בנמל יפו
מספר הפועלים והעגלונים היהודים בנמל הולך הלוך ורב. היתה זאת עובדה משמחת לולא ידענו את סיבת הגדול – חוסר העבודה בתל אביב. אם בימות הקיץ היתה העבודה הנותרת נמסרת לידי הלשכה מתוך רצון להגביר את כוחנו בעבודות הנמל, הרי בימי חוסר עבודה התוספות האלו פוגעות במדה קשה בקבוצת פועלי הנמל והעגלונים. על „העזרה“ הניתנת מצד נותני עבודה ידועים – אין לדבר. היא ידועה. ברצות סוחר ידוע, ודוקא חרד, להיות חפשי ממצות עבודה עברית – התחכם והוביל את סחורתו בשבת.
באלה הימים קראנו, כי לשכת עבודה בחיפה קבלה את פריקת אנית עצים, והיא תעסיק מספר הגון של פועלים. באמונה, כדאי שגם מ. פ. י. תתענין ביתר ערות בענף חשוב זה הנעול עד היום בפני הפועל העברי.
בעברך בנמל יפו ובראותך את העבודה הרבה בפריקת הסירות ובטעינתן ואת המחסנים המרובים, וביניהם גם מחסני הממשלה, ובכל המון הפועלים העובדים שם בקביעות – פני פועל יהודי הם בבל יראה. יש שלבך מזדעזע עד היסוד בו על קפוח זכויותיו של הפועל העברי, שהוא אחד הגורמים לרבוי העבודות והמסים מצד אחד, ועל האדישות ואי נקיפת אצבע מצד מוסדות ההסתדרות, הכורעים תחת עקת חוסר עבודה מצד שני. – רבה העבודה בנמל אפילו בימי משבר אלה. בפעולה מאומצת ומרחבת יש להכנס לפני ולפנים של אותן עבודות הנמל שאין לנו בהן דריסת הרגל עד היום. לפני שנים מספר נסו פועלים עברים לכבוש את עבודת הפריקה וחשופים נכנסו גם הם הימה. הערבים הביטו על החזיון המוזר הזה, העינים מזרות תמיהה ודאגה כאחד ובלעג מר שאלו: היעמדו הרכים והענוגים האלה בנסיון זה? ולולא מאורעות מאי ולולא אדישות הצבור היהודי כי אז היתה יתד לעבודה עברית גם במקום זה. באלה הימים שנית נסו פועלים יהודים לקבל עבודת הפריקה. התנאים רעים כי הקבלנים הערבים יודעים היטב את מלאכת הנצול, אולם חובה מוטלת על מ. פ. י. לא לעמוד מנגד ולעזור לחדור גם לעבודה זו.
א. גולדברג
"דבר", שנה ראשונה, מס' 219, 15 בפברואר 1926, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.