בדאשור במצרים נמצאו זה מקרוב במערה אשר תחת חול המדבר ארבע אניות שנטמנו שם כדי 1/2 4 אלפים שנה לפנים, והן נשארו שלמות באויר יבש.
מהן מצוינה ביותר אניה אחת, שנבנתה מעצי ארז מהוקצע היטב בקרדומות רחבות (עקבות משור לא נראו עליו). הקרשים נהדקו זל"ז ברצועות עור, הנקיקים טוחו בזפת לבל יחדרו דרך בם המים. ארכה 30 רגל, רחבה 8 ועמקה 5. גם נמצא תורן קצר ושיורי משוטים. משוט מישר מהלך האניה – אין. מציאות הספינה הזאת (כי האניה ספונה גם מלמעלה) תוכיח כי המצרים הקדימו את בני צור במבנה האניות.
"הצפירה", שנה שלושים, מס' 49, 11 במרץ 1903, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(אניות גומא ע"נ הווייכסיל). בימים האלה נראתה על פני נהר הווייכסיל בעירנו אנית משוט אחת אשר יאמר עליה ראה זה חדש הוא. האניה הובאה אל חוף הנהר בארגז קטן והיא עשויה מגומא (גוטאפערקא) ולה תורן קטן ושני משוטים קטנים. האניה החדשה הזאת הובאה מחו"ל ובעליה קנה אותה במחיר 1700 מארק עם כליה ובגדי השרד העשויים מעצי גפר וילבש את בגדיו ויפרוש את נס התרן וישב באניה וישט לביעלאן וישב. אחרי שובו הוציא את האניה מן המים ויכפלנה כבגד וישם אותה בארגז ואיש אחד נשא אותה בידו אל בית מעונו.
"הצפירה", שנה עשרים, מס' 166, 7 באוגוסט 1893, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זה עשרה ימים אשר באה לפה אנית קיטור מפוארה הנשלחה מאת הוד מושל ארץ מצרים עם חיל צבא, ובראשם פחה גדול מפחות מצרים, להקביל פני הוד הנסיך הגדול אחי הוד קיסר רוסיא, ולהובילהו מצרימה.
היום הזה זרח מול פנינו הוד הנסיך הגדול הזה, כבוד גדול נעה לו מאת הממשלה יר"ה, אנשי חיל רוכבים על סוסים מלובשים שני וצבא רגיל, וגם שרים גדולים ונכבדים קבלו פניו בבואו, כלי התותח השמיעו במקום קולם עת דרכו רגלי הודו על מפתן פתח העיר, ויבא על הקאנווענט רוסיא, וישב שם כחצי שעה, אנית הקיטור המצרית שלחה ארבעה אניות קטנות, ובראשם אנית קיטור קטנה למשכם להאניה להביאהו אותו והנלוים אליו, שרים רבים ונכבדים הלכו באניות קטנות ללותו עד האניה. בבואו על האניה קבלו פניו בכלי התותח הגדולים, דגלים מנים ממנים שונים נמתחו על תרני האניות, ובתוכם התנוסס דגל רוססי, אחרי נפרד מאת בני העיר בפני רצון, פרשה האניה גם ותלך לדרכה.
"חבצלת", שנה שלישית, מס' 5, 22 בנובמבר 1872, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
איור על תפריט לארוחת ערב מהודרת באונייה „פוּרסט ביסמארק“, 1897. המקור: ויקישיתוף
יפו.
