ברוך הר־ורד
ספנות עברית – בימים אלה?
עובדה היא, שהימאות העברית, שעליה הרבינו לדבר (ועשינו רק מעט) מאז בנין נמל תל אביב, אם לא נתעורר מיד לפעולות בשבילה, תהא נתונה לתרדמה מוחלטת לתקופת המלחמה ולמספר שנים אחריה. יתר על כן: אם נערוך לנו את מאזן נכסי הספנות שלנו, נוכל להסיק, שתרדמה זו פירושה – חיסולה הגמור של הספנות העברית על כל הצלחותיה המועטות. עם פרוץ המלחמה היו לנו שש – כן, רק שש! – אניות והן: „הר ציון“ ו„מרים“ ללויד הימי הא"י, „עתיד“ ו„עמל“ לשרות הימי „עתיד“, „ארנון“ לשרות החופ המזרחי, והספינה „חנה“ לסנגורסקי (אנית הפחם שעליה הכריזו לפני כחדשים, עוד אינה אניה עברית). ורק החלה המלחמה – וכבר נתרוששנו עד כדי החצי. האניות „עתיד“ ו„ארנון“ עברו לשרות הצבא, והן עובדות בתעלת סואֶץ ובים סוף; „חנה“ חדלה לעבוד ובימים האחרונים נתבשר אולי, שחברת הללויד הימי הא"י הצליחה במשא ומתן שלה להעביר את שתי אניותיה לשרות הצי הבריטי.
ויש הסבורים, שאין השעה מתאימה להגדלתה של הספנות העברית. נימוקיהם הרבים עמהם. מחירי האניות עלו למעלה ראש; שנית, אין מטענים וגדולה היא סכנת הבטלה לאניות; שלישית, בימי שלום היתה קלושה נטיתנו לספנות, – בימי מלחמה, כשגדל הפחד מפני הים, על אחת כמה וכמה. אמנם נכון, שמחירי האניות עלו מאד בשעור שלא עלה מעולם על הדעת: ב־50% ועד 100%, וזה רק בחודש הראשון להתחלת המלחמה. בכלל קשה עכשיו להשיג אניות, אבל אין זה בגדר הנמנע. מדינות הים שומרות את הרכוש הזה לזמן שהמלחמה תגבר, שאז הן עצמן תזקקנה להן, או שהן ישתמשו בהן למטרות של ספסרות, שכן קרוב לודאי, כרגיל בתקופת מלחמה ומספר שנים שלאחריה, שמחיר האניות עוד יעלה ויוסיף לעלות. ואף על פי כן, אם נשקול את כל הגורמים המדיניים והכלכליים, יקל לנו להבין, שעלית המחירים אין בה כדי להכריע את דעות הפאֶסימיים שבקרבנו. לעלית מחירי האניות מקבילה עלית דמי ההובלה (פראכטים), שכיום גדלו כבר יותר מאשר ב־50%. השרות האמריקאי העלה דמי ההובלה ב־%⅓33, שאר השרותים ב־50%, ויש גם שרותים שהכפילו את דמי ההובלה ודמי כרטיסי הנסיעה אף בימים שעוד אין בהם סכנת מלחמה. הראֶנטאביליות של הספינות, למרות הסיכון בגלל המוקשים שבים, מובטחת עתה יותר מאשר לפני חדשים כשהחברות השונות התחרו ביניהן. מבחינה מסחרית הרי עלית דמי ההובלה יכולה לשמש גורם עיקרי להגדלת הספנות. ביחס אלינו, יש עוד גורם מכריע, והוא – הבטחת התחבורה להספקת המזונות וחמרי הגלם, שאין הארץ מייצרת ואינה יכולה להתקיים בלעדיהם. רק מבחינה זו בלבד הכרחי הדבר להחזיק מספר אניות, שיוכלו לשרת את הישוב. והן ראינו מה רבת חשיבות היתה מציאותה של אניה עברית, שבעת הקריאה הראשונה החזירה לגבולות הארץ 400 איש, ששהו בחוצה לארץ. ויכולנו כאן למנות עובדות–הוכחות רבות נוספות.
