טביעת אנית מלחמה רוסית. – מודיעים כי אנית התותחים הרוסית „גנרל בוברקוב“ פגעה בצוק סלע והדחיפה היתה כה חזקה שהאניה טבעה במהירות גדולה. בין אנשי האניה היה גם ראש הגנרל שטב של מחוז פטרבורג, הגנרל גולביטש, וכמו כן הגינירל הפיני גוטביק-פאיר זה האחרון קפץ מעל האניה המימה ושחה עד החוף יתר האנשים נצולו על ידי קטרון הצלה שמהר לבוא.
"מוריה", שנה חמישית, מס' 346, 13 באוקטובר 1913, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.
העלזינגפארס 13 (25) סעפטעמבר. ביום ג' העבר יצאו מרעוועל אנית המגן „רוסאלקא“ והאניה „טוטשא“ ותשב האניה „טוטשא“ לעת ערב והאניה „רוסאלקא“ נעלמה ולא נודעו עקבותיה. עתה נמצאו על פני הים אצל העלזינגפֿאָרס סירות האניה „רוסאלקא“ ועוד חפצים שונים מן האניה הזאת וגם גוית איש אחד מאנשי האניה האובדה. האניה „רוסאלקא“ היתה אנית מגן קטנה, ארכה 206 רגל 6 אצבעות ורחבה 42 רגל, קצה השקוע במים היה 11 רגל ומגן עב ½4 אצבעות כסה אותה; האניה הפליגה בים בפעם הראשונה בשנת 1867. באניה היו 166 מלחים, 10 שרי צבא ומהם שבעה עם משפחותיהם. מקראנשטאדט ומרעוועל יצאו אניות לבקש את „רוסאלקא“ האובדה ועד היום לא נשמע על אדותיה מאומה.
[…]
פטרבורג 15 (27 סעפטמבער). כבוד הדר מלכותם הקיסר והקסרית יר"ה היו אתמול בבית התפלה בקאפענהאגען בעת תפלת האזכרה לנשמות שרי הצבא והמלחים, אשר טבעו עם האניה „רוסאלקא“. היום יערכו תפלת אזכרה לנשמותיהם בפטרבורג בבית התפלה לצבאות האניות ואל התפלה יבואו האדמירלים, הגינראלים, שרי הצבא והמלחים החפשים מעבודתם. כבוד הדר מלכותו הקיסר יר"ה שלח תלגרמה מפרעדענסבורג אל הממונה לפי שעה על עסקי המיניסטריום לצבאות הים, קרעמער לאמר: „לבי נשבר וקרבי מלאו עצב נורא על הבשורה המעציבה על אדות „רוסאלקא“. הודיעוני ע"י התלגרף את כל אשר יודע מן החפוש“. הממונה לפי שעה על עסקי המיניסטריום לצבאות הים, קרעמער, קבל תלגרמה מאת המיניסטר לצבאות הים בצרפת לאמר: „הואילו נא לקבל רגשי אבל כבד אשר אתאבל יחד עם כל צבאות הים בצרפת לבשורה הרעה על אדות האסון אשר קרה לצבאות הים ברוסיא“. „פראוויט. וויעסט.“ מודיע, כי החפוש אחרי האניה „רוסאלקא“ האובדת לא הביא כל פרי. ועד מיוחד נקבע לחקור ולברר את כל הקורות את האניה „רוסאלקא“ בעת הפליגה מן החוף ברעוועל. מכה"ע „נאוו. וורעמ.“ מודיע, כי לרגלי האבל אשר לצבאות הים ברוסיא על אבדן שרי הצבא והמלחים עם האניה „רוסאלקא“ גמרו ראשי עדת הצרפתים בפטרבורג אומר להציע לפני הועד שנקבע מטעם מכה"ע בצרפת, כי מקצת כסף הנדבות שנאספו לחגיגת הכבוד יואיל להקדיש לתמיכת האלמנות והיתומים שנשארו אחרי הנטבעים באניה „רוסאלקא“ ולבנין מצבת זכרון לאובדים ההם.
[…]
פטרבורג 28 סעפטעמבר (10 אקטאבר). לתמיכת המשפחות שנשארו אחרי המלחים שאבדו עם האניה „רוסאלקא“ התנדבו: כבוד מלכותה הנסיכה הגדולה אלכסנדרא אסיפאוונא 2000 רו"כ, מלכת יון 1000 רו"כ, כבוד מלכותו הנסיך הגדול קונסטנטין קונסטנטינאוויטש עם אשתו 1500 רו"כ וכבוד מלכותו הנסיך הגדול דימיטרי קונסטנטינאוויטש 1000 רוו"כ.
ריגה 28 סעפטעמבר (10 אקטאבר). אצל חוף ריגא לא הרחק מבילדערינגסהאָף נמצא ביום 8 לח"ז בקבוק של יין אָדום סגור במגופת עץ גופר בלתי חתום בחומר חותם, ובבקבוק נמצא מכתב ובו כתוב לאמור: „שעה 9 מינוט 45 בערב. „רוסאלקא“ באה בטיט הים. הכל אבד. התפללו לאלהים בעד נשמותינו. פֿראָלאָוו“. הדיגים אשר מצאו את הבקבוק הביאוהו אל בית הפקודות.
לפי דברי מכה"ע מהעלזינגפארס אמנם נכונה השמועה שנתפשטה בימים האחרונים, כי האניה „רוסאלקא“ נמצאה בלב ים במקום אשר הראו הדייגים, אצל האי וועסטער-טאקוי. האנית אשר נועדו לבקש את האניה האובדת, כאשר לא מצאו את אשר בקשו, שבו לקראנשטאדט, ימים אחדים טרם נראו על פני המים כתמי שמן, ואז נשכרו אניות סוחרי פינלאנד אחדות ותלכנה האניות האלה אל המקום ההוא. גלי הים היו אז שוקטים, ויורידו הימה מכונת איליקטרון של מאַק עוואי ובגשתה אל המקום אשר ריח רע נודף ממנו החלה להשמיע קולה. את המכונה הזאת הורידו פעמים אחדות ובכל פעם נתנה בקול קול חזק. מכה"ע מהעלזינגפארס מודיעים, כי בני אמוראי הצוללים בלב ים כבר ראו את האניה ויסבוה. עתה שלחו להביא אניות מיוחדות להעלות בהן את האניה „רוסאלקא“.
"הצפירה", שנה עשרים, מס' 203, 28 בספטמבר 1893, עמ' 1; מס' 204, 29 בספטמבר 1893, עמ' 1; מס' 211, 12 באוקטובר 1893, עמ' 1; שנה עשרים ואחת, מס' 210, 26 בספטמבר 1894, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מיום 1/13 אָקטאָבער (ג' חשון).