אנית הקיטור הפרוסית אשר תסבב את כדור הארץ בכל שנה ואשר שם „ביסמארק“ נקרא עליה, השליכה עוגנה בעשרים לחודש בבוקר על חוף ים יפו. ומחזה מרהיבת עין נראתה על פני הים; עיר גדולה בנויה על פלגי מים בנבכי מצולה, גם השמש יצא מחופתו להוסיף לוית חן על העיר הזאת ועל האניה, וכאש מתלקחת בתוך המים נראה מרחוק להקת מנגנים עמדו על חוף האניה וינגנו את שיר השחר אשר לחיל הים. כל זאת לקחה את לב כל נפש אדם ויכספו לראות את המחזה היקרה הזאת מקרוב, על כן רבים מעם הארץ ירדו הימה בצינות ובדוברות לעלות על האניה הנפלאה לחזות את כל יקרה וחסנה בעד הכפר אשר ישית עליהם רב האניה, גם רבים מאחב"י לא יכלו למשול ברוחם לבלי לתור אחרי עיניה, ויהיו גם הם בתוך הבאים לבקר את האניה, ומי אשר לא יכל להפיק מאוי לבו בעשרים לחודש ואחד ועשרים בו קרא לשבת עונג ביום המנוחה קים את המצוה לברך „שככה לו בעולמו“ וצינות ואניות שיט למאות סביב שתו על האניה ביום השבת, עד כי האורחים הלא קרואים האלה ונפלו לטורח על אנשי האניה במשובתם הרבה, זה מטפס ועלה וזה מטפס וירד על כן התקצף אחד מהפקידים ויזרוק על העם מים לא טהורים… ובין המון המבקרים היו גם נכבדי עם כמו המתורגמן להציר הצרפתי, בן ציר האנגלי, ורעם האדון מ'. והמים הזידונים עברו גם על ראשם מידי המשחית אשר לא הבחין בין טוב לרע, ויודיעו לרב החובל, ויצו על המלח לבקש סליחה מאת האורחים, ואחרי כן הדיח אותו ממשמרתו.
י. ראזינצווייג.
"חבצלת", שנה עשרים ושש, מס' 24, 13 במרץ 1896, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עם התפרצות המלחמה האמינו הכל, כי תיכף ומיד תהיינה מלחמות־ים סוערות. הן תמיד היו האנגלים מודיעים, כי היריות הראשונות תהיינה של תותחי הספינות. והן הלא לא לחנם הוציאו מלירדים על ציי־מלחמה, על מבנה ספינות נאדרות אשר קראו להן „דרידנוט“ לאמור: אל תירא! ואולם המלחמות האלה טרם היו.
בתחלה בארו את הדבר הזה: מחזיקים את ה„תנינים“ הנוראים האלה לשעת ההכרעה. ניכר היה, כי אומרים דבר זה רק מן השפה ולחוץ שהרי התועלת של הצי החזק דורשת, שימהר להתנפל על הצי החלש, למען אשר לא ימצא פנאי להתחזק. והרי בשביל כך היו האנגלים אומרים תמיד, שהצי החזק שלהם יתנפל תיכף ומיד בלי שום שהיות במקרה של מלחמה על צי האויב ויעשה בו כלה. בינתים נתחבר לו הצי הצרפתי, שהוא חזק כמעט כצי הגרמני, נתחברו לו ציי רוסיה ואיטליה, שכל אחד מהם חזק מן הצי האוסתרי. ציי ההסכמה חזקים אפוא פי כמה וכמה מצי גרמני, ובכל זאת יושבים הם בחבוק ידים, על יד האיים שלהם, ועד היום לא נועזו להתנפל על צי גרמניה ועל חופיה.
מה פשר חזיון זה?
ראשונה: ההסכמה היתה, כנראה, בטוחה, בנצחון מהיר. היא סמכה בזה על המספר הענקי של צבאות ההסכמה. משום הכי חפצה להסתפק במלחמות היבשה מבלי לסכן את הצי. אנגליה ביחוד רוצה לשמור את צי המלחמה שלה, כדי שהוא ישאר בתקפו גם לאחר המלחמה. כל כך היו בטוחים בנצחון מהיר וחזק עד שדברו בתחלת המלחמה, כי ידרשו מגרמניה, שתמסור בעצמה את צי המלחמה שלה לידי אויביה. בינתים החמיצו את השעה של התנפלות מפתיעה, הגרמנים הספיקו לבצר את חופיהם והצוללת התחילה להראות את כחה ויכלתה. כיום כבר אי אפשר להתנפל על החופים האלה, אעפ"י שערים אלו גובלות על הים.
