אנית האימונים „וואלדורה“ עוגנת בנמל תל־אביב
משנבנתה ספינת־הטיול „וואלדורה“ לפני 43 שנה לפי הזמנת עשיר אנגלי, נ. ס. ריס, לא היה יכול איש לנחש, שעתידה היא לשמש פעם ספינת אימונים לבית ספר ימי עברי בחיפה. בשעה שנבנתה הותאמה לצרכי בעליה ודרישותיו – ספינת־טיול מרבה עונג למשפחת העשיר בצאתה בימי חופשה למרחבי ים. בחזית הקדמית נבנו בה טרקלין קטן, תאי לינה לכמה אנשים, הותקן מטבח מושלם המוסק בפחם, והוקצה אולם מיוחד לספריה ימאית מובחרת. גם לחבר עובדי האניה נבנו תאים בירכתי הספינה.
היתה זו בעיקר ספינת מיפרשים, אם כי צויידה גם במנוע בן 50 כוחות סוס. שני תרנים קבועים קבועים בסיפונה, והם הנושאים את המיפרשים בשעה שהספינה מפליגה ללב־ים והרוח הנושבת רצויה. על כן נקראת הספינה דו־תרנית. רק בשעה שאין רוח נושבת, והכרח להגיע לחוף בשעה קבועה, משתמשים גם במנוע. מלבד זה הועלה על הסיפון כלי־שיט נוסף, והיא – סירת מנוע מהירה, שאפשר להורידה הימה בכל שעה.
בת 106 טונות
ספינה זו נבחרה על ידי הנהלת בית־הספר הימי בחיפה, לשמש ספינת אימונים לתלמידי מחלקת השיט. עד עתה הוכרחה מחלקת השיט להשתמש לצרכי אימונים בשביל התלמידים בספינות שכורות, ובעיקר בספינת המפרשים על שם ארלוזורוב, השייכת ל„הפועל“ חיפה. אמנם נמצאו אנשים נדיבי־לב באנגליה מטעם הועד הבריטי של החבל הימי לישראל ונדבו ספינת־אימונים בפרוס המלחמה. אלא שזו לא הגיעה לבית הספר בחיפה בגלל המצב שנתהווה והסכנה מפני הצוללות הגרמניות. גם עתה אין להשתמש בספינה זו מפני קלקולים שבה.
באו מומחים, ובהם בודאי גם מנהל מחלקת השיט של בית הספר הימי, הקומאנדור מילר, והמליצו על רכישת „וואלדורה“, שהיא ספינה אידיאלית לצרכי אימונים של קאדאֵטים ימאים. נמנו כל סגולותיה: בית־קיבולה 106 טונות, בנוייה עץ ותחתיתה מצופה פח נחושת, ארכה 27 מטר, רחבה כ־6 מטרים ועמקה כ־4 מטרים. יש לה מערכת מיפרשים מתאימה למהירות של 18 קשרים בשעה, מנוע בן 50 כחות סוס, סירת מנוע המונעת בבאֵנזין ועוד סירת הצלה נוספת.
למה אימונים בספינת מיפרשים
חבל שלא ראיתי ספינה זו בכל הודה והדרה, כשמיפרשיה כולם מנופחים ברוח, והיא שטה על פני מים רבים. נאלצתי להסתפק בצילום בלבד, שנדפס בירחון „ים“ ונעזרתי בזכרון ספינות־השיט השונות שראיתי בימי חלדי, מיעוטן במציאות ורובן על בד־הקולנוע. „וואלדורה“ נתגלתה לפני בימה של תל אביב לאחר שניגשנו אליה בסירת־המנוע של „אוצר מפעלי ים“, והיא תופסת רק מקום מועט על גבי המים הרבים שמסביב. היא התנועעה על גבי הגלים השקטים תנועות לרוחב ולאורך, וקיבלה בסרבנות גלויה את הסירה המתקרבת, עלתה וירדה ורק במאמצים משותפים, של נערי הספינה ושל נווט סירת המנוע, הצלחנו להתקרב כדי קפיצה זריזה על סיפונה בעזרת זרוע מושטת מ„וואלדורה“.
והקומנדור מילר, מנהל מחלקת השיט של בית הספר הימי בחיפה, קבל אותנו בסבר פנים נאות. קצין־צי בריטי מקצועי הגיע עוד לפני המלחמה לבית הספר, ולאחר שנעדר במשך כל ימי המלחמה חזר (הוא שרת בשירותים שונים בימי המלחמה, ובסופה שט במימי האוקינוס השקט או ההודי וזכה, שכמה יחידות צי יפניות נכנעו לידו), והוא המשמש גם רב־חובל של ספינה זו. עברית אינו מדבר, אך יודע הוא ובקיא בשאיפותיו הימיות של הישוב. הוא גם מזכיר כמי שזכות בידו, שאף הוא היה פעם עולה לא־ליגאלי בארץ־ישראל – במשך שעה וחצי. והדבר היה לפני 8 שנים.
