עבודת המים ותורתם בארץ ישׂראל.

הגלות הארוכה הרחיקה אותנו לא רק מעל עבודת אדמה, כי אם גם מעל עבודת המים, וגדולה היתה ההתרחקות האחרונה מן הראשונה, עד כי אף בשובנו לארצנו ונתקרבנו שוב לעבודת אדמתה, נשארנו רחוקים מן המים כמקדם. במשך ארבעים השנים האחרונות העמדנו בארץ ישראל אכרים וכורמים חרוצים, פועלים חקלאים מומחים, אבל אף לא מלח אחד, אף לא דייג אחד… ידענו את ערכם של „מים חיים“, אבל  לא עמדנו על ערכם של חיי מים. רק עתה, עם האפשריות הגדולה של יצירת ארץ ישראל עברית, עלתה על הפרק גם שאלה חשובה זו של עבודת המים, ולאשרנו עלתה בעתה, עוד טרם החלו אחרים לטפל בה. וכשם ש„חלוצי הישוב“ מצאו לפניהם לפני ארבעים שנה שדה-בור רחב ידים לעבודתם הפוריה, בלי דחוק רגלי אחרים, כן ימצאו עתה „חלוצי המים“ לפניהם „ים-בור“ לעבודתם, שאחרים גם לא החלו כמעט לעבוד בו.

^{מימין לשמאל: נחום סלושץ , ברוך קטינקא, מאיר גורביץ'. מקור: ויקישיתוף.}

כבר הודענו באחד הגליונות הקודמים של „המזרחי“ בדבר „אגודת המים“ שנוסדה בארץ ישראל. אגודה זו, שבראשה עומדים האינזינר ד"ר הורוויץ, האינזינר קאטינקה וד"ר סלושץ, הוציאה לאור חוברת עברית מיוחדת, שבה היא מבארת את מצב ציד הדגים בארץ ומתוה את תכנית העבודה של האגודה. בחופי הים נמצאים דגים רבים ובאביב נוסעים על יד החופים המוני סארדינים, ובכ"ז מרגישים בערי הארץ מחסור בדגים חיים, ודגים מלוחים ומעושנים מביאים מחו"ל ומשלמים בעדם מחירים גבוהים…

כדי לסדר כהוגן את ציד הדגים צריכים ליסד:

א) מחלקה טכנית ליסוד כל המוסדות הדרושים לתעשית הדגים: מליחה, עשון, כבשת ועוד.
ב) מחלקה ביולוגית לחקירת מיני הדגים וסדרי חייהם.
ג) מחלקה מסחרית להמציא את החמרים הדרושים לתעשיה זו ולמצוא שוקים בפנים הארץ וחוצה לה למכירת הסחורה.
ד) מחלקה תיאורית להפיץ את מדע הים ע"י הוצאת ספרים מיוחדים ועוד.

ככל הדברים האלה אומרת „אגודת המים“ להתעסק. אך קודם כל החלה, כאשר כבר הודענו, לסדר קבוצות של דייגים עברים במקומות שונים שבארץ, על חופי ים התיכון וים כנרת.

את המרכז של עבודת מים זו חושבים ליסד בטנטורה, היא דור העתיקה. בכפר זה, העומד על שפת הים בין חיפה וקסריה, יש להברון רוטשילד חלקת אדמה וגם הבנינים הגדולים, שבהם נמצא לפנים בית החרושת למעשה זכוכית, ושם תוסד כעין מושבה של דייגים. בראש מושבה זו יעמוד חבר מלומדים, שאליו יכנסו מנהל, ביולוג, מורה למדע הים וציד הדגים, מומחה לבנין סירות ותקונן ואגרונום. אפשר יהיה לפתח שם גם את המלחות העברית. ליסוד מושבה חקלאית-דייגית זו יש צורך בסכום של 15.000 לש"ט.

