מסע ומשא מצרים

 מאת המו"ל.

המשך מגליון החולף

ב.

מיפו לפארט סעיד.

יפו גדלה בעשרות שנים האחרונות על אחת שלש, בכמותה, במספר תושביה, ובמכסת בתיה וטירותיה; גם איכותה, ערכה במסחר גדל ועלה, אך לא לפי ערך כמותה. אבני נגף וצורי מכשול הנפוצים על חופה מפריעים את התפתחותה, ומכבידים מאד את מהלך מסחרה ומרכולתה החצונים. יורדי הים באניות, גם החובלים והמלחים היותר מצוינים מפחדים מאד מפני חוף יפו ואבני נגף אשר בו המרתיחים את הים גם בעת רוח מצויה, ואף כי בעת סערה.

נורא מאד הדרך הקצר הזה מחוף יפו עד אנית הקטור, בעת סערה, נורא מדרך ימים רבים בסופה וסערה, באנית קטור בלב ים. האניה קטנה וצרה והיא מלאה אנשים וכליהם, ומלחיה וחובליה או מחבליה, פוסעים על ראשי הנוסעים מעבר לעבר, ועושים מלאכתם במהירות להעביר את האניה על גלי הים המתרוממים מרגע לרגע, על כל תנועת יד והרמת המשוט יזכירו שם שמים ובקול אדיר יזעקו איש לאלקיו בתפלות וחרוזים השגורים על פיהם, אשר מטרה אחת להם לעורר רחמי שמים לשמור את האניה מאסון, ולהצילה מגלי הים הקמים עליה… ובין כה וכה האניה תנוע ותנוד לכל רוח, עולה שמים ויורדת תהומות וגם בינת הנוסעים בה מתנודדת, ונפשם ברעה מתמוגגת, כי תהום בכל סביבותיהם ואין בינו ובינם אלא כמלא נימא…

וימי סערה ביפו במספר רוב ימי השנה הנם, בימי החורף יעברו לפעמים שבועות של ימים אשר כל אניה לא תוכל לגשת אל החוף הנורא הזה, וימים אשר תגש האניה ובקושי תוריד אך את חבילות הפאסט, ותברח יחד את נוסעיה  ומשאותיה, מפחדה פן תנפץ אל אחד הסלעים כמעשים שהיו. לכן יש חברות אניות קטור רבות, אשר אניותיהן מפלסות להן נתיב ברבים מחופי תוגרמה ואל חוף יפו לא תגשנה לעולם, ויש סוחרים רבים אשר מסחרם פרץ לרוב בכל המדינות הרחוקות, והם נמנעים מבא בברית מסחר את סוחרי יפו מפני סלעי המגור אשר על חופה.

חוף בנוי ומתוקן ביפו דרוש ונחוץ מאד לשכלולה, ועוד הפעם שאלה נפשי בגשתי אל החוף הזה את אשר שאלתי לפני עשר שנים:

„התראינה עוד עינינו חוף בנוי ומתוקן ביפו?“ שאלה, „הנזכה לעת יורם המכשול הגדול הזה משער ארצינו הקדושה אשר אליה ינהרו עמים רבים?“ ואומר: אתה ה' ידעת! לא נפלא הדבר ולא רחוק, כל היודע דרכי ציון האבלות לפני עשרות בשנים, ועובר עתה במסילת הברזל בין יפו וירושלם, לא לפתי יחשב בהאמינו כי עוד יבא יום ואבני הנגף תעקרנה מחוף יפו ואניות הקטור תוגשנה אל היבשה. זכור אזכור עוד עת עלותינו לירושלם בפעם הראשונה בשנת תכ"א – בהיותי בן עשר שנים – ברכבנו על חמורים ושני לילות לכנו בדרך הרעוע והמסוכן מיפו לירושלם; חשבנו אז כי לנצח לא תוסל מסילה לעגלות במקום ציה ושממה הזה, ועוד בשנים האחרונות. האם לא שחקו רבים לשמועה כי עברה, כי תבנה מסילת ברזל מיפו לירושלם? והמסילה נבנתה, ואלפי אנשים עוברים ושבים בה, הבה נקוה איפוא גם לחוף מתוקן ביפו.

