האניה „אֶלְבֶּה“, בלכתה מניו יורק לבְּרֶם, צללה תהומה בים הצפון בסבת התנגשותה עם אניה אחרת בעת ערפל. טבעו 380 איש, ורק 24 נצלו.
* * *
הספינה אֶֶלְבֶּה.
הודענו בגליוננו הקדם את דבר האסון שקרה להאניה אֶלְבֶּה. והנה התלגרף הודיע את הדבר בטעות, כי האניה הנז' הלכה לא מניו־יורק לברֶם, כ"א ההפך מן ברם לניו־יורק, ועפי"ר הספינות האלה מלאות צאן אדם כילק מעניי ב"ע ההולכים אמריקה. האסון, כאשר כבר הודענו, היה כל כך נורא, כל כך במהרה כלה כל הדבר, עד כי לא נשארו הרבה בחיים, והמעט הנשארים לא יכלו לראות הרבה בעתות המצוקה האלה, המעטים שנצלו ממות מספרים, כי האסון קרה בלילה, כחמש שעה אחרי חצות, כל העם ישנו שֵנה עמקה. פתאם קול הטחה נוראה, והמים התפרצו בזעף לתוך הספינה, וקול זעקת שבר נורא התנשא מתוך כל האובדים, המלחים החלו להוריד את האניות הקטנות. אך החבלים של אחדות מהן היו קפואים ולא יכלו מהרה להתירן, ואפלו לקטען, ובין כך וכך גדלה המהומה והמבוכה, ואיש ברעהו נלחמו מי יבוא בראשונה לתוך האניות האחדות שהורדו הימה. רב החבלים עמד על מעמדו כל הזמן עד הרגע האחרון שצללה האניה, ויצלל גם הוא תהומה.
* * *
חדשות שונות.
הספינה אֶלְבֶּה.
העתונים מלונדון הודיעו, כי חברת האניה קראטי, שגרמה באסון האניה אֶלְבֶּה, הורידה את רב החבלים מהאניה קראטי הנזכרה ממשרתו, אף לא תתן לו שכר חמש שנים אשר ינתן לכל רב אניה אם יפטרוהו ממשרתו, אף תביאהו במשפט, ויקחו ממנו את תעודת רב החובלים שלו, ולא יוכל עוד לעבוד על איזו אניה אלא בתור מלח פשוט. האנשים האחדים שנצלו מספרים בגנותם של המלחים והפקידים של אנית אֶלְבֶּה כי לא עמלו להציל את הנוסעים כי אם להציל את נפשם הם בהאנית הקטנות. רב החבלים של האניה קראטי מצטדק, כי הוא חשב שאניתו שבורה ותצלל תהומה, וע"כ לא יכול לחשב אדות הצלת האניה אלבה, ובפרט שהוא ראה כי היא כמו הולכת לה לדרכה בלי עכוב, וכל זעקת שבר לא נשמע מהאניה הזאת.
* * *
חדשות שונות.
[…]
המשפט בין חברת „לויד“ הגרמני, בעלת האניה אֶלבֶּה, ובין בעלת האניה קראטי אשר הסבה בשבר האלבה, ישפט ברוטרדם.
אוניית הקיטור "מונגוליה". ציור מאת Fred Pansing. מקור: ויקישיתוף.
חדשות אחרונות
בין הרי הקרח
סנט-ג'ון (הארץ החדשה): הספינה האנגלית הגדולה „מונגוליה“ פגשה בהרי הקרח ותבוא במצור שני ימים רצופים. חוששים פן רוח סערה תנתץ את הספינה על הקרח הקשה. חמש מאות הנוסעים בספינה הזאת, יצטרכו להנצל באופנים שונים. ספינה אחרת נקראה לעזרת ה„מונגוליה“, על ידי תלגרם בלי חוטים.
שעה אחרונה: ה„מונגוליה“ הצליחה להחלץ מתוך הרי הקרח ותגיע לנמל ספיר.
"הצבי", שנה עשרים וחמש, מס' 180, 25 במאי 1909, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„באור לכ"ט מאי היה לאניות-המוקש שלנו קרב עם אנית-המרוץ „ברסלוי“ בקרבת הבוספורוס והסבו לה נזקים.
„בסאמסון החריבו אניות-המוקש את בניני הנמל והטביעו הרבה אמצעי-שיט של האויב“.