בענין זה יצאה באשכנז חוברת חשובה מאת הביולוג הידוע ד"ר וואלטר שטייניץ. המלומד הזה מציע ליסד באחד החופים בארץ ישראל תחנה זואולוגית ימית, שיהיה לה ערך מדעי ומעשי גדול. המחבר מראה, כי כל התחנות הזואולוגיות לים התיכון נמצאות בחופים המערביים של הים הזה, ואף תחנה אחת איננה עוד בחופו המזרחי. וליסוד תחנה זו בארץ ישראל יש גם ערך מיוחד. הן החי שבים האדום שונה לגמרי מן החי שבים התיכון. בנין התעלה הסועצית נתן את האפשרות לערבוב מיני החיים שבשני הימים האלה, והחקירה במקצוע זה בתחנה הזואולוגית בארץ ישראל יכולה להביא לידי תוצאות חשובות מאד.

כה עומדים אנו בארץ ישראל לפני עבודה חדשה ותורה חדשה בעולמנו העברי, היא עבודת המים ותורתם, המביאות אתם חיים חדשים וענפי מדע חדשים, חיי הים ומדע החיים של הים… ובעבודה זו וחיים אלה כר נרחב נפתח לאחינו הצעירים להראות את אומץ לבבם ואון שריריהם ולהיות „חלוצים“ אמתים, העוברים באמת לפני העם, „חלוצי הים“.

ע–ם.

"המזרחי", מס' 28, 2 ביולי 1919, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בארץ ישראל.

„חלוצי המים“.

האפשרות להתפתחות חיים חפשים מביאה לידי יסוד אגודות חדשות למטרות שונות. בעת האחרונה נוסדה „אגודת המים“ במטרה לנצל את הימים והנהרות והנחלים שבארץ לטובת הצבור. האגודה אומרת ליסד בית ספר למלחים, לפתח צידת הדגים, לסדר קבוצות של דייגים ומלחים ועוד. הדבר האחרון הזה כבר עלה בידי האגודה באיזו מדה. על יד אשדות הירקון נוסדה קבוצה של ששה דייגים עברים, שמוכרת את דגיה בשוק תל־אביב. לקבוצה זו נתן שלטון הצבא האיטלקי את בניניו שהיו לו בתל אביב. קבוצה שניה בת חמשה דייגים נוסדה בכפר טירה על יד חיפה. בטבריה יש קבוצה בת ט"ו דייגים. בכנרת נוסדה קבוצת דייגים בת י"ב איש. דייגים בודדים ישנם כבר בחפצי-בה על יד חדרה ועוד מקומות שונים. וביפו נוסדה קבוצת מלחים עברים בת עשרה חברים. הברון רוטשילד הצעיר נתן ל„אגודת המים“ שטח אדמה ובתים בטאנטורה בעד קבוצת דייגים שתתישב במקום הזה. ראש האגודה, האינזינר הורוויץ, פנה בקו"ק אל היהודים לשים לב אל מקצעות עבודה אלה ולהקים מתוכם „חלוצי המים“.

"המזרחי", מס' 25, 11 ביוני 1919, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

על הים.

משרד־העתונות שעל יד המפקדה הגרמנית העליונה מודיע ביום 3 פברואר:

ברלין. – האניה האנגלית „אפהם“ המפליגה תמיד לאפריקה המערבית הגיעה לליופורטניוז (באמריקה) ועליה מונף דגל גרמני. משקל האניה הזאת הוא 7781 טון. היא הפליגה מדקר ביום הראשון בינואר והיתה צריכה להגיע לפלימוט ביום 31 לחודש שעבר. היא נעלמה פתאם ויחשבוה לאבודה. ואולם עתה נודע שהיא נפגעה באנית-מרוץ-עוזרת גרמנית או בצוללת במרומי האיים הכנריים. מלחי האניה הגרמנית הצליחו לתפס את „אפהם“ ואחרי שהניפו עליה דגל-מלחמה גרמני עשו את דרכם הלאה ובינתים הטביעו 7 ספינות אנגליות, ואלו הן:

1) „קוררידוג“, בת 3887 טון.
2) „אלטהור“, בת 2500 טון.
3) „אקלידנה“, בת 1935 טון.
4) „טרדל“, בת 2327 טון.
5) „דרומובי“, בת 2352 טון.
6) פדינגדון“, בת 1992 טון.
7) „נלגרק-מרוש“, בת 4936 טון.
בסך־הכל: 19529 טון.

