המלחמה.

האסקדרא הבאלטית (א)

במכתבי-העתים בחו"ל (מאטען, טיימס לוק.-אנצ. ועוד) באה רשימה פרטית לאניות הצי הבאלטי, שנועדו להשלח אל מרחקי המזרח, תחת פקודת האדמירל רוזדיסטבינסקי. אמנם הרשימה הזאת כבר התפרסמה עוד מקודם, בפקודת שר הצי וחפי הים הבאלטי, ואולם הדברים לא באו בדפוס. עתה החלו מכ"ע רוסים שונים (רוס. ליסטוק, נאוו. דניא, ועוד) להקדיש גם הם מאמרים לאסקדרא הזאת, ולדבר על חין ערכה וחוסן עזוזה.

באסקדרא הבאלטית נמנות, לפי רשימת „מאטען“, 7 אניות-שריון („קיסר אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „נסיך סובאָרין“, אָסלואַביאַ“, „נאַוואַרין“, „סיסוי הגדול“), שתי אניות-מרוץ לבושות שריון („אדמירל נאחימוב“, „דמיטרי הדוני“), 5 אניות-מרוץ שמכסהן מצופה שריון (אָלעג“, „אוראָרע“, „סוויעטלאַנא“, „זשעמטצוג“, איזומרוד“) אנית-המשוט של נציב המזרח הרחוק „אַלמאַז“, 7 אניות תורפידין (בעזאופראָטשני, בלעסטיאשצי, באָדרי, בראַווי, בוּיני, ביסטרי, ביעדאָווי), 4 רצות עוזרות (דון, קובאַן, טערעק, אוראל), 7 אניות-הובלה (קאמטשאטקא, קיטאַי, קאָריאה, קניאַז גורטאקוב, אַרגוּן, אַנאַדיר, אירטיש) בית-חולים שט על המים („רוס“ – לפנים אנית-הקטור „אָרעל“ של הצי המתנדב), אניות-הקטור של הצי המתנדב (לכל הפחות 2: „פטרבורג“ ו„סמולענסק“) – בסך הכל לא פחות מן 36 אניות, שכולן יחד מכילות 280,000 טון, זאת אומרת: יותר מאשר יכיל כל הצי האדיר היאפאני.

צי רב-המספר כזה עוד לא יצא מעולם לדרך רחוקה, אשר נפלה עתה חבל לאדמירל רוזדיסטבינסקי. פחם לבד יִדָרש לצי הזה בדרכו כדי 6 מיליון פוד.

ממספר האניות הנמנות בצי זה תסכונה למלחמה 25; הנותרות, במספר 11, הן רק אניות סיוע ועזר, הנחוצות לצי בעת לכתו בדרך, אבל לא תצלחנה לקחת חלק במלחמה. ואף גם ספק הוא, אם ארבע הרצות העוזרות, שנעשו מאניות קטור פשוטות אשר קנו באשכנז, תביאנה תועלת במלחמת ים. בהיות גוף האניות והמכונות בלי כל מגן ושריון, תוכלנה להפצע על נקלה, ותותחיהן המעטים הנם גלוים בלי כל מחסה. ועוד גם זאת, כי מספר אניות-ההובלה כה מעט, עד כי קרוב לשער, כי בבוא הצי אל האוקינוס השקט תשמשנה הרצות העוזרות האלה להוביל בהן פחם.

הנה כן תהיינה לאדמ. רוזדיסטבינסקי 21 אניות מלחמה, בהן 7 שריוניות, 7 רצות, 7 טורפידיות. „בנוגע לאלה האחרונות – אומר מכ"ע „רוס. וויעד.“ – אין להגיד בבטחה, התלוינה את האסקדרא עד וולאדיבוסטוק. המלחמה הנוכחת הראתה ברור, כי אין מועיל בטורפידיות במלחמה עם אניות ענקיות ואדירות. זאת ראינו גם במלחמה ביום 28 יולי ליד ויי-הא-ויי, כי אז התנפל מחנה גדול של טורפידיות קטנות יאפאניות על אניותינו, ומלחינו הכו אותן כלן אחור, אף כי אניותינו היו נחבלות הרבה, הלכו מפוזרות ולאַטות (כגון „צעסארעוויטש“ – רק ארבעה קשרים לשעה), והתנפלות האויב היתה בלילה, ומצב רוח מלחינו, אחרי אבוד האדמירל וויטהעפט, ודאי היה מדוכא מאד.

„נפלא הדבר, כי האדמירל מאטוסוויטש, שהיה בעצמו ראש פלוגת הטורפידיות בפורט-ארטור, הודה עתה שאין תועלת בהתנפלות אניות הטורפידין. ובין כה והאניות האלה הן זעירות הכשרון לעבור ארחות ימים רחוקים; מכונותיהן ענוגות ורפות, וקלקולן לעתים קרובות יפריע הרבה בפני מהלך האסקדרא. אמנם כי יתכן לרתק אותן בשרשראות אל אניות אחרות גדולות ולמשכן, אולם אם שבע אניות-ההובלה תמשכנה את הטורפידיות, אז לא תהיינה עוד מושכות לאניות אחרות. ומשיכת השריונות והרצות היא אולי התחבולה הכי טובה להעביר בעת מלחמה אסקדרא גדולה דרך 12,000 מיל עד מקום תעודתה. וגם משיכת הטורפידיות בשרשראות ע"י אניות אחרות איננו עוד מבטח איתן כי תעבורנה ה„עלות“ האלה בשלום בעת סער מתגורר, כאשר הוכיח אבדן הטורפידיא מס' 221 שנמשכה בשלשלאות ע"י אנית-הקטור הגדולה מאד „סאראטוב“ (המקרה הזה קרה בעת שוב הבית אסקדרת האדמירל ווירעניוס במימי ים התיכון ליד אי כרתים). הכדאי איפא, בשביל התועלת המסופקת של הגדלת כח האסקדרא בשבע טורפידיות, לאַחר את מועד בואה?“.

