מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

אסון האניה "מלכת אירלנדיא" – 1914

Empress_of_Ireland
אנית הנוסעים Empress of Ireland. מקור: ויקישיתוף

אסון אניה בלב ים.

האניה „מלכת אירלנדיא“ של חברת „קאנאדיאן פאסיפיק“ מהיותר גדולות ומשובחות שבעולם, ששטה מנמל קוועבעק בקנדא לאירופא עם 955 נוסעים ו-432 פקידי' מלחי' ומשרתי', בשעה השני' ומ"ה רגעים אחר חצות ליל ועש"ק במדבר ד' סיון, פתאום, לרגלי הערפל שכסה אז את פני הים, פגעה בה אנית-המשא „סטורסאד“ שהתפרצה בכח עצום מאד בראשה החד לתוך דופן ארכה של „מלכת אירלנדיא“ (שהגיע למאתים מיטר) ותפרץ בה פרצה גדולה שדרך בה חדרו תיכף המים בשפע רב ועצום כל כך, עד שהטלגרפיסט האַל-חוטי בשמעו מהמוכנאי צוחה יאושית: אבדנו כלנו אבדנו!… לא הספיק עוד לטלגרף כ"א המלים האלה: „הצילו אותנו הטובעים“!… ואחרי רגעי מספר, בטרם עוד הספיקו לבא אליה שתי האניות „ליידי עוועלינא“ ו„עווריקא“ שקבלו הטלגרמא בהיותם קרובים אליה ביותר, ירדה תהומות, כמעט באותו מקום שבו נטבע לפני שנתים ה„טיטאניק“, ולא נצולו ממנה אלא 403 נפש והשאר 984 טבעו עמה בהיותם שקועים בשנה בשעת האסון ואיש לא דאג כלל להצלתם, ואפילו רב החובל בעצמו שבשעת מעשה, לדברת אחדים מהנוסעים במחלקה הראשונה, ישב עמהם באולם הקונצרטי הגדול ויבדח לבבם בספורים אניקדוטות ומלי דבדיחותא עד ששמחתם נהפכה לתוגה בהשמע פתאום קול הפרץ והורגשה מהדפה עצומה ונכבו המאורות ותקם מהומה מבוכה ומבוסה. אפילו רב החובל הזה לא דאג מאומה להציל ראשונה את הנשים והילדים כ"א ראה ראשית לו להציל את עצמו ואחריו החרו החזיקו בהצלת עצמם ה„איקיפזש“ במהרם לקפוץ לתוך סירות ההצלה ובין כל הנצולים ליכא אלא אשה אחת וילדים אין גם אחד, ואמנם פקידי האניה ומלחיה אומרים, שאי אפשר הי' להציל אלא אותם שהיו על מכסה האניה אבל אלה שהיו ומכש"כ אלה שעוד נרדמו בשנתם על משכבותם בתוך התאים, מלבד מה שלא הספיקה העת ללכת להעירם עוד גם אי אפשר הי' להבקיע אליהם דרך מפני המים שמלאו ברגע את המבואות והפרוזדורים עם המעלות. ורב החובל מכחיש שבתו באולם הקונצרטי, ועוד מוסיף, כי אדרבא הוא היה על מקומו, ובראותו את ה„סטורסטאד“ נגשת אליו צעק אל הקפיטן להסב את הקיטור לסגת אחור ועל אניתו פקד להניח את הקיטור ללכת בכל כחו (שעלה לי"ח אלפי' כחות סוס) למען תמהר אניתו לעבוד מכנגד פני הקודמת, ולאחר שכבר נתקעה זו באניתו צעק לרב חובלה להניח את הקיטור בכל כוחו במהלך לפנים למען תהדק עצמה יותר בתוך כותל אניתו ובזה גופה תסתום את הפרצה שלא יחדרו המים לתוכה, אך כבראשונה כן בשניה לא שמע הקפיטן השני בקול דברו ויסוג אחור ונבעה הפרץ במלואו – אך יהי' איך שיהי' האסון גדול ונורא מאד תתפ"ד נפש נטבעו ובין ת"ג הנצולים אין מהנוסעים אלא כעשרים ממחלקה הראשונה וכק"ן נפש מהמחלקה השניה והשלישית.

ולא עוד אלא שבין הנוסעים היו 188 צירי „צבא ההצלה“ לקונגרס האינטרנציונלי בלונדון של „צבא ההצלה“, ומכלם לא נצל אלא התופף דידרו בלבד בהתאחזו בחזקה בהתוף הגדול שלו שצף על פני המים עד שבאו שתי האניות הנ"ל ויצילוהו ביחד עם השטים בסירות ההצלה ועם אלה שבשארית כחם עוד נלחמו עם גלי הים ויביאום לרימוסקי ומשם נשלחו במסה"ב לקוועבעק. אך לא די הי' להם כל אשר כבר קרם בדרך אני' בלב ים, ולחרדתם, מרוב הבהלה והחפזון להביאם למחוז חפצם, קפץ המסע מהמסלה ורק בדרך נס לא הי' אסון חדש.

והאני' „סטורסטאד“ המזקת אמנם נזוקה גם היא, אך בכ"ז עוד עצרה כח לשוט עד הגיעה לחופי קאנאדא עם רבים מהנצולים, וכפי שמטלגרפים ממונטיראל מגישה חברת האני' הנטבעת על הקביטן של המזקת תביעה של שני מיליון דולאר. כן מודיעים שהאני' היתה מובטחת באחריות של ששת מיליונים דולאר.

ובלי ספק גם החברה מצדה תשלם למשפחות הנטבעים סכומים רבים אבל אבדן הנפשות הרבות פסידא דלא הדר הוא, ורק השי"ת ירחם עליהם ועל כל העולם כלו המשתתפים עמהם לחמם מיגונים ואבלם, ולא יוסף לדאבה עוד בין בים ובין ביבשה, אמן.

"המודיע", שנה חמישית, מס' 32, 5 ביוני 1914, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

wikipedia: RMS Empress of Ireland

האדמיראל סקרידלוב – 1904

המלחמה.

האדמיראל סקרידלאוו. המצביא החדש לצי הרוסי באוקינוס השקט, ניקוליי בן האריאָן סקרידלאוו, הוא בן למשפחת אצילים בפלך סמולנסק. נולד בשנת 1844, למד בגדוד חניכי הים ויגמור למודיו בתאר „מיטשמאן“ (שר חמשים) בשנת 1864.