עכשיו אין לדבר עוד, שצריך להחזיק את ציי המלחמה בשביל שעת ההכרעה. בינתים נכרת עד מאד השפעת הצוללות, שהספיקו להשחית כמה מאות ספינות אנגליות וגרמו לעלית מחירי ההובלה באופן מבהיל והביאו בכלל את אנגליה במבוכה, מה שנתגלה בשאלת הובלת פחמים מאנגליה לאיטליה. והנה באה ה„מובה“ והטביעה ט"ו ספינות משא ואיזו ספינת־מלחמה וגלתה לכל, כי בעצם ימי המלחמה נוצר בגרמניה טפוס חדש של ספינות, שבכחו להשפיע על מהלך המלחמה.
ציידת אוניות הסוחר הגרמנית SMS Möwe שולחת צוות השתלטות אל אוניית הנוסעים הבריטית SS Appam ב־16 בינואר 1916. מקור: ויקישיתוף
כל הדברים האלה גרמו לרוגז עצבים באנגליה. אם בתחלה הגינה אמריקה בדרישות שלה על הטכסיס האנגלי, בדרישה, כי הצוללות הגרמנית מוכרחות להזהיר בתחילה את ספינות המסחר בטרם אשר יירו עליהן (מה שגרם לרוב, כי ספינות המסחר האלה הקדימו לירות על הצוללות) הנה לאחר שהצליחה גרמניה לגלות את הפקודות הסודיות של אנגליה (לירות על הצוללות מבלי לחכות למעשה-איבה מצדן) אי אפשר כבר לאמריקה להגן עוד על דרישתה. ואמנם הפתגם הגרמני: „ספינות מסחר מזוינות דינן כדין ספינות מלחמה“ הולך ומתקבל גם באמריקה. בתור תוצאה מזה רואים אנו, כי כבר עכשיו התחזקה מלחמת הצוללות ואין לך יום שלא יורידו תהומות ספינה מספינות ההסכמה.
עכשיו התחילו שוב לדרוש באנגליה, שהצי האנגלי יראה בפועל את כחו. לאחר שנתפרסמו מעשי ה„מובה“ כתב ה„מנשסטר גרדיאן“ מאמר ראשי „היכן הוא הצי האנגלי?“ שמצא לו הד בכל אנגליה. „עתון הספינות“ כותב: „אלמלא הצוללות הגרמניות ירד מחיר ההובלה על 75 אחוזים. הודעה זו מענינת באשר בדרך כלל מכחישים עתוני ההסכמה כי יש לצוללות איזו השפעה שהיא על מחיר הסחורות. בעתוני צרפת מהתלים בצי האנגלי ואומרים, שע"י התנפלות על חופי גרמניה יכולים להחריב את בתי-החרושת של הצוללות.
מטעם זה מתחזקת הדרישה באנגליה, שעוד עכשיו יצא צי־המלחמה מן האיים אשר הוא מסתתר בהם וישתתף באופן אקטיבי במלחמה. באסיפה אחת שהיתה בנדון באנגליה גנו את הממשלה בשביל התרשלותה בנדון זה. נשמעו קריאות מעין: „צריך להעמיד את הממשלה לפני בית משפט-צבאי!“ „צריך לתלות אותם“ „צריך להשליך אותם לבית האסורים!“. כמובן שאין עוד ערך מעשי להופעות אלו. אבל אפשר מאד כי הרוח הזאת תכריח את הממשלה למלחמת-הים, למרות מה שבינתים נשתנו התנאים לרעה.
"החרות", שנה שמינית, מס' 175, 10 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית הקיטור הבריטית פאלמאס אשר שבה מניוא ארלעאנס לליפערפאל הצליחה להציל תשע ושמנים נפשות אדם. אנית הקיטור הצרפתית מארסיליא אשר נסעה מצרפת לניוא ארלעאנס ועליה ארבע ותשעים נפשות אדם, בהן י"ט נשים וג' ילדים, נשברה בלב ים אוקייאנוס, בעת סערה גדולה, ונשברה, ומכל העוברים בה לא הי' נשאר אף אחד, לולא חסדי ה' אשר גברו על האומללים האלה והאניה פאלמאס עברה ברגע ההיא על מקום האסון, ומלחיה וחובליה מסרו נפשם להצילם. הים סער למאד, ושלשה ועשרים אנשים אשר ירדו ראשונה באניה קטנה לגשת אל האניה פאלמאס נפלו כולם אל הים, כי נהפכה האניה הקטנה וגלי הים שברוה לרסיסים, ויצליחו המלחים להציל שמנה עשר מהם, וחמשה נטבעו, ואת האנשים הנותרים על האניה הנשברה הורידו בחבלים ויעלום אל האניה פאלמאס אשר הביאתם להעיר ליפערפאל.