„את יתר 14 אניות-המלחמה הגדולות נוכל לחלק לשתי מחלקות בנוגע למטרה הנכונה להן. במחלקה הראשונה נכללות האניות שבנינן חדש אם מעט ואם הרבה (אך לא יותר מן 6–8 שנים), והן ממלאות כל דרישות העת החדשה. כאלה הן חמש הרצות הלובשות שריון: „אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „סובאָראָוו“ „אָסליאַביאַ“ וכל הרצות שמכסהן מצופה שריון. במחלקה השניה, אניות עתיקות, יש לחשוב את השריוניות: „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ ואת הרצות הלבושות שריון „אדמירל נאחימוב“ ו„דמיטר הדוני“.

ארבע השריונות של המחלקה הראשונה נבנו כלן ברוסיא ע"פ תכנית אחת (בתבנית „צעסארעוויסטש“ שנבנתה בצרפת) והורדו הימה בשנת 1901 („אלכסנדר III“ ו„באראדינא“) ובשת 1902 (אָרעל“ ו„סובאראוו“) ולשוט בדרך הוכנו רק בקיץ העבר, ולבנין כל אחד הענקים האלה נדרש זמן שש שנים. השריונות האלה הן היותר גדולות והיותר חזקות בצי הרוסי, אם לא נביא בחשבון את האניות הנבנות עתה, ועל פי מדת המים שהן מכילות (13,516 טון), מהירות לכן (בבחינות הלכו ½17–18 קשר לשעה), כלי זיינן (4 תותח שקוטבם י"ב אצבע) ושריונן העב אינן נופלות מבחירי השריוניות היאפאניות, מלבד אולי „מיקאַזאַ“. אם יתאחד האדמ' רוזדיסטבינסקי אם האסקדרא הפורט-ארטורית והולאדיבוסטוקית, ארבע השריוניות האלה לבדן דַיָן לבטל את היתרון אשר לצי יאפאן עתה.

יחד עם 4 השריונות האלה היה היו לאדמירל סקרידלוב: 9 אניות-שריון עם 3 רצות, לעומת 5 אניות שריון עם 8 רצות אשר לאדמירל טוגו. ואלו יצליח האדמ' ווירען להבקיע לו דרך לוולאדיבוסטוק ולתקן עד תכלית את אניותיו, כי אז באביב הבא היתה לאל יד האדמ' סקרידלוב לתגר מלחמה עם צי יאפאן.

האסקדרא הבאלטית (ב)

מלבד ארבע אניות השריון בדמותה כצלמה של „באָראָדינאָ“ יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי עוד אנית-שריון גדולה אחת, „אָסליאַביאַ“, שהורדה המימה בשנת 1898. ואף כי האניה הזאת רפה הרבה מן הראשונות (בה רק 4 כלי תותח בעלי 10 אצבע, 11 בעלי 6 אצבעות, 16 בעלי 3) וחרטומה ואחוריה אינם מצופים שריון, ואולם ע"י מהירות לכתה (¼18 קשר בשעה), גובה דפניה מעל המים וגודל מדתה תוכל להיות למועיל לאסקדרא.

גם ארבע הרצות שסִפּוּנן מצופה שריון הן טובות אם מעט ואם הרבה לעבור ארחות ימים. המובחרה בהן היא הרצה הגדולה „אָלעג“, שזה אך עתה נגמר בנינה והיא כדמות „באָגאַטיר“ שנבנתה בעיר שטעטין ע"י בית מבנה האניות Vulcan. בגלל מהירות לכתה, כ"ג קשר בשעה, רוב הפחם אשר תכיל (1250 טון), דופניה הגבוהות מעל המים וארכה הגדול, תוכל להביא תועלת רבה בעבודת הרגול וההתחקות על האויב ואף כי לדופניה אין מגן ושריון, ואולם מכ[?] אשר בחרטומה ואחוריה העמדו בתוך מגדלים קטנים, עשוים עשת עבה 5 אצבעות, ובכן למצער החלק השלישי מתותחיה יוכלו לכלכל מלחמה ארוכה. בכלל, „אָלעג“ היא חזקה ומהירה מכל הרצות היאפאניות אשר מכסיהן מכוסה שריון (בה 12 כלי תותח בעלי 6 אצ', 12 בעלי 3 אצבעות).

