פרטים מהחקירה של אסון ה„טיטניק“ – 10 במאי 1912

Der Untergang der Titanic
טביעת ה"טיטניק", ציור מאת Willy Stöwer. המקור: ויקישיתוף

אסון הטיטניק.

פרטים מהחקירה והדרישה ע"י השופטים בנויורק.

התברר כי גאותו של האנגלי גרמה לאבדון אלף ושש מאות נפשות.

הספינה הגרמנית פרנקפורט היתה קרובה מאד אל הטיטניק בעת שקרה האסון, ובהודע לרב החובל עפ"י האלחוטית שאל את הממונה על האלחוטי בהטיטניק „מה קרה?“ ותהי תשובתו של האנגלי: „שוטה! אל תפריעני מעבודתי!“ כי בחר האנגלי ללכת לעזאזל ולבלתי קבל עזרה מספינה גרמנית, אבל בכ"ז החלה הפרנקפורט להתקרב אל מקום האסון, והנה בצבצה עוד הפעם הגאוה המסוכנה הזאת, כי מהקרפטיה ספינת הקונרד האנגלית באה ידיעה אליה כי אין צורך בעזרתה, יען כי הקרפטיה הולכת אל עזרת הטיטניק.

גם זה התברר כי ביום הראשון לעזיבת הטיטניק את היבשה נפלה תבערה בחדרי הפחמים, והכבוי ארך ימים אחדים, אולם הנוסעים לא ידעו אודות זה מאומה, את הפחמים הוציאו מהחדרים, ובזה יכלו המים לחדור בנקל אל החדרים שחסר להם כובד המשא. גם מנהיגי הטיטניק לא עשו כל הנחוץ להצלת הנפשות. המפקד אורדוף ידע כרבע שעה לפני האסון כי הר הקרח שוטט כנגד האניה, אבל תחת לעמוד, ולחפש עצה איך להמלט מהאויב הנורא הזה, הוסיף לנסוע במהירות גדולה. המפקד הזה הורה לפני המלחים שנשארו בחיים את אשמתו ויור על עצמו באקדח ומת.

אופן ההצלה נעשתה ג"כ לא על פי היושר. אחד המיליונרים האמריקאים שחד מכספו שבעה משיקי התנורים למען שיצילו אותו ואת בני ביתו את רופאיו ואת שני משרתיו, וכן עשו כי כלם נמצאו בסירת הצלה אחת.

מספר הסירות שנמצאו על הטיטניק היו 16 ויכלו להכיל רק כתשע מאות איש, ואין כל ספק כי לו היה עוד סירות היה אפשר להציל כל האמללים.

מכת ההתנקשות היתה כה גדולה וחזקה כל כך עד שספון האניה נתמעך וצלעותיה נשברו ונפתחו היציעות, אחדות מספינות ההצלה נשברו ונפלו אל הספון, כל החלק הקדום של הטיטניק היה לתל של שברי ברזל, ובעלות האניה על רגבי הקרח נשברה גם רצפתה האמצעית והמים החלו לחדור לתוכה במהירות נוראה. הזרם פרץ בחזקה, ולא יכלה המשאבת לעשות מאומה להריק את המים.

תילי קרח גדולים נערמו במספר רב על גבי הספון העליון, כל המטלטלים אשר על הספינה נשברו ונשחתו, כח החשמל נפסק, וכל המאורות נכבו ברגע אחד ויהי חשך ואפלה, ואיש את אחיו לא הכירו, ותהי מהומה ומבוכה.

המלחים נסו בראשונה להסתיר את האסון מהנוסעים, אבל המה הבינו זאת מיד כאשר החלו להוריד את הנשים ואת הילדים אל סירות ההצלה.

הנצולים תעו על פני המים בסירות ההצלה במשך שמנה שעות וכלם הובאו אל האניה קרפטיה ויתר האניות שחשו אל מקום האסון לא מצאו מאומה כי אם שברים ורגבי קרח ומשערים כי יתרם מתו מגודל הקור.

משערים את הנזק הכספי לחמשה ועשרים מיליון לי"ש.