ביום ט' סיון, יום צאתנו מירושלם בשעה השלישית אחר הצהרים עלינו באניה קטנה אל אנית הכידיבי ליסע לפארט סעיד ומצאנוה מלאה אדם מפה אל פה,  ובקושי מצאנו מקום במחלקה השניה. בין הנוסעים נמצאו רבים מאחב"י תושבי אלכסנדריא, קאירא, טאנטא ומנסורא, תוניס וגאבס אשר עלו ירושלימה לחוג בה את חג השבועות וישובו עתה לבתיהם, מצאנו ביניהם גם את מיודענו הרב החכם המצוין מו"ה אברהם אבו כזיר, ד"ץ וסופר עדת ישראל הראשית באלכסנדריא של מצרים, יד הימני של הרב הגאון מו"ה אליהו חזן ראש הרבנים בעיר ההיא והוא גבר עמית בתורה ביראה ובמעשים טובים, אוהב עמו וחובב ארצו ופועל גדולות ונצורות לטובתם. גם הוא נמה בין העולים ירושלימה והשבים עתה לבתיהם, ונסע אתו יחד עד פארט סעיד, וצותין בסימא היתה מאד.

בשעה החמישית אחר הצהרים עזבה אנית הקטור את חוף יפו ותפלס לה נתיב בים אשר היה שקט מאד עד חצי הלילה. אז התקומם רוח דרומי מזרחי חזק מאד, ויגדל הים וירוממו גליו אשר הלבינו פניו בקצפם, והאניה התנועעה מאד ורבים מנוסעיה חלו במחלת הים.

בשעה השמינית בבוקר נראתה העיר פארט סעיד מרחוק לעינינו, כחצי שעה אחרי כן פגענו באנית קטור אנית הפילאטים אשר יצאה לפארט סעיד ותעמוד לא רחוק מאניתינו, ממנה ירד באניה קטנה ויעל אל אניתינו הפילאט (מורה דרך) אשר שולח מפארט סעיד להעביר את האניה בחוף הבנוי אשר בו גם חתחתים וצורי מכשול נסתרים, ולהביאה העירה, ובשעה התשיעית בבוקר השליכה אניתינו עגונה על חוף פארט סעיד.

[…]

"חבצלת", שנה שלושים וחמש, מס' 30, 14 ביולי 1905, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

שוויץ. (עיר גדולה בעומק המים), המכה"ע היוצא במדינת שווייץ יספר, כי זה איזו שבועות אשר שקעה ספינה אחת עם משאה ביאור הגדול אשר במחוז גענף (גענפֿער זעע), במקום קרוב אל האי סט'-פרעגטס, סוחר האניה איש ענגליי, אשר חפץ להציל מן משא האניה באשר יוכל, שכר לו אנשים הצוללים במים (טויכֿער) להעלות המרכולת מתוך האניה ככל אשר תמצא ידם, ויהי ברדתם בתוך היאור, וימצא בנינים רבים עומדים על פני קרקע המים במקומות שונים, גדולים וגבוהים כמו בתים הבנוים למשכנות אדם. השמועה הזאת נתפשטה מהרה בכל הסביבות ההם, עד כי פקידי הערים מארגעס וסט'-פרעגט, באו לראות את החזיון הנפלא הזה וישוטו בסירות דוגה על פני היאור במקום ההוא, ובכדי לראות ולהכיר היטב את כל הנמצא בעומק היאור, צוו לשפוך שמן הרבה על פני המים, (נודע הוא מכבר אצל ספני הים, שכאר ישפכו שמן הרבה על פני הים, ויצוף כמו מכסה וקרום דק עליו מלמעלה, אז ינוחו המים בלי שום תנועת גלים, וכמו במראה ישרה יוכלו לראות בעומק המים את כל הנמצא שמה), ויראו לפניהם תבנית עיר גדולה בנויה בעומק, עד כי יכלו להכיר היטב בתיה, חוצותיה ורחובותיה, לכל מצבם ומשטרם, והמה בנוים מלבנים וסיד ממראה אדום, הוא הסיד הנזכר אצל הסופרים הקדמונים שהשתמשו בו העמים הראשונים הצעלטען והגאללים, והוא סיד צעמענט קשה. יותר משתי מאות בתים נמצאו בעיר השקועה ההיא, כולם שלמים כמו עומדים על תלם הראשון. בסדר מצבם הם עומדים לאורך המקומות אשר מן סט'-פרעגט עד העיר מארגעס, גם ביניהם נמצאו מקומות פנויים, ומסביב להם בתים, נראה שהיו שוקים בין שורות הבתים האלה. בקצה השוק האחד נראה מגדל גדול וגבוה מאוד, עד הוא מגיע בראשו רק כדי איזה אמות מתחת פני המים למעלה, והספנים חשבוהו מאז רק לסלע גבוה יוצא מעומק היאור. כפי הנשמע גזרו אומר מטעם הממשלה, לגלות מצפוני העיר ההיא, כמו שגלו הערים הערקולאנום ופאמפעיא, אשר היו טמונים באפר ההר וועזוף, אשר כסה אותן בזמן ב' אלפים שנה מלפנינו, והערים טעבי וקאראק, אשר נטבעו בחול האדמה ימים כבירים כנודע; ורצונם לבנות בתוך היאור חומה גדולה סביב לעיר ההיא, ולהריק את כל המים מתוכה למען תיבש האדמה מתחתיה, וכל העיר תגלה מקבורתה אז, ותוציא אלינו את כל אשר הותירה שריד מן מעשה ידי העמים הקדמונים אשר חיו על פני האדמה.