„לדאבוננו – אומר המומחה ברוס' וויעד' – „אָלעג“ היא המתחקה והמרגל האחד באסקדרא השניה של האוקינוס השקט, מוכשרת לעמוד בראותה את האויב ולאסוף ידיעות על דבר תנועותיו. האניה „אוראָרא“, אף כי נבנתה רק לפני ארבע שנים, לא עלתה יפה. לכל לראש מהירות לכתה (¼19 קשר) איננה רבה לגבי עבודת רגול; היא לא תוכל לברוח ולהמלט מפני הרצות היאפאניות, שמהלכן 23–20 קשר לשעה. תותחיה לא אדירים (8 בעלי 6, ועשרים בעלי 3 אצבעות) ובלי כל מחסה ומגן, והיא תוכל לבוא במלחמה רק עם הרצות הזעירות של האויב, מעין „טסושימא“. ואולם גודל מדתה (תכיל 6,731 טון), דופניה הגבוהות ואוצר הפחם הגדול שבה (1,430 טון) יכשירוה לצאת בעקבות האסקדרא בתור אנית-משמר ולמלא עבודות שונות ממדרגה שניה“.

הרצה השלישית של האסקדרא „סוויעטלאַנאַ“ (3,862 טון) נבנתה בצרפת בשנת 1896, זיונה רפה (6 כלי תותח שקוטבם 6 אצבעות), מהירה מעט יתר מ„אורארא“ במהלכה – ¼20 קשר, תכיל אוצר פחם גדול עד 1000 טון, ותוכל לשרת בתור אנית משמר; לחקוי ורגול היא עוד פחות מסוגלה מ„אורארא“.

ולאחרונה, האניות „זשעמטשוג“ ו„איזומרוד“, שבנינן נגמר אך זה מקרוב, הן כדמות „נאוויק“ שאבדה ליד סאחאלין, אך פחות מהירות בלכתן ממנה (24 קשר). תותחיהן לא אדירים (6 שקוטבם ¾4 אצבעות), אוצר הפחם בהן לא גדול (700 טון) ומדתן ג"כ לא גדולה (3,196 טון), ועל כן לא תוכלנה לשמש כמרגלות ולעמוד בקרבת האויב. ואולם לעומת זה, מפאת מהירות מהלכן תוכלנה להיות אניות-מצפה טובות, ולהדוף אחור את הטורפדיות היאפאניות, כאשר עשה „נאוויק“.

הנה כן, מלבד 5 אניות-שריון ממדרגה ראשונה, יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי 4 רצות המסוגלות לעבודת משמר וכחן גדול גם להגן בפני התנפלות טורפידיות, ורק רצה אחת הטובה לרגול במרחק, וזה – לפ"ד מכתב העתי הנ"ל – הצד הרפה שבאסקדרא. כבר אמר נעלסון, כי אסקדרא בלי אניות מרוץ היא כהֵלך תועה בדרך. בהמצא האסקדרא במרחבי הים ששם תוכל להפגש עם האויב, חובה על האדמירל המפקד לחפש ולמצוא את האויב בעוד מועד, ואם נחוץ – להסתיר מפני האויב את מהלכו, ולזה נחוצות 3–4 אניות-מרוץ חזקות. ואולם אם יצליח רוזדיסטבינסקי להתאחד עם האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, אז יסור חסרון רצות מרגלות.

„חסרון שני יתר גדול – אומר הלאה המומחה הנזכר – הוא: המצא באסקדרא השניה של האוקינוס השקט ארבע אניות עתיקות, המסוגלות אך מעט למלחמה ובה בשעה לא תוכלנה לשרת בתור מרגלות או נושאות עבודת משמר. „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ טובות רק למגן החופים, ואף אמנם הן נבנו מעיקרן (בש' 1891–1894) לא לשוט באוקינוס, אך להגן על חפי הים הבאלטי. לשוט על גלי האוקינוס לא תצלחנה גם שתיהן: דופניהן נמוכות יתר מדי, ובולטות לא יתר מן 12–13 רגל מעל המים, מדתן פחותה מכפי הראוי לאנית-שריון („נאווארין“ מכילה 9,475 טון ו„סיסוי הגדול“ – 9,000 טון), תותחיהן כבדים ממדת אניות כאלה, ואוצר פחמיהן בלתי מספיק, 1000–1200 טון). אמת כי עד מקום תעודתן אפשר למשכן בשלשלאות, אכן בעת מלחמה תוכלנה להביא תועלת רק בהיות הים שוקט, כי בעת סער ישטפו הגלים על פני ספונן ואז כמעט [?] להשתמש בכלי תותחיהן. כמעט מחצית [?] [?] (החרטום, [?] באניות אלה היא: לכתן לאט (לא יתר מן ¾15 קשר), וכעת אחרי שוטן 10–13 שנה במים, מי יודע אם תוכלנה ללכת יתר מן 13 קשר לשעה.

„הסתפח האניות האלה אל אסקדרת האדמירל רוזדיסטבינסקי תשלול ממנה את היתרון הכי גדול על האויב – מהירות המהלך. חמש אניות השריון של האדמ' רוזדיסטבינסקי, חוץ מ„סיסוי“ ו„נאווארין“, תוכלנה בלי תפונה גם אחרי עברן את האוקינוס ללכת 15 קשר לשעה, שזה כדי ½1 קשר יותר ממהירות לכת האסקדרא של האדמירל טוגו, ואולם בהספח „סיסוי“ ו„נאווארין“ תתמעט מהירות מהלך האסקדרא של האדמ' רוזדיסט' עד 13 קשר, היינו כדי ½1 פחות ממהירות אסקדרת טוגו (המלחמה ליד וויי-הא-ויי הוכיחה, כי אניות טוגו הולכות עתה לא יתר מן ½14 קשר לשעה).

