הוד מלכותו השלטן בסלוניקו.

-מסופרנו המיוחד –

בואו אל החוף.

סוף סוף, אחרי תוחלת ממושכה, בא הרגע המאושר שבו זכתה עירנו לקבל את פני הוד מלכותו השלטן, מחמד רשאד החמישי.

האניות וספינות-השריון שהלכו אתמול בבקר לקראת אנית השלטן „ברברוס היירידין“ נפגשו בקסנדרה עם הצי העותמני. בקסנדרה עמד השלטן על חוף האניה ויפקד את כל חילות הצי שעמדו בשורה אחת. מכל האניות נשמעו מנגינות ושירים צוהלים וקריאות הנוסעים שהריעו: „יחי השלטן“!

בשעה שתים ארפית התקדמה האניה המלכותית לקרה-בורון, ושם, מעל המבצר קום-קאלי, ירו אחת-ועשרים יריות-תותח. על היריות הללו ענה הצי העותמני גם הוא באחת ועשרים יריה.

אז עברה אנית-השלטן שהלכה בראש הצי – את כל גבעת קרה-בורון, עד מול החוף אולימפוס ובשעה שלש וחמשה עשר רגעים השליכה האניה את העגן. באותו רגע נתן מפקד הצי אות ומארבעה מבצרי העיר נשמעו מאה ואחת יריות.

מיד השמיעו מקהלות התזמורת שעמדו במרכזים שונים על חוף עירנו את המנגינה הלאומית המלכותית ואחר רעשה הארץ ממחיאות הכפים ומקריאות: „פישחימיז ג'וק ייאשה“ (יחי מלכנו לעולם!)…

ועל החוף הצטופפו אלפי ורבבות נפשות כמו אחוזים בקסם חשמלי, ולמרות הגשמים שירדו בלי-הפוגות היה העם עומד כנטוע במסמרים. החדוה היתה שפוכה על פני כל, ונעים היה להביט אל תוך מיליוני העינים הללו שהפיצו קרני אורה ושמחה אין-סופית על כל הסביבה. כלם היו שמחים, עליזים, מוכנים לקבל את מלכם החביב בכבוד הראוי לו.

הבקור הראשון על האניה.

כשהשליכו האניות את עגניהן, עלו חברי העיריה המקומית וביניהם החברים היהודים ה"ה אליהו בן עוזילייו, נדיר אברבנאל, יצחק פלורינטין, יצחק בוטון ודנון אפנדי, על שתי סירות גדולות ומקושטות יפה לברך את בוא הוד מלכותו. בסירה שניה עלו תשעה מורשים של סלוניקו והסביבות. בבואם אל אנית-המושל נתקבלו על המדרגה מצד פקידי-האניה, ואח"כ דרשו האורחים בשלום חאקי פשה הוזיר הגדול, מחמוד מוכתר פשה הוזיר לים, חליד זיאה ביי, המזכיר הראשי של השלטן; לוטפי ביי ראש השלישים, חורשיד פשה ראש רואי פני המלך.

אחרי מנוחה של רגעים אחדים באו מפקדי הצבא ומושל עירנו אברהים ביי, ומיד הלכו הוזיר הגדול וראש השלישים להודיע דבר בואם להשלטן.

הוד מלכותו עלה על גג האניה ועמד לפני כסא מזהב וחכה להאורחים. מצד אחד עמדו ראש העיריה וחבריה עם תשעת המורשים, ומצד שני היו הואלי ומפקדי הצבא.

המושל הכללי עמד איפוא לפני הוד מלכותו ויציג לפניו את האורחים. השלטן נצטחק קצת, ואלה כרעו לפניו ברך ויברכוהו. אחרי זה הגיש המורשה רחמי ביי בשם סלוניקו את ברכותיו להשלטן.

בינתים נתקרב הוזיר הגדול לפני הוד מלכותו ויאמר לו כי אלפי סירות התקרבו אל האניה המלכותית וכי העם משתוקק בחמימות עזה לראות את פניו.

השלטן נעתר מיד לבקשת הוזיר הגדול ויעמד על קצה האניה ושלח ברכתו להעם שהיה שקוע בתוך „דיליריום“ שאי-אפשר לתאר.

אחרי עבור את כל קצות האניה שב השלטן לכסאו ויברך את האורחים.

אחרי הבקור הראשון הזה שלח הוד מלכותו את חדי פשה, מפקד כללי של שלש הפרקות, וחלי זיאה ביי, מזכירו הראשון של השלטן – לארמון אלאטיני, לדרוש בשלום אחיו המודח והאסיר.

עבדול חמיד קבל אותם בו בלילה ויודיע להם כי הנהו בריא ושמח בחלקו…

עדיל ביי לפני השׁלטן.

לפני סעודת הערב בא ח'ג עדיל ביי המזכיר הכללי של ועד האחדות וקדמה בלוית חברי הועד המרכזי אל אנית השלטן „ברברוס“ ויגיש לפני הוד מלכותו את ברכות הועד המרכזי של אהו"ק. השלטן הביע את תודתו הנעלה ויברך את מעשי החברה ברגש חם.