אדמירל ניקולאי סקרידלוב, 1904. מקור: ויקישיתוף

בעת מלחמת תוגרמא בשנת 1877 נשלח לעבודת הריגול בנהר דונאי, ובעת התנפלות אניה תוגרית נפצע בשתי רגליו ועל זה קבל אות-ציון גיאורג ממדרגה רביעית. בשנת 1882 נמנה לראש פלוגת טורפידיות אשר לצי הבאלטי ויהי חבר בועד הבוחן את סגני האפצירים.

בשנה שלאחריה נמנה למפקד האניה „סטריעלאָק“ ואחר כן – אניות אחרות, ובשנת 1889 היה למפקד אנית השריון „גאנגוט“. בשנת 1893 זכה לתור קונטר-אדמירל.

בעת המערכה הרוסית הכללית שהיתה בניזני-נובגורוד בשנת 1896 היה הקונטר-אדמירל סקרידלוב המפקח על מחלקת אניות-המלחמה במערכה.

[…]

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 77, 18 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האסון בהאניה „קולומביה“ – 1914

תלגרמי רויטר.

האסון בהאניה קולומביה.

– ניורק. – הספינה של חברת קונרד „פרנקוניה“ מודיעה ע"י הטלגרף האלחוטי כי היא הצילה סירה עם שלשה עשר מלחים מהאניה הבריטית „קולומביה“ שהפליגה מאנטוירפין לנויורק. ביום הראשון ירתה על הים לאות כי היא בצרה גדולה. עם המלחים היתה גם גוית רב החובל סטוארד. עוד סירה עם שבעה עשר איש וביניהם גם איזה מפקדים וסגנים לא נמצאה. המלחים המוצלים היו כמו מתים מפני שארבעים שעה היו בסירתם. המלחים מספרים כי אחרי היריה בים התפוצצה ונשברה המכונה הטלגרפית.

– נויורק. – על האניה „קולומביה“ לא היו כל נוסעים, אבל מספר מלחיה היו בערך ששים או שבעים. שתים מהסירות עזבו את הספינה 300 מיל לדרום של קפריס, והספינה היתה מעוטפת בעשן.

המלחים המוצלים הם כל כך חלושים עד כי אין להם כח אפילו לספר פרטי האסון. האניה „פרנקוניה“ טרחה כמה שעות, אולי תמצא את הסירה האובדת ועד עתה עוד לא מצאה מאומה.

"מוריה" שנה חמישית, 10 במאי 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הרעשת חוף ביירוט – 1912

טלגרמות.

[26 בפברואר]

המצור על ביירוט.

קונסטנטינופול. נתפרסמה הודעה רשמית על דבר היריות על ביירוט. נטבעו האניות „אוונוללא“ ו„אנגורא“. על התושבים נפל בראשונה פחד והמהומה גדלה, אך במהרה שבו למנוחתם. שר העיר בקר את כל העיר ופרסם לתושבים כרוז, שבו הרגיע את רוחם. נהרגו 15 ונפצעו 100 איש.

דמשק. נשלחו לביירוט שלשה אסקדרונים.

לונדון. לסוכנות רייטר מודיעים מקושטא, כי בין הנהרגים בביירוט יש שני נתיני רוסיה.

רומא. בדבר סבות המלחמה על ביירוט מודיעים, כי להאיטלקים נודע, שבחוף זה עומדות אניות צבא טורקיות ומעבירות קונטרבנדה והןן אומרות להתנפל על אניות המשא של האיטלקים. אז קבלו אניות האיטלקים פקודה ללכת לביירוט ולהטביע את אניות הטורקים.

פאריז. לסוכנות האוואס מודיעים, כי שתי אניות צבא איטלקיות הופיעו לפני הנמל בביירוט ודרשו מאת הגוברנטור, שיסגיר להם את שתי האניות. הגוברנטור דחה את הדרישה. אז התחילו האיטלקים לירות על העיר והטביעו את אחת האניות והלכו להם. בעיר התחילו דימונסטרציות נגד בני הנכר.

* * *

סיירת איטלקית מפגיזה את נמל ביירות, 24 בפברואר 1912. מקור: ויקישיתוף

טלגרמות.

[27 בפברואר]

המלחמה בין טורקיה ובין איטליה.

ביירוט. המצב בעיר טוב. התושבים שבו למנוחתם. הוכרז מצב של מלחמה.

[…]

קונסטנטינופול. מועצת המיניסטרים החליטה: לשלח את נתיני איטליה מסוריה ופלשתינה מלבד האיטלקים השייכים להכהונה והנמצאים בחסותה של צרפת. גירוש זה יצא לפועל במשך שבועים ימים.

קונסטנטינופול. שר החבל מודיע, כי על ידי היריה על העיר נתקלקלו הבנינים של הבנקים: העותומני, הסלוניקי, הבנק האשכנזי, הביזרה המסחרית ובית הנהגת הפוליציה. על העיר נחתו 21 כדורי יריות. מספר הנהרגים והפצועים לא הוברר עדיין. אך בטוח הוא, כי המספר עולה על המספר שהודיעו תחלה, כי באניה „אוונולא“ בלבד אבדו חמשים אנשים.

קונסטנטינופול. מביירוט מודיעים, כי בשעת הרעשת החוף על ידי האיטלקים הזדיינו הערביים, הטורקים והדרוזים והתנפלו על נתיני חוץ לארץ. יש הרבה הרוגים ופצועים וביניהם נתין רוסי. בערב, כאשר התרחקו אניות האיטלקים נמשכו הפרעות. על הקונסולים הרוסי והאוסטרי שנסעו במרכבה התנפל ההמון, והם ניצולו רק במקרה ע"י ערבי אחד, היודע את הקונסול הרוסי. הוואלי השתמש בכל האמצעים לפזר את ההמון, והשיג את זה רק בלילה בעזרת הצבא.

* * *

"אנווילה", ספינת התותחים הטורקית שנפגעה בהרעשת נמל ביירות. מקור: ויקישיתוף

טלגרמות.

[28 בפברואר]

המלחמה בין איטליה וטורקיה.

