דברי הימים
עַל הַיָּם.
שגגות שיצאו מלפני השליטים. – אניות מרוץ ואניות סוחר ומשא. – תכונת אנית המשא. – המין הנקרא אנית צבא. – מה מובילים באניות ההן? – תועלת כלי התותח. – דוגמה ממלחמת האנגלים עם הבורים. – ערבוביה מוכרחת. – מנהג היאפאנים בראשית המלחמה. – בטחון נפרז. – מה היתה השמירה אצל וולאדיבוסטוק? – הסטאטיסטיק ל אניות יאפאניות. – האם אפשר ליאפאנים להוסיף לקנות אניות? – במה תוכל יאפאן לבטוח? – המצב שנשתנה לרגל הרפיון. – זה לעומת זה: פורט-ארטור וּוולאדיבוסטוק.
תְּלוּנוֹת הָעָם הַיַאפַּאנִי. דברי האסונות והאבדות בים הרעישו באמת את לבות היאפאנים, ונכונה השמועה שבאה שלשום בתלגרמות, כי סערת דעת הקהל הולכת ומתחוללת בשצף קצף, ורבים תולים את הקולר בראש המצביא קאמימורא. אמנם לתלונות כאלה אין ערך קיים. בעידנא דריתחא הן עושות רשם, ואח"כ הן נשכחות ומשתקעות. בנוהג שבעולם, מצביא אשר לא יצליח הוא נתון לחרם ולגדופים, גם אם איננו נופל בכשרון ובעבודה מחברו המצליח. אבל אם יש פה אשם, הנה הוא תלוי בכל ההנהגה היאפאנית. השעה הראשונה שהיתה משחקת להם בראשית המלחמה בים, כנראה, יִשְׁנָה את חוש זריזותם ותנענעם בעריסה להרדם על הדפנים. ביחוד נראה הדבר הזה אצל וולאדיבוסטוק. החוגרים התהללו כמפתחים, וסגנון ההודעות היאפאניות היה כה עליז ונשא, עד כי אפשר היה לחשוב, כי וולאדיבוסטוק כבר נפלה, ורק שאלת הזמן היא, אם עתה, או לאחר איזה עדן קצר יבואו אליה. ועל הים שטו בין כה וכה אניות המשא היאפאניות שוט ונשא אנשי צבא וצרכי מלחמה וחומר לבנין, בלי לוית אניות מגן או אניות מצפה סוככות עליהן. קרוב לאמת, כי קלות דעת זו נזרקה ביאפאנים בשבועות האחרונים. כפי אשר אנו זוכרים את פרטי התכסיס מהתקופה הראשונה של המלחמה, היו תמיד המגנים הכבירים, אדירי איומה למין השריונים או למין אניות המרוץ, מלוים את הטראנספורטים. רגילים היינו לשמוע יום יום מהמקור הרשמי הרוסי ומהמקור הרשמי היאפאני, כי אצל גדות קוריאה נראו כך וכך אניות משא בלוית ספינות מגן. בתחלה היו אניות הצבא נוסעות, והיו גם מקלעות באחד המקומות את „רמוניהן“, ולפעמים לא התכוונו לידות כדורי מות במקום ההוא, כי אם לעשות בלטיהם וקסמיהם ולהסב את עיני הרוסים מן המקום אשר שמה פניהם מועדות, ותחת המסוה הזה אשר פרשו אניות הצבא, היו אניות המשא באות ומקריבות אל גדות הים גדודים גדודים של אנ"צ ממלאים אותן כגוב גובי „עם הצאצאים והצפיעות וכל שלטי הגבורים“. אנו זוכרים את הספורים המבהילים במה"ע האנגלים ע"ד מדרגת הצפיפה בתבות-השיט ההן. יש אשר האניה היתה מכילה עפ"י החק אלף איש, והיו מובילים בה אלפים, ותחת מאה סוסים – מאתים, ושבילי ברזל בעד המסלות ושקי שקי אורז ותלי תלין של כדורים ואבק המורה. שערו נא בנפשכם אניות כאלה טעונות מאד מאד נוסעות בלי לויה, בלי מגן וצנה, בים אשר מסביב לו יש צי אדיר רוסי אחד בפורט ארטור, ואחד מהעבר השני בוולאדיבוסטוק! הן 5 אניות המשא יחד הן כקליפות השום בפני אנית מרוץ אחת!