והוא גם הסביר בקצור לשם מה משתמשים דוקא ספינת מיפרשים כספינת אימונים לתלמידי, בשעה שהתנועה בים היא תנועה של קיטור ודיזאֵל. הדבר פשוט ביותר: על התלמיד לדעת כיצד לנהוג בשעה של סכנה. אמנם, להלכה אך מיותרים הם המיפרשים, אך מה יעשה אדם, כשספינתו מטורפת והוא נשאר לבדו בלב ים ורק סירה קטנה לרשותו? או כיצד ינהג בשעה שהמנוע בספינה שלו יתקלקל, או תקרה תקלה אחרת לאניה, ואפשר יהיה להשתמש רק במיפרשים בלבד? על התלמיד להתאמן כהלכה בכל תורת השיט, שהיא מורשת ימים קדומים ביותר. ואין בצירוף זה של ספינת מיפרשים, ולה גם מנוע גדול, ללימוד המקצוע הימאי כהלכה.
קצינים ותלמידים
על התורן הגבוה של הספינה התנוסס דגלו של החבל־הימי־לישראל, ובירכתי הספינה דגלה הימי של ממשלת ארץ־ישראל – מטלית אדומה, ובקצה העליון הדגל הבריטי. תלמידי הספינה וקציניה העברים עמדו ערוכים בשורה רגילה בקצה הסיפון. חבושים כובעים לבנים ולבושם חאקי. הם התנדנדו עם תנודות הספינה הקלה ברוח הערב. הם מילאו את הפקודות, שניתנו להם, ולאחר הטכס הקצר פשטו על פני הסיפון ודאגו לקבלת האורחים הנאה, שהיא מסורת ימאים וותיקים.
והצצתי לתוך התאים שבתחתית הספינה (תחתית בעומק של 4 מטרים אינה אלא מליצה). קודם – הכניסה הנאה לתוך הטרקלין, המרופד ריפוד בעל צבעים נעימים לעין וכורסות וספה רכה לישיבה. ואחר כך – התא המיוחד לרב־החובל ולקצינים. יש מקום ל־6 קצינים של הספינה בתאים שבמרכז. ואף תא מיוחד הוקצה לנשים. הציוד הכללי הוא מן הטוב והמועיל. האוורור כלפי מעלה הוא באשנבים מונעים מבפנים. תאי השיכון של התלמידים הם בחלק הקידמי של הספינה, דרגשים כמקובל מאז ומקדם בכלי שיט. שאלתי לסידורים הכלליים, והשיבו לי – אין על מה להתלונן. התלמידים כולם בחורים בגיל 18–20 שנה, תואמי קומה, גופם איתן ולאחדים מהם אף שפמים דקים מסתלסלים, נוסח יורדי־ים, על שפתותיהם העליונות. ההתנהגות כלפי הבאים מנומסת־אדיבה.
בעולם מחכים לתוצאות טובות
תלמידים אלה אינם הראשונים, שיצאו מבית הספר, ועתה הם משרתים במקומות שונים באניות. הנה אחד ממסיימי בית־הספר הוא מהנדס ראשי באניה אמריקאית בת 12,000 טון, המהלכת במזרח הרחוק. אחרים משמשים כקצינים באניות־סוחר שונות. בימי המלחמה הצטיינו רבים ממסיימי בית הספר באניות מובילות הספקה, ואף זכו לאותות הצטיינות. הנה כיצד רואה הקומאנדור מילר את בעית ההכשרה של צעירים מישראל לתפקידי ימאות: „רבים בעולם מצפים בכליון עינים למסיימי בית־ספרנו. מחכים גם לאניות עבריות, שבחורים אלה ינהגו“.
ובחורים אלה נוהגים בספינות. ואף זו ספינת המנוע „וואלדורה“ מנוהגת על ידם. היתה הפלגה ראשונה שלה מנמל אלכסנדריה לארץ ישראל, וכולם עמדו בה כהלכה. הנה הם מהלכים ברגל איתנה על סיפון „וואלדורה“ המתנועעת מתחת לרגלי וגורמת לסחרור ראש. הם הימאים הצעירים האלה, אין ספק, שיזכו לנהג בספינות עבריות, שנמל מוצאן חיפה ותל־אביב, ברחבי ימים ואוקינוסים.
פ. עזאי
"הארץ", שנה כ"ט, מס' 8240, 11 באוקטובר 1946, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
