אבדת האניה "לוזיטאניה" – 1915

Torpedoed_Lusitania
התקפת הטורפדו על "לוזיטאניה". ציור שנדפס ב- New York Herald and London Sphere, 1915. המקור: ויקישיתוף

אבדת האניה „לוזיטאניה“.

אבדת האניה הגדולה „לוזיטאניה“, שנטבעה ע"י תת-מימית גרמנית ליד חופי אירלנדיה, היא האבדה היותר קשה, שנשא הצי האנגלי במשך המלחמה הנוכחית.

האניה הענקית הזאת היתה רשומה בין אניות המרוץ של עזר, אבל שלטון הצי הבריטי מצא לנחוץ לבלי להשתמש בזכותו לרכוש את האניה הזאת והשאירה ברשותה של חברת-האניות „קונארד-ליין“, השולחת את אניותיה מחופי אנגליה לנויורק. לפי מדתה היתה „לוזיטאניה“ האניה הרביעית בצי המסחרי הבריטי ארחרי „אקויטניה“, „אלימפיק“ ו„מווריטניה“. על פי מהירות מהלכה היתה „לוזיטאניה“ השניה אחרי ה„מווריטניה“. מהירות זו הגיעה ל-25 ושלשת רבעי קשרי-ים בשעה. „מאווריטניה“ ו„לוזיטאניה“ נבנו ע"י החברה „קונארד“ עפ"י הסכם מיוחד עם שלטון הצי הבריטי והיו צריכות עפ"י מהירותן לעלות על כל האניות האחרות שהפליגו לארצות הברית. דבר זה הצליח אמנם. האניות הגרמניות הכי-מהירות לא הגיעו למהירות של יותר מכ"ד קשרים בשעה.

„לוזיטאניה“ הכילה 32,000 טון ארכה הגיע ל-112,5 סאז'ין. מאמריקה לאנגליה היתה ה„לוזיטאניה“ עוברת במשך זמן פחות מחמשה מעל"ע. מחירה של ה„לוזיטאניה“ הגיע יחד עם הכלים והרהיטים שבפנימיותה לסכום יותר מעשרים מיליון רובל.

בשעה שהפליגה „לוזיטאניה“ מחופי אמריקה נמצאו עליה 2643 איש, ובהם 1978 נוסעים ו-665 איש מלחים וחובלים. מן המספר הזה ניצולו לא יותר מחמש מאות איש, ובאופן כזה אבדו 2,100 איש, שביניהם היו לא מעט נשים וילדים. מן הניצולים ג"כ מתו רבים.

Bundesarchiv_DVM_10_Bild-23-61-17,_Untergang_der__Lusitania_
טביעת "לוזיטאניה". ציור. המקור: ויקישיתוף

הקטסטרופה הנוראה הזאת היא המקרה הראשון של התנפלות מוצלחה מצד התת-מימיות הגרמניות על אנית-ים גדולה. עד היום היו הגרמנים מצליחים רק בהטבעת ספינות-משא קטנות. האניה הענקית הזאת, שהיתה לה קרקעית מכופלת עם מחיצות מיוחדות בפני המים, נטבעה במשך של עשרים רגעים, כנראה, משום זה שממרחק קטן נזרקו בה שני מוקשים, שאחד מהם אשר פגע בחלק הקדום של האניה גרם, כנראה, להתפוצצות במחלקת היורות. האפשרות של התנפלות מוצלחה באה עוד משום סבות אחרות. הקפיטן של האניה, שידע עוד בנויורק ע"ד האיומים הגרמנים, לא האמין שהגרמנים יהינו להוציאם לפועל, מפני שעל האניה נמצאו הרבה אזרחים אמריקנים ידועים. ולכן לא חשב האנגלי לנחוץ לשנות את מהלך האניה ולשוט בדרך אחרת ליד החופים הצפונים של אירלנדיה, והוא שט בדרך הרגילה לאורך החופים הדרומיים של ערין לקווינסטאון. לבסוף, הנה נזרק המוקש באניה סמוך לחוף, כאשר הפחית הקפיטן את מהירות האניה קודם הכנסו אל הנמל, ומפאת זה לא היה הזרם נגד המוקש גדול ביותר. מלבד זה צריך לשים לב לספורו של רב-החובלים המודיע, כי התת-מימית זרקה את המוקש רק במרחק וירסטה אחת מן האניה.