ברלין (טלגרמה פרטית). בחוגי הדפלומטים עוברת השמועה, כי הממשלות ולא הגישו ולא תגשנה מחאות כנגד מעשיה של איטליה, אשר הרעישה על ביירוט, באשר צי איטליה לא הרעיש על עיר שאין לה מגינים, אך השחית את ספינות המלחמה של אויבה בשעת מלחמה ומעשה שכזה הוא מותר על פי חקי העמים, ואם כדורים אחדים נפלו אל בתים אחדים מבתי העיר, אין בכך כלום.

ווינא (טלגרמה פרטית). העתונים באוסטריה דנים לחובה את מעשיה של איטליה בביירוט. חושבים, שאיטליה התכוונה להקים מהומה בחופי הים, כדי לאכוף בזה על הממשלות הגדולות, שתפעלנה על טורקיה, כי תוותר על תנאיה. העתונים האלה מזהירים את אירופה מפני הסכנה הצפויה למסחר ממעשיה של איטליה.

ווינא (טלגרמה פרטית). לסופרו של העתון הווינאי „נייע פייע פרעססע“ אשר ברומא, הודיעו ממקור נאמן, כי לפי דעת ממשלת איטליה, היתה לה הרשות לירות על ביירוט, מפני שהיא מבצר הים של אויבה; איטליה מחויבת אך לשמור את האמנה שבינה ובין אוסטריה על דבר הגבלת פעולות המלחמה בים האדריאטי ובים יון.

פאריז (טלגרמה פרטית). אפילו העתונים המצדדים תמיד בזכותה של איטליה, מתרגזים עתה על מעשיה, שהם רעים מאד לעסקי אירופה.

לונדון (טלגרמה פרטית). העתונים מתרגזים על מעשיה של איטליה ולפי דעתם יגרמו המעשים האלה לאיטליה, שלא על נקלה תוכל לפעל את פעולותיה בים האגאי, מפני אשר הממשלות התחילו לחשוד אותה, כי למטרות שונות ונסתרות היא שואפת.

קונסטנטינופול (טלגרמה פרטית). מביירוט מודיעים באופן רשמי, כי הכדורים של צי איטליה לא הזיקו כלום בתוך העיר ושום איש מהתושבים לא ניזוק מהם. אך חיילי המשמר של ספינות טורקיה נפלו. נפצעו 98 איש.

קונסטנטינופול (טלגרמה פרטית). אתמול בערב יצאה הפקודה מאת הסולטן לגרש מטורקיה את כל נתיני איטליה.

קונסטנטינופול (טלגרמה פרטית). לפי הידיעות האחרונות נהרגו בביירוט עד כדי 300 איש ומתוכם 52 מחיל המשמר של ספינות טורקיה.

קונסטנטינופול (טלגרמה פרטית). מסלוניקי מודיעים, כי הידיעה על דבר האיטלקים אשר הרעישו על ביירוט, עוררה שם מהומה גדולה, מפני שחוששים, כי הצי האיטלקי ירעיש גם על סלוניקי. הממשלה הוציאה פקודות מיוחדות בדבר ההגנה.

[…]

קונסטנטינופול (טלגרמה פרטית). הוברר, כי בביירוט נהרגו 58 איש ובתוכם 36 תושבים. נפצעו פצעים שיש בהם סכנה 68 איש ובתוכם רוסי אחד.

[…]

פאריז. ציר טורקיה מסר לראש המיניסטרים את האגרת של ממשלת טורקיה, שבה הם מוחים נגד ההרעשה על ביירוט.

רומא. אחד העתונים, המביע את ההשקפות של החוגים הפוליטיים, מעורר שאלה בדבר הצורך שישלח הצי להדרדנלים. מכיון שאין כל אפשרות לכלות את המלחמה בטריפוליס, יש רק עצה אחת למען הכריח את טורקיה לבוא במו"מ של שלום: להחל את המלחמה בים בעזרת הצי. התוצאות הטובות של המלחמה על-יד ביירוט הוכיחו, כי הצי מביא תועלת רבה. על ידי זה תחפוצנה הממשלות להתערב בדבר ולהביא לידי גמר את המלחמה.

לונדון. סוכנות רייטר מודיעה, כי ממשלת טורקיה החליטה, שאם יתחילו מעשי מלחמה בים התיכון ובים האגיאי – תאחז באמצעים נמרצים למען הגנת הדרדנלים.

ביירוט. בעת היריה נתקלקלו בניני הבנקים העותמני והסלוניקי. נהרגו ונפצעו 30 חיילים טורקים.

* * *

שברי ספינת הטורפדו הטורקית "אנגורה" בנמל ביירות. מקור: ויקישיתוף

חדשות היום.

[29 בפברואר]

הודעה מאת איטליה לרוסיה. ממשלת איטליה שלחה טלגרמה למיניסטר החיצון הרוסי, כי האניות האיטלקיות לא ירו על העיר ביירוט ולא הפירו אפוא את תנאי המלחמה המקובלים באירופה. היריות היו מכונות לשתי אניות חפשיות שנמצאו בחוף ביירוט. הקבינט ברומי אינו חושב להרחיב את חוג פעולתו במלחמה, אך רצונו להשאיר לעצמו את הזכות לשמור לבל יעבירו הטורקים כלי זיין לטריפוליס בדרך גנבה.

הבאורים הללו הרגיעו את המיניסטריון שלנו והוא ישפיע מצדו על המיניסטריונים בצרפת וביתר הארצות, שיתנו הפעם סליחה לאיטליה וישכחו את עון היריה על ביירוט.

"הצפירה", שנה שלושים ושמונה, מס' 38, 26 בפברואר 1912, עמ' 3; מס' 39, 27 בפברואר 1912, עמ' 3; מס' 40, 28 בפברואר 1912, עמ' 3; 2מס' 41, 29 בפברואר 1912, עמ' 2. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניות איטלקיות ירו על נמל ביירוט – 1912

המלחמה בסוריה.