הסיירת הגרמנית SMS Breslau, שנה: 1911/1912. מקור: ויקישיתוף
* * *
המלחמה.
(טלגרמות מאת הסוכנות הפטרוגראדית)
[…]
בדותות הגרמנים.
פטרוגראד. ממקור בר-סמכא מודיעים, שתוצאותיו של הקרב בין שתי אניות-המוקש האסקדרוניות הרוסיות ואנית-המרוץ הגרמנית-טורקית „ברסלוי“ היו, כידוע, שאניתו של האויב נזוקה נזק סריוזי ואחת מהמוקשניות שלנו נזוקה נזק קל ואחדים ממלחיה נפצעו. והנה לרגל המנהג, שכבר היה לשיטה קבועה בהודעות הרשמיות הגרמניות, להקטין את אבדותיהם הם ולהגדיל את אבדותיו של האויב, צריכים היינו לחכות, כי גם במקרה זה שלפנינו יודע לצבור על אדות איזו נזקים גדולים שנשאו אניות-המוקש הרוסיות; ואולם בפעם הזאת חשבו הגרמנים לנחוץ לתת להודעתם אופי רדיקלי יוצא מגדר הרגיל בענין אי-ההקבלה אל האמת ובטלגרמה הרשמית הברלינית הטביעו פשוט, בלי פירושים יתרים, אניה רוסית ע"י אנית-המרוץ „ברסלוי“, מבלי שים לב אפילו לזה, שיושבי סיבסטופול רואים ברגע הנוכחי בעיניהם את שתי אניות המוקש עומדות בשלוה בנמל אחרי שובן מן המלחמה.
הצי הרוסי התחזק עתה במדה ידועה ע"י ארבע אניות-מערכה מטיפוס „גאנגוט“, שנוספו עליו. האניות האלו נגמרו בשנת 1911, כל אחת מהן מכילה 23,400 טון ומזוינה בי"ב תותחים בעלי ל' וחצי סנטימטר וגם בט"ו תותחים בעלי י"ב סנטימטר. לפי הפרוגרמה צריכות היו להיות מוכנות בהחלט בסתו של שנת 1914, אבל דבר זה לא הושג. רק בשנת 1915 הוכנו כל צרכן לקרב.
אלו הן אניות-המערכה הגדולות הראשונות של הצי הרוסי, אשר גם לו, כמובן, כשהוא לעצמו, יש ערך מסוים. ביחוד יחזק הצי ע"י אניות-המרוץ החדשות. אלו הן אניות-מרוץ ענקיות מטיפוס „בורודינה“, אשר התחילו לבנות אותן בשנת 1912 ואשר נועדו להגמר בראשית שנת 1916. אחרי שעבודת הבניה נעשתה במהירות גדולה, צריך לשער, שבקרוב תהיינה האניות נכונות. ארבע אניות-המרוץ האלו המחופות שריון מכילות כל אחת 32,500 טון ומזוינות כ"א בי"ב תותחים בני ל"ח וחצי סנטימטר ובכ"ד תותחים בני י"ג סנטימטר. עביו המקסימלי של השריון מגיע ל-305 מילימטר. ארכה של כל אחת מהאניות הענקיות האלו הוא 228 מטר וחצי ורחבה – שלשים מטר וחצי.
ארבע אניות-המערכה האחרות של הצי הבלטי שמהן האחת היא בעלת 17,000 טון והאחרות מכילות יותר מי"ג אלף טון, מזוינות בארבעה תותחים בעלי שלשים סנטימטר ובארטילריה בינונית. מלבדן יש חמש אניות-שריון, אשר ביניהן אין אמנם אנית-מרוץ למלחמה, אבל אין להתיחס אליהן בבטול.
אניות-מרוץ קטנות יש רק ארבע, שמהירות מהלכן היא גדולה מאד. מסוים הוא מספרן של האניות מחבלות המוקשניות, שמהן „נאוויק“ מכיל 12,800 טון והיא אחת מהאניות היותר מהירות שבתבל, באשר היא עוברת 27 מיל-ים בשעה. בס"ה היו כאלו בראשית שנת 1915 לא פחות משבעים ושבע, ואפשר להניח, כי מספרן גדל. לזה צריך להוסיף עוד סירות תת-מימיות, אשר גם מספרן גדל בודאי. מלבדן יש עוד כ"ה תותחניות ממאתים עד 1400 טון. אבל בחלקן הגדול העברו אל הצי הסיבירי ואל נהר אמור.
