חלקנו בעבודה שבנמל חיפה
(מאת סופרנו)
מצבה הירוד של העבודה העברית
הדברים אמורים הפעם לא בעבודות הכרוכות בבנין הנמל, או לפי הגירסה הרשמית ב„פיתוח“ הנמל, אלא בכל ענפי העבודה היום־ימית, שהתפתחו מאד בשנים האחרונות, עם התקדמות תנועת המסחר בחיפה, ובפרט לאחר שנגמר בנינו של הנמל.
הנושא אינו חדש וכותב הטורים האלה כבר טפל בו לא פעם ועורר את הצבור ואת מוסדותיו על תקלה זו. אולם עם גידול הישוב העברי בחיפה ועם התקדמות העיר והתפתחותה לא נשתנה בבחינה זו המצב לטוב. ויש לחזור ולהתריע, שמא בכל זאת יתעוררו לעמוד בפרץ.
והרי קצת עובדות: מספר הפועלים העסוקים כיום, היינו בתחילת עונת 1934–35 בנמל חיפה נאמד ב1500 איש. בהם עובדים כאלף בסבלות, כמאתים בפריקת סחורות (סטובאדורינג), כמאתים בהעברת משאות בסירות מן האניות אל הרציף (מחוסר מקום לא כל אניות המשא פורקות את מטענן על יד הרציף) והשאר בעבודות שונות.
מה מספר הפועלים היהודים העסוקים בקביעות בנמל? יודעי דבר מעריכים את מספרם לכל היותר למאה איש, בהם: ששים סבלים העובדים מטעם חברת „מנוף“ (על חברה זו ידובר עוד להלן). ברובם הגדול מעולי סאלוניקי, 25 בטעינת עצים בקרונות הרכבת (פועלים אלה מועסקים על ידי סוחרים פרטיים). 15 איש בעבודת פריקה. מעבידיהם של 15 אלו הם הקבלנים אבו זיד אומברג' שבידיהם נמצאת כמעט כל עבודת הפריקה של האניות העוגנות בנמל חיפה, הנמסרת להם מאת חברות סוכני האניות.
זה הוא המצב כיום, כשעונת העבודה הבוערת היא רק בראשיתה, אך אין ספק, שבמשך חדשי החורף, עם רבוי משלוח פרי הדר דרך חיפה ופריקת כמויות גדולות של חמרי בנין שנועדו ליפו, יגדל עוד מספר הפועלים העובדים כאן, וממילא יקטן גם אחוז הפועלים היהודים, שגם בלא כן הוא קטן.
חוסר בסבלים
יש להטעים, שהעבודה בנמל נחלקת לשני סוגים: זו הנעשית על ידי שלטונות הנמל, וזו הנעשית על ידי קבלנים. הפועלים היהודים המועטים העסוקים בסבלות היו עובדים עד לפני זמן קצר רק מטעם חברת „המנוף“, המקבלת כאמור עבודה מאת סוחרים פרטיים.
הסבה לכך היא, שעד אוקטובר ש"ז היו שלטונות הנמל נוהגים למסור את העברת הסחורות מן הרציף למחסנים הגדולים לידי קבלנים ערבים, שהיו מעסיקים 200–350 סבלים בשכר 17–20 גרוש ליום. מתחלה לא היו קבלנים אלה מעסיקים יהודים כלל, והשלטונות לא היו מקפידים על כך, כנהוג במערכות הממשלה. רק לאחר שהובאו הסבלים היהודים מסאלוניקי והם הצטיינו בעבודה שקבלו מסוחרים יהודים, התחילו השלטונות דורשים מאת הקבלנים להעסיק גם מספר מסוים של סבלים מסאלוניקי ובמשך שנה הועסקו על ידי הקבלנים – 20–25 סבלים בשכר 20–25 גרוש ליום. אולם לאחר שנה עזבו אלה את העבודה מפני התנאים הקשים שהיו כרוכים בה: מספר שעות לא מוגבל, תשלום מועט (לערך) וההכרח לעבוד גם בשבתות ובחגים.
כשבא המנהל החדש של הנמל, ה' רוג'רס, הוכנסו שנויים בתנאי עבודת הסבלות בנמל. והמנהל החדש בא לכלל דעה, שיש לעשות עבודה זו במישרין, היינו בלי אמצעות קבלני משנה, ולאחר שנתברר לו טיב עבודתם של הסבלים מסאלוניקי פנה לחברת „מנוף“ שתספק לו ששים סבלים יהודים והבטיח להם תנאי משכורת טובים מאלה שעבדו בהם אצל קבלני המשנה, היינו 35 גרוש ליום וחופש בשבתות וחגים.