"הצפירה", שנה רביעית, מס' 29, 1 באוגוסט 1877, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מסע בים בתור תרופה.

הים הגדול, המים שאין להם סוף או המון מי המלח הרבים, שאנו רגילים לקראם בשם אוקיאנוס, הרבה בכל עת פעולתו על האדם. הכל חרדו מפניו ואימתו על כל בשר, ובכ"ז אהבוהו, נפש האדם נמשכה אליו בחבה. הסבה הראשונה, שהכריחה את האדם למסור נפשו לגלי הים השובבים והמסוכנים, היתה בודאי תאות הבצע. האדם שם נפשו בכפו לעבור ארחות ימים, להחליף תבואות ארץ זו בפרי ארץ אחרת, למען אסוף הון. גם אפשר, כי בשביל ציד הדגים נסה האדם בראשונה לעבור על פני הים. למצער מחליטים כן איזו חכמים, אשר בחנו את דרכי העמים הפראים באפריקה ובאוסטרליה. האדם מצא, כי הדגים ויתר תוצאות הים הם טובים למאכל וישימו לבם לחפש אחריהם בלב ים, אך באיזה אופן ימצא האדם מסלה על פני המים? לזאת השתמש בגזע עץ שראהו צף על פני הים, וישער כי טוב לרכוב עליו כעל סוס ביבשה. אח"כ נועץ לקצבו ולעשותו נבוב לשבת בתוך חללו. ובכך נבראה סורת-דוגה הראשונה בתבנית, שהשתמשו בה עוד העמים האדומים באמריקה הצפונית. אח"כ החלו לקשור שני גזרי עצים יחד ולעשותם כמין רפסודה. הכנענים והמצרים היו הראשונים, שעשו להם ספינות קלות ולבם מלאם להפליג בהן למרחקי ים.

המשורר העברי הקדמון שר על מסע הים: „יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה“.הוא ידע איפוא, כי נפלאות יביט האדם במסע על פני הים, ואמנם נפלאות מצאו בו גם חוקרי הטבע. בתמהון התפלאו על המלחים וחובלי הים, אשר למרות סבלם רעב, צמא וחסר-כל ועבדם עבודה קשה וחייהם תלויים להם מנגד בכל עת, היו כלם בריאים ושלמים ולא ידעו כל מחלה. מזה למדו, כי מסע על פני הים הוא מבריא את האדם ומחזקו. הים הוא איפא תרופה לנו האדם. היפוקראטס, הרופא המפואר הראשון ליונים, שחי ת' שנה לפני ספה"נ, היה רגיל ליעץ לחולים הדורשים עצתו לנסוע על הים להתרפא. אח"כ כאשר דבקו העמים בכל נפשם באמונה החדשה, חדלו לדרוש בתרופות, כי האמינו כי הדורש ברופאים הוא פושע בדתו, ע"כ נשכחה גם התרופה הבדוקה הזאת.

בימינו התחדשה חכמת הרפואה, במדה שרפתה האמונה בכח התרופה שבדת, והנה שבו הרופאים לשום לבם גם לתרופה אשר במסע בים. אבל דורנו הוא דור אוהב מדנים, דור אשר חרבות שניו ולשונו חץ שנון. באמור אחד דבר חכמה מוצא חכם אחר את עצמו מחויב להוכיח אולתו, ע"כ אין להחכמה השפעה רבה על בני האדם. כמעט החלו רופאים אחדים להוכיח, כי המסע בים מבריא את האדם, קמו אחרים ויענו כחשם בפניהם ויחליטו, כי המסע בים מבריא לכל היותר את צרור הכסף ולא את הגוף. וכוח ארוך גם בין הרופאים ויחלקו לשתי מפלגות. רוב הרופאים באנגליה ובאמריקה מחזיקים בשטת תרופת הים, ולדבריהם המסע בים הוא התרופה היותר טובה ביחוד לחולי העצבים,שנחלו מרוב התאמצות, לחולי הריאה בראשית התגלות המחלה, למקצת חליי הקיבה ולחליי כיס השתן ודומיהם, ורופאי אירופה רובם אומרים להפך: המסע בים מרע לחולים כאלה ויורידם שחת.