הטבעת „לוזיטאניה“ צריכה להכריח את האנגלים לאחוז באמצעים אנרגיים במלחמה עם התת-מימיות הגרמניות. האמצעי הרדיקלי ביותר הוא כבוש זעעבריוגע, ששם ערכו הגרמנים בסיס חזק בשביל אניות המוקשים שלהם. המעופים של המעופפים האנגלים, – שאינם יכולים עם זה להיות בכל יום, – אינם יכולים להרוס לגמרי את קן-השודדים. כל זמן שהצבאות המאוחדים על החזית המערבית לא יתחילו בפעולות מכריעות ולא יגרשו את הגרמנים מפלנדריה, תוכלנה התת-מימיות הגרמניות לשוט תדיר בים האירלנדי. כמובן, גם אחרי כבוש זעעבריוגע ע"י האנגלים יכולות התת-מימיות הגרמניות למצוא בסיס להן בבורקום ולשוט אצל החופים המזרחיים של בריטניה, אבל בים האירלנדי לא תהיינה כבר פעולותיהן בטוחות. מלבד זה צריכים היו האנגלים לשלוח הרבה אניות-מוקשים עם הידרופלנים כדי להשמיד את התת-מימיות. מן ההידרופלנים יכולים בנקל לגלות את מקומה של התת-מימית אפילו בהמצאה מתחת למים בעומק של איזו עשרות סאז'ין, ואניות-המוקשים יכולות להשמידה באש-תותחים. אכן, חלק מסוים של אניות-המוקשים האנגליות עסוק עתה בים התיכון ובקולוניות גם בעבודת המשמר על הטרנספורטים המעבירים צבא אבל תחת זה יש לצרפת צי גדול של אניות-מוקשים, וגם בנין אנית-מוקש דורש רק זמן של ארבעה-חמשה חדשים.

הטלגרמות שהגיעו ללונדון מנויורק מרגישות את ההתמרמרות הגדולה שעוררה הטבעת „לוזיטאניה“ בחוגי הצבור האמריקני.

בשעה הששית בערב, בו' מאי, התאסף בוואַשינגטון המון של מאת אלף איש מסביב ל„בית הלבן“, שבו מתגורר הנשיא ווילסון.

על הככר שלפני ארמון הנשיא הוקמו במות, שעליהן התנוססו דגלי אמריקה. נשמעו נאומים. כל הנאומים קראו לממשלה לאחוז באמצעים הדרושים, כדי לענוש את הגרמנים בעד הפשע הכבד.

רובי העתונים הביעו את דעתם פה-אחד בהוספות מיוחדות, כי יבטלו את זכות העקסטריטוריאליות של המלאכות הגרמנית, וכי הגרף ברנסטורף, הציר הגרמני, יושם בכלא, כפושע פשוט. העתונים מוכיחים, שהגרף ברנסטורף ידע בבירור ע"ד הטבעתה העתידה של ה„לוזיטאניה“, שעליה נמצאו מאות אזרחים אמריקנים, וכי גם הדפיס הודעה מיוחדה ע"ז בעתונים.

הוברר, שכל הנוסעים ב„לוזיטאניה“ קבלו ביום צאתם מנויורק טלגרמות בלי חתימת-שם בהצעות להמנע מנסיעתם. המיליארדיר הידוע אלפֿרד וואנדרבילד קבל טלגרמה, שעליה היה חתום השם דז'ון סמיט, בטלגרמה זו היו הדברים האלה:

„אני יודע לנכון, ש„לוזיטאניה“ תטבע ע"י מוקש, מוטב יהיה, אם לא תצא לדרך“.

וגם על החוף לא נתנו הסוכנים הגרמנים מנוח להנוסעים ב„לוזיטאניה“, ביעצם להם במפגיע להשאר באמריקה, מפני שאחת התת-מימיות הגרמניות מחכה ל„לוזיטאניה“ ליד חופי אירלנדיה במטרה להטביע אותה ואת נוסעיה.

ה„נויורק טיימס“ דורש, כי הממשלה הוואַשינגטונית תשיב תיכף את צירה מברלין, מפני שלא נאה לאמריקה שיש בא-כחה במדינה של פושעים ושודדי-ים.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 97, 12 במאי 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אבדת "לוזיטאניה", סיפורו של עד ראיה – 1915

Torpedoed_Lusitania.jpg
התקפת הטורפדו על "לוזיטאניה", 7 במאי 1915. איור בכתב העת New York Herald and London Sphere, 1915. המקור: ויקישיתוף

אבדת לוזיטאניה.

ספורו של עד-ראיה.

בימים האלה בא לפטרוגראד אחד מהנוסעים על ה„לוזיטאניה“ שניצולו. הנוסע הזה הוא נתין רוסי ושמו א. בלאנקמאן. הוא בא לפטרוגראד מלונדון, ששם נמצא במשך שני שבועות באחד מבתי החולים.

ספורו של בלאנקמאן ע"ד ההרפתקאות שעברו עליו מרעיש בטרגיות שלו.