הַשַׁיָרוֹת הַמְצוּיוֹת. אמנם גם אניות המשא אשר בהן מובילים גדודי צבא „לא אלמנות הן“ מכלי תותח מהירי היריה, ומקני רובה, ומכלי חומר ובשעת הדחק יכולים לירות גם מאניות כאלה. אבל אינו דומה כלי תותח בשדה, בהערכו במצב מכוון לתעודתו, ובהיות אנשי צבא משמשים בו ופקידים מומחים משגיחים עליהם ומנצחים על המלאה – לכלי תותח אשר יובלו באניה טעונה משא כבד. באניה כזאת אין רוח להסתדרות אנה"צ בחק התכסיס שורות שורות „איש על מחנהו ואיש על דגלו“. ואמנם חק הוא, כי בהוביל האניות כלי תותח צריכים גם צבא רכב להיות שם. אך גזרה זו – אין רוב הצבור יכולים לעמוד בה. מכל המאמרים בעניני תכסיס נקל להוכח לדעת, כי אין מחנה הצבא מובל באניות מינים מינים נפרדים, אך הערבוביה היא לפעמים הכרח אשר לא יגונה, ולא רק בעת המלחמה ביאפאן נראה זאת, אך זאת היתה גם בעת מלחמת האנגלים באפריקא הדרומית, והאנגלים הלא עשירים הם וכבדים באניות מאין כמהם, ובכל זאת מעשים בכל יום היו, כי מקצת אנשי צבא הובלו באניה אחת, ומקצת המכשירים, הסוסים, הצידה וכו' הדרושים להם – באניה אחרת, ולפעמים בא המשלוח הראשון והמשלוח השני לא בא, ואז אי אפשר היה לסדר את המחנה כראוי במחוז החפץ ובמקום המועדה. לכן לא יצויר כי תוכל אנית משא להגן על עצמה אף אם יהיו בה אנשי צבא צפופים ומעורבים עם חומר רב ונשק וכלי משחית. אניות המלחמה העשויות לכך יכולת תמיד לדוש בעקבן אניות כאלה. זאת ידעו היאפאנים, ולכן היתה הובלת אנה"צ בתחילה עשויה בזהירות גדולה. אך בשבועות האחרונים זחה דעתם של היאפאנים עליהם לרגל המקרים, וישכחו כי יש צי בוולאדיבוסטוק, כי כל כך הרבו לדבר ע"ד וולאדיבוסטוק הסגורה, עד כי הם בנפשם החלו באמת להאמין שהיא סגורה, וישוטטו על הים הקוריאני כמו לטיול בעלמא, ולכן מצאתם הרעה הזאת, רעה גדולה אשר לא לבד תסב נזק עצום למחנה הצבא. כי גם הפכה את הרך הבטוחה לדרך מלאה חתחתים.
חֹסֶר מִשְׁמֶרֶת. ועוד בדרך אחר נכתם עון היאפאנים, כי לא נתנו לאניות המשא האלה סירות הצלה כדי הצרך. בתלגרמות נזכר המעשה אשר עשו מצביאי האניות הרוסים, כי נתנו זמן לאניות שעליהן התנפלו להכנע, או להציל את אנשיהן. יסוד הדבר הזה הוא בנמוסי ספני המלחמה. כשמתנפלת אנית צבא על אנית משא שהיא חושדת אותה בהובלת אנ"צ – אז עפ"י החק נותנת היא שעה קצרה לאנשי האניה המוקפת להציל את נפשם, ורק אחרי תום הזמן הזה תכונן. מהדין והחשבון ששלח האדמיראל סקרידלוב אל כבוד הקיר"ה הננו רואים, כי הרוסים שמרו את החק הזה לכלליו ופרטיו – ומדוע אפוא לא הצילו היאפאנים את נפשם? יען כי האניות יצאו מן החוף בלי סירות הצלה די הצרך. זה הוא עון פלילי, ולא דמיון הוא, כי אם דבר נכון מאד, שהאנשים אשר עסקו בזה צריכים לתן את הדין. כל מלחמה היא מלאה מתחלתה ועד סופה מסירת נפש; אין המצביא חס על חיי אנה"צ בשעת הדחק ובסכנה. אבל כמו שיש הרשות למצביאים לחתור אל מטרת תכסיסם, כן גם חובתם היא להמנע מכל סכנה במקום שאין צרך, מפני שאין זאת גבורה כי אם הפקרות.