והנה לכאורה הכל טוב ויפה, ומובן שחברת „מנוף“ היתה מרוצה מאד, אילו יכלה למלא את בקשתו של מר רוג'רס. אך כאן התברר, שאין חברת „מנוף“ יכולה לעשות כך, פשוט מפני שאין לפקודתה מספר כזה של סבלים יהודים והענין לא יצא אל הפועל. על יסוד הצעתו של ה' ר. החליטה חברת „מנוף“ לבוא בדרישה מאת הממשלה, שבמקום שתעסיק חורנים בסבלות תתן לה סרטיפיקאטים בשביל סבלים מסאלוניקי, שהכל הודו, שהם מומחים לעבודה זו יותר מפועלים סתם.
השתלשלו הדברים כך, שבאותו זמן פנתה גם אגודת סוכני האניות באמצעות מזכירה מר ר–ד, בדרישה למסור לרשותה 150 סרטיפיקאטים להבאת פועלים ממצרים שיעבדו בפריקת אניות (סטובאדורינג). אגודת סוכני האניות באה לידי כך לא מתוך צורך תכוף אלא מתוך חשש, שמא יהיה מחסור גדול בפורקים בימות החורף בנמל חיפה. על יסוד דרישת אגודת הסוכנים פנתה חברת „מנוף“, בסיועה של לשכת המסחר העברית והנהלת הסוכנות בדרישה לממשלה בירושלים בדבר הסרטיפיקאטים לסבלים. הבקשה נדחתה מאת הממשלה שלא התחשבה עם כל הנמוקים שהובאו לפניה ועם המלצת הסוכנות היהודית, ואז הוכרחה הנהלת הסוכנות, שהעריכה את חומר המצב, להפריש 150 סרטיפיקאטים לשם הבאת סבלים מומחים מסאלוניקי ומפולין, כדי שאפשר יהיה למלא את בקשתו של ה' רוג'רס. יש לשער, שהללו יגיעו לארץ עד סוף שנת 1934. אולם בזה לא תפתר השאלה, מפני שגם לאחר כניסת העובדים האלה לנמל יהיה מספר הפועלים היהודים מועט מאד ביחס למקום שהיהודים תופסים בעסקי־המסחר הנעשים באמצעות נמל חיפה, ומובן שיהיה צורך להמשיך במלחמה להגדלת מספר העובדים היהודים במקום עבודה חשוב זה. הדרישה המינימאלית צריכה להיות: 500 עובדים יהודים קבועים בנמל חיפה. אין זו דרישה מוגזמת כלל, כי אם גם נניח שהיא תתמלא גם אז יהיה מספר הפועלים היהודים בנמל קטן בהרבה מכפי שמגיע ליהודים לפי חלקם בסחר הנמל.
הפקידות בבית המכס
ואשר לחלק היהודים בפקידות בית המכס כמעט שלא בא שנוי במשך שתי השנים האחרונות. על אף הפעולות הנמרצות, שנעשו מצד לשכת המסחר העברית ועל אף הבטחותיו של מנהל המכס והמסחר ה' סטיד להגדיל את מספר הפקידים היהודים בבית המכס בחיפה, נוספו בו רק פקידים יהודים מועטים. לפי הידיעות שבידי יש בין 44 הפקידים שבבית המכס רק חמשה יהודים, ומהם ארבעה פקידים נמוכים. גם עם מצב זה אין להשלים, בפרט אם נקח בחשבון שהיהודים הם חלק חשוב מאד (ואפשר החשוב ביותר) מלקוחותיו של בית המכס וגם כאן הכרחי הדבר, שמוסדותינו ימשיכו את המלחמה ביתר עוז להגדלת מספר הפקידים היהודים.