הטענה שאין לנו או לא יהיו מטענים, מקורה בקוצר ראות ופאֶסימיות. מתבססים על הירידה של כמויות האימפורט. ירידת האימפורט היא אמנם עובדה שאין לסתור אותה, אלא שאין אנו לוקחים בחשבון, שהחודש הראשון למלחמה גרם לשיתוק זמני עד שיסתגלו לתנאי המלחמה ויקבעו תכניות ההפלגה של האניות המסחריות מצד אחד, ומקורות ההספקה מצד שני. באופן יחסי ובהיקף עולמי ארץ ישראל היא ארץ אימפורט קטנה, ופרופורציה זו תקטן עוד יותר בתקופת המלחמה כשאימפורט המצרכים שהן בחינת מותרות יאזל, והבאת חמרי בנין תקטן עד לידי מינימום. האניות הגדולות המביאות מטען מארצות אמריקה (כגון קמח), מארצות אסיה שמעבר המזרחי של הסוּאֶץ (כגון סוכר), מדרום אפריקה ואוסטרליה (כגון החטה והשיפון), ישתדלו לדלג על נמלי ארצנו, כדי למנוע על ידי כך שהיה יתרה, ובגלל זה יפרקו את המטען המיועד לארצנו באחד הנמלים הגדולים הקרובים, הבטוחים והנוחים ביותר. מנמלים אלה – אלכסנדריה, פורט־סעיד, פיריאוּס, נמלי קפריסין וכו' – נצטרך להביא את המטען באניות משלנו, ובהעדרן נחסר גם את הדרוש ביותר בחיי יום־יום שלנו. אין זה גם מן הנמנע, שנמל חיפה ישמש נמל טראנזיט בשביל נמלי הארצות השכנות, שבבחינת קליטת כמויות אינן חשובות יותר מאשר נמל חיפה וארץ ישראל. במקרה כזה יהיה מקום לשלוח את אניותינו עם המטען הזה לנמלי הארצות השכנות.
יש להדגיש, שאירופה חדלה לפי שעה להיות מקור הספקה בשביל המזרח הקרוב, ובכלל זה בשביל ארץ ישראל. את המצרכים שלנו נביא מעתה מארצות אחרות. כך, למשל, כבר התחילו לתכן תכנית להביא בקר מזאנזיבאר ובשר קפוא מאוסטרליה במקום להביא בקר מרומניה. אין להניח, שארץ ישראל, כארץ־חסות ונקודה אסטרטאֶגית של האימפריה הבריטית תורעב ולא יובאו אליה סחורות; בכל אופן, אפשר לשער, שדבר זה לא יהיה כך בתקופת שלש השנים הראשונות, שאליהן מוכנה בריטניה, כפי שהוכרז. לא הבאנו בחשבון את מטען פרי ההדרים, אף כי כבר ברור, שההדרים שלנו, חלק ידוע מהם, ישלח מן הארץ לממלכה המאוחדת. בקשר עם מטען ההדרים נזכיר, ששנים על שנים היינו שומעים, שאי־אפשר למסור הובלת פרי לספינות עבריות, כי חברות הספנות מתנגדות לכך, ואם נמסור את הפרי לספינות העבריות, אנו מסכנים את הקשרים עם החברות הנכריות, ויש חשש שהן יסתלקו מלקבל את הובלת ההדרים שלנו, ואז צפויים פירותינו לחוסר אניות. לא נלחמנו במדה מספקת בדעה זו, ויתכן שבגלל פחדנות לא הצלחנו, אף כי אנו שוכנים לחוף ימים, לכונן בסיס לספנות עברית יציבה. עתה נשתנו פני הדברים. כמו מן החברות נתנו כבר את הסכמתן להובלת פרי, אולם אין הן יכולות להתחייב לספק מספר רב של עגינות. מכאן, שהשעה מתאימה להכנסת כמה אניות עבריות לעבודת הובלה של ההדרים וממילא להבאת עצים, בשביל ארגזים לפרי ההדרים.
כל הדברים הללו לא נאמרו כאן, אלא כדי להוכיח, שהדעות על חוסר סכויים למטען אינן מבוססות די הצורך, וכל המאמין שאין מלחמה זו קץ קיומה של האנושיות, צריך ויכול גם להאמין שיש סיכויים לקיומה של הספנות העברית העתידה.
"הארץ", שנה כ"ב, מס' 6143, 25 באוקטובר 1939, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
