„שרה א'“ עוגנת בנמל טוניס

„שרה א'“ היא ספינת־למוד, המשמשת בית ספר ימי לחנוך קציני־ים עבריים. בי"ס זה פתוח לכל יהודי בכל ארצות פזוריו. ובאמת יש ב„שרה א'“ קבוץ גלויות בזעיר אנפין. היא מכילה את באי־כוחה של היהדות משלושת חלקי היבשת.

ביום השבת בבוקר הופיעה באופק ואח"כ נכנסה לנמל טוניס. מה נהדרת היתה „שרה א'“ בהופעתה: ארבעת תרניה הזקופים נושאי־המפרשים נראו מרחוק ועל תרנה הקדמי מתנוסס לתפארת דגלה הלאומי של הספינה.

הסדר הנפלא, ששרר ברגע זה בנמל טוניס והמראה הנאה של אנשי האקיפאז' בתלבשתם הרשמית המסודרת והצבאית, השאיר רושם עז וכביר על כל הנוכחים בשעת הופעתה וברגעי עגינתה של הספינה.

מי זאת הספינה היפה ההיא, המניפה את דגלה של צרפת והמתפארת בדגלה הלאומי התכול־לבן? – מרחוק כבר הבחנו: זוהי „שרה א'“! כתובת זו נראתה מרחוק וראה זה פלא, באותיות עבריות!

„ספינת־הלמודים „שרה א'“ שייכת לברית ידידי הספנות העברית. בה מתחנכים קציני הימיה העברית, מלחים, דייגים ויורדי־ים. בעזרת ידידים מכל קצוי תבל עלה בידי הברית לפתור לע"ע את הנקודות העקריות הללו בשאלת החנוך והלמוד הימי המקצועי: ביה"ס בלאטביה עם ספינת־הלמוד שלו בעלת שלושת התורנים, „תאודור הרצל“, מכין חוג מומחים בשאלות טכניות של נביגציה, מכונאות וכו', ובית הספר בצ'יביטווקיה מכין סוג מומחים לדיוג ולספנות ומתפקידו להוציא בשנים הקרובות קצינים מומחים בכל השאלות הנזכרות, וביחוד כדאי לציין את השתלמותו של חוג מיוחד של תלמידים במקצועות המסחר והאדמיניסטרציה הימית, בעבודות נמל וכו'.

„שרה א'“ מצוידת בכל המכשירים הדרושים לעבודות־הים ונמצאת בחסותה של הממשלה הצרפתית. בגמר הלמודים נבחנים התלמידים ע"י קצינים איטלקים מומחים, שליחי האקדמיה הימית האיטלקית, ומקבלים דיפלומים חתומים ומאושרים. דיפלומה זו שווה בזכויותיה לדיפלומה של ממשלת צרפת, הניתנת לרבי־חובלים צרפתיים והמאפשרת להם את ההפלגה בים והנהלת ספינות. דיפלומה זו נותנת את הזכויות להוציא לפועל כל מיני פונקציות ועבודות מסוג שני על ספון האניה, ואחת היא באיזו אניה ובאיזה ים.
בספינה „שרה א'“ מפליגים עכשיו 60 תלמיחדים, המתעתדים להיות קציני־ים עברים. בראש הספינה עומדת מיפקדה עם מפקדה העליון מר הלפרין, שהוא גם רב חובלה של הספינה. בספינה שוררת משמעת־ברזל וסדרים למופת. תלמידי „שרה א'“ עלו על ספונה לאחר הכשרתם התיאורטית בביה"ס בצ'יביטווקיה לשם השייט המעשי ולימוד הנאביגציה באופן מעשי. התלמידים הסתגלו למשמעת החמורה ולחיי הים הקשים ובגמר למודיהם יהיו שווים בידיעותיהם לכל קציני הים הגומרים בתי־ספר ימיים של כל אומה אחרת.

יש לציין את החינוך היפה ואת ההדר של אנשי „שרה“, ואנו מאחלים לאקיפאז' נאה זה ולקצינים של הספינה, קודם שהיא עוזבת את נמל טוניס, הצלחה רבה, כפי שמאחלים לאחים ולקרובים.

אנו מתגאים במפעל הלאומי והסוציאלי הקונסטרוקטיבי הזה, שהם הקימו לא רק בשבילם אלא גם בשביל הדורות הבאים של עמנו.

הרבה צעירים עבריים, שמוכרחים לרגלי הגזירות של ממשלות שונות להגר, מוצאים מקלט בספינה „שרה א'“, ש„ברית ידידי הספנות העברית“ מאפשר להם לרכוש בה בכבוד מקצוע חדש, המכבד את בעליו ומכשירו לעבודה ולפרנסה.

ועל הכל, הרי אין ספק, שעתידה של ארץ־ישראל הוא על הים התיכון בהתאם למצבה הגיאוגרפי. הפרספקטיבה בשביל העתיד הימי הא"י היא כבירה, כי ארץ ישראל שוכנת על יד דרכי הים והאויר, המקשרות את מדינות־המערב עם אסיה הרחוקה והודו.

אנו שמחים, ש„ברית ידידי הספנות העברית“ שמה לה למטרה לארגן, לנהל ולהכשיר את דור יורדי־הים העבריים, לגייס את הנוער ולהפנות את תשומת לבו לים!

אנו מאחלים לברית הצלחה אין קץ בתפקידה הקשה, שנטלה על עצמה, וצעדיה הראשונים מבטיחים העפלה מרצית לגישום מטרתה. עלו והצליחו!

קבלת פנים ל„שרה א'“ במלון „טוניסה פלס“ בטוניס

תושבי טוניס לא ראו מעולם קבלת פנים נהדרת כל כך, כמו זו שנערכה אמש ע"י העדה היהודית בכל אולמיה הנהדרים של „טוניסה פלס“ לכבוד קציני האקיפאז' והתלמידים של ספינת הלמוד העברית הראשונה „שרה א'“, העוגנת עתה בנמל טוניס.

ע"י שולחן הכבוד באולם הענקי המלא וגדוש יושבים: יו"ר העדה היהודית מר אלי נתף, רב החובל מר י. אלפרין, הקצין הראשון הקפיטן בויבסקי וקצינים אחרים, מר טגרי מנהל ביה"ס של ה„אליאנס“, ה' רימונד־ולנסי, בגני בסיס, פאול גז, אהרן גופלן, גב' רוססי, אהרון ברוך ועוד אישים חשובים.

