ביקור המלכה ויקטוריה בשרבורג, 6 באוגוסט 1858. ציור מאת Morel-Fatio. מקור: ויקישיתוף
פראנקרייך.
ביום 5 לירח הזה התראו פנים כבוד מלכת בריטניא את קיסר צרפת יר"ה בעיר שערבורג, עיר מבצר וחוף אניות מלחמה לממלכת צרפת האדירה. מכתב משערבורג יודיע לנו מהמחזה בדברים האלה:
כבוד הקיסר ורעיתו יר"ה הלכו ביום הנזכר בבוקר לקדם פני המלכה אשר חכו על בואה. בחצות היום והנה אנית-הקיטור אשר כבוד המלכה ושריה בתוכה, הלכה וקרבה אל החוף. רעם כלי התותח ממבצר האמעט הודיע בואה לשלום. לא רחוק מהחוף, והאניה עמדה מלכת. אניה קטנה הביאה את המלכה ליבשה ארץ. הקיסר יר"ה ירד תחתית המדרגות אל שפת הים, ואשתו הגברת עמדה ממעל לו על רצפת החוף. בעזרת ימין הקיסר צעדה המלכה יבשת. ברגע ההוא ולהקת נוגנים שרו במקהלה שיר המלוכה, „עליון מלכה שמור“ וקול המון רבה ענו בקול גדול ברכת המלוכה, ותבקע הארץ לקולם. אחרי עלותם על רצפת החוף תקעו כפיהן המלכה ואשת הקיסר, ותחבקינה אשה ראותה באהבה. אחרי זאת נסעו יחד במרכבה אל בית מלון-האורחים העומד לא רחוק מהחוף, ושם אכלו לחם יחד. אחרי סעדם לבם הלכו לשוח בין עצי הרוילע מקום נחמד ונעים למראה עין. עלי דרכם משם לעיר שערבורג נתקבלו האורחים הנכבדים בכבוד גדול מיושבי הארץ. ביום המחרת עשה הקיסר משתה גדול לכבוד המלכה על אנית-מלחמה גדולה, ויקרא שמה לכל שריו ושרי המלכה ורבים מאצילי הארץ. אך באה הלילה, ונרות לאלפים ורבבות דלקו על כל הספינות העומדות שם על שפת הים לרוב. מראה נשגב לעין הרואה המון לפידים רבה לעומת מאורי שחק לרבבות מלמעלה, אשר יחדיו שלחו נגהם על פני הים הגדול השוכן תחתם בהשקטה ודממה רבה. המארות התבוללו ושבו אחור כבתוך מראה מלוטשת בראי מים אדירים בשלל צבעים מאירים ומזהירים נפלא ומאד נעלה! מה רב מספר האנשים אשר באו מכל עבר לראות כל ההדר הזה! שש מאות אניות מלחמה משחקות ברחובות חוף הים לקול מנעימי זמירות בכל כלי שיר. לקול המון רבה הקיצה הלילה מתרדמתה ומאורי אור הסירו צעיף העלטה מעל פניה והיא כיום תאיר, חשכתה נהפך לאור. אין קץ לרעש המולת אדם רבה, כלם יגילו ויתענגו כטוב לבם אך גילה חיים ונחת! המון רב מבני הכפרים מכל הפלך אשר באו לראות בכבוד היום, יחד יתערבו עם אצילי הארץ ושריה לבושי מכלול כלמו. אמנם מה יקר ומה נעים לראות מושלי ארץ רבה וממלכות אדירות נותנים יד, נדברים יחד באהבה וחדוה, ולטובת יושבי ממלכתם האמנים יחד יתיעצו! טובים המה הימים האלה ליושבי הארצות בראותם מושליהם בקרבם יחיו באהבה, ואיש אחיו יעזורו להעמיד השלום ולתקן עמודיו לבלי ירופפו. אך על עמודי השלום נשענת הצלחת העם סלה.
"המגיד", שנה שניה, מס' 32, 19 באוגוסט 1858, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ברלין 21 ינואר (2 פעברואר). השמועות ע"ד האסון בים הולכות ורבות. האניה „עלבע“ היתה קנין חברת בעלי האניות בברעמען הנודעה בשם הנארדדייטשער ללויד“. האסון היה בקרבת חפי הים של אנגליא. לבית הסוכן אשר להחברה הזאת בעירנו יבואו המונים וישאלו איש על קרובו ועל רעהו אשר נסעו באניה ההיא לדעת מה היה להם, אך החברה לא תוכל להרגיע את לבות כל השואלים, כי גם היא לא אספה עוד את כל הידיעות הנכונות על אדות הנטבעים, ואף זאת תדע, כי כמעט כל הנוסעים באניה ההיא טבעו במצולות ים.
מספר הנוסעים באניה היה 240, ומספר הפקידים והמלחים והמשרתים לערך 160, יחד ארבע מאות איש. רוב הנוסעים היו מבני ארצות אחרות. האסון היה בלילה לפני עלית השחר. הנוסעים וכמעט כל המלחים ישנו בחדריהם, ואך מתי מעט מן המלחים עמדו על משמרתם, ויהי ענן וערפל, ואז לפתע פתאם עברה בקרבת האניה הזאת האניה האנגלית „קראסיק“ ולא שמרה את חוקה לתת אות כי היא קרבה, וכאשר באה מקרוב לא היה עוד מועד להסב את האניה עלבע אל עבר אחר, ותתנפל עליה האניה האנגלית ותהרוס את החלק אשר בה נמצאות המכונות, וישטפו כרגע מים רבים על פני האניה, ותהי כולה לחרדת אלהים, כי המלחים אשר התעוררו פתאם לא מצאו ידיהם ורגליהם להכין את כל ההכנות להצלה, ורוב הנוסעים לא הספיקו לצאת מחדריהם, אך מקצת הנוסעים הצליחו לבוא אל אניות השיט הקטנות, ואולם שתי אניות שיט נהפכו והנוסעים בהן ירדו מצולות, והאניה האנגלית תחת העצר בדרכה להחיש ישע לאניה הנשברה בלב ים כחק וכדת, מהרה לברוח ממקום ההפכה ותעזוב את אנשי האניה בצרתם. לפי ההשערה עולה מספר הנטבעים לערך 380 איש. הקול נשמע כי פקידי הים צוו לתפוש ולשים במאסר את רב החובלים של האניה האנגלית.
* * *
אסון האניה עלבע.
ברלין 22 ינואר (3 פעברואר). ברשימת הנטבעים בעת אסון האניה „עלבע“ נמצאו השמות האלה, אשר לפי ההשערה הם מאחב"י: עליזע מיכֿעלזאָהן, עקיבא אדעלזאָהן, י.מ. ברונזאָהן, אידע ברונזאָהן, גבריאל הירץ, גם שמעון שווייצר וקארל נוסבוים מברלין. – הרעש והמבוכה גדולים מאד באשכנז על האסון האיום, אשר כמעט לא היה כמהו, כי ירדו מצולות כל אנשי האניה זולתי אחדים. אמנם עוד יש תקוה, כי באניות השיט הקלות הצילו את חייהם עוד מתי מספר. לע"ע באה אך אנית שיט אחת אל החוף, ובה תשעה עשר איש אשר נחלצו מצרה, אך כפי הנשמע עוד שתי אניות שיט מלאות אדם צפות על פני הים. עד עתה משוטטים המלחים באניות לבקש את אניות ההצלה (רעטטונגסבאָאָטע) האלה, ועוד לא השיגון.
ברלין 22 יאנואר (3 פעברואר). מכה"ע Central neus מודיע: עד השעה הששית בבקר (ביום ה' לשבוע העבר) עברה האניה „עלבע“ את דרכה בשלום בלי פגע. אך בשעה הששית התחולל רוח סועה וסער. הגלים ומשברי הים התנשאו ויטלטלו את האניה כקליפת אגוז. הבקר היה בקר עבות. פה ושם נראו בעד הערפל מאורות ופנסי האניות העוברות. האניה „עלבע“ העלתה לפידי אש ומשואות, למען הודיע לאניות העוברות, כי היא קרובה. בשעה הששית לערך, ראה האיש הצופה בעד השפופרת בראש האניה, כי אנית קיטור אחת אשר מדת גדלה לערך 1500 טאָננען הולכת וקרבה. אז העלתה האניה „עלבע“ מנורות ואש מתלקחת, למען הודיע לאנשי האניה ההיא, כי עליהם להזהר לבל יפגעו בה, אך אנשי האניה ההיא כמו לא שמו לב אל כל האותות האלה. האניה האחרת לא סרה מדרכה, ותרוץ ארח הלוך וקרוב אל האניה „עלבע“. לפתע פתאם נשמע קול רעם אדיר כפטיש יפוצץ סלע, האניה האחרת התנפלה על „עלבע“ לפאת רחבה ותעש בה פרץ נורא והמים שטפו כזרם חזק וימלאו בשאון דכים את החלק הגדול והראשי של האניה אשר שם המכונות וכלי הקיטור, האפנים והגלגלים. אז החלה האניה הנשברה לשקוע ולרדת הלוך וירוד. כמעט כל הנוסעים ישנו אז את שנתם, כי הקור היה חזק מאד, ואיש לא יכול לשבת על מכסה האניה, ויחרדו פתאם ממשכבותם, ובבהלה נוראה חשו אל המכסה כמעט ערומים בלי לבוש. לחנם עמלו ויגעו הפקידים לשים סדרים במהומה, במבוסה ובמבוכה הנוראה אשר פרצו מכל עבר. הנוסע אשר הצליח להנצל בארח פלא, האָפֿפֿמאן, מספר: מן האניות הקטנות הקשורות אל האניה עלבע למען הציל את הנוסעים לעת מקרה ופגע, הוסרו שתים, והנוסעים באו בהן למען החלץ מן המהפכה. אך האניה האחת טבעה כרגע במצולות, ומכל האנשים אשר היו בה ניצלה אך העלמה אננא באעקער. אחרי עבור עשרים רגעים, בעת אשר הנשים והילדים הובאו אל אניות ההצלה הקטנות, ירדה האניה „עלבע“ לתהום. אנית ההצלה הנושאת עשרים איש נקלעה כשש שעות על ידי הגלים בלב ים זועף, ובאחרונה ראו אותה אנשים האנשים Wildflower ויאספו אליהם את הפליטים האלה.