איך יפעל הים על החולים לדברי בעלי שטת-הים? גם איש הדיוט מוצא, כי בטילו בסורת דוגה על פני הים או בהתהלכו על חוף הים שעות אחדות מתעוררת בו תאות האכילה בחזקה. אויר הים יפעל איפא על כלי העכול, כי ימהרו לכלות מעשיהם וידרשו מהרה חמר חדש להפכו לבשר ודם; וכי כל הנוסע בים אוכל יותר מאשר על היבשה, הוא עובדה ידועה, ובעבור זה לבד יש ליעץ לחולים לעבור על הים. אבל חכמת הרפואה הרחיקה ללכת. היא בחנה את האויר אשר על פני הים ותמצא, כי בתוך מאה הין אויר הים נמצא גראן אחד מלח ושמץ יסוד היוד, במדה קטנה כל כך, אשר אין לשקלו במאזנים, וביוד הלא משתמשים הרבה לרפואות שונות. המלח מבַשם ומחנט את הבשר לבל ישחת. הן נדע, כי בשר ממולח יעמוד גם שנים רבות ולא ירקב, כי המלח ישמור אותו, לבד יגשו אליו תולעי הרקבון הקטנים הבלתי נראים מקטנם, ומה היא מחלת הריאה? הריאה נשחתה, כי באו אל תוכה תולעים מיקרובים ואוכלים ממנה והיא מרקיבה. לו יכלו למלוח את הריאה החולה, אז מתו כל המיקרובים והאדם הבריא מיד, ויען כי הדבר הזה אי אפשר הוא, ע"כ ימוג האדם מיום ליום עד שיכלה בשר הריאה וימות. ובנסוע החולה על הים וישאף אל ריאתו את האויר הצח המלח מלח, אז מעט מעט תמולח הריאה, המיקרובים יכלו והאדם חוזר לבריאותו. וכן הוא גם במתכת היוד. לא נקל הוא לתת לחולה את התרופה המסוכנה הזאת, וגם אם יתנוה אל פי החולה לא תקרב אל הריאה או אל המעיים במקום הצריך לה. אבל בשאוף האדם את אויר הים אל תוכו, אז יחדרו מלח ויוד אל חדרי הריאה ואל בשרה וירפאוה. מלבד זאת צח הוא אויר הים ועשיר בחמצן, היסוד היותר נחוץ לחיי האדם והבהמה, הרבה יותר מאשר במקומות היותר מבריאים על פני האדמה. גם ביער וגם בשדות איטליה וקולוראדו אין אויר טהור כל כך כמו על פני הים, ואין צריך לאמר, כי טוב אויר הים מאויר הערים, המשחת ונבאש מחמרים נרקבים שונים אשר בארץ. מדת החום והקור מתמידה על פני הים ואינה מתחלפת פתאם כמו על היבשה. כמה סובלים בני האדם החלשים מהשתנות מדת החום פתאום ומחוזק הקור והחום! על הים הטמפרטורה ממוזגת בכל עת. לעולם לא ירגיש שם האדם קור קשה מנשוא או חום מחליש ומיגע. בכל אופן לא יקרה שם לאולם, כי בערב ילך האדם לישון באויר של קיץ ובבקר יקום ועצמותיו תרעדנה מקור, כמו שיקרה לרוב ביבשה. לחולי הריאה נחוץ מאד, כי יהיו באויר המתמיד בחומו ולא יהיו צפויים לשנוי הטמפרטורה בכל עת.

בעלי שטת תרופת הים מרבים לספר מעשים, שהיו בחולים רבים וביחוד חולי הריאה, שעברו בים ויתרפאו ויבריאו. כן, למשל, נרפאה הקיסרית אלישבעת מאוסטריה ממחלת הריאה על פני הים ותשב בריאה ושלמה. אמת היא, כי היא נסעה בספינתה ותחי ששה חדשים רצופים על פני הים ולא כל אדם זוכה לזה. אבל מה שהיחיד לא יוכל – יוכל הצבור. הלא אפשר לבנות ספינות מיוחדות בכסף הצבור כמו שבונים בתי חולים, וכל חולי הריאה יתקבצו שמה ויעברו בים חדשים אחדים, כמו, למשל, מאירופה לאוסטרליה ומשם ישובו. מהם יתרפאו חולים רבים, שהיו נכונים לרדת שחת ביבשה. חולים אחרים יתחזקו ובכל אופן יארכו ימי חייהם מאשר ביבשה, ואם ימותו אחדים מהם, אות הוא, כי הם חולים, שאין תרופה למחלתם.

