הדים מפלוגת הים

הידיעה שסירת „רחף“ הופיע במרחק החוף הוציאה את כל העובדים מהמחסנים שבבטן האניה למעלה על הסיפון. עיני כולם סקרוה והתענגו למראה נדנודיה ליד שובר הגלים. לאחר הכנות וסידורים העלתה את דגליה (לאומי ובריטי) ויצאה לשוט. מול „גליליאה“ הענק ו„פרינצס אולגה“, שדלגו עליה, נראתה כתינוק פעוט. חברינו, המלחים הצעירים בהכשרה, בודאי עולים בחרדה על התורן, ועוד סובלים ממחלת הים – מתלוצצים החברים. אמנם, מושג הים עדיין רק מכה גלים, אבל קפיצה נחשונית זו של סירת מפרש, נוסף על התחלות הדיוג, מגבירים את התשוקה העזה בלבותינו לתחיה ימית יהודית.

ואחרי „רחף“ „סנפיר“

ביום א' שעבר נגמרה ע"י חברת „נחשון“ קנית ספינת דיוג איטלקית. שמה הקודם – „יוזפינה“ – שוּנה לשם עברי ויקרא בישראל „סנפיר“. גם ספינה זו העמדה לרשות הקיבוץ. העבודה מתנהלת בהדרכת דייג איטלקי מנוסה. מחברינו עובדים בה ארבעה. אחד מכונאי והשאר בדיוג. עד יום ה' נעשו כל ההכנות הדרושות וביום זה יצאה לים.

מיומן „נען“.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3724, 8 באוגוסט 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אין חדש על שפת הירקון. שום שינויים לא חלו במראה, אם גם נצמדו אליה לפני שנים אחדות התערוכה והיריד. כמלפני שתים עשרה שנים ויותר, מאז נטה שם „הפועל“ את אהלו, מקשטים את שפת הנחל שיחי דרדר וברקנים. כמאז מקשה השיפוע על הגישה לנחל. צריף „הפועל“ לא הפך בינתים לבנין מוצק, ומי הירקון לא נרפאו ממארתם. ונהפוך הוא: סכנת הבילהרציה מבעיתה עוד יותר.

מראה אחר לחופו הצפוני של הנחל. שם משתרע מישור יפה, אך שומם. רק מן המשולש שבין הירקון והים, במקום התמזגות שני הזרמים, מנצנצים הנדבכים של תחנת הכוח החדשה, מבשרים בנין וישוב ומפיחים תקוות אף בימי חרדה.

ואף על פי כן – דבר נפל בישראל. כמה וכמה חוטים נתמשכו – ומוסיפים להתמשך – מן הצריף הרעוע הזה אל אותה כברת האדמה הקרובה, שבה משתנים סדרי בראשית, אל אותה אתחלתא של יצירה שנולדה לנו ברגע של דמים וזועות ושהולם הפטישים בה יום ולילה מאמצנו ומעודדנו לקראת הבאות.

ואכן, שנים על שנים טיפחו חברינו את חלום־הים מתוך עקשנות מפליאה והתגברו על הקשיים הרבים; הם לא פיללו שקרוב היום וחלומם ייהפך למציאות ומשבקעה את האויר הרווי משטמה ורצח בשורת הנמל העברי, נתגייסו מיד החברים שכרתו זה מכבר ברית עם הים ונרתמו בעול העבודה החלוצית המפרכת. הם היו הגרעין לצבא הים המחשל את שרשרת כיבושנו לקראת חיי עם נורמלי בארצו. בשעה הגדולה ההיא הראינו (ה' קמוצה) לדעת מה ערך יש לספורט הימי ולהשתלמות במקצועות שלא ידענום מאז החורבן. גם מוסדותינו נוכחו כי עוותו בעמידתם האדישה כלפי  חלוצי הים. היחס משתנה והולך. הושטה יד אחים תומכת וניתנה האפשרות לסקצית הים להמשיך את תרגיליהם ולהעשיר את נסיונם בתנאים נוחים יותר. נוספו חוליות בשלשלת המסעות הנועזים בים. הנה אך זה שבה ממסעה לקפריסין סירת „טרומפלדור“ ובה ששה מחברי „הפועל“.

