מכתבים מאפריקה הדרומית.
גייפטאן. (דרום-אפריקא) 15 סעפטעמבר.
אחלי לתת מקום לדברינו אלה, יען כי הם נוגעים עד נפש אלפי אומללים המתעתדים לנוד ארצה אפריקא כמונו היום כחמשים איש במספר. –
בליבוי לקחנו כרטיסי אניה עד נייפטאן אצל הסוכן של החברה Norddeutscher Lloyd, היא גם האגודה "Union Linie", ויבטיח אותנו הסוכן, כי כל מחסורינו על בעלי חברת האניות, וכי נכונים בעדנו מאכלים כשרים. אחרי שלשת ימי נדודים באנו ביום 25 יולי שטעטינה, ומשטעטין עברנו במסלת הברזל עד ברעמען. בהתחנה רוהעלעבן אשר אצל ברלין עצרונו פקידי הרשות ויעשנו אותנו ואת כל כלינו, כחוק, פן נביא מגפה לארצם. מברעמען ירדנו באניה עד לונדון. שם הונח לנו מעט, כי שם הוכן בית מחסה בעד הנודדים האומללים בעזרת נדיבי העיר, תחת השגחת איש אשר חשבנוהו לאיש אמונים. בכל עת שבתנו בלונדון הגיד לנו האיש הממונה על בית המחסה ויבטיחנו נאמנה על דברתו, כי בהאניה אשר תובילנו לאפריקא נכונים לנו מאכלים כשרים ובשר כשר, וחלילה לנו להוציא אף אגורה אחת לאסוף צידה לדרך.
ביום 12 אוגוסט, יום השבת, התעתדה האניה „גועלף“ לצאת מסאטהעמפטאָן, היא עיר החוף הרחוקה כארבעים מיל מלונדון, ולכן היה עלינו להיות שם עוד ביום ו'. ביום השבת באנו אל האניה ונשאל את פי רב החובל אם יש בעדנו בשר כשר, ויען אותנו כי אין כל מאכל בעד היהודים, בלתי המאכלים אשר ינתנו בעד כל הנוסעים. אז ראינו כי רעה נגד פנינו ונשלח תלגרמא לה' שמידט בלונדון ונחלה את פניו כי יודיע הדבר אל החברה Union. אך לדאבון לבנו לא בא כל מענה, אז נוכחנו לדעת כי כלם סבבונו בכחש. ונתעתד לסבול חרפת רעב, מלעבור על חקי דתנו.
מאכלנו היה רק לחם עם מים חמים, כי עלי טהעע היו לנו איש איש לבדו מיום לקחנו אותם ברוסיא. כה עבר עלינו השבוע הראשון. אך מי פלל כי יבואו לנו עוד ימים רעים מאלה! כי בשבוע השני חדלו מלתת לנו גם את המים החמים לבשל בם את עלי הטהעע. אז הגיעו ענינו ולחצנו עד מרום קצם, כי מלבד אשר סבלנו מחסור וכפן, היינו עוד למטרה לחצי לעג היאנקים הגאיונים, אשר הצרו צעדינו והדריכונו מנוחה, ורב החובלים ראה און ולא התבונן.
אם אמרנו קוראים יקרים לספר לכם הכל כמו, אז יצר הגליון מהכיל, אך הבה נציגה נא לפניכם תמונה אחת, אשר ממנה תוכלו לשפוט על מצבנו המורא. בערב אחד ישבנו על מכסה האניה ונשוחח, ונשפוך את רוחנו המר איש בחיק רעהו, והנה לפתע פתאם שפכו עלינו מי שופכין מהיציע העליון, ונשא בשרינו בשנינו, כי אמרנו אולי מקרה הוא, אך ביום המחרת עשו לנו כזאת פעם שנית – אז קצרה נפשנו מהכיל, ונפן אל רב החובל ונגד לו את כל אשר קרנו, ואת כל העשק והמרוצה אשר יעשה לנו, וכי גם משרתי האניה יכו אותנו וימרטו את לחיינו, אך רב החובל ענה אותנו בקר רוח ובחמה מסותרה: „יהודים עקובים מדם“, „אנכי לא אמצא בזה כל רע בשפכם עליכם מים, יען כי אי נקיים אתם היהודים, לכן הטיבו לעשות לנקות אתכם מעט מחלאתכם“. דבריו אלה פלחו כחץ לבותינו, ונגד לו, כי נודיע הדבר במכתבי העתים. אז נח מעט מזעפו, ויבוא למקום המעשה, ויאמר אל כל הקהל העוטרים אותו, כי מחר יענוש את עושה התועבה כדי רשעתו. אך אל נא יעלה על לבכם קוראים יקרים כי מלא רב החובל את הבטחתו, חלילה לכם מחשוב כזאת, כי יענשו את דזאָן-בול הגאה בשביל יעקב הדל, וגם אל משרתי האניה אשר הכו אותנו לא דבר דבר, ולא כהה בהם לאמר: מדוע תעשו להם ככה?
