דברי הימים
בכח גדול ובזרוע נטויה נעור הכפיר הבריטאני ממעונו, כלי התותח של הצי האדיר האנגלי החלו לעבוד את עבודתם, מנחיריהם יצא עשן, נפץ וזרם ואבני אלגביש, ונחל גפרית אשר נתך ארצה על העיר אלכסנדריא רבתי עם ומלא תשואות, החריבה ויהפכה לגלים נצים, כאבני גיר מנופצות פור התפוררו המצודות אשר הקים ערבי פחה על יד החוף, וכמוץ יסוער מגורן כן עלו בסערה כל הסוללות והמבצרים, עדי אשר נשקה אש גם בבתי העיר, וסערת ההמון חימה יצאה, ויתנפלו על שארית פליטת בני אייראפא כבוצרים על עוללות, ויעשו הרג ואבדן נורא. ככה היתה לשמה עיר משוש וחמדה סגולת המלכים והמדינות, וכל הודה ותפארתה יחד על עפר נחת, ועמה יחד כעוף התעופף השלום, וצללי עלטה ואפלה נטו על כל ארצות אייראפא. נהמת הכפיר הבריטאני ונחרת כלי התותח, סופה וסערה ולהב אש ונאקת חללים, כל האותות והמופתים והמוראים הגדולים האלה, סללו מסלה חדשה לשאלת מצרים, אסיפת הקאנפערענץ ומועצותיה נהפכו כקשת רמיה, נחבא קול הדיפלאמאטים מפני רעם כדורי מות, וכוכב השלום אסף נגהו לנגה ברק החנית.
ביום העשירי לחודש זה הודיע המצביא על אניות אנגליא, ה' סיימור, במכתב אל שר העיר אלכסנדריא, כי ביום שלמחרתו בשעה הרביעית בבקר ימטירו כלי התותח כדורי מות על פני מצודות אלכסנדריא, אם לא ימסור המצודות שבנה לידו בשלום, והציר האנגלי היושב באלכסנדריא שלח אל ראש שרי מצרים ספר כריתות (אולטימאטום), ואל ציר הסולטאן, דריוש פחה, הודיע, כי מידו ידרוש ערובה נאמנה ובטחון לשלום הקעדיוו לבל יקראהו אסון. גם זאת הודיע המצביא בספר הגלוי, שאניות צרפת תעמודנה מרחוק בעת אשר כלי התותח של האנגליים יתנו קולם. אחרי פרסום הדברים האלה עזב הציר האנגלי את מושבו באלכסנדריא ויבוא אל האניה של המצביא ה' סיימור. גם הציר האנגלי היוב בבירת ממלכת תוגרמא הודיע לתוגרמא את החלטת ממשלת אנגליא ופקודתה אשר נתנה אל שר האניות סיימור, ולתשובה על ההודעה הזאת, שלחה ממשלת תוגרמא ספר גלוי אל כל הממלכות, אשר בו תאמר, כי החלטת אנגליא נחשבת בעיניה כהסגת גבול זכיותיה ופגיעה בכבודה, ועל כן תקוה כי אנגליא לא תבצע את חפצה ותשיב את פקודתה ריקם – אולם יחד עם מחאת תוגרמא יצאה החלטת אנגליא אל הפועל. ביום 11 לחודש זה בבוקר התאספו כל אניות המלחמה של אנגליא, וכל נחשי הנחושת האדירים והנערצים קמו נד אחד, ויחלו לקלע כדורי נפץ אל מצודות החוף, וגם כלי התותח אשר בתוך המצודות פתחו את פיותיהם ויקלעו כדוריהם אל האניות, אך עד ארגיעה נדמו כלי תותח רבים אשר בהמצודות, כי חזק עליהם מטר כדורי האנגלים, וכדוריהם לא נחתו בתוך מגני הנחשת האיתנים והבצורים. עוד ביום הראשון של היריה בלי הפוגה הצליח ביד אנגליא לכתוש ולנתוץ מצודות רבות, אך עוד לא נחו כלי התותח של האנגלים, ויוסיפו גם ביום שלמחרתו לשבור ולפוצץ את כל המצודות כשבר נבל יוצרים, עדי אשר בשעה החמישית אחר הצהרים התנשא על המצודות על מרומי קרת דגל לבן, לאות ברית שלום ומסירתם את העיר ביד האויב, ורק אז הרפו כלי התותח מהקיא כדורי בלע על העיר.
