חיפה

לשכת עבודה ימית בחיפה

לשכת העבודה לימאים נפתחה לאחר הכנות מרובות – והובטחה לה הכרתם של שלטונות הנמלים והחופים בארץ. הלשכה תספק עבודה לעובדי הים לכל סוגיהם – עבודה זמנית וקבועה, מקצועית ופשוטה, ותשרת את חברות הספנות ואת בעלי האניות כדרישתם. כידוע, קיימות כמה „לשכות“ פרטיות בכל ערי הנמל, המספקות עובדים לאניות וסוחטות דמי-תיווך משני הצדדים, מתוך ניצול מצוקת-הזמן של האניות העוגנות בחוף ואת מצוקתם החמרית של יורדי-הים, המצפים לעבודה. לשכת-העבודה הימית תעמוד תחת פיקוח ציבורי, והנהלתה משותפת לאגודת רבי החובל, הקצינים והמלחים העברים וללשכת העבודה הכללית בחיפה. הובטחה עזרתה של הלשכה לכל הזקוקים לעבודה – לקצינים ולמלחים של הצי המסחרי מכל האומות, והשירות יינתן חינם.

הלשכה הוקמה במאמציהם של האגודה המקצועית ליורדי הים (רבי-החובל, קצינים והמלחים) – ויש בפעולה זו כדי להסדיר יחסים בשטח שהיה פרוע ביותר, ושהאינטרנציונל המקצועי של עובדי ההובלה מתלבט בו עד היום. אגודת יורדי הים, המסונפת אל האינטרנציונל, הודיעה לו על פתיחת הלשכה ועל האפשרויות הניתנות על ידה לסידור עבודה לכל מלח וקצין המזדמן לנמל חיפה.

---

"דבר", שנה עשרים ואחת, מס' 6110, 19 באוגוסט 1945, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ארגון יורדי הים העברים

מלחים וקציני-ים עבריים משרתים באניות בעלי הברית בכל הימים: בניו-גינייה – במלחמה נגד יאפאן; לצפון אפריקה הובילו את צבא הפלישה; בין לונדון וניו-יורק חוצים תכופות את הים; ליד טוברוק הראו מעשי גבורה. הם בודדים באניות אלו. אולם ארגון יש להם – בחיפה, וכדאי להתענין בלבטיו והישגיו.

שנת התחלה של העליה הגדולה, 1933, היתה שנת המיפנה גם בתחבורה של ארץ-ישראל עם ארצות שמעבר לים. לאחר התפתחות אטית נרשמו בתחילת המלחמה 10 אניות, להובלת נוסעים ומשאות ובהן חבר עובדים כ-250 איש. בשנות המלחמה נעשו נסיונות שונים לארגון יורדי הים, שלא הצליחו או הצליחו רק במדה מועטת. בדצמבר נפתח בית יורדי הים ברחוב המלכים בחיפה. ב-1 לפברואר, אחרי משא ומתן נערכה אספת היסוד של אגודת רבי-החובל, הקצינים והמלחים העברים, שעתה מספרם כ-200 חברים – הרוב המכריע מכל יורדי ים העברים. אגודה זו נוסדה כחלק של ה„הסתדרות“. תפקידיה מקצועיים ולאומיים, „פוליטיקה“ מכל סוג שהוא אינה נמנית ביניהם. הקשר עם ה„הסתדרות“ יש בו מעלות רבות, גם לגבי עזרה חמרית מקרנותיה, בהן קופת חולים, וגם מן הצד המוסרי, כי יורד הים העברי רוצה בצדק שקולו יישמע בענינים שלו ובדבר בנין ספנות לאומית.

