ציד הפנינים על האי ציילאן *)
אין חזיון נחמד ונעים לעיני בן אייראפא כמראה חוף לשון הים אשר אצל קאנדאטחי בימי ציד הפנינים (פערלענ-פישערייא), הככר השמם והעיף הלזה, ששם דומיה שוררת בכל ימי שנה, לפתע פתאום יהפך והיה לגיא חזיון מלא תשואות והמולה גדולה, המוני אנשים רבים לאין מספר, משונים בצבע עור פניהם, בעלי אמונות שונות, וילידי ארצות שונות, נחפזים רצים הנה והנה, הסכות והאהלים הרבים הנטועים למלוא ארך החוף, סירות הדוגה הרבות העומסות אוצרות וסגולות, השבות לעת הצהרים מסלעי הפנינים (פערלענבאנקא), שאון הקול „הידד“ אשר ישמע מפי בעליהן, בראותם את סירות הדוגה קרובות אל החוף, כל אלה חברו יחד לחזיון פלא, הפועל בחזקת ידו על נפש הרואה. בהגיע תור ציד הפנינים, אז יבדקו בראשונה את הסלעים בים אשר שם מקום קליפות הפנינים (פערלענמושעל) לדעת את כמותם, ואת מעמדם, אם כבר הבשילו את קצירם, וכאשר יודע להממשלה כל הפרטים האלה, אז תמכור את הרשיון לאנשים המרבים במחירו, ימי ציד הפנינים ימשכו מחדש פעברואר עד חדש אפריל, אך ההפסקות והמעצורים הרבים ימעיטו את ימי הציד עד שלשים יום, ההפסקות הגדולות הנה ימי החגים והמועדים הרבים אשר יחוגו הצוללים בים בני אמונות וכתות שונות.
ביום הראשון יאספו הצוללים בסירות דוגה על לשון הים, בשעה העשירית בערב, ירה יירה מכלי התותח הרחק מן החוף, קול הרעם הזה קול מבשר הוא לצוללים, כי ימהרו יחישו לרדת הים בסירותיהם. כעלות השחר יגיעו על סלעי הפנינים הרחוקים דרך עשרים פרסאות אנגליות מן החוף, ומן עלות השמש עד הצהרים יעלו את קליפות הפנינים מקרקע הים, אז ישובו יעופו על כנפי רוח ים, באניותיהם אל החוף. כבואם ימהרו בעליהם להוציא את אוצרותיהם מן האניות, הרק יריקון למען תוכלנה לשוב הימה טרם בוא השמש. ואם גם יחסר שללם ביום אחד, בכל זאת אור פני בעליהם לא יפילו, כי הברא מינים או הקוסמים הנמצאים אתם, ואשר בהם בטח לב אנשי הציד האלה מבטח עז, גם למרות איני הנסיון אשר יכזבם על פניהם כפעם בפעם, הקוסמים האלה הם בחלקות ישיתו למו, ויתנו עז לתקות אנוש השואף להרבות הון, ונקל למו להבטיחם על שלל יתר מאד ביום מחר.
כל סירת דוגה כזאת תכיל בקרבה עשרים אנשים מלבד האלוף אשר לראשם (קאפיטאן) חצים הם מלחים ותופשי משוט, ועוזרים להצוללים לעלות מן המים, וחצים הם היורדים מצולה להעלות את הפנינים, חמשה, חמשה, ירדו חליפות, אלה עולים ואלה יורדים תחתיהם, למען תת רוח לכל איש ואיש, להחליף כח בין צלילה, אחת לחברתה, ולהגדיל ולהאדיר את מהירות רדתם הימה יקחו הצוללים אבנים גדולות הנמצאות על כל אחת מהאניות במספר חמשה, האבנים האלה הם ממין סלע אדמדם בתבנית פיראמידית, ובקציהן האחד נמצא נקב גדול, אשר בו יתנו חבל ארוך, וכל אחד מהצוללים בהיותו נכון לדלג הימה, יחזיק באצבעות רגלו הימנית את החבל הקשור באחת האבנים האלה, וברגלו השמאלית יאחז בשק הארוג במעשה הרשת, (כי ההודיים יוכלו לשרת באצבעות רגליהם כאשר ישרתו האיירופיים באצבעות ידיהם) ואחרי תפשו בידו הימנית בחבל אחר הקשור אל האניה, ואחרי סתמו בידו השמאלית את נחירי אפיו יקפוץ אל המים, שמה ישים את השק על צוארו, ובמהירות עז יקבוץ אל תוכו את קליפות הפנינים כאשר תשיג ידו לאסוף בזמן הקצר אשר יוכל להתמהמה במצולות ים, משך הזמן הזה על פי הרוב הוא בערך שני רגעים, אח"כ ישוב אל מצבו כבתחלה, ובמשכו בחבל יתן אות אל רעיו אשר באניה, והמה ימהרו ימשכוהו אל על, בחבל אשר הוא מחזיק בימינו, ואז תשאר האבן על מקומה בקרקע הים עד כי ימשה אותה הצולל בשובו אל האניה, כל הפעולות האלה הנה דורשות כח אמיץ מאד, הן מלבד המים אשר יזובו מאזני הצולל ומנחירי אפו בשובו אל האניה, יזוב גם דם רב ממוצאי האיברים האלה, ובכל זאת לא ימנע הצולל מצלול שנית במים בהגיע תור רדתו תהומה.