* * *
שבר גדול בלב ים.
(נ"ס) … החלק הנוטה לפנים אשר באניה הגדולה, המתגאה בגאון עוזה, התנשא, בעת אשר החלק אשר מאחוריה שקע תחת משא הגלים המתפרצים, כחיה אשר פגע בה כדור מות, והיא מחלפת כח לקום עוד הפעם בטרם תוצע חלל. זעקה גדולה ומרה פרצה מן האניה הצפויה לאבדון. אחרי כן צללה האניה בתהום אשר תחת הגלים השחורים. היא צללה, כמו לא היתה ולא נבראה מעולם.
אך אנית שיט אחת קלה עם מתי מעט פליטי המהפכה נמלטה. לולא הצילה האניה „ווילדפֿלאָער“ את הסירה הזאת, אזי לא נשאר לנו כל עד להעיד לנו ע"ד המהפכה, זולתי אנשי האניה „קראסיע“ נושאת פחמי האבן. ומי יודע אם אז היו אנשי האניה ההיא חושבים לנכון לבוא ולהגיד עדותם, אשר על נקלה נהפכה להודאה על עון ופשע, לעשות את המעידים עתידים לדין קשה. אז אולי חלפו גם הזכרונות ע"ד הרגעים האחרונים של ה„עלבע“, כאניה ההיא בכל גאונה וגאותה. היא לא היתה האניה הראשונה אשר אבדה בדרך הזה בלי שם וזכר. אומרים אמור, כי גם על אנית הנוסעים האמריקאנית הגדולה “Prasident„ עברה כוס כזאת, כאשר חלפה ואינה, ודבר לא נגוב אלינו על אדותיה.
בבהלה ובצר רוח נקראות ונבלעות כל הידיעות ע"ד המקרה הנורא. אמנם הזהירות הפשוטה תעיד לקבל את כל השמועות האלה בספק גדול ובתור השערה לבד, בטרם יתבררו הדברים ע"י חקירות השופטים בדרך המלך. באמת נוכל לאמר, כי מה"ע האשכנזים מצטיינים בדבר הזה במתינות יתרה. אך מיויען, מפאריז ומרומי נשמעו קולי קולות, המגוללים את האשמה בעד האסון האיום הזה על כל אנשי האניות האנגליות. מכ"ע האנגלים משיבים ומשליכים שקוצים על מנהלי האניה האשכנזית. גלוי ונראה הדבר, כי על דרך חלקלקות עומדים בעלי הריב האלה.
דבר אחד הוא עלה מכל ספק, וזו היא נקודת האורה בתמונה הכהה. הדבר הזה הוא אמץ לב רב החובל האשכנזי. הוא עמד על גשר המפקד, ויהי הראשון אשר ראה את כל אימת הסכנה; המות היה נטוי על ראשו, בלי כל יכלת להמלט ממנו, נותן צו ופקודה נמרצה במנוחה, במתינות, בדעה צלולה, עד הרגע אשר בו ירד מצולות, הוא ואניתו גם יחד. אדם נותן בים דרך לעמל יולד, ואולי גדול עמל חייו מעמל חיי כל איש זולתו, ואין לשער מלאכה יתר קשה מן המלאכה הזאת לנהל אנית נוסעים גדולה בליל סועה וסער דרך התעלה, בעת אשר הקור מגיע לתשע עשרה מעלות. רב החובל גאססעל עשה את חובתו עד הרגע האחרון, ומותו הוא ציון נכבד לנפשו ולנפשות כל גבורי הים.
מכל קהל הנוסעים באניה „עלבע“ נמלטו אך שלשה ועשרים איש. ביניהם נמנו חמשה נוסעים ושמנה עשר פקידי האניה ומלחיה. יחס המספר הזה מעורר מחשבות שונות, ומקרא זה אומר דרשוני. ההשערה קרובה, כי פקידי האניה ועבדיהם לקחו להם את משפט הבכורה ויתנו את לבם להציל את נפשם, וידיעתם במוצאי האניה ובמבואיה, וגם עוצם ידם ומהירותם עמדו להם להתגבר על הנוסעים המבקשים הצלה. אם תתברר השמועה, כי מאת אחד הנמלטים אשר כבר ישב באנית [?] בנו מחיקו ביד חזקה, או אולי היתה זאת בגלל אשר הורו המלחים פנים שלא כהלכה בפקודת רב החובל להביא את הנשים ואת הילדים אל העבר השני, ואולי היתה זאת מעשה חמס ואכזריות. מעמד הענינים מחייב, כי עבדי האניה אשר עמדו על משמרתם יכלו להנצל במהרה, יתר מן הנוסעים אשר האסון הבהילם בעודם בחדרי משכבם איש על מטתו. מה"ע האנגלים הם נחפזים ונמהרים יתר מדי בחרצם משפט בענין הזה.
אך הנקודה השחורה בכל החזיון הקודר הזה הוא דבר אנית הפחמים האנגלית. אם אמת הדבר, כי אחרי אשר הסבה באסון ברחה האניה כצל למען העלים את עונה, אם בלי היות בעצמה צפויה לסכנה לא רצתה להחיש עזר לאניה הצוללת כחק וכמשפט, אז אין מלה לתאר בה את כל גדל הנבלה והתועבה הזאת. ואולם, אין חוק, אשר בתקפו יענשו בעד פשעים כאלה, ואולי יעורר המרה הזה לחוק חוקים חדשים ולמלא את החסרון במשפטי האניות ובסדרי המסעות לכל העמים והארצות. ועל אדות הדייג האנגלי, אשר עמד בסירת דוגה אשר לו בקרבת מקום הצרה, ולא אבה לחוש לעזר „יען כי רשתו היתה פרושה“ – ישפטו נא מה"ע האנגלים. אכזריות וטמטום הלב במדה איומה כזאת למראה צרת רבים הם מרגיזים ומבהילים. במלחמה הקשה והאכזריה אשר ילחמו האנשים האלה עם הים על פת לחם גם לבותיהם יתהפכו לאבן.
דורשי רשומות בקשו ומצאו, כי האסונות באניות הקיטור לעוברים ושבים אינם שכיחים ותדירים כאסונות במסעי מסלות הברזל. האיש הנוסע בדרך ארוכה באניות קיטור על פני הים, יש לו יתרון בטחון להגיע אל מחוז חפצו בשלום – מרעהו אשר יסע לימים רבים במסלות הברזל. בכ"ז לא יירא איש לנסוע במסלה גם אם קרה אסון. לפני שנים אחדות, כאשר רבו האסונות במסלות הברזל, נשמע הקול, כי פלוני או אלמוני בחר לנסוע את מסע הטיול במרכבה רתומה לסוסים מאשר במסלות הברזל, אך הדבר הזה הוא חזון יקר ומנהג אנשים יוצאים מן הכלל ופורשים מן הצבור. ואולם לעמת זה קרוב הדבר לשער, כי אסון האניה עלבע תשיב, למצער, בימים הראשונים, לבות רבים מן התשוקה לנסוע למרחקים באניות על פני הים. פעולת אסונות בים חזקה מאד על כח הדמיון. הן אמנם לפי ההשקפה הראשונה – מוחלפת השיטה. המקום אשר שם היה אסון גדול במסלת הברזל, הוא מקום בהלות מאין כמהו, אם מתחת עיי המפלה מוצאים חללים ומובסים, ואנקת הפצעים ויללת הכואבים עולים עד לב השמים, אך לאט לאט ובעבודה רבה יטוהר גיא ההרגה ונשבתו עקבות עמק הבכא. ואולם אסון אניה יפרוץ כחזיז, מהר יחלף מחזה הבלהות, והים ישא את המון גליו השקטים על פני כל האסון. אמנם בזה צפונה סבת האימה, בהפך הזה אשר בין אנקת המות הנורא ובין מנוחת עולמים.
גם גדול הכאב מצד „בל תשחית“ אם יאבד ויכלה מעשה חרשת אמנים ומפעל ענק כאנית נוסעים חדשה, כל דבר נפלא ויקר אשר המציאו האומניות החדשות בו נפגשו. תעודת האדם בתבל היא לרדות בטבע ולכבוש אותו, ומה גדול „הכיבוש“, בנסענו על פני הים הגדול והנורא באניה נהדרה ומרווחת כזאת. האמריקאנים יקראו בלעזי שפה את הים האטלאנטי בשם „הנחל הגדול“, אך יש רגע אשר אז יתהפך הכיבוש למפלה נוראה ואיתני הטבע דורשים את משפטם.
