מעמד איירופא
עוד לב כל חוזה חזון העתים ירא וחרד לרגעים, מפני יד המבוכות אשר רבצו לפתח שערי המדינות, וכל רואה בעבים המקדירים את שמי איירופא יהגה אימה , ויטה אזנו להקשיב רב קשב לשמוע רגז קול רעם ורעש מלחמה נוראה בלאומים, והנה עב ערפל עולה מקצוי ארץ, קול פחדים ישמע מאמעריקא, כי בני ארצות ברית הצפון, אשר ידיה מלאות מלחמה בהצותם על בני כנסיות הנגב המתפרצים מפניהם, לבשו גאות להרעים גם את מלכות ענגלאנד, ולנאץ את כבוד שרתי בימים זאת, לא ישימו על לב כי נכונים למו ימי מלחמה כבדה מימי גברת ממלכות זאת, אשר עז וגבורה לה לגאול את כבודה בזרוע נטויה, ולדכא תחת רגליה גאון בני בעלי ברית הצפון, הבוטחים בחיל ידם ובהון עתק אשר עשו להם, ויתאמרו לדבר בשער את כל אויביהם ולא יחתו לקדם את פני המלחמה אשר תקום עליהם מפנים ומאחור.
וזה דבר הריב אשר התגלע בין העצומים האלה, אנית הקטור האנגלית טרענט, עובדת עבודת הפאסט של ארץ ענגלאנד יצאה מאמעריקא, באניה הזאת עברו גם שני האדונים סליידעל ומעזאן, והמה צירים שלוחים מאת ממשלת הנגב הנלחמים באחיהם בני הצפון, ללכת לענגלאנד, למצוא שם את לב מושליה, לעמוד לימינם, להבינם ולסעדם. ויהי האניה באה אל ים איי האנטיללען, והנה אנית הקטור האמעריקאנית, אשר סאן יאצינטו שמה, באה מאפריקה נוסעת לקראתם, וכמעט נודע לרב החובל האמעריקאני כי באנית ענגלאנד נמצאו מלאכי גויי הנגב אויביהם, וימהר לתת אות אליה לעמוד על עמדה, כי חפץ הוא לחפש ולהוציא משם את הצירים אשר ירדו בה, ויהי כי מאן פקיד האניה האנגלית לשמוע בקולו, וירעם עליו בכדורי כלי התותח, אכף עליו בחזקת היד לעמוד על עמדו, אז באו אל האניה בני צבא אמעריקא ויחפשו וימצאו את האנשים ויקחום בשבי, לשוא צעק רב החובל האנגלי, על החמס אשר הם חומסים את תורת חקי העמים, ומחרפים את כבוד נס ענגלאנד בים, כי אין שומע לו, ורב החובל האמעריקאני החזיק באמרתו ויאמר, כי כאשר אין משפט וצדק לאניות הממלכות ביום עמדן מנגד ולא יקחו חלק במלחמה, להעביר מזון נשק וצרכי מלחמה למחנה האויב, כן לא יוכלו לתת מקום בירכתי אניותיהם גם לצירי האויב ההולכים לבקש אהבת ענגלאנד ולעז במעוזה נגד בעלי ברית הצפון, וקו האיסור הכולל נטוי גם על הדבר הזה. (הדבורה הצפונית נו' 259)
האניה האמעריקאנית אשר מהרה שלל, באה אל ניי-ארק והצירים נתנו במשמר, והשמועה באה אל ענגלאנד, וימלא לב כל יושביה רגז, מרה נפש כל העם, כגדול כקטון צעקו חמס על זדון בני אמעריקא אשר חלפו חק העמים הפרו ברית עולם, ויחללו את גאון נס ענגלאנד בימים, ואם אמת נכון הדבר אשר אין ביד כל ממלכה, כפי דת הברית הכרותה בין כל העמים – להעביר כל צרכי מלחמה ונשק לאויבי ממלכה אחרת, גם הדת נתנה בענגלאנד זה מקרוב ויאסור איסר על כל יושביה להעביר כל הדברים האלה לארץ הנגב, גם הכירה ענגלאנד את המשמר (בלאקאדע) אשר שמו בני צפון אמעריקא על מבואות ים ארצות הנגב, ואניותיה לא תוכלנה לפרוץ את גדרות המשמר הזה, אך לב מי יהלוך לגזור אומר כי גם אנשים ההולכים לדבר דברים מדינים ולבקש קרבת ממלכה אחרת גם המה בכלל האסור יחשבו.
דעת כל איש בענגלאנד, כי הממשלה תקרא מלחמה בשער אמעריקא, ואומרים כי הלארד לייאנם ציר אנגליה באמעריקא, גם בטרם השיג פקודה מלונדון, כתב לממשלת אמעריקא ומסר מודעא על האון ועל העול אשר עשה רב החובל האמעריקאני, וידרוש מידה לשלח את האסירים לחפשי, ואם אמת בפי השמועה הבאה מלונדון, הנה ראש אמעריקא הפרעזידענט לינקאלן לא אבה שמוע לו, ויאמר כי לא ישוב מעצתו גם אם תקדיש ענגלאנד עליו מלחמה. […] (הצפון 4 דעצעמבער נו' 338)
[…]
ג) בהגיע השמועה לנייארק כי רב החובל האמעריקאני הרים יד באניה האנגלית טרענט (ראה הכרמל נו' 22), שמחו יושבי העיר לקראתה, והעלו אור נרות ברחובות קריה, גם קראו שם נדבות לאסוף כסף, לתת אשכר לרב החובל ואנשיו, חרב לחן ולכבוד לרב החובל אואילס מפקד אנית אמעריקא סאן יאצינטו, ולכל אחד מפקודי האניה צמד קני רובה קטנים, ולכל איש ואיש ממלחיה גרזן לכבוד ותפארה, בנייארק רבתה השמחה ולב יושביה מלא נדבה עד כי ביום הראשון אספו חמשים אלף דאללארס, התגלות לב בני אמעריקא זאת תוכיח נאמנה כי נכונים הם לרדוף את כל בקשות בני ענגלאנד אשר תבקש מידם בדבר הזה, עד כי אין מקוה כי יכון השלום ביניהם, וגדולי יודעי דת ודין באמעריקא חוו דעתם כי רב החובל האמעריקאני עשה כחק ומשפט העמים, והמיניסטר האמעריקאני לכל דברי המלחמה צוה למושל ארץ מען לבקר את חופי הארץ ולהכין הכל להגן על הארץ מפאת הים. (בן עמי נו' 49)
"הכרמל", שנה שניה, מס' 22, 13 בדצמבר 1861, עמ' 174; מס' 23, 20 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 