הם שואפים לשיתוף פעולה עם חבריהם מבני האומות האחרות, קודם כל של אותה הארץ, שהתקדמה ביותר בספנות ותוכל לשמש לנו יפה כדוגמה: בריטניה. אם, למשל, פנקס חבר של מלח עברי כתוב לא רק בעברית, אלא גם באנגלית, ובהתאם לטופס הבינלאומי, מובן מאליו דבר זה. בנמלים הגדולים של העולים יש נציגים של האגודה הבינלאומית, הנותנת עזרה למלח בשעת הצורך, והבחורים שלנו, שגם אגודתם מסונפת לאגודה בינלאומית, נהנים בשעת הדחק מעזרה זו. ויתר על כן: בחורינו רוצים לקחת חלק במאבק הבינלאומי לתנאי עבודה הוגנים. בדצמבר 1943 נפגשו 45 צירים מ-11 ארצות לועידה בינלאומית של יורדי ים, כלומר: של שיפורים במצב הסוציאלי של המלחים. אין צורך להתעכב כאן על פרטים, הכונה היא, שיורדי הים, שעשו את חובתם בימים קשים אלה, לא יורע מצבם בימי שלום אלא יוטב, ולא יסבלו, כמו אחרי המלחמה הקודמת, מהתחרויות של החברות השונות. הוא הדין בנוגע למלחים וקצינים העבריים בארצנו, שמצבם לפני המלחמה היה – לכל הפחות של חלק מהם – ירוד מאד. הם אומרים להתארגן דוגמות הארגון באנגליה, שהיא ידעה להקים מוסדות לא פוליטיים ובעלי השפעה מכרעת על תנאי העבודה של יורדי הים. כבר כיום יש לתנאים אלה חשיבות מעשית. כן אומרת תקנה אחת, שמלח או קצין המגויס לשירות באניות על פי צו הנציב העליון, זכאי בתנאי העבודה הנקבעים על ידי הבריטיש נאשיונאל מאריטים בורד. ובנוגע למלחים שנתגייסו מרצונם הטוב, בלי לחכות לצו, משתדלים עתה, באמצעות מחלקת העבודה הממשלתית בחיפה, להרחיב את תקנת העבודה בנידון זה. זוהי תקנה זמנית. אבל על ידי הקשר שקשרו עם לשכת העבודה הבינלאומית ואגודת המלחים הבינלאומית, ידאגו לכך, שלא יפגרו מרמת התנאים, הנהוגים בארצות נאורות. והדבר הוא גם  לטובת הארץ, כי אין לך אדם קל תנועה כמו המלח, והישוב מעונין להחזיק בשירותו מלחים וקצינים מומחים, שיתפרנסו בכבוד. עוד דרישות מיוחדות ליורדי הים שלנו, ומקצתן נתמלאו כבר. הסוכנות היהודית תתן להם זכות-בכורה כזכות החיילים המשוחררים. כן חייבים המוסדות, לדאוג לשיכון יורדי הים, בתכניות הנערכות כיום בחיפה, על הקרקע של הקרן הקיימת.

לא פחות חשובה מכל זה הדאגה לספנות הלאומית, לכך עדיין חסרים תנאים מוקדמים רבים – אם כל כולם. אין בארץ כל חוקה ימית, ובכלל זה אין גם חוקת עבודה למלחים. עוסקים בעניני הימאות כעת מוסדות וארגונים שונים. והם: א) מחלקת הים של הסוכנות היהודית; ב) חבל ימי לישראל (בלי עזרתם לא היה אפשר לכונן את הבית בחיפה); ג) ועדת הראֵקונסטוקציה של הסוכנות היהודית בנוגע לימאות; ד) מוסדות ה„הסתדרות“, כגון נחשון, עוגן, סולל-בונה – העומדים לייסד את החברה הלאומית לספנות. את כל הפעולות הללו יש להתאים אחת לשניה; הקצין והמלח העברי המומחה דורש, שיתיעצו גם אתו בשעת עריכת תכניות, כדי שתכניות אלו לא יהיו פרי „השולחן הירוק“, הרחוקות מן המציאות.

לא קטנות היו האבדות של יורדי הים העברים במלחמה עד עתה: כמעט שליש מהם נספו בים. נאמנות יתרה הוכיחו כולם, ולעתים שמע גם האולם הגדול על גבורתם, כמו ששמע את השבח לשני רבי החובל מ. אברמסקי וצ. באסא, שצויינו בשבח בפקודות יום. אין ספק, שהישוב עוקב בחיבה רבה אחרי הצעדים הראשונים של בניו אלו בים, וידע להעריכם הוקרה הולכת וגדלה – הוקרה העולה על הוקרת מלים ומחייבת מעשים.

ד"ר ח. פלקנשטין.