יצאתי מניו יורק – מספר בלאנקמן – בא' מאי למנין החדש. עד רגע צאתה של ה„לוזיטאניה“ בלתי עליה במשך שני ימים, ולכן אני יכול לאשר בבטחה, שהאניה הזאת לא הובילה שום משאוי-מלחמה וגם לא נמצא עליה אף חיל אחד. אנכי לא שמעתי ע"ד התראותיהם של הגרמנים ובמחלקה השלישית לנוסעים אצלנו לא נדברו כלל ע"ז. בשעת הנסיעה לא קרו לנו שום מקרים מיוחדים. שמנו לב רק לזה, שה„לוזיטאניה“ עושה את דרכה לאטה, בעברה 17 קשרי-ים בשעה, בה בעת שכרגיל היתה עוברת 24 קשרים. אח"כ בביה"ח נודע לי, שהקפיטן החליט להמעיט את המהירות כדי להוליך שולל את הגרמנים האורבים לנו. לפי רשימת-הנסיעה היתה ה„לוזיטאניה“ צריכה להופיע בים הצפוני, ליד חופי אנגליה, ביום החמישי בבוקר, ואולם באמת נכנסה אל הים הצפוני ביום השבת בבוקר. הקפיטן חשב, שהתת-מימיות הגרמניות תחכנה לה„לוזיטאניה“ ביום החמישי וביום הששי, ואחרי שלא תפגשנה אותה, יתברר להן, שהאניה התחמקה אל החוף בדרך אחרת. ביום השבת, ו' מאי, בשעה השניה אחרי הצהרים, אחרי ארוחת הבוקר, נרדמתי בתא אשר לי. התעוררתי בעקב [2 מילים משובשות]. באותה העת לא הבנתי כלום. נזכרתי פתאם במאורע „טיטאניק“, וחשבתי שלאניתנו קרה אסון. בתא היתה חשכה. מהרתי אל כפתור האיליקטרון, אבל העששית לא נדלקה. ממעל לראשי נשמעו שריקות חלילים, צעקות וקול צעדי המון רב. בכי הנשים והילדים התלוה עם שועת ה[?]. הבנתי, כי קרה מאורע איום. הרעיון הראשון שנצנץ במוחי היה – לחטוף את החפצים היותר יקרים שלי ולמהר אל מכסה האניה. נזכרתי, שבארגז השלחן מונח כספי אשר חסכתי בעמל רב ואשר הובלתי עמי למשפחתי הנמצאת בקיוב – בס"ה 1,200 דולר. אבל מעצמת חרדתי וסערת-רוחי לא יכולתי למצוא את המפתח של הארגז בכיס בגדי, ואחרי זמן קצר של פקפוקים גמרתי בנפשי להתיאש מן הכסף ולבקש מפלט לנפשי אני. בתפשי את ארבעה אזורי ההצלה שנמצאו בתאי, מהרתי בטיסה אחת אל המכסה. בקושי הצליח לי לפתוח את הדלת, אשר עליה העיקו איזו שברי ברזל וגזרים.

הרגשתי שהאניה נוטה הצדה. על המכסה היתה מהומה ומבוסה נוראה. השמש הבהיר שפך את אורו על האניה ועל אלף האנשים המשתוללים שרצו הנה והלום. המַלָחים, כפי הנראה, היו אובדי עצות, למרות זה, שהקפיטן עמד על הגשר שלו והוציא את פקודותיו עד הרגע האחרון. המהומה הגדולה שקמה בקרב הנוסעים ואבדן-הרוח של המלחים מלאו, כפי הנראה לי, תפקיד קשה באבדתם של מאות אנשים לחנם. הנוסעים מהרו אל הסירות-להצלה, אבל את הסירות לא הורידו על פני שני מוטות, כי אם על פני אחד, ובאופן כזה הורדו הסירות יחד עם האנשים אשר בהן במצב מעומד. האנשים נפלו הימה, והסירות בפגען בהם רטשו את ראשיהם.

בהחזיקי בידי ארבעה אזורים עמדתי על קצה האניה ולא ידעתי מה לעשות. נזכרתי באותו הרגע, שאחרי אבדת „טיטאניק“ כתבו העתונים, שבמקרה טביעת אניה צריך להבליג על מצב הרוח ולקפוץ מעל הספינה המימה הרחק עד כמה שאפשר מכתלי האניה. את זה זכרתי היטב.

לשוט אני יודע היטב. והנה שמתי עלי את אזור-ההצלה ושלשה האחרים הצעתי לאיזו משפחה. על ידי עמד אמריקני צעיר מן המחלקה הראשונה. הוא נחם רבים, הרגיע, התאמץ להוסיף אונים לנבהלים. זמן ידוע אחר זה, בביה"ח, בראותי במקרה את תמונתו של המיליארדר וואנדרבילד הכרתי על פיה את האיש הצעיר הזה. פניו מרחפים עד היום לפני עיני. וואנדרבילד מסר לאחרים את אזור ההצלה שלו. זוכר אני, כיצד קפץ המימה, אבל מה שקרה לו, איני יודע. באותה שעה חשב כל אחד רק על אדות עצמו.