אהה! כמעט תמנו לגוע מעוצר רע ויגון ומחוסר כל. ופן תאמרו בלבכם כי רק על האניה „גועלף“ היה כדבר הזה, זאת לא זאת! כי פה בקייפטאן נקרו לפנינו נוסעים אחרים אשר נסעו באניה „סקאטה“ אשר להחברה Union ויגידו לנו כי גם גורלם לא טוב היה מגורלנו. לעומת זה, הנודדים אשר נסעו באניות של Castle Line הגידו לנו, כי להם נתנו בהאניה כל מחסורם, ובשר כשר לקחו בעדם בלונדון, ועל כל נתח בשר היה חותם השו"ב, וגם כלים חדשים נתנו למו לבשל בם. לכן אחינו חלילה לכם לנסוע באניות של אוניאָן לינע, ולמצער תקחו לכם לחם נקודים ובשר ודגים מעושנים, ולא תסבלו חרפת רעב כמונו היום. נקוה כי המו"לים הנכבדים ימלאו את בקשתנו ויתנו מקום לדברינו, כי לא הפרזנו על המדה, ובזה יצילו את האמללים לבל ילכדו בפח כמונו.
מאיר טוביה זיוואָן משאַד, ליב יאַקאָבסאָהן מזאַגער, חיים משה ווישניקאוויץ מראקישאק, ברכיה אייזיק גניניאן מפללונגיאן, פרץ ראזינבערג שו"ב מעיר שאט, יוסף לאנדע מזאַגער, משה זילאוו שו"ב מדווינסק, שמואל היימאן מפלונגיאן, שמואל איזראעלסטאם מזאַגער, שמואל שער שאדאווע, מענדל מקיפישאָק, הירש האָטץ ראשוויליסיק, טוביה דוסקין מפאניעוועז, אליעזר ליבערמאן, סנדר פאסוואָלסקי מפאניעוועז, דוב בערנשטיין.
* * *
מכתב אל המו"ל.
ליבוי 18 נאוועמבר.
בהצפירה בגליון 229 קראתי את המכתב מעיר קייפטאָהן (באפריקא הדרומית) מיום 15 סעפטעמבר, בו ידבר הסופר על אדות הנודדים שנסעו לקייפטאָהן באנית הקיטור „גיעלץ“, המתאוננים, כי נשאו עמל בדרך מסעם באניה מיד רב החובל ומשרתיו, ובהיות כי הנני הסוכן של חברת Union Line והנוסעים החתומים על המכתב רובם על פי יצאו ועל פי באו, ע"כ השתוממתי מאד למקרא הדברים הנ"ל, באשר כי מאת יתר הנוסעים אשר נסעו ג"כ בכרטיסי באניות „גיעלץ“ יחד עם הנ"ל קבלתי מכתבים מלאים תודות וברכות לאלי, ויודיעוני, כי היו שבעי רצון ממסעם ויהי להם די מאכל ומשתה.
אמנם לא יכולתי להחריש ואעתיק את המכתב הנ"ל מלה במלה לשפת אנגליא ואשלחהו לונדונה, וגם בקשתי את החברה לעשות חקירה ודרישה נכונה ע"ד רב החובל ומשרתיו מה קרה באניה, ולשמחת לבבי קבלתי תשובה מהאוניאן ליין, והם מכחישים את כל השמועה, לא דובים ולא יער, ונהפוך הוא, כי רב החובל ומשרתיו התהלכו עם הנוסעים בסבר פנים יפות, כאשר כן הודיעו גם יתר הנוסעים. וכן השיבתני החברה הנ"ל לאמר: רב החובל באניה „גיעלץ“ אוהב ישראל הוא ורחוק מאנטיסימיטיזם, רק זאת הזכירו במכתבם, כי בעת אשר רחצו המשרתים את מכסה האניה במים טהורים נשפך שלא במתכוון מעט מים על אחדים מהנוסעים, מים טהורים ולא שופכין, ובזה מצאו מקום להגדיל את הדבר ולתתו בדפוס.
בעוד ימים אחדים אשלח לכם פרטי-כל כחק החברה אוניאן-ליין, וגם את המכתבים שקבלתי משאר הנודדים, והכל יהיה שריר וקיים מאנשים ידועים, אז ישפטו הקוראים עם מי הצדק.
י. קניע
* * *
ע"ד מסע מחנות הנודדים מבנ"י לאפריקא הדרומית.
(סוף מגליון 267.)