קאפענהאגען. – הדר כבוד מלכותם הקיסר והקיסרת ובניהם הנשאים וקרוביהם באו היום לשאת רנה ותפלה בביהת"פ לפראוואָסלאווים פה, ואח"כ, אכלו פת שחרית באנית הקיסר “Полярн. Звѣзда„. אחר הסעודה הלכו הדר כבוד מלכותם בלוית יורש העצר, הנסיכה הגדולה קסעניא אלכסנדראָוונא, פרינץ דאֶנעמארק וואלדעמאר, הפרינצעססין לואיזע וויקטוריה ומויד אועלס למקום בנין האניות להניח יסוד מוסד לבנין אניה חדשה בעד הקיסר בשם “Standard„. מקום הבנין היה מקושט בכל פאר. הדר כבוד מלכותו הקיסר תקע את המסמר הראשון בקרש, הקיסרת – את המסמר השני ואחריהם תקעו מסמרות כל בני בית המלוכה. אחרי חגיגת היסוד יצאו הקיסר והקיסרת, יורש העצר והנסיך הגדול מיכֿאיל אלכסנדראָוויטש ובני לויתו של הקיסר לאנית צרפת “Jsly„ אשר היתה מקושטת בדגלים. אנית הקיסר “Полярн. Звѣзда„, אנית צרפת “Jsly„ “Surcouf„ ירו שלשים פעמים. הקיסר ברך בשלום את פקידי בית מלאכות צרפת אשר היו באניה “Jsly„, את פקיד האניה ואת הסרים למשמעתו. הוד הקיסר בקר את האניה לכל פרטיה ויאמר כי שבע הוא רצון לראות כי האניה ביתרון הכשר לפי פרטי חקי הבניה בימים האחרונים. עשרים וחמשה רגעים אחר הקיסר באניה ואח"כ שב הוא ובניו הנשאים לחוף. ברגע אשר בו ירד הקיסר מהאניה “Jsly„ ירו מאנית הקיסר בפקודת הקיסר שלשים פעמים לכבוד אנית צרפת. בשעה הרביעית אחר חצות היום יצא הקיסר וכל ב"ב הרם והנשא במסלת הברזל לשוב לפֿרעדענסבאָרג.
פטרבורג. 2 (14) אקטאבר. מקאפענהאגען מודיעים בתלגרמה, כי לעיני כבוד הדר מלכותם הקיסר והקסרית יר"ה עם בניהם הנעלים והנסיך וואלדעמאר הדוני ונסיכות אוהעלי הוחג אתמול חג התחלת בנין אניה חדשה של הקיסר בשם „שטאנדארׅ“. אחרי החגיגה נסע כבוד הדר מלכותו הקיסר יר"ה עם כבוד מלכותו יורש העצר יר"ה עם כבוד מלכותו הנסיך הגדול מיכאל אלכסנדראוויטש אל האניה הצרפתית Isly אשר השליכה עוגן בנמל הפנימי ותפואר בדגלים. אנית הקיסר „כוכב הצפון“, האניה הצרפתית Isly ואנית מלחמה צרפתית „סירקוף“ השמיעו שלשים קולות רעם כלי התותח לכבוד בוא הקיסר. אחרי אשר ברך כבוד הדר מלכותו לשלום את חברי בית פקידות צי צרפת אשר נמצאו אז באניה Isly ואת פקיד האניה ושרי הצבא הואיל כבוד הקיסר יר"ה להתבונן אל כל פרטי האניה ויואיל להביע תשואות חן ונחת רוח מיופי הבנין לפי התכונה החדשה. כבוד הדר מלכותו הקיסר יר"ה עם בניו הנעלים התמהמהו באניה Isly ר25 רגעים וישובו אל החוף. ברגע עלות כבוד הדר מלכותו יר"ה מן האניה Isly השמיעה האניה „כוכב הצפון“ עפ"י פקודת כבוד הדר מלכותו הקיסר יר"ה שלשים קולות רעם כלי התותח לכבוד אנית צרפת. בשעה הרביעית אחרי הצהרים שבה משפחת כבוד הקיסר יר"ה והקרובים הנעלים ויסעו במסלת הברזל פרעדענסבורגה.
"המליץ", שנה שלושים ושלוש, מס' 212, 16 באוקטובר 1893, עמ' 2; "הצפירה", שנה עשרים, מס' 214, 16 באוקטובר 1893, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מדי דברנו במסע כבוד מלכותו נטל עלינו לדבר דברים אחדים על אדות האניה אשר נועדה לשאת את כבוד יורש העצר במשך ימי מסעיו הרבים, ואשר בין הנוסעים בה נמנה גם כבוד מלכותו הנסיך הגדול בנו השני של כבוד אדוננו הקיר"ה. האניה „פאמיאט אזובא“ נבנתה בפט"ב בבהח"ר הבלטיות וביום 20 מאי שנת 1888 שטה האניה בפעם הראשונה על נהר נעווא. מדת האניה הזאת כמדת האניות הגדולות אשר לרוסיא: ארכה 377 רגל, רחבה 51 רגל ושקועה במים בעומק 25 רגל. האניה הזאת מזוינה בחמשה עשר כלי תותח בעלי חלל קצר. אנשי האניה הם שלשים שרי צבא ושש מאות חובלים. האניה הגדולה הזאת הולכת בכח מכונת קיטור העובדת עבודת שמונת אלפי סוסים. בכתבי דברי ימי אניות רוסיא נזכר שם „פאמיאט אזובא“ זאת הפעם השלישית, אכן באניות הקודמות היו שלש אניות נקראות בשם „אַזוב“ בלבד. הראשונה שבהן נבנתה בשנת 1735. מנהיג האניה הוא הקאפיטאן ממחלקה הראשונה לאָמען הראשון; עוזרו הראשון הוא הקאפיטאן ממחלקה השנית ענקויסט.
ויהי אחרי כלות כבוד מלכותו לפקד את צבא האנית, קול רעם כלי התותח וקול תרועת העם נחבא, כבוד מלכותו יורש העצר יר"ה שב אל גג האניה „פאמיאט אזובא“, ראש המלחים נתן פקודתו למשרתי האניה והחלילים השמיעו קולם לעומתו וכל איש ואיש מהר לבוא אל מקום משמרת עבודתו באניה. עד מהרה נשמע קול צלצל שלשלת הברזל, העוגן הורם והועלה ובעוד מעט והאניה „פאמיאט אזובא“ החלה לפלג לה נתיב במים עזים ואחריה השאירה עקבות קצף על פני המים ותמרות עשן מלמעלה. אחרי האניה „פאמיאט אזובא“ מהרו ללכת גם האניות „וולאדימיר מאָנאָמאך“ ו„זאפאָראָזיעץ“.
מיום צאת הנוסעים הנכבדים מנאטשין ועד היום ההוא לא הוטב להם מזג האויר ולא חם להם השמש עד בואם אל הים האדריאטי. זרם האויר החם מאפריקא מנשב גם הנה אל חוף דאלמאציא, ואולם בדרכו הוא סופג גם לחלוחית אשר ישאיר על סלעי החוף. לעומת זרם האויר הבא מנגב יפרץ לפעמים זרם אויר מצפון, ואז בפגוש שני הרוחות האלה זה בזה יזעף הים האדריאטי מאד ויביא סכנה לאניות. בעת נסוע כבוד מלכותו על פני הים היה הים נח ושקט, ואך זעיר שם זעיר שם התנועעו הגלים והאניה התנודדה אך מעט. לכבוד מלכותו הוכן מעון באהל האדמיראל ולהשרים אשר נסעו אתו הוכן מעון באהלים מיוחדים להם לבדם, ובנוגע לסריסיו ומשרתיו הנה לא היו צריכים מקום רחב ידים, כי אך חמשה היו במספרם וביניהם שני מבשלים. מקצה גג האניה מאחור הוכנה מעקה מכוסה מלמעלה ומשם יכול הרואה לראות רחבי הים מרחוק ואת שתי האניות המלוות את האניה „פאמיאט אזובא“ ההולכות אחריה. לפאת קדם נראו מרחוק פני ההרים ושרשרת איים רבים ההולכים ונמשכים עד אנטיווארי המונטוניגרית. בשנות קדם נמצאו על חפי הים האדריאטי יערים גדולים ורחבים מאד אשר נתנו חמר רב לבוני אניות למלאכתם. מן היערים ההם הוציאו תועלת גם יורדי הים באניות ועושי המלאכה במים רבים אשר בקרב הסלאווים. אכן ברבות הימים כלו היערים ההם ונמחו מעל פני האדמה. ולא רק היערים כלו ואינם, כי גם דובראווניק הישנה רוכלת העמים בשנות קדם ובלתי נכנעת תחת יד ממלכה, הוסרה מגבירה וכל החוף ההוא נהפך למקום שממון.הימים היו ימי החרף.ירק הדשא על פני האיים הכסיף פניו ועבי חשך כסו לא אחת ושתים את פני האופק והדרו. ביום 28 לחדש אקטאבר ועלטה כסתה את פני הים. בתחלה נראו אך כעין תמרות עשן עולות מן הים ומלמעלה התרחבו ויכסו את פני כל האופק ובשעה 2 היו לענן כבד מאד עד שהוכרחו האניות לעמוד מלכת וע"כ נגשו אל האי קורפֿו ושם השליכו עוגן לעמוד עד ליום המחרת.אוסטריא נשארה מצפון והאניה „פאמיאט אזובא“ באה אל ים ארץ יון.