„בשמחה אמתית רואה אני את פרי מפעלכם שיצרתם! – אמר השלטן לחאג' עדיל ולחברי הועד המרכזי – והנני מאושר מאד לברככם ולהודות לכם בעד עבודתכם הגדולה והפטריוטית“.

והשלטן סים: „עבדו נא איפוא במרץ ובהתלהבות!“.

הוד מלכותו הראה אהדה מיוחדה לטלעת ביי, מי שהיה וזיר הפנים; ושריף ביי, שר ההשכלה שהם כלם חברי הועד המרכזי של ועד האחו"ק.

התאורה הגדולה בלילה.

בלילה נעשתה תאורה גדולה ונפלאה שכמוה לא נהיתה מעולם בסלוניקו. במכתבי האחרון כבר הודעתיכם, קוראי „החרות“ החביבים, על כל ההכנות הנשגבות שנעשו פה לתאורה זו. וכל מה שאתאר לפניכם יהיה כאפס לעומת מה שהיה. אבל במלים אחדות אוכל להגיד, כי עירנו היתה בלילה הזה טבולה בים של אורה ושמחה. כל הרחובות הגדולים סברי פשה, בוליבר המידיה, בקצה ה„מולו“ ואצל ארמון-הממשלה נעשה הארץ מהמית אדם רב אין מספר.

בים וביבשה היתה התאורה מצטינת מאד. אלפי הככבים הזרועים בתוך העיר הסלוניקית הפיצו קוי זהרם והאירו את עירנו במאור חשמלי.

ביחוד הקשתות ושערי-הכבוד שהורמו בכל פנות העיר היו נוצצים ומבריקים, ועליהם היה שפוך איזה הוד מיוחד. מצד הים נשקפה העיר בכל יפיה והדרה, בכל המיתה ושאונה, בכל שיריה ונגינותיה, והיא משכה את רואיה כבחזיון מקסים. אניות-המלחמה, אניות-השריון, הספינות והסירות שטפו את העיר בים זהרורי ומבריק באור החשמל.

אחרי סעודת-הערב קם הוד מלכותו לטיל על גב האניה לאור הירח היפה וישבע ענג רב מהתאורה הזאת שהיתה יחידה במינה.

רדת השלטן העירה.

בוקר. שמש נעימה ומלטפת, חמה ובהירה זרחה למחרת היום. הגשמים חדלו עוד מראשית הלילה והיום היה יפה ומצוין. השוקים והרחובות היו הומים וסואנים עוד מלפני זריחת החמה ואלפי ורבבות אדם נהרו אל החוף ועמדו על ה„ג'אדיס“ שעליהם יעבור השלטן, מספרם עלה ליותר ממאה אלף איש.

בשעה התשיעית בבקר, כשעמדו על הנמל כל המלאכים, המשלחות, פקידי הממשלה והצבא, ראשי ונכבדי העדות, הורידה אניה קטנה אל היבשה את הוזיר הגדול, שר הפנים, שר ההשכלה, שר הים, ראש השלישים, ראש המזכירים וג'אויד ביי.

אחרי חמשה רגעים ירו כל האניות יריות רבות ממקלעיהן – סמן כי השלטן יורד אל היבשה. מיד נסתדרו כל העומדים על החוף במעמדם בסך – מצד אחד פקידי הצבא ושריהם, ומצד שני פקידי הממשלה ושריהם. סוף-סוף הגיעה סירה מוזהבת ויפה עד להפליא שנשאה את הוד מלכותו אל הנמל, והוזיר הגדול ושר הים הושיטו את ידיהם להשלטן שהיה בלוית הנסיכים זיאידין אפנדי ונג'ימדין אפנדי.

אך דרכו רגלי השלטן את היבשה ומבצרי העיר ירו אחת ועשרים יריה. אחר כך נשחט כבש אחד ל„קרבן“, וה„אימם“ של ארמון-המלכות התפלל בקול נעים שהקשיבו לו בתשומת-לב מיוחדה.

השלטן היה לבוש בגדי-שרד צבאיים ובגחוך על שפתיו החל ללכת על השטיחים היפים שנפרשו מן החוף עד מקום העגלות. הוא רכב על עגלתו המיוחדה שהיתה פתוחה ורתומה לארבעה סוסים יפים וחזקים בלוית אסקדרון של פרשים קולעים. אחרי עגלת השלטן התהלכו שש עגלות יפות. בראשונה היו הנסיך זיאידין אפנדי והוזיר הגדול, בשניה – הנסיך נגמדין אפנדי ושר הפנים; ויתר העגלות נשאו את בני לויתו של השלטן. כשהחלה התהלוכה הכבודה לשים אל דרך פעמיה החלה התזמרת הצבאית לנגן, הצבא הרים את נשקו והמון העם הריע בהתלהבות גדולה „יחי השלטן!“

לאורך כל הדרך היו החלונות, הגזוזטראות, הגגות מלאים אנשים נשים וטף. ועל פרשת הדרכים עמדו משני העברים שורות ארוכות של אנשי-צבא, שוטרים, זנדרמים, תלמידים ותלמידות בתי-הספר התורקים, היהודים, היונים, הבולגרים, הארמנים, הרומנים, האטלקים והצרפתים וכו' שעמדו בראשות מוריהם ומורותיהם ודגלים בידיהם. תלמידי ה„תלמוד תורה“ ביחוד הצטינו במעמדם, בלבושם ובשיריהם. גם יתר התלמידים שרו שירים לאומיים משמחים. העם היה במצב של התרגשות שקשה לתאר. כל העינים היו צופיות ותלויות בעגלת-השלטן שהיה מברך את העם בצחוק נעים על שפתיו.