מר נתף פתח את המסיבה ואיחל כל טוב לאורחי העדה הטוניסית היהודית. הוא שמח לקבל את אחיו מרחוק בצורה משפחתית חגיגית כזו. הוא מסר לאורחים את רשמיו שקבל אחר שעלה בפעם הראשונה על ספונה של „שרה“. ברור הדבר, שא"א שלא להרגיש, שבספינה נמצאים יהודים יוצאי 16 ארצות שונות; זוהי הוכחה לפיזורנו הגדול בעולם וגם מניפסטציה לאיחוד שבטי ישראל הנדחים. אין ספק, שעכשיו קמה לעמנו תקופה חדשה של גאולה וקבוץ נדחי ישראל במולדת העברית.

מר רוססי בירך בהתלהבות גדולה את האורחים בשם הנוער הטוניסי והדגיש, בין שאר דבריו שספינה זו מסמלת את חידושה של המסורת הימית בתוך העם העברי, והיא מחנכת לנו דור של קצינים ויורדי ים עבריים, שיחדש את רוחו של עמנו.

מר פאולי גס, חבר העיריה ויו"ר של ברית החיילים המשוחררים, תיאר במלים יפות את בקורו בספינה ואת המראה הנהדר שלה. הוא שמח לראות על תרנה את הדגל בעל שלושת הצבעים ביחד עם הדגל הימי העברי. עצם יצירה זו מכנסת בלבו אמונה עמוקה. התלמידים הצעירים, שנתחנכו עד עכשיו בגיטו, פתחו ע"י ספינת למוד זו שדה חדש לפעולה וליצירה. הדור הבא לא ירכין עוד את ראשו ולא יתאונן. הוא יהיה חדור גאון וגאווה.

רב החובל, מר י'. הלפרין, השיב בעברית והודה לכולם במלים פשוטות הנוגעות עד הלב על הכנסת־האורחים היפה שסודרה להם, דבר קצרות על מצבו העגום של עמנו, מצוקתו וסבלותיו מפני שהוא מחוסר קרקע ומולדת, והדגיש את הצורך בהקמת המנוף הגדול לשם בנין המדינה שלנו, והוא כבוש הים! הספינות העבריות תשוטטנה שוב בימנו כקדם, תשמשנה קו של הגנה ותענקנה עצמה מדינית, מסחרית ואסטרטגית למדינה העברית ההולכת ונבנית.

בשירת „התקוה“ נגמרה מסיבה יפה זו.

„לה־דפש“, טוניס מיום 28.12.37

---

"המדינה", הוצאה חד פעמית, תל־אביב, 18 בפברואר 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להקמת בית-ספר ימי

 מרכז „החבל הימי לישראל“ מבקש לפרסם:

 כפי הידיעה שנתפרסמה לפני ימים אחדים בעתונות הוחלט על פתיחת בית ספר ימי ליד התכניון בחיפה, בהשתתפותו הכספית של החבל הימי לישראל.

 ביסוד בית ספר ימי הננו רואים צעד ממשי, אם כי צנוע בראשיתו, לקראת הגשמת אחת המטרות העיקריות של ה„חי"ל“, שעליה הוכרז בכינוס הימי הראשון – הכשרת יורדי ים עבריים.

 החבל הימי לישראל כאחד היוזמים לרעיון בית הספר הטיל על עצמו השתתפות בסך 1000 לירות בתקציב הלימודים של השנה הראשונה. הועדה לקביעת תכנית בית הספר הורכבה אישית מטעם מחלקת הים של הסוכנות ובה משתתפים גם מעסקני ה„חי"ל“.

 בטוחים אנו, כי אלפי חברינו וידידינו ידעו להעריך את ההתחלה החשובה הזאת והיא תשמש גורם נוסף לריכוז אלפי חברים חדשים מסביב לחבל הימים לישראל. הננו מקוים, כי בקרוב נוכל להודיע על פעולות נוספות בשטח ההכשרה הימית לנוער.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3825 (תוספת ערב), 23 בדצמבר 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המשק העברי בארץ־ישראל בשנת תרצ"ז

[…]

בספנות

האניה „תל אביב“

בספנות עצמה היתה לנו בתרצ"ז האבידה הכבדה של ביטול קו חיפה־טריאֶסט ע"י האניה „תל־אביב“, בת 10 אלפים טון. האניה נמכרה (ויש אומרים כי גם המכירה בטלה) בשליש של מחירה ולמעלה ממאה עובדים איבדו את פרנסתם הימית.

האניה היתה עובדת בהפסד גדול, וסובלי ההפסד הם בעלי המניות של החברה שקיימה אותה, יהודים מגרמניה. אומרים שיוזם החברה ומיסדה מכר את האניה לחברה ב־80 אלף לא"י אעפ"י ששויה האמיתי היה הרבה יותר נמוך. חוץ מזה עבדו בלי הפסד הסוכנות שמכרה את הכרטיסים והחברה שהיתה הקבלנית להספקת צרכי האניה המרובים.

אחד הליקויים העיקריים של האניה היה ביוקר ההנעה שלה. מכונותיה היו מטפוס ישן והסקתה בפחמים עלתה ביוקר רב. אולם לא רק מומיה היא הכריעוה. נכון הוא שלא היו לה די נוסעים, אם כי כל יהודי שנסע בה היה שבע רצון מסדריה ומהאוירה העברית שבה. אף חברות פירות ההדר והסוחרים הארצישראליים לא נתנו לה די משא להוביל לטריאֶסט וחזרה. האניה עודנה רובצת בנמל חיפה, כמזכרת רשלנות של הצבוריות העברית בארץ ישראל, בשטח הימאוּת.

אניות „עתיד“

חברת „עתיד“ לאניות משא, אף היא משל עולי גרמניה, מכרה השנה אחת מארבע אניותיה ונשארה עובדת בשלוש מהן: עתיד, עמל וריכארד בורכארד. קו שירותה – בין ארץ ישראל לארצות השכנות על החוף המזרחי של ים התיכון. רוב העובדים באניות האלה עברים. חברה זו סובלת מהתחרות חברות אניות מצרית ויונית ואניות שכורות ע"י בית מסחר יהודי בארץ ישראל (אניות בלי עבודה עברית), ויש לה הרבה להתאונן על סוחרי ארץ  ישראל שאינם מעדיפים אותה, כמגיע לה. עתידה תלוי הרבה בהסכם בין החברות העובדות באיזור זה.