Lusitania_life_vest_found_1920.jpg
"אזור הצלה" של "לוזיטאניה" שנתגלה ב-1920. המקור: ויקישיתוף

בינתים צללה ה„לוזיטאניה“ יותר ויותר. פתאם נשמע קול מפץ שני, איום ומחריד. התפוצצו יורות-הקיטור. באויר עפו הארובות, גזרי-ברזל, כל זה כוסה בעשן. ברגע זה עצמתי את עיני וקפצתי המימה בראשי למטה. עלי היה אזור ההצלה. הבנתי כל מה שנעשה מסביבי ואני זוכר את כל הפרטים. לעולם לא אשכח את ההרגשה שהיתה לי, בשעה שלא יכולתי להתרומם על פני הגלים. כל התאמצותי להרים ראש מתחת הגלים היו לשוא. בכל פעם נגפתי את ראשי בגזרי ברזל, בקורות-עץ ובסירות. כנראה, סחפני הזרם לתוך משברי האניה, ואני לא יכולתי להחמק משם זמן רב.

כמה זמן נמצאתי תחת המים – איני יכול לומר. נראה לי, שעבר נצח שלם. כאשר עליתי לבסוף על פני המים, נעלמה ה„לוזיטאניה“, ומסביבי, על שטח גדול, שטו מאות אנשים, אשר מלאו את האויר בזעקות נוראות.

בכיס העליון של אפודי נמצא שעוני. הוא לא הפסיק את מהלכו והוסיף לטקטק. האזור לא נתן לי לצלול, ובאופן כזה נמצא חצי גופי ממעל למים. ראיתי איזה מקל, החזקתי בו והוספתי לשוט בטהרי את דרכי מן הגזרים השונים. המרחק, כשלושים ווערססטים בערך, נראו השרטוטים המעורפלים של חופי אנגליה.

השמש הפיץ את חומו, ואולם במים היה הקור גדול. מלפני ראיתי קבוצה של ט"ו איש, אשר יגעה לחתור אל אחת הסירות. כאשר הצליח להם, לבסוף, לעלות על הסירה, נהפכה זו על פניה והאמללים נפלו שוב המימה. בקבוצה זו היו גם נשים, אשר החזיקו ילדים קטנים על זרועותיהן.

לא אשכח תמונה אחת. אדם אחד שט בשורה אחת עמדי, בהחזיקו בידו נער קטן. הנער רעד מקור, האב חגר שארית-אונים. לרגעים אחדים עלה בידו להושיב את בנו הקטן על שברי האניה, אבל כמעט החליף רוח, והנה נפל שוב הנער אל המים. ראיתי, כיצד פרץ מפיו של הילד האמלל קצף-דם. הנער היה פצוע כולו. תיכף לזה אבד את חושיו ומראהו הפך תכלת. האב יצא מדעתו. בטפסו בעמל רב על אחד משברי האניה, לקח את בנו על ידיו, החזיקו אותו רגעים אחדים ואח"כ השליך אותו אל הים, רחוק, בצחוק-פרא. בחרקו את שיניו למול פני התחיל לצחוק צחוק-איום.

התחלתי גם אני לצחוק. אבל מהרתי להבליג על צחוקי. הרגשתי, שאם אוסיף לצחוק, אחדל להחזיק מעמד וארד תהומה.

אני מוסיף לשוט, והנה תמונה איומה חדשה. אשה עם שערות פרועות, ערומה כולה, עמדה באחת הסירות ובמוט אשר בידה הכתה את כל מי שנסה לחתור אל הסירה. מן הסירה הזאת נשמעו קללות נוראות וחרפות.

מה גדול היה ההבדל בין יחוסי הנוסעים בינם לבין עצמם ברגע הקטסטרופה, ואח"כ – במים! התאמצתי להתרחק מקבוצות האנשים המשוגעים האלה, אשר נתלו איש על צואר משנהו, אשר לחמו ביניהם, תפסו זה את זה בידיהם, ואבדו סוף כל סוף.

מעט-מעט הרגשתי, שגם קצי הולך ובא. כחותי אפסו, לא יכולתי לשוט יותר.באיזה אופן מוזר נמצא פתאום המקל, שהיה קודם בידי, – בין שיני. התאמצתי להוציא אותו מפי ולא יכולתי, – מלתעותי כמו רותקו אחת אל חברתה. אח"כ התחילו להופיע לפני עיני מחזות-בדים. נדמה לי, שרואה אני לפני ספינת-תורן ועליה אנשים המניפים לי בידיהם. אח"כ הופיע לפני תמונה שניה. רפרפו לפני גנים, פרדסים, איזה בני-אדם, אח"כ נעלם הכל, ויותר איני זוכר מאום.

William_Thomas_Turner_1915
רב החובל ויליאם תומאס טרנר על גשר ה"אקוויטאניה", 1914. המקור: ויקישיתוף

הקיצותי, לא לזמן רב, בסירת דייגים. זוכר אני שנתנו לי פפירוסה וכי כיסו אותי במעיל של אשה. אח"כ אבדתי שנית את חושי, והקיצותי רק בביה"ח. ביום הראשון אחרי שוב אלי בינתי, באו אלי פקידים אנגלים וחקרו את פי במעמדם של עדים. ספרתי כל מה שראיתי ואישרתי בשבועה, שעל ה„לוזיטאניה“ לא היו לא חיילים, לא נשק ולא תותחים. בביה"ח התיחסו אלי באופן טוב מאד. הודות לזה, שבתי לבריאותי כעבור שבוע ימים, אם שגבי וידי עודם כואבים במקצת. אח"כ העבירוני ללונדון. שם השתתף הרבה בגורלי הקונסול הרוסי. הוא נתן לי כסף להוצאות-הדרך לרוסיה וגם פספורט, מפני שכל חפצי ותעודותי אבדו על ה„לוזיטאניה“.