אבדות הצי הרוסי בים הבלטי היו, מלבד ה„פאלאדה“, אנית-השריון „זשעמטשוג“, אנית-המרוץ המוקשנית „יעניסיי“ והתת-מימית „אקולא“.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 36, 11 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הקפיטן של האניה „קורברידז'“, אשר נטבעה על-ידי האניה הגרמנית שתפסה את ה„אפעם“, הודיע בשיחתו עם סופרו הנויורקי של ה„דיילי ניוס“, שאינו יודע לנכון את שמה של האניה אשר התנפלה עליו. הוא סובר, ששמה היה „טונגה“, ובשום אופן לא „מאֶעווע“. האניה הזאת היא חדשה ומהירות שיוטה מגיעה לכ"ה קשרי-ים. בשים לב לזה, שגדלה הוא רק בכדי הכלת 6,000 טון, יש לה מלחים וחיילים במספר גדול לפי הערך. האניה הזאת, לפי"ד הקפיטן, היא אחת מן הספינות שנועדו להלחם עם אנגליה במלחמת המסחר. העובדה, שתותחיה היו כמוסין מעין-הרואה, וגם זה, שדומה היא במראיתה החיצונית לספינת-משא פשוטה, – עושים אותה למסוכנת מאד.
הקפיטן הוסיף, שיש עוד שתים או יותר אניות כאלו מטיפוס זה לגרמניה, והן שטות על-פני הים.
הלייטיננט ברג, זה שהביא את „אפעם“ לחוף האמריקאי, בקש, כי מלבד הספקת הפחמים במכסת 2,000 טון, ירשו לו כמו כן לקחת באניה צרכי-אוכל למכביר. ואולם באמריקה חושבים, שברג לא ההין להפליג באניתו אל הים.
קפטן Nikolaus zu Dohna-Schlodien ומלחי סיירת הסוחר החמושה SMS Möwe, נמל קיל, 1917. מקור: ויקישיתוף
גם ה„דיילי מייל“ מודיע מנויורק פרטים אחדים ע"ד ה„אפעם“: מלחים גרמנים הודיעו, שה„מאֶעווע“ היא אחת מתשע האניות אשר הזדיינו בקיעל. לשתים מהן, וביניהן לה„מאֶעווע“, הצליח להבקיע דרך הבלוקדה האנגלית ולצאת אל הים. מה קרה להאניה השניה, חברתה של ה„מאֶעווע“, ולאן שטה, – את זה אין המלחים יודעים. ה„דיילי מייל“ מתנחם ברעיון, שבודאי נטבעה או נשבתה.
הקפיטן של ה„אפעם“, הארריסון, מודיע, שהגרמנים החרימו על האניה 36,000 ל"ש במטבעות זהב ומאה ל"ש מקופת האניה. 97 נוסעים מה„אפעם“ נסעו בז' לח"ז באניה „נורדאם“ לאנגליה. 130 אופיצרים ומלחים של אניות הקיטור „אויטאר“, „טריידר“, „אדיאדן“ ו„פארינגפֿורד“, הוכרחו להשאר. כל הפוסטה האנגלית, אשר נמצאה על ה„אפעם“, נמסרה, צרורה וסגורה, כפי שהיתה, להקונסול האנגלי.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 36, 11 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון. האדמירליציה מודיעה ע"ד אבדן אנית-המרוץ „בייאנוס“ בשעה שעמדה על המשמר בים. שברי האניה וגויות החללים שנמצאו ביום 11 מארץ מוכיחים, ש„באיינוס“ היתה לקרבן למוקש שנזרק בה. שמונה אופיצרים ושמונה עשר מלחים נצולו, והנשארים גועו, כפי הנראה.
לונדון. אנית-הפחמים „באלמרינה“ שהלכה מבלפסט לאייר, הצילה את שרידי המלחים של „בייאנוס“, אשר נשארו בחיים וצפו על רפסודות.