איטליה מתחילה להוציא אל הפועל את החלטתה להעביר את פעולת המלחמה לחופי טורקיה האזיית. בכ"ד לח"ז בבקר באו שתי אניות-מגן איטלקיות, „בולטורנה“ ו„גאריבאלדי“, להנמל היותר חשוב בסוריה, ביירוט, וירו אשר על האניות הטורקיות ועל בניני החוף. את משתי האניות –המוקשים הטורקיות השומרות על החוף טבעה במצולה, והשניה הוכרחה להכנע. המפקד הטורקי מחה נגד מעשי האיטלקים, באמרו, כי ביירוט היא עיר פרזות, משום שהתותחים המגינים על החוף כבר נתישנו ולא יצלחו עוד ליריה, ואין רשות איפוא להאויב לירות עליה; אולם האיטלקים לא נשמעו לו. הם נתנו לו שהות במשך של שתי שעות כדי שיכנע, ובתוך כך הספיקו רוב מלחי האניות הטורקיות לעלות על החוף ולהמלט. האיטלקים פתחו אז ביריה על האניות ועל החוף וגרמו נזק רב לבתי-המכס, לארמון הקונאק של ראש-העיר ולבנינים אחרים. כדורי כלי-התותח פגעו גם בההמון הנאסף על החוף, והרגו מהם כששים איש, ויותר ממאה נפצעו. המעשים הללו עוררו התמרמרות רבה בין תושבי העיר על האירופאים, ובשעת המלחמה ירו מן ההמון על הנוצרים העוברים ברחוב והמיתו מהם איזו אנשים. כן עזבו רבים את העיר ונמלטו להרי הלבנון הקרובים.

הסיירת המשוריינת האיטלקית "ג'וזפה גריבלדי", לפני 1915. מקור: ויקישיתוף.

היריה על ביירוט לא הפתיעה ביותר את העם. זה שלשה ימים שהצי האיטלקי הפליג מדרומה של יון לחופי סוריה, ועוד בכ"ג לח"ז נראה הצי לפני העיר. האניות של הממשלות האחרות, העומדות על העוגן בנמל, הניפו את דגליהן, וגם בתי הקונסולים והאירופאים שבעיר הניפו דגלים כאלה לשם הגנה. הגרמנים והאוסטריים לא הוזקו, וכנראה לא סבלו נזק גם הענינים הפראנציים שבביירוט. איזו מסלות-ברזל המובילות לעיר זו שייכות לחברות פראנציות, ובכלל רבים עניניה החברתיים והקולטוריים של פראנציה בביירוט, כי רבה שם השפעתה מיום שניתנה האוטונומיה להלבנון.

בקונסטאנטינופול עשה המאורע רושם מדכא. כשהגיעה השמועה ע"ד ההשתערות על ביירוט, נועדו מיד המיניסטערים למועצה, והוחלט לשלוח מחאה נגד המאורע להממשלות ולגרש את כל האיטלקים היושבים בממלכה. כן צוה מיד הקאביניט עפ"י הטלגרף על כל פקידי הנמלים בהים התיכון, שימהרו לאחוז באמצעי-הגנה ולהיות נכונים למלחמה. ובתוך כך קמה מהומה בהבירזה ושער הניירות של טורקיה ירד כדי שבעים אחוזים למאה. ביחוד לא שבה עוד המנוחה לביירוט עצמה. העשירים מוסיפים לעזוב את העיר, וקנאי המושלמים מסיתים את העם בהאיטלקים העשירים ובהנוצרים בכלל. אולם מוסדי החנוך והחסד של פראנציה, אנגליה, גרמניה ויון שבעיר אינם נמצאים בסכנה. האניות האיטלקיות הפליגו שוב בים, ובכל זאת חנו החילים הטורקים על חוף הים.

מצד איטליה מצדיקים את המאורע בזה, ששתי האניות הטורקיות שעמדו בנמל ביירוט הספיקו מכשירי-מלחמה להצבא הטורקי ושם התכוננו לפגוע בהצי האיטלקי. אולם קרוב לשער, שזהו הצעד הראשון להעברת המלחמה לאזיה.

"הזמן", שנה ראשונה, מס' 39, 28 בפברואר 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פרטי האסון באניה "וולטורנו" – 1913

בעולם הגדול.

פרטי האסון באניה ולטורנא.

אחד הנוסעים באניה זו שניצול מהמות, הגרמני ולטר טריסטפל מספר פרטי האסון הזה שאירע לרגלי השרפה שפרצה באניה.

בחמשי בשבת בשעה 6 בבוקר הפרעה פתאום הדממה באניה על ידי צעקה: פרצה שרפה. ותיכף נצטוינו לצאת מהתאים שישבנו בהם ולחגור את חגורות ההצלה, הבהלה היתה גדולה מאוד ביחוד בין הילדים שנבהלו מפני האש שהתפרצה יותר ויותר, בשעה העשירית נתן הקפיטן פקודה להכין את הסירות המצילות. הקפיטן והאפיצירים של האניה התנהגו באופן מצוין אבל התנהגותם של המלחים ויתר האנשים העובדים על האניה היתה רעה מאוד.

המלחים והעובדים הביאו לידי דחק נורא יען כי הם דאגו על חייהם הם ולא שמו לב לגורל הנוסעים. והדבר הזה הגדיל את מהומת הפחד עוד יותר. הסירה הראשונה שהורדה הימה נתמלאה תיכף מלחים למרות פקודת האופציר שיכנסו לתוכה רק נשים וילדים, אולם תיכף נתקלה בהאניה ונשברה וכל באיה טבעו במצולות.

הורידו את הסירה השניה וגם אליה התפרצו גברים ובראשם ממונה על מחסן המכולת שבאניה. אחרי שהתרחקה הסירה שטח קטן מהאניה סבבוה גלי הים והדפוה אחור עד כתלי האניה ונשברה שם וכל אנשיה ירדו תהומות.

לא טוב מהן היה הגורל של הסירה השלישית. החבלים שהורדה בהם נקרעו והסירה נהפכה עם כל אנשיה. המהומה התגברה באופן שאין לתאר, ורק האניה „גרמניה“ שנראתה מרחוק הביאה תקוה בלבם של הנוסעים.

בין משרתי האניה שררה אי-משמעת נוראה, נושאי הפחמים ומבעירי האש במכונות עלו מתאיהם אשר למטה אל מכסה האניה ולא חפצו לשוב למקומם והקפיטן הוכרח להוציא את אקדחו ולאים עליהם ביריה.