מלונדון הפלגתי לפטרוגראד. אתי היו כל חפצי אשר היו עמי בלב ים: המקל, האפוד, עניבת-צוארי, השעון. את המקל הוציאו הדייגים מפי בעמל רב בפצעם עם זה גם את שיני. את החפצים האלה אני טומן למשמרת, כמו חפץ קדוש. אבל קצת איתרע מזלי: בפֿינלנדיה, על אחת התחנות, שכחתי את מקלי, ועד היום איני יכול לסלוח לי את פזור הנפש.

אחרי שבאתי לפטרוגראד, נקראתי למיניסטריון החוץ, ששם חקרו אותי שנית. שאלו אותי ביחוד, אם היה על ה„לוזיטאניה“ נשק.

עתה נוסע אני לקיוב, למקום מגורי משפחתי, וכעבור שתי שנים אשוב לנויורק, ששם השארתי עסק בפירות. לפני צאתי מסרתי את העסק לשתי שנים, בחשבי לחיות במשך הזמן הזה בכסף שהרוחתי.

בלאנקמאן הוא בן ל"ט שנה. הוא גבה-קומה ובריא, ועושה רושם של אדם חזק מאד.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 119, 9 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה טעונה נפט ירדה במצולות – 1897

קאנסטאנטינאפיל.

ברביעי א' דר"ח תמוז קרה אסון לא רחוק מחוף עיר הבירה. אנית הקטור האשכנזית ראיענבאנק אשר באה מבאַטום טעונה נפט והולכת להאַמבורג, סרה על חוף העיר הבירה ותעמוד ארבע שעות ובתחלה לצאת לדרכה והים סוער למאד נדחפה בכח גדול עד אנית הקטור האשכנזית בערטהאלד אשר עמדה לא רחוק ממנה, ויתפוצץ היורה וגם האניה ראינבאנק נשברה שבר גדול ותמלא מים, ובמשך רבע שעה ירדה במצולות. אחד ועשרים אנשים נמצאו באניה הזאת ולא נצולו רק שבעה מהם, (בהם רב החובל ושלישו וחמשה מלחים) ויתרם נטבעו. גם שני מלחים מאניה קטנה אשר שולחה מאנית המלחמה האוסטרית אשר במבא הבאספהארוס, להציל את הנטבעים, נטבעו, כי נהפכה האניה הקטנה בסערה.

אנית הקטור ראינבאנק והסחורה אשר הובילה היו מובטחים באחד בתי הבאנק, בסך שני מילליאן מארק, אך הנזק רב וגדול מסך הזה.


"חבצלת", שנה עשרים ושבע, מס' 41, 16 ביולי 1897, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ארבעים אניות ציידי פנינים ירדו במצולות – 1887

חדשות שונות.

על דבר ארבעים האניות של צידי הפנינים אשר נשברו זה לא כבר בקרבת אוסטרליה, אנו מוצאים במכה"ע "Pall Mall Gazette" את הפרטים האלה: צי צידי הפנינים יסע כפעם בפעם בים אל חפי אוסטרליה אשר בקרן צפונית מערבית ובמרחק חמשים מיל מהיבשה יצודו את הפנינים. בכל אניה ואניה ימצא שלשים איש וכל אחת מהן תכיל מן 100 עד 150 חביות. בצי שטריטער אשר ירד זה לא כביר במצולות ים נמצאו כשלש מאות או ארבע מאות איש. גם לפני שש שנים קרה אסון כזה לצי שטריטער ואניותיו נשברו ביום סער ואז עלה הנזק אשר נשא עד 250,000 ל"ש. אמנם בפעם הזאת לא יגדל הנזק כל כך, ופנינים אבדו לו רק את אשר אספו במשך חדש ימים ואת אניותיו עוד יקוה למצא ליד אחד החפים. מקהל האנשים אשר טבעו ביום הזעם היו רק 10% לבנים והנשארים היו מיושבי האיים.