„הר ציון“ ו„הר כרמל“

קו האניות המצליח הוא של ה„לויד הימי הארצישראלי“, השייך למיסדו, י. ברקוביצ'י מרומניה. שתי אניותיו „הר ציון“ ו„הר הכרמל“ בנות 5000 טון מובילות משאות ונוסעים בין חיפה לקונסטאנצה. רוב העובדים בהן, וגם רבי החובל שלהן, עברים. ההנהלה המסחרת של הלויד היא טובה והעסק מכניס רווחים. ל„לויד“ יש תכניות הרחבה.

עוד ספינת משא, העובדת בין חיפה לקונסטאנצה, „חנה“ שמה, החלה השנה עובדת בעבודה עברית.

חברת „נחשון“

הסתדרות העובדים העברית יסדה השנה את חברת־הים שלה „נחשון“, שקנתה, בצעד ראשון לפעולתה, ספינת משא קטנה, „רחף“ שמה, בעלת קיבול 200 טון. נחשון עובדת בשיתוף עם חברת „עתיד“.

הדייג

תרצ"ז תירשם כשנת התחדשות הדייג העברי. הסתדרות העובדים והסוכנות היהודית עזרו לספינת הדיוג הפרטית „ביכורה“, לחדש את עבודתה, ובה למדו כמה פועלים את מלאכת הדיוג. במחצית השנה רכשה חברת „נחשון“ עוד סירת־דיוג, „סנפיר“ נקרא לה, ואף זו החלה מיד עובדת בדיוג בחוף הצפוני של הארץ. „ביכורה“ הפסיקה לעבוד, מחמת הצורך בתיקון יסודי בה והוא – החלפת המניע, שאינו מתאים לה והאוכל יותר מדי דלק.

בים כנרת

בים כנרת נתחדשה הספנות בהתחלה קטנה. קיבוץ „בתלם“ הזקוק לסירות כאמצעי תחבורה על פני הים עם הישובים העברים הקרובים, החל עובד בהובלת משא, זיפזיף לבנין בישובים הסמוכים.

הליגה הימית

„היקיצה“ הימית העברית עשתה, איפוא, בתרצ"ז משהו, אלא שכל זה מעט ואטי, לעומת הצרכים והאפשרויות.

השנה נוסף סניף הליגה הימית העברית בתל אביב, לאחר שבשנה הקודמת נוסד הסניף הראשון בחיפה. בכינוס ימי שנתקיים באניה „הר־ציון“ נוסדה הליגה הארצית והונח לה שם: „חבל ימי לישראל“. במשך השנה נרשמו לחבל למעלה משבעת אלפים חברים, וסניפים נוספו לה בירושלים, בפתח תקוה ועוד. בחדשים האחרונים של השנה נוסדה ליגה מתחרה מיסוד הראֶויזיוניסטים.

ספורט והכשרה

השנה נתקבלו כמה עובדים מארץ ישראל לאניות סקאנדינאויות העוסקות בהובלת הדרים מארץ ישראל לחופי אירופה. „הפועל“ ו„זבולון“ רכשו במשך השנה סירות ספורט קטנות, ו„זבולון“ גם ספינות־לימוד קטנות. בני נוער רבים שואפים לספנות, והופיע גם טיפוס הנער הבורח מבית הורים ומתקבל בלי ידיעתם לעבודה באניה.

ועדת הים של הסוכנות

ועדת הים של הסוכנות היתה פעילה כל שנת תרצ"ז בכל שטחי הימאות, וכל מה שנעשה בשטח הנמלים והספנות, הדיוג והתעמולה, בקשרים אתה ובעזרתה נעשו.

בתעופה

[…]

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3756, 17 בספטמבר 1937, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„חבל ימי לישראל“

תמצית הדיון בכנוס ה-1 של הליגה הימית

(נתכנס בימים 8–10 ביוני 1937, תוך נסיעה באניה „הר־ציון“ בים התיכון)

[…]

דברי סיום

ד"ר סולוביציק: ברכתי למר ברקוביצי ולרב החובל שהעמידו לרשותנו את הספינה הזאת. מר ברקוביצי עוסק בדבר מתוך יזמה פרטית. אף איננו רב חובל, אך יש לו התכונה המצוינת של אנשי הים היודעים לראות למרחוק. וזה הכינוס הקטן גדול יהיה. וכשיגיע לגדולתו יזכר, שאבן היסוד הונחה על קרקע משוטטת זו המהוה חלק מקרקע המולדת. תודה לבבית לרב החובל על נכונותו לעזור לנו על שהסכים לשבור את חוקי הברזל של הים ונתן אפשרות לעובדיו ועוזריו להיות בקונטקט אתנו. תודתנו לקצינים ולעובדים מעמנו ושלא מתוך עמנו.

תודה לפרופ. נ. סלושץ, שדברי המחקר שלו נותנים בלב אמונה שעם כל היותנו חלוצים אנחנו ממשיכים את המסורת ורוצים לבנות דבר שכבר היה בהיסטוריה שלנו. אנו מודים גם לחנה קיפניס בעד שירתה ולמר צליוק בעד נגינתו ולכל אלה שבאו והוסיפו כבוד וצורה לכינוס.

תודה מיוחדת לשר־הים. היו שעות שבהן חשבנו שהים יפריע לנו אבל המים שקטו ואנחנו יכולים לגמור את הכינוס שלנו מבלי שייעדר לנו א אחד המשתתפים. חויה שאין בכוחי לתאר אותה – היא הפגישה המזעזעת עם הקהל והעובדים ליד נמל תל־אביב.

אני מצרף עוד ברכה שהיא ברכת הברכות לאלה אשר הקימו את המפעל הגדול – נמל תל־אביב המסמל בשבילנו את העבודה הימית.

היום מביא בא כח המחלקה הפוליטית של הסוכנות לפני הנציב העליון את דרישתנו לתת אפשרות להוריד נוסעים ועולים גם בנמל תל־אביב, לצרף את הזכות הטבעית לזכויות שכבר רכשנו ואשר לא יתכן שישללוה מאתנו. ראינו חובה לעצמנו לשלוח למר שרתוק טלגרמה זו: „מן הים, מאצל נמל תל־אביב, באנו לחזק אותך במאמציך לפתיחת הנמל לעולים ולנוסעים. התרגשנו עד עומק־הלב בפגישת אחים – חלוצי עבודת הנמל שיצאו לקראתנו בסירות. נפרדנו מהם מאונס ומפליגים לחיפה. כינוס החבל הימי לישראל.

