ידיעות העולם והטבע
הררי־קרח (אייזגעבירגע, גלעטשהערי)
אחד ממקרי הטבע האיומים והנוראים, המבהילים והמחרידים את הנוסעים, אשר ישימו נפשם בכפם לסול למו מסלה דרך ים-הקרח (אייזמעער) באניה, הם הררי-הקרח (גלעטשהערין) הנשאים והאיומים, השוטפים רצוא ושוב על כל שטח פני ים-הקרח כמעט בכל עתות השנה באין מעצור. האניה אשר תפגוש את הענקים האיומים האלה במרוצת מהלכה, תבוא בין המצרים ותסכן מאד, ועל פי רוב תתפוצץ ותשבר לרסיסים קטנים, בעת אשר הררי-הקרח יכוה וינגחוה במרוצת שטפם העז והנמהר, ואז אין מפלט ומנוס להנוסעים האומללים, וכלם ימצאו קברם במצולות תהום רבה באין מציל. התייר הגדול ה' לאודאן, אשר חרף את נפשו פעמים רבות לעבור באניה דרך ים-הקרח, לרגלי נסיעותיו הרבות והרחוקות אשר עשה, לגלות איים חדשים אשר לא שזפתם עוד עין אנוש מעולם, סבל תלאות עצומות ומקרים אין קץ מהררי-הקרח האיומים, וכמעט הצמיתוהו ואת אנשי מסעו לתהום שחת; אולם על ידי המכונות והאמצעים השונים אשר הכין ברוח חכמתו בתוך אניתו, הצליחו לו להציל את נפשו ונפשות אנשי האניה ממות, ובשנה העברה הדפיס הנוסע הגדול הזה מאמר ארוך ונכבד בראש המ"ע [מכתבי העתים] הגדולים, אשר בו ישא מדברותיו הנעימים על דבר הררי-הקרח בכלל, והפיק רצון מקהל הקוראים המשכילים. אי לזאת אמרתי כי לא יהיה למעמסה על קוראי הצפירה המשכילים, להלביש את המאמר הנכבד הזה במחלצות שפת קודש. ככל אשר קראתי במכ"ע האשכנזי.
האיש אשר נכספה וגם כלתה נפשו לבקר את הררי-הקרח, להתבונן עליהם בעין בוחנת ובלב החקירה והדרישה, יטריח את עצמו ללכת בעקבותי, ואוליכהו דרך ארצות ציה וצלמות, בארצות ציר-הצפוני (פאָלאר לענדער) אשר באמעריקא. מקום קור וקפאון, מקום מכוסה כמעט כל ימות השנה בשלג עולמים, מקום חושך וצלמות ואי-סדרים, בארץ לא עבר שם איש מעולם ולא ישב אדם שם, יען כי בנפשו הוא. אדות הארץ הזאת ידיעתנו מעטה עוד אשר ידענו ממנה, ולא נוכל לצייר בדיוק רב את המחוזות והגלילות השונות המשתרעים שמה, ואך מאיזה חלקי החוף מהים אשר ישתרע שמה, הנקרא בשם ים-הקרח (אייזמעער) על שם קרתו הנורא, נודע זה לא כביר ע"י חכמי הנוסעים המפורסמים על נכון ובדיוק גדול, ולא יותר. בלכתנו קורא נחמד בארץ תלאובות הזאת, לא נפגוש על דרכנו, לא שום אדם ולא כל בעל חי, וכל אשר נשמה באפו לא יתראה שם ולא יעיז להתישב שם, מפני הקור והקרח הנורא אשר ישליך קרחו כפתים באין מעצור; כי אם לעינינו יתראה ערמות שלג העולמים הגבוה כשלש אמות מעל שטח פני הארץ, והררי-קרח הנשאים עד גבהי שחקים המשתרעים לאורך החופים וחופי האיים אשר בלב ים-הקרח.