ביום 11 מארץ בבוקר ראו אנשי „באלמרינה“ אגודת אנשים, אשר כפי שהוברר אח"כ היה מספרם 24, צפים על רפסודות ולבושים רק בכתנות. שנים מהם נמצאו במצב של גסיסה והנשארים היו כחושים מאד ומלוכלכים בדם.
המלחים הנצולים מודיעים, שבאניה נזרק מוקש בשעה 5 בבוקר. המפץ היה חזק מאד. כל סירות־ההצלה נשברו. „בייאנוס“ ירדה מצולות במשך שלש מינוטות. הנצולים היו נאלצים בחשכת הלילה להלחם עם גלי הים, בתפשם בשברי האניה שצפו על פני המים ואת הרפסודות עשו הנצולים במים משברי האניה.
אחד הנשארים בחיים מספר, שבשעה שחגר את אזור-ההצלה דפק הקפיטן על שכמו ואמר: „הצל עצמך, ידידי“, ואח"כ לחץ את ידו, עלה על גשר האניה וירד מצולות יחד עם האניה.
בלפאסט. ספינת-הקיטור „קאסלרי“ מודיעה, שבעברה ליד מקום אבדן אנית-המרוץ „בייאנוס“ ביום 11 מארץ, הרגישה בה סירה תת-מימית גרמנית, אשר רדפה אחריה במשך 20 מינוטות.
אנית הקטור ג'אַניק אשר להחברה התוגרמית מאחסוסי, נשברה לא רחוק מחוף היריקלי, האנשים וגם חלק מהסחורה אשר נמצאו בתוכה נצולו, בהודע דבר האסון להוד מלכותו השולטאן הואל ויתנדב מאוצרו הפרטי מאתים לירא טורקי לחלקם בין האנשים הנצולים אשר אך נפשם היתה להם לשלל, וחפציהם נשארו על האניה הנשברה, כן צוה לתת מתנות מאוצרו הפרטי להמצילים אשר השליכו נפשם מנגד ויחישו לעזרת נוסעי האניה.
"הצפירה", שנה עשרים ושמונה, מס' 16, 9 בפברואר 1898, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תולדות לואי די רוג'מאן.– ציד הפנינים.– שבר אניה בלב ים. – בנין אהל.– אוכלי אדם.– תחבלות מלחמה עם הטבע.– חיי פרא.– שיבת רובינזאהן החדש לאירופא.
זה לא כביר בא לונדונה, כפי אשר יודיעו מכה"ע, רובינזאהן השווייצארי החדש, לואי די רוג'מאן, אשר בלה שלשים שנות עמל בין אוכלי אדם. קורות רובינזאהן קרוזה וכל הרובינזאהנים האחרים כאין נחשבו מול קורות חיי האיש הזה. הכל ישוחחו בו. המחלקה של „British Association“ לידיעות גלילות הארץ וללמוד כחות נפש האדם שחרה את פניו כי ישא את מדברותיו באספותיהם ובבית אוסף תמונו הגדולים הציגו את תמונתו לראוה בה.
בראשית שנות הששים, בהיותו עוד צעיר לימים, עזב די רוג'מאן את ארץ מולדתו שווייץ לבקש את אָשרו בארצות הקדם וישם את פניו אל העיר סינגאפור אשר באחוזות הצרפתים ויסע באניה הוללאנדית „Vieland“. רב החובל עסק יחד עם עוזריו המאַלאים בציד הפנינים בים טימבר, וההצלחה האירה את פניה אליו, כי במשך תשעה חדשים אסף המון פנינים במחיר רב. פעם אחת מצא בקליפה אחת שלש פנינים שחורות יקרות ערך. תאות ההון נשקה בקרב רב החובל ותעור את עיניו ולא חפץ עוד לשוב הביתה בטרם ימצא עוד פנינים יקרות, והדבר הזה הועיל להותו. בין כה וכה עבר מועד הציד ויקרבו ימי הסערות. ויהי היום, הדבר היה בשנת 1864 בחדש יוני, ורב החובל יצא יחד עם המאַלאַים לעבודתו לציד הפנינים, אבל פתאם קם רוח סערה בים ויך גלים ויטלטל את האניה ויוליכה הרחק מאד ושם טבעה בים, וכל אנשיה ירדו מצולות, ורק רוג'מאן נשאר לבדו עם כלב רב החובל, גלמוד ונעזב באניתו השבורה אשר נתק ממנה הרוח את מפרשיה יחד עם מחטי-הצפון ויתר כלי האניה ויהיו כלם שלל לגלי הים.