ובנוגע להמכתב אל המו"ל בגליון 264 מליבוי, אמת ג"כ כי בעלי החברה „אניאָן ליין“ והשרים והפקידים על אניותיהם רחוקים מכל שנאה לישראל בפועל, והנוסעים העברים ישבעו רצון מהנסיעה, זולתי מתי מספר הפחותים אשר לא ידעו ערך כל סדר ומשטר ויסבבו מחלוקות ואי סדרים, עד כי יהיו למשא כבד וכספחת לפקידי האניות, ועליהם אין אנו דנין כלל.
ואנכי היודע ועד כי באביב תרנ"א בנסוע אנכי ואחי באניה German אשר להחברה הנ"ל נטל עלינו להתעכב בסויטהעמפטאָן ארבעה ימים, ויבוא על האניה פקיד אחד מהחברה הנ"ל, איש מאחינו האָפֿמאנן שמו, ויקחנו אל ביתו ע"ח החברה, וכל אשר שאלנו ממנו במאכלי כשר ובמעון לא אצל ממנו דבר בכל העת הזאת, ומשם הלאה, אחרי בוא ארחת הנוסעים במסה"ב מלונדון, היינו יחדו על האניה ארבעה ושלשים עברים, ויותן לנו בכל משך הנסיעה יותר משלשה שבועות די מחסורנו מאכלי כשר וחמים די שבענו, גם נתנו לנו להתפלל ערב ובקר וצהרים במנין, ושם אתנו נער אנגלי אחד מאנשי האניה אשר הרשה לו לשחק עלינו על הדבר הזה, ויהי בהגיע הדבר אל אזן רב החובל ויענשהו, ולא יסף הנער עוד להרגיזנו, ועוד זאת, כי לימי חג הבכורים נתן לנו רב החובל תא מיוחד להתפלל בו, ובאמרי להמלצר הראשי, כי גם ספר תורת האלהים עמדי וכי הוא חבוש בין חפצי, צוה כרגע על משרתיו ויוציאו את מלתחתי מבין כל החפצים אשר במרתף, למען קחתו משם, ונקרא בתורה בכל ימי שבת ומועד באין מפריע דבר. וכאז כן עתה, כן מספרים הנוסעים, אם ימצא שו"ב בין הנוסעים העברים ירשה להם המלצר בכל פעם לשחוט להם צאן – מאלה המוכנים על כל האניות תמיד – ויאכלו ענוים וישבעו.
ובכל הדברים האלה אין הבדל בין אניות החברה Union Line להאניות של החברה Castle Line, וככל הדברים האלה מספרים גם הנוסעים באניות של זו האחרונה¹). פקידי האניות מהאחת כן מהשניה יתאמצו להפיק רצון הנוסעים, והנוסעים חותמים את שמותיהם על הכתב שנעשה לדבר טרם יעזבו את האניה כי הפקידים התנהגו עמם כשורה. – כל הדברים האלה המה נכונים וקיימים ואין בהם כל משא פנים. ואפריון נמטי לבעלי החברות ופקידיהם על כל אלה²)!
אבל אמת גם זה, כי הנוסעים דרך ליבוי ישבעו עמל ותלאה מרבה להכיל על האניות היוצאות מליבוי עד ערי החוף ששמה יבואו אל האניות הגדולות העושות דרכן קייפטאנה, בהאניות האלה יאספו הנוסעים כעדר בתוך הדברו ויושבים או שוכבים צפופים ודחוקים, וכל הנוסעים – כמעט באין יוצא מן הכלל – יתאוננו על גורלם באניות האלה; ואם אמנם לא רבה הדרך היא, אבל לנוסע אשר עליו עוד לעבור ארחות ימים דרך רחוקה, נכבד הדבר עד מאד! ומי יתן ונשמע כי הוסרה גם המכשלה הזאת בימים האחרונים, או אז ושכן נודד ישראל בטח, באין מחריד על דרכו גם בעברו דרך ליבוי.
מ.ד. הערש.
ווארשא א"ך כסלו.
¹) שתי החברות הנזכרות ישלחו אניותיהן קייפטאנה בכל שבוע חליפות ואין כל התחרות ביניהן, ואולם המחיר מהכל להתם תזלנה שתיהן מהמחיר מהתם להבא עד כדי ארבע ל"ש לכל נוסע.
²) וכזה אוכל להעיד גם על פקידי האניה "Damascus" אשר להחברה „אבערדין“ האוסטראלית, בשובי באביב ש"ז עליה מקייפטאן לאנדאנה ונהיה תשעה עשר עברים בין הנוסעים וכל אשר שאלנו לא אצלו ממנו.
"הצפירה", שנה עשרים ושתים, מס' 229, 27 באוקטובר 1895, עמ' 2; מס' 264, 6 בדצמבר 1895, עמ' 2; מס' 268, 11 בדצמבר 1895, עמ' 1. העתקים דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 