הסדר היה נפלא וראויה באמת המשטרה לתהלה רבה שהצליחה לשמר על הסדרים באפן היותר מצוין. הזנדרמים היו חביבים מאד עם המוני-העם ושום דבר עגום לא בא להפריע את השמחה הכללית. התהלוכה עברה על פי התכנית שהוקבעה מראש ברחוב ה„מולו“, בוליבר אוניון, רחוב מחת פשה, עד ארמון הממשלה.

כשהגיע השלטן אל הארמון הזה קול אדיר וחזק פרץ מאלפי פיות: „יחי מלכנו לעולם!“

השלטן נח קצת באולם הגדול, ובחוץ השמיעה התזמורת המלכותית את מנגינותיה הנעימות.

[…]

"החרות", שנה שלישית, גליון ק"ז, 20 ביוני 1911, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

באלין.

א.

על חוף נהר אולסטור היפה בהאמבורג נמשכת עין הרואה ביחוד אל בנין גדול הבנוי כולו מאבני-שיש גדולות. על דלתות שערו הגבוה מתנוססת הכתובת האשכנזית הזאת: „השדה שלו הוא – העולם“.

סיסמת-גאון זו שייכת לשלטון חברות האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שהדיריקציה שלו נמצאת בבית-השיש הנהדר הזה. זוהי סיסמת חברת-האניות המפורסמת, אשר אף כי הוא מוסד פרטי, רם ונשא הוא בעיני האשכנזים כצי-המלחמה הגרמני.

בגרמניה ישנם מוסדות פרטיים אחרים, הנחשבים להאשכנזים כדברים שבקדושת האומה. על הקדשים הלאומיים האלה נמנים, למשל, הדיריז'אבלים של ציפילין או בתי-חרשת הנשק של קרופ. הכל זוכרים עדיין את יובלו של קרופ, שנעשה לחגיגה לאומית, שהשתתפו בו כל מושלי-אשכנז עם הקיסר ווילהלם בראש. ובשנה שעברה, כשהאשים הדיפוטאט הסוציאליסטי ליבקניכט מעל במת הפרלמנט את סוכני החרשת של קרופ בעוון שוחד, אם כי בסכומים לא גדולים, לפקידי-הצבא הקונים נשק בשביל הממלכה, אז התנפלו בחוגים הנאציונאליסטיים והפאטריוטיים על הקטיגור הזה וקראו אחריו: „הוציאוהו ויענש!“…

גם מוסד חברת האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שנעשה לאחד מגדולי העסקים הקאפיטאליסטיים, כבוד שמו גדול לכל העם, אם כי לא באותו יחס ההערצה שמתיחסים בו אל הקבלן המספיק כלי-מ[ש]חית לעולם. בתור כלי-שרת ענקי להתרבות כבש המוסד הזה ביחד עם חברו הברימיני הלויד הגרמני הצפוני בשביל קשרי-היחוסים המסחריים והאנושיים-כלליים של אשכנז דרכים רחבים אל הארצות היותר רחוקות שבעולם. החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, שנוסדה עוד בשנת 1847, בזמן שהתקיימו עדיין ספינות עשויות עץ ואניות-מפרש פשוטות, מקפת עתה במסלות אניותיה את כל כדור הארץ. כל הרחבה שנעשית בעסקי החברה הזאת, כל אניה גדולה חדשה הנוספת על הצי שלה, נחשבת כמפעל גדול בהפוליטיקה העולמית של גרמניה, המשמש ענין להקיסר ווילהלם להתגאות בו.

הנה גם עתה אנחנו קוראים בעתונים, כי ווילהלם השני מהר לנסוע להאמבורג להיות שם במעמד הורדת אנית-קיטור ענקית חדשה של החברה ההאמבורגית-האמיריקאית. האניה הזאת היא אחות שלישית להאניות הענקיות „אימפיראטור“ ו„פאטירלאנד“, שעוררו רעש כ"כ גדול בעולם.