*

לפני שבועיים הזמינה סקצית הים של „הפועל“ את קהל מקורביה וידידיה לחגיגה צנועה. 3 סירות ספורטיביות חדשות הורדו למים והמאורע נתלווה בטכס. הכל סודר באופן פרימיטיבי, כי אין יד המארגנים משגת להוציא הוצאות. בכל זאת נדמה שאפשר היה לערוך את החגיגה ביתר הצלחה. אילו קבעו, למשל, את מועד החגיגה לא לשעת־הצהרים הלוהטת ביותר, אלא לפנות ערב – לא היה הקהל הלבוש מיטגן בחום בלי רחם. אילו העבירו את הקהל לחוף הצפוני, אל המישור רחב־הידים – היו מאפשרים לו לא רק לטעום טעם שיט אלא גם לישב בנחת וברווחה ולהתענג על המחזה; אילו שקדו להסביר לקהל את מהלך התכנית – לא היה יושב בלי ידיעה וענין. גם הקצב בהגשמת התכנית יכול היה להיות ער ומהיר יותר.

*

כאמור היה הסידור פרימיטיבי ויתכן שהדבר שת לוית־חן לחגיגת יורדי הים הבוחלים בנוחיות של תושבי היבשה. על כן הרגישה את עצמה בטוב גם תזמורת המפוחיות שתפסה שני ספסלים צולעים במרפסת הצריף. ונעמו לאזנים צלילי „תחזקנה“ מפי הכלים הפשוטים.

אחרי דברי פתיחתו של ל. סירקין הורדו הסירות הספורטיביות החדשות למים. ראשונה החליקה בקלות מתגנדרת „גלית“, אחריה – חץ „ויסעור“. עברו רגעים מעטים, וכל הנחל נתכסה סירות, מהן קטנות כזנב־הלטאה ומהן גדולות ועושות רושם. הרי „טרומפלדור“ שכבר נתנסתה במסעות הרפתקניות בלב ימים. והנה „וייצמן“ על מפרשיה והרי גם נחשון. וסירת הקיטור „ירקונה“ המשיטה טיילים פרטיים חוצה בחשיבות את הנחל הפעוט, פולטת קיטור ונוהמת מעשה־אניה. כל הסביבה כאילו קמה לחיים חדשים.

*

ואולם רגש של „ויחד יתרו“ אופפת אותך: מצד אחד אתה שׂשׂ לגרעינים הנזרעים על מנת להצמיח לנו את צי־העתיד ומצד שני נעשה בשרך חידוּדי למראה הנחל היחיד בעירנו שהוא סגור בפנינו בגלל המארה שדבקה בו ואין אפשרות להתרחץ בו וללמוד שחיה ושיט בלי ל[?].

עד מתי?

[?].

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3712, 25 ביולי 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פנינו לים!

לא ברוב מלל תוּכר תנועה, אלא במעשים, בכושר־פעולה בבוא שעת־מיבחן.

אך בקעה בשורת הנמל את חלל עולמנו, וכבר נתעוררה אגודת „הפועל“ והעניקה ממיטב חבריה למיפעל־התחיה החדש. רוב מנין ורוב בנין של סקצית־הים נחלצה לעבודה ולסבל בנמל. ויצוין, שנמצאו ועדי־פועלים שהכירו בערך השעה ובתועלת החלוציות בכיבוש מקצוע גדול ונכבד וסייעו למשתלמים בעבודות הים לרכוש סירות לצרכי לימודם. על זה יבורכו: פועלי „תנובה“, המשרד הקבלני וכו'. נקוה שלא יישארו „בודדים במועדם“, אלא יזכו במחקים ובמקנאים.

ואכן, חברי הסקציה הימית של „הפועל“ שוקדים על השתלמותם במקצוע החדש, וגם סיורם הנועז בסירתם לקפריסין היא אחד משלבי ההתמקצעות הזאת.

אנו מביאים כאן את תכנית החגיגה הימית שתיערך בשבת, 3 ליולי, בהשתתפות סניף חיפה, על שפת הירקון, לכבוד „קבוצת קפריסין“.

החגיגה תיפתח בשעה 3 ע"י הנפת הדגלים ומשמר כבוד של כל חברי הפלוגה.

בשעה 3.15 – נאום ומסירת דגל לקבוצת קפריסין.