אחד הסופרים האמריקאנים הגיד, כי הנסיעה במסלות הברזל היא „החוצפא היתרה“, אשר נזרקה בבני האדם בעת החדשה, ואולם אפן הנסיעה בחפזון על פני הים האטלאנטי הוא חוצפה גדולה עוד הרבה יתר. על מסלת הים הזאת המלאה תנועה והמון כרחוב נאלעווקי, צועות האניות ברב כחן בסערת עז, כי התחרות הנוראה תרדפן ותעש להן כנפים, ובהתחרות הזאת מונים לשעות וגם לרגעים. מי שהוא עז ומהיר ושואף קדימה וסוער ומתפרץ בכח גדול יתר מחברו, לו יש תקוה להוריד תהומות את כל אשר יפגוש בדרך. אסון ה„עלבע“ בא, כמו שאנו רואים לפעמים, כי עגלת כדי שכר ממהרת לנסוע ועוברת לפני מרכבת הטראמוויי על פני שביליו, בעוד אשר המרכבה תרוץ ארח הלוך וקרוב. לפעמים יצליח הרכב הממהר לעבור בעוד מועד, ולפעמים לא יצליח. גם במקרה הזה לא הצליח אחד הרכבים.
מה נורא היא רשימת השמות הארוכה של הנוסעים אשר ספו תמו. בדמיוננו נשוה לנגד עינינו את אנשי האניה לפלגותיהם. הן זה הוא עולם קטן עיר בפני עצמה. הנוסעים במחלקה הראשונה, אשר יפטירו בשפה אם המרבדים אינם רכים די צרכם והמאכלים לא יערבו לחכם כמו בבית המזון הראשון במעלה בעיר גדולה; הנוסעים במחלקה השניה המתאספים יחד לצחק בשחוק הסקאַט, והנוסעים במחלקה אשר תחת המכסה, הסגורים כעדר בתוך הדברו ומבקשים אך פנה קטנה לשבת או לשכוב ולישן שנתם. פה ושם סובבים המלצרים, מנופפים את מטפחותיהם ונותנים אות בחצוצרותיהם ובקרניהם, ובאחרונה מחנה העובדים והפועלים באניה, הפקידים והמלחים המשרתים בבית-המכונות הזה הצף על פני המים הנקרא בשם „עלבע“. איש איש מהם מלא דאגה ותקוה, איש איש חרד על שלומו וטובתו, איש איש שואף להגיע אל מטרתו.
אך משגיח המכונה באנית קיטור קטנה לחץ בידו, אשר אולי היתה קפואה מקור, על כפתר אחד בכח גדול יתר מדי או פחות מדי, והנה הקיץ הקץ.
רק שאון המים בדכים ומעט אבעבועות עולות כקצף על פני ים יגידו לנו: פה היתה האניה „עלבע“.
* * *
חזות הכל.
אסון טביעת האניה „עלבע“ העציב מאד את לבות אחב"י. אין כמעט אניה אחת בין האניות השטות מן נהר העלבע או הוועזער לנויארק אשר בה לא יסעו אנשים מאחינו לארץ החדשה. ביחוד רב כח ברעמען למשוך אחריה המונים המונים מבני עמנו, יען כי חברת בעלי האניות „נארדדייטשער ללויד“ מפיצה קריאות והודעות גם בשפת יהודית מדוברת, והסוכנים מודיעים ע"ד תקונים וסדרים, מעון וחילוף כסף וכל ידיעה נכונה למסע, ע"כ היתה ברעמען למקום הקיבוץ הראשי לנודדים מבני עמנו. מה"ע הברלינים מודיעים, כי כאשר שמעו הנודדים הנכונים לדרכם א דבר האסון אשר קרה את האניה „עלבע“ נחה עליהם רוח כהה, ורבים מהם שבו מחפצם ולא יאבו עוד לנסוע הלאה.
(ממערכות המלחמה). החדשות הבאות משדה המערכה בימים האלה הן כמעט רק מארץ אזיעין; באייראפא לא נעשו עוד חדשות נכבדות גם היום. לפי הנשמע, הנה עד יום 12 יוני לא יעברו הרוססים את נהר דאנוי, ועד היום ההוא עבודת כל הלוחמים על הדאנוי מזה, היא רק לירות משני עברי הנהר על מבצרי האויב. בימים האחרונים השליכו סוללות הרוססים והרומאנים מעיר קאלאפאט כדורים רבים כבדים על מבצר ווידדין אשר למולו מעבר הדאנוי, ויציתו אש בבתים רבים בווידדין. אולם בנין הגשרים על הנהר לא יוכל עוד לצאת לפעלו בתכלית, לאשר גאה הנהר ועבר את גדותיו; ע"כ נוכל להחליט כי המקרה היותר נכבד הוא בימים האחרונים, מעשה הרוססים לפוצץ את אנית הטורקים המצופה ברזל, אשר עלתה בידם זה לא כביר.
על דבר המקרה הזה מספרים כדברים האלה: „אניות קטנות של הרוססים החלו בערב יום 26 מאי לנסות דבר מלחמה, אל האניה הגדולה הטורקית, אשר השליכה עוגן על יד זרוע הנהר מאטשין לא הרחק מן חוף תוגרמא. על האניות הקטנות האלה היו פקידים אחדים רוססים, שר צבא אחד רומאני ועוד כארבעים אנשי חיל. על האניה התוגרמית, אשר שמה „זעמיפי“ היו שני כלי תותח גדולים מאד ומאה ועשרים איש. הרוססים האמינו, כי ימצאו את האניה הגדולה בלי שמירה מעולה, ועל נקלה יעלה בידיהם לעשות אתה רעה; אולם השומרים על האניה לא נמו גם המה, וחיש מהרה נשמע קול צעדים על האניה, ואחרי זה קול אנשים רבים וקול קני רובה; אולם אם גם היה הלילה ההוא בהיר בשחקים והירח בנגה אורו, בכל זאת לא עלתה בידי הטורקים להמית או גם לפצוע אף אחד מן הרוססים; רק כדורים אחדים פגעו בהאניה הרוססית Царевичъ ויקבו חורים אחדים בקרקעיתה, עד כי החלה הצנה ההיא לרדת מצולה, בטרם מצאו הרוססים את ידיהם לסתום את הפרצים.
אולם בכל אלה לא נפל לב הרוססים, ובשעה השלישית טרם עלות הבקר, בהיות גשם שוטף וענן כבד כסה את עין הארץ, נסו עוד הפעם להתנפל על האניה התוגרמית. דומיה חרישית קננה על האניות הקטנות האלה ועל יושביהן אמיצי הלב, עד כי נגשו אל האניה הגדולה, ויראו מרחוק את חוף התוגרמי ואת המבצר; על אניה הטורקית שכנה גם כן דומית הלילה, אין אור ואין נר עליה, כי שומריה ומלחיה שוכבים הוזים, כי השליך הלילה את שנתו עליהם. הרוססים סבבו את האניה מכל עבריה, ויחלו להשים את מכונות הטארפעדא תחתיה; אבל ברגע הזה נשמע עוד הפעם קול צעדים על האניה, ואחריהם עוד הפעם קול מורים בקני רובה. לפי הנראה היתה אש הטורקים נוראה מאד, כי אחת האניות נבקעה מן הכדורים אשר פגעו בה; השר הרומאני קרא בכל כחו להטורקים בשפת תוגרמים; לשלום אנחנו באים! אולם הטורקים לא שעו אליו ואל ערמתו, ויוסיפו לירות באש על הצנות הקטנות, עד כי כבר דמו הרוססים לעזוב את מחשבתם ולשוב אל החוף.
אז קפץ שר הצבא הרוססי דובאשעוו בלוית אחדים מאנשי חילו אל תוך המים, ושלשלת הטארפעדא בידם, וישוטו בארבות ידיהם אל האניה התוגרמית ויחזקו את „מכונת השאול“ אל תחתית האניה, והטורקים לא ראו בעשותו את מעשיו. אחרי כן מהרו הרוססים לשוב אל החוף על אניותיהם הקלות, וחוט ברזל בידם ההולך מקצה המכונה, עד הביאם אותו אל החוף. כבואם אל החוף מהרו הרוססים להעביר זרם עלעקטרי וניצוץ עלעקטרי דרך החוט אל מכונת הטארפעדא, וברגע ההוא נראתה לשון אש גדולה מאד מתלקחת ועולה מן האניה הטורקית, וקול רעם אדיר פרץ מקרבה, ואחרי כן שבה דומית הלילה לקדמותה, ומן האניה התוגרמית לא נשאר שריד ופליט; והאניות האחרות אשר עמדו שם על עוגנן מהרו לעזוב את מקום הסכנה ההוא.
במשך יום המחרת עברו הרוססים שנית את הנהר באניות קטנות לחפש אולי ימצאו את דגלה, או איזה שריד ממנה, אבל לא מצאו מאומה, כי אם אחד ממלחי האניה מוטל מת על החוף. דובאשעוו, שעססאקאוו ורעיהם התיצבו לפני כבוד הוד הנסיך הגדול ניקאלאי ניקאלאיעוויטש, והוא הואיל לתת להם את אות הכבוד הגדול „ס' געארגי“ וגם יתר אנשי החיל אשר היו במחנה אתם נשאו משאות מאת פניו“.
[…]
"הצפירה", שנה רביעית, מס' 21, 6 ביוני 1877, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ספינת הטורפדו הרומאנית Rândunica ("צארֶוויץ'" בפי הרוסים) תוקפת בטורפדו־מוֹט (spar torpedo) את מוֹניטוֹר־הנהר הטורקי Seyfi. מקור: ויקישיתוף
על המדינות בו יאמר.