לפני שתי שנים נזדמן גם לי לראות חזיון-פלא זה. אז הורידו אל הים את האניה „אימפיראטור“, שנבנה בבית-החרושת ההאמבורגי „וואולקאן“ ובתור הראשונה מטפוס שלשת ענקי-האוקינוס, שהחליטה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית לבנות, יכולה היתה להחשב לאנית-הקיטור היותר גדולה שבעולם. במשך שלש שנים רצופות עסקו ששת אלפים איש בבנין האניה הזאת. ארכה – 276 מיטרים ורחבה – 30 מיטרים. מלבד המלחים ומשרתי האניה, שמספרם עולה לאלף איש, יש מקום באניה עוד לארבעת אלפים נפש. המהירות הבינונית של הנסיעה, שאניה זו מוכשרת אליה, היא קרוב ל-24 מילי-ים או 42 ווירסטאות בשעה.

אבל בעלי החברה ההאמבורגית ידעו יפה, כי אם יסתפקו רק בבנין אנית-קיטור אחת כזו, אז יהיו האמיריקאים המפונקים מחכים תמיד רק לבואה להשתמש בה לצורך מסעי-הטיול שלהם על פני ים אוקינוס. לפיכך החליטה לבנות במשך חמש שנים שלש אניות-ענק מטפוסה של ה„אימפיראטור“, ואמנם כעבור שתי שנים כבר נגמר בנין האניה „פאטירלאנד“, שארכה 200 מיטר ורחבה – 80 מיטר וחצי ויש בה מקום ל-5,250 נוסעים מלבד 1,200 מלחים ומשרתים. לפני חדש ימים עשתה אנית „פאטירלאנד“ את נסיעתה הראשונה לאמיריקה.

עוד העולם כולו נמצא תחת השפעת הרושם הכביר הראשון שעשה ענק-ים זה, והנה הורידו בימים האלה בהאמבורג אנית-קיטור שלישית ע"י אותה חברה. לאניה זו קרא הקיסר ווילהלם בשם „ביסמארק“. „ביסמארק“ היא ארוכה קצת מן „הפאטירלאנד“ ויש בה מקום ל-5850 נפש. לע"ע נגמר בנינה הכללי ועוד שנה אחת דרושה לתקונה ולשכלולה הגמור. בעזרת שלשת אניות-הענק האלה, שמחיר כל אחת עולה ל-35 מיליונים מארק, מקוה חברת-האניות ההאמבורגית לתפוש בידיה את כל הובלת האנשים והחפצים בשביל התערוכה העולמית העתידה להיות בשנת 1915 בסאן-פראנציסקה.

„לוזיטאניה“, „מאווריטאניה“, „טיטאניק“ האומללה ויתר אניות-הענק של החברות האנגליות באין הנה לעומת האניות הנזכרות של החברה ההאמבורגית. גם חברת הלויד הגרמני הצפוני, שיש לה אניות מופלאות כמו „וואשינגטון“, אינה יכולה להתחרות עם אחותה ההאמבורגית, אם כי בסוף שנה זו מתכוננת גם היא להוריד הימה אנית-ענק בשם „קולומבוס“.

בקונטרס שהוציאה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית למטרת ריקלאמה יש ציור אחד ומתחתיו הכתובת הזאת: „אלמלי נפגש „קולומב“ עם „האימפראטור“. על הציור אנו רואים מתנשא למעלה ראש אניה ענקית מן הטפוס המושל בים עכשיו בזמננו, וללבה הכביר מחוברת ספינת-תורן קטנה שנסעו בה מגלי הארץ החדשה. מן הצד האחר – הוד פלא נורא תוצאת המיחניקה האנושית, ומצד שני ספינה מעולפת הוד תעמולה רומאנטית, שעתה היא יכולה להצטמצם באולם של מוזיאום, ושבאמת היא אביהם הקדמון של „האימפיראטור“, ה„פאטירלאנד“ ו„ביסמארק“.

ב.

בחלקי נפל האושר להמצא בין הקרואים שהוזמנו להשתתף בנסיעתה הראשונה של „הפאטירלאנד“. רשמי שני הימים ושני הלילות שבלינו בתאי-מסע שלא ידענו אותם קודם של מיליונירים ומיליארדירים ישארו חרותים לזמן רב בזכרון סופרי-העתונים שבחברתם עשיתי נסיעת-ים קטנה מקוקסטאפין עד חופי אנגליה.

