אינג' ע. טובים
פרקים מתולדות „זבולון“
סתו 1930
על חוף הים בסביבת בית המטבחיים הישן, במקום שכיום בנוי המלון „ריץ“, תנועה בלתי רגילה. למרות חוסר כבישים ומדבר חול מופיעים פה ושם בנינים אחדים ברובע החדש של תל-נורדוי, במרחק ממרכז העיר. נערכת חגיגה מיוחדת במינה. חונכים סירה בשם „ביתר“ וראש בית"ר, מר זאב ז'אבוטינסקי ז"ל, נוכח בחגיגה. רוב הקהל – נוער. אורחים מבוגרים כמעט שאינם נראים, ואלה שבאו – הם מבין השכנים. אף עסקן צבורי אחד, לא בא, אף כי נשלחו הזמנות מרובות. מי יטריח את עצמו לבוא ולראות בהורדת סירה עלובה? רק חברי הועד של האגודה הימית באו למקום. הקבוצה הראשונה של מדריכי ביתר, שקבלו את חנוכם המקצועי זמן ממושך לפני החגיגה, עמדו דום בתלבושת מלחים על-יד הסירה. הים געש. למרות רצונם הכביר של הצעירים אסר המדריך את הורדת הסירה – ופחדנות זו עוררה לא מעט הערות עוקצניות: „ימיה עברית! כבר חונכים סירה על היבשה!“ אולם טעו המבקרים. קבוצה זו של מדריכים, שאחר כך עברה לאגודת ים „זבולון“, הראתה נפלאות: באותה הסירה הגיעה בפעם הראשונה לבירות, זמן-מה אחר כך הגיעו בסירת „זבולון“ ששמה „בת-גלים“ לקפריסין. במקרה זה נמשכה הנסיעה כחודש ימים וגרמה להתפעלות גם בין הימאים הותיקים מבין שכנינו. קבוצה זו חינכה מאות בחורים ברוח ימי ושמשה יסוד לאגודת יורדי-ים „זבולון“ תל-אביב הצנועה, שבשנים הבאות נהפכה לארגון בינלאומי גדול.
1934
עברו כארבע שנים. שוב מיפקד וגם הפעם בשממה. הוא נערך על שפת הירקון, במעמד לאֶידי אֶרליי, כיום המרקיזה אוף-רידינג. תל-אביב עוד לא הגיעה לשפת הירקון. תל-נורדוי, במקום שנערך המיפקד הראשון היה כבר חלק מפותח של העיר. עסקנים ובאי כח הישוב לא הטריחו את עצמם גם הפעם לבוא למקום המיפקד דרך החולות, ואף נוכחותה של לאֶדי אֶרליי לא משכה אותם.
„זבולון“, שבינתיים גדל בארץ, מופיע גם באנגליה. האורחת, לאֶידי אֶרליי, היא נשיאה של מרכז האגודה שבלונדון. היא מספרת ל„זבולונים“ הצעירים על חשיבות כיבוש הים, על ערך החינוך הימי ומעודדת אותם לפעולה מאומצת.
1935
ובינתיים אין „זבולון“ יודע מנוחה. הוא אינו מסתפק בהדרכת הנוער בשטח ימי. יושבת-ראש האגודה, גב' הנריאֶטה דיאמונד, נודדת בארצות הגולה היהודית באירופה ובמזוודה פנס-קסם ואוסף תמונות מן ההתחלה הימית הצנועה בארץ ישראל. היא עובדת במרץ. בכל מקום שהיא מופיעה היא מלהיבה את שומעיה. יש לה מטרה אחת: כיבוש הים לכל צורותיו. היא מיסדת סניפים חדשים של „זבולון“ בכל מקום שהיא מבקרת בו. והנצחון הראשון בא. יום אחד נתקבלה ידיעה מן הקונגרס שבשווייץ, שנוסדה המחלקה הימית של הסוכנות, שתצטרך להדריך ולכוון את המאמץ הימי של העם. בהחלטה על יצירת מחלקה זו בפעם הראשונה מצא ביטוי רעיון כיבוש הים, שאגודת „זבולון“ החדירה אותו במשך שנים בארץ ומחוצה לה.