"חבצלת", שנה עשרים וארבע, מס' 14, 5 בינואר 1894, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הספינה הגדולה „שפרעע“ האשכנזית שיצאה ביום 20 נאוועמבר העבר מברעמען לנויארק עם 500 נוסעים ועם 387 שקים עם מכתבים שונים. כאשר היתה ביום 26 על הים הגדול ערך אלף פרסאות נתקלקלה בה מכונה אחת ותעש חור גדול בהספינה, והמים החלו לבוא אל הספינה עד שהחלה לטבוע וכל האנשים ונשים וטף צעקו בקול מר ויצאו כלמו על מכסה האניה, ואחד מהנוסעים ששמו „פויל קעלסאהן“ אשר לא רצה להמתין עד הקץ קפץ אל הים ונטבע, והמלחים הכינו הכל לעזוב את הספינה על כי קומתה היו 36 רגל ובגובה 30 רגל כבר היו מים בתוך הספינה, ורחוקה היתה מקווינסטאהן מרחק אלף פרסא, ולשמחת הנוסעים באה אניה אנגלית הנקראת בשם „ליי היוראָן“ ותצל את כל האנשים, וגם את הספינה לקחה אתה לקווינסטאהן וככה הצילה את האנשים ואת הספינה „שפרעע“, כי מחיר „השפרעע“ הוא מילליון ומאתים אל דאללאר. רב החובל מהספינה „לייק היוראָן“ יקבל שכר גדול על כי הציל את „השפרעע“ מרדת במצולות ים.
ה. סיראָטאַ.
* * *
סיפון הטיילת של אוניית הנוסעים "קייזרין מריה תרזיה", מקודם "שְׁפְּרֶאֵה". גלויה, בין 1890 ל־1905. מקור: ויקישיתוף
חדשות בישראל
[…]
מנויארק מודיעים מיום 16 דעצעמבער: באה הלום האניה האנגלית „עטרוריא“ ותביא 131 חבילות מן האניה הנשברה בלב ים „שפרעע“. רוב הדברים שבדפוס נשחתו ע"י המים והיו טעונים כליה, אולם המכתבים שעוד ניכרה עליהם צורת אדריסותיהם נמסרו אל האנשים שאליהם נשלחו. – בין הנוסעים באניה „עטרוריא“ נמצא גם האדוק הנוצרי הנודע מודי, המתאמר כי בתפלתו הציל את ה„שפרעע“ מרדת שחת עם אנשיה.
לונדון. האדמירליציה מודיעה, שאניות-השריון האנגליות „אירריזיסטיבל“ ו„אָציאן“ וגם אנית-השריון הצרפתית „בובע“ טבעו מחמת מוקשים בדרדנלים. האבדות באנשים אצל האנגלים אינן מרובות, ואולם מלחי אנית-השריון „בובע“ טבעו כמעט כולם.
(אנית-השריון „אירריזיסטיבל“ נבנתה בשנת 1904; היא הכילה 15,000 טונות והיתה מזוינת בששה עשרה תותחים כבדים. מספר מלחיה היו 760 איש. אנית השריון „אָציען“ נבנתה בשנת 1913 והכילה 26,350 טונות; היא היתה מזוינת בשמונה תותחים כבדים בעלי 1/2 13 אצבע ומספר מלחיה היו 980 איש. אנית-השריון „בובע“, בעלת 15,000 טונות, נבנתה בשנת 1896 ומספר מלחיה היו 780 איש).