האי קורפֿו הוא אחד האיים הרבים אשר לממשלת יון אשר יד התוגרים לא נגעה בו ורגל צבאותיהם לא דרכה בו ללכדו. איי היאָנים היו מאז מעולם למקום תחנות לארחות היונים והאיטלקים בימי מסעותיהם ממדינה זו למדינה זו ולהפך. אחרי בא הקץ לממשלת רומא ולממשלת יון הקדמוניה נפלו האיים האלה לחבל לאיטליא ועם המורה בעולם המדיני היה היתה גם שפת איטליא לשפה מדוברת ליושביהם ובראשית המאה הזאת התרחבה השפה הזאת בקרב יושבי קורפו. בשנת 1797 נפלה ממשלת ויניציא בידי בונאפארטו והצרפים נחלו את איי היאָנים; לא ארכו הימים ודגל רוסיא התנוסס על המבצר קורפו ואולם אח"כ בשנת 1807 גברה שנית יד הצרפתים פה, עד אשר בשנת 1814 היה היו האיים האלה לממשלה מיוחדת עומדת ברשות עצמה וממשלת אנגליא חופפת עליה. אחרי בוא הגאולה לארץ יון לחדש ימיה התעוררה גם פה התשוקה להתאחד עמה. לא ארכו הימים וממשלת אנגליה ותרה על זכות האפוטרופסות שלה על האיים האלה ונספחו אל ממשלת יון. העיר קורפו בעצמה היא עיר רוכלת עמים; בסביבותיה גנים רבים מלאים תפוחי זהב. אל האקלים היפה הזה ינהרו הרבה חולי הריאה למצוא מזור במזג אוירו, ואולם ישיבתם קשה להם שם בגלל הרוח הקר המנשב מן הים לעתים לא רחוקות.
כבוד מלכותו לא עלה היבשה וילן בלילה ההוא באניה. פקידי הממשלה והעם באו אל האניה לקדם את פני כבוד מלכותו ולברכו בבואו. ממחרת היום ההוא בבוקר נעתקה האניה מעל חוף האי המכניס אורחים ותעבור על פני האיים לענבארא, איטאהא, צעפאלאָניע וזאנטע ותלך לדרכה קדמה.
(Правит Вѣст)
"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 69, 5 באפריל 1891, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[…]
הורדת הדגל. סופר „ברל. לוקל אנצ.“ מתאר סדר הורדת הדגל מאנית השריון „צעסארעוויטש“:
ביום ב', 2 (15) אוגוסט, בבקר בא אל מכסה „צעסארעוויטש“ שר פלך קיאוטשאו, בלוית שלישיו. בעמדו לפני גשר המפקד, על המכסה הנשחת עד החצי ע"י הכדורים, פנה שר הפלך אל זקן האפיצירים הרוסים, ויודיע לו, כי ממשלת אשכנז אלוצה, ע"פ חוקי הבינים, לבקש להוריד את דגל אנית-השריון, יען כי לא תסכון עוד לשוט בים. אז נשמע קול תרועות קרן, ואל המכסה, בין שברי כלים, העמדו מלחי האניה בבגדי השרד ונשקם בידם. מראה פני אנשי הצבא כעיפים וחדלי כח אחרי ההרפתקאות שעברו עליהם. לאט הורד הדגל. אז עבר שר הפלך האשכנזי אל אניות הפחים הרוסיות וגם מעליהן הורם הדגל בסדר הנ"ל. המלחים והאפיצירים היו נרעשים ודואבים מן המחזה.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 193, 2 בספטמבר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כאשר נשמע היום בכל מרחבי ארץ רוססיא הגדולה את קול הקורא אשר השמיעה ממשלתנו אל אזרחי ותושבי ארצות ממשלתה, להתנדב ולקנות אניות אורבות *) לצוד ציד ולהביא את אניות סוחר הבריטאנים עם כל עזבונן ומערבן אל חופי רוססיא, וכל הקודם לתפשם זכה במקחו. הנה לבטח תתרוצץ עתה השאלה על שפת לשון כל קורא מכה"ע לדעת את תורת הקרייצער או הקאפער (כאשר יכנו אותן בשפות לועז) ומה מעשיהן? וישאלו בצדק האם הותרה הרצועה אל שני בעלי הריב העומדים בקשרי מלחמת תנופה, להתנפל גם על קנין כסף אנשים פרטים אשר דבר אין להם עם מלחמת הממשלות ושפוני טמוני הפאליטיק מסבבי המלחמה? להפיץ אור על פני הדבר הגדול הזה גם אל אחינו ב"י, אשר לבטח לא יעמדו גם הם מנגד עתה, כאשר פנתה הממשלה הרוממה לקרוא בשם הפאטריאטיזמוס, ויחדו עם אחיהם הרוססים יתמכו בידי החפץ הזה בגופם ובממונם.
הננו להביא פה את דברי הראש וראשון ליודעי דת ודין בדברים הנוגעים בין עם לעם (Internationalnuch) החכם בלונטשלי אשר יאיר נתיב על פני השאלה הזאת, מנקודת הראות של חכמת המשפט, וזה הוא תמצית דבריו: מראש ימות עולם, למן היום אשר כח הזרוע וחרב המלחמה היו לשופטים בדברי ריבות אשר בין עמי התבל, ובני האדם החלו להלחם איש ברעהו גם בלב ימים, היה למנהג וחוק אל הממשלות הנלחמות אשה ברעותה, לתת מכתבי רשיון (קאפערבריעפע) לאנשים פרטים חובלי אניות ויורדי הים, אשר נתנו להם הזכות לשלוח אניות מזוינות בכלי נשק ואנשי צבא על הוצאותיהם, לצוד ציד את אניות סוחר של האויב ולבוז את סחורתן ומערבן בתור זכיה (פריזע) עבור עבודתו להכות את האויב. הדבר הזה היה נהוג בכל העתים והזמנים מדורות עולמים עד העת החדשה, כה עשו היונים הקדמונים במלחמתם עם מי שתקיף מהם, הפרסים; הרומאים נגד בני קארטהאגא, וכה עשו העמים הנאורים בעת החדשה. הצרפתים במלחמתם את הבריטאנים, בימי מרידת האמעריקאנים במאה העברה, והרוססים בהצותם את השוועדים בראשית המאה הזאת, בכל עת וזמן התאמצו יודעי דת ודין להראות פנים של זכות אל מעשה הקאפערים, הנראה בהשקפה ראשונה כמעשה שודדי הים; תוכן דעתם הוא: הכלל הגדול אשר היה ליסוד מוסד ואבן פנה אל כל חוקי הקרב אשר נתקבלו מכל העמים, הוא: שווי הכחות בין הלוחמים, ר"ל שלא ישתמש אחד מן הלוחמים בכלי זיין אשר לא ימצא בידי איש ריבו, באופן אשר רק רוח גבורה, דעת תכסיסי הקרב, עם עצה וגבורה למלחמה יכריעו את כף הנצחון בין הלוחמים, ולא כלי בלע ואבני קלע ביד האחד, בעוד אשר ביד השני אין מאומה, והרעיון הזה הוא גם נר לרגלי המשפטים הפרטים בין איש לרעהו: אם יקום איש על רעהו היושב לבטח עמו להרגו, לו יקרא רוצח ואחת דתו להמית או להענש בעונש שקול כמיתה, אולם אם ימית איש את רעהו, אשר יעד אותו לקרב; ובמלחמת תנופה יפול תחת תגרת ידו, אז אין משפט מות להאיש; ויש מקום להשופטים גם לזכותו, באשר כי מענה בפיו, כי לו לא הקדים לעשות קץ לחיי איש ריבו, כי עתה היתה אחריתו להכרית, וכדברי חז"ל: „הבא להורגך השכם להורגו“. ואם כן הדבר באיש פרטי, עאכו"כ בממלכות אדירות, הנושאות דען למרחוק ומתוצאות דברי ריבותיהן תלוי גורל ארצות רבות ויושביהן. ואחרי אשר נדע, כי יש הכח והצדקה להממלכה החזקה בים לצור על ערי החוף ולסגור אותם על מסגר (בלאָקירען) מבלי לתת לצאת ולבוא גם לאניות ממלכות הבינים לסחור עם יושבי הערים האלה, הנה מדוע לא תוכל גם אויבתה לשלם לה מדה כנגד מדה, להניף חרמש על תבואות מסחרה ולהפיל אימה על כנעניה וחובליה העושים מלאכה במים רבים. כה נתקבל מנהג הקאפערים לחוק ומשפט כאחד מחוקי המלחמה עד שנת 1856.