(ממערכת המלחמה). מקרי הטבע מפריעים כרגע את פעולות המלחמה על יד נהר דאנויא. מי הנהר ההוא וכן מימי הנהרות זערעטה ואלוטא שטפו בימים האלה ועברו על גדותיהם, וכרגע עוד המים הולכים הלך וגבור, עד כי מן הנמנע להרוסים לבנות גשרים לעבור עליהם לתוגרמה. כל ההודעות מהעברת הרוסים את הדאנויא בשלשה מקומות בשקר יסודן. עתה כל פעולות בעלי הריב משני הצדדים הוא רק לירות זה על זה ממרחק משני עברי הנהר, כן בין ווידין מצד תוגרמה וקאלאפאט מצד רומעניען וכן בין רוסטצוג וגיורגעווא, ועוד במקומות אחרים. הנסיך קארל, מושל רומעניען היה בעצמו ובכבודו בקאלאפאט לראות את הסוללות שבנו צבאותיו שם. כרגע בואו החלו התוגרמים מעבר הנהר, מן המבצר ווידין, לירות על סוללות רומעניען.
[…]
אמת נכון הדבר כי הצליח להרוסים להרוס עוד אניה אחת גדולה שהיתה מצופה בברזל מאניות המלחמה של תוגרמה המצביא על צבא רוסלאנד על הדאנויא. בהודעתו אל הקיסר אדות זה פורט בשמותם את שני פקידי חיל הים שעשו הדבר הגדול ההוא והם: דובאשאף ושעסטאקאף. – הרוסים הכינו להם מוכנות להרוס אניות המלחמה של האויב בשני אופנים. הראשונים הם מוכנות השקועות על קרקע המים אשר כל אניה העוברת שם ותגע בהן תתפוצץ לרסיסים. גם הכינו להם מוכנות כאלה הצפות על פני המים ותחדורנה אל אניות האויב ובנגיעה קלה בהן תהרוסנה אותן עד היסוד. במוכנה כזו התקרבו שני פקידי החיל הנזכרים בעצם היום אל אנית המלחמה של תוגרמה והרסוה והם נמלטו בחייהם. הדבר הזה הסב פחד איום בקרב אניות המלחמה של תוגרמה, גם בענגלאנד עשה הדבר רעש גדול מאד, יען כי כל כח ענגלאנד איננו אלא על הים באניות מלחמתה הגדולות והנוראות המצופות בברזל שאין כמותן בכל העולם. שתי אניות תוגרמה שנהרסו ע"י הרוסים נבנו ג"כ בענגלאנד. מפני זה עשה הדבר רושם גדול גם שמה בראותם כי כל עמלם וכספם לריק, אחרי כי ישנם כלי משחית נוראים שיכולים לחבל גם אניות כאלה להרסן עד היסוד בהן כהרף עין.
"המגיד", שנה עשרים ואחת, מס' 22, 6 ביוני 1877, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„נגלה, כי האויב מוביל זה שבועות שלמים מאחורי ציו אניות־הובלה עם אנשי צבא, ומחכה לאפשרות להעלותם אל היבשה באיזה מחופי קוואנטון. מובן, כי ע"י זה ייעפו אנשי הצבא וייגעו ע"י הטלטול בים בלי מטרה.
„הוברר גם כן, כי היאפאנים צובעים את אניות-המסחר שלהם בצבעי מלחמה ונותנים להם מראה אימה, למען רמות אותנו בדבר מספר אניותיהם. הערמה הזאת תראנו את התמימות של היאפאנים, תערובה של ערמת ילדים וערך אנשים.
„אומרים, כי היאפאנים מכיני אניות-שרפה חדשות, לנסות עוד הפעם לסגור את מבוא חף פארט-ארטור. אחת האניות האלה תהיה טעונה הרבה פירוקסילין.
[…]
המעשים האחרונים ליד פורט-ארטור.
על אדות הנסיון האחרון, שנסו היאפאנים לחסום את מבוא פורט-ארטור ע"י אניות-שרפה, מודיע הסופר נימירוביטש-דאנטשינקו בתלגרמא מיום 20 לח"ז את הפרטים האלה:
אתמול ביום התרוממתי ואעל אל הבטיריאה אשר על הר הזהב. האוקינוס היה שקט, ובמרחקו השומם לא היה כל אות מבשר סערת המלחמה הצפויה לפורט-ארטור.
לפנות לילה התחולל מפאת הים רוח עז, שאיננו טוב לפעולת הצי היאפאני.
בשעה הראשונה בלילה נשמע פתאם רעם כלי תותח. יחד עם סופר-המלחמה הנודע הגינירל קוזמין-קאראוואיעוו מהרתי לעלות עוד הפעם אל הר הזהב.
כל המרחק נגלה לפנינו לנגה פלדות הכדורים; באופק כמו נפתחות ונסגרות עינים בוערות מפיצות זועה.
באויר כמו תעבורנה מדקרות שוטי ברזל. בכל רגע יעופפו מעל ראשינו בקול שריקה שבבי כדורים. לפעמים יחרישו שברי הקול של „משליכי הכדורים“ את רעם כלי התותח הכבדים.
העיר מתרוקנת.
במרחק נראתה לנגה פנסי החשמל כמפלצת לבנה אנית-שרפה גדולה של האויב. אחרי מינוטא אחת נרתעה לאחוריה, חרטומה התרומם למעלה, ובהנקבה באש הבטיריאות וגם תתחי „גיליאק“, „אטוואזשני“ ו„בובר“ צללה לאט במים.
על צלעות סלעי הר הזהב שרקו בלי הפוגות שבבי הכדורים המתפוצצים. הסלעים הזדעזעו לקול רעם הבטריא האיליקטרית.
אנחנו העומדים למעלה התחקינו בלב נפעם על מהלך המלחמה, המצוינת בין כל מלחמות-הלילה שהיו עד כה.
ליל ירח עכור. המרחק מסתתר בערפל. קרני פנסי המאור חודרות אל הערפל ברצועות אורה. הצי היאפאני איננו נראה בערפל, ואולם משם ישלח אלינו אלומות אור חשמל מאנית-מרוץ, החוסה ומגינה על הטורפידיות ואניות השרפה.
אניות-השרפה נחלקו לשלש קבוצות. שלש באות מדרום וחמש מצפון. שתים שהלכו במרכז נתקלו בפחים עוד בהיותן רחוקות מן החוף ותטבענה.
כל בטריות החוף מריקות אש. עוד לא עבדו עד כה אף פעם כעבודתן בלילה זה.
בכל מקום רעם ורעש. כלי התותח קולעים עד להפליא אל השערה בכל מקום שהפנסים מששו ויגלו מציאות אויב.
תחת אש נוראה ומשמידה הלכו אנית-השרפה כגבורים לקראת המות הנכון להן. שלש טורפידיות הלכו אחריהן במרחק 3,000 סאזן מן החוף. הטורפידיות החזיקו מעמד בעוז נפש, תחת מטר כדורי כל הבטריות וסירות התותח שלנו.
אחרי 15 מינוטין הורדה טורפידיא אחת תהומות. הנשארות נסוגו אחור. ואולם אניות השרפה הוסיפו לשוט במנוחה ולפרוץ קדימה.
בשעה 1 עם 40 רגעים בלילה נגלתה אנית-השרפה הראשונה שראינו מן החוף. גדולה, לבנה עד להכהות העינים, כח קרני פנסי החשמל היא הולכת בצעדי און, ואִשֵׁנוּ הנורא מקבל את פניה.
מאחוריה נגלתה פתאם, כבארח פלא, עוד אניה שניה, גדולה עוד יתר מהראשונה. כדורינו נפלו סביבן עד להפליא. ואולם גם מנוחת האויב היתה מאין דוגמתה.
זה אויב חשוב, הראוי לכבוד.
כאשר טבעה אנית-השרפה הראשונה נאספו מלחיה על חרטומה המורם למעלה, ובעוז רוח הריעו לקראת המות „בענזיי“ – „הידד“ יאפאני.
אנית-השרפה השניה התאבקה לא כביר. בהנקבה מצד אל צד ירדה תהומות. המלחים היאפאנים אשר באיזה פלא נתפשו בתרן, נתנו כל העת אותות, בהניפם אש.
האניה השלישית והרביעים נקרבו יתר, והן נשמדו באש המשחיתה, המכלה, שהמטירו עליהן „משליכי הכדורים“ משני החפים.
אניות השרפה טבעו. אחרי שלש מינוטין נשארו רק קצות ארובותיהן ותרניהן הדקים. היאפאנים טבעו ויזרקו זיקים וידליקו אורות-מתעים, בתתם בזה אותות ע"ד גורלם וקראם לעזרה.
אנית-השרפה הששית טבעה הרחק דרומה, אחרי אשר הכדורים עשוה ככברה.
השביעית, מוארה בקרני פנסינו, הלכה לקראתנו, הלוך והתנשא בכל גאון גדלה.
היא הלכה בחפזה אל מטרת מלחמת הלילה הזה – להטבע על דרך מוצא אניותינו ובזה תסגור אותן פנימה. על „משליכי הכדורים“ השיבה ב„משליכי כדורים“; על רעם תותח – ענתה במהלומות מתותחי גאָטשקיס.
עת ארוכה הלכה בינות לגלי קצף לבן מן הכדורים שנפלו ליד צלעותיה וחרטומה.
האיה הזאת היתה בגדלה מסוכנת מכל חברותיה, ואולם מלחיה שעיניהם כהו מקרני פנסי החשמל, ובהתעותם בשוא ע"י הִכָּבות פתאם מאורות אניותינו העומדות במבוא החוף, חשבו כנראה את פנס הבטיריאה האלקטרית לפנס „גיליאק“. אחרי עת קצרה פרצה האניה בכל כח מהלכה אל מול שִנֵי הסלע ותושלך שם אל השרטון.
את אניות-השרפה נהלו, כנראה, ספנים רבי הנסיון.