בסוכנויות הגדולות של האניות, כגון „לויד טרייסטינו“, „מיסאג'ירי מאריטים“, „חיפה שיפינג איידז'נסי“ לא בא גם כן שנוי לטובה ביחס למספר הפקידים היהודים. עבודת הסוכנויות האלה גדלה והתרחבה במדה רבה מאד, ובעיקר תודות לעליה היהודית, אך מספר הפקידים היהודים לא גדל. ראיה לכך ישמש ה„לויד טרייסטינו“, המסיע בכל חודש באניותיו מחופי איטליה לארץ ישראל הרבה מאות ולפעמים גם אלפי יהודים (מספר אניות החברה הבאות לחיפה בכל חודש הוא למעלה מ25, ויש ימים „שמלוא כל הנמל כבודן“), ואף ע פי שיהודים רבים נזקקים לסוכנות זו הרי בין 15 הפקידים יש רק שני יהודים. גם כאן כבשאר משרדי החברות, שסוכניה אינם יהודים, קיפוח זכותו של היהודי גדול – ואין להשלים עמו.
מפעלים חדשים לכבוש הים
בהזדמנות זו יש לעמוד על כמה מפעלים חשובים, שנוסדו בחיפה בחדשים האחרונים על ידי יהודים לכבוש ענפי העבודה בנמל. המפעל הראשון היא חברת „לויד פלשתינה א"י“ שרכשה את שתי האניות האיטלקיות („ריזבליו“ ו„פרוגריסו“) לשם שרות נוסעים ומשאות בקו קונסטנצה־חיפה. באניות אלו ששמותיהם עתה „הר ציון“ ו„הר הכרמל“ יעבדו מלחים יהודים ועליהן יתנופף הדגל הארצישראלי. דבר יסודה של חברה זו הוא אמנם רק התחלה צנועה, אבל בתורת התחלה יש לו חשיבות רבה, וביחוד אם נקח בחשבון שעד עתה לא נעשה כלום במקצוע זה מצד יהודים.
המפעל השני לכבוש הים שנוסד על פי ה' יצחק רוקח מתל אביב היא „החברה הארצישראליית לספנות והספקה בע"מ“, המטפלת בהעברת משאות מן האניות אל הרציף. גם עתה אין הרציף של נמל חיפה מכיל מקום ליותר מארבע – ובקושי 5 – אניות והעברת משאות בסירות תופסת מקום חשוב בנמל.
החברה רכשה סירות ואניות מושכות בסכום 7500 לא"י ולפני שבועות אחדים התחילה בעבודתה לפי שעה היא מעסיקה 15 פועלים יהודים (חלק מהם מסאלוניקי), ואן ספק, שעם התרחבות המפעל יוגדל גם מספר הפועלים. עבודתה של חברה זו עלולה לסייע במדה מרובה להגדלת האקספורט של פירות הדר דרך נמל חיפה, ויש לקוות שבמשך הזמן תוכל החברה לטפל גם בהטענת תפוחי זהב בחופי הים הסמוכים למרכזי מטעי ההדר, כגון חדרה והרצליה ועל ידי כך לא יהיה צורך לשלוח את כל הפירות דרך הנמלים בחיפה או ביפו.
המפעל השלישי הוא חברת „מנוף“, שתפקידה לכבוש את העבודה בשביל הפועל היהודי בענפי הטעינה והפריקה. כן שואפת החברה לרכז בידה את ענף הסבלות בחיפה במפעלי התעשיה הגדולים בעיר כגון „שמן“, הטחנות הגדולות, חברת החשמל ועוד. לפי שעה מעסיקה החברה כשבעים סבלים בנמל, ועוד כחמשים פועלים במפעלי התעשיה.
אין ספק, שהמפעלים הצנועים הנזכרים עלולים לסייע במדה ניכרת לחזוק עמדת העבודה העברית בנמל חיפה ולהגדלת מספר הפועלים היהודים כאן, וחובת הצבור היהודי, ביחוד חוגי המסחר והתעשיה, לתמוך בהם ככל האפשר, כדי שיוכלו להתפתח ולהתרחב ולשמש על ידי כך גם גורם חשוב במלחמה הקשה להגדלת חלקו של הפועל היהודי שבמקום זה, החשוב כל כך מבחינה איקונומית שאלמלא ישובו היהודי לא היה מגיע למצב שאליו הגיע כיום הזה.
מובן, שאין להסתפק במפעלים הבודדים והצנועים שנוסדו כבר לשם כבוש העבודה בנמל חיפה, ויש להמשיך את המאמצים בכוון זה על ידי יסוד מפעלים חדשים, שיקלו על חדירתו של הפועל היהודי בנמל.
י. ב.
"הארץ", שנה י"ז, מס' 4641, 26 באוקטובר 1934, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 