"החרות", שנה רביעית, מס' 113, 10 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נימנע מקבל באניותינו עמיגראנטים לאמיריקא – 1893

מכתבי סופרים

האמבורג 18 פעברואר. – באי כח חברות האניות השטות בים האטלאנטי הצפוני, שנאספו לאספה בעיר קאֶלן, החליטו להמנע מקבל באניותיהם את העמיגראנטים היוצאים לאמיריקא, ובמחלקה השלישית (צווישענדעק) יוכלו לנסוע אך בני אמיריקא השבים מאירופא, או הנוסעים לטיול ולראות את הארץ. כנראה יראים עוד בעלי האניות לפתוח את המחלקה הזאת בעד עמיגרנטים, בפחדם פן בבוא האניות לנויארק תאֻלצנה להסגר ימים רבים, וגם יען כי הנוסעים במחלקה השלישית עוברים תחת שבט בקרת נמרצה ע"י פקידי הכניסה בחוף נויארק ורבים מהם מוּשבים על עקבם על חשבון האניות.

הנוסעים במחלקה השניה עוברים גם עתה תחת הבקרת בבואם לנויארק, יען כי הפקידים המשגיחים על ביאת הגרים התבוננו ויראו כי חלק גדול מהנוסעים האלה יכירם מקומם על המכסה.

המצב הזה לא יארך זמן רב, ויש תקוה להחליט כי כשבת נשיא ארצות הברית החדש ה' קליוולאֶנד על כסא נשיאותו יבואו שנוים לטובה. – הנוסעים המתגוללים פה זה כביר באהל הבקרת ישלחו כלם בשבוע הבא לדרכם על מכסה האניות.

האניות ההולכות למונטריאל (קאנאדא) תחלנה להפליג בים ביום 15 אפריל. מחיר המסע הוא: 100 מארק בעד גדולים, 50 בעד קטנים מבני שנה אחת עד י"ב שנים, 9 מארק בעד ילדים פחותים מבני שנה.

חברת האניות זאת תקבל רק נוסעים במחלקה השלישית. המקום הנועד למען הנוסעים הוא כרובו במקום שבאניות אחרות הוכנו שם חדרי התפארה לבני עליה. הנוסעים יושבים ברחבה, לא יצרו צעדיהם, ואויר ואור צח לא יחסרו למו.

מאקס הירשפעלד.


"הצפירה", שנה עשרים, מס' 35, 22 בפברואר 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התת מימיות הגרמניות הטביעו כאלף אניות עד היום – 1916

מסביב למלחמה.

מעשיהן של התת-מימיות.

סופרו של ה„נעווע ראטערדאמ. קוראנט“ כותב, לפי"ד ה„ברל. לאָק. אנצ.“, כי למן היום, שבו הודיעה גרמניה, בט"ו פברואר 1915, ע"ד המלחמה התת-מימית, הטביעו התת מימיות הגרמניות והאוסטריות-אונגריות בס"ה כאלף אניות, עד היום, ובהן 620 אניות אנגליות. מ-620 האניות האלו היו 569 אניות-מסחר ונ"א אניות-מלחמה. מ-569 אניות-המסחר היו 358 ספינות-קיטור, י"ט ספינות-תורן, 127 ספינות-דוגה, 54 סירות-דוגה וסירת-מוטור אחת.

צרפת אבדה 74 אניות, ובהן 43 ספינות-קיטור, 13 ספינות-תורן, 30 ספינות-דוגה, ט"ו אניות של צי-המלחמה.

מאניות רוסיות הוטבעו 41, ובהן 14 ספינות-קיטור, 15 ספינות-תורן, וי"ב אניות של צי-המלחמה.

איטליה אבדה בחדש האחרון אניות רבות, 69 בס"ה, ובהן 34 ספינות-קיטור, 22 אניות-תורן, סירת-מוטור אחת וי"ב אניות של צי המלחמה.

בלגיה אבדה 4 ספינות-קיטור, 2 ספינות-דוגה, סירה קטנה אחת וסירה אחת המשמשת מגדלור.

מן הארצות הנייטרליות נשאה אבדות כבדות ביחוד נורווגיה, אשר אבדה 80 ספינות. 51 ספינות-קיטור, 26 ספינות-תורן, 2 סירות-מוטור ומגדלור אחד; דניה אבדה 22 אניות; י"ז ספינות-קיטור וה' ספינות-תורן. שוודיה אבדה 20 אניות: 15 ספינות-קיטור וה' ספינות-תורן. יון – שבע ספינות-קיטור. ספרד – שלש ספינות-קיטור. פורטוגליה – סירת-מוטור אחת. יאפוניה – חמש ספינות-קיטור. מאניות הולונדיות אבדו עד היום שלש ספינות. אמריקה אבדה ספינת-קיטור אחת. חמש ספינות אמריקניות אחרות אשר נפגעו לא ירדו מצולות. ברזיליה אבדה אף היא ספינת-קיטור אחת.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 173, 2 באוגוסט 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