בשעה 3.45 – הורדת הסירות שיפליגו בשורה ערפית. הנפת מיפרשים. תחרות בין „נחשון“ ו„וייצמן“. קבוצת הבנות ב„סנונית“ וקבוצת „הנמל“ עוסקות בחתירה.

בשעה 4.15 – החזרת הסירות.

מיפקד כללי. ברכות הועד הפועל של ההסתדרות; מועצת פועלי ת"א; מרכז „הפועל“; ועד הסניף.

בחגיגה תשתתף גם תזמורת המפוחיות.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3692, 1 ביולי 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„נחשון, בע"מ“ – הוא שם החברה לעבודות ים של ההסתדרות, שהוקמה לפי החלטת מועצת ל"ה של ההסתדרות.

תזכיר החברה ותקנותיה אושרו מטעם הרושם אתמול, ראש חודש אייר, תרצ"ז, 12 באפריל 1937.

מטרת החברה היא – לעסוק בימאות לכל ענפיה: לעודד מפעלי ספנות, שיט וטיס; להתקין חופים ונמלים; ליסד מספנות ומבדקות; לבנות סירות ואניות; לעסוק בדייג וציד; לקדם את הטיול והתיור; לפתח תעשיות ימיות ותעשיות מים; לכונן כפרים ושכונות של עובדי ים לכל סוגיהם.

דלות ומצערות הן לפי שעה ההתחלות שלנו גם בספנות, גם בדייג. התקדמנו בשנה האחרונה בעבודות החוף – בסבלות. זכינו לראות בראשית הופעתן של פלוגות־ים במפרץ חיפה ובתל אביב.

כל ההתחלות האלה טעונות פיתוח ומחייבות השקעת הון ומאמצים חלוציים.

תכלית נחשון – לרכז אמצעים לקידום ההתחלות הקיימות ולהקמת מפעלים חדשים.

צירי פועלי אמריקה, בעת שהותם בארץ, התבוננות בתל אביב ובחיפה לכיבושים הימיים של ההסתדרות, והביעו את נכונותם לתת יד – בשובם לאמריקה – להרחבת העבודה העברית הימית, באמצעות נחשון.

בנחשון תרוכזנה גם ההשקעות שנעשו עד היום ע"י מוסדות ההסתדרות בעניני ים.

ההון היסודי של נחשון – 50 אלף לא"י.

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3625, 13 באפריל 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„רחף“ בנמל תל־אביב

„רחף“, הספינה הראשונה ל„נחשון“, חברת הים של ההסתדרות, באה אתמול בפעם הראשונה לנמל תל־אביב, נושאת את מלט „נשר“ (150 טון) בשביל תחנת הכוח החדשה שמעבר לירקון. על הספינה הונפו דגל רשמי ארצישראלי ודגל עברי. אנשי הספינה טעמו אתמול כבר טעם קשיים, שאינם מאחרים לבוא בכל מעשה הגשמה. הים סער וסירות־המשא לא יכלו לגשת אל הספינה לקבל ממנה את שקי המלט יבשים, ולכן לא פרקו אתמול ממנה אלא מעט. איבוד יום פירושו הוצאות כלכלה והוצאות החזקת האניה. מלבד זה נמצאו האנשים, ורובם טירונים בים, כל היום בספינה קטנה בטלטלה חזקה של הגלים.

הופעתה של „רחף“ עוררה שמחה בלב כל חבר וידיד. הכל הביעו משאלה ותקוה של„רחף“ תהיינה במהרה אחיזה.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3685, 23 ביוני 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„חבל ימי לישראל“

תמצית הדיון בכנוס ה-1 של הליגה הימית

(נתכנס בימים 8–10 ביוני 1937, תוך נסיעה באניה „הר־ציון“ בים התיכון)

דברי פתיחה וברכה

ד"ר מ. סולוביצ'יק: זכיתי לכבוד הגדול, לפתוח את הכינוס הארצישראלי הימי הראשון, לא מתוך קשרים מיוחדים עם הים, אלא מתוך רצון לעזור לאלה מחברינו שעומדים בשורה בעבודה חשובה זאת. קומץ קטן אנחנו, שעלינו על האניה הזאת כדי להניח יסוד למפעל החדש בשביל הים. הננו מודים לרב החובל ולכל עוזריו ומלחיו שטרחו ועוד יטרחו בימים הבאים בשבילנו; מסגרת זו של האניה – אף היא צנועה, אבל אנחנו עומדים בתחילת מפעל גדול, עומדים לפלס נתיב לעבודה ימית שלנו.