ויהיה בשנה הזאת, עת נאספו מלאכי כל אדירי אייראפא לכרות את ברית השלום אשר היתה ברבות הימים למקור ריב ומלחמה, ויציע המיניסטער שעל ענינים החיצונים בימים ההם בצרפת, השר וואַלעווסקי שלשה סעיפים בדבר והלכות הקאפערים לפני כל הנאספים, לאמר 1) אניות האורבות המכונות קאפער, בטלים ומבוטלים, ומהיום לא ישמע זכר השם הזה בספרי החוקים אשר בין עם לעם. 2) דגל ממשלה העומדת במצב הבינים יסוכך באברתו על כל סחורות האויב מלבד כלי נשק וצרכי מלחמה. 3) אין הרשות לאחד מבעלי הריב להתנפל על אניות מתנגדיו לקחת את סחורת בעלי הבינים הנמצאות שם. מובן הדבר אשר ההצעה הזאת נתקבלה בשמחה מאת ראשי ממלכת בריטאניא, אשר לה היו מעשה הקאפערים לשכים בעיניה, כי אם היותה שרתי בימים, הנה בכל זאת אזלת ידה לשלוח אנשי צבא לשמור על כל אניות סוחר אשר לה בכל חלקי התבל, ואחרי בריטאניא וצרפת החזיקו גם יתר הממשלות, ויתקבל דבר בטול הקאפערים ברוב דעות של כל אדירי אייראפא. מלבד הכנסיה החפשית (רעפובליק) של ארצות הברית באמעריקא, אשר לא נתנה ידה אל ההצעה הזאת – אולם יוסיף החכם בלונטשלי לבאר – אין הדברים האלו מחייבים את אדירי אייראפא לשמור את שלשת הסעיפים האמורים, באשר כי לא נתקבל הדבר בתור ברית נאמנה (טראקטאט) אך בתור גלוי דעת (Declaration), וזאת שנית דברי הגלוי דעת האלה, לא נאמרו רק על אניות אנשים פרטים העומדות מחוץ לגבול השגחת הממשלה, ואינן נכללות במספר מפקד צבאותיה בים, אך מי זה יוכל למחות באחת הממשלות לקנות בכסף מלא או לקבל נדבות בני עמיה אניות סוחר להקדישן לחפצי מלחמה, לזיין אותן בכלי נשק ואנשי צבא ולשלחן על פני המים לארוב ולרדוף אחרי האויב כפי אשר תמצא ידן, לאניות האלה לא יקראו קאפער אך קרייצער, כלומר: מסובבות והולכו לשוט ולבקש את האויב ולהתחקות על צעדיו, ודמיונן לחיל מתנדבים ביבשה (וואָלאָנטערע), אשר בכל עת המלחמות האחרונות לא נמנעו הממלכות לקבלם ולהשתמש בהם נגד האויב, בסדרם את המתנדבים לגדודים ויתנו להם בגדי שרד וכל ציוני אנשי החיל, ומאשר כי הקרייצער עומדים תחת הנהגת והשגחת מפקדי אניות מלחמה, המה נושאים עליהם גם חותם הממשלה, ואין להחליפם עם הקאפערים ומה גם עם אניות שודדי הים. אלה האחרונים תלוים בחפץ אנשים פרטים, אשר עיניהם אך אל בצעם ולזכות במקחם, בעוד אשר הראשונים ילחמו באויב מטעם הממשלה. וכאשר יש המשפט לאבי הממלכה לקרוא את כל בני עמו אי-נקי לצאת חוצץ למערכה עת יראה כי שעת הסכנה צריכה לכך, כן יש לו הצדקה לאסוף גם את כל אניות הסוחר הנמצאות במדינה, או לקנות אחרות מחוץ לארץ, ולהשתמש בהן לטובת הארץ וחפציה. היוצא לנו מדברי החכם בלונטשלי, כי אניות מלחמה מהמתנדבים אשר תאמר לקנות ממשלתנו, הנה קנין הממלכה, ונדבות עם הרוססים יעלו לרצון על מזבח אהבת ארץ מולדתם, אם למורת רוח אוהבי השלום תפרוץ המלחמה בין האיתנים מוסדי הים והיבשה, וזה שמן אשר יקראו להאניות האלה, חיל נדבה בים Добровоыя флотъ .
ש. פ. ראבינאוויטש
*) באשר קראנו במכה"ע הרוססים הנה יצאו רבני ישראל גם המה לדרוש ברבים לטובת הענין הגדול הזה, ודבריהם הכו שורש בלב אחינו, וירבה העם להתנדב ולהביא את מנחתו לרצון על מזבח אהבת מלכו וארצו.
"הצפירה", שנה חמישית, מס' 20, 28 במאי 1878, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(בתחלה לא נזכר מאומה בהעתונים היוצאים לאור בקושטא אדות המאורעות באודסה, אך אחרי כן נתפרסמו קצת פרטים. ובגליון מט' תמוז של העתון טליגראפו נתפרסמו הפרטים האלה והננו מתרגמים אותם לקוראינו).
הספינה פוטומקין היא הספינה היותר אדירה שבהאֳני הרוסית אשר בים השחור. היא שוה כחצי מליון רובל, בה הרבה מקלעים ושש מאות וחמשים איש. פתאם ביום אחד התקוממו המלחים ויהרגו את נגידה וכל נושאי משרה ובחפצם להפיל אימה ופחד על תושבי העיר ירו שני מקלעים גדולים. ויכריזו מלחמה על כל ספינה רוסית אשר פגשו בים השחור ולא רצתה להתחבר אליהם. לכל צירי הממשלות הארפיות הודיעו במכתב כי באניותיהן לא יגעו לרעה.
תכף בהודע הדבר בפטרבורג נשלחו פקודות חזקות לסבסתופול למהר לשלוח ספינות מלחמה לאודסה בפקודת הנגיד קריגר כדי לתפוס את האניה המורדת ולהכניע את אנשיה, אפס כי בבוא האניות אל החוף התחברו גם הן יחד אל המתקוממים אשר בפוטומקין, ונגיד הספינות קריגר היה אנוס לשוב לסבסתופול.