הידיעות ע"ד מהלך המלחמה הן שונות ומכחישות אשה את רעותה. לפי הידיעות הראשונות אשר שלחו שר צבאות אנגליא, התפוצצו כל המבצרים והמצודות, וכלי התותח של המצרים לא הצליחו לקלע את כדוריהם אל קשקשות הנחשת של אניות מגן האנגלים, ואנשי צבאות מצרים התרפו ביום צר ולא מצאו ידיהם ורגליהם, ויהיו כתבן ומספוא למאכולת כלי התותח האנגלים. אולם הידיעות האחרונות מבטלות את הראשונות, ומתארות את מהלך המלחמה בדברים האלה, כי תותח האנגלים נפצו ככלי יוצר כמה מבצרים רעועים, וביותר סבלה העיר בעצמה מן היריה הנוראה. אנשי צבאות המצרים נלחמו כאריות, וגם כלי התותח אשר להם עשו פרעות בחיל אנגליא, וחיל המצודה „ספאק“ הגינו ע"ע בכח נמרץ נגד שתי אניות נחושה, ולא יכלו האנגלים להתגבר על חיל המצודה עדי חשו לעזרתם עוד אניות אחרות עם חיל עצום ורב, ורק אז עצרו כח לנתוץ את המצודה. הן אמנם חיל המצרים נגפו לפני האנגלים ונאלצו להניד את רגליהם מן המצודות, אך גם בחיל אניות אנגליא נפלו חללים רבים. גם בזאת שגו האנגלים, בחשבם כי העלאת הדגל הלבן על מרומי אלכסנדריא הוא לאות ברית שלום, באמת נודע הדבר עתה כי אך בתחבולה עשה זאת ערבי פחה, לתת יד לצבאותיו לצאת מן העיר. המצודות נטושות, ואנשי הצבא הפרועים לשמצה והמשתובבים משובה נצחת בלהט קנאת הדת, נפוצו בכל ארץ מצרים, שערי בתי האסורים נפתחו, וכל הפושעים יצאו לדרור, ותהי ראשית מעשיהם להגיר על ידי חרב את שארית בני אייראפא. התבערות תפרוצנה בכל שעה ושעה באלכסנדריא, והאודים המוצלים מאש כלי התותח עולים על המוקד באש זרה ולפידי בוז אשר יפיצו מסביב חרשי משחית וקנאים לוהטים. נוראה ההמהפכה בעיר העתיקה אשר חדשה כנשר נעוריה בשנות יובל האחרון. מן מספר 85,000 בני אייראפא אשר ישבו בה, רובם נעו גם נדו, הם וכל אשר להם הוטלו מן סערת המקרים והפגעים, רבים חללים הפילה המהומה הראשונה בעת אשר קרבו אניות המלחמה של אנגליא וצרפת אל החוף, ושארית הפליטה אשר אבד מנוס מהם בימי הזעם האלה, תחת הרוגים נפלו בידי בני עולה אסירי בתי האסורים, לערך מאה איש מבני אייראפא האומללים בקשו מפלט בתוך בית „הבאנק האטטאמאני“ ויעמדו על נפשם בכח נמרץ, אך הבעדואינים הפראים פרצו בחמת אפם אל הבית וישפכו דם נקי עד אשר לא הותירו כל נשמה. כאשר באו אנשי צבא אנגליא אל העיר, נראה לעיניהם מראה מוראה ונגאלה, דם ואש ותמרות עשן בכל מדרך כף רגל, נבלת התמימים ההרוגים כסוחה בקרב חוצות, ומהפכת אלכסנדריא כמהפכת סדום ועמורה. ההמון כים נגרש השקט לא יוכל, הזדון וקנאת הדת קמו למטה רשע, והתאות השפלות הסירו רסן עול מלכות ומוסר, ורוח ערבי פחה הנגיד ומצוה מרחפת על פני ההום הנורא הזה. שר הפרעות הזה, אשר זה מקרוב נשא חן וחסד ושורת כבוד מאת הסולטאן, הוא נתן צו להרוג את הקעדיוו, ובאורח פלא נצל הקעדיוו ממארב שוטניו, וימלט הוא עם ציר תוגרמא דריוש פחה לאניה אנגלית, ומושל המצרים נטה את שפרירו והוד מלכותו על אנית ממלכה הנלחמת כעת בארצו.
[…]
"הצפירה", שנה תשיעית, מס' 26, 18 ביולי 1882, עמ' 201-202. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 