ימים אחדים חכה רוג'מאן בכליון עינים לתשובת רב החובל עם המאלאים ובראותו כי שוא תוחלתו נסע לבדו. הוא לא ידע בעצמו אנה יפנה ואנה יסע וגם לא היתה לו ידיעה ברורה אדות המקום אשר ימצא בו כעת, אך באחרונה גמר בדעתו לפנות מערבה, בתקותו למצא על דרכו איזה אי, ולמען אשר תהי לאל ידו לנהג את האניה עשה לו משני משוטים ארוכים משוט גדול, ויחזק כן תרנו ויפרש עליו נס מחתיכות ארג עב אשר נשארו לו לפליטה.
שני שבועות נסע רוג'מאן על פני הים, ובמשך העת ההיא היה פעמים רבות ברעה ובכל פעם יצא בשלום. ואולם לאחרונה השלכה אניתו אל מקום מלא כפי סלעים וגלי-חול. והאניה נהדפה שמה בכח אדיר עד כי רוג'מאן נפל ארצה. כאשר שבה נפשו מעט למנוחתה עלה בידיו וברגליו על ראש התרן לראות את אשר לפניו, אך בכח גלי הים נהדף אחור ויפול על מכסה האניה. כאשר פקח את עיניו החרידה אותו הדממה אשר מסביב לו. הוא ראה את הגלים המתנשאים, האניה מתנודדת כשכור והרוח סוער כבתחלה, אבל כל קול וכל קשב לא הגיע לאזניו. המחשבה הנוראה, כי אזניו חרשו לעולם החרידה את נפשו, אבל עוד לא אבדה תקותו, כי ביום המחרת בקומו ממשכבו הרגיש פתאם באזנו השמאלית קול שאון. – ומני הרגע ההוא שב אליו חוש השמיעה וישמע את המית הגלים ושאון הרוח ונביחת כלבו הנאמן, אבל באזנו הימנית לא שמע מאומה ויהי חרש אזנו האחת עד היום.
האניה נהדפה משן סלע אחד ותתנגף בסלע שני ושם נשברה כלה. רוג'מאן קפץ המימה וישחה אל החוף, אשר היה לא רחוק מן המקום ההוא. אף כי הסער התחולל, אך בעזרת כלבו הנאמן צלחה לו להגיע בשלום אל החוף, כי אחז בשניו בזנבו וישחה אחריו. ויבט רוג'מאן כה וכה וירא והנה הוא על אי שמם אשר כמאה יאַרד ארכו ועשרה יאַרד רחבו. והאי התרומם מעל פני המים רק שמונה רגל. אדמת האי היתה מלאה חולל, ורק קפוז קננה בה וחית הצב נמצאה על חוף הים למכביר.
כאשר קמה הסערה לדממה וישחה רוג'מאן אל האניה השבורה ויעש לו דוברה ויחל להעביר מהאניה את כל החפצים אשר היה לאל ידו ואשר דמה למצא בהם חפץ. בין החפצים האלה היו שקים מלאי כל דבר אוכל, חביות מלאות מים מתוקים, סכינים, חבלים וכדומה. ומן העת ההיא החלה תקופה חדשה בחייו. הימים חלפו לו בדאגה ובשממון. למען מצא לו ענין לענות בו החל לעשות אהל קטן מקליפות הסרטנים, אשר העבירן מהאניה, גם אבן-השעון ולוח שנתי הכין לו, בסמנו כל אחד מהימים ע"י קליפת-סרטן חדשה אשר הוסיף על הראשונות. גם עשה בחינות בזרעוני דגן אשר היו לו. לתכלית הזאת מלה קליפות סרטן גדולות בחול וישק את החול בדם הסרטנים ויזרע שם זרעים שונים. הנסיון עלה יפה, כי הזרעונים גדלו ויצמחו מהר וכאשר שמום באדמה עשו פרי. כעבור זמן לא כביר היתה לו חלקת אדמה זרועה חטי-תירס וחטים, ומאד שמח לבו כאשר באה באחד הימים עדת צפרים ותחטט ותנקר את כל תבואת שדהו. הוא שמח כי שמע עתה קול אחר מלבד שאון גלי הים אשר הגיע תמיד לאזניו.