---

"הארץ", שנה כ"ו, מס' 7516, 25 במאי 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נוסדה אגודת עובדי-ים עברים

יש כבר כ-100 מלחים, קצינים ועובדי-ים עברים

בליל ה' נתקיימה ב„ביתנו“ בחיפה מסיבה חגיגית מוקדשת ליסוד אגודת עובדי-הים של מועצת פועלי חיפה. השתתפו כל העובדים היהודים של אנית „תל-אביב“ (למעלה מ-50 מלחים), קצינים ועובדי שירות), הספנים העובדים בחוף חיפה, אחדים ממלחי האניה „עתיד“, הסקציה הימית של „הפועל“, מזכירות מועצת פועלי חיפה. מלחי האניה „תל-אביב“ שהופיעו בתלבשתם הרשמית וחברי הסקציה הימית של הפועל בתלבשתם הימית הוסיפו למסיבה חן והשרו ברחוב החלוץ סביב „ביתנו“ והאמפיתיאטרון רוח של חג לעבודת הים. ליד „ביתנו“ התאספו מאות פועלים שקיבלו את עובדי האניה „תל-אביב“ בתשואות.

את המסיבה פתח א. חוּשי, שעמד בנאום קצר על המאמצים הרבים אשר ההסתדרות בחיפה השקיעה ומשקיעה לשם כיבוש מלאכות הנמל והים; ציין כי למעלה מ־15000 מלחים ועובדי ים עובדים בשביל העליה העברית והישוב העברי בא"י ועד לפני זמן קצר לא היה ביניהם כמעט אף יהודי אחד ועתה יש התחלה רצינית. עובדים כבר באניות העבריות כ-100 מלחים, קצינים ועובדי ים וביניהם כ-60% באניה „תל-אביב“ בלבד. עתה בא הזמן ליצירת אגודת עובדי ים. א. חושי הכריז על ארגון אגודת עובדי הים הראשונה בהיסטוריה העברית.

מ. שפירא הסביר לעובדי האניה את ערך הארגון המקצועי בכלל ואת ערכו של ארגון עובדי הים בפרט. סיפר על כיבושי ההסתדרות בשדה העבודה העברית, על תולדות החדירה של הפועל ה עברי לחקלאות וציין את האפשרויות של התפתחות הענף הימי.

אחד הקצינים וב"כ המלחים סיפרו במסיבה על תלאותיהם עד אשר הגיעו לעבודה באניה „תל-אביב“ ועתה חותרים מכל צד  נגד המפעל העברי הצעיר ויש סכנה שהנסיון ייכשל אם הציבור העברי בארץ ובגולה לא ידע לעזור למפעל זה, ע"י כך שהעולים היהודים יבכרו לנסוע באניה עברית המעסיקה עובדים יהודים מאורגנים. דברי עובדי „תל אביב“ נתקבלו בתשואות ע"י מאות הנאספים. אחרון לנואמים היה זאב-הים שברך את עובדי „תל-אביב“ ואת מ.פ.ח. לרגל יצירת האגודה. סיפר על מאמציו הוא ועל מאמצי חבריו במשך 10 שנים בכיבוש המקצוע הימי.

נבחר ועד האגודה המורכב משלושה חברים מבין הספנים העובדים בחיפה, שני ב"כ האניה „תל-אביב“ וב"כ אחד מכל אניה עברית.

אחרי המסיבה הוזמנו כל עובדי האניה „תל-אביב“ להצגת „דייגים“ של „אוהל“ באמפיתיאטרון.

---

"דבר", שנה עשירית, מס' 3012, 7 באפריל 1935 (תוספת ערב), עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אגודת עובדי ים בהסתדרות הכללית

נציגי ההסתדרות י. פרוכטר וא. חורשי ביקרו ביום ד' באניה „תל-אביב“ והשתתפו באספת עובדי האניה. את האספה פתח סגן רב החובל, הקצין רוזנטל בדברי ברכה לנציגי ההסתדרות ובהודעה, שכל עובדי האניה, הקצינים, המלחים, הסטוארטים, הטבחים, המנגנים והפרסונל המדיציני נכנסים להסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י ויוצרים אגודת עובדי הים בתוך ההסתדרות. אחדים מהמלחים שעבדו שנים רבות באניות גרמניות ספרו כי לאחר עבודה של שנים רבות הושלכו ע"י הנאצים ממקומות עבודתם ונשארו מחוסרי לחם עד אשר נתארגנה החברה של א. ברנשטין, אשר סידרה אותם בעבודה. סופר ג"כ על התעמולה, הקשה מצד „ללויד טרייסטינו“ נגד האניה תל אביב, כי בטרייסט מונעים בכל מיני אמצעים את הנוסעים היהודים מלנסוע באניה תל-אביב. אוסרים על סוכני האניות למכור כרטיסים לאניה זו, מתקשרים עם עתונים יהודים (עתוני שטריקר וחבריו בוינא) ואוסרים עליהם לפרסם כל ידיעה על אניה זו  ואפילו ה„יידישה רונדשאו“ נמנע מלפרסם בלוח הנסיעות השבועי שלה ידיעות על האניה „תל-אביב“. עובדי האניה הביעו את התמרמרותם נגד סוכני האניות היהודים והעתונים המסייעים במלחמה נגד החברה היהודית.