פאריז. הודעתו של מיניסטריון הים: „במשך פעולות המלחמה בדרדנלים בי"ח לח"ז נמצא כחות הים של אנגליה וצרפת תחת אש ארטילרית חזקה מאד. אניות אחדות נתקלו במוקשים משוטטים במפרץ הים. אניות-השריון האנגליות והצרפתיות הרעישו בחזקה על מצודות קיליד-באַחר, טשאַנאַק-קעלעסי, סואנדערע, דארדאנוס וצוק קעפעז. התוצאות שהושגו במשך יום-הרעש הזה עלו לאניות המאוחדות באבדות מסוימות. כן נטבעה אנית-השריון „בובע“ מהתפוצצות מוקשים, והאניה „גולואַ“ יצאה לפי שעה מן המערכה בעקב הנזקים הגדולים, שנסבו ע"י אש האויב. הצי האנגלי נושא גם הוא אבדות. שתי אניות-שריון שלו טבעו ע"י מוקשים. ואולם, עד כמה שקשות האבדות האלו, לא תעצורנה בעד מהלך פעולות המלחמה.
„תיכף אחרי שנתקבלו הידיעות ע"ד האסון שקרה לאנית-השריון „בובע“ פקד מיניסטר-הים עפ"י הטלגרף למפקד האניה „הנרי הרביעי“ הנמצאת ליד חופי סוריה, לבוא במקומה של „בובע“. אין עוד ידיעות ע"ד גורלם של אנשי „בובע“. ידיעות אחרות נותנות את האפשרות לשער, שחלק מאנשי האניה, שמספרם לא הוברר עודו ניצול“.
הסיירת הצרפתית „גולוא“ שניזוקה קשות בקרב, 25 באפריל 1915. מקור: ויקישיתוף
לונדון. שלטון-הצי מודיע:
„אחרי שבמשך עשרת הימים האחרונים משו האניות המאוחדות מבלי הרף מוקשים במפרץ, התחילו אתמול בשעה העשירית ושלשת רבעי-שעה בבוקר הציים האנגלי והצרפתי הרעשה כללית על המצודות במעבר הצר של הדרדנלים. האניות „המלכה אליזאַבעט“, „אינפלקסיבל“, „אגאממנון“ ולורד נילסון“ הרעישו על המצודות קיליד-באחר וטשאק קעלעסי, בה בעת ש„טריאומף“ ו„פרינץ-ג'ורג'“ התחילו לירות על הסוללות של מצודות דאַרדאַנוס. המורטירות הכבדות של האויב ותותחי-השדה שלו התחילו לירות בחזקה על האניות.
„בשעה הי"ב ועשרים רגעים התקדמה האסקדרה הצרפתית, שכללה את האניות „סיופרען“, „גולואַ“, „שאַרלעמאַן“ ו„בובע“, בתוך המפרץ והתחילה להרעיש על המצודות ממרחק קטן. המצודות של קיליד-באחר ונאמאַזיה השיבו באש חזקה, אבל נאלצו לשתיקה ע"י עשר אניות-השריון שנמצאו בפנים המפרץ. בכל האניות נעשו נזקים אחדים בכל אניה במשך תקופה זו של הקרב.
„בשעה הראשונה וכ"ה רגעים בצהרים נדמו כל המצודות. אז נגשו האניות „בענדזשענס“, „אירריזיסטיבל“, „אלביאן“, „אציאן“, „ספוויפטשור“ ו„מאיעסטיק“ כדי לבוא במקומם של שש אניות השריון שנמצאו בפנים המפרץ. באותו הרגע, שבו התכוננה האסקדרה הצרפתית, אשר הרעישה באופן מזהיר על המצודות, לצאת מן המפרץ, התפוצצה אנית-השריון „בובע“ ע"י מוקש אשר שט עם הזרם. האניה נטבעה בזמן של פחות משלושה רגעים בעומק של ל"ו סאז'ין, לצפון העיירה אַרען.
„בשעה השניה ול"ו רגעים חדשו אניות-השריון, אשר באו במקום הראשונות, את ההרעשה על המצודות, אשר התחילו שוב להוריק אש. הרעשת המצודות נמשכה, ויחד עם זה התנהלה עבודת ההמשה של המוקשים מן המים. בשעה הרביעית עם תשעה רגעים יצאה „אירריזיסטיבל“ מן המערכה, בנטותה על צדה האחד, ואח"כ טבעה בשעה החמשית וחמשים רגעים, בהתקלה, כפי הנראה, במוקש, אשר שט עם הזרם.