כשנראתה האניה „גרמניה“ צוה הקפיטן שהגברים יעמדו במקום מיוחד והנשים והטף גם כן במקום מיוחד. בשעה ששית כבר היה מכסה האניה חם מאוד אבל כנראה לא הרגישו בחומו. כאשר נשמעה ההתפוצצות של המכונות והיורות קפצתי ביחד עם שני נוסעים הימה ושחיתי אל האניה גרמניה. אבל כנראה לא שמעו שם את קול צעקותי, הועלתי אל האניה במצב של התעלפות. חמשה מלחים נפלו בתוך הלהבה ונשרפו. המכסה של האניה היה חם מאד. ויותר לא יכלתי כבר להשאר. עקבי רגלי היו חצים שרופים.

"מוריה", שנה חמישית, מס' 358, 6 בנובמבר 1913, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עזרה ליהודי פלשתינה באנית מלחמה אמריקנית – 1915

בחוץ לארץ.

(עזרתם של יהודי אמריקה). הועד הציוני הזמני שבנויורק, שבראשו עומדים ה' בראנדייס, הד"ר ש. לווין, אסף עד יום הי' בפברואר לעזרת פלשתינה והמוסדות הציוניים כמאה ושבעים אלף דולר. חלק מסוים של הסכום הזה כבר נשלח לאלכסנדריה וליפו לרשותם של הועדים המקומיים.

כידוע, החליטו יהודי אמריקה עוד לפני שלשה חדשים לשלוח לפלשתינה אנית-קיטור עם צרכי אוכל בשביל התושבים היהודים הנצרכים. בין הנדבות שנתקבלו לצורך זה יש הנדבות ההגונות האלה: 50,000 דולר מאת מר נתן שטרויס; 25,000 דולר מאת יעקב שיף; 25,000 דולר מאת הועד האמריקני-יהודי ועשרת אלפים דולר מאת ה„צלב האדום“ האמריקני.

אז התחילו להשתדל לפני ממלכות אירופה בדבר העברה חפשית של המשאות האלה לפלשתינה, וע"י שתקבל במהרה רשיון, ואולם תיכף אח"כ הוברר, שמפאת תנאי העת הנה משלוח אניה מנויורק ליפו עולה ביוקר מאד, וסכום גדול של כסף הנדבות צריך להתבזבז ע"ז. המעבר הרגיל של האניות בין אמריקה וחופי סוריה נפסק עתה. אחרי שהוברר, כי קשה מאד למצוא אניה מתאימה למטרה הנזכרה לעיל, חשבו כבר לעזוב את הרעיון ע"ד משלוח האניה.

ואולם עורכו של העתון „דהי דיי“, מר הרמאַן ברנשטיין, השתדל בנידון זה לפני הממשלה (כפי שהבאנו כבר ב„הצפירה“ זה לא כבר“. אחרי שיחה שהיתה למר ברנשטיין עם הנשיא רוזוולט פקדה הממשלה הוואשינגטונית, כי אנית-הצי הראשונה שתצא לים התיכון תוביל גם צרכי-אוכל בשביל יהודי פלשתינה. כעבור ימים אחדים קבל הועד היהודי הודעה מאת מיניסטריון הים, כי אנית-המלחמה „וואולקאן“, שתפליג לים התיכון בד' מארץ עם משאוי של פחמים בשביל אניות-המרוץ האמריקניות בים התיכון תוביל גם משאוי של 55 אלף פוד צרכי-אוכל בשביל היהודים בפלשתינה.

הידיעה ע"ד השתתפותה זו של ממשלת אמריקה בגורלם של יהודי פלשתינה נתקבלה בהתלהבות ובשמחה בכל חוגי הצבור היהודי באמריקה. נגשו תיכף ומיד להכנת הצרכים ולחבישתם. ביחוד נשלחו קמח, צוקר, אורז, גריסין וגם מצות.

האניה תבוא ליפו כעשרת ימים לפני חג הפסח; פריקת המשאות וחלוקת המזונות תתנהל תחת השגחתם של הקונסול האמריקני והמורשים המקומיים של הועד האמריקני-היהודי.

* * *

אנית הפחם של הצי האמריקאי USS Vulcan. מקור: ויקישיתוף.

מכתב מאלכסנדריה של מצרים.

(מאת סופרנו המיוחד).

כמו שכבר הודעתי לכם, צריכה היתה האניה האמריקנית „וואולקאן“ להגיעה בימים הללו הנה, עם צרכי האוכל, שאחינו בני אמריקה נדבו בשביל היהודים בארץ ישראל. בכליון עינים חכו פה, וביותר בארץ ישראל, לבוא האניה, בתקוה, שהיא תקל הרבה את המצב הכלכלי הרע במקומות שונים בארץ ישראל, וביחוד בירושלים. והנה ביום 10 אפריל הגיע האניה סוף סוף הנה, והביאה 850 טון צרכי אוכל שונים (הטון הוא 61 פוד), בהם: קמח, תבואה, צוקר, גפרוריות, מלח, צרכי רפואה שונים וכיוצא באלו. נפט וגחלים, שיושבי הארץ זקוקים להם ביותר – לא הביאה האניה, מפני הקושי של העברה מאמריקה להכא, ומפני שממשלת אנגליה לא הרשתה להכניס לארץ האויב את שני החמרים הללו.

באניה זו באו גם שני חברי הועד האמריקני לסדור העזרה, שהם עסקנים ציוניים באמריקה לסדר את חלוקת הצרכים בארץ ישראל, וכדי לתת דין וחשבון לפני הצבור היהודי באמריקה על אדות פעולת הועד האמריקני, בשביל אחינו היהודים הסובלים מתגרת המלחמה בארץ ישראל. שני העסקנים הם האדונים לווין מנויורק, הידוע באמריקה בתור עסקן פוליטי חשוב, והשני מר לווין-עפשטיין, בנו של מנהל ה„כרמל“ האמריקני.

האדונים הללו בירידתם באלכסנדריה נתקבלו מאת עסקני הצבור בכבוד גדול. מזה נסעו לקאירה לבקש רשיון מהממשלה הצבאית האנגלית, להוביל מכאן את החמרים לחופי יפו וחיפה. הרשיון ניתן – והאניה תפליג מזה בלוית האניה האמריקנית „טענעסע“, שמשעת התחלת המלחמה היא נמצאת במימי ארץ ישראל.

מקוים, שהחמרים אלו יקלו במדה מרובה את חומר המצב והמשבר הכלכלי בארץ ישראל. כפי שנודע לי ימסר גם חלק מהצרכים הללו להקאימקם היפואי ולהקאימקם החיפואי, בשביל הערביים הזקוקים לתמיכה, אף כי הערבים האמריקנים לא השתתפו במדה מרובה במשלוח זה.