וע"כ – כה ישער מכה"ע המדובר – יתכן, כי „סיסוי“ ו„נאווארין“ תשארנה בליבוי. ואם תצאנה לדרך, תלכנה בתור פלוגה מיוחדת ונבדלת לעצמה, אשר תוכל ללכת סביב ליאפאן, דרך מיצר לאפערוז (אם רק לא יכוסה עד אז בקרח), מקום אשר אין לירא פן יפגשו את צי טוגו.

כל האמור על אדות שתי האניות האלה יוכל להאמר עוד ביתר שאת על שתי הרצות „אדמ' נאחימוב“ (נבנתה בשנת 1885) ו„דמיטרי הדוני“ (בש' 1883). ובלי תפונה תתאחדנה אל הפלוגה המיוחדה ההולכת לאט, 13 קשר לשעה. בפלוגה ההיא תוכל להמנות גם „אלמאז“ – אנית המשוט של הנציב.

מספר האנשים הנמצאים בכל 32 אניות האסקדרא של האדמירל רוזדיסטבינסקי עולה עד 13000 איש, מחציתן אנשי צבא שנקראו מבני המלואים.

---

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 222, 13 באוקטובר 1904, עמ' 1; מס' 223, 14 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דמות מלחמה על הים.

אנחנו אשר לא באנו באש ובמים ואך מפי העתונים והספרים שמענו קול שופר ותרועת מלחמה, אין לנו רק מושג כהה מן המלחמות בכלל ומלחמות הים בפרט וביחוד בימינו אלה, ימי המכונות המהירות, אניות הקיטור והתרפידים והתכסיס החדש. לנו ההמוניים יראה הכל רק כמו מתוך העלטה. על כן חושב אנכי, כי יענין מאד את הקורא התאור ממלחמת הים, אשר יצא מאת פקיד אחד מאנשי צבא הים ואף כי רק תאור כללי ושטחי, אפס קצהו…

במלחמת הים קשה עתה ביחוד עבודת המפקדים והמנהלים אשר עליהם לראות מראש ועד סוף ומסביב את כל הצי, את כל חבור אניות המלחמה הגדולות והקטנות המשתרעות במרחק רב על פני המים. ואם יש יתרון טובה בהמרחק הגדול הזה, כי אין הסכנה קרובה, כי הקלעים ממחנה האויב יירו למטרה ולא יחטיאו, הנה יש בו חסרון עצום כי יקשה על המצביא לתת את מצותיו לרגעים לכל פקידיו הרבים הרחוקים ממנו עד מאוד והמיחלים לדבריו בכל צעד ובכל פנה שהם פונים. כל אחד הענקים, לאמר אנית-השריון, הוא מבעל חלקים רבים, אשר איש מרעהו נפרד והולך דרכו ולכלם יחד ארך של קילומתרים רבים והם מחברים כאיש אחד חברים בחוטי הטלגרף או הטלפון על פי המצביא, אשר הוא רוח החיים באופניהם ומסבותיהם, ללכת אל אשר יצוה הוא. הנהו עומד על המצפה, הוא אהל-שריון אשר ממעל למכסה האניה. המטה, מלאכיו עומדים מסביב לו והוא נותן פקודיו ע"י חוט האלקטרי או הטלפון, פקיד אחד עומד ומביט מבלי הרף אל אנית המצביא, למען הודיעהו פעם ופעם את כל האותות והרמזים אשר יבואו לרגעים.

הנה החלה המלחמה! אלפי יריות תבאנה מכל עבר. רבות מהן תטבענה בהמולה גדולה אל מעמקי הים מבלי הסב כל נזק, כי בארבעה או חמשה אלף קילומטרים מרחק גם אניה גדולה עד מאד איננה מטרה בטוחה. האניה הנלחמת רועדת מבין הרעמים אשר היא שולחת מפיות מקלעיה הרבים והקלעים עובדים עבודתם ורוחצים בזעה רותחת, פעולת החם הנורא אשר להמקלעים. לאט לאט מתקרבים הציים הנלחמים איש ברעהו. המטרה תחל עתה להיות קרובה ובטוחה. הרמונים נופלים בהמון על האניה וזורעים שם ברד של שברי ברזל. יריה כזאת היא הרת ילדי שאול ובמקום שתפל היא מביא אך מות ואבדון. איש אשר עינו לא ראתה את המטר הזה אי אפשר כי יהיה לו ממנו מושג נכון גם על ידי עט סופר מהיר, על כן לא אנסה לתאר אותו באמר ובדברים לדבר על מראהו הנורא, על הֶמְיָתו האימה ועל פעולתו האכזריה ואשר אין מספר לקרבנותיו… פעמים רבות יקרה, כי ע"י יריות כאלה, אשר צלחו ביד האויב יאבד חיש כוח האניה העצומה אשר היתה למטרה להן ואפסה לה כל יכלת לעמד במערכה ולהוסיף להלחם. אז באין בה עוד כל תועלת והנה רק למעצור לחברותיה, מתאמצים ככל האפשר למהר להוציאה ולהעתיקה ממקומה.

