צי המלחמה האמריקני.
הפסקת היחוסים בין ממשלת ארצות הברית וגרמניה אינה צריכה להביא בהכרח גם לידי מלחמה בין שתיהן. שמענו כבר בנדון זה גם את דעתו של וילסון וגם את דעותיהם של מנהלי גרמניה המקוים, על יסוד היחס הידידותי, ששרר בין הממשלות האלו לפני המלחמה הנוכחית כי מלחמה לא תפרץ ביניהן. גם העתונות של ממשלות המרכז מראה, כי הצעד הזה היה פתאומי יותר מדי ויש לקוות כי וילסון יבין את המצב האמתי, יתפשר אתו ולא יכריז מלחמה על גרמניה הרוצה להיות גם להבא בידידות עם ממשלת ארצות הברית. אך מן הצד השני הודיעונו כי גם את האפשרות השניה חשבה גרמניה, ובעשותה את הצעד המכריע של הכרזת ההסגר דאגה גם ליחסה של אמריקה התחשבה גם עם כחותיה של אמריקה ועם העזרה שהיא יכלה להושיט לאויביה בעת השתתפותה במלחמה נגדה.
כחותיה של אמריקה, אמרנו, וכחות אלה הם בעיקר כוח אחד – כח הצי, כי לא צבא היבשה ולא אמצעי מלחמות היבשה הגיעו באמריקה לידי התפתחות כזו שבעזרתם תוכל לעמד נגד אויב מסוכן כגרמניה. גם האפשרות להשתמש בכחותיה המעטים היא רחוקה מאד מן המציאות בסבת המצב הגאוגרפי, ז"א בסבת רחוק המקום בין גרמניה ואמריקה ובסבת המצב הפוליטי. ז"א היחס ההדדי בין אמריקה ויפן ובין אמריקה ומכסיכו.
ובדברנו, על כן, על אפשרות מלחמה בין שתי הארצות ובתור תוצאה מזה, על עזרתה של אמריקה לממשלות ההסכמה עלינו להתחשב בעיקר רק עם הצי האמריקני שהוא הנהו כה גדול אם כי לא כח מכריע. אמנם לא ידוע מה יוכל לעשות הצי האמריקני במקום שהארמדה האנגלית ביחד עם הצי הצרפתי והאיטלקי לא יועילו. אך מענין בכל זאת לדעת מה כחו של הצי האמריקני ובאיזו מדרגה הוא עומד בין ציי העולם.
הצי האמריקני הנהו הצי השלישי בעולם אחר הצי האנגלי והגרמני. הוא מורכב מן 31 צלבנים משורינים שנבנו במשך 20 השנים האחרונות ואשר משקלם מגיע ליותר מחצי מליון טון. עשרה מן הצלבנים האלה הם גדולים ביותר ודומים לדרדנאוטים הארופים עם משקל של רבע מליון טון. הם מזוינים כל אחד בעשרה תותחים של 35 ס"מ, בשנים עשר תותחים של 30,5 ס"מ ועבי שריונם מגיע ליותר מ 34 ס"מ. מהירותם אינה גדולה כמו זו של הצלבנים הארופים ומגיעה רק ל 18 או לכל היותר ל 21 קשרים בשעה.
הצי האמריקני הגדול הזה מצטין בעיקר בדבר אחד והוא: הכעור המיוחד שלו, אם אפשר לאמר כך. הכל מסודר בו בהתחשבות יותר עם הצד הפרקטי ולא עם האסטטי. אין אנו פוגשים בצי הזה את אותן האניות היפות הערוכות בפרופורציה ובסדר נאה. האמריקנים דאגו גם יותר לגדלן של האניות ולרבוי תותחיהן מבלי להתחשב עם מהירותן ועם בנין אניות אחרות קלות וקטנות שתמלאנה תפקיד של מרגלים בשדה המלחמה.
בעת שממשלות אנגליה וגרמניה השתדלו בעיקר לבנות אסקדרות של צלבני-קרב גדולים שמשקלם יגיע מ 30 – 28 אלף טון כמו ה„ליוצוב“ הגרמני וה„קוין מרי“ האנגלי (שניהם טבעו במלחמת סקגרק) לא בנתה אמריקה אף צלבן מטפוס זה משנת 1902 ועד עתה.
בשלש עשרה אניות גדולות שעל הצי האמריקני (טפוס „ושינגטון“ „קולורדו“ „מילבוקה“ וכו') שמשקלן מגיע מ 10-16 אלף טון מורגש בעיקר חסרון אחד והוא אי-מהירותן ביחס לצלבנים האחרים. המהירות הכי גדולה של אניות המרוץ האמריקניות מגיע ל25 קשרים בשעה – מהירות שמספיקה רק בכדי להמלט מן הצלבנים האויבים.
אל האניות האלו יש עוד להוסיף 3 צלבנים ממדרגה שלישית ומטפוס ישן (נבנו בשנת 1891 ו1895) שאין להם ערך חשוב במלחמת ים מודרנית וכעשרה מוניטורים אשר גם ערכם אינו גדול מפני השנויים המרובים שחלו בתכסיסי מלחמות הים הנוכחיות.
ערך חשוב יש ל68 הטורפדים האמריקנים שנבנו משנת 1916 – 1901 אף כי גם מהירותם בתוך טורפדים-רודפים היא קטנה ביחס לטורפדים הארופים ומגיעה רק ל28 או לכל היותר ל31 קשרים בשעה (טפוס „ורינגטון“). אותו הדבר אפשר לאמר גם בנוגע ל60 הצוללות השיכות לממשלת ארצות הברית שחלק מהם כבר מוכן וחלק עודנו נמצא בנמלי הבנין.
כפי שאנו רואים עומד הצי האמריקני בין הציים הכי אדירים בעולם אך יש לקוות כי אמריקה לא תצטרך להשתמש בו ותבין שאין לה לחכות לרוחים גדולים במלחמה הנוכחית אלא אם תשאר בנאוטרליותה.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 133, 18 במרץ 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 