היהודים העובדים בצי האדיר האמיריקאני – 1896

חדשות

בישראל – בחו"ל. (היהודים העובדים בחיל האניות). אוריה פיליפוס לוי, בן אחד פקידי הצבא, בא בשנת 1812 בחיל האניות, וירימוהו למעלת מנצח על Brigg Argus, אבל נשבה שבי הוא וכל חילו במלחמה, ואחרי עבור שנתים לשביו ויראו לדעת את טובתו ואת ישרו, הוציאוהו לחפשי וישב לארץ מכורותיו, ויעלו אותו בש' 1817 למעלה לייטינאנט, בש' 1832 – למעלת Commandore, ובשנת 1858 – לשר צי אדיר, ויעמוד על משמרתו זאת עד אשר מת ביום 22 מאֶרץ שנת 1862. האיש הזה ראוי לתהלה בגלל מעשהו הטוב אשר היטיב לנהוג באניות המפקדות בידו, לבלי יענשו את העובדים עליהן קשה כמשפט אשר היה לפניו.

הבריג האמריקאי USS Argus. איור בספר מ-1840. מקור: ויקישיתוף.

יוסף ב' ראם עבד בתחלה בתור משנה הספן, ובשנת 1812 היה לפקיד על אניות המלחמה עד הפצעו פצעים אנושים במלחמה הגדולה אשר ערך על שודדי הים היושבים בארץ אלגיר, ויאולץ להתפטר ממשרתו זאת בשנת 1822. מלבד אלה הנחשבים פה שעבדו בארצות הברית באמריקא הצפונית, ארבעים ושבעה יהודים ילידי פֿילאדעלפֿיא על אניות הצבא החלו ממעלת מלח ויכלו במעלת commandore. אלה הם האותות והמופתים המוכיחים לדעת כי שקר יחפיאו עלינו שונאינו לאמר, כי אין ליהודי חלק בחיל הים.

בישראל – בחו"ל. (היהודים בצי האדיר האמיריקאני). כבר הודענו בדברים קצרים על אדות חבל היהודים בהצי האדיר האמיריקאני, ועתה נשלים את הידיעות האלה: אוריה פהיליפס לעווי, בנו של אחד שרי המאות בגדודי אמיריקא, אשר נלחם את מלחמת החירות נגד אנגליא, בא בשנת 1812 ויסתפח אל חיל הים. בימים לא כבירים הונף למעלת רב החובל לאנית המלחמה „ארגוס“ ובהלחמו בחרף נפש עם האנגלים, נפל שבי ביד צר, הוא ואניתו עם כל הכבודה אשר בה. מקץ שנתים ימים שב מארץ גלותו, וממשלת אמיריקא אשר הכירה פעלו שמה בשנת 1817 עליו משרת לייטענאנט וכן עלה במעלות עד כדי בש' 1858 נתמנה לפקיד נגיד על צבא הים. המדרגה הזאת היתה היותר כבודה בין כהונות צי אמיריקא, ועד יום מותו, 22 מאַרץ 1862, שמש בכהונתו הגדולה הזאת. לבד תקפו וגבורתו והצטיינו במלחמה, נודע שם היהודי הזה ועל טוב יזכר שמו, כי הוא הסיר מצבאות הצי האמיריקאני את עונש מכת-לחי אשר היתה נהוגה בימיו.

יוסף ב' נאָם, כהן בתור פקיד רב חובל, ואח"כ בתור שר צבא, באנית המלחמה לארצות הברית עד שנת 1812 אשר אז נאלץ לבקש חפשה ממשמרתו, באשר ירד במלחמת ארצו ונפצע מיד שודדי הים האלגירים. בס"ה נמצא בספרי הזכרונות, כי מפֿילאדעלפֿיא לבדה נמצאו 47 יהודים אשר עבדו בחיל האניות, מעבודת המלחים עד רב החובל ופקידי הספנים. האותיות המחכימות האלה באות וטופחות על פניהם של שונאינו האומרים: אין גבורה למלחמה והמה משתמטים מעבודת הצבא, ויראים לכל לראש מעבודה במים רבים.