מחסור באוכל לא ידע רוג'מאן, כי התפרנס בדגים, בצבים ובפירות שלוקים. כבד מאד היה לו בראשונה להבעיר אש. הוא נסה לחכך שני גזרי עצים זה בזה למען יצא מהם אש, אך לשוא היה עמלו. גזרי העץ אמנם התחממו ואולם כל עקבות נצוצי אש לא נראו. אז נסה להכות בסכין ברזל-עשת באבן באחזו בידו ממעל לאבן שערות אחדות אשר הוצאו מסדינו. והפעם עלתה בידו להבעיר אש, כי ניצוץ שיצא מתחת הסכין נפל בשערות ותציתן וכעבור רגעים אחדים ערך רוג'מאן עצים, אשר לאשרו נמצאו לרוב על חוף האי והם שרידי אניתו השבורה וגם שרידי אניות אחרות אשר כפעם בפעם השלכו על החוף, וידלק את העצים וירחב את המדורה ותעל השלהבת השמימה, ולמען לא תכבה האש הוסיף מדי פעם בפעם עצים. וכדבר הזה היה לו לתועלת איזה מין עץ הגדל באי גווינעא החדש ואשר יצטין בזה, כי יוכל לבער באש שעות אחדות תכופות ולא יכבה.
(שאר יבוא).
* * *
איור מאת Alfred Pearse לסיפורו של לואי דה רוג'מאן ב-Wide World Magazine, שנה: 1899. מקור: ויקישיתוף
הטבע והחיים.
(סוף).
כאשר כלה לבנות את אהלו חשב מחשבה לעשות לו אני-שיט, ומה גדלה שמחתו כאשר כלתה מלאכת אני-השיט, ואחרי אשר כפר אותו בזפת ויפרש עליו נס הורידו המימה. תקותו שעשעתהו, כי באני-שיט זה יסע אל מקומות נושבים, אבל קל מהרה נוכח לדעת כי שגה בדמיונו וכל תקותיו נשארו מעל. אמנם טוב היה אני-השיט אשר עשה, אבל הוא הורידו במקום אשר אין לצאת ממנו, כי מסביב למקום ההוא אשר היה כמין אגם מים יתרוממו סלעים וכפים. למשוך את אני-השיט ולהוציאו משם לא היו לו די אונים ויאלץ להשאיר את האניה באגם ולהשתמש בה רק לשעשועים ולשחות בה הנה והנה על פני הימים.
רוג'מאן למד לשחות לא רק באני-שיט, כי אם גם על גבי הצבים. הוא ישב על גבם ויט אותם לכל עבר על פי חפצו ע"י רגליו. כאשר חפץ להימין ויכס את עין הצב השמאלית וברצותו להשמאיל כסה את העין הימנית. לבל ישכח לדבר שוחח לעתים לא רחוקות עם כלבו ויקרא בקול מן הספר היחידי אשר נשאר לו לפליטה ביום שבור האניה.
כה עברו עליו הימים במשך שתי שנים, ובעת הזאת ראה חמש פעמים מרחוק מפרשי אניה, אבל אל אנשי האניה לא הגיע קולו וגם הנס אשר הרים על מטה לא יכל למשוך עליו את עיניהם. הם עשו דרכם הלאה והוא נשאר בדד וגלמוד על האי כבראשונה.
ולמען אשר יודע לאנשים על אדותיו, קשר בצוארי עופות הקאת גזרי רקועי-פחים ועליהם חרותים דבריו בשפות שונות, אבל גם זה היה ללא הועיל, אף כי כעבור שנים רבות נודע לו כי נמצאה באוסטרליא המערבית על חוף הנהר סוואן קאת ועל צוארה היה קשור רקוע-פח כזה.
התשוקה לראות פני איש ולשמוע קול אדם גברה בקרבו עד כי הבהילוהו חלומות נוראים בלילה ויחזה מחזות שוא.