על האניה „תל-אביב“ עובדים כבר כיום 49 יהודים. 4 קצינים, 8 מלחים, 2 רופאים, 8 עובדי מטבח, 14 סטוארטים, שני מכונאים, 4 מנגנים ו-7 עובדי שירות ונערים.

במשך חודש אחד גדל מספר העובדים ב-26 איש.

העובדים ביקשו להמציא ספרי לימוד לעברית וספרות התנועה הציונית וההסתדרות הכללית.

---

"דבר", שנה עשירית, מס' 2999, 22 במרץ 1935, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מהועד הפועל

[…]

בקרב הפועלים הערבים בחיפה

מלבד הקלוּב המשותף וסניף הסתדרות פועלי־הרכבת, קיימות כיום בחיפה, עוד שתי אגודות מאורגנות, המהוות חטיבות של ברית פועלי א"י ומנהלות את פעולתן בהדרכת מועצת פועלי חיפה, והן: אגודת הים ואגודת פועלי האפיה.

אגודת פועלי הים

האגודה מורכבת משתי חטיבות: עברית וערבית. החטיבה העברית מונה למעלה מ־55 חברים: ספנים בנמל החדש, ספנים בנמל הישן וסבלים בנמל הישן. החטיבה הערבית מונה כ-80 חברים, סטיבדורים, 3 נבחרי החטיבה העברית, 3 נבחרי החטיבה הערבית. מזכיר האגודה הנהו הח' אליהו אגסי, שהוזמן ע"י המועצה לשם הנהלת הפעולה בקרב הפועלים הערבים.

האגודה ממשיכה את פעולתה הארגונית ושבוע־שבוע נכנסים חברים ערבים חדשים העובדים במקצועות הים. 95 אחוזים מפועלי הים היהודים מאורגנים בחטיבה העברית, בחטיבה הערבית 60 אחוז מפועלי הים הקבועים.

תכנית הפעולה הקרובה של האגודה היא: א) סידור קורסים ללמוד השפה הערבית ליהודים וערבים (רוב הערבים אינם יודעים קרוא וכתוב ערבית), ושפה עברית לערבים (חלק גדול  מהם רוצה ללמוד עברית). ב) סדור הרצאות מקצועיות על עבודת הים, בעזרת חברנו זאב הים, המקווה למשוך לעבודה זו גם אחדים מהמהנדסים האנגלים בנמל. ג) שיפור תנאי העבודה של הפועלים הערבים. הפעולה הזו מחייבת זהירות רבה מפאת התנאים האובייקטיביים הקשים.

כ-20 חברי האגודה ערבית נעזרו ע"י הלואות קטנות, מקרן ההלואות שליד קופת מלוה וחסכון. לעומת הרבית האגדית שמשלמים הפועלים הערבים (100 מיל רבית חדשית בעד כל לירה) – יש בפעולת הקרן משום עזרה חשובה לחברים.

כל חברי החטיבה הערבית באגודת פועלי הים הם מוסלמים.

אסיפה משותפת לפועלי הים

לאסיפה המשותפת של פועלי הים, שהתקיימה ב־29 באבגוסט, באולם מועצת פועלי חיפה, באו כמה עשרות פועלים יהודים וערבים. חלק היו עסוקים בפריקת שתי אניות שהגיעו לחוף בשעה בלתי צפויה והודיעו על אי יכלתם לבוא לפגישה. דנו יחד בשאלות הארגון המשותפות, מתוך שאיפה להתקרבות, להבנה ולעזרה הדדית.

את האסיפה פתח החבר אבא חושי, בציינו את השמחה הכללית המורגשת בין הנאספים באסיפה זו, הראשונה במינה. הוא ציין את הקושי המיוחד של עבודות הים בחיפה ובארץ בכלל – שעות עבודה בלתי מוגבלות, שכר זעום, יחס גרוע והפקרות רבה. צעד ראשון לקראת הטבת תנאי העבודה – ארגון הפועלים. ההסתדרות נתנה תמיכה נאמנה ומלאה לצעד זה, וכן תוסיף.