האניה „וואולקאן“ תבקר רק את החופים יפו וחיפה.

* * *

הסיירת המשוריינת האמריקאית USS North Carolina. מקור: ויקישיתוף.

מכתב מאלכסנדריה של מצרים.

(מאת סופרנו המיוחד).

הפרטים שהגיעו הנה בדבר החמרים, שהביאה האניה „וואוּלקאן“ האמריקאנית, ופריקתם בחופי א"י, מוכיחים שהידיעות הראשונות בדבר הפריקה ביפו היתה מוקדמת. לפי הידיעות האחרונות לא פרקו כלל ביפו את החמרים מן האניה. הקומנדנט הצבאי ביפו, חסן-בצרי-ביי, דרש מאת האדונים לווין ולווין-עפשטיין במחיר הרשיון להוריד את החמר ליפו 75 אחוז בשביל הצבא. העסקנים האמריקנים הציעו לפניו עשרים וחמשה אחוז – ולא הסכים. הצירים הנזכרים הודיעו לציר אמריקה בקושטא, מר מורגנטוי, בטלגרמה את דבר דרישת הקומנדנט, והוא השתדל בשער העליון, וכנראה, לא הביאה השתדלותו לידי התוצאות המקוות, כי אחרי קבלם את תשובתו היו מוכרחים להוסיף עוד 8 אחוזים, כלומר: התייבו למסור לקומנדנט 33 אחוז מהחומר המובא והודיע לו, שמדה זו היא המדה המקסימית ועליה לא יוסיפו בשום אופן. אולם הוא עמד על דעתו הקודמת. הקונסול האמריקני השתדל והתערב בדבר ומחא נגד דרישת הקומנדנט בכל עוז, אך ללא הועיל. האניה היתה מוכרחת להפליג לחוף ביירוט, מבלי שתפרק ביפו את החמרים.

בחוף ביירוט נמצאת, כידוע, האניה האמריקנית „נורט קארולינה“, אשר חכתה לגחלים שהאניה „וואוּלקאן“ הביאה בשבילה מאמריקה, ואחרי שפרקו את הגחלים מה„וואולקאן“ על פי פקודת מיניסטר הצי האמריקני, מר דאניעלס, שפקד על האניה „נורט קארולינה“, לאחר שקבל את הידיעה ע"ד דרישת הקומנדנט היפואי, שתלווה את ה„וואולקאן“ עד יפו ואת המו"מ ינהל רב החובל של צי המלחמה, וזמן הוקבע, שאם לא יסכים הקומנדנט היפואי להתנאים של רב החובל עד כ"ב אייר, תפליג האניה לאלכסנדריה, אפילו אם תהיה מוכרחה שלא לפרק את החמר הנחוץ כל כך בא"י.

כדאי להעיר, שהממשלה העליונה בקושטא, נתנה להאניה תעודה מיוחדת (Saut Conduit) המרשה לה להכנס לחוף יפו בכלי כל מעצור ולהוריד את משאה על החוף והפקידים המקומיים אינם רשאים להפריע. אבל עכשו שוררת אנרכיה שלמה בטורקיה וכל פקיד עושה את שלו. בעת כתבי את מכתבי לא נודעו עדיין תוצאות המו"מ.

[…]

י. בן-ני"ב.

אלכסנדריה. כ"ב אייר.

* * *

מכתב מאלכסנדריה של מצרים.

(מאת סופרנו המיוחד).

המשא ומתן של האניה „וואוּלקאן“ האמריקנית, שהובילה בשביל היהודים שבארץ ישראל צרכי-אוכל, עם הקומנדנט הצבאי ביפו, בצרי-ביי, נגמר בזה, שהעסקנים היו מוכרחים למסור לרשותו 37 וחצי אחוזים, והשאר הורד אל החוף ביפו, והחלוקה החלה.

"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 60, 25 במרץ 1915, עמ' 3; מס' 88, 2 במאי 1915, עמ' 2; מס' 105, 24 מאי 1915, עמ' 2; מס' 107, 26 במאי 1915, עמ' 2. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התנין הגדול אשר בים – 1868

מיטולין. כסלו. הא לכם קוראים נכבדים את אשר העתקתי משפת פולנית. […]

(התנין הגדול אשר בים) תרי הארץ וחוקרי הטבע יזכירו אותנו תמיד ובכל דור ודור אדות תנין גדול מאד אשר התוו והכינו לו למשכן את הים הצפוני. בספרי הקודש מצאנו רבות על דבר התנין הזה, אך עוד יותר מאלה מובא הוא בהבלי המיטהאלאגיע אשר להיונים. הנוסע פטאלאמעוש אומר כי ראהו בעצמו באלכסנדריא  בעודנו חי. דיאדער הזיציליאני בדברו ממנו יעיד, כי נמצא הוא שם על חוף הים ויטרוף העדרים. בעללעפארעסט יציגהו לפנינו כזה: גדלו הוא בלתי טבעיי, מכוסה בקשקשים ובעל מהירה נפלאה, ובהכותו בגופו אניה קטנה אשר פגשו התפוצצה ברגע והיתה שבבים, והאנשים אשר בה היו לברות לו. ראשו כעין ראש זאב, אזנים קטנות לו על גבו ולשונו גדולה מאד. המליץ פיאטר דאכס יתארהו במראה כזאת: אורך התנין הזה הוא שלש מאות אמה ולבוש הוא על פני כלו במגינים ושריונים וקשקשים מלוחים, ראשו נדמה לראש סוס, עיניו שחורות ובוערות כגחלי אש, ותלתלי ראשו וערפו הנוראים ינועו ויורו מעליהם זיקים וברקים.