"הצפירה", שנה עשרים ושלוש, מס' 13, 27 בינואר 1896, עמ' 2; מס' 17, 31 בינואר 1896, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סוחרי היער השולחים דוברות על פני הדניעפר – 1897

מכתבים מרוסיא הלבנה. (ה)

יום ראש השנה לנוצרים יום השוק הוא בעירנו האמעל, יום הכניסה הוא לסוחרי היער אשר ב„רוסיא הלבנה“; ובאשר כמעט כל סוחרי היער ב„רוסיא הלבנה“ הנם יהודים, לכן כל אורחי העיר בימי השוק „וואיסליא“, הנמשכים מיום הראשון לירח יאנואר עד שמיני בו, יהודים המה; וממילא מובן שכשם שחוטמיהם משונים, אף כי טפוס מיוחד לחוטם היהודי, טפוס כללי, כן גם דרכי מסחרם ביער משונים, אף כי טפוס כללי למסחרם זה: לקנות ולמכור על הספק ועל הספק-ספיקא אולי ישלח ה' הברכה במשלח ידם. אך היהודי מסוגל הוא לשלוח לחמו על פני המים באפן כזה, כאשר יעשו סוחרי היער השולחים דוברות ורפסודות על פני מי הדניעפר ואגפיו.

בראשית ימי החרף יחלק הסוחר כספו להאכרים העגלונים כי יובילו את הקורות הגדועות מהיער ויוליכון אל חוף הנהר, כאשר יכסה השלג את הארץ ודרך חלקה תהיה לנוסעים בעגלות-החרף, וממילא מובן שהימים לשנים יחשבו אצלם עדי ירד השלג ארצה, כי בלעדי השלג ישאר כספם על קרן הצבי.

השלג יכסה הארץ וסוחר היער יחליף כחו להוציא כפי יכלתו את קורותיו ורהיטיו אל החוף, אל מקום אשד הנהר בימי האביב, ואז דאגות חדשות תסובנה אותו, כי נחוץ שנית לחלק כסף להאכרים יושבי נפות „רוסיא הלבנה“ המלחים ותופשי המשוט, להשיט הרפסודות הנגבה אל הערים קרעמענטשוג, יעקאטערינוסלאוו וחערסאן.

כאשר יזורב השלג והקרח מן הנהר, אז נטל על סוחר היער להכין עוגנים, חבלים, עבותים ואניות-התיר להמלחים לתור הדרך לפני הרפסודות ומזון ומחיה לכל העם הרב אשר על הרפסודות.

כה יניח היהודי מעותיו על הספק במשך שמונה חדשים רצופים, עד סוף ירח מאי, שאז תבאנה הרפסודות למחוז חפצן יעקאטערינוסלאווה, ואז עוד בחיק המקרים יוטל גורל מסחרו, יערו ועציו, כי בצאתו מעיר יעקאטערינוסלאוו לבא חערסאנה יפגוש בצורי החלמיש ובאבני הנגף, אשר בקרקע הנהר דניעפר, הנודעים בשם „פאָראָגים“. והיה אם ההצלחה תאיר פנים אליו ולא ישב הרוח ולא יתרוממו גלי הנהר, ועברו הדוברות בשלום, ואם יעמוד רוח סערה והנהר ישא דכיו, אז לשבבים תהיינה הרפסודות, וכל הונו כקצף על פני המים היה יהיה.

אולם גם בבואו בשלום אל הנמל בחערסאן העיר עם כל רפסודותיו, לשלום מר לו מר, כי הקונים בחערסאן גם המה רבם יהודים וכל משאם ומתנם אך בהקפה הוא, וקנה הקונה את הרפסודות ונתן שטרות תחת הקורות, וסוחר היער היהודי שוב ישוב בשמחה הביתה, בזכרו שלמצער השטרות אינם מבקשים ממנו מזון לחם, בשר-חזיר ושומן, אשר בשארית דמיו ובמוח עצמותיו הספיק בכל הדרך הרחוקה הזאת להמלחים ולמשיטי הרפסודות, ובא הביתה ושב אל מסחרו, כי מסחרים אחרים הלא אין לו, והשליש את שטרותיו אצל המלוים וחוזר חלילה. אומרים אמר, כי הסוחר הרוסי ק. שלח גם הוא דוברות פעם אחת על פני מי הדניעפר ויהי בראותו את גלגולי המקרים עד בוא היער אל המקום הנועד ויאמר: „אחת נשבעתי ולא אשנה שלא אוסיף עוד לסחור במסחר כזה, אשר בטבילה אחת אֵענה ובטבילה אחת אֵעשר; דיה אך טבילה אחת לקורותי בהפאראגים וכל תקותי תרד במצולות כמו אבן“. והנה כי כן מסחר היער הוא כלו בידי היהודים לא מאשר חטפוהו בידיהם, אך באשר הסוחרים הרוסים הניחו את המסחר המלא חליפות ותמורות בידיהם, כי למסחר הזה נחוץ בטחון, אמונה וערבון-הלב, לסחור ולגול על ה' דרכי המסחר, אולי ירחם.