באניה „אפהם“ נסעו 456 מלחים, מהם 128 שרידי מלחים של אניות אנגליות טבועות, תריסרים אחדים של אזרחים גרמנים שנלקחו בשבי ע"י האנגלים בקמרון. ומספר הגרמנים ששללו את האניה הזאת לא עלה ליותר מן שלשה ועשרים איש!

"החרות", שנה שמינית, מס' 121, 7 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Newport-News, Appam, Corbridge, Author, Ariadne, Trader, Dromonby, Farringford, Clan McTavish

הד העתונים.

(בעתונות התורקית)

[…]

הדחליל של הצי האנגלי.

ה„תסוירי אפכיאר“ כותב:

„מקודם, בימי המשטר החמידי היה בכח הצי האנגלי להפיל עלינו אימתה ופחד. ממשלת-העריצות היתה מרכינה את ראשה ונכנעת מיד לכל דרישותיו – ואף הבלתי־צודקות – של הציר האנגלי. גלויי-הדעת שערכו האסכדרות האנגליות מעת לעת היו מביאים את ראשי ההנהגה הקודמת במבוכה רבה.

והנה בא היום שאין תורקיה יראה עוד מפני הדחליל הזה. לא הופעת אסכדרה אנגלית על-יד בסיקה ולא הופעת צי צרפתי לפני מטילין לא תוכל עוד להרתיע אותנו. ולא עוד אלא אפילו צי אדיר ומשותף כהצי האנגלו־צרפתי שתקף את הדרדנלים אין בכחו להסיגנו אחור מפניו. עכשיו אין אנו מאמינים עוד בכחותיה-הימיים של בריטניה־הגדולה. וכמו שיכלנו לעמד בפני אויבינו מצד היבשה, גם מצד הים יש בכחנו לשלם להם מדה כנגד מדה. מי פלל איפוא, לפני שמונה שנים למשל, כי תורקיה גם היא תשתתף במלחמה העולמית הנכחית?

אין כל ספק שאנו התורקים הקרבנו ועוד נקריב קרבנות קשים ויקרים. אבל הלא ידוע שאין להשיג שום תוצאה חשובה מבלי קרבנות. העם העותמני ישכח מהר את הקרבנות שעליו להקריב במלחמה זו הודות להתוצאה המזהירה שהוא עתיד להשיג.“

"החרות", שנה שמינית, מס' 118, 3 בפברואר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לנסיגת האויב מן הדרדנלים.

נאומו של אנור פשה בבית־המורשים.

הנצחון הגדול שנחלו צבאות התורקים בחזית הדרדנלים ע"י נסיגת האויב מסד־אלבחר הסב שמחה אמתית לתושבי המטרופולין וגלויי-דעת נלהבים נערכו באחת הישיבות האחרונות של בית-המורשים העותמני.

כבוד מעלת אנור פשה, וזיר המלחמה וסגן המצביא-העליון של הצבא העותמני, עלה על דוכן הבית ונשא את הנאום הזה:

אדונים!

יודעים אתם כי התגרות בחצי האי גליפולי התחילו ביום 18 מרס ונגמרו ביום 10 ינואר (מח"כ). לתכלית זו העמדתי את כחות-הצבא שהואיל הוד מלכותו השלטן למסרם לידי ואני נהלתי אותם בדרך אל הנצחון. אני בטוח כי העתיד יביא לנו נצחון יותר מזהיר ותפארת יותר גדולה (מח"כ).