ע"י התקרבות האניות תבוא עוד סכנה חדשה מיד אניות התרפידים. התרפיד הוא כלי משחית ערום מסתתר. אניות התרפידים עומדות תמיד מאחורי כל יתר האניות, מתחבאות ביניהן, מבלי אשר תראינה לעין האויב המחפשת אותן. ברגע אשר יקרב הצי מתוך מערכת האויב תירה האניה את התרפיד. במהירות נפלאה המיוחדת לה ובורחת חיש קל להמלט על נפשה. אם קלע התרפיד אל מטרתו, אז נוראה ואיומה פעולתו. כל פחי השריון החזקים והאמיצים מתפוצצים ומתפרקים ברגע, מתמוללים כקש יבש, כתלתלי תבן בהריחם אש. עמוד מים עולה אז גבוה למעלה והאניה הגאה… אך היתה!

אך בקרב אנית המלחמה שם פנימה בבטן הענק הזה, צי הברזל הגדול והכבד, בין האופנים והגלגלים אשר להמכונה הכבירה, נורא המצב עוד הרבה יתר מאשר למעלה על המכסה תחת תכלת השמים ולעיני השמש או הירח. האנשים אשר למעלה רואים את הסכנה, מביטים בפניה. יודעים הם את אשר נכון לבוא עליהם ויש אשר עוד תמצא ידם ברגע האסון לעשות דבר מה ולהנצל. לא כן העומדים בבטן האניה מתחת להמים, העובדים במעמקים ואינם רואים ואינם יודעים מכל הנעשה ממעל לראשם. הם עומדים על משמרתם ועובדים את עבודתם הקשה, מבלי דעת כל תוצאות לעמלם, אם לשבט אם לחסד והנם הולכים לאבדון פתאם יחד עם העכברים השוכנים שם בחלל הקנים אשר להאניה, בבוא השעה האחרונה להאניה וקצה הגיע. אולם עוד הרבה יתר מאשר לכל אנשי האניה קשה עבודת המשיקים. ערומים עד החגורה עובדים הם איש איש חליפות את עבודתם, אשר אין דמות לה בין כל העבודות השונות אשר בהן עוסקים בני האדם למיניהם, עבודתם בתוך הלהט הנורא, אש שאול תחתיה אשר מתחת להקלחות. מלמעלה המלחמה הומיה באלפי הקולות הכבירים היוצאים מפיות מקלעיה ושם במעמקים דממה איומה, בלי נשמע קול מבלעדי המולת האש והמית המכונות אשר רכבות-המרוץ תהיינה אלה רק כמו צעצועי הילדים הקטנים. כן תמשך העבודה הקשה הזאת, והנה פתאום נופלת האש מתוך הקלחות והאֻמללים נצרבים, נכוים, נצלים ונשרפים במים הרותחים. אנחות המעונים והגועים מתערבות עם שאון המכונות המשמיעות עתה את קולן האחרון. עוד מעט וחדל כל רעש, כי יד המות, מעשה ידי אדם, שמה קץ לבני אדם ולכל מעשה ידם.

ישראל הלוי טלר.

---

"השקפה", שנה ששית, מס' 75, 16 ביוני 1905, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דברי הימים.

הַפֶּגַע בין רוסיא ואנגליה.

שתי תלגרמות מאת מצביא הצי השני של הים השקט. – אניות מוקש נכריות שהפסיקו את הדרך בפני הצי הרוסי. – הכרחיות היריה. – מסקנת הנוסח הרוסי. – טענות האנגלים ותביעותיהם. – מצב הסכסוך נכנס לתקופה חדשה. – הפתרון היותר נכון לשאלה זו. – תשובת אנגליא לא נודעה עוד. – הספרות העתית האנגלית ונאומי השרים האנגלים. – ההכנות והתכסיסים. – ההשערה הקרובה אל האמת. –

בֵּרוּר דְּבָרִים. ממשלת רוסיא הודיעה שלשום: מאת ראש הפלוגה השניה של האוקינוס השקט, הגינירל-אדיוטנט רוז'יסטבינסקי הגיעו ביום 27 לחדש זה שתי התלגרמות האלה, בדבר המקרה אשר קרה על הים הצפוני:

א) המקרה על הים האשכנזי (הצפוני) בא לרגל שתי סירות מוקש (טורפידות). הסירות האלה שָׁטו בלי מנורות לעטוֹת בְּמַעֲטֵה הַאֲפֵלָה אשר מסביב, הלך וקרב אל האניה הראשית אשר בפלוגה. אז העלתה הפלוגה הרוסית את מנורותיה, ותפץ אור על פני הים, ותחל לירות, ואז נראו לאור הזה אניות קיטור קטנות שמראיהן היה כמראה אניות הקיטור של דַּיָגִים. הפלוגה עמלה בכל עוז לַחְשׂוֹךְ את האניות האלה ולשמרן מרעה, וכאשר אך נעלמו סירות המוקש, חדלה הפלוגה לירות.