רגעיה האחרונים של אנית המערכה הבריטית "איריזיסטיבל", 18 במרץ 1915. מקור: ויקישיתוף
„בשעה הששית וחמשה רגעים נתקלה „אציאן“ גם היא במוקש. שתי האניות טבעו במקום עמוק. אנשי האניות האלה ניצולו כמעט כולם תחת אש הארטילריה של האויב. „גולואַ“ ניזוקה ע"י אש הארטילריה. אנית-השריון „אינפליקסיבל“ ניזוקה ע"י כדור גדול בגשר הקדמי שלה. „אינפליקסיבל“ זקוקה לתקון.
„הרעשת המצודות והמשת המוקשים נפסקו עם בוא הנשף. שיעור הנזקים, שהוסבו להמצודות ע"י האש הממושכה והישרה של כחות הים הגדולים, עוד לא הוברר. אבדת האניות באה ע"י המוקשים, ששטו עם הזרם ושנפגשו באותם חלקי המפרץ, שמקודם הומשו משם המוקשים לגמרי. הסכנה הזאת תדרוש אמצעים מיוחדים.
„האבדות בנפשות-אדם על האניות האנגליות אינן גדולות, אם נשים אל לב את שיעורן של פעולות המלחמה. תחת זה אבדו כל אנשי האניה „בובע“ יחד עם האניה. קרוב לודאי, שע"י מפץ המוקש פרצה התפוצצות באניה פנימה.
„האניות „קיוין“ ו„אימפליסיבל“ נשלחו [?] במקום האניות הסובלות, אחרי שראו מראש את הקרב שהיה היום. האניות האלו צריכות לבוא בקרוב למקום הנועד. עם בואן יושב להצי הבריטי כחו כמקדם.
פעולות המלחמה נמשכות, מפני שלצרפת ואנגליה יש במקום הקרב כחות ים גדולים“.
לונדון. לסוכנות „רייטר“ מודיעים ממאלטה, שנזקיה של אנית-המרוץ האנגלית „אמיטיסט“ באו בתור תוצאה של פעולתה הנזכרה בד' לח"ז. לה„אמיטיסט“ ניתן תפקיד קשה: להפסיק את הכבל הטלגרפתי המאחד את קיליד-באחר וטשאנאק-קעלעסי. כפי הנראה, נגשה האניה למקום הנועד מבלי שראו אותה, היא הפסיקה את הכבל והתחילה לצאת מן המפרץ, אבל אז הוכרחה לעבור תחת אש התותחים הטורקים משני העברים בחלק הצר של המפרץ. כמובן, היתה האניה למטרה לאש התפתה, אבל היא החישה את מהלכה והתכוננה לצאת מן המפרץ. כדורי האויב פגעו בה פעמים רבות, ואולם לה הצליח להמלט מן הסכנה.
"הצפירה", שנה 48, מס' 56, 21 במרץ 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עוד לפני שנים מועטות, בעת אשר האדם ברב תבונתו כבר העפיל לעלות על פסגת החכמה והדעת, ויגל חדשות ונצורות בכל ענפי מדעים שונים, בעת ההיא עוד לא עלה אף ביד אחד החכמים אשר בארץ, למצא עצה איך ובמה למדוד את המקומות העמוקים אשר בים, ולדעת אל נכון את מדת עמקם, כי עד העת ההיא השתמשו המודדים באנך (זענקלאָטה) פשוט, עשוי ככדור ברזל וקשור בקצה חבל עב מאד, ובאופן זה מדדו את עומק הימים והנחלים, אך אח"כ נוכחו החכמים לדעת כי משגה אתם, יען כי החבל העב הזה התנשא כפעם בפעם ע"י זרם ושבולת המים, בעת הורידוהו הימה, לכן התהפכו החכמים והחוקרים בתחבלותיהם, ויחליטו להמיר את החבל העב בתקות משי דקה ממנו, ולתלות את האנך עליו, וידמו בזה להשיג מאוים ולהגיע למטרתם, אך הם שגו ברואה, כי אף אם האנך הגיע באין כל מפריע אל קרקע הים, כי זרם המים לא עצר עוד כח לשאת את החבל הדק ממעל להמים אל כל אשר היה רוחו, בכ"ז אחרי אשר החלו לשוב להוציאו ולהעלותו מעומק הים, והנה הה, תקותם מפח נפש, בתקלה דקה נתקה, והאנך יחד עם חלק גדול מהחבל מצאו בחיק הים קברם, ואך מחלק החבל הנשאר תלוי בירכתי הספינה, יכלו המודדים לדעת את מדת אורך החבל הנפסק, ושערו לפי זה את עומק המים אשר במקום ההוא. אך על דרך זו לא ידעו אל נכון ובצמצום את מדת העומק, כי אחרי אשר כבר הגיע האנך אל קרקע הים, נדחפה ונסחפה תקות המשי הלאה תחת המים ע"י השבולת והזרם. לכן למען דעת בצמצום את עומק הימים לא ע"פ השערה בלבד, המציא החכם האמעריקאני Brooke אנך אחר טוב ממנו.