אבל לב היהודי גם הוא הלא בשר הוא ולא אבן, ועלול הוא איפוא להפקע ממסחר שטרדותיו והכנותיו וגלגולי סבותיו ימשכו כמעט שנה שלמה, לכן מאז ומקדם סחר היער יחלק לשלשה חלקים, ובשלש כתות יסחר מסחרו.

הכת הראשונה של סוחרי היער המה אנשים שלקחו למו יער עץ לבראו וקורותיו ימכרו ביער או על חוף הנהר.

הכת השניה המה בעלי הכסף, הקונים קורות מוכנות, גדועות וסדורות על החוף או ביער מבעלי היער שבראוהו, להוליכן אל ערי הנגב למכרן שם.

והכת השלישית המה הקבלנים המקבלים עליהם לשכור מלחים, חובלים ותופשי המשוט, לכלכלם עדי הביאם את הרפסודות אל המקום הנועד למו.

(המשך יבוא)

* * *

אניות-תיר כאלה בכל מפלגת הרפסודות משש עד שבע ובכל אניה ואניה ששה תופשי משוט ותיר אחד (Дубовикъ). תופשי המשוט מקבלים פרס מצער ככל מנהיגי דוברות, אבל התירים מקבלים בעד משך ימי המשיט פרס גדול; ישנם מקבלים שלש מאות רו"כ וישנם מופלאים ביניהם המקבלים שכרם בעד הזמן הקטן הזה גם שבע ושמונה מאות רו"כ.

לכל מפלגת רפסודות ממונה משגיח, מנהל העסק, ומנהל החשבונות בדרך מסעם, ולא לחנם כתב הסופר הנכבד מר לעווינסקי במאמרו „מעל מכסה האניה“, כי אספת רפסודות כזאת היא „חתיכת ליטא“ על הנהר.

הנה כי כן, בשנה הנוכחית, כאשר תמעט מכסת הרפסודות באלף ושתי מאות רפסודות, נקל להבין, כי חתיכה גדולה מליטא, חתיכה הראויה להתכבד ממנה, תהיה לבשר המת בחי, כי תחדל מקבל לשד החיים, לשד המחיה והכלכלה לתוכה. כעשרת אלפים אכרים במחוז רעציצע (פלך מינסק) ובמחוז ראגאצאוו (פלך מאהילעוו) נשארו בלא עבודת מעשה, לא נשכרו להשיט הרפסודות ולא קבלו מבעלי הרפסודות כסף קדימה ויחדלו בחרף הנוכחי מקנות בחנויות הערים סביבותם גם הדברים שהסכינו בם תמיד לקנותם, וידל משא ומתן החנונים בכל ערי המחוזות האלה, ויבואו גם המה האמעלה ליום השוק אולי ירחם ה' ויפתח למו ארובות הסרסרות.

[…]

מ. ש. קאזארנאוו.


"הצפירה", שנה עשרים וארבע, מס' 39, 26 בפברואר 1897, עמ' 2; מס' 44, 4 במרץ 1897, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דיגים יהודים מצילים תורקים ממות – 1912

מתוך ומסביב למלחמה.

[…]

היהודים מצילים תורקים ממות.

להקוראים כבר ידוע על ידי התלגרמים כי סירה טרפידית יונית התגנבה חרש אל החוף בסלוניק והטביעה שם אנית-מלחמה תורקית. כעת כבר ישנם פרטים ברורים בדבר הזה; הדבר היה בחצות הלילה, אז התגנבה הסירה הטרפדית אל החוף ומבלי שהיה עוד שהות להזהר מפניה כבר השליכה שני טרפידים על האניה התורקית מחרבת-הטרפידים פטהי בולינד. האניה הפגועה נתמלאה תיכף מים, היורה התפקע שתי פעמים ולא ארך הדבר יותר מחמשה דקים והאניה טבעה.

עם התפקעות האניה נפלו אל המים: הקומנדנט של האניה, סגן האינזניר, הממונה על האלקטרי והמכונן, ועוד ארבעה מלחים.

בהיות השעה שעת חצות-לילה נמצאו הנופלים ברעה גדולה, אבל לאשרם נמצאו אז על הים דיגים יהודים ואלה מהרו תיכף בסירותיהם לעזרת האניה הטובעת, והנופלים המימה נצולו ממות. מספר המתים לא ברור עדין אבל את הנצולים ממות צריכים לזקוף רק על חשבון הדיגים היהודים.


