אזיען.
ירושלים, ט"ו כסלו תר"ל. לכבוד הרב בעל המגיד משרים. היום כאשר שב הקיסר עסטרייך יר"ה מן הירדן בדרכו הטה אל כפר „מרצבע“ אשר שמה נשלבות עדן דברים נושנים מבנינים עתיקים ובנין מיוחס להנוצרים לבית תפלה. וכי נטו צללי הערב בא ירושלימה והלילה כיום האיר מאור מבהיק מופיע אשר כבדוהו באורים לכבודו. למחרת ביום השבת שעה 8 בבוקר נכונו פעמיו לנסוע ליפו ת"ו. שנית נקבצו ובאו הספרדים והאשכנזים אל הקשת (טריומף באנען) מקום שברכוהו ברכת בואו. שמה נקהלו לעמוד על הברכה לברך צאתו לשלום. ומדי עברו עליהם הראה אותות תודתו להם באהבה נעימה על כל הכבוד הנעשה לו מידם וכן שמע השר המרומם ה' אלבערט כהן מפורש יוצא מפי הקיסר יר"ה עת עמדו לפניו בבוקר טרם נסעו כי למאד נחשב בעיניו על כל הכבוד הנעשה לו מיושבי ירושלים מן היהודים בפרט לאשר השכילו הפליאו עצה הגדילו לעשות כיאות.
ביום ההוא לעת ערב בא אל עיר רמלא רחוקה מיפו שלש שעות וילן שם הלילה ההוא. למחרתו ביום א' נכנס ליפו ת"ו ומצא את הים סוער ושואן ברעש. כל השרים אשר אתו חלו ורעדו מהתנשאות הגלים כי יעלו שמים ירדו תהומות וכל אניות הקיטור שבאו אתו נעתקו ממקומם וינועו ויעמדו מרחוק מנמל העיר אך אחת מאניותיו מרחפת ברצוא ושוב קרובה אל שפת הים וכאשר הראו לה אות כי חפץ הקיסר יר"ה לעלות עליה נלאו כל הספנין ורב החובל שעליה להוריד בריחים ולא יכלו לחתור העירה להביאו אל האניה עד כי הוכרח לקחת מספינות נמל יפו ת"ו ולא חל ולא זע מאימת קצפו של הים בשוא גליו. ורק שני שרים עלו אתו וא' מהם הוא האדמיראל של אניותיו אניות הקרב והוא יהודי, המה חרפו נפשם לעלות אתו ולא עזבוהו לבדו ויתר השרים נשארו ביפו עד יום ב', וכרגע אחרי רדתם אל ירכתי הספינה הקטנה ונשבר הגשר ולא נשאר זכרו והקיסר יר"ה והשרים אשר עלו אתו עלו ובאו בשלום אל האני'. ומשם נסע לדרכו „פורטה סעיד“ אל מקום חפירת התעלה המחברת שני הימים.
[…]
"המגיד", שנה שלוש-עשרה, מס' 50, 29 בדצמבר 1869, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אזיע
ירושלם עה"ק ת"ו כ"ח כסלו תר"ל לפ"ק.
[…]
ביום רדת הקיסר יר"ה בהאניה אשר בחוף יפו, הים היה הולך וסוער מאד, והאניה עמדה הרחק מאד מהחוף, כי חוף יפו הוא מלא אבנים שרידי בנינים ישנים, ומסוכן מאד להאניות אשר תחרפינה לקרב אל החוף. ומפני הסער הגדול, לא יכלו המלחים מאנית הקיסר לבא אל החוף עם אנית שיט לקחת את הקיסר ולהביאו אל אנית הקיטור. ונאספו הערביים אשר ביפו עם אניות שיט אשר להם, אשר יודעים כל המקום בהחוף אשר שם אבני נגף, וחרפו נפשם, ויקחו את הקיסר באחת מאניותיהם, והנשארים סבבו אותו כחומה, וגם שחו במים עזים על פני האבנים, ובכל זאת היה הקיסר בסכנה גדולה ונוראה וכפסע הי' בינו כו', והאנשים אשר עמדו על חומת העיר לראות, נבהלו מאד ויקראו אל ה' ממעמקי לבם להציל את הקיסר משבולת המים לבל תשטפהו, כי לעיניהם נראה אשר כבר הגיעה נפש הקיסר עד שערי שאול ח"ו. וה' בחמלתו סכך על הקיסר וצלחה ביד הערביים להביאו אל האניה הגדולה עם נפשו בכפו! ובאותו היום בא לשלום לפארט סאיד (יהי ה' עמו ויעל לביתו לשלום!) שרי הקיסר ומשרתיו, לא הרהיבו עוז בנפשם לרדת אחרי הקיסר באניה, ונשארו ביפו עוד יומים עד קמה הסערה לדממה ויבואו באניה אחרת לפארט סאיד.
"הלבנון", שנה שישית, מס' 49, 20 בדצמבר 1869, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 