עוד הארגון בשלביו הראשונים – וכבר קמו לו שוטנים ומשטינים רבים, המשתמשים בכל אמצעי־רכילות וסכסכנות, על מנת להרסו. הארגון יוכל להתגבר על כל מקטרגיו במדה שיצליח לקשר אליו את החברים ע"י הסברה וחנוך ולהכשירם לקראת תפקידם החשוב בהתפתחות העיר והארץ בכלל. הארגון עתיד לעמוד בפני נסיון קשה עם גמר בנין הנמל – כמאה פועלים, חציים יהודים וחציים ערבים בערך, יפוטרו אז מהעבודה. כדי לקדם את פני הרעה הזו יש צורך בתכנית־פעולה מגוונת, חנוכית־ארגונית.

פעולות הארגון העיקריות תתרכזנה בקלוב הערבי, העומד להפתח בקרוב. גם הפגישות הבאות תתקיימנה שם.

א. חושי תרגם את דבריו לערבית, והם נשמעו בקשב ובענין.

אחד החברים היהודים פנה בדבריו אל הח"ח הערבים וציין, שרוב הספנים המאורגנים הם עד-עתה מבין פועלי הנמל הישן, ומהנמל החדש מעטים הספנים הערבים המאורגנים. הזכיר את הקושי שהיהודים נפגשים בו בנסותם לגשת אל הערבים חבריהם לעבודה – והוא חוסר שפה משותפת ביניהם.

קצרות ונמרצות דיבר חבר הועד הערבי, ודבריו היו מכוּונים אל הפועלים הערבים: בני אדם בעלי פגיות (ג' חרוקה)  פרטיות מזהירים אותנו מפני הסכנה הצפויה לנו משד הציונות הנורא, על כן אשתמש בדברי במלה „ציונים“ במקום „יהודים“, למען תתרגלו לצלצול המלה הזו, ותווכחו, כי אין שום סכנה צפויה אליכם מצד המכונים בה. ובכן, נכנסנו להסתדרות הפועלים הציונים, והתארגנו בארגון משותף עם הפועלים הציונים, נכנסנו לקופת חולים, לקופת מלוה וחסכון, ושאר מוסדות ההסתדרות הציונית, ואנו גם עתידים לייסד קרנות שביתה, בטלה, ועזרה לחולים, בכדי שבמקרים כאלה לא ימחצונו מלוי ברבית, כמו שהיה עד עכשיו. תנאי עבודתנו הקשים, עול נותני עבודתנו המנצלים, מעיקים עלינו בכל כובד משאם ומשפילים אותנו עד עפר, רק הודות לארגוננו עם אחינו הפועלים הציונים נוכל לפרוק את העול מעל צוארנו. אלה מחברינו שנעזרו כבר ע"י קופת חולים, קופת מלוה חסכון, או ע"י איזה מוסד אחד של ההסתדרות, יודעים להעריך יפה את פעולת ההסתדרות הזו למענם, ובודאי סיפרו לכם על היחס הטוב אשר הם נפגשים בו מצד החברים הציונים.

דבריו אלה כמו כן דברי החברים היהודים תורגמו מיד לערבית או לעברית ע"י הח' אגסי.

אחד היהודים העובדים בנמל הישן אמר, כי בחורף שעבר נאלצו לעבוד 18 שעות ויותר ביום. יש בטחון שהחורף תגדל העבודה בנמל  פי שנים, וצפויים לנו קשיים רבים. הציע לקבל החלטה לפנות לועה"פ בבקשה לאפשר הוצאות דו־שבועון בערבית לשם הסברה והדיפת ההתקפות הנערכות נגדנו יום־יום מצד העתונות הערבית.

באסיפה הובלט הצורך לטפל בארגון האגודה ולהעמידה על בסיס איתן. הובע גם הרצון לכינוס לאסיפות תכופות יותר. הועד, שחבריו נבחרו ע"י שתי החטיבות הלאומיות, שלשה־שלשה מכל חטיבה, ואושר באסיפה זו, ששימשה אסיפה כללית של האגודה המשותפת.

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2219, 7 בספטמבר 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תל אביב

[…]

אגודת ימאים

ספן צעיר, י. גרבונוב, חניך בי"ס ימי גבוה בבלגיה ומורה ב„זבולון“ מודיע לנו, כי בת"א נוסדה „אגודת ימאים עברים“ המאחדת לפי שעה כתריסר בחורים בעלי השכלה ונסיון ימיים. מטרתה העיקרית של האגודה לסדר את חבריה בעבודה בספנות.