"מוריה", שנה רביעית, מס' 249, 15 בנובמבר 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מפעל הראוי לציין – 1912

SS_Finland_before_1917
אניית הנוסעים "פינלנד". המקור: ויקישיתוף

בחוץ לארץ.

[…]

מפעל הראוי לציין. העתונים של חו"ל מודיעים: מעל מכסה האניה „פֿינלנד“ של חברת האניות של ה„כוכב האדום“ האמריקנית נפל במקרה מלח אחד אל הים והתחיל לטבוע, מפני שלא ידע לשחות. בין הנוסעים על האניה היו אטליטים אמריקנים אחדים ושוחים מצוינים, ואולם איש מהם לא מהר לעזרת המלח האמלל. רק יהודי אשכנזי אחד, מר פֿעליקס פֿרידמאן, התנפל המימה וברוב עמל עלה בידו להציל את המלח, שנחשב כבר בין המתים.


"הצפירה", שנה שלושים ושמונה, מס' 202, 19 בספטמבר 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הסירה תחת-המים – 1914

U-Boot_U-24_der_kaiserlichen_deutschen_Kriegsmarine.Scan_von_einer_alten_Postkarte_meine_Großeltern_von_1914_aus_dem_Nachlass
הצוללת הגרמנית U-24. שנה: 1914. המקור: ויקישיתוף

מהנדס א. ק. פולי –.

הסירה תחת-המים.

(רשימות טכניות).

I.

כל המומחים בתכסיסי מלחמה באירופה, מודים עכשו, שגרמניה הכינה להם במלחמה הנוכחית עוד הפתעה גדולה מלבד תותחיה, והיא – פעולות הסירות תחת-המים. ששים אחוזים מאניות אויביה אשר צללו בתהומות, הודות לאש הימיה שלה ולמוקשיה, – נטבעו ע"י הסירות האלה. ובזה הראתה גרמניה שיש לאניות תחת-המים ערך חשוב לא רק בשביל הגנת חופי הארץ, שלכך נוצרו ע"פ תורות המלחמה הישנות, אלא גם בשביל ההתנפלות והשמדת האויב גם בחופיו הוא. וכדאי הדבר, עתה, בשעה שכל העולם מחכה בחרדת-נפש להתנגשות הציים האדירים של המעצמות הנלחמות, בשעה שחידת הנצחון תמצא אפשר את פתרונה בהפתעות יום-המחרת על הים, – לעמד קצת על קנקנן של האניות הנ"ל ולבאר את מהותן ואפני פעולותיהן.

הסירה תחת-המים – היא המצאת חצי יובל-שנים האחרון. מטרתה העיקרית היא: יכלת ההתקפה באמצע היום את אנית האויב ע"י משלחות מלאכים רעים – מוקשים הנעים מעצמם. אמנם לכך נועדו גם התרפידים (אניות המוקש) של כל המינים שישנם בציי העמים, אך פעולות התרפידים הן יותר מסוכנות בשביל עצמם: התרפיד הוא נראה וקל לגלותו. מלבד זה, יכול התרפיד לתקוף רק ביום, כי בלילה נשמר האויב לנפשו (מכבה את המאורות, מחליף את מקומו, מתגדר וכו'). ואנית המוקשים היא, איפוא, אין-אונים למצא את מקום תחנתו. וגם ביום, טרם אשר יספיק התרפיד לשלח על-פני מים את חצי-המות שלו, כבר הנהו עפי"ר מטרה לאש מקלעי אניות-האויב המטביעים אותו. מכל אלה החסרונות והמגרעות נקיה היא הסירה תחת-המים. היא שטה ואיננה נראה, ותוכל לעשות משלחתה ביום. אך למלא כליל את מקום ותעודות התרפידים, לא תוכל עדיין למרות כל שכלולה. והסבה העיקרית לזה הייא: קצר מהירותה. בנסעה תחת המים לא „תעשה“ הסירה (עפ"י מבטאם האופיי של חובלי הימיות) יותר מן 12 מיל בשעה, בו בזמן שהתרפיד רץ כ 36 מיל בשעה ויכול לתקף את אניות האויב במהירות מסען.

איך משיגה הסירה תחת-המים את תעודותיה לחצות את התהומות, להחזק בהן על עמק ידוע וברגע הרצוי לעלות על פניהן?