כשהתחילו המערכות בדרדנלים היתה התרגשות עצומה בקושטא ובעוד ערים אחרות בארופה ואפילו בארצות הידידות. ואולם אנכי, שהנני מכיר היטב את כח צבאותינו, את מסירותם, סבלנותם ואמץ-לבם, הייתי בטוח, שהם יגינו הגנה יפה ואויבינו לא ינחלו שום נצחון לא מצד הים ולא מצד היבשה.

היו כאלה ששאלונו למה יצאנו אנחנו למלחמה. אלמלי נשארה תורקיה ניוטרלית כמקודם, כי אז היה טוב לה ולא היתה נושאת עליה אחריות גדולה כזו. כל זה אמת ויציב, אלמלי היינו בטוחים במצבנו אנו, אלמלא חתרו אויבינו חתירות בסתר לקעקע את בירת ממלכתנו ולקרוע את חבלי ארצנו לגזרים. ואולם מעמדנו אז לא הרשה לנו בשום מחיר שבעולם להשאר עוד ניוטרליים. רוסיה חזקה – זוהי שאיפתם העיקרית של עמי-ההסכמה, ורוסיה לא תוכל להיות חזקה בלעדי מיצרי הבוספור והדרדנלים. רוסיה היתה זקוקה למיצרינו אלה, ולכן תיכף כאשר ירתה זו האחרונה את הכדור הראשון התחלנו אנו לבצר את הדרדנלים ע"י האמצעים הפשוטים שהיו בידינו ופקדנו לגיס את צבאותינו גיוס כללי.

כמדומני שאין עתה שום צורך לבלי להודות כי האמצעים שלנו אז לא היו שלמים. במשך הזמן עשינו את כל האפשר בכדי להשלים ולמלא את החסרונות. ממשלת גרמניה עזרה לנו הרבה בנידון זה; היא שלחה לנו שתי אניות־מרוץ גדולות, שחזקו את צינו במעבר, באופן שיכול הוא לעמד בפני הצי הכי-אדיר שיש לאויבינו.

האויב לא היה יכול לעבור את המיצר, יען כי מוקשים רבים היו פזורים שמה והבטריות המסותרות היו נכונות לעשות שמות איומות בכל מקרה פתאמי. ולכן לא היתה לו שום אפשרות אלא להרעיש את מצודותינו ומבצרינו מצד הים, ממרחק ידוע. לו רצה האויב להתקרב יותר, עליו היה להחריב את הבטריות המסותרות ולשלח את „הדרדנוטים“ שלו לקראת קוי־המוקשים. ואז היינו שמחים לראות את אבדן הדרדנוטים והטבעת הכחות הימיים של אויבינו המסורתיים.

קשה לי לברר את מספר המוקשים הפזורים במיצר. אבל יכול אני להגיד כי מעת פתיחת הדרך גדל מספר המוקשים שבעתים.

אם נשער כי צי האויב יוכל לחדור לתוך הדרדנלים, לעבור את המיצר ולהגיע עד ים-השיש, מה יהיה בכחו לעשות? הלא תיכף בהגיעו לשם יהיה מוכרח להפנות עורף ולסגרת אחורנית. אם כל אניה תשליך רק שני מוקשים והצי שלנו אשר יחולק לארבעה חלקים ישליך 30 כדור לפחות, הרי בהכרח תטבענה האניות הכי גדולות ואדירות. ולפיכך, בידעי זאת, הבטתי על פעולות האויב בלגלוג ובבוז ולא התחשבתי כלל עם ציו האדיר. כשהתחיל האויב בהתקפותיו אמרתי להציר האמריקני מר מרגנתוי כי האויב לא יוכל בשום אופן שבעולם לעבור את המצר.