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2306, 20 בדצמבר 1932, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לספנינו ולמלחינו

המיור ג'ון, סוכנה הראשי של החברה „אמריקה-פלשתין ליין“, הודיע שהחברה החליטה להכניס מלחים יהודים מארץ-ישראל לעבוד באניותיה. יישר כח… אבל בתוכנו אנו לא הכל עוד כשורה ובעוד מועד צריך לעמוד על התקלה כדי שתתוקן.

כשהתעוררה השאיפה ליצור מלחות ארצית לא היתה מגמתה כלכלית גרידא. סתם אנשי-יים יהודים ישנם במציאות, ביחוד באמריקה. המתחילים וכן גם יתר המשתתפים ביצירת הגרעין הראשון של המלחות הארצית עמדו בעיקר על הערך הלאומי הרב של המפעל. לכן, כאשר הכריזה בשעתה אגודת המים על הרשמת חברים, הודיעה לחברים למפרע, שאם תצליח האגודה בהתאמצויותיה, יוכל לקוות לעבודה באניות רק אותו חבר האגודה, אשר ירכוש לו ידיעה בשפה העברית; לכל הפחות, את הדבור.

אולם לא היה כלל צורך בנמוקים; הדרישה היתה מובנת מאליה ונתקבלה על לב כל החברים הרבים בלי יוצא מן הכלל. ואיך אפשר אחרת?

לדאבוננו לא עמדה על הדבר הזה אגודת הספנים והמלחים, יורשתה הטבעית של „אגודת המים“ הקודמת. לא רק שבתכנית הבחינות שועד האגודה סדר אין זכר לבחינה, לו יהא שטחית, בשפה העברית, אלא גם הבחינות עצמן נעשות ברוסית ובגרמנית. רק התקיפים בדעתם זוכים לבחינות בעברית… היתכן?

בכל זאת אין אנו רוצים לראות בעובדות המובאות כאן כונה רעה. רחוקים אנו מלהאשים את המיור ג'ון האנגלי ואת המומחה הימי בן העם הרוסי, אשר הודות לדחיפה הפנימית הנעלה שלהם באו אלינו לסייע לנו במומחיותם והשפעתם. שאלת השפה רחוקה ואולי גם אינה מובנת… רצוננו רק לתקן את המעוות. רצוננו להגיד כאן לחברי הועד ולאגודה כולה שעם הוצאת השפה העברית מן האגודה מוצאת גם נשמתה של האגודה עצמה. לשפה העברית צריך שינתן באגודת הספנים המקום הראוי לה.

אב. ראובני

---

"דבר", שנה ראשונה, גליון קי"ח, 20 באוקטובר 1925, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ביפו ובתל-אביב

הסתדרות הספנים הארצישראליים

ההסתדרות מונה יותר ממאה חברים שיש להם נסיון, משנתים עד עשרים וחמש שנים, בעבודות שונות בספנות החל ממלח וגמור ברב חובל. החברים הם מגרמניה, רוסיה, פינלנד, ארגנטינה, צרפת, אוסטריה וכו'.

ההסתדרות הטילה עליה כעת את התפקיד לסדר את כל אלה בעבודתם במקצועות. ההסתדרות כוללת לא רק ספנים, אלא גם דייגים, אינג'נרים ימיים וכל אלה שעבדו בעבודות טכניות ימיות.

נתקבלה הצעה מהחברה „אמריקן פלשתין ליין“ לתת לה קומפלקס שלם של עובדים לאניה „פרזידנט ארתור“, ודעת ההסתדרות לתת לחברה זו כשלשים עובדים.

הואיל והרבה חברים אבדו את תעודותיהם, התחילו ביום חמשי בחינות ע"י ועדה טכנית שע"י ההסתדרות. בועדה משתתפים האינג'נרים צוואנגר ורוזנפלד ורב-חובל אחד מחברי ההסתדרות. אחרי הבחינות תוגש רשימת המוצעים לעובדים באניה לחברת „אמיריקן פלשתין ליין“, וזו תשלח אותה לראש הנמל בניו-יורק לאישור. המטרה העיקרית של ההסתדרות, היא סדור צי מסחרי ארץ-ישראלי, שיפתח בהעברת מטענים בין מצרים, סוריה, א"י וקפריסין. אל ההסתדרות מתקבלים גם חניכים.

(ש).

---

"הארץ", שנה שביעית, מס' 1842, 6 בספטמבר 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.