והימים – ימים קשים, והים גועש ורותח. הים התיכון הזה נעשה בזמן האחרון מרכז של התחרות מעצמות גדולות, של מלחמה משקית ופוליטית. ובתוך הים הזה – מה אנו? תולעת קטנה. אבל יודעים אנחנו כי התולעת הזאת – תולעת יעקב היא, ולא פעם למדנו מתוך ההיסטוריה, שצו המציאות, צו הגלות, צו העתיד – מעודד בתולעת זו כוחות עד כדי להתחרות עם הלויתנים ועם תניני הים.

התחלה קטנה וצנועה היא שאנחנו מכריזים עליה, אבל כל דרך עבודתנו בארץ היא חוליות־חוליות של התחלות צנועות. כך הכרזנו על כיבוש הקרקע, על כיבוש העבודה, על השפה העברית, על בנין ערים עבריות והגענו לדרגה גבוהה של התפתחות. אנו תקוה, בטחון ואמונה שגם בשטח החדש הזה של העבודה הימית נצליח לכבוש מקום, נבסס את עמדותינו על הים, כמו שבסנו אותן על היבשה. במשך השנה האחירונה, שנת המאורעות, למדנו להעריך את ערכו המיוחד של הים.

השנה רכשנו את הים בתור נכס לאומי, לעת עתה ביחוד להלכה, אבל גם למעשה רואים אנחנו אפשרויות בלתי מוגבלות במקצוע הימאות. והליגה העברית הימית שהזמינה אתכם לכינוס זה צריכה לשמש בסיס עממי לכל המפעלים שהוקמו ויוקמו במקצוע הים. לא הליגה כשלעצמה תוכל לבצע את התפקידים שנדבר עליהם, אבל היא תשמש לנו סמל לעבודה גם בארץ ובגולה. לאור הנסיונות שלנו שהוכתרו בהצלחה ומתוך אמונה שנדע לבצע מה שמוטל עלינו אני מכריז על פתיחת כינוס זה.

ב. מאירוביץ מברך בשם הנה"ס. יצוין הערב הזה בליכוד כוחות ראשונים שנתנו את ידם לגאול את הים העברי. אחרי הזנחה של דור קמה התעוררות בישוב העברי. במשך השנה האחרונה נעשו מעשים נועזים אחדים. זעומים הם וקטנים לעומת המטרה הגדולה, אבל התוצאות של השנה האחרונה נותנות את התקוה ואת העוז לאמור, שאם נלך בכוחות משותפים נצליח.

מר אולייניקוב מברך בשם הישוב בחיפה: „אין אני רוצה להשתמש בסיסמא של „כבוש הים“. הים הוא מטבעו חפשי ואנחנו לא צריכים לקחת לנו סיסמא כזאת. אנחנו רוצים רק שווי זכויות בים. בתור ציונים אנחנו תומכים ברעיון מפעל הים, ואני מוסר לכם ברכת כל היהדות החיפאית.

ש. קפלנסקי: רעיון מצוין הגו מארגני הכינוס הזה לסדר אותו על ספון האניה השטה בלב ים. טבעי הוא לסדר את יום הולדתה של הליגה הימית העברית בקרבה ממשית לים. אני נזכר בליגות ימיות שהיו מתארגנות באירופה, כמו, למשל, בגרמניה, אבל שם עמד קיסר וילהלם השני אשר תבע לגרמנים את השלטון על הימים, הסיסמא היתה לכבוש במובן צבאי, לרכוש את דעת הקהל בשביל יצירת צי צבאי. מטרות הליגה שלנו הן אחרות לגמרי. כמו בשטח כיבוש העבודה וכיבוש האדמה אנחנו באים לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח, לגאולת עצמנו, להבראת העם, כך גם בכיבוש הים אנחנו שואפים להכשיר את עצמנו בשביל הים. לשחרר את כשרונותינו, לחדש אותם במידה האפשרית לשטח חשוב זה של המולדת, כי הים הזה הוא חלק מארץ ישראל.