המאורעות שהתרחשו אחרי זה אשרו את השערתי. כאשר הפעולות לא הצליחו, נסו אויבינו להוריד צבא אל היבשה, ומשם התחילו לתגר בנו מלחמה. אבל היינו בטוחים שאף אם היה לאויבינו כח צבאי אדיר של חצי מיליון איש בשביל כבוש הדרדנלים לא היה יכול לעולם להגיע לידי איזו תוצאה. וכשחפצו אויבינו לכבוש את גליפולי אחזנו בכל אמצעי-ההגנה הדרושים לעצר בעדם.

ביום 18 מרס התחיל האויב להוריד את צבאותיו אל היבשה, כפי שנבאנו מראש. חלוצינו מלאו את חובתם כדבעי. הם היו בטוחים שיעלה בידם להדפם אחור. האניות האויבות זרקו 600 כדורים בכל רגע ורגע, ואנו היינו מוכרחים להסיג את צבאותינו קצת אחורנית. ורק הודות לזה יכלו אויבינו להוריד את צבאותיהם, אבל ההורדה הזאת היתה אח"כ בעוכרם ולהותם. הורדה זו עלתה להם במחיר יקר ובקרבנות-מהים, כפי שהם בעצמם מודים עכשיו. האנגלו-צרפתים כבשו את הנקודות „אלטשי-טפה“ ו„קויו-ימן“ ומשם נסו להחריב את מבצרינו ע"י אש נשקם הכבד, אבל הם לא הצליחו כלל. המלחמה ארכה זמן רב. האויב לא הרגיש בטעותו אלא רק באיחור זמן. בראשונה התעקש ולא רצה בשום אופן להזניח את הנקודות שנפלו לידו. התקפותינו הרבות והממושכות היו תמיד פוריות. אנו הדפנו את האויב לאט לאט עד שהוכרח לסגת אל חופי-הים. אחרי כן הוצאנו לפועל תחבולה תכסיסית שהצליחה על צד היותר טוב. אנו חפצנו שהאויב יתקפנו למען יוכרח להעמיד שם כחות-צבא מרובים, להעסיקו ולהטרידו בהתקפות ממושכות ולתת עי"ז האפשרות לבעלי-בריתנו הגרמנים והאוסתרו-אונגרים לפעול בחזיות מלחמה אחרות. באופן זה הפחתנו את מספר צבאות אויבינו בקרפטים ובצרפת. הם העבירו משם לחזיתנו אנו כחות-צבא מרובים ותיכף אחרי זה הצליחו בעלי-בריתנו לתת מכה עצומה לאויבינו בכל החזיות, הן במערב והן במזרח.

מראשית המלחמה ועד יום פתיחת הדרך מקושטא לברלין היינו מוכרחים להסתפק באמצעים שהיו בידינו. אנו נלחמנו רק בכחותינו העצמיים. ולו נשארה הדרך סגורה בפנינו כי אז לא היינו יכולים אח"כ להביא את חמרי-המלחמה הנחוצים לערוך התקפה-נגדית ולעמד זמן רב בפני התקפות אויבינו.

בינתים, כאשר חכינו לפתיחת הדרך, הוריד האויב מאה אלף אנשי־צבא ל„ארי-בורונו“. אבל הורדה זו היתה ללא-הועיל. גם אויבינו עצמם הודו בזה. אנשי־הצבא שלהם נשארו מרוכזים שמה מבלי יכולת לצעד אף צעד אחד קדימה.

אחרי זה עלה מחנה גרמני אחד על אדמת סרביה כדי לפתוח את הדרך. אני ידעתי מראש כי סופה של מלחמת סרביה הוא מאורע כביר וטעון תוצאות חשובות בשבילנו. יען כי אנו לא היינו יכולים להשיג את צרכי המלחמה הדרושים לנו אלא רק אחרי השמדת סרביה. אנכי הסכמתי להצעת המפקדה הגרמנית העליונה שהציעה לשלח כחות-צבא גרמנים להחזית הרוסית. הכחות האלה הכו את הרוסים, הדפו אותם ורדפו אחריהם עד פנים ארצם.