— כאשר נגיע לא רחוק מחוף יים-הקרח הנודע על שמו, כי לפני קרתו מי יעמוד, נראה לחרדת נפשנו ולהשתוממות לבנו, כי שטח הים מחופה על פני כלו ברצפת קרח נורא ועז; פה נראה איך רגב קרח גדול יפרד, ויתחיל לצוף בהמולה נוראה לאורך הים, ופה נראה גזרי קרח מוצקים, גבוהים ונשאים כהררי-אלף (אלפֿענגעבירגע) צפים בהמולה ובסאון נורא מאד, יתגעשו וירעשו באין מעצור, כמו שפעת מגדלים רמים וגבוהים וכהררים בים יבואו, גבוהים משמונה מאות עד אלף וחמש מאות רגל. הררי-הקרח אלה מסוכנים מאד לפני הנוסעים העוברים על הים באניות, כי המה מתהפכים תמיד, ופעמים רבות יקרה כי ההרים והגבעות האלה יפגשו את האניות במרוצת שטפם העז והנורא, ובקרבתם אל האניות אין שום תוחלת ותקוה אז להאניה ולאנשיה האומללים, להמלט מידי האיתנים והמצוקים האלה, כי ישברום וירוצצום לרסיסים קטנים באין מציל, וכל אנשי האניות יצללו כעופרת במים האדירים, ובנבכי הים וגליו הזועפים ימצאו קברם.— ואלה הנוסעים אשר על ידי מקרים ותלאות ומצוקות אשר ישתרגו ויעלו על צוארם, יוכחו להתמהמה על ים-הקרח זמן כביר, אף כי לא יעוללו הרי הקרח נוראות לנפשם, אז מוכרחים למות ברעב ובצמא על האניה; יען כי בכל ימי הנסיעה על הים האיום הזה, לא ישיגו מזון ומחיה במה לשבור את רעבונם וצמאונם הנורא, ואין כל דבר להשיג אשר יחיה וישיב את נפש הנוסע האומלל, השוכב מתעלף בירכתי האניה מזלעפות הרעב והצמא. ועל ידי הנסבה הזאת ימנעו ויעצרו תרי-הארצות את רגליהם לעשות נסיעות תמידיות בים-הקרח, ומעטים המה הנוסעים אבירי הלב המשליכים נפשם מנגד לנסוע דרך הים האיום הזה לדרוש אחרי איים חדשים, וללחום עם משלחת מלאכי הטבע הנוראים חדשים לבקרים. ולכן רק לכן אין רבים מבקרים, ואין נוסעים המונים בים המות הזה. אולם בכל זאת חוקר הטבע אשר אין מעצור לרוחו הכביר ואין ערוך לתשוקתו העזה, כי נפשו המשכלת תכסוף תמיד לחדשות ונצורות, לא יעצור גם כוסף רוחו מן המכשולים והחתחתים האלה, לא ישים על זכרון לבבו את סכנת המות המרחפת ממעל לראשו, לא יחת מפני כלי זעם הים הנוראים, ולא יבעת ויפחד מפני הררי-הקרח ושאתם, ישליך נפשו מנגד, ויסול לו מסלה דרך גבעות הקרח הנשאים העוטרים אותו מכל העברים, הקור והקפאון הנורא כאין נגד תשוקתו העזה, לגלות לעיני יושבי תבל נצורות במרחבי הבריאה, ויסע בים הזה בהשקט ובבטחה, באין מכלים דבר ובלא חרדת המות, יתעתד לכוף את ראשו כאגמון, לסבול התלאות והמצוקות הנוראות אשר בטח לא ינקה מהם. ובאמת לא לריק יכלו כחם, ולא לאפס יחרפו את נפשם, כי השיגה ידם ורוח השכלתם לגלות איזה גלילות ושטחים, איים ומקומות חדשים אשר לא שזפתם עוד אין אנוש מני ברוא שמים וארץ, אחרי שבעם נדודים הרבה ותלאות איין קץ, סכנות רבות וחרדת מות באין הפוגות מפני הררי-הקרח הנוראים; ואין לך שנה קורא נכבד, אשר לא יחרפו התרים את נפשם לעבור ארחות הים הזה, וישוטטו באניותיהם באין נבכי גליו ומשבריו העזים, ובעזרת כלים ואמצעים שונים אשר יכינו באניותיהם, יצליח להם להציל את נפשם מיד הענקים האיומים העומדים לשטן למו בדרך מהלכם, כמו שאספר לפני קהל הקוראים הנבונים במרוצת מאמרי זה הלאה.