ד. רמז: הערות אחדות לסיום: לא המאורעות הם שגרמו להופעת החבל הימי ולהתעוררות הזאת. עוד לפני שנתים בנסיעה לקונגרס באניה „תל־אביב“ התכנסנו על ספון האניה והחלטנו להקים חברה לפעולה ימית וגם רשמנו חברים והכנסנו תשלום ראשון. אבל המאורעות היו גורם דוחף ולפני 9 חדשים ב־28 באוגוסט 1936, נתכנסנו בחיפה למסיבה ראשונה ליסוד הליגה הימית. ובכן, המאורעות אינם אבות המפעל אלא רק גורם דוחף, הם ונמל תל־אביב פתחו שער ממשי לים ואורו עינינו.

שום תודה וברכה לא יוכלו להביע את המעשה הגדול אשר נעשה בתל־אביב במשך 10 החדשים הללו ע"י העובדים בים. כשהתקרבנו למקום הזה וראיתי את מאות העובדים אשר יצאו לקראתנו היתה לי הרגשה, כי האניה האלמת הזאת אשר כבדה את נמל תל־אביב בביקורה היתה החג הראשון לעובדי נמל תל־אביב, ראשית גמול לפעולה החלוצית הרבה שנעשתה על ידם. אין כוח להביע את הדבר הזה אבל כולנו עמדנו על האניה תוך הרגשה, כי רק המחיצה הרשמית הזאת מפריעה לשמחה האמתית, לפתיחת שער לבנים השבים  לגבולם.

חבל ימי. יש לי אמונה, כי החבל הימי הזה יהיה לו ערך רב. אלה השבים מהכינוס למקומותיהם ידעו להפוך את שני הימים האלה למעשה אשר יקדם את הימאות העברית. ואני רוצה להביע את תקותי שהימאות העברית תהיה גם ימאות אנושית, ועובדי הים העברים יהיו עובדים בני תרבות, עם צרכי תרבות, עם קיום תרבותי, ויעלו את המקצוע הזה, כמו שמעלים את המקצועות האחרים, לדרגה של מקצוע אנושי.

ש. קפלנסקי: צריך לאמר דברי הוקרה לועד המכין אשר סדר את הכינוס. התחלנו במפעל גדול. אני נזכר בדברי הרצל שאמר, הדבר שאנחנו מדברים עליו הוא כל כך גדול שצריך להשתמש במלים הפשוטות ביותר. גם איני מוכשר לחפש אחרי מלים גבוהות ומליצות. עשינו את הצעד הראשון בתפקיד הגדול ליצור מנטליות ימית חדשה בישראל. כשרון להסתגל לתפקידי ים. עד כמה שהסידור הזה היה מוצלח הרגשנו לפני שעות אחדות בעברנו על יד נמל תל־אביב. לו בא כינוס זה רק כדי שכולנו נשתתף בתוך ההתרגשות הלבבית של פגישה זו – הייתי אומר דיינו. מעט הוא לומר שהתרגשנו, כי לא רק הלבבות היו מלאים כי גם העינים מלאו דמע, דמעות גיל וגאוה.

ביחס לשם „חבל ימי לישראל“, יש אנשים שאינם מבינים את הקשר. חבל פירושו גם חבר (חית ובית – בסגול). זה גם מסמן מדה, שמשתמשים בה בים, מזה גם רב החובל. למלה גם פירושים אחרים – יסורים („חבלי לידה“), חלק („נפל חבל בנעימים“), יש גם חבלי משיח וזה מסמל את מלחמתנו על חלקנו בים.

ש. טולקובסקי: כשעלה בזכותי לפני 10 שנים לגלות בכתבי יוספוס פלביוס אותו פרק המתאר את חורבן הצי היהודי נתמלא לבי גאוה על כוח גדולתנו וצער על כל מה שאבד לנו מאז. היום אני יודע שיבוא זמן ומי שהוא יכתב על תולדות הצי היהודי החדש. בלינו יחד שני ימים, הים לא שחק לנו, היו שעות קשות, אולם הביטו באיזה מזג אויר אנחנו חוזרים ולאורך איזה חוף אנחנו שטים! אני תקוה שכך תהיה דרכו של החבל הימי. ושסופו יהיה יפה וגדול וכולנו נזכור את השעה היפה הזאת. כשעמדתי הבוקר על הספון בעברנו על יד תל־אביב נתמלא לבי גאוה כשראיתי את בני עומד בסירתו וקורא לי שלום ונתמלא לבי צער על כל אלה שלא ידעו או לא רצו להשתתף בכינוס שלנו. אני מבטיח לכם שיבוא יום ובניהם ישאלו אום האם זכו גם הם להשתתף בכינוס הזה.

אני מסיים בשעה טובה את הכינוס הראשון של החבל הימי לישראל.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3682, 20 ביוני 1937, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קבלת פנים ל„שרה א'“ בסלוניקי

(מתוך העתונות היהודית בסלוניקי)

הספינה „שרה א'“ הפליגה מחיפה ב־25 באוקטובר, והיתה צריכה להגיע לסלוניקי בראשון לנובמבר, אבל הסערות הפסיקו את דרכה ב„דודקנס“, והיא הגיעה רק ב־5 בחודש.

הנמל שלנו ראה הופעות מכל המינים, החל מן הנכבדים ביותר ועד לצנועים ביותר. אבל שום הופעה לא השאירה על היהדות הסלוניקאית רושם כביר כל כך כמו הופעתה של הספינה „שרה א'“ שהגיעה לכאן אתמול בצהרים. ההתרגשות היתה גדולה, „שרה א'“ אינה ספינה רגילה לבד, זוהי הספינה שצריכה לחנך את השורות הראשונות של הצי הימי היהודי. זהו הקשר החי והמקשר בין הישוב והגולה, קשר שאפשר להשיגו אך ורק בדרך הים.

מה קשה ליהודים ליצור בית ספר למלחים. אין לנו מדינה שספינה תוכל לחסות בצלה. הספינה „שרה א'“ היא אנית למוד תחת דגל צרפתי, אבל בית הספר הימי נמצא באיטליה, בציטאוויקיה. כעת נמצאים בספינה 55 איש, שבתוכם: קצינים, מלחים ומתלמדים, וביניהם המתמחים להיות רבי־חובל. מי שמקבל תעודת גמר מבית הספר, זכאי לשמש רב־חובל בספינות השטות בים התיכון, ורב־חובל משנה, בשאר הימים.

באי כוח העתונות המקומים בקרו בספינה. מר י. הלפרין, הראה והסביר לכולם את מהות הספינה. הוא עצמו חניך בית הספר הימי בציטאוויקיה, סיימו שם את חוק למודיהם חמישים קצינים יהודים. שבעים עומדים בתקופת הלמוד.