זה רעיון אלמנטארי, אולם דוקא משום פשטותו הוא נשכח ואינו מובן. ארץ ישראל שוכנת בין מדבר ובין ים. המדבר מפריד, המדבר הוא מקור רוח קדים. ואנחנו בודאי לא נהפך לעם מדברי, אבל הים הוא מקור גשמי הברכה. הים איננו מפריד, הוא מקשר. אמר מכס נורדוי שמדבריות ויבשות מפרידים, וימים מקשרים, מאחדים. גם ים זה מקשר אותנו לעולם הגדול, לתרבות אירופית, מקשר עם העם היהודי בתפוצות הגולה, משמש מקור להרבה פרנסות ומקצועות. הרבה עלינו ללמוד עד שנוכל ליהנות משפע המים. הכרמל הזה היה פעם הגבול הפוליטי בינינו ובין צור וצדון. פה על המפרץ הזה ישב שבט זבולון, שבט אשר, הם נתנו מקרבם הרבה יורדי ים, הם חצו את הים התיכון וגילו את קרתגו, את ספרד עד קורנוול אשר באנגליה. עדיין גנוזים בנו הרבה כשרונות ואנחנו צריכים לאסוף את הכשרונות האלה ולהסתגל למקצועות הים כמו שהסתגלנו לעבודת האדמה, אשר גם ממנה נותקנו במשך הדורות. אני תקוה וברכה שהכנוס הזה ילכד את הכוחות של הליגה הימית בארץ־ישראל וירכז את כל הישוב סביב מפעלה. תהא ברכת הים והמולדת שורה על הכנוס הזה ותביא לתוצאות פוריות בשביל המפעל החדש.

ד. רמז: אנו מתחילים. לדעתי מתחילים זמן רב יותר מדי. 9 חדשים עברו למן המסיבה הראשונה בחיפה ליסוד הליגה הימית. והחדשים הללו לא היו חדשים פשוטים, הם היו חדשים של תקופה מהפכנית וסוערת בארץ. והתעוררות ישובית זו שצפינו לה לענין הים התפתחה ברפיון. מן הראוי היה לנו לבוא לכינוס הזה כשליחי אלפים רבים של חברים ואנו מונים לעת עתה רק אלפים מעטים. ועדיין אין לנו סניפים לא בירושלים ולא במושבות.

לכינוסנו זה רצינו לתת צורה מקורית. ביקשנו לחדש מה שהוא בשגרת החיים. וכל חידוש בעל ערך בהוי החיים טעון קצת רוח הקודש, קצת השראה. יציאה זו לשנים־שלושה ימים לים בצוותא יש בה כדי לקרבנו לענין שעליו אנו מדברים. וזכות היא לאניה „הר ציון“, לרב החובל העברי, ולבעלי האניה – לאַכסן את הכינוס הזה. אניות חברת ברקוביצי, זו המאכסנת אותנו, ואניות חברת עתיד המיוחדות למטען בלבד – הן, לפי שעה, כל רכושנו באניות־שיט. אם היתה לנו אניה שנסעה מחיפה לטרייסט ובה 120 עובדים – נתנו לה להמכר בפטיש בבית המשפט.

תפקיד הכינוס הזה, לקרב אלינו את הים, לקרבו בהרגשה, לחזק את רצוננו, להפעיל אחרים, ולמצוא יותר חברים לענין זה של העבודה הימית. גם תרומה קטנה, קבועה שנה שנה, תרומה של רבבות אנשים, יכולה לעזור לבנין הספנות העברית. אני מניח, כי נשמור שנה שנה לעשות את הכינוס הזה בים ואני מניח, שנוכל להביא בחשבון שהתל־אביביים לא יצטרכו עוד לבוא לחיפה בכדי לעלות באניה ויוכלו לעלות בנמל תל־אביב (מחיאות כף). תרשוני לענות למחיאות הכפים הללו בהערה לא חגיגית: גם נמל תל־אביב מתפתח לאט. הוא צריך היה ויכול היה להיות כבר אחר.