פחד גדול ונורא תקף את תושבי העיר. רבים מאד עזבו את העיר. בתי הקונסולים היו מלאים אנשים המבקשים תעודת מסע לצאת מאודסה. פקידי התלגרף לא הספיקו למלאות את בקשת כל האנשים הבאים למשרד.
האניה „פוטומקין“ יצאה מחוף אדסה ותלך לקונסטנץ ולתאודוסיה. ובכל מקום בואה דרשה פחמים בחזקה ותאַים על התושבים אם לא ימלאו את דרישתה. אחרי כן שבה שנית לקונסטנץ ושם מסרה את עצמה בידי ממשלת רומניה בתנאי כי לא תסגיר את האנשים בידי ממשלת רוסיה.
וממשלת רומניה הוציאה את האנשים מתוך האניה ותשלחם לערים שונות מהדנוב, ותודיע לממשלת רוסיה כי נכונה היא למסור בידה את הספינה.
התרפיד 269 אשר נתחבר עם האניה עוד לא נתפס. אך יש תקוה כי בקרוב יתפס גם הוא וימסר בידי הממשלה.
אניה אחרת „פובידוגובסקי“ חפצה גם היא לעשות כמעשה רעותה פוטומקין, אך לאסונה נשקעה בחול בצאתה מחוף אודסה ותכף נתפסה, שבעים איש נתנו בבית האסורים ויתרם חמשה וארבעים איש הומתו ביריה.
"השקפה", שנה ששית, גליון פו, 21 ביולי 1905, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סוף סוף בא הקץ לחזיון המוזר שעלה על במת חיינו ויפליא את כל העולם במשך עשרה ימים.
כעשרה ימים נדדה האניה המורדת בין גלי הים השחור ותטיל אימתה על ערי החוף בסרביה ותפקד בתותחניה על באי כח הקהלות להביא צדה לדרכה, לחם וגם בשר.
מתיאודוסיה הלכה לאקערמאן, מאקערמאן – לנאוואראסייסק, ובכל מקום בואה הטילה סער, התושבים ברחו על נפשם מפחד כדורי האש.
אם לא ימציאו לה במשך כ"ד שעה 36 אלף פוד גחלים, בהמות, לחם, עלי טיון ועצי-גפרית ישלחו את העיר באש – התרו בגלאסני הדומה האקערמאנית שבאו אליהם ע"פ פקודותם.
שני הימים האחרונים הביאו לנו המון תלגרמות וידיעות שנות ע"ד מצב האניה המורדת.
תיאודוסיא. הלילה עבר בשלום. יושבי העיר שבים. לשמירת העיר באה אניות המרוץ „פאַמיאַט מערקוריאַ“. עפ"י השמועה נסע „פוטומקין“ לנאָוואַראָססיסק.
תיאודוסיא. השלום הפנימי בעיר הנשמרת ע"י אנשי צבא לא הפרע. השמועות ע"ד תנועה קרקעית בסביבות אינן מתאשרות.
נובורוסיסק. באה אסקדרת הים השחור ובה אנית השריון: „טרי סוויאטיטיעליא“, 12 אפאַסאָלאָא“, „ראָסטיסלאוו“, „גיאורגי פאָביעדאָנאָסיעץ“, אנית המרוץ „גרידין“, אנית משא הפחים „קאזיורסקי“ וארבע אניות נושאות פחים. בלילה הפליגה האסקדרה בים דרומה. בעיר הודבקו כרוזי השליט בפלך המעיד ביושבי העיר לבלי יוצאו מביתם אם יֵרָאֶה „פאטומקין“, פן יפצעו, ההגנה על החוף נמסרה לגינירל באביטשיב.
סיבסטופול. מהיום נקבעה תמידות התנועה המסודרת לנוסעים באניות החברה הרוסית בין אודיסא ובין שאר חופי הים השחור.
סיבסטופול. החקירה בדבר אנשי האניה „פרוט“ נעשית ע"י החוקר דין לעניני הים. 150 מלחים מהקומנדא של תלמידים הובאו אל המבצר, והשאר עודם על ה„פרוט“ והוא עומד במפרץ הדרומי, ונעשו עליו דירות בעד התפוסים. 67 מלחים שהוציאו מהאניה „גיאורגי פאָביעדאָנאָסיעץ“ נמצאים באודיסה.
סיבסטופול. השמועה ע"ד תפיסת „פוטומקין“ לא נתקיימה. השמועה יצאה לרגל המאורע, שאנית הפחים שהיתה עמו יחד – נתפשה.
קונסטנטינופול. אנית הפחים „סמיעטליווי“. אחרי נטלה מיד וצידה ופחמים, הפליגה אתמול בים. הועד הקבוע לעניני מלחמה באילדיז-קיאסק התיעץ ע"ד המעשים אשר יש לעשות בנוגע אל „פוטומקין“.
פטרבורג. (ב. ב.) ה„נאוו. וורעמ.“ מודיע שה„פוטומקין“ הוא שוה 12 מיליון רובל, קלקל באודיסא לערך 50 מיליון, „עשה חרפות ובושות“ על ערך 500 מיליון, וע"כ צריך לגמור עם האדון „פוטומקין“ במוקדם האפשרי. המתינות במאורעות כאלה מסוכנת. אסקדרת הים השחור יצאה לרדוף את „פוטומקין“.
אכן באחרונה נתקבלה אתמול בלילה תלגרמת הסוכנות הפטרבורגית המודיעה מבוקרסט, לאמור:
אנשי האניה של „פוטימקין“ ואנית המוקש שבאו בשעה 2 בבקר לקונסטנצו מסרו את עצמם לשלטוני רומיניא עפ"י התנאים שהוצעו בשעת בואם לקונסטנצה בפעם הראשונה. המלחים נשלחו קבוצות קבוצות למקומות שונים ברומיניא".
ובכן בא הקץ לאניה המורדת הזאת.