כאשר נספחה בולגריה אלינו התחילה המשדרה הגרמנית לפעול את פעולתה בסרביה. פתיחת דרך ישרה מקושטא לארופה המרכזית הביאה לנו תועלת מרובה, יען כי ע"י פתיחת דרך זו יכלנו להוציא את המחנה הראשון שלנו שעמד על המשמר בגבול הבולגרי הכן לכל מקרה פתאמי ולחזק בכח הצבאי הזה את כחות-ההגנה שלנו.

וכשראו האנגלים שישנה דרך חפשית מקושטא לארופה המרכזית רצו לבא לעזרת הסרבים, אבל כבר היה מאוחר. האנגלים הורידו צבא לסלוניקו והגיעו עד מישור קוסובו, ואולם הצבא הסרבי כבר היה מפוזר ומדוכא לגמרה. ואז לא היתה לאנגלים בררה אחרת ועליהם היה לעזוב או את סלוניקו או את הדרדנלים. אבל האנגלים והצרפתים הבינו שאם נשלים אנו את הזיון שלנו אז לא יוכלו אח"כ לעמד זמן רב לפני התקפותינו. ולכן לא מצאו עצה אחרת כי אם לסגת מן הדרדנלים, ולכן עזבו את חצי האי גליפולי כשפניהם נאדמו מבושה. הם יצאו מחזיתנו מבוישים, נכלמים, מדוכאים, בהשאירם את עמדותיהם מגואלות בדמם, את אלפי חלליהם מתבוססים בדמם, את תעלותיהם מלאות בפגרי חלליהם ובחמרי-המלחמה וצרכי הנשק שלהם.

ואם כי אויבינו משערים שמפלה זו היא נצחון בשבילם, כפי שכבר הכריזו בגלוי גם בבתי המורשים שלהם, ישמחו הם בנצחונם זה, שאיננו אלא תבוסה מחפירה! (מח"כ). עכשו שהננו ביחוסים ישרים עם בעלי-בריתנו יכלנו להלביש ולהנעיל את אנשי הצבא שלנו ולהספיק את כל צרכי הצבא שלנו בשלמות.

הנני מוסיף על מה שהבטחתי לכם מכבר, כי בעזרת אלה אנחנו לא נסתפק רק בכבוש חזרה של אותן הארצות שהיו ברשותנו לפני המלחמה. אנו רוצים גם לשחרר ולקחת את אותן הארצות שנשמטו מתחת ידינו עוד מלפני שנים רבות והעומדות ברשות שלטונות זרים; – ואנו נצליח! (מח"כ סוערות).

בחרדת-קדש וביראת-כבוד הננו מרכינים את ראשינו לזכר גבורינו שנפלו חללים בהקריבם את עצמם על מזבח הגנת המולדת הקדושה. ימתקו להם רגבי עפרם! אני בטוח כי האומה העותמנית לא תשכח לעולם את הקרבנות האלה ומלא תמלא את חובתה להגן בנדיבות לב על חיי משפחות חללינו הגבורים“.

נאומו של כבוד אנור פשה נתקבל ברעם של מחיאות־כפים סוערות. גלויי-דעת נלהבים נערכו, כאמור, בישיבה זו. המורשים קראו פעמים רבות: „יחי הצבא העותמני!“ „יחי השלטן!“ „תחי המולדת!“.

"החרות", שנה שמינית, מס' 117, 2 בפברואר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אֶנוור פאשה (Enver Pasha) בוויקיפדיה העברית.

על הים.

(עפ"י הסוכניות התלגרפיות בקושטא)

הצלחת הצי האוסתרו-אונגרי.

ברלין. – סוכנות „וולף“ מודיעה ע"ד פעולות חשובות מצד הכחות הימיים של אוסתריה-אונגריה בים האדריאטי. הצי האוסתרו-אונגרי הרעיש בימים האחרונים באפן מוצלח את החופים האיטלקים שבים הנזכר ובתותחיו הכבדים השתיק את תותחי האויב שעל החופים והחריב כמה מבצרים ועמדות מבוצרות חשובות.