התחלת הנמל
חודש מאי 1936. תל-אביב וכל יהודה נהדפו מגישה לים. הרעיון הישן של דיזנגוף על נמל בשפת הירקון מתקרב להגשמה. איך לבצעו? אמנם יש רשיון לפריקת מלט, אפשר לגייס מספר סירות עלובות, ובהן אותה „בת-גלים“, שלפני שנים מספר היתה בקפריסין תחת דגל „זבולון“, אבל היכן הספנים, שישלטו על הים הסוער? וקרה הנס. הבחורים מ„זבולון“, שאיש לא החשיב את פעולותיהם הימיות עד עתה, הראו את כחותיהם ואת ידיעותיהם. הם אנשי ההגה והמשוט הראשונים, ששמשו כמדריכים לחבריהם בעבודת הספנים הקשה בנמל תל-אביב. יחד עם יצירת נמל תל-אביב חלפה אדישות הצבור כלפי בעיות ים. בינתים נזכרו גם את האניות העבריות וה„זבולונים“ הנושאים בכבוד את השם של מלח עברי. מפינות נידחות בעולם מתקבלות ידיעות על הופעת ה„זבולונים“ במועדונים הציוניים, והיהודים עורכים לכבודם מסבות, וזבולונים אלה מפיצים את רעיון כיבוש הים העברי והם משמשים תמונה חיה להצלחת האגודה בפעולתה החינוכית-הימית.
1939
קהל בלתי-רגיל מצטופף על הרציף, שעל-ידו עוגנת סירת המיפרש „אופק“. בחורים בתלבושת ימית רצים כשילקוטיהם על שכמם. נשמע צפצוף המפקד ובלווי „הידד!“ ו„דרך צלחה!“ יוצאת הספינה מן הנמל, פורשת את מפרשיה ומתרחקת. זוהי ספינת-הלימוד של „זבולון“, שמפליגיה החליטו להגיע לקושטה. לא גדולה היא הספינה, רק 15 מטר ארכה, אולם בה דירה שלמה: לרב-החובל, המלחים, מטבח, מחסנים, נוחיות – אניה ממש בזער-אנפין. כל המפליגים הם אנשי „זבולון“, בעלי דרגות שונות. מפקדה וקצינה הראשון הם מן המדריכים הותיקים ביותר. מתל אביב לחיפה, מחיפה לקפריסין, מקפריסין לרודוס… וכאן מתחוללת סערה איומה ו„אופק“ חוזרת לקפריסין, כדי לתקן את הנזקים שנגרמו בגלל הסערה. אולם רוח הבחורים לא נשברה: קדימה למטרה! ו„אופק“ חוזרת על עקבותיה ומגיעה בשלום לרודוס. וכאן קרה העכוב הבלתי-צפוי – פרצה המלחמה. היה הכרח לחזור ולא דוקא בדרך הקצרה ביותר. בחופי טורקיה חשבו את „אופק“ כצוללת של האויב ופגשו אותה בצפירות אזעקה. אולם גם בנסיון זה עמדו ה„זבולונים“ וחזרו עשירי-נסיון ימי, שאף בתנאי המלחמה הם שולטים בו. הם הגדילו את ידיעותיהם בספנות, במכונאות, בשמירת הספינה, בבישול, ובעיקר – הם הוכיחו שהם יורדי-ים אמיצי-רוח.
15 בספטמבר 1940
מאורע על חוף הירקון. הדגל הבריטי על רקע לבן מתנוסס על תורן, שבני „זבולון“ הקימו באמנות של ספנים ותיקים. הקצין הגבוה של הימיה בארץ מקבל מפקד של אנשי-ים עבריים צעירים. ובתמונה הנהדרה של עשרות הסירות מן הסוגים השונים ומאות הבחורים מארגונים הימיים תופסים ה„זבולונים“ מקום נכבד. הילדים בגיל רך שולטים בבטחון על המשוטים. בחורים יותר מבוגרים מובילים בדייקנות את סירות המפרש במעברים הצרים. בשתי-סירות הצלה מסיימים בני „זבולון“ אותה תכנית הכללית על ידי הצגת תמרונים ההכרחיים בימי המלחמה: שמירה בפני אוירון, העברת פצועים מסירה לסירה וכו'. בפיו של הימאי הבריטי המנוסה אין מלים כדי להעריך כראוי את כל מה שראה, ובעיקר – שלא ידע שלפני 10 שנים הניחה את היסוד להתחלת כל הפעולה הזאת קבוצה קטנה של בחורים, שכל כך לעגו להם בחוף השומם בתל-נורדוי.
„הארץ“, שנה כ"ד, מס' 6430, 28 באוקטובר 1940, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