כל הנוסעים הגדולים, וכל חכמי הטבע המפורסמים, אשר העשירו עושר רב את אוצרות חכמת הטבע בימים האחרונים האלה, אשר עתקה גם גברה חיל על ידי ספריהם היקרים והמחוכמים אשר יוציאו לאור עולם חדשים לבקרים, בכל מקצעות וסעיפי החכמה הרחבה מני ים הזאת, לא ימנעו את הטוב מקוראי והוגי בספריהם הנכבדים האלה, לשאת את מדברותיהם גם אודות הררי הקרח (גלעטשהער), וכל אחד מהם יחזה לו חזיונות חדשים בדבר ים-הקרח בכלל והרריו בפרט. הספן הגדול והמפואר קאָאָק הבריטאני יספר בספר מסעותיו המהולל, על דבר הררי-הקרח כדברים האלה: „בשנת 1777 עברתי אני עם מרעי יתר הנוסעים המפורסמים בתבל, ועם אנשי מסעותי הרבים, בין איי קאַוואַלאַנג (או איי השועלים, על שם השועלים השחורים הרבים הנמצאים שמה) לים הקרח, והגענו עד המקום אשר חרפתי את נפשי ונפשות כל האנשים אשר אתי, למות שמה מגודל הקור, יען כי אניתנו חשבה להשבר בין הררי-הקרח השטים על שטחו כה וכה במספר רב ועצום מאד, ושיא ראשימו עד מרום קץ תרן אניתנו הגיע, בשערותינו, חוטמנו וראשי אצבעותינו, פתותי קרח היו תלואים, והנזיד אשר העברנו מעל האש רותח, נקפא ושב לקרח נורא מוצק בהציקם אותו אל קערה, ואז אכף עלינו ההכרח לעזוב בכל מאמצי כחנו את המקום הנורא הזה ולנסוע קל מהרה הלאה‟.
* * *
(המשך מגליון 20)
הנוסע המפורסם ווילאַנד בכרך הכ"ב מספריו המחוכמים, יספר אודות הררי-הקרח לאמר: „בעת אשר שטה אניתי על הים-הקרח, ראיתי מרחוק דרך כלי-ההשקפה (פֿערנראהר) כי המון הררי קרח גדולים ונשאים יצופו על פני שטח הים, במרוצה נמהרה מאד, אז הבנתי על נכון כי איד גדול נכון לצלענו, ואחרי עבור שתי שעות התקרבו ההררים אל עבר מגמת פנינו, וכתרו את האניה מכל עבריה מסביב כדור, וסגרו את דרכה מבלי פנות ימיין או שמאל. כל אנשי האניה חשבו על נכון כי בא קצם, ואין תוצאות למו ממות ומעזוז נוראות ההררים, ובאין מציל יסופו ויתמו פה מרעב ומצמא, יען לא הכינו להם די צדה ומזון לימים רבים, וידעו היטב כי לא במהרה יצאו לחפשי מחרצובות גבעות הקרח, וכי ירבצו סביב האניה כדור ויחתום ויכלאום כבבתי כלאים סגורים על מסגר. וכן ישבנו קבורים וטמונים בתוך חדרי האניה, וחכינו בכליון עינים עד אשר יתחולל שנית רוח סופה וסערה ויפיץ את ההרי-הקרח מסביב האניה לכל פאה ורוח על שטח פני הים הרחב, ולשמחת לבננו כאשר דמינו כן היה.
התייר הגדול געראָירג פֿאָרסטער יתאר בספרו הנחמד „ההשקפות על פני הטבע‟ (Ansichten der Natur) את הררי הקרח ואת עזוז נוראותם, בדברים האלה: „הררי הקרח המשתרעים לאורך ולרוחב ים הקרח; יש לאל ידיהם לעקור מעל גדותי וקרקע הים רגבי עפר בשטף מרוצתם וזרמתם העז, גם אדמה וחול, וגם סלעים ואבנים, צורים וכיפים גדולים העומדים לשטן על דרכיהם, יהפכו ויגלגלו אותם, וככה יוליכום עמהם עד בואם אל מקומות שפלים בים, אשר שם יחלש כח מרוצתם ושטפם העז, ואז יפלו אחד על משנהו במספר רב ועצום מאד, בקול שאון ורעש, וינוחו שמה ימים רבים, עד אשר יתחולל רוח סופה וסערה ויהדפם הלאה‟.