"הצפירה", שנה 32, מס' 133, 9 ביולי 1905, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[…] לחזוק התסיסה בין הפועלים שבעיר אודיסה אשר היתה ביום 15 ביוני למרד גלוי עם מעשי רצח ושד ותבערה הועיל מעשה החרפה והכלמה הזה, אשר לא היה כמוהו בדברי ימי הצי הרוסי, אף על פי שאין חבור ישר בינו ובין הפרעות הקודמות לו באודיסה:
ביום ההוא בארבע שעות בבקר באה אל מקוה מי הים אשר על ידי אודיסא ממפרץ ים טענדר אנית השריון „קיאז פאטעמקין טאווריטשעווסקי“ אשר באסכדרה שבים השחור, ומהאניה הזאת נפרדה סירה קטנה ובה גוית מלח מת, המת הוטל על ידי אנשים אשר הובילוהו על משגב האבנים בדמות טור ישר, ועל לבו היתה פתקה מודבקת וכתוב בה, כי המלח אמעלטשוק הומת על ידי אופיצר בלא עון, על אשר התאונן, כי המאכל איננו טוב, כי כל האופיצרים אשר היו באנית השריון נהרגו מידי אנשי הצבא שבה, וכי אם בעלי השלטון אשר על הנמל ינסו לקחת את גוית המת או להגיש אניה אל המקום אשר הוטל עליו, יורו בכלי תותח על פני העיר. אז החלו אלף פועלים לגשת מן העיר והסערה בתוכם הלכה הלוך וחזק ביחוד על ידי הנאומים אשר השמיעו מסיתים אצל גוף המת מעל במה מיוחדת עשויה לדבר, ודברו אל ההמון ע"ד הנחיצות להשתמש במקרה זה לטוב המטרות הריבולוציוניות. כשנסע סגן הפרוקודור של גליל המשפטים האודסי ביחד עם פקידי הנמל לעשות חקירה ודרישה – הכריחו אותם המלחים באיומים ובחרפות ללכת מהם. על יסוד עדותו של אחד האופיצרים, שנשאר בחיים, וכן על יסוד ספורו של אחד המלחים, שהשליך את עצמו אל המים ושט ובא עד החוף האודסי, קרו המאורעות באנית-השריון „הנסיך פוטיומקין“ באופן זה: אנית-השריון יצאה מסעוואסטופול ביום הראשון 12 יוני, תחת פקודת הקפיטן גוליקוב, אל המפרץ הטענדרובי כדי לעשות נסיונות-יריה, ביחד עם אנית-המוקשים נומר 267 תחת פקודת הלייטיננט קלאדט פון-יורגענסבורג. ביום השלישי 14 יוני מצאו אנשי האניה תואנה, באמרם כי האוכל הנתן להם הוא מקולקל, ולא רצו לאכול את הארוחה. בפקודת מפקד האניה נאספו כל האנשים וזקן האופיצרים גיליאראווסקי צוה לאלה האנשים, שאינם מושכים את ידם מהארוחה ואינם משתתפים במחאה החריפה, לעמוד בשורה אחת. כשהתיצבו בשורה רוב מלחי האניה התחיל זקן האופיצרים לרשום את שמות המתאוננים, שהיו המעוט. המתאוננים השתמשו במקרה זה והתחילו למלאות את קני-רוביהם בכדורים שהיו להם. פקודת זקן האופיצרים לירות במורדים לא נתמלאה. אז הוציא זקן האופיצרים את רובהו של אחד מהשומרים וירה באחד המלחים ופצעהו בפצעי מות. אחר התחילו המלחים לירות באופיצרים, בחפשם אותם אחד אחד ובמצאים אותם בירכתי האניה. באופן זה נהרג גם מפקד אנית-השריון. אופיצרים אחדים השליכו א"ע אל הים, אך גם שם השיגם המות, כי – לדברי עדי-ראיה – ירו אחריהם במים. מלבד מפקד האניה נהרגו: זקן האופיצרים גיליארובסקי, הלייטיננטים נעאופוקויעוו וטון, המיצ'מאן גריגוריוב הרביעי, ליוועגצוב, הד"ר סמירנוב וכשלשים איש מאנשי האניה. יתר האנשים בתוכם גם אנשי אנית המוקשים שהמורדים ירו עליהם, נאסרו ע"י המורדים. באנית-השריון נוסד ועד של 20 אנ"צ נמוכים, שקבלו על עצמם את הנהגת האניה והחליטו ללכת לאודיסה. ואמנם באו אל נמל אודיסה ביום 14 יוני ובבקר יום 15 יוני הורידו סירה עם גוי המלח. ביום 16 יוני נכנסה לנמל אודיסה אנית-החוף „וועחא“, שעפ"י האותות, שנתנו לה מאת „פוטומקין“ עמדה ליד אנית-השריון, מבלי דעת דבר על אדות הקשר. מפקד „וועחא“ עלה אל האניה ומסר למפקד הרצאה, כאל מפקד האניה היותר גדולה בנמל. מיד בבוא מפקד האניה „וועחא“ אל „פוטומקין“ פרקו מעליו בחזקה את נשקו וביחד עם יתר האופיצרים הביאוהו אל החוף. באודיסה תפשה האניה „פוטומקין“ שתי אניות-פחמים השייכות לאנשים פרטיים ותכף הכריחו את כל הפועלים העובדים בנמל להפסיק את העבודה בחוף ובאניות פרטיות. במהרה חדלה שם העבודה הנורמלית והנמל נפל בידי הקושרים. הקשר באנית הצבא נתן מקום לעסקני הריבולוציה להשפיע על ההמון. הם השתמשו במקרה הזה לתכלית התפתחות הפרעות באודיסה. האגיטטורים לא הסתפקו בנאומים מלהיבים, אך נגשו בסירות אל אנית השריון והבטיחו להקושרים, כי כל צבאו אודיסה פרקו את נשקיהם וכי כל אניות צי הים השחור עברו לצד אנשי „הנסיך פטימקין“. לדברי אופיצר אחד, שהיה עד ראיה, השתתפו ביחוד במועצות, שהיו בחדר האדמירל, שני אנשים מצעירים המתלמדים. תוצאות הסתת האנרכיסטים נתגלו תכף, אעפ"י שלעת הזאת כבר הספיק השלטון לעבור בעיר אל מפקד גליל הצבא האודסי. אי אפשר היה לעצור מהפרעת סדרים את ההמון בעל אלפי איש, מפני שאילו יצאו בנשק נגד הקושרים, היו האחרונים מורים מתוך תותחי האניה. הנמל נפל בידי ההמון, שהתנפל לשדד את כל הנמצא שם: אסמי הסחורה, האסמים הפרטיים, בתי הנמל, אניות הקיטור, השליכו סחורות להים, שתו יין מתוך החביות שהיו שם. לפנות ערב הבעירו אשר בנמל והאש גדלה מרגע לרגע. עלה באש כמעט כל חבל הנמל, מפני שההמון לא נתן למכבים לכבות את הבערה. עפ"י ידיעות הפקידים המקומיים עלו באש שני בתי-אסמים, מסלת החברה הרוסית, הסוכנות ואסמי אניות הקיטור הדונאיות, אוסם של עצים וגשרים, התחנה האלקטרית, התחנה „נמל אודיסה“, הנהגת מפקד הנמל, אסמי החברה הרוסית, הרוסיית, ושל קושקין, מחלקת הקונטורה של האניות בנמל הפלטונובי, חלק מאסמי הפחמים בנמל החדש וכל הבנינים שבנמל המעשי. מלבד זאת עלו באש 39 מרכבות, שתי אניות קיטור של החברה הרוסית, אניה אחת של החברה הרוסית ושלש אניות פרטיות. באסמי מסה"ב שברו את החלונות ושדדו את כל החפצים ונשאו העירה. בעת הבערה נשרפו, לפי ההודעות, הרבה מהקושרים והשודדים, ששתו לשכרה ע"ר אבדן בינתם. בעת ההיא השתדלו האגיטטורים לכוון את ההמון, שאבד את הכשרון לחשב את דרכו, נגד הצבא והפוליציה. במשך פעמים אחדות בלילה ירו מקני רובה. ההמון נגש אל הצבא, אך בכל פעם נסו לקול ירית אנשי הצבא. מכדור מפוצץ נפצעו שש אנ"צ נמוכים ונהרג אחד. לע"ע טרם נודע המספר הנכון של ההרוגים והפצועים, העולה על מאות אחדות. הידיעות הנכונות תתפרסמנה בתוספת אח"כ. מלבד זאת אבדו לא מעט באש.
ביום השני 16 יוני, הוכרזה על פי פקודת הרוממות העיר אודיסה והמחוז במצב מלחמה. העיר הוקפה מכל עבר בשורות חלקי הצבא, שנקראו ממקום תחנותם, והפרעות חדלו. נזק הרכוש, שהסב ההמון הריבולוציוני, עולה למליונים. באי כח ממשלות חוץ לא סבלו, מפני שעפ"י פקודת מפקד גליל הצבא, שמרו על כל אחת מי"ח מלאכות חוץ שבאודיסה משמר אנשי צבא. בשעה 7 בערב באותו יום התרחקה אנית השריון „הנסיך פוטומקין“ – שתשעה אופיצרים נאסרים ממנה הורדו אל החוף – מהלך חצי מיל לצד מערב למקום עמדתה הקודמת והוציאה שלש יריות ריקות לכבוד המלח הנמסר לקבורה, כפי החוק של ספר התקנות לעניני הים, ושתי יריות מלאות שעל ידן נהרס הגג וחלק הכותל של אחד הבתים אשר ברחוב נעז'ינסקאיא, אך כל אסון באדם לא היה.