על פי רוב ירדו הצוללים ארבעים עד חמשים פעמים ביום, ובכל פעם ופעם יעלו אתם בערך מאה קליפות (מושעלן), ויש אשר יסוכו את בשרם בשמן, ואת אזניהם סתום יסתמו, ויש אשר ירדו הימה מבלי הכין להם מאומה, לרוב יתמהמהו במים כשני רגעים אך יש גם המפליאים לעשות ויעצרו במים ארבעה וחמשה רגעים, צולל כזה ראו גם עיני ויהי לנס.
הסכנה הגדולה המרחפת על ראש כל צולל בהיותו מתחת למים, היא קרבת התנין האי (האי פיש). התנין הזה נמצא לרוב בכל הימים ומשנים קדמוניות היה יהי' לאבן נגף לההודיים החרוצים בכל מעשיהם, ואם אמנם יש צוללים רבים אשר ידם רב להם להמלט מיד המשחית הזה אף בהיותם מתחת למים, אך פחדו הגדול אשר יפול עליהם, הוא יתן מכשול לרגלם, וירפה אתת ידיהם במלאכתם, והעם הסכל והנבער מדעת הלזה מרוב פחד ומגור יחיש מפלט לו אל עזר נשגב ממערכות הטבע, וטרם יקפצו המימה, ישאלו עצה מהכהנים או הקוסמים העומדים עליהם, וכל היוצא מפיהם לא יאחרו לעשותו, כי מאמינים המה בהם אמונה שלמה, לרוב יצוו עליהם קוסמיהם להתפלל תפלות שונות, ולעשות מעשים זרים, ואמונת האנשים האלה בקוסמיהם חזקה עד מאד, עד כי לא תירף ולא תמוט גם אם יכחיש המקרה את אמרתם, והבטחתם תשאר מעל. הממשלה היודעת להלוך לרוח האנשים האלה, למען ילוו על הצוללים וארחו עמם לחברה באניות, כי גם הצוללים המהירים מאד במלאכתם, לא יקפצו המימה בטרם יתפלל הקוסם בעדם וטרם יברכם. בשפת מאלאבאר יכונו הקוסמים בשם פולאל-קאראס או אוסרי ההאי (האי-בינדער) מהקוסמים האלה אף כי נבלים ונוכלים המה, וכל מזמתם היא רק לגנוב פנינים ככל אשר תמצא ידם, בכל זאת מרוב בטוח לב הצוללים בם, יכבדו על פני בעלי האניות למרות עיניהם. הקוסמים האלה ישימו ערמה מבטחם, ובשקר יסתרו והצל יצילו את כבודם מקלון, אם יקרה אסון לאחד הצוללים. מאז באה ממשל האי ציילאן לענגלאנד, קרה פעם אחת, כי השחית התנין האי את אחד הצוללים, אז דרוש נדרש ראש הקוסמים לתת דין וחשבון על האסון הזה, והקוסם הזה לא נפל לבו עליו וישב אותם כדברים האלה לאמר: הנה קוסם זקן אחד, איש ריבי מתמול שלשום בטל את השבעותי אשר השבעתי את התנין, ולדאבון לבי לא נודע לי הדבר עד היום הזה, אך עוד אוכל לתקן את המעות, וגם ידי רב לי להבטיח נאמנה כי במשך ימי ציד הפנינים הזה לא יקרה עוד כל אסון ופגע, והצלחת הקוסם עמדה לו בעת הזאת, כי מן הוא והלאה לא הרעו עוד התנינים בכל ימי השנה ההיא, והצוללים האמינו כי יד הקוסם הצילתם משני ההאי, ומני אז העריצוהו ומשנה כבוד הנחילוהו.
שכר פעולת הצוללים הוא כפי החוזה אשר יעשו עם בעלי האניות אשר קבלו את הרשיון מהממשלה, או כי יתנו להם כסף חלף עבודתם או יתנו להם את חלקם מן הציד אשר יביאו, גם שחוק ישחקו אז ויטילו גורלות, במכרם קליפות סתומות, מבלי אשר ידע הקונה או המוכר, הנמצאו בקרבם פנינים ואם לא.
ברדיטשוב.
דוד הירשבערג
*) מספר מסעי פערציוואל.
"הכרמל", שנה שלישית, מס' 16, 28 בנובמבר 1862, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 