לתת למו לשוב אחרו אל אחיהם היה היה מעשה שלא בזהירות. ובכן החלה עבודת „משליכי הכדורים“, הקלעים והרמונים אל הסירות הנפרשות מן האניות ונושאות את המלחים.
נפלא איך התאבקו עם גורלן. פעם עמדו על מקומן בלי נוע, למען נחשוב כי כבר נהרגו כל היושבים בהן, ופעם, בהיות דממה רגע אחד, שבו להתפרץ קדימה ולהמלט.
ואולם בכל רגע ורגע הלכו והתמעטו האנשים העובדים על הסירות. ולאחרונה נשארו בסירות רק הרוגים.
אחרי אבדת אנית-השרפה השביעית גלתה קרן נגה הפנס טורפידיא יאפאנית גדולה, ונכונן אליה כדורינו. היא התאבקה כדי 20 מינוטין, בשיתה סביב לה ענן קטור למסך וכמו החליקה על הים בענן לבן.
אחרי כן עמד הענן ולאט-לאט התפזר. הטורפידיא לא היתה עוד.
על הר הזהב חושבים לנכון, כי הטורפידיא אבדה.
היכן טבעה אנית-השרפה השמינית שקרבה אל ארטור – לא ראיתי.
מרחוק הופיעה לא אחת אנית-מרוץ יאפאנית שסבבה במהירות כנואשת, ואולם ספק גדול אם הצליחה להציל בסירות-ההצלה שלה את המלחים הנמלטים מאניות-השרפה.
בטיריאות החוף שלנו נתנה אותות בחזיזי מאור יפים לעין. היאפאנים גם הם הפיצו חזיזים מגיהים עד מאד, שמטר ניצוצות נתך מהם מסביב כאבני אקדח.
ברוח לא חדל נהם כלי התותח. בלי-קרב זה השליכו שני הנלחמים למצער 3000 כדורים. הבטריאות קלעו היטב אל האויב, למרות כל קושי הכוון אל המטרה בלילה.
במקרה אחד, כאשר הצליחה אנית-שרפה לגשת קרוב לאניותינו ולהטבע, באה לעזרתנו רוח עזה, אשר בהכותה גלים השליכה את האניה משם והלאה, אל מקום שאין בו סכנה.
אויבנו הצטיין כל העת בגבורה וימאן להכנע. מלח אחד על האניה שהשלכה אל שן הסלע „האיליקטרי“, כאשר הציעו לפניו להכנע התנפל במקדח (ריבולביר) על מלחינו. היאפאני השני שהנפל המימה, כאשר משוהו מלחינו ויקחוהו על אזרעותיהם, חפץ לשים מחנק לנפשו בקשורי צוארו.
את היאפאנים השבוים השכיבו מלחינו ויכסום לחום להם באדרותיהם.
שני יאפאנים תפשו זמן רב בארובת אנית-שרפה נטבעה. כאשר נגשו אניותינו ירדו פחז כקופים רק אחרי שהעתירו עליהם דברים.
היאפאנים בסירות שהמטרו עליהם כדורינו מתו לעינינו, ואולם גם אחת מהן לא הניפה דגל לבן, לאות הכנעה.
כפי שהוברר אחרי כן אבדה הטורפידיא היאפאנית בהפגע ירכותיה ע"י כדור כלי התותח החמישי של בטרית המחנה.
בסירה אחת שנתקה מאנית-שרפה נמצאו 7 חיים, 15 פצועים. הסירה השלכה אל החוף. וכאשר לקחנום פה שבי חפצו גם הם לשים מחנק לנפשם. – כל פצעיהם בראש ובחזה.
מתרני האניות הטבועות הורידו רק 8 אנשים. – אל אחת האניות הטובעות נגשה סירת-הצלה שלנו, להציל את הנשארים בחיים. ואולם הם החלו לירות בתותח אל מציליהם.
מ„משליכי הכדורים“ שלנו כמו רתחו המים סביב לסירות היאפאנים.
לבקר חדלה המלחמה. – מקום הקרב הוא עתה שדה קברות לאניות השרפה הטבועות. אלה רובצות שבורות על החוף, ותרני אלה וארובותיהן בולטות מן המים.
עתה דממה מסביב. צינותינו מתחקות על האניות הטבועות, מצילות את הנשארים בחיים ומאספות את המתים.
אף פעם לא ארכה פה המלחמה כבלילה זה. האויב לא השיג את מטרתו, לא בגבורתו ולא בקרבנותיו.
כאשר שבתי מהר הזהב כבר שלחה השמש קרניה.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 94, 8 במאי 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נויארק. […] זה שני חדשים אשר התאספו שרי החובלים מאניות הקיטור, להתחכם על המציאת תחבולת באם יאונה איזה סבה לאנית קטור שיה' הנוסעים בטוחים בחייהם והעלו 300 תחבולות לזה. וביום ג' הוא 4 יוני הביא שר חובל אחד אניה קטנה 25 רגל ארכה ובה שני תורנים בתחבולה חדשה עם שלשה צילינדערס מקויטשוק מלא ברוח והסכין את נפשו הוא ושני אנשיו לעשות נסיעה עם האניה הקטנה להאווער. המכ"ע אומרים אשר הנסיעה שלו איננה בטוחה מאד, ובכל זאת השליך נפשו מנגד ועשה ביום ג' נסיעתו והיה כאשר יבוא בשלום אל מקומו יעשו לכל האניות כמה וכמה אניות קטנות כמותה והוא יקבל על זה פאטענט.
"המגיד", שנה אחת עשרה, מס' 27, 10 ביולי 1867, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אניות הקטור פידעליא נשברה ונטבעה בים בלכתה להודו המזרחית, ומכל העוברים בה לא נצולו רק שלשה אנשים. נסיבת האסון יספרו האנשים הנצולים, כי אנית קטור אחרת פגעה באניה הזאת ותקרב לה בהיות הים סוער מאד ותשבר האניה פידעליא, ואניה האחרת הלכה לדרכה ורב החובל לא שלח אף אניות קטנות להציל האנשים אשר ראה כי סכנת מות מרחפת עליהם. ביום הכ"ט לירח נאפעמבער קרה המקרה הזה, ועד היום לא נודע עוד שם האניה ורב החובל אשר היו בעוכרי הפידעליא.
"חבצלת", שנה שש עשרה, מס' 20, 5 בפברואר 1886, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית הנוסעים "קרונפרינצסה צציליה". המקור: ויקישיתוף
הנסיעה האחרונה של ה„קרונפרינצסה צעציליא“.
הקונסול הגרמני, פֿרייער, נמצא באמריקה בשעה שפרצה המלחמה. ע"י גלגולים רבים ומוזרים עלה בידו לשוב משם לגרמניה. אחרי שהשתתף בקרבות על החזית המזרחית והמערבית קבל מלאכות לפקד פלוגת-צבא במזרח. מפאת זה יצא אל הערבה. בה„פאס. צט"ג“ מספר הקונסול ע"ד נסיעתו באניה ה„קרונפרינצסה צעציליא“, ששם הדביקתהו הידיעה ע"ד התפרצות המלחמה בשעה שנמצאה הספינה בלב ים:
בכ"ז יולי עזבה ה„קרונפרינצסה צעציליא“ את חוף הולבוקען.היא היתה מלאה נוסעים, והרבה אלפים איש באו ללוות את היוצאים ולתת להם את ברכת הדרך. הימים הראשונים של הנסיעה היו יפים ובהירים, מזג-האויר של הקיץ היה שוקט. בין הנוסעים אמנם נראו פקידי-צבא יותר, מכפי השיעור הרגיל. נמצאו הרבה אופיצרים אנגלים וצרפתים. במחלקה השניה נמצאו רזרוויסטים צרפתים ורוסים, גרמנים ואוסטרים. בין הנוסעים נמצאו ג"כ דפלומט שוויצי בעל כהונה גבוהה; אשתו של אחד הדפלומטים האמריקנים, סוחרים אנגלים ואמריקנים, גבירות אמריקניות אחדות ועוד איזו בני-אדם, שאין להם אופי ברור ומסוים ושאפשר לפגוש אותם תדיר על מכסי האניות השטות על האוקינוס.
למעלה מהתאים, בתא-הקפיטן ישבו שני בנקירים נויורקים מפורסמים, אשר נסעו לאירופה, כפי שהתברר אח"כ, ביחד עם טרנספורט-של-זהב גדול, אשר נועד בשביל פאריז ולונדון. אותו הטרנספורט הגיע לעשרת מיליון ל"ש. זה היה הסכום היותר גדול שמסרו אז לאנית-מסחר להובלה. האניה ה„קרונפר. צעציליא“ יחד עם הסחורות הטעונות עליה נערכה בשיעור ט"ו מיליון ל"ש.
באירופה הלך המצב הלך וקשה. על האניה הופיע עתון מיוחד שהיה מפרסם טלגרמות שנתקבלו עפ"י הראדיוטלגרף. מן העתון הזה נודע לנו, כי רוסיה, צרפת ואנגליה מהלכות אימים על גרמניה. בין הנוסעים כמעט עברה רוח רעה. נראה היה, שהם מתבדרים ומתגודדים כנופיות כנופיות לבד. כולם נחלקו לשני מחנות, אשר לא התיחסו אמנם זל"ז באיבה, אבל השתמטו מלהזדמן יחד. רק האמריקנים הוסיפו להתיחס לכל הנוסעים בלי הבדל, אבל גם מצדם ניכרת היתה איזו קרירות.