ממחרת, ביום 17 בשעה 7 בבקר קרבה אל אודיסה האסכדרה של הים השחור עם דגל הפלאגמאן-הראש הויצה-אדמירל קריעגער והפלאגמאן השני הקונטר-אדמירל ווישנעוועצקי, ובה ארבע אניות שריון אסכדריות וחמש סירות מוקשים אסכדריות. האסכדרה הזאת הלכה אל משגב האבנים בדמות טור ישר, ואנית השריון „הנסיך פוטימקין“ הלכה לקראתה ערוכה למלחמה. כאשר עברה האניה פוטומקין בקרב טור אניות האסכדרה והגיעה עד עבר אנית השריון „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ נעשו באניה האחרונה הזאת אותות כבוד ל„פוטומקין“, וכאשר שבה האסכדרה ללכת על פי אות נתון מאת האדמירל מהרו אנשי צבא האניה „גיאורגי“ אל הגשר ולא נתנו לנהל את האניה. אז נשלחה סירה אל האניה „גיאורגי“ ובה לוקחו המצביא וכל האופיצרים שבאניה – מלבד הליטננט גריגארקאוו אשר אבד עצמו לדעת ע"י יריה – וכלי נשקם הוסרו מעליהם ויובאו כולם בספינה קטנה אל החוף. על גג האניה פוטימקין נראו כשלשים איש שלא מחיל הים לבושים בגדי שרד של אזרחים. עוד בטרם תמו דברי התנאים הביאה סירת המוקשים נומ' 267 אל „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ – כאשר העידו אנשי האניה האחרונה הזאת – סטודנטים יהודים ואנשי בא מחיל „פאטעמקין“, והמה לקחו את הנהגת האניה בידם וייעצו אותם – את אנשי צבא האניה „גיאורגי פאבעדאנאסעץ – להשליך את האופיצרים הימה, ואנשי הצבא האלה לא נאותו להם. על פי הצעת הריבולוציונרים הבאים נוסד ועד של 20 איש להנהגת האניה, ולמצביא הפקד בטסמן לפי הנראה נגד רצונו. אפס כי היו חלוקי דעות בין אנשי „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“, ורק בהתאמצות המסיתים שבאו שמה מאניות השריון דרשו מקצת המלחים שתלך האניה אחרי „הנסיך פאטעמקין“ על אנשי „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“, כי יורו עליהם בכלי תותח גדולים, אם תשוב ללכת לסיבסטופול להלות שם אל כל האסכדרה. לאחרונה גברו המתנגדים להשפעת הריבולוציונרים, וכאשר הרימו שתי האניות את עוגניהן, ביום 18 יוני בשעה 4 אחרי הצהרים הלכה השניה (גיאורגי פאבעדאנאסעץ) בכל מהירותה אל חוף אודיסה, והאנשים שלא מחיל הים אשר היו בה ירדו אל סירה וישוטו אל האניה „הנסיך פאטעמקין“ והיא הלכה לה אתם אל הים והועידה פניה מערבה. אז שלחו אנשי צבא „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ בטסמן עם מלחים אחדים אל מצביא חיל גליל אודיסה להכנע לפניו ולבקש מאתו כי ישיב להם את האופיצרים אשר עליהם. את הגנ. קאראננאזאוו, אשר שלח המצביא אל אניות השריון, קדמו בכבוד הראוי לו וביום 19 יוני זכה הגנ. לייטענאנט קאחאנאוו להודיע בהכנעה רבה לקיסר, כי אנשי צבא „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ מביעים חרטה גמורה על מעשה עזותם ושמים מבטחם על חסדי הקיסר לבד. 67 איש מאנשי האניה האשמים ביותר נשבעו שבועת אמון בדמעות חרטה, אחרי כן נכנסו מצביא האניה „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ והאופיצרים שבה לעמוד על משמרות פקודותיהם.
על שם מנהל המיניסטריום של הים נשלחה ביום 20 יוני מאת הפלאגמאן הראשון שעל צי היים השחור הויצה-אדמירל קריעגער הטלגרמה הזאת:
כאשר יצאה אנית המשא „פרוט“ ממפרץ הים טענדרא התקשרו אנשי הצבא שבה ויאסרו את מצביאה ואת האופיצרים ויהרגו את הפראפאושציק, נעסטעצעוו ואת הבטסמן קאזליטין. האניה „פרוט“ באה לסיבסטופול, האנשים התחרטו ויוציאו לחפשי את המצביא ואת האופיצרים ויבקשו לקחת מאתם את ההנהגה. אני צויתי את „פרוט“ ללכת אל מפרץ הים קאמישעוואיא“, ושם תהי החקירה המוקדמת.
(פראוויט, וויעסט)
"הזמן", שנה שלישית, מס' 131, 5 ביולי 1905, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מקונסטיצא מודיעים, כי „פוטימקין“ לא הפליגה עוד בים, מפני שלא הספיקו להכין לה עוד די צידה ומכולת.
במשך יום 10 יולי התעמקה אנית „פוטימקין“ במים 40 סנטימטר יותר מהדרוש. המלחים המתקשים פתחו, לפני עזבם את האניה, את המרזב הפנימי עד כי התחילו המים לפרוץ אליה. אך הרומנים הספיקו בעוד מועד להריק את המים ולהכשיר את האניה להפליג בים.
– ממשלת רומניה שלחה מכתב-חוזר אל ציריה בחו"ל להודיעם כל פרטי הכנעת פוטימקין והחזרתה לממשלת רוסיא. הפרטים האלה צריכים להיות מוצעים לפני הממשלות.
– ה„נאוו. וור.“ מודיע, כי את הסך 750,000 רובל שנמצא בקופת האניה חלקו המלחים ביניהם לפני הכנעם בקונסטנציא.
* * *
מקונסטנציא מודיעים עוד את הדברים האלה ע"ד הכנעת „פוטומקין“:
בקסינה נערך אז משתה לכבוד נשיא המיניסטרים קטקוזין ששהה בעיר עפ"י מקרה, ופתאום באה השמועה, כחצות הלילה, כי „הנסיך פוטומקין“ הופיע על החוף. השמועה הזאת החרידה את כל תושבי העיר. המונים המונים מהרו אל הנמל. אנית-המרוץ הרומינית „אלישבע“ האירה בפנסים אלקטרים את מבוא הנמל. פוטומקין עמד בים במרחק ידוע מן החוף, ולא השתמש בפנסי-מאור, אך החליף אותות-מאור עם אנית-התחנה הרוסית.
ושם יש שרטון בוקע אל הים בארך קילומטר וחצי. בקצה השרטון הזה התיצב הגינירל הרומני אנגיליסקו בלוית פקיד הנמל ניגרו ועוד איזה מאפיצירי אנית המרוץ „אלישבע“. אנגיליסקו הודיע את אנשי אנית פוטומקין באתות, כי רוצה לקחת עמהם דברים. כעבור זמן-מה הורידו מפוטומקין סירה ושמנה מלחים באו אל קצה השרטון.
המלחים הודיעו את הגינירל, כי הם מבקשים את אנית-המרוץ „סינופי“, אשר נועדו להפגש עמה בקונסטנצה, כי יש להם די ספוקם בצידה ומכולת, אשר קבלו בתיאודוסיה, ובעת שוטם בים לא פגעו לרעה בשום אניה וגם לא המטירו כדורים על תיאודוסיה.
