פלוגת הקיבוץ המאוחד בנמל תל־אביב – 26 באוגוסט 1938

ספנים ביום סוער

(מתוך יומן פלוגת הקיבוץ המאוחד בנמל תל־אביב)

ליד המשרד של חברת־הפריקה בשעה 5 בבוקר. ספנים וסוארים מחכים להרשמתם לעבודה; ובים – גל אחר גל מתקרב לחוף ומתפרץ מאה מטר לפני הכניסה לבריכה. „היום אי־אפשר לעבוד. אומר אחד החברים, הגלים חזקים יותר מדי“. במשרד הנהלת העבודה יושבים המנהלים ומתייעצים „עולי להתחיל בעבודה כעבור כמה שעות!“

אחד המנהלים יוצא את המשרד ומכריז בפני ציבור הפועלים המחכה: „אנו מזמינים אתכם לשעה 7.30“.

הפועלים עומדים ליד הצריף ומחכים. כבר התרגלנו לחכות. מצפים אנו שעות להתחלת העבודה, ובכל זאת נשמעות פה ושם תרעומות: „ירשמו אותנו, ולא – ישלחו אותנו הביתה!“ סוף־סוף מופיע מנהל־העבודה ואומר: „כל החדשים (הבלתי־קבועים) הביתה!“ הוא מתחיל הרשמת הקבועים. קבוצה, קבוצה – כל אחת בת 4 חברים – יוצאת לבריכת הסירות. אין רצים היום, כאשר ביום רגיל, בכדי להיות הראשונים ולקבל את הסירה הטובה ביותר. עצובים ונדכאים הם הולכם, אין מה למהר.

בבריכה – קבוצה א' לוקחת את הסירה א' 41 ומכינה אותה ליציאה. „אתם לוקחים את הסוארים!“ –מפקד מנהל הרציף. ראש הקבוצה בודק את הסירות הקשורות קרוב לרציף. מציץ לתוך הסירה המיועדת ומכריז: „הסירה טובה, אין בה מים. חברים, קחו משוטים ועלו על הסירה“. גם הסוארים נכנסים לתוך הסירה. מוכנים לצאת. „הכל בסדר?“ – שואל מנהל הרציף וראש הסירה עונה לו בחיוב. ושוב נשמעת הפקודה של מנהל הרציף: „סירת מנוע מס' 3 יוצאת עם הסירה מס' 41 לים“. וראש הסירה נותן את פקודותיו לספניו: „להתיר את החבלים! קבלו את הרימוש (חבל עבה) מה„לאנש“ (סירת־מוטור)! שימו את המשוטים!“

שתי הסירות מתקרבות לפתח הבריכה. לפנינו – הים הרחב; גל אחר גל מגיע לקיר המעגן ונתקל ונשבר בו. גדולים הגלים היום כענקים, מתרוממים מעלה מעלה ובהיתקלם בקיר נשברים.

החבל שבין סירת־המנוע לבין סירת־המשא נמתח. סירת־המנוע עוברת מעל לגל ובו ברגע היא נעלמת מעינינו כי משבר מסתיר אותה. עכשיו בא הגל אלינו. החרטום של הסירה מתרומם ויורד, כמו חיה הנלחמת בחיה אחרת, וכבר עברנו גם אנחנו את הגל שנשבר תחת רגלינו. גל אחר גל מתקרב לחוף ואנחנו עוברים אותם בקפיצה. סירתנו קופצת וחוצה את המים.

סוף סוף מגיעים אנו לאניה.

שוב נשמעו פקודות ראש הסירה: זרוק חבל לאניה! – עזוב את הרימוש! קשור מהר!… הסירה קשורה ליד האניה והמשוטים על הסיפון. הסוארים מטפסים אחד־אחד על חבל ועולים על האניה, כי קשה היום העליה במדרגות, הגלים מטלטלים את הסירה קדימה ואחורנית, מעלה ומטה.

כל הסוארים עלו, מסדרים את מכשירי־העבודה. – העבודה מתחילה: פריקת הסחורות מהאניה. כבר שומעים את חריקת המנוף ופקודות ה„קומנדומן“ (מפקד האניה) שבא לסיפון האניה: „הצדה חברים!“ וכבר תלוי ה„סבן“ (חבילה גדולה) עם הסחורה מעל לראשנו. „מאינה“ (להוריד!) וה„סבן“ יורד במהירות רבה לתוך הסירה. הסבן צנח על רצפת הסירה, נפל על ידי וכמעט הפילני ארצה. רגילים אנחנו להמצא בסכנה. אני פותח את הסבן וכבר מושיט הקומנדומן את אצבעו: „וירה!“ (להרים!). הסירה נזרקת מצד אחד לצד שני; היא מתמלאת יותר ויותר. פתאום: ר..ר.. רומס! [?] החבל הקדמי בו קשורה הסירה אל האניה נקרע. הכל עוזבים מיד את עבודתם ורצים לסיפונים: שנים לחרטום ושנים לירכתיים. אחרי מאמצים גדולים נקשרים אנחנו שוב לאניה. זו היתה עבודה של רגעים. לולא יכולנו תיכף ומיד לזרוק חבל שני, היינו מוכרחים לזרוק עוגן בכדי למנוע בעד הסכנה להישבר אל קיר המעגן או אל סלעי החוף. כי הרוח מטלטלת את הסירה בחזקה וסירות־מנוע אין בקרבתנו. – הצלחנו. העבודה נמשכת.

היום לא נוכל לטעון הרבה סחורה בסירה, אחרת יחדרו המים לתוכה בנסיעתנו לחוף וירטיבו את הסחורה. לקחנו רק 10 טון בערך (בים שקט טוענים בסירת־משא מ־20 עד 25 טון). בינתיים באה עוד סירה שנקשרה על ידינו.

לאחר שגמרנו את עבודתנו אנו מתחלפים בחבלים, הם מתחילים לעבוד ואנו חוזרים לחוף.

הנסיעה עוברת כסדרה עד בואנו למקום בו משתברים הגלים. כל גל דוחף אותנו במהירות קדימה. 2 ספנים עובדים במשוטים המשמשים הגה, עובדים בכל כוחם ובכל מרצם, כי האחריות לסירה הטעונה סחורה גדולה היא. גל אחד זרק אותנו לתוך הכניסה וכבר חושבים אנו את עצמנו בטוחים, אולם תיכף בא גל שני וטילטל את סירתנו ודחק אותה אל הסלעים, לקיר־המגן הדרומי. אנחנו יושבים! מכל הצדדים באה עזרה. ספנים אחרים, סבלים ואף המנהלים אינם חוששים להיכנס למים ולהציל את הסירה, את הסחורה היקרה. כולם עומדים בשני צדי הסירה, כתף אל כתף, דוחפים וסוחבים: „יחד עם הגל, הוי הוֹפ!“ והסירה מתרוממת וזזה מהמקום. עוד פעם ועוד פעם והסירה יורדת שוב למים ונסחבת לרציף. הסירה לא ניזוקה, רק במקום אחד ירד הצבע. אף הסחורה כמעט שלא נרטבה, כי מכוסה היתה – והספנים בריאים.

אורי

(מתוך יומן פלוגת הקיבוץ המאוחד בנמל תל־אביב)


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4021, 26 באוגוסט 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s