מסע האורחה הבעלגית לציר הדרומי – 1899

על ארץ רבה.

(מתור בגלילות הציר הדרומי). זה לא כביר שב לעירנו התיר הענריק ארצט אשר הלך עם האורחה הבעלגית לתור את הגלילות שאצל הציר הדרומי. באורחה הזאת היו תשעה עשר איש והם ירדו באנית קיטור לא גדולה, אשר תכיל רק 250 טאן. שני אנשים מן האורחה לא עצרו כח לעמוד מפני האקלים הקר ויגועו בדרך וימצאו קבר בין רגבי הקרח בים הציר. אחד חובלי האניה השתגע ויסב להאורחה עמל ותלאה מרבה להכיל.

האורחה יצאה מאירופא לפני שנתים ימים ותרד דרך אסטענדא, מאדיירא, ריא, מונטווידעא ולשון ים מאגעלאן. על חוף ארץ האש קרה להאורחה האסון הראשון: בעת ירידת הים נתקעה האניה בין הסלעים ותשכב על צדה עשרים וארבע שעות רצופות ואך בעמל רב הצליחו התרים להעלותה אח"כ מן השרטון. היציאות מן האניה אל חפי פאטאגאניא, ארץ האש ואיי לשון ים מאגעלאן ארכו ירחים שלמים. אז מדדו התרים את עומק הים וימצאו את מדתו במקומות ההם ארבעת אלפי מיטר.

אחרי אשר עברה האניה אצל המקום אשר נסמנה שם בשגיאה על המפה לשון ים היג, באה אל תעלה אחת נעלמה, אשר, לפי דברת האמריקאנים שלא התאמתו, נמצאה עוד בתחלת מאת השנים הנוכחית ע"י אנית צידי תנינים שהלכה תחת פקידות איש אמריקאני ושמו פאלמער. התרים חקרו את חפי התעלה ההיא ויעלו היבשה עשרים פעם, שהוא דבר קשה מאד במקומות ההם, כי צריכים הנוסעים לבוא במים וכדומה.

Belgica, אוניית המשלחת האנטארקטית הבלגית למרגלות הר ויליאם, 1898 לערך. מקור: ויקישיתוף

בעת מסע האורחה לארך ארץ גראהאמא היו החקירות המיטרולוגיות ובחינות מזג האקלים כבדות מאד לרגלי הערפל הכבד אשר כסה את פני האופק והשלג הרב אשר ירד בלי הפוגות. המסע היה מסוכן מאד. התרים הוכרחו להתרחק מן החוף למען השמר מפני שבר האניה. בטרם יספיקו הנוסעים לבוא אל ארץ וויקטוריא העלה הים רגבי קרח והאניה הקטנה הלכה ותנוד ככפיס עץ בתוך הררי קרח שנים עשר ירחים תמימים. בעת ההיא עסקו התרים בחקירות ובחינות מיטרולוגיות אשר עשו בכל שעה ושעה: מדדו את מעמקי הים, התבוננו אל מראה מאורי הציר המופיעים גם בגלילות הציר הדרומי כמו בגלילות הציר הצפוני, מדדו את מדרגת חום המים בעמקי הים. בעומק 200 מיטר מצאו את מדרגת חום המים 0, בעומק רב מזה היה חום המים לכל היותר 8 מעלות. ביתר שאת מצאו התרים ענין לענות במראות החליפות והתמורות המתחוללות במכסה הקרח שעל פני המים, אשר עוביו היה עד תשעה מיטרים.

באחרונה כאשר החלה הפשרת הקרח הוכרחו התרים לסול למו מסלה בין החרכים שנעשו במכסה הקרח. למטרה זו אלצו הנוסעים לכרות את הקרח במשור ולעשות למו תעלה לארך 700 מיטר. העבודה הקשה הזאת החזיקה את כח התרים אשר כמעט אמרו נואש לתקותם לשוב מדרכם. אחרי עבודה בלי הפוגות משך ירח ימים פוצצו את רגב הקרח האחרון. ויהי בלילה ותהי רוח סערה ותשחת את כל עבודתם ונתיבתם אשר פלסו למו בעמל ויגיעה כבירה. אך הצלחת הארחה היא שעמדה לה למצא חרכים שנעשו מאליהם במכסה הקרח וביום אחד הלכה האניה מהלך 14 מיטר ונשאר להאורחה ללכת עוד מהלך כזה למען צאת מתוך הים הקרוש בגלילות הציר. פתאם בלילה גבר הקור והאניה נקפאה בתוך הקרח. נורא היה מצב האורחה בעת ההיא; האניה נלחצה בחזקה בתוך הקרח ותחשוב בכל רגע להשבר. קול נפץ הקרח בכל רגע ורגע לא נתן להתרים לישון גם בלילה. הנוסעים הכינו עצמם לחיות חיי האסקימאסים כל הימים. ויהי ביום 16 מארץ נמס הקרח מעט ואז יצאה האניה למרחבי הים ותחל ללכת בדרך לשוב. התרים אשר התרגלו לשאת הרפתקאות קשות וכל יד עמל ותלאה שבו בשלום ובידם שלל רב משלל המדעים: אלפים תמונות פוטוגרפיות של המקומות ההם תבנית החיים הנמצאים שם, מאדם ועד בהמה, וחומר רב לחקרי הטבע.


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 177, 18 באוגוסט 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כתיבת תגובה