בספר ישן נושן ובלתי נמצא במציאות, קרוא בשם „מונדוס מיראביליס“ יספר לנו מחברו כדברים האלה: התנין הזה התראה א"ע בחדש הראשון לשנת 1656 בתוך מפרץ הים בנארוועגען, ואחר זה בתוך הנחלים מואס ובאנץ, ומשם שב וישוט הימה. מקול נחרו היתה אימה נוראה, עד כי בעת צלל מצולה חרדו כל הדגים מהחוף, וחפרו הדיגים ובושו משליכי ביאור חכה, כי לא אספו במכמרתם מאומה תוך איזה שבועות. כותבי תולדות הטבע משאטטלאנד, חקרו הרבה על התנין הנורא הזה, ענק הים, ומלאו ספורי ספריהם ממנו, וחשדו אותו למין אוכלי אדם, ומהמין הזה הכי גדול הוא. –

מפלצות ים. תחריט מאת Johann Christoph Wagner, Ausgburg, שנה: 1684. מקור: ויקישיתוף

השמועות אשר פרשו כנפיהן כי בארצות דרומית באמעריקא התראה פעמים, הפיח רוח האמון בלב המאמינים, מחדש. שם היה נראה היטב היטב, מראה כלו כמראה תנין ומהיר במריצתו עד להפליא, בעתות השקט ודממה ובהאיר היום, שט על פני המים. התגולל א"ע בעגולים רבים כעין החומט ויורד תהומה. המראה הזאת העירה באמעריקא התבוננות רב, גם אנחנו נראה כי לא נואלו תושבי ארץ נארוועגען באמונתם השלימה במציאות חיה כזאת ונוראות כאלה. ובכל זה עודנו צריכים לראות על הים חזות נגלה ונקיה עדי נוכל לטעת את הדיעה זו בכרם החכמה ולהכירה לדבר אמת. ונתבונן נא כי תנינים נוראים כאלה נראו בזמן החדש רק בחופי ימי אמעריקא ובריטניא.

אחר הדברים האלה, יוסיף כותב המאמר הזה שנית ידו לקנות ולאסוף עוד איזה ידיעות ומקרים אשר קרו באמעריקא, ויאמין כי דלה פנינה מתהום האמת, אך עד ארגיעה חלפה ונכרתה האמונה מלבו ויחשוב כי העלה חרס בידו ואסף רוח בחפניו. כן יקולע המחבר בין אמונה ותפונה, סופר ומונה ושוקל, בונה וסותר ידחה ויקרב, יחליט ויתעשת, ישמיע לנו כי נמצא בהשמים ממעל וגם על הארץ ובין הימים מתחת נשגבות ופלאות כאה אשר לא יחזו כל חוקר ופלוסוף אף בחלומות, אך גם ישיב אותנו אחור ברסן מזכיר: כי פתי יאמין לכל דבר ולא כל הכתוב ראוי להשמע: אולם אנכי המעתיק מעיד כי לפי הידיעות היותר חדשות אמנם אמת היא, ומציאות תנין כזה לא יסופק כמעט עוד אחרי אשר שמענו זה שנתים מפי מגידי חדשות משוועדען, נוראות ונפלאות על אדות התנין הגדול והנורא מאד מאד, אשר העלוהו שם מלשון הים אחרי אשר המיתוהו. –

י. ש.

"עברי אנכי", שנה חמישית, מס' 8, 27 בנובמבר 1868, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

הכוחות הימיים של ממשלות אירופה במזרח הרחוק – 1914

מסביב למלחמה.

הכחות הימיים של ממשלות ארופה במזרח הרחוק

לרגלי המלחמה שהוכרזה בין יפן וגרמניה במזרח הרחוק חושבים אנו לנחוץ למסור כאן לקוראינו ידיעות על דבר ציי ארופה בחופי כינה, באשר כמעט ברור הוא כי המלחמה במזרח הרחוק תתרכז רק על הים.

הכחות הימיים של ממלכות ארופה במימי האוקינוס השקט הופחתו הרבה בשנים האחרונות, כי כל ממלכה וממלכה השתדלה להגדיל ולרכז את ציה במימיה היא. אולם בכ"ז עוד גדול הוא בערך מספר אניות המלחמה במימי כינה אשר בלי ספק תשתתפנה עכשיו במלחמת יפן גרמניה, בעד וכנגד יפן.

לממשלה האנגלית יש במזרח הרחוק 5 אניות מלחמה: אנית־שריון אחת: „טריומף“; שתי אניות־מרוץ גדולות: „מונטאורום“ ו„המפשיר“; שני צלבנים קטנים: „ניוכסטל“, ו„ירמות“; 12 סירות מהרסות מוקשים ושלש אניות השטות מתחת למים. כל האסכדרה הזאת עומדת תחת ראשות סגן-האמירל האנגלי שנמצא באנית השריון „טריומף“. לאסכדרה זו צריך עוד להוסיף את אניות-המלחמה העוגנות במימי אוסטרליה והודו, שברגע של סכנה תוכלנה להוסיף לאסכדרה של סגן-האמירל האנגלי.

לגרמניה יש במזרח הרחוק אסכדרה של 5 אניות מלחמה בראשות סגן-אמירל; שתי אניות צלבניות מכוסות שריון: „שרנהורסט“ ו„גניזנא“ ועל כל אחת מהן 8 תותחים, ושלשה צלבנים יותר קטנים: „אמדן“, „ליפציג“ ו„נירנברג“. לזה יש להוסיף 2 אניות מוקשים.

לרוסיה יש במזרח שתי אניות צולבות קטנות: „אסקולד“ ו„זמציג“, 15 סירות מהרסות מוקשים ואניות מוקשים, שלש סירות שטות מתחת למים.

לאיטליה יש במימי כינה אנית-מלחמה אחת גדולה: „מרקו־פולו“ ואנית-מקלע אחת.

גם לאוסתריה יש במימי האוקינוס השקט אנית-שריון אחת: „הקיסרית אליזבט“, שכמו שכבר הודיע התלגרף כבר התחברה אל האסכדרה הגרמנית בים השקט.

גם לצרפת יש בים השקט אסכדרה של אניות אחדות בראשות „קונטר-אמירל“: „מונט־קלם“ עם 12 תותחים וה„דופלקס“ עם 8 תותחים. חוץ מזה יש לה עוד צלבן אחד „יונדויל“ ושלש אניות מקלעים. לאסכדרה זו צריך עוד להוסיף את אניות המלחמה הקטנות הנוגעות תמיד בחופי הודו וכינה ומספר גדול של סירות מוקשים ומהרסות מוקשים.