החכם הנוסע הגדול פֿראנציסקא מאַנטאַנא יתן לנו מושג וציור אחר בספרו המחוכם „השקפות על פני ים הקרח‟, אודות הררי הקרח. „הנוסעים דרך ים הקרח באניה, יאמר פֿראנציסקא עם הספר, יסבלו תלאות ומצוקות רבות בדרך מסעם, מן הקרח הנורא אשר פיץ אור נגהות וקפאון כלבנת הספיר לעוברי אורח, והאניה תתנהג בכבדות, יען כי צבורים על כל שטח הים הרחב רגבי קרח רבים בלי משטר וסדרים, כהרים גבוהים וגבעות רכסים ובקעות, ואשר הם יעצרו ימים רבים את האניה ממרוצת מהלכה מבלי פנות ימין ושמאל. מעבה הקרח הנורא הזה יעלה מן שלשים עד חמשים אמות, ורגביו המשוטטים על שטח פני המים, תעלה מדת גבהם מאלף עד אלפים רגל ברום הרקיע, ושמונים או מאה אמות בהקפם, ודומות בתוארם ובדמותם להררי אלף הנשאים. הררי קרח כאלה, פעם ידובקו ויתלכדו אחד אל אחד והיו לאחדים, ופעם יפרדו ויכסו את פני ים הקרח באורך וברוחב כמה פרסאות, ובעת הקיץ כאשר יפרדו איש מאחיו, יעשו ריוח ביניהם, אשר רק אז יצליח להנוסעים לעבור באניותיהם‟.
„כאשר ירדנו בים הקרח באניה, יספר החכם הנוסע הגדול ה' קארטווריגהאט, בספרו המחוכם חזיונות הטבע (נאטורערשיינונגען) – „בא אלינו צרה פתאום, כי המון הררי קרח עד אין מספר, נקהלו בקרבת האניה מסביב, אשר הביאם ממרחק הרוח הדרומי בהתחוללו בעים רוחו, אנכי פקדתי לירות על ההרים והגבעות האלה בכלי תותח, אולי יצליח לנו לפוצצם ולשברם לרגבים קטנים ולהבריחם הלאה, אבל למורת רוחנו לא הועיל עצתי זאת מאומה, וכדורי כלי התותח לא פעלו על האיתנים האלה להדפם ממעמדם, ולחרדת נפשנו חרדו עוד הרי קרח הרבה ממרחק הים להלוה על מרעיהם, ואפפונו עוד יותר מבראשונה. וייראו אנשי האניה יראה גדולה, ויזעקו ויבכו באמרם, כי הררי הקרח יהפכו לפעמים בחמת שטפם העז והעצום את האניות, ואז יאבדו כלם מארץ החיים מבלי כל תקווה‟. בעת ההיא התנגשו הענקים האיומים האלה קרוב אלינו מאד, עד כי יכולנו כמעט לנגוע במו בכלי האניה, אנכי יעצתי את רב החובל, לנסות ולירות בכלי תותח על הענקים האלה פעם שנית, ולשמחת לבננו מרעש גבורת גלי התותח, נהדפו ההרים מעט בעבר פני האניה מצד השמאל, ואנחנו בעמל רב וביגיעות עצומות נסנו מפניהם מבלי כל אסון ונזק, ולא הוספנו עוד לפגוש בענקים איומים כאלה‟.