אם להשוות את ה„אימפיראטור“ או את ה„פאטירלאנד“ לבית-מלון מן היותר מהודרים יהיה זה שווי באנאלי מאד. את הדבר הזה כבר אמרו לפני יותר מחמשים שנה ע"ד האניה “Great Eastern„ שהקדיש לה ז'ול ווירן את אחד מספוריו הפאנטאסטיים. אמנם מאז התפתח והתקדם בנין בתי-המלון במדה מרובה מאד. אני לוקח לי לאמת-המדה את בתי-המלון ממדרגה הראשונה הידועים לי בברלין כמו „אבלון“, „איספאלאנד“ ו„בריסטול“ והריני צריך להגיד, כי המלון „פאטירלאנד“ הצף על פני ים מצטיין מהם בהר תפארתו ושכיות סגולותיו בתענוגות בני-האדם. זהו לא בית-מלון אחד, כי אם שורה שלמה של בתי-מלון שונים, כמובן, זה מזה. אין זאת, כי רק לחברה זו אפשר לשכלל ברחבות יתרה מדורים לנוסעי המחלקה השניה והשלישית. אבל הם נמצאים בין שני צירים: בין המחלקה הרביעית, שנמצא בה המינימום של מה שנחוץ ובין המחלקה הראשונה שנמצא בה המאקסימום ממה שאפשר להשיג. בני ארצנו מן „התחום“ ואכרים הרבה שנסעו לאמיריקה לבקש להם עבודה לפי שעה שלמו במחיר המסע לניו-יורק רק שלשים רובל. יען כי הנסיעה הראשונה של האניה החדשה היתה קודם לזמן שנועד לה והיה צורך בדבר לקבץ נוסעים „בין המכסה“ במהירות ולעשות להם הנחות שונות. מחיר המסע בתא שנמסר ברשותי עולה עד לניו-יורק לסכום של אלף מארק. שכני היותר מאושר, האסטרונום המפורסם ומחולל התנועה המוסרית בגרמניה, הפרופסור הישיש בן 82 שנים ווילהלם פירסטיר – הנשיא המכובד של האגודה האשכנזית שנוסדה זה לא כבר להמצאת עזרה להאסירים הגולים הפוליטיים והכלואים בבתי-האסורים ברוסיה – לשכני זה ניתן מעון יותר מרווח עם תא מיוחד לאמבטי ועוד. הריני להעיר אגב אורחא, כי הישיש הנכבד הזה הוא אביו המאושר של האינז'יניר פירסטיר, שבנה את „הפאטירלאנד“. בשביל אנשים בעלי-משפחה ובעלי-מיליונים ישנם מעונות של חדרים אחדים לכל אחד עם שתי מחלקות לאמבטאות, עם מזוה, מעון למשרתים, אכסדרה מיוחדת המקושטת ציצים ופרחים ושחלונותיה הרחבים נשקפים אל הים. מחיר מעון שכזה באגף מיוחד הוא עשרת אלפים רובל, עם כל צרכי אכילה ושתיה, כמובן…

הנוסעים שבים איש איש לתא שלו רק לאחר חצות לילה. כל היום עובר בשאון החיים ובשעשועים שונים. על ה„פאטירלאנד“ כמו בברלין ישנם מעין „חיי-ליל“ מיוחדים. לא לחנם מוארת העיירה הצפה על פני המים ע"י 15,000 פנסים אליקטריים. דרך שבעת הקומות של ה„פאטירלאנד“ עוברות מכונות של העלאה ונמשכות מעלות המכוסות במרבדים רחבים ויקרי-המחיר. בלאבירינט זה של המכסות, הפרוזדורים, האצטבאות והרחבות המרובות והאולמים השונים אפשר למצוא דרך רק בעזרת מנהל. בדומה למה שנוהג ברחובות לונדון, צריך לשאול גם בה את הפקיד, המורה באצבעו את הדרך הקרובה ומוסיף על זה: „ושם תשוב ותשאל“, וכן הלאה… באולם-המאכל הנהדר, שאתה מבקר אותו שלש, ארבע פעמים ביום, יש מקום ל-750 איש. ומי שאינו רוצה להסתפק בארוחה הכללית באולם היפה הזה, ששם יושבים להן הנוסעים ברוחה לפני שלחנות עגולים קטנים, יכול בעד מחיר מיוחד לאכול בריסטוראן המיועד למרומי-העם של הפירמה הלונדונית המפורסמת „ריץ קארלטון“. אם רוצה אתה, עומדים לצרכיך גם קאביניטים מיוחדים, אם לא תוכל להתקיים בלעדיהם במשך ששת הימים שאתה עובר את האוקינוס.

בין ארוחה לארוחה בוודאי שתכנס לחדר גידול הפרחים, כדי לקחת משם שושנה לשימה בשולי מעילך. שושנים חיים מקשטים גם את המקום המיועד לך בחדר-המאכל. לפני ארוחת-הבוקר הראשונה או השניה אפשר לשחות באגן-מים רחב, לרחוץ באמבטי ששוטפים אליה מי-הים, להכנס לבית-מרחץ טורקי או רומאי, להתרגל בחלוץ-עצמות באולם המיוחד לעמלנות או להתעסק בכל מיני ספורט על המכסה העליון. מי שנזקק לצורך בריאותו לטיול, יודע, כי שלשה סבובי-עגול על המכסה הוא דרך של ווירסטה אחת. מעל המכסה אפשר להביט אל התהום הפתוחה של מחלקת המכונות, שבה דופק לבה של האניה בכח של 900,000 סוסים, או שאתה עומד ומתבונן להתכונה הרבה שבחרי-המבשלות, ששם מכינים מאכל לצרכם של חמשת אלפים נפש. הן במשך ששת ימי-המסע עומדים להאכל 45,000 לטראות בשר, 8,500 לטראות של בשר עוף וחיה, שמונת אלפים לטראות של דגים חיים, 48,000 ביצים, ועומדים להשתיה 12,000 בקבוקי יין, אדום ולבן, 5,100 בקבוקים של יין שאמפאניה, 2,200 בקבוקים ליקר וקוניאק, שלשים אלף צלוחיות שכר ו-15 אלף בקבוקי מי מיניראל… אני קראתי בשם רק מקצעות אחדים של צרכי הכלכלה המונחים במזוים המיוחדים שמשתרעות על שטח של 2,850 מיטרים מרובעים.