מכה"ע האנגלים מתגוללים עלינו בחימה שפוכה על אשר אניות המוקש של פְּלוּגָתֵנוּ, שהפלוגה השאירה אותם עד אור הבוקר במקום המקרה, לא החישה עזר לחללי המקרה הזה. זה אות מוכיח, כי עד הבוקר נשארה בקרבת אניות הקיטור הקטנות של הדיגים אחת משתי סירות המוקש אשר כוננו אלינו להשחית, והיא האחת אשר לא טבעה בים, כי אם ניזקה.

מקצת האניות לא העלו נרות, ומקצתן אֵחרו מאד להאיר.

ב) הפלוגה פגשה בדרכה הרבה מאות דַיָגִים, ותעבור בשלום בלי פגע, בשים לב אליהם, חוץ מהמקרים אשר קרו, בְּהִמָצֵא הַדַּיָגִים בחברת סירות מוקש זרות, שאחת מהן נעלמה, ואחת – כעדות הדיגים – נשארה בקרבת אניותיהם עד הבוקר.

הדיגים חשבו, כי האניה ההיא היתה אנית קיטור רוסית, ויהיו כמתאוננים על אשר לא קרבה אליהם לעזור בעת אסונם. אך באמת היתה זאת אניה נכרית, ותשאר שם עד הבוקר, בחפשה את רְעוּתָה, או בתקנה את בדקיה, ותירא לְהִגָלוֹת לעיני אלה אשר לא ידעוה.

אם היו במקום המקרה גם דיגים שהובאו בסבך הזה לרגל אי זהירותם, הנני מבקש בשם כל הפלוגה להביע את רגשי החנינה והחמלה להאומללים שהמקרה הזה עֲכֲרָם – אכן כל אנית צבא, אף בעת שלום גמור, יכל לא יכלה להתנהג באופן אחר. רוז'יסטבינסקי.

סִפּוּרִים שׁוֹנִים. זאת היא התעודה הרשמית הראשונה שנתפרסמה מצד ממשלת רוסיא בדבר פגע הדיגים על הים הצפוני. גם פקיד אנית הצנה „הקיסר אלכסנדר השלישי“ הנסיך טשיריטילי, ספר, כי אחת מאניות המשא (הרוסיות, אשר בתוך הפלוגה) הוקפה על הים הצפוני ע"י שבע סירות מוקש, ותבקש עזרה. סירות המוקש לא אבו להודיע את מוצאָן, ותחלנה לירות. אז הציג המצביא הראשי את אניותיו במערכה, ויצו לקלע כדורים, אחרי כן שטו אניות הרוסים הלאה, והדבר ברור בעיני אנשי האניות, כי סירות המוקש היו יאפאניות.

אין אנו יודעים אם יש לספור המעשה הזה יחס אל פגע הדיגים, או זה הוא מאורע בפני עצמו. בדבר פגע הדיגים הודיעו עוד להלאָקאַל-אנצייגער מווינא, שפקידי האניות הרוסיות מתארים את המקרה בתמונה זו.

הפלוגה הרוסית שטה בשעה הראשונה אחרי חצות ליל בשתי מחלקות, זו לצד זו. פתאם נראו בין שתי המחלקות האלה שתי סירות מוקש, ויחשבו אנשי האניות כי זו היא התנפלות היאפאנים, ותחלנה שתי אניות מרוץ רוסיות לירות. אז לא נראו סירות דיגים. אם נמצאו במקום ההוא – אין זאת כי אם מנורותיהן היו במקומות נעלמים. הרוסים קלעו אל סירות המוקש, ובארח אסון פגעו בסירות הדיגים. כאשר נודע לרוסים דבר המקרה המעציב הזה דוה לבם עד מאד, כי מעודם חשב לא חשבו לירות אל דיגים שאינם יכולים לעמוד על נפשם.

מִכְשׁוֹלִים בַּדֶּרֶךְ. התעודות הרשמיות והספורים האלה מעמידים דבר ברור אחד, והוא, כי לפי אשר חשבו הרוסים, שטות אניות יאפאניות על פני הים. במחשבה-תחלה זו הפליג הצי הבלטי (הנקרא כעת צי הים השקט השני) בים, ובגלל זה היתה מראש כלה ונחרצה לדרוך על במתי ים בעוז ולירות אל כל אניה אשר תהין לגשת ואשר תהיה חשודה כאניה צוררת. אמנם זה היה רק באור פסיחולוגי. עתה נוסף באור ממשי. היו, לפי עדות הרוסים, שתי אניות מוקש שיצאו מול הפלוגה הרוסית, וגם סללו למו דרך בין שתי מחלקות. האניות הנכריות, שעל אדותיהן מודיע האדמיראל רוזיסטבינסקי, גם אם לא נאמר מפורש, יש לשער לנכון שהיו אך יאפאניות. התנפלות אניות יאפאנית על הצי הרוסי לא תמלט מאַלץ את הצי הרוסי לירות, ובכן ירה אל הטורפידין, ואם בחשכה – פגעו הכדורים בסירות הדיגים – הרי הווא מתעצב על זה, אבל איננו יכול ללמד חובה על עצמו, יען כי מה שעשה חייב היה לעשות.