מד העומק שהמציא John Mercer Brooke, שנה: 1886. המקור: ויקישיתוף
המכונה הזאת היא כדור ברזל גדול שנים שלשים ליטרא משקלו, ובו חור מפולש, ודרך החור הזה תחוב מטיל ברזל אשר קצהו התחתון יעבור גם דרך דף קטן הנקוב באמצעו והמכוון נגד חור הכדור, משני עברי הדף הזה יוצאים שני פתילי ברזל ועליו חונה הכדור. בקצה העליון אשר במטיל נמצאים שני ווים מתנועעים אשר שני קצות פתילי הברזל מחושקים בהם. שני ווים אלה נמשכים למעלה ע"י שני פתילי ברזל קצרים אשר ראשם האחד קשור בהווים וראשם השני קשור בתקות חוט המשי אשר ממעל להם. החלל אשר בקצה התחתון במטיל משוח בחלב ובשומן, למען אשר בהגיע המטיל על קרקע הים, ידובק החמר והטיט אשר על פני התהום בהחלב לדעת ע"י זה מראה קרקע הים במקום ההוא.
בהגיע המכונה על קרקע הים, או יתמוטט הכדור הכבד מן המטיל וימשוך את הווים אחריו למטה, וראשי פתיל הברזל יזיחו מן הווים המחושקים בהם, והכדור הזה יחד עם הדף המנוקב ישארו בחיק הים, כי לוא חפצנו להעלות גם אותם שוב מן המים, כי אז ינתק החבל הדק מהמשא הכבד הזה, ואולם המטיל אשר משקלו מצער יעלה לבדו מעומק הים, ובקצהו התחתון יתלכדו החמר והטיט אשר על פני קרקע הים.
על דרך זו מדדו המודדים את עומק המים והנחלים, אולם בכל אלה היו החכמים מסופקים, כבראשונה אם לא תסחף גם עתה תקות חוט המשי הלאה ע"י זרם המים, גם אחרי אשר ינוח כבר הכדור על קרקע הים, לכן בגלל הדבר הזה מצאו החכמים אשר בימינו אלה לטוב לפניהם, לשנות את האנך הזה, ולהסיר את כל המכשולים הרבים אשר יעמדו לשטן על דרכם מבלי יכולת לדעת ע"י בצמצום את עומק המים אשר בימים, וישימו אל לבם לתקן גם את המעות אשר בהאנך הזה, ויחליטו להמיר את תקות המשי בפתיל ברזל, למען לא יסחפנו עוד הזרם סחוף והשלך אל כל רוח. ותחת המטיל האטום (מאססיף) התקינו קנה חלול עשוי מרקוע פחים, ובעת אשר יגיע הקנה אל קרקע הים נסתם פיו למעלה ע"י כסוי היורד עליו באמצעות כדור עופרת, והחמר והטיט יתלכדו ויתכנסו תוך החלל פנימה במדה מרובה, ולא יכלו עוד לצאת ממנו אחרי אשר הכסוי ממעל לו לא יתן את האויר לבא שמה, ובאופן זה מצאנו ראינו כי קרקע הים מכוסה במקומות רבים בסיד ובקליפות יצורים מיקראשקאפים קטנים מאד, אשר מצאו שם קברם, וקליפתם חזקה מצור.