ההצלחה הזאת שהיתה להצי האוסתרו-אונגרי בים האדריאטי הסבה פה לידי שמחה והתפעלות אמתית. בפעולותיה המזהירות והמצליחות תמיד מראה הימיה האוסתרו-אונגרית שעולה היא בהרבה על הימיה האיטלקית וכי כל אותן המלים המפוצצות שמשמיע ראש הוזרה האיטלקית, סלנדרה, ע"ד הצלחותיו המדומות של הצי האיטלקי אינן אלא דברי רוח.

שרות־ההפלגה היפנית להודו.

ברלין. – מלוגנו מודיעים כי הממשלה היפנית פרסמה הודעה רשמית, שבה מודיעה לכל המעונינים, לחברות-האניות ולהסוכנים והסוחרים בכלל, כי אניות-המסחר היפוניות המפליגות תמיד מיפן להודו תסענה להבא בלוית אניות-מלחמה אנגליות.

הממשלה היפנית אינה נותנת שום באור להסבות שאלצוה לאחז בצעד המוזר הזה.

שבויים ע"י צוללת.

לוזן. – מרומא מודיעים כי הקולונל גפיה, מי שהיה סוכנה-הצבאי של הצירות הבריטית בסופיה, הקפיטן וילסון והמורשה גרוס שנמצאו באניה „ספציה“ שטבעה ע"י צוללת אוסתרו-אונגרית, נפלו שבי בידי מלחי הצוללת הזאת. כמו כן שללו המלחים האוסתרים שקים ותיקים שבהם נמצאו מכתבים ודוקומנטים חשובים ויקרי־ערך מאד.

טביעת עוד אניות.

וינה. – צוללת אוסתרית הטביעה אנית-מרוץ איטלקית קטנה, בת שתי מעשנות, במימי אלבניה.

ברלין. – הספינה הבריטית „וילטון“ נתקלה במוקש וטבעה. ארבעה מלחים מתו. כעשרים איש אחרים ירדו למלטה.

האניות האנגליות „קומודה“ ו„קלוגלוד“ טבעו גם הן.

"החרות" שנה שמינית, מס' 89, 31 בדצמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

על הים.

העתון „ליון פרוגרס“ מודיע מדונקירק: האניה הצרפתית „סן-פיר“ הורעשה ע"י תרפידים בליל 22 ספטמבר בפה-דה-קלה ונטבעה מיד. רב החובל וארבעה מלחים נצלו.

– באוצר אבק השרפה של אנית-המערכה „בנדטו-ברין ?“ שמשקלה 13,400 טון, היתה התפוצצות ופרצה שרפה. מ320 אנשיה נצלו 9 אופיצירים ו379 מלחים.

לפי הודעת ה„סוקולו“ אין אנית המערכה „בנדטו-ברין“ ראויה לשמוש עוד מפני שכל חלקיה הפנימים נתפוצצו. חדרי המכונות והתרנים נהרסו.

גוף האניה נזוק קשה, את רוב ההרוגים אי אפשר להכיר. לפי מה שמודיעים קרה האסון בסבת נתוק חוט אלקטרי, אבל חושבים שהיתה כאן יד פושע במזיד. „בנדטו ברין“ שמשה בתור אנית המפקד של פלוגת הצי הברינדיזי.

לפי ה„סוקולו“ פרצה שרפה גם באניה „פימונט“ (שהיתה הולכת מסירניו לטריפולי) בחוף סירקוז וגרמה להתפוצצות מחסן אבק השרפה. משערים שהסבה היתה גם פה נתוק חוט אלקטרי, ה„סוקולו“ מבליט את תכיפות מקרי השרפות בשתי האניות הנ"ל והשרפות שקרו בימים האלה בנמל גנואה.

השאר חסר מפני הפרעות.

"החרות", שנה שמינית, מס' 13, 4 באוקטובר 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.