תשומת לב מיוחדת בשעת הלמודים, ניתנת למקצוע הדיוג, מיוחד בשביל ארץ ישראל.

קבלת-פנים

רב־החובל מר י. הלפרין, בלוית כמה קצינים מ„שרה א'“, בקר אצל הקונסול הצרפתי ואצל מפקד הנל. למחרת בשעה עשר בקרו אצל מושלה המחוז, אצל מפקד הצבא, ראש העיר, ובועד הקהלה. בחמש בערב בקרו בבית הכנסת „בית שאול“. בשביעי בנובמבר, בקרו אצל הקונסול הבריטי, ובערב נערכה אצל ד"ר קולין, קבלת פנים לקצינים. סניף „המכבי“ המקומי, ערך קבלת פנים מיוחדת. בשביעי בנובמבר הניחו קציני הספינה זר פרחים על קברו של „החיל האלמוני“. בטקס השתתפה פלוגת צבא, ונתנו כבוד לדגל התכלת לבן. בשמיני לנובמבר התקיימה בקלוב הציוני קבלת פנים חגיגית לעובדי הספינה. המלחים והקצינים של „שרה א'“ עברו בסך ברחובות סלוניקי, והשאירו רושם טוב על תושביה, הן היהודים והן הלא־יהודים. ההתענינות היתה מרובה כל כך, שמאתונה הגיעו צלמים מיוחדים מטעם חברת הפילם „פוק נוס“, לצלם את שרה ואת כניסתה לנמל.

(„אקסיון“, סלוניקי)

טקס קבלת פנים של שרה א' בסלוניקי.

יום א' 14 בנובמבר ישאר בזכרון אצל היהדות הסלוניקאית, בגלל ההפגנות הפרו־יהודיות שנעשו לרגל בואה של הספינה היהודית „שרה א'“. אי אפשר לתאר את כל הפרטים של הרושם הפלאי שהשאירו המלחים היהודים על הקהל הרחב שצבא כל הבקר עם המלחים של „שרה א'“ בתהלוכתם בטקס להנחת זר פרחים על קברו של „החיל האלמוני“. הזר היפה יחד עם מגן דוד, עורר התלהבות והקהל לא פסק מקריאות עדוד מרושם דמותם והליכתם של המלחים היהודים במדיהם. בזמן שהקפיטן הלפרין הניח את זר הפרחים עם הדגל הלאומי, נגנה תזמורת צבאית את "התקוה" ואת ההמנון הלאומי היוני. הרבה עינים נתמלאו דמעות. אי אפשר למסור על דפי העתון את ההתרגשות של כל המשתתפים. בערב היתה קבלת פנים אצל הרב הראשי ובקלוב המזרחי.

עלינו להזכיר את הבקור שעשו מלחי וקציני „שרה א'“ בקלוב של הרביזיוניסטים „מנורה“ ובמועדון ביתר. שם נאם הקצין י. הלפרין על מצב היהדות בעולם ועל תפקידה הנעלה של ביתר. ביתר – אמר הלפרין – היא אותה התנועה המכינה את הנוער בכל החזיתות, היא מכינה ערכי תמיד בשביל היהדות כולה. היא נותנת אפשרות לנוער להתפתח, הן באופן רוחני והן לצורך ההגנה העצמית. בשעה הנוראה שבה נמצאת היהדות העולמית כעת, מתכוונת הביתר, אחרי הכשרה על היבשת גם להכשרה ימית, והיא מתכוונת גם להכרה אוירית.

אחריו דבר ה' יצחק אל־שיך. במלים נלהבות ברך את המלחים והקצינים וספר על הקשיים לקבלת פנים של הספינה היהודית הראשונה. הוא קרא להצטרפות לשורות ביתר בסלוניקי. רק באופן כזה יוכלו לציין את אהדתם לספינה „שרה א'“. אחרי זה הודיע הנואם הודעה שהלהיבה את כל קהל המשתתפים. העיר סלוניקי נותנת למתנה לספינה „שרה א'“ מכונת שידור רדיו טלגרף. בסוף נאומו קרא את הנוער להכנס לשרות הימיה, כדי ליצור את האפשרויות של צי יהודי מסחרי. הספינה הקטנה „שרה א'“ היא החלוץ שלו ועליה ידברו הרבה והרבה שנים. היא המתחילה בפעולה הכי חשובה בהיסטוריה הנוכחית של היהודים, ולא ישכחו את היוזמים של כל המפעל, את זאב ז'בוטינסקי ואת הקפיטן י. הלפרין.

פרטים מקבלת הפנים אצל הרב הראשי

בקבלת הפנים שנערכה לקצינים ולמלחים של „שרה א'“ אצל הרב הראשי היו נוכחים מפקד הנמל, בא כוח של הקורפוס השלישי של הצבא, ובא כוח השלטונות האזרחיים. כבוד הרב הראשי ד"ר לואי קוליש, נשא נאום ביונית ובעברית. המפקד של נמל סלוניקי השיב בנאום חם ונלהב, וציין את האהדה של הצי היוני לצי היהודי המתעורר. אחר כך נאם מר ליאון גטניו, סקירה היסטורית, על התפתחות העם היהודי והיוני. מר י. הלפרין ענה לכל הנואמים והודה על קבלת הפנים הבלתי  נשכחת. אחרי זה השתתפו הקצינים והמלחים של הספינה במסבת תה שנערכה לכבודם אצל הקונסול האיטלקי. בערב נערכה קבלת פנים חגיגית בקלוב המזרחי. למחרת בקרו בספינה הרב הראשי בלוית חברי ועד הקהלה, והמיור מרקוריור עם שני מזכיריו. באותו הערב בקלוב היהודי הגדול, נערכה קבלת פנים חגיגית לכבודם.

בקור הספינה „שרה א'“ בנמל שלנו עורר התלהבות בלתי משוערת. ההתלהבות הזאת התבלטה בזה שבשעות מספר נאספו המגבית של שמונים אלף דרכמנים לקנית מכשיר שדור רדיו טלגרף.

(מוסאריזו .11 .16)

ההכנות לקבלת פנים ל„שרה א'“ בסלוניקי נעשו ע"י השליח המיוחד של הדירקטוריון הארצי של קרן תל־חי בארץ ישראל מר מ. המלפרב.