הגינירל הציע לפני המלחים להכנע, לפרוק אֲזֵנָם ולפָרֵק את התותחים, ויתן להם זמן שעות אחדות להתיעץ.
וישובו הצירים אל האניה ואחרי מועצה ארוכה שבו בשעה 1 בצהרים ותשובה בפיהם כי נכונים הם להכנע בתנאי, כי לא יסגירום לממשלת רוסיא, וכל מלח ישיג תעודה על שמו.
בשקלא וטריא בנידון זה השתתף הפעם גם נשיא המיניסטרים קנטקוזין, ויגד לצירים, כי ממשלת רומניה רואה את מלחי „פוטומקין“ כראות בורחים (דֶזֶרְטֶרִים) ותתנהג עמהם כראוי.
בקבלם הבטחה, כי לא ימסרו אנשי האניה ליד ממשלת רוסיא, שבו הצירים אל אנית המגן. איזה מהם ברחו בשעת המשא והמתן, אך נתפשו ע"י משמרות רומניה.
בשעה 2 בצהרים היתה הכנעת אנית-המגן ואני המוקש הנלוה אליה. ממשלת רומניה קבלה את שתי האניות אל רשותה ותנף עליהן לע"ע דגלי רומניה וירשמו בספר את הנמצא בהן. מן התותחים לֻקחו המנעולים ויובאו העירה.
בקופת האניה נמצאו, כפי הנשמע, 800000 רובל ובנוסח אחר 22000 רובל. בתחלה דרשו המלחים, כי יתנו להם לקחת את הכסף, אך לזה לא נאותו פקידי רומניה.
המלחים, במספר שבע מאות איש, הובאו בספינות אל החוף ונשלחו תיכף אל חופי דונאי השונים, משם יוכלו לנסוע אל כל עבר שירצו. לאלה שיש להם כסף או שימצאו מקום להשתכר יותן רשיון להשאר במדינה.
אחרי ההכנעה הובאו שתי האניות אל הנמל, מפני שהתחילה רוח סערה. על החוף עמדו המוני-אדם.
מלחי אנית-המוקש מספר 267 שלוו בכל העת את אנית „פוטומקין“ הודיעו, כי לא יכנעו לממשלת רומניה, אך יסעו לאודיסה. הם התחברו אל הקשר רק מיראת מלחי „פוטומקין“ אשר הפילו עליהם אימים ובלהות, ועתה הם חפצים למסור את עצמם ביד ממשלת רוסיא.
* * *
עוזר ה„אדעסקי ליסטוק“ בקר בביה"ח האודיסי את הכהן פאַרמען, בן ס"ד שנה, המשמש בכהונה באנית המגן „פוטומקין“, למען שמוע מפי עד ראיה את פרטי המאורע באניה. והננו להביא בזה את ספורו הנפלא של הכהן מלה במלה:
„התעתדנו לעבודת התרגלות של חיל הרכב, אמר הכהן פארמען. יצאנו באניה מסבסתופול ביום 25 יוני בהנהגת הקפיטן גוליקוב וביום המחרת באנו לטענדרא. שם אפס המזון באניה, וביחוד בשר, ונשלח לאודיסה אנית פחים, אשר שבה בכ"ז יוני בשעה 4 בבקר. על האניה שררה מנוחה, אם כי זעיר שם אפשר היה להקשיב בהתלחש עוד האומנים והפועלים אשר לקחנו עמנו מסבסתופול. הוכנה סעודת צהרים. למנהיג האניה, לזקן הרופאים ולזקן האפיצרים, גילארובסקי, נתנו מנות למבחן, וייטב המאכל בעיניהם ומלחי האניה ישבו אל השלחן. כמעט שהחלו לאכול ואחד מן המלחים מצא רמה בבשר, וימהרו ויגידו הדבר לזקן האפיצרים, ויקם שאון ומבוכה. חפצתי ללכת אל המשביר (АртельщнкЪ) ולשאול את פיו איך יכול להתליע בשר שהובא זה עתה, אך כמעט שהספקתי לרדת מעל מכסה האניה, ואחד מן המלחים התנפל עלי ויכני בכח גדול בקנה הרובה. הפצע שנפצעתי בפני התחיל שותת דם במדה מרובה. מהרתי אל תא האפיצרים, אך שם כבר היתה מהומה ומבוסה. המלחים בכידוניהם ואקדחיהם הרסו ויחריבו תאי האפיצרים, ואני וסגן המוכנאי מהרנו אל מקום משכן התותחנים ונסתר מאחורי אחד הצרורות. עד מהרה התחילה יריה תכופה באניה. שמענו רעש כלי התותח, והכדורים עברו גם אצל מקום מחבואנו. באחרונה מצאו אותנו המלחים ויאלצוני לעלות על מכסה האניה ואם לאו והרגונו. שם נודע לנו, כי נהרגו מנהיג האניה גוליקוב, זקן האפיצירים, זקן הרופאים ועוד כמה אפיצרים. נשארו בחיים רק חמשה או ששה אפיצרים. כל התאים וגם תא משכני נהרסו. השתמשתי בשעת כשר ואסתתר בחדר המלבושים עד הבקר. השאון שארך כל הלילה שב לדממה. דלתות חדר סתרי הוצאו מציריהן ואחד המלחים התיצב לפני, ויאמר: „תוכל לצאת, אבי, הכל נגמר. יש לנו מנהיגים חדשים. לך והמציא מִשְחָה אחרונה לגריגור. הוא מת“. מהרתי אל חדר החולים, שם מצאתי בגסיסה את המלח הנפצע גריגור אמילטשוק. כדור קנה-רובה חלף ועבר דרך שכמו. הגוסס בקשני כי אמשחהו במשחה האחרונה ועד מהרה מת. אח"כ נקראתי אל זקן הרופאים, וגם הוא בקשני להמציא לו את המשחה האחרונה ולעמוד אצלו עד יציאת נשמתו. הוא היה פצוע בצדו, וישכב רק בבגדי-לבן. כמעט שהספקתי למשחו והוא מת על כפי. את המנהל גוליקוב לא מצאתי עוד על האניה. אמרו לי, כי המלחים אחרי פצעם אותו באכזריות רצח, השליכוהו הימה. כן עשו עם כמה אפיצרים אחרים. לעיני קרעו קשור-הכתפות אשר לאיזה מהם.
ודמי – הוסיף לספר האב פארמען – שתת עוד. בראותי אחד מצעירי הרופאים אשר נמלט ממות, בקשתיו לחבוש לפצעי והוא מלא חיש את חפצי. עיף, מדוכא ורעב הסתתרתי בחדר הראשון אשר מצאתי, והחדר הזה היה במקרה חדר האדמירל. שם אלצו המלחים באיומים ובמוראים שונים את זקן המוכנאים ואפיצרים אחדים לחתום על אחד הגליונות. חיש אחרי כן הוצאו לחפשי ממשמר איזה אפיצרים והמלחים קיימו בידם את משרותיהם בכהונות שונות, ויבטיחו לשמוע בקולם ולעשות ככל אשר יצוום. אך למרות הבטחתם לא שמעו אל הפקודה הראשונה שנתן זקן האפיצרים להוריד כל הכדורים אל המרתף.
המלחים – גמר הכהן את ספורו – התעללו לעיני בגופת זקן האפיצרים אשר השליכוהו באחרונה הימה. בבקר הובא גוף המלח הנהרג אל החוף ויבקשוני לערוך תפלת אבל. רק הודות לדבר זה הצלחתי להגיע אל החוף.
"הצפירה", שנה עשרים ושתיים, מס' 32, 12 ביולי 1905, עמ' 1; שם, עמ' 2; שם, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 