זאת היא שאלה טכנית שנפתרה בסירות ע"י שטות של אוצרות וגבי מטען (בלסטציסטרנות) ומשוטים מיוחדים המשמשים להתעמקות הסירה תחת-המים בשעת הליכתה ועצירתה על העמק הדרוש. בכל סירה יש מניעים של נפט בשביל לשוט על פני המים ומניעים חשמליים המוליכים אותה תחת המים. מכונות הדינמו המספיקות מזין חשמלי לאקומוליטרים נמצאות או על החוף או בסירה גופא. בזה תלויה כמות הנסיעה תחת המים. כשיש די חשמל במסכנות (אקומוליטרים) תוכל הסירה לעשות דרכה בכל און מהירותה (כלומר 12 מיל בשעה) למרחק של 36 מיל, ובקמצה על המהירות (עד 8 מיל בשעה) יש בידה היכולת לעבור שטח של 120 מיל. על פני המים, כשיש די חמר הסקה, תעשה הסירה במלא מהירותה (16 מיל בשעה) כאלף מיל, ובמסע יותר אטי (10 מיל בשעה) כשלשה-ארבעת אלפים מיל. הסירות תחת-המים הגרמניות שטות על פני הים במהירות 20 מיל לשעה, ובמצולות רק 12. הסירות היותר משוכללות יכולות, במשך 3 דקים, לרדת ממצבן על פני המים עמק לתוך התהום הימי.

מתחת למים תוכל הסירה להשאר כשלשה מעל"ע ומלחיה ישאפו לקרבם את אוירה במשך 12 שעות מבלי שיחושו צרך לחדשו. מחליפים את האויר ע"י מסכנות-אויר מיוחדות: משאבות החשמל מוציאות את האויר המקולקל ורוח חדשה תובא אל המסכנות. הסירות מוצאות את דרכן הנכון ע"י כלי-ראיה הנקרא פריסקוף (שטת זכוכיות וטלסקופים). כשמביטים בו יוצאה ארובת הכלי על פני המים. בסירות המשוכללות יש גם תחנות התלגרף האלחוטי, העובדות כמובן רק בשעה שהאניות עולות ע"פ המים. אם כן יכולות הסירות להתרחק ממקום יציאתן ולהשאר ביחוסים תמידיים ותכופים עם צי האמיריה. בכל סירה יש כ 12-8 כלי מוקשים, באופן כזה שתוכל לירות עד 4 מוקשים מכל צד בבת אחת.

היוצא מכל זה: הסירה תחת-המים המשוכללה היא כלי חפץ יקר ערך מאד מצד התכסיסי בידי המשתמשים בה. והמנצח על הים במלחמה הנוכחית אפשר שקולר רוב תקוותיו תלוי בה.


"החרות", שנה שביעית, מס' 31, 8 בנובמבר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נזק רב לחברת הללאיד האוסטרית – 1897

קאנסטאנטינאפיל.

[…]

בית משפט הקאנזולאט לממשלת בריטניא אשר בקאנסטאנטינאפיל, חרץ משפטו על חברת האניות הבריטיות אשר אחת אניותיה „אנטוניא“ הטביעה את אנית הקטור דיאנה אשר להללאיד האוסטרית לשלם לחברת הללאיד חמשה עשר אלף לירא שטערלינג, כי לפי חוקי בריטניא אין לאניה מזקת לשלם להניזקת רק שמנה לירא בעד כל טאן אשר תוכל האניה הנזקת לשאת, ולפ"ד מכה"ע נ' פ' תסבול חברת הללאיד נזק רב במשפט הזה, כי לבד אשר מחיר האניה בעצמה עלה ליותר משלשים אלף לירא שטערלינג, עוד נמצאו בה סחורות וכסף מזומן בערך מאה אלף לירא שטערלינג.


"חבצלת", שנה עשרים ושמונה, מס' 11, 24 בדצמבר 1897, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ניצולי ה„וולטורנו“ מספרים פרטי האסון – 1913

איך נצלנו?

נצולי הולטורנה מספרים פרטי האסון.

בין הנצולים מאנית הולטורנה שנשרפה בלב ים האטלנטי נמצאים גם יהודים אחדים. בהעתונים נתפרסמו פרטים אחדים מהאסון הזה כפי שמסרו אותם שני יהודים מהנצולים, מר יוסף אייזנברג וחנן מילשינסקי.