"היום", שנה שניה, מס' 123, 20 ביוני 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה נושאת נפטא התפוצצה בחוף העיר קאלאיס – 1888

חדשות

(אניה בוערת) מחוף העיר קאלאיס מודיעים כי ביום 18 לח"ז התיצבה שם אניה נושאת נאפטא להוליך פילאדעלפי', בליל ההיא טרם תסע לדרכה בקרוה שני מלחים, את כיור האש ומכונותיו, ואת אוצר הנאפטא; ואך עלו משם ויצאו אל החוף פתאום עלתה תמרת אשר ויתאבכו גאות להבה מבטן האניה. האש התאחזה באוצר הנאפט וכרגע נעקר התורן ומפרשיו ועמם כל כלי מעשה ברזל במשקל חמש מאות ככר ויפלו על אניה האחרת אשר על ידה, ותקיא האניה מקרבה זרמי אש אשר התפוצצו כבני רשף בתוך העיר בקול רעש חזק, עד כי נשמע הקול בבולאָננא ודאָווער הקרובות, מספר האנשים אשר הלכו עם האניה 30 איש עם שר הצבא, תשע מהם התהלכו על החוף בעת האסון, שני חובלים ושני מלחים מתו כרגע בהתפרק אבריהם לגזרים ולנתחים, שמונה מלחים התעוררו משנתם ערומים ויקפצו לתוך הים וימלטו ויתרם אכלה אש, והאניה גם היא נחלקה לשני חלקים, אוצר המזון והשמן בער באש כל הלילה, וחלק הראשון שבו המכונה נשארה קימת, כמו שער בנפש הנבונים אשר בקרו את הפגרים כי רב חובל אחד הי' אשם בדבר כי בא לאוצר הנאפט ויצית את הציגאר ובהריח הנאפטא את האש נצחה לאין מכבה.


"קול מחזיקי הדת", שנה חמישית, מס' 3, 25 באוקטובר 1888, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שבר אניה בלב ים – 1888

עזרת סופרים.

מכתבים מעבר לים.

[…]

אנית הקטור „גלינשיאל“, אניה בריטנית, באה היום לחוף נויאָרק מהודו המזרחית, והביאה חמשת אלפים ומאתים טאָנן טהעע (שני אלפים ליטרות הטאַטנן) לנויאָרק, והרב החובל מספר שבהיותו בערב יום העשירי לחדש יולי בים סוף, בלכתו מהאי פעררין ששם לקח פחמים לבוא לזועץ, קם לפתע פתאום רוח סוער וירומם גלי חול גדולים ונוראים ולא נח מזעפו כעשר שעות תמימות, ויכס את עין הים, ולא היה יכול לראות מקצות האניה והלאה. הסער היה חזק עד כי היתה סכנה לעמוד על מכסה האניה, והחול אשר נשא הסער היה בוער כאש צרבת, וכאשר נגעו גרגרי החול בעור בשר האדם הכאיבו כמחטים בבשר החי.

ביום י"א לחדש אויגוסט זה, עזבה אנית הקטור „גייזער“ את ניויאָרק לשוב לשטעטין ולקאָפענהאגען ועליה היו 86 נוסעים, רובם סקאנדינאווים אשר שבו לארץ מולדתם לאירופא, מלבד חמשים מלחים ועושי אניה, ואתמול יום ה' ט"ז אויגוסט לעת ערב, הגיעה אנית הקטור וויעלאנד מהאמבורג להנמל שלה להובוקין, והביאה את הבשורה הרעה, שהאניה הדאנית „גייזער“ התרוצצה בבוקר יום י"ד אויגוסט בשעה ד' קודם עלות השחר, בהפגשה עם אנית הקטור „טהינגוואללא“ שהיא ג"כ אניה דאַנית, אשר באה למולה בעשותה דרכה מדאנעמארק לבא לנויאָרק.

ערפל בעב הענן היה פרוש בעת ההיא על פני הים, ותתרוצצנה האניות אשה באחותה. האניה טהינגוואַללאַ נגחה בראשה בירכתי ה„גייזער“ ותבקע בה בדק גדול מתחת להמכונות, ויפרצו המים אל תוכה, ובשבעה רגעים ירדה מצולה. הנוסעים אשר נמו שנתם לא הספיק אף לעלות על מכסה האניה, למען הציל את נפשם; גם האניה טהינגוואללא שברה את ראשה, והמים החלו לפרוץ גם אל תוכה, אבל המלחים מהרו והחישו לסתום את בקיעיה, במצעות הקש והתבן אשר עליהם ישכבון המלחים והנוסעים, ותנצל. רב החובל מהטהינגוואללא מהר להוריד את סירות ההצלה להציל את הנטבעים מהגייזער, וצלחה בידו להציל י"ד נוסעים ואשה אחת ביניהם וגם י"ז מלחים מאנשי האניה; ולפי זה הציל בס"ה ל"א נפש, והנטבעים היו ע"כ נוסעים, ביניהם הרבה נשים וילדים, ול"ג מאנשי האניה ומלחמה. בס"ה טבעו מאה וחמש נפש. והאניה גייזער צללה וירדה מצולה.

ובראות רב החובל של הטהינגוואללא, כי גם אניתו בסכנה ע"י בקיעיה ושבריה, וירם את נס הסכנה על ראש התורן, וממחרת ביום י"ד אויגוסט בצהרים, עברה אנית הקטור וויעלאנד מהאמבורג על פני הגייזער, וירא רב החובל אלבערט מהוויעלאנד את נס הסכנה ממרחק שמונה פרסאות מרחף על הטהינגוואללא, ויקרב אליה להציל את הנוסעים. הוויעלאנד הוריד שלש סירות הצלה והטהינגוואללא ג"כ שלש סירות, ויעבירו את כל הנוסעים, ועמהם גם המוצלים מהגייזער אל הוויעלאנד.