את הקפיטן החביב, פוללאק, אי אפשר היה לראות עתה לפעמים קרובות כמו שהיה נוהג. אם שליד השלחן, בשעת הארוחה, לא ניכרו עפ"י רשמי פניו עקבות הטלגרמות האל-חוטיות הרשמיות שהיה מקבל בכל שעה ושלא ניתנו לפרסום. זהו אדם חביב ומצוין, הקפיטן הזה והוא ידיד זקן שלי. בשנת 1900 נסעתי יחד עמו באסיה הדרומית. עכשיו הוא הקפיטן הראשון בין רבי-החובלים של הללויד: הוא נחשב למעולים שבעוברי-הים.
בל"א יולי בערב ישבו אחרי הארוחה שלשה אנשים על המכסה והזינו את עיניהם במראה היפה של הים וקרני הלבנה שטבלו בגליו. הלילה היה יפה ונעים. אחד מן החברה ישב וחלם בעינים פקוחות, השני התבונן בעונג לעגולי העשן של הסיגרה שלו, השלישי הסתכל במרומים ובכוכבים המזהירים והמבריקים במקום זה יותר מאשר במקומותינו.
„האם יצא הירח מדעתו?“ – קרא פתאם החוזה-בכוכבים הזה. החולם והמעשן חרדו למשמע הקריאה הפתאומית. אכן, הירח עזב את דרכו הרגילה והתחיל להסתובב במהירות גדולה מסביב לאניה, ויחד עמו יצאו במחול ה„עגול“ הזה גם כל כוכבי השמים!
גם מבלי עזרתה של חכמת התכונה ונסיונותיה הוברר לנו תיכף החזיון הזה: אנית-הקיטור הגדולה, שעליה נמצאנו, סבבה פתאם על מקומה והתחילה לשוט אל המקום שממנו באה.
התנועה הזאת לא עברה מבלי שהכירו בה גם נוסעים אחרים. תיכף נאספו חבורות וקבוצות שונות אשר דנו על המאורע, על סיבותיו ותוצאותיו. כעבור זמן קצר אח"ז הקהיל הקפיטן את כל הגברים אל האולם הגדול, שנועד לעישון ונשא באנגלית את הנאום הקצר הזה:
„המלחמה הוכרזה בין גרמניה ובין רוסיה, צרפת, אנגליה! ה„קרונפרינצסה צעציליא“ שבה לאמריקה. יש לנו פחמים ומכולת למדי ואין שום יסוד לחששות. בבקשה, הרגיעו את הגבירות, מפני שאינה נשקפת לנו שום סכנה“.
מפי הגרמנים והאוסטרים התמלטה תרועת-ששון אבל מהולה בצער ע"ז, שאי-אפשר יהיה להם עתה לבוא לארץ מולדתם. אצל האופֿיצרים האנגלים והצרפתים ניכר היה בטוי של התמרמרות וקצף מפאת זה, שהאניה היקרה והגדולה הזאת לא נפלה בידי האנגלים. אצל הגבירות – פחד היסטרי וחרדה. אלה היו הרגשות השונים אשר הובעו ע"י כל הנוסעים בעקב המאורע הגדול.
הקפיטן פוללאק הקדים בנאומו את יום הכרזת המלחמה, מפני שההכרזה של המלחמה נתפרסמה באירופה רק בימים הראשונים לח' אוגוסט. אבל מובן מאליו, ששלטון הללויד הצפוני-גרמני, אשר צוה להקפיטן בטלגרמת-רמזים לשוב לאמריקה, ידע על סמך ידיעות מדויקות, שקרב זמנה של המלחמה. הפֿורמליות של ההכרזה הרשמית לא היתה חשובה ביחוד בנידון זה.
הימים שבאו אח"כ הביאו אתם שנויים ותמורות כאלה, שגם הנוסעים הרגילים באניות לא ידעו על אדותם. את ארובות-העשן משחו בצבע כתום ועל זה הוסיפו עגולים רחבים ושחורים, למען שיהא נדמה מרחוק, כי האניה שייכת לחברה אנגלית ידועה, שאניותיה גם הן יש להן ארובות-עשן מצבע זה. את השם של האניה כסו בצבע שחור. את החלונות של האולמים ושל התאים כסו בלילות בארג-מפרש, למען סתום בעד האור. כמו-כן חדלו מלקבל מאת הנוסעים טלגרמות אל-חוטיות לשלחן אל היבשה. אם שמתחלה, בכדי שלא להרגיז את הנוסעים, היו מקבלים מידיהם את הטלגרמות, אבל לא היו משלחין אותן, מפני שכל אות וכל נקודה היתה יכולה לשמש הודעה לאויבינו. כעבור איזה זמן השיבו להנוסעים את טופסי הטלגרמות שלהם עם הכסף אשר הכניסו בעדן.
השיבה הפתאומית של האניה לאמריקה לא נעמה ביחוד להבנקירים האמריקנים. אחרי התיעצות קצרה פנו שנים מהם להקפיטן והודיעו, שיש בדעתם לקנות את האניה כולה. הם נכונים לשלם בעדה מחיר גבוה מאד ככל אשר יתאים לבעליה. הם הוסיפו, שהקפיטן יכול לשאול עפ"י הטלגרף האל-חוטי את הדירקציה של הללויד בברעמען בדבר התנאים, או אם אינו רוצה לשאול, יכירו הקונים את הקפיטן לבעל האניה גם מבלי אישור הבעלים. הקונים ירימו תיכף את הדגל האמריקני על האניה ותחת חסותו של הדגל הזה ישוטו לאנגליה. הבנקירים האנגלים תמכו גם הם בחבריהם האמריקנים. הקפיטן לא יכול להתאפק מצחוק-קל למשמע ההצעה האמריקנית הזאת. ואולם ברוב עמל עלה בידו להוכיח להבנקירים, שאין לו החפץ לעשות את העסק היפה הזה, מפני שבזמן מלחמה אי-אפשר למכור שום אניה, היכולה אפשר להיות לאנית-מרוץ גרמנית.
בינתים נסענו במהירות גדולה אל הגלילות הצפוניים של הים האטלנטי, הרחק מדרך שיט האניות הגדולות. כבר ביום השני היינו לוטים בערפל אשר שם סתרה עלינו. המכונות לא השמיעו את שריקתן, החלונות היו מכוסים בלילה; במהירות של כ"ד קשרי ים בשעה הוספנו לשוט. זה היה יותר מדי בשביל העצבים של הגבירות האמריקניות העדינות. למען הרגיען במעט הוכרח הקפיטן להשמיע את קול החליל של המכונה לכה"פ בטון חרישי, פעם אחת בכל רבע שעה; שריקת החליל כמו נסכה ברוח השאננות האלו את הבטחון, שאניתנו לא תזדקר אל התהום ולא תפגע באניה אחרת.
בצהרי יום אחד פרצה פתאם קרן-שמש בעד הערפל אשר מסביבנו. לפתע היה אור מסביבנו והמרחקים נגלו כולם. איפה אנו? – על גובה עיר החוף האנגלית, האליפֿאקס, בירת שוטלנדיה החדשה! לאשרנו היה המרחק מן החוף גדול כל-כך, עד שמשם אי-אפשר היה לראות אותנו וגם לדלקנו. רק אניות-התורן הלבנות והרבות אשר סביב שתו עלינו, אניות אנגליות כולן, התבוננו בתמהון לאנית-הקיטור הענקית, אשר הופיעה לפתע פתאם ביניהן. ואולם אחדים מהאנגלים הכירו בודאי, שאניתנו היא גרמנית. ראינו, כי אניות-תורן אחדות מהרו לשוב ולשוט להאליפֿאקס, למען הודיע שם על מראה עיניהם. אפס אנחנו לא פחדנו מזה. המרחק מהאליפֿאקס היה גדול. אנית-מלחמה של האויב או אנית-קיטור עם טלגרף אל-חוטי לא נמצאה לאשרנו במקום זה.
פקיד הטלגרף שעל ה„קרונפרינצסה צעציליא“ לא היה צריך לשלוח שום טלגרמות, ולמרות זה עמד יומם ולילה ליד המכונה שלו, בכדי לקבל את ההודעות האל-חוטיות של אניות אחרות. שעות מעטות אחרי שנקבלה הפקודה המסוימה של שלטון-ללויד קבלו שורה ארוכה של פקודות שנשלחו מגרמניה לאניות גרמניות אחרות, אשר שטו על הים האטלנטי. בהן נצטוו הקפיטנים לשנות את מהלך האניה ולהסתתר בחופים ניטרליים. עד כמה חשובות היו הפקודות האלו אפשר לראות מן העובדה, שמלבד האניות שנמצאו בשעת התפרצות המלחמה בחופי האויב נפלו רק מעט מאד מהן בידי האויב.
מענינות עוד יותר בשביל הקפיטן פוללאק היו שיחות אל-חוטיות שונות אחרות, אשר התנהלו בשפה האנגלית בין אניות-המלחמה הצרפתיות והאנגליות, אשר שטו ליד החוף המזרחי של אמריקה וכמו-כן בין האניות האלו ואניות-הנוסעים האנגליות. בשיחות האלו, אשר מפאת אי-הזהירות התנהלו, כפי שנזכר, באנגלית, נדברו רבות גם על אדות ה„קרונפרינצסה צעציליא“, שנעלמה פתאם ועקבותיה לא נודעו. על יסוד השיחות האלו הוברר, ששלש אניות-המרוץ האנגליות ושתים הצרפתיות, שהיו שטות במימי אמריקה הצפונית בתור משמר על צי-הדייגים הקנדיים והצרפתים, חנו עכשיו לא-רחוק מהמבואות אל החופים האמריקנים וארבו לאניות גרמניות, וביחוד להשלל היקר – ה„קרונפרינצסה צעציליא“. להלן נודע לנו מן השיחות הללו, שהצרפתים והאנגלים אינם יודעים את מקומנו, והם משערים, שאנו שטים במימי אירופה, או אנו מסתתרים בחוף ספרדי. בודאי גדל תמהונם, כאשר נודע להם, כי עברנו לא-רחוק מחופי אנגליה.
