "מעררימאק" מחדש לעבודתה.

עתה החלו כבר מלכים רבים להכין להם אניות לבושות שריוני ברזל, אך גם חקרו ומצאו כדורי ברזל חדשים החודרים להבקיע בחומות ברזל אלו.

---

"המליץ", שנה שניה, מס' 28, 1 במאי 1862, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.