הנה כן הובררה הגרסא הרוסית: מציאוּת אניות יאפאניות על הים הצפוני. אין לאמר ברור: יאפאניות, אחרי כי לא נבדקו, אבל יש לאמר ברור: נכריות, יען כי לא אבו להודיע מאין באו. ולא רק מציאותן, כי גם נסיון התנפלותן על הצי הרוסי מדי עברו. יש גם ראיה לדבר: הדיגים מספרים ע"ד איזו אנית מוקש שנשארה במקום הקרב, ואניות מוקש אין לרוסים, והשאר לא השאירו כל אניה במקום המקרה. אין זאת אפוא בלתי אם אחת מהאניות „הנכריות“ אשר נסו להתנפל על הצי הרוסי. באפן זה היתה היריה אך יריה של מלחמת מגן מוכרחת.

מַעֲמַד הַדּבָרִים. הנה כן השתנה מצב הסכסוך, ויקבל אחרי התלגרמות של רוז'יסטבינסקי צורה חדשה. כל ימי השבוע העבר היתה רק גרסא אנגלית: התנפלות הרוסים, בשוגג או במזיד, על סירות דיגים. עתה יש גרסא רוסית: הִתְראוּת

איזה אניות מוקש נכריות, עֲלִיָתָן אל מול הצי הרוסי, ירית הצי הרוסי אליהן, ובטעות, בחשכה, נפילת הכדורים על סירות הדיגים. כל ימי השבוע העבר היו תשובות רוסיא: השתתפות בצער נגועי האסון, יגון ונחם על המקרה הרע אשר קרה – ובדבר בעצמו „עוד אין אנו יודעים דבר“. חכה חכו לתשובת רוז'יסטבינסקי. התשובה הזאת באה עתה.

במקום שיש שתי גרסאות, הדין נותן לבחור ועד ולחקור היטב. בהועד ימנו בחירי המומחים משתי הממשלות, וכאשר יחליט הועד אחרי חקרו היטב, כן יקום. אי אפשר לממשלת אנגליא עתה לדרוש מאת רוסיא להעניש את האשמים, כלומר את פקידי האניות, או את המצביא, אחרי כי עפ"י הגרסא הרוסית אין הרוסים אשמים. אנגליא רשאית, לכל היותר, לדרוש תשלומי נזק ותמיכה למשפחות המומתים והנפצעים. לזאת כבר גלתה רוסיא את רצונה. או תדרוש אנגליה מאת רוסיא שתתחייב לבל ישובו מאורעות כאלה? גם הצעה כזאת לא תוכל רוסיא לקבל, בתמכה יתדותיה בהודעת המצביא, שהיא סומכת עליו.

מַרְאוֹת הַצוֹבְאוֹת. בכתבנו את הדברים האלה, עוד לא נודעה תשובת אנגליא בדרך המלך. נודע, כי דעת הקהל מתגעשת מאד. נודע, כי מה"ע חוצבים להבות אש. נודע, מה נָאַם באלפֿור, ומה – ליטלאון (שר הקולוניות), ומה – הלורד הראשון של האדמיראליציא (שלטון האניות). גם נודע, כי תנועה גדולה מתחוללת עתה על פני יַמִים רבים. האדמיראליציא מגייסת את צבא-המאסף של האניות (25,000 איש). מקצת אניות גיבראלטאר יָצאו לחוף לאגוס, ששם תצפינה דרך מעבר האניות למזרח הרחוק; צי הים השקט קבל צו להִזָעֵק אף הוא. בכל יום באות תלגרמות הרבה ע"ד הגפת בעלי תריסין (אניות מגן), צחצוח חרבות, בהלה וחפזון בבתי הנשק, מועצות רבי החובלים, הפלגת אניות בים, התחברות אסקדרות אנגליות מצפון ומדרום, טעינת פחמים, יציקת כלי תותח; אדירי איומה של ים משמיעים נחרת אימה, הגבורה הראשונה שבים מתעוררת ומזדרזת לעשות איזה מעשה רב – סוף-דבר: הכנות של תכסיס; אבל אין איש יודע מה תעשה אנגליא. יש אומרים שתעשה רק פומבי, נשיאים ורוח וגשם אין, מראה וקול – בלי מעשה; יש אומרים שֶׁתְּלַוֶה את הצי את הצי הרוסי בתור איסקורטא פוליציית, ויש מרחיקים את ההשערה ואומרים שתעצור בעד הפלוגה הרוסית של רוז'יסטבינסקי. ההשערה האחרונה הזאת היא דומה למלחמה, ועוד הדבר רחוק בעינינו, שאנגליא תמיט על עצמה ועל תבל כולה שוֹאַת מלחמה חדשה לרגל מקרה אשר אמנם היה מעציב מאד, אבל לא היה בו כדי נמוק וטעם מספיק למלחמה, ומה גם בשים לב, כי מקרה מלחמה בין אנגליא ורוסיא, תאֻלץ צרפת לצאת מגדרה. לכן קרוב הדבר בעינינו, כי איזו תחבולה תִּמָצֵא לצאת ידי כל הדעות. מלחמת רוסיא ויאפאן היא נוראה למדי, ואין להוסיף עליה עוד בלהות חדשות והריסות חדשות. אנגליא עושה את המוראים ואת האימים אך מפני מראית עין, לבל יאמרו העמים, שהיא מוחלת על כבודה, וגם להרגיע את דעת הקהל בארצה, אך הפלמטרים ימצאו איזו אמצעי, איזה פתחון פה שוה לכל נפש לקדם את פני הרעה ולהשיב את היחס הדיפלומטי בין רוסיא ואנגליא למצבו מכבר.