שוב הליט אותנו הערפל, עד כי אפשר היה לראות רק על מרחק של מטרים אחדים. הוספנו לשוט קדימה, לנוכח מטרה בלתי-ידועה. כל אחד התפלפל ועמל למצוא – איזהו החוף, שאליו נבוא, לבוסטון אול פורטלאנד, או לדרום משם; אבל אפשר היה לשער, כי על המבואות חונים האויבים ואורבים לנו.
בלילה ראו נוסעים גרמנים אחדים, כי מן הגשר האמצעי אשר ממעלה למכסה ניתנים איזה אותות-אור. הקפיטן, אשר הודיעו לו תיכף עד"ז, אסר תיכף את האופֿיצר האנגלי אשר עשה זאת ושם עליו משמר.
בלילה ההוא לא נתנו שנת לעינינו. כל אחד חפץ להיות ער בשעות האחרונות הללו. לפנות בוקר התחיל לטפטף גשם, והנוסעים נתפזרו לתאיהם. רק הקפיטן והאופיצרים אשר לו, אשר זה כששה ימים כמעט לא סגרו את עיניהם, עמדו על משמרתם. עוד שני נוסעים גרמנים עמדו על המכסה הרטוב. פתאם עלתה השמש ופזרה את העבים. לא עברה עוד חצי שעה וממעל לנו התרוממו שמים כחולים ועמוקים. ממולנו נראתה רצועת-יבשה תלולה. איפה אנחנו? בכל אופן, בתחום מימיהן של ארצות הברית. „בשעה מוצלחת!“ – קראתי אל הקפיטן.
עוד זמן קצר והנה משני העברים התנשאו צורים וכפים מכוסים יערות ברושים. ביניהם שטה האניה עד הגיעה לאמת-ים בהירה ושקופה, לא רחוק מאי עטוף יערות. זה היה „באר הארבאור“, אחד מנאות-הקיץ הנעימים במדינת מעהן שבאמריקה, לא רחוק מהגבול הקנדי. לא עברה עת רבה וכבר נאספו על החוף כל הקייטנים, שהתעוררו משנתם בגלל המאורע המצוין הזה, וכבר מהרו רבים להביא את מכונות-ההצלמה ולצלם את האניה הגרמנית הגדולה.
אחרי מלוי הכללים הפֿורמליים ביחס לשלטוני החוף, עזבנו את האניה, למען שבת במסע מיוחד ולנסוע לנויורק. עם הקפיטן פוללאק החלפנו לחיצת-כף חזקה, ובקריאה „תחי גרמניה“ נפרדנו איש מעל אחיו.
ה„קרונפרינצסה צעציליא“ עמדה על עוגנה ב„באר הרבאור“ עוד חודשים אחדים, אח"כ הובאה תחת חסותן של מחבלות אמריקניות לבוסטון, ששם היא נמצאת עד היום ומחכה לקץ המלחמה. עשרת מיליון הל"ש שנמצאו עליה נשלחו בחזרה לנויורק, למפח-נפשם של הבנקירים. משם נשלחו אח"כ בשיעורים אחדים לאנגליה דרך קנדה.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 110, 17 במאי 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רבו הדעות וההשערות בדבר המריבה אשר יצאה לחלק בין ממשלת בריטניא ובין ממשלת ארצות הברית בנידון החרפה אשר נעשתה לאנית בריטניא „טרענט“ כי לוקחו ממנה בחזקה הצירים אשר יצאו לאירופה מטעם המתפרצים. יש אומרים כי ראש הכנסיה (פרעזידענט) הצפונית יצדיק נפשו כי לא ברצונו עשה השר המצביא את אנית המלחמה „סאן-חאסינטאָ“, רק מסברה דנפשיה, וכה נקל יהיה לו לשלח חפשים את השבוים ולא ידל בזה כבוד עם האמעריקנים הצפונים, וימנע ידו מבוא בדמים את בריטניא. אך אחרים יענו כחש התואנה הזאת בקול רם, יתנו עדיהם כי לא לבד ראש החובלים מסאן-חאסינטאָ, כי אם עוד אניות אחרות השיגו פקודה נמרצה לבקש באשר ימצאו את הצירים ואת מכתביהם אשר אתם, וכי השר ווילקס לא מלא עוד משלחתו באמונה, כי הוא חשב את נפשות הצירים לעיקר, רב יתר על אגרותיהם, ונהפוך הוא, הממשלה בקשה יותר לדעת חפץ המתפרצים; ומה יועילו לה האנשים האלה ועוד אחרים אשר נתפשו בכף, אם לא תוכל להציל מהם דבר אמת. ולפי דברי רבים כלה ונחרצה מאת ראש הכנסיה לבלי יחת מהמית בריטניא ולא ישמע לקולה להשיב את השבוים. –
הלאָרד דזיאָן רוססעל שלח ביום 18 (30) נאָוועמבער אניה עם ציר מיוחד לוואשיננגטאָן לבקש מאת ממשלת ארצות הברית לשלם ניחומים לבריטניא על החרפה אשר נעשתה לנס דגלה. אך האניה גם אם תעוף ביעף לא תבוא למקום תעודתה עד 28 נאָוועמבער (10 דעצעמבער) ולא תוכל לשוב לליווערפאָאָל עד יום 14 (26) דעצעמבער. ובכן לשוא נעמול לחקור תעלומות צרורות בכנפי העתיד, עד אשר נשמע מה בפי ראש הכנסיה בוואשינגטאָן. –
בין כה וכה תכין בריטניא לקרב ידה. בכל ערי החוף ובבתי נשק האניות רבה העבודה. בבית המועצות בעסקי אניות איבה, יעבדו הפקידים בלי מנוח ולא יצאו מלשכותיהם עד לפנות ערב; בלי חשך תצאנה פקודות לבקש עושי מלאכה. לפי דברי הטימס השיג שר המבצר פאָרטסמוט פקודה להכין לקרב שבע אניות איבה שונים בגדלם ובנינם ובמספר כלי המפץ ועליהם בין הכל 174 כלי תותח. –
אנית איבה אחת „ארפֿעי“ ועליה אחד ועשרים כלי מפץ, עזבה את החוף ההוא ותחכה בספיטטעד צו מבית המועצות ע"י טעלעגראף ללכת אחרי האניה „מעלבורן“ המכינה פעמיה ללכת מוואוליטש לכאליפֿאקס (עיר מבצר וקרית ממשלה לבריטניא בניושאָטטלאנד באמעריקא). גם אנית מלחמה מברזל מוצקה ועליה ארבעים כלי תותח תכין צעדיה לעבור ארחות ימים בעוד ימים שנים עשרה. על אניה אחרת נשלחו יותר ממאתים עושי מלאכה חדשים להכינה לצאת לדרכה בקרב ימים. גם בוואוליטש ובדעווענפֿאָרט אניות מזוינות תצאנה בפקודת הממשלה לעשות נתיבה בלב ים אוקינוס. וצי אדיר משבעה אניות נכון לצאת בראשית ימי חדש יאנואר לשכון בחוף ימה באמעריקא. אחד מיועצי לשכת המלכה בבריטניא הגיד זה לא כביר לראשי העוסקים במלאכת המטוה, כי המלכה עוסקת בעיון רב בעניני מלאכת צמר גפן, וכי הוא יבקש דרך לפתוח את חופי ארצות הדרום למסחר, לא יאוחר מתחלת ימי פֿעברואר הבא. כן נתנה ממשלת בריטניא פקודה לאנית הקיטור „אויסטראלאזיאן“ (אשר עמד נכון להוביל מכתבים לנו-יאָרק) להכין צידה ונשק ולהוליך חיל בריטניא לקאנאדא. גם ממשלת וואשינגטאָן השמיעה חפצה לבקש הלואה חדשה על סך 160 מילליאָנען דאָללאר. – סוחרי עירנו השיגו ידיעות טעלעגראפֿיות כי בלונדון יראו להבת המלחמה קרובה להתלקח.
אוניית הצי האמריקאי USS San Jacinto עוצרת את אוניית הדואר הבריטית Trent. איור בספר מ-1887. העתק: ויקישיתוף
מכל הדברים האלה נכיר כי נכונה בריטניא לצאת לקרב נגד אמעריקא לנקום נקמת כבודה. והיה אם באמת תפרוץ המלחמה בין שתי הממשלות האלה, אז יכלאו אוסמי אמעריקא ולא יוסיפו לשלוח תבואות הארץ ההיא על שוק צרפת ומה גם לבריטניא, ואז יורם המסחר ברוסיא וגם בערינו יבואו חיים חדשים בעסקי בר ושבר. גם לשמע גערת מלחמה ופירוד לבבות הממשלות האלה, יעלו מקחי התבואות בזה, האף כי לא נכחד מאת כל יודעי דבר מדינה כי לא תוכל ממשלת בריטניא לתת להרחיב הפרץ ולמשוך זמן המלחמה.
[…]
"המליץ", שנה שניה, מס' 11, 26 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אחרי בַּטָלָה שארכה כמעט שני ירחים החלה האסקדרא הוולאדיבוסטוקית להראות אותותיה אותות מעשים ותופיע ליד גענזאַן. תלגרמא של הסוכנות הרוסית ספרה לנו אתמול בארוכה את כל תוצאות מסע האסקדרא: שלש אניות יאפאניות הטביעה, ותקח שבי יתר ממאתים אנשי צבא עם פקידים, ואת הממרים וממאנים להכנע ולהסר נשקם – דנתה בטביעה.