בהטהינגוואללא היו 455 נוסעים מאירופא לאמעריקא, מלבד המוצלים מהגייזער, וכולם יחד באו בערב יום אתמול שלם על הוויעלאנד לחוף נויאָרק, בהנמל אשר בהובוקין. המוצלים מהגייזער הובאו על חשבון חברת האניות הדאַניות בבית מלון ברחוב גרינוויטש בנויאָרק. כפי שנראה משמות הנטבעים והמוצלים של האניה גייזער, היו כולם כאחד סאנדינאווים, שוועדים, נאָרוועגים או דאנים. רוב הנוסעים לא הלכו שוב לאירופא להשתקע שם, כי אם לפקוד את שארי בשרם ובני משפחתם, ודעתם היתה לשוב אח"כ לאמיריקא, ולפי זה היתה נסיעת האומללים נסיעה של תענוג מרוב כל.

המקום אשר בו נפגעו שתי האניות זו בזו, הוא בצפון ים האטלאנטי, רחוק כשלשים פרסה מהאי סאָבעל, אי הסמוך לפינדלאנד החדשה אשר על ארץ קאַנאַדא תחשב, והוא מקום מוכן לפורעניות, ומקום סכנה בפרט בלילות הערפל. מה"ע „השמש“ יאמר שמספר הנטבעים עולה למאה ושבע עשרה נפש, ומה"ע האחרים יאמרו שרק ק"ה נטבעו. האניה טהינגוואללא שבה אל החוף היותר קרוב להאליפאקס, לרפאות את שבריה.


"המליץ", שנה עשרים ושמונה, מס' 184, 31 באוגוסט 1888, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

S/S Geiser, Thingvalla Line; S/S Thingvalla, Thingvalla Line

אסון בחוף יפו – 1892

באה"ק.

יפו, י"א חשון. – ביום הששי העבר נתכסו השמים בעבים ורוח גדולה וחזקה הביאה גשם גדול, וימטר ה' על העיר גם ליל השבת גם יומו עד היום הזה, אך שמחתנו היתה לתוגה, ויום המנוחה היה ליום זעקה לכל העיר, וזה הדבר:

אניה אוסטרית באה מביירוט ועליה נוסעים רבים ליפו. הים היה סוער מאד, אך בני אניות הקטנות עושי מלאכה במים רבים היודעים תמיד להוריד נוסעים אף בשוא גלי הים, קרבו גם עתה באניות קטנות להאניה האוסטרית וימלאו אניה אחת בני אדם ככלוב מלא עוף וישימו דרכן אל החוף, ובין רגע נהפכה האניה הקטנה וכל אשר בה ירד מצולה. העומדים על החוף מהרו להציל הנטבעים באניות ע"י שטים ויצילו כמה שיכלו להציל ויביאום לבית החולים העברי „שער ציון“, ורופא הבית ומשרתיו עמלו ויגעו כל היום והלילה להציל את אשר יכלו ויהיו הנצולים: ילד אחד חברוני – ומשפחתו כלה, אמו אחיו ואחיותיו כלם נשארו לע"ע במצולה – אם ובת, הבת נשארה בחיים והאם מתה, ושתיהן מבני הספרדים פה. פקיד הממשלה שבא מעיר הבירה לפקח על תקון מערכת המכפלה שהשולטן התנדב ע"ז מנה יפה, הוא ובתו נשארו בחיים ואשתו ובתו הגדולה מתו. החיים מתרפאים בביה"ח והמתים הובלו לקברות.

אשה אחת מצאו על שפת הים ולא ידעו מי היא, ויקברוה היהודים בקברות היהודים, ואח"כ חפשה הפקידות חפציה ותמצא כי מחמדית היא, ותצו כי יוציאוה מקברה ויקברוה בקברות בני עמה.

כפי הנשמע עוד כעשרים איש נשארו בים. היום הזה פלט הים אנשים אחדים מהם, אחד מחכמי הספרדים מטבריא ויתרם לא נודעו, אך זאת ידענו כי באניה הזאת לא היה אף אחד מבני רוסיא.

לדברת רבים, חייבים הם חובלי האניה בנפשות המתים, כי – כדרכם תמיד – עמדו בתוך הים לבקש כסף מהנוסעים ותך הגל בהאניה ותהפכה, ויש נוסעים שנצולו ועמהם היה כסף ותכשיטין, ובתוך המהומה אבד כל אשר להם ולא נודע אם נפל הימה או לוקח מהם. לע"ע נחבאו החובלים – שכלם נצולו – לברוח, אך בטח תשיג אותם יד המשפט ותשלם להם כרשעתם.

זה יום הרביעי אשר לא חדל הגשם וכבר גושמה כל א"י, ואם בראשית החורף כך, באמצעיותו על אכו"כ, והיתה אי"ה השנה הבאה שנת ברכה.