Steamship_Volturno
אנית הנוסעים "וולטורנו" (SS Volturno). המקור: ויקישיתוף

הרגע היותר נורא, מספר מר יוסף אייזינברג, היה בשעה שתים אחר חצות היום. האש התלקחה באופן נורא, וכל הספינה רעדה. אנחנו שהיינו כבר חגורים חגורות הצלה, נתאספנו אצל ההגה. המצב היה נורא מאד. מתחת המו משברי ים ומלמעלה נתזו עלינו נצוצות אש לוהטת ורועשת, ומכסה האניה היתה כבר רותחת ולוהטת עד שקשה היה כבר לעמוד עליה.

פתאום נראתה לפנינו אנית קטור. כפי שנודע לנו אח"כ היתה זאת האניה „גרמניה“. כמובן ששמחנו מאוד לקראת האורח הזה ואמרנו כי ישועתנו קרובה, ועוד מעט ונעזוב את הספינה היורקת אש לוהטת ונעלה על האניה הבאה לעזרתנו. אבל לדאבוננו תקותנו נשארה מעל. הסירה הקטנה שנשלחה אלינו מהאניה הגרמנית לא יכלה, מפני גלי הים הזועפים, להתקרב אל אניתנו. היא שבה כלעומת שבאה ואנחנו ראינו בצרת נפשנו כי אזל ממנו מנוס ומפלט, ועלינו עלה הגורל להיות לברות לשני האש או לדגי הים.

רבים התנפלו מרוב יאוש אל תוך הים. הראשון למעשה זה היה גרמני אחד. הוא לקח את בנו הקטן על זרועו ואומר: הנני שוחה מצוין, אולי יעזור לי ה' ואגיע אל האניה גרמניה ותנצל נפשי ונפש בני. הוא קפץ המימה ביחד עם בנו – ולא יספנו לראותו עוד. אצלנו עמד זוג צעיר חתן וכלה. הם חגרו את חגורות ההצלה והתנפלו אל הים שבלע אותם ולא נראו עוד.

מחזה נורא ומבהיל התגלה לעיני העומדים על הספינה. גברת רוסיה אחת נסעה באניה זו ביחד עם שבעת בניה. שני בניה הגדולים קפצו אל הים ונטבעו. אז קפץ הגם הבן השלישי אבל אמו הספיקה לחטוף אותו בבגדו. כמו רגע נתעכב הבן על ידי אמו והיה תלוי באויר אבל האם לא עצרה כח להשיבו ונחלץ מתוך ידה אל המים. זעקת מרה התפרצה מפי האם השכולה, והבן נעלם. היו הורים שהורידו בסלים את ילדיהם לתוך הים, וגם כאלה שהשליכו אותם המימה.

נקל הדבר לדעת איך ובאיזה אופן בלינו אנחנו את הלילה על מכסה האניה הבוערת. בכדי שלא תכוינה רגלינו, פרשנו תחתיהם שקים טבולים במים. כאשר האיר היום ראינו כי האניה ולטורנה אשר אנחנו יושבים עליה מסובבת באניות קטור רבות שאינן יכולות להקרב אליה מפני הגלים הרועשים. אז המציא אחד מרבי החובלים של האניות תחבולה. הוא שפך אל הים כמות הגונה של נפט והדבר הזה הועיל לשכך את הים הרועש, ואז אפשר היה להסירות שהורדו מעל האניות להתקרב אלינו.

הנצול היהודי השני מר חנן מילשינסקי מספרעל אופן ההצלה כדברים האלה:

רב החובל וסגניו התנהגו באופן טוב שאין למעלה הימנו, וברוח גבורה. כאשר החלו להציל את הנוסעים אל הסירות, הורידו בתחלה את הנשים ואת הטף. ועל הגברים צוו לחכות. אבל הנוסעים היו כל כך נפחדים ונרעשים עד שלא שמעו לקול המצוה וקפצו תחלה אל תוך הסירות שנתמלאו תיכף, וזה הביא לידי דוחק ומהומה. כל הצווים והפקודות לא הועילו, לא בשביל שלא היתה משמעת, כי אם פשוט משום שלא הבינו מה שמדברים אליהם. מרוב פחד ומהומה מוכרחים היו להשתמש בכח הנשק ולנתקם מן הסירות בחזקה. הסירות הראשונות באו בשלום אל האניה, ובשובן הביאו המלחים לאלה שנשארו עוד לחם וקוה ועזרו לכבות את האש, ומעט מעט הובילו הסירות גם את יתר הנוסעים אל האניות.


"מוריה", שנה חמישית, מס' 378, 19 בנובמבר 1913, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.