---

"הירדן", שנה ד', מס' 755, 26 בנובמר 1937, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„חבל ימי לישראל“

תמצית הדיון בכנוס ה-1 של הליגה הימית

(נתכנס בימים 8–10 ביוני 1937, תוך נסיעה באניה „הר־ציון“ בים התיכון)

[…]

תפקידי הליגה

אבא חושי: ההתחלות בים היו בידי קומץ אנשים. עכשיו יש לנו 150 מלחים עובדי אניות ויותר מאלף עובדי נמלים בחיפה ובת"א, אשר הם מסוגלים גם לעבוד על האניות. יש התעוררות עצומה לקראת עבודתנו בים אצל הנוער החלוצי בגולה. רכזנו בשורות הליגה במשך שמונת החדשים האחרונים יותר מ־3500 חבר בחיפה ובתל אביב בלי התאמצות מיוחדת. גם בירושלים, טבריה, המושבות ומשקי העובדים לא יהיו פטורים מארגון הליגה. המטרה היא לרכז בארץ מינימום עשרת אלפים חברים. אז אפשר לצאת גם לגולה. זוהי שליחות ציונית חשובה. יש הרבה יהודים בגולה שרעיון הציונות זר להם וע"י הליגה נוכל לקרב אותם גם לציונות. בזמן הקונגרס הציוני צריך להתחיל בפעולה. התפקיד העיקרי של הליגה הוא לרכוש ספינת לימוד ותעמולה, אשר תפליג לימים רחוקים וקרובים ותביא את בשורת המולדת לרחבי הגולה. בספינה זו תסודר גם תערוכה נודדת של תוצרת הארץ. אין אנו מתעלמים מהקושי הכספי. לשם כך נחוץ לפחות סכום של 10 אלפים לא"י. אבל ערכו החנוכי והתעמולתי של מעשה זה ממריץ להתאמצות מכסימלית. ויש עוד תפקידים אחדים אשר התחלנו בהם ויש צורך להמשיך ביתר מרץ: הכשרת עובדים על אניות עבריות וזרות, עזרה למתלמדים ועוד. יש לסדר סטיפנדיה ל־20 מתלמדים: 480 לא"י לשנה. דרושה גם תכנית להכשרה בארצות הגולה. בהאמבורג, גדיניה, בדנמארק, יש התחלות אבל בלי תכנית והתאמה לצרכי ארץ ישראל. תפקיד הליגה, ביחד עם הסוכנות, לבוא בדברים עם הנוער החלוצי ולכוון את עבודתו בשטח זה. נחוצות מחלקות מיוחדות להכשרה ימית ליד התכניון בחיפה (ביה"ס מקצועי של ד"ר ש. ברדין), מחלקה לבנין סירות (מספנה), מחלקה לרדיו טלגרפיה ומחלקה למכונאות הקשורה עם האניות. הכשרה מוקדמת זו עם ספינת לימוד בתור סיום לה תתן לנו את התוצאות המבוקשות. נחוץ להגביר את התמיכה במפעלים הימיים הקיימים, אבל בתנאי של הגברת הרוח הלאומית ביחס למלחים, לשפה ולהוי. בקונגרס הציוני יש צורך לחפש אפשרויות לארגון קרן לגאולת הים. אם אין ליצור קרן שלישית, אפשר לקשור אותה עם אחת הקרנות הקיימות. אך ברור לנו, שבלי יזמה לאומית ותמיכת הצבור לא תקום הספנות העברית ולא יתקיימו המפעלים הקיימים. הקמת ליגה חזקה בארץ ובגולה זוהי ערובה לתחית הספנות העברית שלנו.

בר־כוכבא מאירוביץ: במשך השנתיים האחרונות נראו לנו נקודות מוצא לתחית פעולותינו בים. נמל תל־אביב נתן לנו את האפשרות לפרוץ את החומה ולהכנס לעבודות בנמל חיפה, אמנם בתנאים קשים, ובחורינו הוכיחו במשך ששה חדשים שאנו מסוגלים להוציא את העבודה הזאת לפועל למרות תנאי העבודה הקשים. החזרנו לעצמנו 80 אלף לא"י על ידי העבודה בנמלי חיפה ותל אביב. אך יש עוד שטח פעולה גדול וחשוב, הספנות, ובו חלקנו קטן, רק חמש אניות, מהן שלוש תחת דגל עברי המתאבקות קשה על קיומן. לא ידענו להעריך את ההתחלות לספנות העברית. לו היו אנשי ההדר מקימים שתים־שלוש ספינות עבריות להעברת ת"זים לא היינו עומדים לפני עליית שכר ההובלה. החרבת אנית „תל אביב“ והכסף שאנו משלמים עכשיו ללויד טריסטינו מראה על חולשתנו. בכסף זה יכלנו להציל את האניה ואולי להקים עוד כמה אניות. מאה אלף טון סחורה מביאים לארץ מנמלי סוריה ומצרים והאניות של חברת „עתיד“ מחכות שבועות למטען.

היזמה הפרטית בשטח הספנות לא תוכל להתקיים בלי תמיכה ובלי תנועה צבורית גדולה.

גם הדיג מחכה לידים עבריות. מאות דייגים איטלקים חיים על חשבוננו, וגם פה שום יזמה פרטית בלי עזרה צבורית לא תכבוש את הענף הזה.

תפקיד הליגה – להיות גוף צבורי דואג לקיום המפעלים הקיימים ויצירת מפעלים חדשים בכל שטחי עבודות הים על ידי ארגון דעת הצבור העברי וגיוס אמצעים צבוריים ליזמה הפרטית ולמפעלים חדשים.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3682, 20 ביוני 1937, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„חבל ימי לישראל“

תמצית הדיון בכנוס ה-1 של הליגה הימית

(נתכנס בימים 8–10 ביוני 1937, תוך נסיעה באניה „הר־ציון“ בים התיכון)

[…]

החלטות ובחירות

נתקבלו פה אחד ההחלטות הבאות:

הצירים מירושלים, טבריה, המושבות והמשקים מודיעים על נכונותם להקים סניפים במקומותיהם. כל הסניפים יתאגדו ובראשם יעמדו מרכז ומועצה.

השם העברי נקבע „חבל ימי לישראל“, השם הלועזי נשאר כשהיה.

נמסר לועדה בת שלשה לקבוע סמל החבל. חבריה: פרופ' הרמן שטרוק, ד"ר סולוביטשיק ודוד רמז.

פעולות החבל:

1) תעמולה לפתוח הימאות העברית לכל ענפיה וריכוז כל הגורמים הנוגעים בדבר למאמצים משותפים.