הרבה מצרכי-הכלכלה האלה נמכרים גם בתוך הנוסעים בין המכסה. המיוחשים הנוסעים במדרגה הראשונה עוברים לפעמים כדי להפיג את השעמום הבא מרוב תענוג, אל הציר שכנגד, מקשיבים לתיאבון לצלצלי זמרת ה„הארמוניקה“ של האכרים הרוסים, אל השיחות הסוערות של קבוצות המהגרים היהודים, מתבוננים אל הצעירים והצעירות המתנים אהבים בגלוי ומתחקים מתוך התעניינות מרובה לכל השאון והמהומה הבוקעים ועולים מתוך סביבת ההמון המנומר. בשעה השביעית או השמינית בערב מתחילים „הרחובות והככרות“ של האניה מתרוקנים, השאון הולך ושקט והחיים מצטמצמים ומתכנסים בפנים. עוד בשעת „ארוחת-הצהרים“ מקבלת המחלקה הראשונה עפ"י התכונה הרבה המתעוררת בה צורה של היכל מלכים והיא מגעת לגובה שלה באולמי הקונצירטים והמחולות.

החברים האשכנזים, שנמצאו אתי יחד ב„פאטירלאנד“ אמרו בדרך חדוד, כי לשלמות אושר החיים כלום חסר פה בלתי אם מסלת-ברזל עוברת על גג האניה וברכת-מים גדולה, שיהא אפשר לטייל בה בסירות. אחרים באו בתביעות יותר פשוטות. הללו שאלו: וכי אי-אפשר להעמיד ביליארד באולם-העשון היפה? הלא, כנראה, אין שום גל יכול להוציא את האניות האלו משווי-המשקל שלהן.

ג.

הסיסמה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית שרשמתי בתחלת מאמרי: „מיין פעלד איזט די וועלט“, קשורה קשר אמיץ באדם המופלא העומד עתה בראש המפעל הגראנדיוזי הזה. אם אפשר לאמר בנוגע להגיניראל-אדמיראל טירפיץ כי הוא שהרים את צי-המלחמה הגרמני אל הגובה האפשרי, אפשר להחליט בוודאות לא פחותה מזו בנוגע להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות ההאמבורגית, באלין, כי הוא יצר את צי-המסחר של גרמניה. ההיסטוריה של הממלכה הגרמנית מזכרת כבר עכשיו בין גדולי יוצריה מתוך יחס של כבוד ותהלה מיוחד את היהודי ההאמבורגי הצנוע, המסלק את עצמו הסתלקות גמורה מכל תארי-כבוד והצטיינויות ומשרות וכהונות היותר גדולות וחשובות, אבל לא הסתלק רק מעבודתו. בכל פעם שחפץ הקיסר ווילהילם למנות את באלין למיניסטר או לצרף אל שמו הכנוי „פון“ הניתן לאצילים או למנות אותו לחבר בית-האדונים, השתמט באלין מן הכבוד הגדול הזה וענה: „אין מקומי מכירני בסביבה הביוראקראטית; פה בהאמבורג אני מקוה לפעול לטובת המולדת בתועלת יותר מרובה מאשר בלשכות-הסופרים של רחוב ווילהילם בברלין“. ורק תשורה אחת נאות לקבל מאת ידידו המושל – תמונתו הפוטוגראפית של הקיסר וכתובים עליה בעצם ידו דברי-הקדשה אלו: „לחלוץ החכם הרואה את הנולד והשקדן שאין דומה לו של המסחר והאיקספורט שלנו“.

זהו תואר-הכבוד היחיד שמתגאה בו באלין יותר מאשר בשם אציל, רם-המעלה, סטאטס-סיקריטאר, יועץ-סתרים ועוד מן ה„טיטולים“ האלה, שנכון האשכנזי למסור את נפשו עליהם.