אם נוסיף לזה גם את הכחות הימיים של ממלכת יפן נבוא לידי מסקנא כי אין כל ספק שעבודה קשה עד מאד תהיה לצי הגרמני העוגן בים השקט להלחם נגד כל האסכדרות הארופיות. אולם כפי שמודיעים העתונים מקיאו־טשאו חסמו כבר סירות המוקשים הגרמניות את חופי „קיאו־טשאו“ וביחוד את נמל „טסין־טאו“ במוקשים ושום אניה זרה יכולה לגשת עכשיו אל החופים האלה. האסכדרה הגרמנית בעצמה שעומדת תחת הנהלת סגן-אמירל הפליגה כבר אל הים ועכשיו מחכים להתנגשות שתהיה בין האסכדרה היפנית שעזבה את חופי יפן בראשות האמירל היפני „בוה“ וצרה על קיאו-טשו.

"החרות", שנה שישית, מס' 271, 2 בספטמבר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

משפט בעלי הסירות ביפו – 1891

מכתבי סופרים

יפו ער"ס. ביום ו' שבוע החולף היה הים לגיא ההרגה וחופו למקום המחזה ואחת האניות לבית המשפט.

וזה הדבר: נודע הוא כי ליפו העיר אין חוף נכון למעמד האניות ורק סלעים וכפים ממלאים פניו אשר כנראה המה שרידי החוף שהיה בנוי מימים מקדם ושן העת ושטף המים לא עצרו כח לעשות בם כלה, והממשלה לא תעצר כח גם היא לשוב לבנות חרבות, כי צלמות ואין סדרים בכל הנהגותיה.

ולוא היה ליפו ראש אזרחים כלירושלים, כי אז אין כל תפונה כי כבר היה להים חוף יפה וטוב, כי כסף רב לבית מועצות העיר ואיש תבונות היה יכול להוסיף הכנסות העיר על  אחת שבע, כאשר רואים אנו בית מועצות העיר ירושלים זה שנים אחדות מקבץ כסף למדי מוציאו לטובת העיר, ויבן כית המועצה בית חולים גדול, ויתקן השוים ועתה נוטע הוא גן גדול מחוץ לעיר לטיול לבני העיר ויעזקהו בגדר וישכללו בכל יופי וכו' וכו'.

אבל יפו העיר לא זכתה עדנה לראש בית מועצות העיר בעל עצה ותושיה, ורק אל הבצע עיניו נשואות, ויהי צלמות ולא סדרים בחוצותיה, והאבק מחול הים מכסה פני העיר ואין מפנהו, הדרכים התקלקלו ואין מתקנם, ואין סולל מסלות בבתים הנבנים מחדש מחוץ לעיר, ובכן נשאר גם חוף הים כמו שהוא והאניות תשלכנה עוגנן הרחק מהחוף ובסירות דוגה יובאו הנוסעים וכל אשר באניה אל החוף.

והבאכרים (בני הים) בעלי הסירות יודעים כי כל דאלים גבר, ואף כי על הים מקום לא תשורנו עין איש, ויהיו עולים על האניה וחוטפים איש איש חבילה ונותן לתוך הסירה, ואם כי בעה"ב צוח ככרוכיא כי לא יאבה לרדת עדנה, או כי רוצה הוא שחפציו יהיו יחד בסירה שירד הוא בה, או בסירה אחרת אך יהיו למצער כלם יחד – אין שומע לו, וטלטול האניה והדרך ושאון בעלי הסירות הכו את הבא בתמהון ושגעון, ויהי הוא בא בסירת מחמד וזוגתו בסירת אחמד וב"ב בסירת מחמוד, וחפציו ביתר הסירות השטות על פני הים, ורוחו בוקה מבוקה ומבולקה מבלי דעת איה ב"ב ואיה חפציו, ובבא הסירה באמצע הים ועמד בעל הסירה ובקש שכרו כפי שיקצוב הוא ואשר לא יתן ונתן לו מכות חדרי בטן במלא מובן המלה ונפחד גם כי יוטל הימה, עד שישלם ככל אשר יושת עליו.

ככה משפט „הבאכרים“ תמיד, וישנם מקרים רבים שגוזלים הם כל אשר להנוסעים, תכשיטיו וכספו, ומה גם בעת חירום, לאמר אם יש איזה מעצור על דרך הבאים, או אם רבו הבאים והמבוכה גדולה, או אם הים כמרקחה והנוסעים ישכבו כמתעלפים אז יעשו במו מה שלבם חפץ. עוד אזכרה התמונה המבהילה ביום חרון אף ה' ביום שלא נתנו העברים לעלות באניה ולא לעלות היבשה ויהיו מוטלים בסירות הדוגה שעות אחדות, ונעל על גגי הבתים אשר לחוף  הים ונראה הבאכרים בודקים באמתחות האמללים ולוקחים למו גם כסף גם תכשיטין ולא היה לאל ידינו לעזרם, ובבוא האמללים להחוף לא ידעו נפשם ולא הכירו את בעלי סירתם ומה שלקחו מהם נשאר ביד הלוקחים.

ויהי ביום ו' החולף ותבא אניה מצרים „כידיווי“ ויבאו הבאכרים כמשפטם ויתנהגו כמנהגם, אכן הפעם חטפו גם מלתחה של אחד הבריטים מלאה כסף ושטרות ויורידוה לסירתם ולא שעו לקול בעל המלתחה, ויעל הבריטי לפקיד האניה ויאמר לו כי מידו ידרוש מלתחתו ואשר בה, ויצו הפקיד להבאכרים להעלות לו המלתחה ולא שמעו לו, ויצו על החובלים להביאה ויוכו החובלים מידי הבאכרים ויבא הפקיד לעזרתם  ויחלקו גם לו הבאכרים מהלומות ויפילוהו ארצה ויתנפלו עליו, ובצלחתו היה רעוואלווער ויור בשכבו על הספון השמימה ולא פחדו מכּיו ויש בלירות חצים ויהרוג את אחד הבאכרים כרגע ואת רעהו פצע פצע מסוכן ויגדל הרעש, עד כי נודע על החוף דבר המקרה.

ויעל על האניה פקיד החוף ורופא הקאראנטין ודורש המשפט ויגבו עדות ויכתבו כל דבר בספר. ופקיד האניה לא אבה לעמוד לדין בפני שופטי עירנו ויקח עמו אחדים מהנוסעים עדי ראיה וילך לו לביירוט עיר הראשית לחופי סוריה לעמוד למשפט בפני הוואלי מושל ביירוט, ובין כה וכה נגנבו חפצים רבים מהנוסעים העברים שהיו שמה ואין אומר השב.

"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 235, 8 בנובמבר 1891, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.