יִתְרוֹן הַזְרִיזוּת. הדבר איננו, בכלל, ברור – מה עשה הצי של קאמימורא מראשית המלחמה ועד היום. הוא נגש פעם אחת אל וולאדיבוסטוק, וימטר שם איזה כדורים, ולא הרע למבצר, ויעתק משם לסביבות ויחן. רבים חשבו, כי הוא חונה שם למען עצור את הצי הוולאדיבוסטוקי מצאת, אבל הנסיון הראה, כי הוא לא ידע בצאתו ובבואו. אם לא היתה לו היכלת להקדיש מלחמה על וולאדיבוסטוק, אז היתה חובתו להתיאש לע"ע מן הקרב הזה, ותחת עמוד בלי מעשה, וכמו שהוברר כעת, גם בלי שמירה, וללוות את אניות המשא ההולכות מחופי הים של יאפאן אל חופי הים של קוריאה. אחרי כי גם זאת גם זאת לא עשה – יש הרשות באמת לא לתבוע את קאמימורא לדין או לכופו לאבד עצמו לדעת, כי אלה הם דברים שבדמיון ושאלות פרטיות וגזרות אכזריות, אך להעמיד לדין את כל ההנהגה אשר לא עשתה את חובתה. כי לוא לוו אניות הצבא את ספינות המשא, והצי הרוסי היה גובר עליהן – אז אין דין ואין תלונה, כי בכל מלחמה יגבר האחד ויכשל השני, והדבר תלוי בגבורה ובמקרה ובאלפי סבות מן החוץ. אבל אם אין עושים את המעשים הנחוצים אין מגינים במקום הדורש הגנה – אז אין פתחון פה להצטדק.
הָרוֹב הַמַכְרִיעַ. אך פה הגענו אל שאלה אחרת, והיא שאלת הכמות. ססוד הסודות וקץ הקצין הוא, כי אין ליאפאן אניות רבות. חוץ מפלוגת אניותיה אצל פורט-ארטור ומהפלוגה הקטנה ממנה אצל וולאדיבוסטוק – מה יש עוד ליאפאן? יש עוד, כפי שאנו רואים מרשימות האנציקלופדיא האנגלית, הנוסדות על הספירות מש' 1899, ספינות-תותח (קאַנאָנעבאָאָטע) וטורפידין ואניות צבא שלא נמנו בין אניות המלחמה בהן השתמשה יאפאן על נהר היאלו, ויש לשער כי הרבה מהאניות האלה סובבות עוד במקום ששם משתפך היאלו לתוך הים. גם יש אניות סוחר הרבה מאד מאד, יען כי בשנים האחרונות התפתח מסחר החוף של יאפאן. עפ"ז נראה, כי יאפאן יכולה לעמוד בפני צי רוסיא על הים הצהוב והקוריאני. אבל אין בכחה לעמוד בפני כל אניות המלחמה של רוסיא בים השחור ובים הבאלטי. והנה אשר לאניות החונות בים השחור (אצל סבסטופול) נודע כי יש מעצור גדול שאין לעבור עליו, והוא – מעבר הדארדאנילין. לפני שבועות אחדים יצא הקול, שתוגרמא הרשתה לרוסיה להעביר את אניותיה דרך הדארדאנילין. השמועה היתה קלוטה מן האויר האנגלי, ואולי בכונה הפיצוה האנגלים, למען ימהרו התוגרים להכחישה. מה"ע הרוסים אשר על אדותיהם אין ספק שהם חפצים לראות הכל בעין יפה ואשר בל"ס היו מקבלים בשורה כזאת בחדוה – לא נשמע דבר. אבל בנוגע להאסקדרא הבאלטית – הנה היא חפשית ויכולה לעבור, והרי זו רק שאלת הזמן. לפי מעמד הענינים כעת – לוא תבוא האסקדרא הבאלטית אל הימים ההם, אז לא יבצר ממנה להכריע שם את הכף לטובת רוסיא, כי ציי רוסיא ויאפאן אחרי כל הנצחונות הנם שקולים זה כנגד זה וכשיגיע אל הרוסים כח חדש אז יגברו, יען כי היאפאנים לא יוכלו להביא שמה עוד איזה כח. אמנם בירחים האחרונים קנו איזה אניות, אבל אלה הם דברים של מה בכך. אניות בודדות