אלברט באלין הוא בנו של סוכן האמבורגי בינוני לעניני הגרה. הוא נתגדל באותה הפרופיסיה, שעל ידה נתפרסם בהמשך הזמן בכל העולם. כמנהג הישן של המקום נסע בעודו עלם לשנים אחדות לאנגליה להתרגל שם בתורת-המסחר. הצעיר ההאמבורגי הרבה לשקוד על למוד מסחר הים מכל צדדיו, וביחוד את ענין משלוח המהגרים, שנעשה למקור של זהב לחברות האניות הטראנס-אנטלאנטיות. בשוב באלין לארצו קבל משרה בחברת האניות “Carre Line„ ובה הוטלה עליו החובה הבלתי-נעימה ללוות עד להאמבורג את קבוצת המהגרים ולהביא אותם שם לאניות הולכות אל מעבר לים אוקינוס. לא ארכו הימים ואדוני באלין הכירו בכשרון האורגאניזאטורי שלו וחריצות עבודתו ונוכחו, כי ראוי הוא למשרה יותר חשובה. אז הפקידו אותו למנהל את כל עניני ההגרה. בעת ההיא היה רק בן עשרים וחמש שנים. כעבור זמן מעט התבוננה החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, כי חברת-האניות Carre Line תופסת מסבות בלתי מובנות לה את המקום היותר חשוב במקצוע ההגרה. כמו יד נעלה מעוררת את המהגרים יוצאי אירופה המזרחית והדרומית לבוא בהמוניהם אל האניות הקטנות השייכות להחברה המתחרה אתה. לאחר חקירה ודרישה בדבר נתברר, כי הגורם למפעל-הקסם הזה הוא „איזה באלין“, אשר עלתה בידו לפרוש רשת שלמה של סוכנויות להגרה ברוסיה, אוסטריה ואיטליה. כדי להפטר מן הקונקורינציה הזאת לא נשארה דרך אחרת בלתי אם לקנות בשלימותה את חברת ה-Carre Line. בשנת 1886 עברה החברה הזאת לרשותה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית ואתה עבר אליה גם באלין. הפרחת מצבה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית מתחלת מן העת, שקרבה לעבודתה את האיש הצעיר, שהיתה לו השפעה כל-כך עצומה על שוק-ההגרה.

הרי בזה לדוגמה מספרים אחדים האומרים הרבה. בשנת 1886, כשנכנס באלין לעבוד בחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית, עלה סכום ההון שלה 15 מיליונים מארק, הרווח הנקי שלה היה אז מיליון וחצי מיליון, ובשנת 1912 עלה ל-56 מיליונים וחצי מיליון מארק. בשנת בשנת 1886 קשט הדגל הלבן הכחול של החברה רק 25 אניות נוסעות בים אוקינוס, ועתה הוא מנפנף על 180 אניות. עד תקופת באלין הכילו כל האניות השייכות להחברה 60 אלף טונים ובקיץ שנת 1911 עשתה את נסיעתה לאמיריקה האניה „אימפיראטור“ המפורסמת הכוללת בעצמה יותר מ-50 אלף טונים. בעת הזאת נכנסו להצי השייך להחברה ההאמבורגית-אמיריקאית – ביחד עם אניות-העזרה – 440 אניות הכוללות מיליון וחצי מיליון טונים, ובאופן זה הוא שקול כנגד ציי-המסחר של עשר ממלכות אירופאיות.

אניותיו של באלין עוברות את הים בחמשים נתיבות.

כשנכנס באלין לחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית עם מספר קטן של אניות-הגרה, הביא בעת ההיא אתו הצעות ותכניות גדולות ומעובדות, שבהמשך הזמן עשו שם תהלה לצי-המסחר האשכנזי. האצילים ההאנזיים, שנמנו בין חברי הועד הסדרני של החברה, התיחסו בתחלה בחוסר אמון אל הצעותיו הדמיוניות של סגן הדיריקטור. אבל מעט, מעט התחילו הזקנים מתרגשים ומתפעלים מן הרצון הכביר והאיניציאטיבה העשירה ומרץ-הברזל של חברם הצעיר. הם ראו, כי יש בו כל הכשרונות הראוים להיות להם למנהל ונתנו לו כר נרחב ובלתי-מוגבל לעבודתו. בשנת 1900 נעשה להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות כולה.

ומלך זה בלי-עטרה של הריפובליקה ההאמבורגית, אם הורשה להשתמש במבטא פאראדוקסאלי זה, הוכר עתה הכרה כללית לראש נסיכי האניות בעולם כולו. הוא בונה את האניות היותר גדולות בבתי-החרשת שלו עצמו, ואינו מניח מידו, בלי להשתמש בה, שום אידיאה חדשה במיחניקה של בנין אניות. בלעדיו אין נעשה דבר קטן וגדול בפוליטיקה של מסע האניות שבכל הארצות.

עתה פתוחות לפניו כל הדלתות. אבל את באלין אפשר לראות רק לעתים רחוקות מאד בחברת בני-האדם. הוא עובד מופלא במינו, הוא היותר חרוץ בין המון הדיריקטורים הסרים למשמעתו. הקיסר שבא לעתים קרובות להאמבורג אינו עוזב מעולם את העיר הזאת בלי לבקר את באלין בהיכל אשר מחוץ לעיר ובלי להביע לו בכל פעם את תודתו ורחשי הכבוד שהוא רוחש לו. יש אשר מתוך האריסטוקראטיה הקדמונית נשמע איזה מבטא של אי-רצון ביחס אל הקיסר ווילהלם, שהוא מחזיק לעין כל בקשרי ברית ידידות עם איש המתגאה במוצאו היהודי.

"הזמן", שנה רביעית, מס' 141, 5 ביולי 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הבארון עדמונד רוטשילד בא"י.

(דין וחשבון מאת סופרנו המיוחד).