אחרי שתי נסיעות (מיום 27 יאנואר עד 2 פעב' ומיום 6 עד 17 פעב') שבו האניות הוולאדיבוסטוקיות, שנמצאו אז תחת פקודת הקאפיטן רייצענשטיין, לחוף וולאדיבוסטוק ותשארנה, כנראה, על מקום אחד, תחת מחסה הבטריות של „קרן הזהב“. לא נוכל לבאר סבת עמידה ארוכה כזאת ע"י תנאי מזג האויר. אמת כי יש מעט סכנה בנסיעה בים-היאפאני בימות החורף, אבל אין זו סכנה שאי-אפשר להתגבר עליה, כאשר הראתה הנסיעה השניה של הקאפיטאן רייצנשטיין, וביתר שאת – מסע האדמירל קאמימורא (28-19 פבר'). למרות אשר בצי קאמימורא נמצאו אניות זעירות בערך, כגון הרצה “Chitose„ (ס4,480 טון) אשר בהיות הים סוער יכסו הגלים את חרטומה, בכ"ז לא לבד שהצליחו האניות היאפונית לעבור בלי פגע דרך ארוכה מפארט-ארטור עד וולאדיבוסטוק הלוך ושוב לערך (2000 מיל) כי גם סבבו במימי רוסיא יומים, וגם השליכו כדורים אל העיר וולאדיבוסטוק בהיות קור עד 14 מעלות.
והרצות הרוסיות גדולות רב יתר (מן 6675 עד 12,364 טון) ומכשרות יותר לעבור ארחות ימים, בהיות דופניהן גבוהות מעל הים כדי שש שבע רגל יתר מגובה דפני האניות של האדמירל קאמימורא, ויכלו אפוא לעמוד בפני הסערות והגלים לא פחות מן היאפאניות. מלבד באחרית פברואר היה כר נרחב לפני האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, לבחר לה שדה עבודה, יען כי מצפון לשון-הים הקוריאית לא נראה הצי היאפאני. בראשית ירח פברואר יכלה להתנפל ולהפריע בפני עלות בריגדא אחת מן הדיויזיא השניה לחוף גענזאן, תחת מחסה רצות עתיקות; יכלה להשמיד את האסמים ובתי האוצר בגענזאן, ובזה היתה שוללת מאת הבריגדא הזאת את הבסיס הנחוץ לה למהלכה הלאה לפיניאן, ותכביד עד גמירא את מהלך היאפאנים בדרכם הקשה בין תועפות הרים.
ערך יתר קטן בנידון התכסיס ואולם רשם מוסרי חזק היתה עושה יריה על איזה חפי המערב של איי ניפאַן ויעססאַ (כגון אָטאַרו, ניחיגאטי, קאָמאטסו). אפשר היה לאסקדרא גם לחדש את מעשה השמדת אניות-סוחר, השטות בין קוריאה המזרחית ויאפאן המערבית ומחברות אותן. אכן הנכבדה בפעולות הקאפ' רייצענשטיין הָיה היתה לשוט דרך מיצר-הים הסאַנגאַרי סביב ליאפאן; למען התאחד עם האסקדרא אשר בפארט-ארטור. אמת כי התאחד שתי האסקדות האלה לא היתה נותנת לרוסים גם לפני יום 31 מאַרט את ההכרעה והיתרון על הצי היאפאני, ואולם מאַקאַראָוו היה מוצא רב תועלת בהוספת ארבע אניות-מרוץ ממדרגה ראשונה, ובפרט בהגיע התור ללכת ולהתאחד עם האסקדרא הבאלטית הנשלחת לעזרת אניותינו באוקינוס השקט.
ועל כן יש לבאר את עמידתן הארוכה של אניות-המרוץ בוולאדיוואסטוק רק בטעמים ונמוקים תכסיסיים שאינה ידועים לנו, למשל: החפץ לשמור את האניות המצוינות ולחשוך אותן לרגע מעשים כבירים ומכריעים על הים (שזה לא יתכן להיות קודם ירח ספטמבר). איך שיהיה ותכנית-המפעל של הרוסים בים שונתה עתה, והקונטר-אדמירל יעססען, שנתמנה בפקודת מאקאראוו (וזו היתה אחת הפקודות האחרונות של המנוח) במקום הקאפיטן רייצענשטיין לפקד את האסקדרא הוולאדיבוסטוקית – יצא אל הים.
ואולם בין כה וגי-החזיון למלחמת הים שונה עד תכלית. אחרי 31 מאַרט אין להעלות עוד על לב התאחדות האסקדרא הוולאדיבוסטוקית עם זו שבפארט-ארטור, והמעשה שעשו לחסום את הנמל החיצוני בפחים צפים – מוכיח כי רעיון ההתאחדות סר לזמן כביר. היאפאנים כבר חדלו להעלות צבא לגענזאן, ובריגאדות הדיויזיא השניה כבר עומדות על נהר יאלו. התנפלות האסקדרא הרוסית על גענזאן לא תוכל להרע למחנה הגינירל קוראָקי. ועוד גם זאת, כי למען הגן על חפיהם ועל סחרם בים יכולים היאפאנים עתה להפריד לזמן מה פלוגה אחת מאניות האדמירל טאָגא, פלוגה יתר חזקה מזו שהיתה לאדמירל קאַמימוּראַ בירח פברואר.
ואכן מכל זה אין עוד להחליט ולגזור אמר, כי הקונטר-אדמירל יעססען לא יוכל לעשות דבר באניות-המרוץ שתחת פקודתו. פלוגה כה חזקה ומהירת התנועה כארבע אניות-המרוץ הוולאדיוואסטוקיות תוכל, בהיותה נהוגה בשים שכל, להשביע רב רגז את חפי יאפאן וקוריאה ואת סחר-הים ובהתחמק האניות מבוא במלחמה גלויה עם האויב העצום מהן, תשוטנה ותופענה פה ושם. בכלל יש לדעת, כי אם אמנם פעולות אניות-מרוץ לא תוכלנה להראות רשם אדיר על תוצאות המלחמה, אבל מביאות הן נזק גשמי גדול ומפילות יגון על האויב. לעצור בפני מעשי האסקדרא של יעססען היו היאפאנים אלוצים לשלוח אל הים היאפאני אסקדרא עצומה (כשמונה אניות-שריון ורצות גדולות) גם להתאמץ לסגור את הרצות הרוסיות בחוף וולאדיבוסטוק, לבל תצאנה למרחב. ולחסום את וולאידבוסטוק הוא דבר קשה רב יתר מלחסום את פארט-ארטור, ואפילו אם הצליח מעשה כזה, הן יחלש כח צי האדמירל טאגא אלו תפרד מעליו לזמן כביר אסקדרא גדולה, ועי"ז היתה מתמעטת תקותו להצליח בהתנפלו להרעיש את פארט-ארטור.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 89, 2 במאי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
י"ב חשון תרנג. אסון נורא קרה על חוף עירנו ת"ו בשבת העבר, ואם כי מעודי ברחתי וגם הוא למרות טבעי לבשר בשורה בלתי טובה אבל צר לי לחשות על אבדן נפשות יקרות מאחינו הנעימים. אנית הקטור העסטראיכית באה מחיפו והים הי' הולך וסוער, ויקדמו פניה הספנים הרחמנים חונני גרים מכניסי אורחים אוהבי אדם ואת כספם יותר מגופם, וירדו האורחים אל האניה בטובתם ושלא בטובתם, מספר האורחים אשר ירדו אל האניה הקטנה לא נדע בדיוק, אמור יאמרו למעלה משלשים עד ארבעים נפש, ותעל האניה שמימה ותרד תהומה בין הגלים, גם משא רב יתר מן הדרוש לחפץ העת נתנו באניה ההיא, ובכן טבעה האניה עם כל הנפש, מן הספנים דגי הים לא נעדר אף אחד, ומן האורחים הרבה נצלו באורח פלא, ומספר הנטבעים לא נודע, ביניהם אחינו אהה! ספרדים, אמור יאמרו חכם אחד מטבר' מי ומה שמו לא נודע, אבל כן שיחת ההמון; אשת חכם בכור ברבי מיפו אשר שבה מחיפו בלכתה לבקר שם שלום בתה, גרמנים אחדים מחיפו, אחת ושלשת ילדיה טורקים, ילד אחד גרמני צף על פני המים אחוז בשתי ידיו בחבלי תיבת עץ וינצל ויהי לנס, אשת הגרמני ה' דיק תושב חיפו איש עשיר, היא ושלשת ילדיה ונערה שפחתה. מספר הנטבעים, לפי השערת ההמון מעשרה ומעלה, הרבה נמצאו בימי השבוע הזה גם שלשום גם תמול הובאו על הגמלים חמש נפשות. לחסדי אחינו הספרדים והאשכנזים חברי גחש"א ולעמלם אין די שילום, זכרה להם אלוק לטובת ה' עליהם יחי'. הנמצאים הובאו למנוחת עולם, אמור יאמרו כי אשה עבריה אין דורש לה ואין מי יגיד סימניה נקברה בקברות בני הנכר, ואחינו היקרים חברי גחש"א נקיים. נפשות הקדושים יהיו צרורים בצרור החיים, ולא נוסיף לדאבה עוד. עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון ושמחה, ושמועות ובשורות טובות מאחינו הנפוצים בכל עבר ופנה כבקשת המיצר בצער אחינו ועתיד לשמוח בישועתם,
יעקב צבי זיסילמאן.
"חבצלת", שנה עשרים ושלוש, מס' 4, 4 בנובמבר 1892, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 