כשאני מעלה על דעתי כמה כסף מזומן זורקים אנו לים יום יום, בכל מיני צורות, ועד כמה אין אנחנו מצליחים לעשות מעשה, כדי שחלק מסויים מהכסף ילך אלינו – אני משתגע. הרי האנשים שלנו יש להם מוחות ויש להם עפרונות – ואיך יתכן הדבר הזה, כי נמסור חילנו לאחרים במדה כזו, איך קרה לנו הדבר הזה – קשה כמעט להבין. השנה מדברים על נסיעות מן הארץ ומוסרים על מספרים איומים, על 10 אלפים או יותר, הכרטיסים כולם נמכרו ל2–3 חדשים, וכולם – לאניות לא לנו. והרי יש כסף ליהודים, ומדוע אין לנו קו שלנו? מה הסיבה? הסיבה היא, שכנראה בכסף פרטי לא נוכל לעשות זאת. חוזרת ההיסטוריה – ההיסטוריה של כל בנין ארץ ישראל. צריכים להתחיל הבטלנים, הטפשים, אלה שאינם מומחים – אחר כך יבוא המומחים וירוויחו כסף. צריך שיהיה מקור כספי עממי, קרן היסוד של הים, וזו היא תכליתנו. כל יהודי צריך להקריב את חצי הלירה לשנה או לירה. צריך ליצור מצב כזה שאדם בישוב לא ינוח בענין זה.

מר אוליניקוב אמר שבמשך הגלות נפסק הקשר בין היהודים והים. למלומדים שלנו – כמו פרופ' סלושץ ואחרים – יש בענין זה דעה אחרת. הם אומרים שהקשר לא נפסק. מכל מקום יש צורך לעורר מחדש את חיבת הים בתוך המוני ישראל. אני רואה לפני גם את יהודי אמריקה ואנגליה מצטרפים להרחבת מפעלנו בים. גם את היהדות הפולנית אני רואה כשותפת. ואת כל פזורי ישראל באשר הם. צריך שכל יהודי יקבע לו איזו שהיא עמדה ביחס לים ובכוח הכנסות קטנות, מרבבות עם ובמעט אומץ – אפשר לשנות הרבה בענין זה. אינני רואה כל סיבה מדוע לא יהיה לנו צי עברי גדול.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3682, 20 ביוני 1937, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„רחף“ – ספינה ראשונה ל„נחשון“

חברת הים של ההסתדרות „נחשון“, עשתה בימים אלה צעד ראשון בשטח הספנות ורכשה ספינת משא קטנה לעבודה בחופי ארץ ישראל והארצות הסמוכות.

יכולת ההובלה של הספינה היא 190–200 טון. מהירותה – כששה קשרים לשעה. לה מיפרשים ומניע־דיזל. יעבדו בה 12 איש ובכלל זה 3 מתלמדים. רב החובל – מר רוזנטאל, מי שהיה רב החובל של האניה „תל־אביב“, שאינו בז גם לקטנות, והוא מסוּר לפיתוח הספנות ושאר ענפי הימאות בקרבנו.

שם הספינה רחף (שני פתחין, השורש הפועל רחף).

הספינה נקנתה באחת הארצות השכנות בכספי „נחשון“ ובעזרת הלואה מאת הסוכנות היהודית.

חברת נחשון עומדת לרכוש בימים הקרובים גם ספינת דייג שתיכנס מיד לעבודה.

נקוה שנחשון יקפוץ במשך הזמן גם לתוך בנין ספינות בארץ.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3669, 4 ביוני 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„סנפיר“ – ספינה שניה ל„נחשון“

בימים אלה קמה מקנה ל„נחשון“, חברת הים של ההסתדרות, ספינת־דייג איטלקית קטנה, בעלת מפרשים ומניע (בן 20 כוחות סוס). בספינה זו, שייקרא שמה „סנפיר“, יעבדו ששה אנשים כדייגים, בהדרכת מומחים איטלקים. ל„סנפיר“ עוברים חלק מהחברים שקיבלו הכשרה ב„ביכורה“, אשר גם היא תמשיך לעבוד בדייג, בהדרכת מומחים איטלקים. גם רכישת הספינה השניה ע"י „נחשון“, גם עבודתו של מר פרנקל ב„ביכורה“ שלו (פרטית) – נעזרת ע"י מחלקת הים של הנה"ס. עובדי הדייג הם מ„פלוגת הים“ ומ„שבט הים“. ספינת המשא הראשונה של „נחשון“, „רחף“ שמה, מתחילה בשבוע הבא להוביל מלט „נשר“ מחיפה לתל־אביב.

---

"דבר“, שנה שלוש עשרה, מס' 3678, 15 ביוני 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.