במדה מרובה לא יצאה המחשבה הזאת אל הפעל, אבל במדה מצערה כבר נעשתה. לחברת „הצדקה סנט דזשונס גילד“ יש אזו ספינות מיוחדות לילדים חולים ובירחי הקיץ תאסוף אליהן ילדים חולים ותוליכם כל היום על פני לשון ניו-יורק. יש אשר תאסוף כאלפים ילדים יחד, ובהיות הילדים על הספינות, יבדקם רופא וירשום להם סמי תרופות והתרופות נעשות בבית המרקחת אשר על הספינה. יד החברה אינה משגת לעשות את החסד הגדול הזה במדה הדרושה, בניו-יורק לבד נמצאים בקיץ יותרת מעשרת אלפים ילדים חולים, ובכ"ז על הרבה ילדים להודות להחברה הזאת על חייהם, שהושבו להם במסע הים.

עתה נשמע מה בפי מתנגדי תרופת הים? גם המה לא יוכלו לכחש, כי אויר הים צח וטהור וכי במלח וביוד הנמצאים בו יש כדי לרפאות חולים. אבל הם מוצאים, כי תכונת ספינותינו רעה כל כך, עד שפעולתה תרע לחולה יותר ממה שמועיל האויר. ממסע העניים במדרגה השלישית אין לדבר. גם בספינה היותר טובה יכלאו הנוסעים העניים בחדרים צרים ונבאשים כחזירים, אין שם לא אויר ולא אור. ולרוב אין להם מקום לטיל על המכסה ומסע כזה ידכא את האדם החולה ויכריעו. גם הנוסעים במדרגה השנית יכלאו בחדרים קטנים וקודרים. הנוסע יסבול, ביחוד בימים הראשונים, ממחלת הים, וגם אם לא יחלה, לא יוכל להנות הרבה מאויר הים, כי על המכסה אין לשבת רק כאשר השמים בהירים והים שקט, וכמעט יחל הים לרעוש, אז אנוסים הנוסעים לבוא לחדריהם ולסגור את החלונות ולנוח על משכביהם או לשבת דומם ועצבים מקצר רוח. מלבד זאת ישחית הקיטור היוצא מן המכונה את האויר אשר סביב הספינה, עד אשר יחלה ממנו גם אדם בריא. הקיסרית אלישבעת מאוסטריה, שנרפאה במסע הים, לא נסעה בספינת-קיטור, כ"א בספינת-תרן, לבל תרגיש ריח המכונה. אבל בספינת-תרן לא יסעו אנשים רבים ונפש הנוסע תקצר מן הבטלה. מי שנסע בים יודע כי על הספינה קשה לאדם לחשוב מחשבות. הכחות הרוחנים באדם נחלשים ונעצרים מלחץ אויר הים ומתנועות ותנודות הספינה. הנוסע בים יחפוץ רק בשעשועים גופנים ובאין לו חברים רבים בדרכו להשתעשע עמם בשיחה, תקוץ נפשו מעמל הדרך ויחלה. ע"כ אין לדבר עוד מבנין ספינות לרפא חולים באויר הים. נוסף לזה תגדלנה הוצאות מסע כזה עד שרק עשיר גדול יוכל להשתמש בתרופה יקרה כזאת, כי על כל ספינת מסע פשוטה לקבל בה גם סחורה, כי בסחורה יש לבעל הספינה שכר טוב מאשר בבני אדם. אבל ספינת תרופה לא תוכל לקבל סחורה, כי לבית חולים יש די משא לצרכי החולים. ספינה כזאת צריכה להבנות בכל משטרי בתי החולים החדשים ומסע כזה ייקר מאד עד אשר גם עשירים פשוטים, שאינם בעלי מיליונים, לא תשיג ידם להרפאות באופן זה, ולבעלי מיליונים אחדים אין לבנות ספינות, כי הם יוכלו לשכור להם ספינה מיוחדת. מתנגדי תרופת הים מוכיחים איפא, כי אי אפשר להוציא את המחשבה לפעולת אדם. לרופא נקל לאמר לחולה: סע על הים ועשה כך וכך ותרפא, אבל עליו לדעת, אם יש לאל יד החולה לעשות כמצותו ואם מצא ספינה שיהיו בה האמצעים הנחוצים לתכליתו.

ניו-יורק,   א. טעננבוים.

"המגיד", מס' 37, 13 בספטמבר 1900, עמ' 10; מס' 38, 20 בספטמבר 1900, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.