אסון טרגי באניה „איטליה“ בנסיעתה לא"י – 13 ו-18 במרץ, 12 ביוני 1934

שרה מוריין-חייט

על סף הארץ הנכספת, בעצם ששונה לקראת הקפיצה לתוך חיי העבודה התוססים אשר בקיבוץ שלה, ירד המות כחתף על חלוצה צעירה בנסעה יחד עם קבוצת חברים וחברות באניה „איטליה“ לארץ-ישראל.

עשרים היו שנות חיה של שרה מוריין, וזה שנים אחדות היא כבר בתנועת השומר הצעיר הצופי-חלוצי בעיירתה, פרייל, בקרבת דוינסק שבלטנליה (לטביה). לאחר תקופת עבודה קשה בפלוגת הכשרה זכתה לעליה יחד עם חבריה. יחד התכוננו לבוא אל קיבוץ השומר הצעיר ברמת גן.

ביום א' סמוך לצהרים עמדה קבוצת חלוצים וחלוצות על מכסה האניה „איטליה“, נשענים אל המעקה, מביטים אל חוף קפריסין שאליו מתקרבת האניה. גבם – אל מנוף המשאות. והנה נבקעה טבעת במנוף, נפלה יד הברזל ופגעה בקבוצה השמחה והרוחשת חיים. שרה מוריין נהרגה במקום. שתים נפצעו קשה ועוד ארבעה נפצעו קל.

הלוית שרה נתקיימה אתמול בשעה 5 אחה"צ. הלכו אחרי המטה חברי-הקבוץ, קהל פועלים, מאלה שהגיעה אליהם הידיעה הנוראה מתוך מודעות אבל של לשכת העליה של הסוכנות-היהודית ושל מרכז העליה של ההסתדרות (הקיבוץ), ב"כ מוסדות ההסתדרות, עובדי לשכת העליה של הסוכנות ומזכיר המחלקה. חברים קרובים נשאו את הארון על כתפיהם.

ליד בית הועד הפועל של ההסתדרות אמרו דברי הספד. יוסף ארדאשניק מקיבוץ השומר הצעיר (הקיבוץ המאוחד) הזכיר את הטראגדיה של „בעיניך תראה ואליה לא תבוא“. ציין, כי זה מקרה האסון הששי לקיבוץ. הגורל האכזרי עוקר מתוכנו, אמר, את טובי חברינו. אבל מותר לנו להרכין ראש רק לרגע. מיד עלינו לעדור במערכה הלאה ובראש מורם. י. ברלס הספיד בשם מחלקת העליה של הסוכנות. ז. רובשוב אמר: ליד בית זה שבו נמצא הועד הפועל של ההסתדרות, „דבר“, מרכז העליה, שבו צריכה היית היום להירשם כדי לצאת ממנו ישר לעבודה, הוכרחנו להיפרד ממך. אנו מצרפים את כוונותיך ואת חייך ומעשיך עד עכשיו לשרשרת הגדולה של חללי העליה, של חבלי העליה והקליטה, אשר לרבים מהם אין טעם. בכל העליות היו שירט לפניהם הדרך במעצורים, אויבים ופגעים. עוד זכור לנו המנהיג שלך סיומה שיינקמן, זכורות שלוש החברות שנספו בטבריה. כמוהם קידשת את מפעלנו במותך, אם לא זכית לקדשו בחיים כמוהם כאן. שמור נשמור על דמותך, דמות החלוצים מעיירות העוני של לטביה, אשר שם יוקדת עוד אש החלוציות בתומתה ובטהרתה.

כמה מכוניות מלאות חברים וחברות היוו את מסע הפריד הנוגה אל בית הקברות בנחלת יצחק. בחשכה חזרו.

הרב גולדברג, עולה מברלין, הספיד את המנוחה על מכסה האניה כאשר הורידו את הארון מן האניה להעלותו ליבשה.

*

אחה"צ נתקבלה מלארנאקה טלגרמה אל הסוכנות כי מצב הפצועה רגינה גולדברג מצ'יכוסלובקיה הוא טוב וכי גם מצבה של הפצועה חוה פוטאש־בעל נאמנות (אף היא מקיבוץ השוה"צ) הוטב.

הפצועים שהגיעו באניה לארץ הם: הנס בירמן ואברהם בשקין מגרמניה. דורה קריגר (חברת הקיבוץ), ישראל צ'בינסקי מירושלים. כל אלה פצועים קלים ולאחר בדיקה ועזרה רפואית ב„הדסה“ נשלחו לבתיהם.

מוסרים, כי אתמול היתה תאונה במנוף גם באניה „פראגה“ של „לויד־טריאסטינו“ בלארנאקה.

מחמת האסון ביטל רב החובל של „איטליה“ את החגיגה שנועדה להיום, לרגל מלאת מאה נסיעות שלו לא"י.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2683, 13 במרץ 1934, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חוה פוטאש

אמש הובא לקבורות הקרבן השני של האסון הטרגי באניה „איטליה“ אשר קיפד את חייהן של שתי עולות חלוצות חברות לקיבוץ השוה"צ מלטביה. ארבעה וחצי ימים נאבקה חוה פוטש עם המות בביה"ח בלרנקה (קפריסין), וביום ה' מתה מפצעיה בראש, בנוכחות אחיה פוטש חבר הקיבוץ בהרצליה, שנסע ללרנקה בעזרת מחלקת העליה של הסוכנות. אתמול בבוקר הובאה הגויה לחוף יפו באניה „הלואן“ ובערב הועברה ל„הדסה“. קהל חברים מהקבוצים ברמת-גן והרצליה השתתפו בלויה. ליד בית הועה"פ הספידו חבר הקיבוץ ב. יפה בשם מחלקת העליה של הסוכנות, וה. שורר בשם מוסדות ההסתדרות. חיה פוטש היא ילידת פיריל בלטביה בת 25. שתי אחיותיה ואחיה נמצאים בארץ.


"דבר" שנה תשיעית, מס' 2687, 18 במרץ 1934, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

יחס ההפקר של „לויד טריסטינו“ לתביעה צודקת

באשמתה בא האסון – ועליה לשלם פיצויים

לפני שלושה חדשים הוליכה האניה „איטליה“ של חברת „לויד טריאסטינו“ עולים לא"י. לפני לארנאקה קרה, כידוע אסון, שעלה בשני קרבנות אדם. עוד כמה אנשים נחבלו בגופיהם. המתים מתו. והחיים? זקוקים לריפוי ולפרנסה. אנשים באו לא"י להתחיל בעבודה והם  הפכו אינוואלידים. החברה, בעלת הספינה עושה עצמה כאילו לא אירע כלום. אינה עונה גם למכתבו של העורך דין שפנה אליה בשם שני הניזוקים, באשקין וברמן. שניהם חולים, שנהם מתרפאים והריפוי עולה בכסף והחיים עולים בכסף והאנשים אינם מסוגלים לשום עבודה. האמנם הכל הפקר? היכולה חברת אניות המרויחה מהעליה היהודית רבבות לירות לשנה להסתלק ממקרה פגיעה שנגרם לנוסעים באשמתה?

באשמתה – כאשר אם המנוף הראשי נקרע והרג ופצע נוסעים הרי חברת האניות אשמה בדבר, כי עליה לבדוק את המנוף לפני שהוא מביא אסון וקרבנות אדם.

ובכן מה חושבת חברת „לויד טריאסטינו“ בענין זה?

מה התשובה בפיה לאנשים שהפכו לאינוואלידים באשמתה?


"דבר", שנה עשירית, מס' 2761, 12 ביוני 1934, (תוספת ערב), עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s