יפו ט"ו שבט. סוף סוף זכינו לקבל פני האורח הגדול אשר צפינו אליו. הנדיב הגדול אבי המושבות בא"י הבארון עדמונד רוטשילד הופיע יום תמול בשערי עירנו.

עוד מיום ג' שבוע זה חכה מר חזן פקיד מושב רל"צ לבוא אדונו וילן בלילה ההוא בעיר, כי ע"פ ידיעה תלגרפֿית מאלכסנדריא היתה האניה צריכה לבוא ביום ג' אכן התאחרה בדרך וביום ד' אחרי חצי היום נראתה האניה הלבנה הולכת ובאה.

כבר ידענו, כי אניתו של אורחנו זה צבועה לבן ועל התרן נס בעל ג' מראות: שחור לבן ואדום – כתבנית דגל ממשלת צרפת ועל הנס מרוקמים כוכבים, ובהראה האניה ממרחק ידעו הכל כי אנית הנדיב היא, וימהר העם אל החוף, וידים רבות היו עסוקות שם מטעם הממשלה לפנות הסחורות הרבות הצבורות במעברה, ושר השוטרים ושוטריו, ושר הפוליציי וסגניו עמדו על יד החוף ויקבלו את  האורח בכבוד.

בוא בא הנדיב באניתו הוא עם זוגתו, אכן היא לא ירדה ביום ההוא ותשאר באניה, וירד הנדיב לבדו באניתו הקטנה ויקבל אצל אניתו הגדולה את מר חזן ויושיבהו לימינו ויעלו היבשה.

ובהגיעם אל המקום שמשם תוכלנה העגלות ללכת וישבו בעגלה וילכו ישר לבקר פני מושל עירנו – אשר הופקד בתלגרמא מהפחה לחלק כבוד להאורח – ושם העמדה בביאה שורת אנשי הצבא מזה ומזה, ובעבור האורח בתוך הרימו קני הרובה לאות כבוד. ויתמהמה שמה כעשר רגעים, ויסע ל„ראשון לציון“ ויבקר שם היקב ויקבל כבוד מבני המושבה ויחזור ללון באניה, ושם בא אליו מושל עירנו וישלב לו בקור בכבוד גדול, וגם מהרוכבים בסוסים מבני המושבה רל"צ, אשר התחרו במרוצת הסוסים לפני האורח בבואו במושבה, גם הם נלוו אליו ויעלו אל האניה. והיום בבקר עלה אורחנו היבשה וילך למושב פתח תקוה, ואחרי שעות אחדות באה אשת פקיד מושב פ"ת הנה ובלוית מר קאמיניץ עלתה לאנית הנדיב ותוריד את הגברת  ותסענה לפתח תקוה.

מקצר אני, כי רגעי הפוסט ספורים. במכתב הבא – יום ב' הבא – אאריך יותר ואספר הכל בפרוטרוט.

* * *

(מגליון 24)

מטעם הממשלה נשלחו להחוף שר השוטרים, שרי הפוליציי ושוטרים לקבל האורח, וידים רבות עמלו לפנות החצר והקרפף שעל החוף להיות חן המקום על עובריו, ובי"כ וכה והאניה עמדה, ואניות קטור קטנה הורדה מהאניה ובה הנדיב. ותסבב האניה הלוך ושוב עדי גשת אליה האניה הקטנה המובלה ע"י מלחים במשוטים, אשר בה  ישב מר חזן, ואחרי ברכת השלום הורדה מהאניה אנית משוט קטנה וישב בה הנדיב ומר חזן, וחובלי האניה החזיקו משוט ובראשם ראש החובלים וילכו ויבאו אל החוף.

ופקיד החוף והרופא המפקד על בקור האניות לא חכו עד בא ראש החובלים אליו ותעודתו בידו, כדרכם תמיד, רק הקדימו ללכת גם הם באניות משוט ויקבלו התעודות בדרך, למען לא יהיה כל עכוב בשעת העליה.

והגברת לא ירדה, כי היתה עמלה מהנסיעה, ותשאר היא באניה. ויעל הנדיב על החוף ויקבלו פניו שרי הממשלה הנועדים שם, והשוטרים מפנים לו דרך. וילך רגלי ואמבוהה גדולה אחריו עד בואו אל קצה שוק החוף מקום תוכלנה העגלות ללכת, ושם חכתה לו עגלת הפקידות ממושב רל"צ וישב בה, הוא ומר חזן, ויסעו לבית מועצות הממשלה לבקר שם את מושל עירנו אשר חכה שם, ובמבוא הארמון העמדו שוטרים מזה ומזה וקני רובים בידם ובעבור עליהם האורח חלקו לו כבוד שרים, ויעל אל המושל ויקובל שם בכבוד ואחרי התמהמהו שם כרבע שעה ירד ויעל על העגלה ויסע בלוית מר חזן אל מושב „ראשון לציון“, והמושל שלח שלשה מחיל הרוכבים ללותו על דרכו עד בואו „ראשונה“.

[…]

"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 24, 9 בפברואר 1899, עמ' 2; מס' 25, 10 בפברואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.