נ.ס.

---

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 236, 30 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Dogger Bank incident

המלחמה.

בתלגרמא שהגיעה בתור מלואים מאת הקונטר-אדמירל הנסיך אוחטאמסקי בפורט-ארטור נאמר, כי בעת ששנו אניות האסקדרא הרוסית את מצבן הוכתה אנית-השריון „פאָביעדאַ“ בטורפידא באמצע צלעה הימני. האניה נכנסה בעצמה אל החוף.

אנית השריון „פאָביעדא“ היא גדולה כמעט כגודל „רעטוויזאן“, תכיל 12674 טון. היא נבנתה בשנת 1900 בפטרבורג, ועליה נמצאות 35 כלי תותח גדולים עם 28 מהירי היריה. מספר אנשיה כשבע מאות.

אנית הפחים „בעזסטראַשני“ שבמלחמה בליל 30 מאֶרץ נפרדה מעל רעותיה והאניות היאפוניות הכתירוה ויטביעוה ורק 5 אנשים נצולו ממנה, היתה אחת האניות כנגד טורפידין (конторъ миноноска) אשר מספרן אצל פראט-ארטור הוא כשבע עשרה. כל אניה כזאת תכיל מן 200 עד 350 טון.

[…]

– ע"ד מות האדמירל מאקאראוו כותב מכ"ע „ווארש. דנ.“.

תוגה עמוקה תעורר השמועה המעציבה על מות ראש צינו, רב הכשרון והתהלה אשר לא חת מפני כל, ואשר כל רוסיא קותה אליו תקוות כה רבות במלחמת הים עם האויב. האדמירל מאקאראוו איננו… מימיו הקרים של האוקינוס השקט נשאו בנבכיהם את האדמירל יחד עם עוזריו ויחד עם אנית-השריון „פטרופבלוסק“ שנקרעה ונהפכה בפח יקוש.

„זכרון עולמים לסַפָנינו שאבדו על משמרתם! זכרון עולמים למנהלם, שמת יחד אתם! …

„משא כבד, כבדה לבלי הכיל, יעיק על הנפש, ואולם מה לעשות? … כל מלחמה לא עברה בלי מקרים מעציבים, שמלאו תוגה את לבות החיים בעת ההיא, ואולם מאליו מובן, כי ההרפתקאות האלה לא הראו השפעה מכרעת על תוצאות מעשי המלחמה. המקרים הם אך חזיונות עוברים בטרגידית המלחמה, ואיך שלא יהיו קשים, אַל לרוח לנפול ואל להיות שוממים.

„אין תפונה, כי כבד מנשוא אבדת סַפָּן כאדמירל מאקאראוו, אשר „קול העם“ השליך עליו יהב כזה. ועוד יותר צר, כי מותו לא בא במלחמה קודחת ועזה, המביאה אבדות גם בין האויב, אך ע"י פח אשר במקרה אוּנה שמה; ועם זה קרה האסון כה מהר אחרי בוא האדמירל מאקאראוו לפקד האסקדרא, זו אשר בבוא הנשר-המפקד נגלה בה עוד ביתר עוז השאיפה לצאת לקרָב ולשלם לאויב גמולו על התנפלו במרמת בגד בטרם עוד החלה המלחמה. ואולם נחוץ להכנע לפני רצון ההשגחה העליונה ולקוות, כי המלחמה „המולידה גבורים“ תוציא מפקד חדש בעל כשרון, ובחבלו יעלה להוביל ביום קרב את צינו במרץ לא פחות אך בהצלחה יתר רבה…

„מקרים כזה קרה ל„פטרופבלוסק“ היו גם לא בעת מלחמה; זכרו לו אך אבדת אנית-השריון האנגלית „ויקטוריא“ לפני שנים אחדות, שנהפכה בעת המפקד, בגלל הסובה בכח עצום פתאום, ותאבד יחד עם ראש האסקדרא הגינירל טראיאן והמון מלחים. וזה הן קרה בעת שלום. מאסונות כאלה אין כל צי בטוח אפילו בימי שלום, ובעת מלחמה נחוץ להיות מוכן ומזומן מראש לכמו אלה… אלה הם קרבנות מכרחים של המלחמה. יש אך לדרוש, כי הלואי שהקרבן הזה יהיה האחרון לצינו, הנחוץ לנו כל כך והיקר לנו עתה כל כך“.

ולהלן אומר מכה"ע, כי לכבודו של האדמירל חובב הצי, שאבד בלא עת, אין קרבן יתר טוב מהרבות להתנדב לחזוק הצי הזה. תשטופנה נא הנדבות לצי בזרם עוד יתר חזק מאשר עד כה, והענקים החדשים על הים, שיבראו ממתנות העם ישימו תהלה לדגל רוסיא, במעשי גבורות, למזכרת „ווארינאג“, „קאָרעיעץ“, „סטערענושצי“ והאדמיראל מאקאראוו.

---

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 76, 17 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.