לאחרונה חמל עליו ה' ויצילהו מידי השממון הנורא אשר כמעט הורידהו שחת. באחד הימים אחרי אשר קם הסער, אשר זה ימים אחדים הכה גלים בים, לדממה, נראתה לעיני בקצה חוג השמים נקודה שחורה אשר הלכה הלוך וגדל, עד כי לאחרונה ראה רוג'מאן והנה היא אנית-דוגה ועליה אנשים אחדים. האנשים היו ילידי אוסטרליא אשר השלכו ע"י רוח סערה הרחק מהיבשה. הם יצאו על החוף ובעזרתם צלחה לרובינזאהן החדש למשות את אניתו מן האגם ולעשות לה בים דרך. באניה הזאת הגיעו כלם עד היבשה בין לשון הים הקמברידשי ובין תעלת המלכה על גבול אוסטרליא המערבית והצפונית.
מן היום ההוא והלאה בלה רובינזאהן שלשים שנה בין אוכלי האדם. הספור על אדות קורות ימי חייו האלה יראה כספור-בדים. בידעו מלאכת אחיזת העינים צלחה בידו לכבוש בלהטיו את לבות הפראים יושבי הארץ ולחזק בקרבם את רגשי הכבוד אליו בתחבלות ערמה שונות. הוא יצא לפניהם במחולת המחנים, התעקם והתפתל, ויחלל בחליל, למד את ידיו לדרוך קשת ולכונן חצים על יתר לפלח בם לבות בני האדם וחיתו יער, וכאוכלי האדם הלך ערום כל היום בלי כל כסות לעורו.
לאחרונה נשא לו גם אשה מבנות אוכלי האדם. אבל בכל זאת כל חפצו וכל הגיגו היה לשוב אל העמים הנאורים, ואחרי אשר כפי דברי אשתו התגוררו במזרח ארצם אנשים בעלי פנים לבנים, על כן נשא את רגליו ללכת ביחד עם אשתו אל המזרח, ויעברו יערות ומדברות ובחרף נפש הגיעו באחרונה עד חוף הים. רוג'מאן דמה כי הוא ים הקורלים, אבל זה היה רק לשון הים הקרפונטרי. הם עשו את דרכם הלאה לארך החוף, בבקשם מעון הלבנים, אבל לא מצאו את אשר בקשו, ואחרי עבור שתי שנים מיום עזבם את ביתם ראו פתאם באחד הימים כי שבו אל המקום אשר יצאו ממנו.
הספור היותר מלבב בין קורות ימי נדודיו אלה הוא ספורו זה: מהדיגים המקומיים שמע כי אצל אחד השבטים תמצאנה שתי נשי אירופא שבויות. הוא נסע אל השבט ההוא וימצא שם באמת שתי נשים לבנות מתגוררות בבית נשיא השבט, אשר הצילן ביום השבר אניתן בים. רוג'מאן חפץ לקחת את שתי הנערות עמו, אך נשיא השבט התנגד לזה. במלחמת הבינים אשר היתה בינו ובין נשיא השבט הרג רוג'מאן את הנשיא ויחד עם אשתו ושתי הנערות המוצלות עזב את אנשי השבט וישב באני-שיט ויעש את דרכו בים, וישאו את עיניהם ויראו מרחוק אניה גדולה. בלב מלא תקוה שם רוג'מאן את פניו אל האניה ויסע בלוית סירת-דוגה מלאה פראים אשר הריעו לעמת אנשי האניה, ואנשי האניה דמו כי יש בלב הפראים להתנפל עליהם ועל כן עשתה האניה את דרכה הלאה ולרוג'מאן ולשתי הנערות אשר אתו לא צלחה הפעם להנצל. הפליטים מהרו לרדוף אחרי האניה אשר התרחקה מהם, אך לשוא היה עמלם, כי לא השיגוה. ויהי בעשותם כה וכה ויהפך אני-השיט ושתי הנערות הלבנות ירדו מצולות.