2) סיוע להשתלמותם המקצועית של עובדי הים, יסוד מועדונים ושעורים בשבילם, המצאת ספרות וכו'.

3) עזרה לפעולותיהן של הסתדרויות האספורט הימי, ועדה מקצועית מרכזית להדרכה.

4) עידוד המוסדות להשכלה מקצועית לפתיחת מחלקות ימיות ולהכנסת למודי הימאות לבתי הספר.

5) קידום תעשית הספינות בארץ והכשרת בעלי מקצוע ימי והמקצועות הטכניים הקשורים בו.

6) סיוע לפתוח הדיג העברי.

הכינוס מחליט:

א) לקבוע לשנת תרצ"ח עשר סטיפנדיות למלחים מצטיינים כדי לקדם את השתלמותם.

ב) לטפל בהוצאת ספרי מחקר ומקצוע וספרות ימאית חינוכית לנוער.

ג) לרכז אמצעים מיוחדים להקמת ספינת לימוד ותעמולה שתבקר בחופי מרכזי ישראל לשם הפצת רעיון הימאות העברית והקמת החבל הימי כתנועה עממית בכל תפוצות ישראל. הספינה תכיל תערוכה קבועה מתנובת הארץ ומתוצרתה וממיטב היצירה הספרותית והאמנותית העברית בארץ־ישראל.

ד) לבוא בקשרים עם שוחרי רעיון הימאות העברית בתפוצות הגולה ולרכז את יזמתם ומאמציהם במסגרת החבל הימי לישראל.

ה) הכינוס קובע לעצמו למטרה להביא את מספר חברי החבל במשך השנה הבאה לעשרים אלף.

למרכז החבל נבחרו: בן אהרן ת"א. בן־נחום, חיפה. גב' זמורה, ירושלים. אבא חושי, חיפה. ש. טולקובסקי, תל־אביב. ד"ר כרמון, ירושלים. ש. לביא, עין־חרוד. ד"ר מ. סולוביטשיק, חיפה. ד. פלורנטין, תל־אביב. א. רבינוביץ', ירושלים. ד. רמז, תל־אביב.

ב"כ הסוכנות וב"כ הועד הלאומי לוקחים חלק במרכז אכּס אופיציו.

למועצת החבל נבחרו:

גברת אגרונסקי, ירושלים. ביתאלי, תל־אביב. בן־דור תל־אביב. ד"ר ברט, חיפה. בר־רב־האי, חיפה. ד"ר ברדין, חיפה. מ. בראון, ירושלים. י. ברץ, דגניה. נ' ברונר, טבריה. ד"ר גורביץ, תל־אביב. דב הוז, תל־אביב. פ. גורוחובסקי, תל־אביב. ד"ר גרזון, ירושלים. א. גולדשמיד, חיפה. זאב הים, תל־אביב. מ. זיליסט, תל־אביב. נ. חת, חיפה. י'. חורין, תל־אביב. י. כץ, תל־אביב. צ' ליברמן, נהלל. ג. מאירסון, תל־אביב. יוסף מיוחס, ירושלים. ד"ר נוסבוים, תל אביב. י. סובול פתח־תקוה. ד"ר סימון, ירושלים. י. סיטון, חיפה. ח. סלומון, ירושלים. י. סלומון, חיפה. עו"ד סרלין, תל־אביב. גב' פליקס, תל־אביב. י' פלדמן, חיפה. ג. פלש, חיפה. י. פרוכטר, חיפה. א. פרידלנד, חיפה. י. פינקלשטין, תל־אביב. י. קלינוב, תל־אביב. ש. קפלנסקי, חיפה. א. קפלן, חיפה. ד. שורץ, ירושלים. שרייר, תל־אביב. ז. שרף, תל־אביב. י. שפירא, חיפה.

חברי המרכז הם גם חברי המועצה.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3682, 20 ביוני 1937, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„שרה 1“ בחוף חיפה

מרחוק, בנסעי ברכבת בין עטלית וחיפה הכרתי אותה, ארבעת תרניה נזדקפו אל־על כאילו סיימה את מסע נצחונה, שמחה על בואה למולדת!

שרה קרבה לאטה לחוף הכרמל.

פתאום הוסרו מפרשיה, תפקידם נמסר למוטורים הקבועים בבטן האניה.

על רציף מל חיפה צבאו עם רב וחיכה בסבלנות לרגע ההיסטורי בו תעגון אנית הלימוד העברית הראשונה בפעם הראשונה בנמל חיפה. רטט עבר בקהל. על תרנה הקדמי בגובה גלית התנפנף בגאוה הדגל הלאומי.

כולנו נשארנו רתוקים לרציף בלי אומר בפינו. השתוממנו למראה הנאה של „שרה 1“, אף איש מאתנו לא פלל לספינה כזו, כולנו תארנו אותה לעצמנו קטנה, עלובה, ומה גדלה שמחתנו לראותה במו עינינו בדמות גאה זו.

ברוך בואך למולדת.

„שרה“ שרתנו ברוכים מלחיה העתידים לפלס את דרכם בימנו ולהחזיר לנו את עטרתנו – עטרת עוזנו בשלטון הים.

„שרה“ קרבה לרציף והשליכה עוגן – מרחוק נראו תנועותיהם הזריזות של המלחים וכעבור כמה רגעים הבחנו בדגלה הצרפתי והא"י שהועלה זה עתה על תרנה.

אין קץ לשמחתנו. אנו קרבים בסירת מוטור אל „שרה“ שלנו, תוחלתנו מימים, והנה בקורת השוטר הארצישראלי. ואנו על ספון האניה על ידי תאי הקצינים קבלינו בשמחה הקפיטן ירמיהו הלפרין, מפקד הנסיעה ומנהל המחלקה הימית של בית"ר, לאחר ברכות קצרות של ב"כ המוסדות התנהלו שיחות ידידותיות בינינו לבין הקצינים והמלחים הבית"רים. האחרונים הרבה מהם לא ראו מימיהם את מולדתם, ומה עלץ לבם, לראות את הכרמל מזדקף למולם וקורא להם שלום. רבים בכו משמחה וברכו „שהחיינו“. התחלנו לבקר את „שרה“ ולמולנו הסתדרו משמרות המלחים בבגדי העבודה הלבנים, וברכונו לשלום תל־חי.