הר הקרח מאטטערהאָרן שמו, המשתרע בארץ שווייץ לא רחוק משלשלת הררי אלף (אלפענגעבירגע) הנשאים, הוא חרדת כל חכמי הנוסעים הראשונים והאחרונים. מי לא יתפלץ ממקומו בשומו על לב, הר קרח רם ונשא המתנוסס מעל שטח פני הארץ ברום 13,797 רגל! את מי לא יאחוז שמה ושער, בזכרו נפשות החכמים והתיירים המפורסמים אשר מצאו קברים לרגלי ההר הנורא הזה, בנפלם כחמרים דוממים מעל שיא ראשו, על קרקע הארץ, ועצמותיהם נשברו והתפוצצו! הה! מי מכם קוראים נכבדים לא יזיל פלגי דמעות על גורל המר של ארבע הנוסעים והחוקרים המפורסמים, הפרעזעדענט הודזאהן, הלאָרד דאָוגלאז, האַדאָוו ווהימפער, אשר התמו את חייהם בפעם אחת, בהעפילם לעלות על תועפות ראש המאטטערהאָרן בגובה 13,797 רגל, גובה אשר לא עלה עד היום הזה שום אנוש מעולם; אבל ברדתם ממנו בהיותם כבר בחצי ההר, מעדו קרסוליהם, לדאבון נפש כל יודעי שמם, על הקרח הנורא, ונפלו מגובה שמונת אלפים רגל כאבני אלגביש מן השמים, גויתם היו מרוטשות ונגזרים לגזרים, עצמותיהם מפוזרות ומנופצות כשבר נבל יוצרים, וכל רוח חיים אין בהם, ולולא הכירום בבגדיהם, כי עתהלא ידעו נכונה אם חכמי הטבע המפורסמים בתבל, המה. המקרה הנורא הזאת קרה ביום 14 לחודש יולי שנת 1866. ככה קורא יקר, ככה יקריבו חוקרי הטבע את חייהם על מזבח החקירה והדרישה! ככה יהיו הם טרף לשני משלחת מלאכי זעם הטבע! זה שכרם וזה גמולם בעד פעולותיהם הכבירות, החותרים בכל עזוז להעשיר ולהאדיר את אוצרות החכמה והמדע.
מספרי חכמי הטבע הקדמונים, ומסופרי מחקרי ארצות ומדינות שונות, נודע לנו דבר אמת, כי ארצות רבות ואיים שונים היו נעלמים ונסתרים מעיני יושבי תבל ושוכני ארץ, ימים רבים ושנים למאות ולאלפים, רק על ידי אשר היו שפונים וטמונים תחת ערמת השלג והררי הקרח, אשר חסמו את רגלי התרים מבלי קרב אליהם. החכם יעאן קריסטאפאל קאלפעטא, יספר לנו בספרו המפואר כדברים האלה: בשנת 1264 בעת אשר ארצות הציר הצפוני שבאמעריקא היו עוד תחת ממשלת נאָרוועגין, והבישאף אנדרעאס היה אז המושל עליהם, נאלץ אז לעזוב את הארץ, כי סגר עליה הים את מבואה, מבלי לכת אז עליו באניה, כי הציף עליה שפעת הררי קרח נוראים ונשאים מאד במספר רב ועצום מאד, איש אצל משנהו, עד כי לא יכלו עוד לבוא אליה, ומני אז היתה נעזבה ונאבדה מספרי מחקרי ארץ (געאגראפֿיע), כי לא ידעו, לא מן תכונת הארץ ולא מיושביה אשר ישבו שם במספר רב ועצום מאד, ופעמים בלתי ספורות נסו מלכי אייראפא לשלוח אניות עם נוסעים חכמים ונבונים בתחבולות שונות לפקוד אותם, והנוסעים השליכו נפשם מנגד, לשום להדרך הנורא הזה פעמיהם, אבל לא הקימו מזמתם, ולא הפיקו עצתם, כי אחרי שבעם מצוקות ונדודים מרבה להכיל, שבו בפחי נפש בלא כל עצה ותחבולה, ותהי ארצות הציר הנשכח מן העולם כמת מלב הרבה מאות שנים, עד כי לאחרונה בשנת 1822 קם גבר חכם בעוז, גבר אשר אין חקר לתבונתו ואין ערוך לרוחו הכביר, הלא הוא רב החובל ה' ווראנגעל מענגלאנד, והציע לפני הממשלה, כי יש את נפשו לנסוע בים הקרח לרגלי הדבר הזה; ובאמת לא לריק כלה כחו ולא לאפס השליך נפשו מנגד, וחפצו הצליח בידו למצא בין הררי הקרח פתח ומבוא, אשר הים סגר את קרחו מן החוף, ויבוא אחרי תלאות ומצוקות רבות על הארץ הזאת. יתר הדברים הארוכים והנכבדים אודות גלות הארץ הזאת, הלא הם כתובים בארוכה על הספר המפואר „כדור הארץ‟ (דער ערדבאאל) להח' המפואר ה' ציממערמאנן.
[מאת נחמיה דב האפֿפֿמאנן]
"הצפירה", שנה רביעית, מס' 20, 30 במאי 1877, עמ' 5; מס' 22, 13 ביוני 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 