עשר שנים היה רוג'מאן נע ונד בארצות כפראי. לאחרונה גמר אומר לשים את פעמיו דרומה ויגיע עד 250 רוחב הדרומי. פה פגש בלבנים אשר באו לחקור את תכונת האדמה. אבל הם חשבוהו לפרא ויאמרו לירות בו את חציהם. אחרי כן נואש רוג'מאן מכל תקוה לשוב אל אנשים נאורים. וישב בלוית אשתו השחורה צפונה ויבלה כעשרים שנה בצפון אוסטרליא הדרומית. בעת ההיא חלתה אשתו את חליה אשר תמות בו, ולפני מותה יעצה לאישה כי ישים את פעמיו דרומית-מערבית ושם יפגוש בלבנים. וכן עשה, ויגיע עד Coolgardie, מקום שם נמצאו חופרי זהב. השאלה הראשונה אשר שאל אותם היתה: איזו שנה היא? כי לא ידע עוד האומלל את מספר השנה. בראשונה חשבוהו חופרי הזהב למשוגע. מקאָלגאַרדיא הגיע למעלבורן ומשם לאירופא…
לונדון. באופן רשמי מודיעים, שאניות-המרוץ האנגליות „גלאזגוי“, אוראמא“ ו„קענט“ השיגו בפתע פתאם את אנית-המרוץ הגרמנית „דרזדן“ בקרבת חאן-פרנאנד'ס. אחרי קרב שנמשך חמש מינוטות הורידה „דרזדן“ את ניסה, לאות שהיא נכנעת. אנית-המרוץ הגרמנית היתה נשחתה מאד ובערה באש אחרי ההתפוצצות שקמה באסמי אבק-השרפה שלה. היא טבעה. מלחיה של „דרזדן“ נצולו. מצד האנגלים לא היו שום אבדות.
הסיירת הגרמנית „דרזדן“ מניפה דגל לבן לאות כניעה. מקור: ויקישיתוף
* * *
לאבדן האניה „דרזדן“.
פטרוגראד. הראדיו-טלגראמה הגרמנית שנתקבלה בפטרוגראד מודיעה:
על „דרזדען“, שנמצאה ליד ז'אן-פרננדו, התנפלו אניות המרוץ האנגליות, „קענט“, „גלאזגוי“ ו„אוראמא“, שהתחילו לירות עליה ממרחק של 3000–3500 מטר. „דרזדן“ ענתה גם היא ביריות. בעונה אחת עם זה הביע מפקד אנית-המרוץ הגרמנית מחאה נגד התחלת פעולות איבה מצד האנגלים על פני מימי ים נייטרלי. הזקן במפקדים האנגלים ענה: „אני נצטויתי להכחיד את „דרזדן“ בכל מקום ובכל שעה שנמצא אותה, וכל השאר – הוא ענין לדפלומטיה“.
„מפקד האניה „דרזדן“, בראותו שלא יועיל מאומה אם יוסיף עוד להתנגד, החליט לפוצץ את האניה ואת ההחלטה הזאת הוציא לפעולה. לרובם של מלחי האניה הצליח להמלט אל החוף הקרוב. האבדות באנשים הן שלשה הרוגים וט"ו פצועים. הרבה משברי הכדורים האנגלים נפלו אל החוף הנייטרלי וגרמו נזק לאנית-הקיטור הטשילית שעמדה על עוגנה בקרבת המקום“.
העגלות „המניעות את עצמן“, לאמר ההולכות בלי סוסים ובלי קיטור, הולכות ומתרבות בערים הגדולות, כפריש. בכל חוץ תפגשנה עגלות קטנות, למושב שלשה ארבעה בני אדם, רצות הנה והנה, מונעים כמו בכח נסתר, רוחני, למעלה מהטבע, – בכח החשמל, ויש לחשב כי לא רחוק היום וכל סוס לא יראה בחוצות הערים הגדולות. ולא בלבד ביבשה עושה בעל כשפים זה החשמל את מעשהו. גם בתעלות, וגם בימים שלח ידו. בנורביגיה הכינה חברה אחת שמנה אניות חשמל, והן עובדות ברצינות סביב לנמל ברגן. אין עשן, אין ריח חֵלב, אין דחיפות חזקות של המכונות. בנחת, בענוה, בחן, שטות האניות האלה על פני המים; על כל אחת מהן שמנה עשר רוכבים, בכל חמשה דקים, יוצאת אניה כזאת מהתחנה, ובמשך היום תעשינה דרך של כשבעים קילומתר ונשאו עליהן כאלף ושמנה מאות רוכבים. במשך הלילה, מכונה דינמית בכח שלשים סוסים תספיק להאניות את כל החשמל הנצרך לעבודתן במשך יום המחרת.
סירה חשמלית בנהר התמזה, שתוכננה על ידי ויליאם סרג'נט, 1897. מקור: ויקישיתוף
"הצבי", שנה שתים עשרה, מס' 5, 25 באוקטובר 1895, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 