והים עודנו כמרקחה. תמול באה עוד אניה אחת לא יכלה להוריד אשר עליה, וגם היום אניה הרוסית עומדת הרחק משפת הים, ורק הפאָסט הורידה לע"ע, והאנשים והסחורה אשר הביאה נשארו לע"ע עליה.

י"ג.


"המליץ", שנה שלושים ושתים, מס' 244, 17 בנובמבר 1892, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית הללאיד האוסטרית טבעה בחול – 1896

קאנסטאנטינאפיל.

[…]

אנית הקטור „איליקטרא“ אשר לחברת הללאיד האוסטרית, אניה גדולה טוענת משא 3300 טאן, יצאה בליל כ"ח חשון מקאָנסטאנטינאָפיל לטריעסטה טעונה חטים וסחורות שונות, וגם מאה ושלשה ועשרים נוסעים, ויהי אך הרימה עגונה ותחל לצאת מתעלת החוף, הושלכה בסערה מול אחת האניות הבריטיות אשר על מבוא החוף, ותנקב האניה האוסטרית ומים רבים החלו לחדור דרך הנקב אל האניה פנימה. וירא רב החובל כי סכנה מרחפת על הנוסעים וימהר להטות האניה אל החוף ויטביעה בחול אשר על שפת איסקוטאר. אז מהרו אניות קטנות רבות להציל את הנוסעים והחובלים והמלחים ויצילו את כולם איש לא נעדר.

כרזת פרסומת של חברת הלויד האוסטרי, סוף המאה ה-19. המקור: ויקישיתוף

"חבצלת", שנה עשרים ושבע, מס' 9, 20 בנובמבר 1896, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלח נטרף במימי יפו – 1887

יפו.

יום א' ר"ח אייר.

הסתיו עבר והחרף חלף לו, ויושבי היבשה יתענגו על נועם האביב ועל רוח הצח שיפוח לרוח היום, ורק עוברי ארחות ים ועוד יותר עושי מלאכה במים רבים המה יתענו מתגרת יד הרוח כבחרף כן גם בקיץ; במשך שבוע החולף הי' שלטון הרוח גדול מאד, הים הי' כמרקחה וגליו שטפו ועברו חק עולם ויעלו היבשה ויסחפו את הרפסודות שהונחו על החוף ויביאום בתוך הים, חובלי סירות הדוגה ומלחי הים אשר לומדו לשחות במים עזים ירדו המימה להציל את הגזילה שגזל הים, אבל לאסונם הוליך הגזלן את גזילתו הרחק מהחוף, ויפגרו המלחים מרדוף וישובו אל החוף, ורק אחד מהם איש אשר אמיץ לבו – והוא כושי – חשב לו לחרפה לשוב על עקבו ריקם וישלך נפשו מנגד ויבא בנבכי הים; העומדים על החוף הביטו אחריו לדעת היצליח בדרכו, והנה פתאום נעלם מעיני רואים, ויאמן העם כי שטפתהו מצולה, וירדו מרעיו לבקשו ולהצילו מרדת תהום, אך לעומת שהלכו כן באו ולא מצאוהו.

אחרי עבור זמן קט נראה בלב ים דג אשר בשם „כלב הים“ יקרא ובפיו טרף אנוש, ובעזרת כלי הצופים נראה האיש הנאבד ויכירוהו בעורו אשר חשך משחור, הדג ירד ועלה פעמים אחדות כמתפאר בטרפו לאמר נסו נא להצילו מידי.

למראה הדבר התעוררו שנים מלחים וישובו לשחות בים – למרות זעפו – למען הציל את אחיהם, אבל הה! גלי הים פתחו לועם ויבלעו גם אותם, להיותם טרף לחיית הים גם המה.

אחרי נח הים מזעפו נמצאו השנים פגרים מתים, והראשון לא נמצא עד אשר חפשו אחריו רעיו חפש מחופש וימצא ביום הזה – ארבעה ימים אח"כ – והוא פצוע מנשיכת הדג, ונקל להבין כי כל רוח חיים לא הי' בו.

י. נ.


"חבצלת", שנה שבע עשרה, מס' 23, 1 במאי 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מראש התורן – 1873

דברי הימים.

רוסיא.

[…]

מריגא הגיעני מכתב מאחד מאוהבי הנאמנים והודיעני כי אחד ממלחי הספינה [מאטעראז] עלה על ראש התורן לתקן שמה דבר מה וישבר התורן מראש הספינה ויפול הוא על הגשר הגדול בלי שום היזק ופגע רע ויקם וילך למעשהו. רק התורן נפל על שני אנשים אשר באו שמה לקחת הסחורה מהספינה וימותו תחתיהם. השופטים חרצו משפטם שבעל הספינה יכלכל את שתי האלמנות ובני המומתים, את הנשים כל ימי חייהן [אם לא יקחו להן אנשים] והבנים עד אשר יגדלו ויהיו לאנשים.


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 43, 25 ביוני 1873, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.