האנך הזה מצא מסלות בכל אפסי תבל, ובו השתמשו אח"כ למדידת עומק הים אשר בין אירלאנד ונייפינדלאנד, והוא המקום הנבחר למקום תחנות הטעלעגראף אשר מאירופא לאמעריקא מתחת לקרקע הים. עומק הים על הקו הזה הוא בערך אחד עשר אלף רגל, והמקום היותר עמוק שם הוא ארבעה עשר אלף רגל.
ומלבד האנך הזה, אשר על ידו נכיר ונדע בצמצום את עומק הימים והנחלים, עוד הורה אותנו הטבע הנדיבה להכיר ולדעת את עומק הימים בלי כל יגיעה ועמל, גם בלי כל מכונה ואנך, כי המשברים והגלים, בלי כל אמר ודברים, יגידו לנו את עומק המים אשר בימים בכל מקום ומקום, כי ברבות עומק המים, כן ימהרו הגלים לרוץ אורח, תחת אשר בהמקומות שאינם עמוקים יתנהלו הגלים לאט. בים האקינוס ימהרו הגלים רוץ שש מאות קילאמעטער בכל שעה ושעה, ולפי זה נדע כי עומק הים הזה כפי חשבון אמצעי הוא תשע עשר אלף רגל, ועומק ים האטלאנטי הוא ארבע עשר אלף רגל, והמדה הזאת מכוונת למדידת האנך ולשאר אופני המדידה. המקום היותר עמוק בים האקינוס הוא, לפי מדידת Riugos, ע"י האנך אשר לבראָאָקע, ארבעים ושמונה אלף רגל, והוא בעומק שתי פרסאות.
כל המים והימים אשר בארץ אינם עמוקים כעומק ים האקינוס. עומק ים הקדם הוא שתי מאות וארבעים רגל בחשבון האמצעי, אולם בין איי ווינדויא וגאהטלאנד ימצא מקום עמוק בתבנית סיר (קעססעלפֿאָרמיגע באדענפֲערטיעפֿונג) אשר מדת עמקו תעלה לשמונה מאות וארבעים רגל. עומק ים התיכון וים השחור הוא שלשת אלפים רגל בחשבון האמצעי.
מדת עומק ים הכנרת (Genesareth) בתוך היא 165 רגל, מהלך שבע שעות ארכו ושתי שעות רחבו. עומק ים המלח או ים הערבה אשר בעמק הירדן, שארכו מהלך עשרים שעות ורחבו מהלך 1/2 4 שעה, הוא אלף ושלש מאות רגל.
פני המים (וואססערשפיעגעל) אשר בים המלח יתעמק לערך 1231 רגל יותר מעומק פני המים אשר בים התיכוני. אבני ברזל גם אבני סיד יסובבנו ויעטרנו במספר רב מאד, מדת גבהן הוא עד כדי 2500 רגל.
מרדכי טייטעלבוים.
"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 59, 29 ביוני 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(האמבורג) מקרה נורא קרה פה ביום ב' שבוע זה. אנית המשא „עקספעדיענט“ התנגשה יחד את אנית הקיטור המלאה אנשים „אלטונא“, והאניה האחרונה הזאת נשתברה ויושביה נפלו המימה. אך זועה היה המראה איך האנשים הנטבעים מתאבקים עם מר המות להציל את נפשם ולמצא איזה מפלט. כשלשים איש טבעו במצולוות, רובם פועלים בעלי אשה ובנים, ויהיו לברות לגלי המים הזדונים. רבים נפצעו פצעים אנושים ורבים נצלו באופן מוזר, כי מגודל רחיפת ההתנגשות התרוממו מעלה ויושלכו על אחד תלולי עפר אשר בקרבת מקום האסון, וינצלו. מספר נכון מהנטבעים טרם נודע עוד. מנהלי שתי האניות הובאו אל בית הכלא. האניה הנשברה „אלטונא“ נהרסה כליל ואחרי חמשה רגעים להשברה ירדה מצולות.
"חבצלת", שנה שלושים, מס' 18, 9 בפברואר 1900, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 