דבר בלתי רגיל אירע: – הקפיטן קבל את המסדר והחל לתת הוראות ופקודות בשפה העברית. זוהי הפעם הראשונה לאחר אלפי שנים שכל עניני אניה סודרו בשפתנו העברית. כל המבקרים שברובם נסעו באניות זרות ואף אלו שנסעו השתוממו לשמע הפקודות העבריות.

כולם מלאו את תפקידיהם בזריזות, חיש הורדו סירות ההצלה ובמהירות הבזק החליק מישהו למטה הימה, הכרתיו, זהו אנגל! הבית"רי הארצישראלי שלפני זמן קצר עזב אותנו, וכבר מיטיב לדעת את תורת הספנות, ואף קבל הצטינות ומשמש סמל (קורפירל).

התנהגותם ומהלכם האדיבה של התלמידים הפליאתנו. איזו משמעת מפליאה כאן, פקודה, רמז – הכל הוצא בפועל חיש מהר, כאן אין מתווכחים, כאן ממלאים את הפקודה באהבה. כאן הספינה הבית"רית „שרה 1“.

לאחר שכבדנו בארוחת צהרים כיד המלך, ומי קרח, בחדר האכל המיוחד לקצינים, התחיל בקורנו באניה.

ה' אקסלרוד בעל „הכרמל פילם“ לא יגע אף הוא לטפס בזריזות על הסולמות, ועל התרנים, על גגות הקבינות וצלם וצלם בלי הרף. מימיו לא ראה ספינה נהדרה כזו, בי"ס עברי לכל פרטיו ודקדוקיו, וכאן הכל ראוי לצלום, והמכונה מצלמת והולכת. אין זאת שבעל־הכרמל פילם נדבק בזריזותם של המלחים הצעירים והתחיל אף הוא מטפס, מטפס עולה ומצלם…

בחרטומה של „שרה“ נמצאים 5 תאים, 4 תאים לקצינים, ומשרד, וכן חדר אוכל. חדר האוכל הוא החדר המרכזי ומרוהט בטעם כמו שאר חדרי הקצינים. ממוּלוֹ נמצאת תמונתו של מנהיגנו, יוצרה של בית"ר ואביה של הספנות העברית החדשה – ז'בוטינסקי ולצדיו תמונותיהם של קירשנר ורעיתו שרה יו"ר של ברית ידידי הספנות העברית האש שנתן ממיטב כספו לרכישת „שרה“ באמצעות קרן תל־חי.

ליד תאי הקצינים פרוזדור רחב, המשמש לסדור המשמרות. ממעל לו חדר הנויגציה. אל גלגל ההגה עומד בית"רי צעיר בלי מעיל הוא מפנה את „שרה“ ומעמידה כשחרטומה פונה הכרמל. על העוגן קבועות המלים „שלטון בית"ר“ וצורת מנורה. ספון האניה רחב וגדול ואפשר לסדר עליו בנקט ענקי ל־800 איש לפחות.

על הספון עולה באפנו ריח המטבח. טבח בעל מצנפת מקצועית מחייך ושואל מיד: עוגה? ומגיש לך כחפצך ממיטב מעשה ידיו.

סגן הטבח מכריז: אוכל. וכולם אצים. כל אחד צלחתו בידיו, מזלג וכף וכל הכלים הנחוצים, מסתדרים בתור ומקבלים אוכל.

ליד המטבח אפתעה. הנני מציץ למטה לבטן האניה והנני רואה את חדר המכונות הענקי. המכונן הזריז וסגנו המטפלים בהדלקת מוטורי הדיזל ומשוחחים אתך עברית צחה.

ארובות מזדקרות על ספון הקצינים, העשן מיתמר וקול תקתוק המכונות נשמע. שרה „עובדת“! חדר המכונות מצויד ב־2 מוטורים גדולים של 200 כח סוס ובו כל כלחי המלאכה הדרושים. הקפיטן מסתובב ומחייך, זוהי „שרה“… סוף סוף הגענו למולדת. בטבור האניה סולם היורד אל אולם השינה, אולם ענקי. לכל איש מטה תלויה ועל ידם חגורת הצלה, לכל תלמיד תא מיוחד לבגדיו, ולמזודותיו. מהאולם הגדול נכנסים לחדר מלחים עם תאים, ולבית־הכנסת הנאה.

הנך נבוך: – לא פללתי לראותך בכך „שרה“ ומה רבה הערצתי אליך אל יוצריך ותלמידיך. האולם נקי, אין שארית סיגריות, אף לא אבק.

בירכתי האניה הננו מוצאים כתובת „בית חולים“ וסמל מגן־דוד אדום, הצצתי פנימה לראות חולים. אולם מה גדלה השתוממותי: כל המטות מסודרות. על „שרה“ אין חולים! כולם בריאים ועליזים. כולם הורגלו לתנאי הים הקשים, נהפכו לזאבי־ים ממש. מי שלא ראה אותם במלאכתם ובעבודתם, ברוצם ובטפסם על החבלים לא ראה אקרובטים מימיו, לא ראה ימאים מימיו.

ולבסוף התרנים, 4 תרנים לה ל„שרה“ גובה התורן 30 מטר!

והגדול בהם מניף בגאוה את דגלנו הגאה עם תכלת לבנו המבהיקים בשמש היום.

על „שרה“ ישנן 5 סירות הצלה של תמרונים, מהן 2 עשויות פלדה. הקפיטן מחייך אלי, אולם איני מבין צרפתית. חיש נמצא אחד התלמידים המשמש לנו מתורגמן.

הוא נפנה ובהתלהבות רבה מסר לי את שביעת־רצונו ושמחתו לשמש חובלה של „שרה“. הוא הקפיטן Bianchi עבד באניותיה הענקיות של מסג'רי מריטים, ועתה עלה לשמש את „שרה“ ומה רבה עליצותו על כך.

הבאתי לכם למולדתכם את ספניכם הראשונים – אמר הקפיטן – את ספינת בית הספר העברי הראשון והריני תקוה שלא תתאכזבו ממלחים אלה.

ב„שרה“ כבר שרתו וגמרו את חוק למודיהם 70 תלמיד, בני 2 המחזורים הקודמים, עתה משמשים 40 תלמידי המחזור השלישי. רוב הקצינים הם בוגרי המחזורים הקודמים, עתה מוכנה „שרה“ לקבל בארץ־ישראל את המחזור הרביעי.

המוכנים אתם הנוער של ארצנו לכבוש את ימכם?

„שרה“ מחכה לכולכם!

ש. רוזנבוים

---

"הירדן", שנה ד', גליון 648, 3 בספטמבר 1937, עמ' 19. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.