יש לקנות, אבל אסקדרא איננה נקנית מהר. זהו דבר דורש זמן רב וחנוך – וגם מיליארדים. דיה ליאפאן להפקיע את עצמה מעול הוצאותיה וכלכלת מחסוריה הקבועים והיוצאים מן הכלל. ואין להעלות על הדעת, כי היא תוכל עתה להרכב הרכבה חדשה אניות מקבילות זו אל זו ועולות לפלוגה מקובצת ערוכה-בכל. חוץ מזה יש עוד מכשול גדול מצד הממשלות. אלה הנוטות אחרי רוסיא הלא תמנענה מכל מראית עין של סיוע ליאפאן, אך גם העוינות את רוסיא לא תאבינה להכעיסה ואם מוכרים ליאפאן איזה אניה – עושים זאת בצנעה, ולמכור בצנעה אנית מגן אי אפשר מפני שאניות המגן אינן עומדות בשוק להמכר, אך הן נמנות בקבע ורשומות בכתב חיל הממשלות ויש למכור רק איזו אנית-צבא-כוי ספק צבא ספק ספינת סחורה, ואניות כאלה יש ליאפאן הרבה מאד, והמין הזה איננו יכול לעמוד בפני אניות מלחמה כנודע מכבר, וכמבורר עוד הפעם בנסיון ע"י יציאת צי סקרידלוב ומעשיו.
אִבּוּד זְמַן. במה אפוא תוכל יאפאן לשים מבטחה? לא בכמות אניותיה, כי אם בגבורתה ובזריזותה. מי יכחד שהיאפאנים הם גבורים וזריזים? במאניפֿסט של הקיסר יר"ה נקרא האויב הזה בשם אויב עז. בפקודות היומיות של השר קורופאטקין נאמר, כי חלילה לזלזל באולת בכבוד האויב ובכחו, ולהפך חובה להוקירו כערכו ולנהוג עמו בנמוס ולהתאושש בפניו בעוז למען הכריעו. אבל אם אין להטיל ספק בזריזות היאפאנים מצד הים הצהוב, קו ספק גדול יש למתוח על זריזותם אצל וולאדיבוסטוק. כל התכסיס נוסד אך על הזריזות. לרוסים אין כל צרך להחיש מעשיהם – ולהפך: כל שהות מגדילה את כח רוסיא. אבל כל שהות מְרַפָּה את ידי היאפאנים ומשיבה את תקותם עשר מעלות אחורנית. על כן מעיינים ומדברים יודעי התכסיס הרבה בשאלה עד כמה תוכל פורט-ארטור להגן על עצמה. אין איש מבעלי הבטחון היותר גדול אשר יאמר כי לעולם חוסן פורט-ארטור. השאלה היא רק אם תוכל לעמוד ירחים אחדים – ואם תוכל לעמוד, אז הלא יבוא הצי הבאלטי, ולוא גם לא יתנפל על הציים היאפאנים החונים על יד פורט-ארטור ועל יד וולאדיבוסטוק, אך ישוטט על הים הנה והנה והפסיק את החבור בין יאפאן ובין קוריאה, אז הנקל לו להציק מאד לחיל היאפאנים, באשר כי כל השפעת הצידה והנשק היא מיאפאן באניות.
עֹנֶשׁ הַרִפְיוֹן. זה הוא המצב לרגל הרפיון – באונס או ברצון – של הפלוגה היאפאנית אצל וולאדיבוסטוק. הפלוגה אשר אצל פורט-ארטור עבדה עבודה גדולה, אבל זו שאצל וולאדיבוסטוק אבדה את כל זמנה בלא-כלום. אבדת זמן זה היא אבדה שאין לה חליפין. הבר הזה חִזֵק עתה את מצב הרוסים על הים מן הצד הוולאדיבוסטוקי ששם נהפכו מן הנרדף אל הרודף. טוגו וקאמימורו הם באמת שני הפכים גמורים: הראשון עז ומתנפל ואיננו נח לרגע, והשני בטל ומחכה ועגון. הראשון הפיל חתיתו, והשני הוא כעת מן היראים והנחבאים אל הכלים. מה שבנה הראשון סתר השני…
נ.ס.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 133, 23 ביוני 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 