לנמל חיפה הגיעה אנית המשא „ריכארד בורכרד“ שבית קיבולה 3200 טונות. היא שייכת לחברת „בורכרד, ממלכה מאוחדת“ שמניותיה בידי החברה לספנות „עתיד“ בחיפה. ולמעשה הנה איפוא אניה עברית. היא נוסעת עדיין בדגל הבריטי, אך מקווים להחליפו בעוד זמן־מה. אחרי פריקת הסחורות שהביאה לנמל יפו, תסור לנמלי תל־אביב וחיפה. האניה תסע בים התיכון.
"הארץ", שנה ל', מס' 8591, 5 בדצמבר 1947, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„ולדורה“, ספינת האימונים של החבל הימי לישראל, תפליג החודש – הפלגת אימונים לרודוס עם תלמידי בית הספר הימי. בוגרי בית הספר סודרו רובם בעבודה באניות חברת „עתיד“ ו„קדמה“.
בוגרי ביה"ס הצליחו בבחינות הגמר שלהם; בדו"ח של קפטן קרני, אחד הבוחנים מטעם שלטונות הנמל, אל מנהל נמל חיפה, צוין, כי תוצאות הבחינות חיוביות ומראות על רמה גבוהה בידיעות הנבחנים. מספר הנקודות אשר הנבחנים קיבלו עולה בהרבה על המינימום הדרוש לפי דרישות המיניסטריון לתחבורה ימית, בבחינות לקצין שני.
ההרשמה לשנת הלימודים החדשה נמשכת. נוסף על מספר ניכר של סטיפנדיות לתלמידים מוכשרים ונזקקים, הניתנות מטעם החי"ל, תגיש השנה הנהלת ביה"ס עזרה בשכר לימוד, בשיכון וכלכלה בשביל תלמידים הבאים מחוץ לחיפה.
"דבר", שנה עשרים ושלוש, מס' 6708, 8 באוגוסט 1947, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביום 14 לח"ז התקימה ישיבת מרכז החבל הימי לישראל בהשתתפות באי-כח סניפי החי"ל בערים, במושבות ובמשקי העובדים. מר ש. טולקובסקי, יו"ר מרכז החי"ל, מסר דו"ח על השיחות בדבר הקמת חברה לאומית לספנות, שהתנהלו בחדשים האחרונים, מצד נשיאות החבל הימי ומחלקת הים של הסוכנות עם החברות הקיימות העוסקות בספנות ובימאות עברי. בעקבות השיחות הללו בא מו"מ בין החברות לספנות לבין הנהלת הסוכנות שעליו ספר מנהל מחלקת הים ה' בר-כוכבא מאירוביץ. המו"מ נסתיים בנסוח הצעה, שהנהלת הסוכנות ושתי החברות „עתיד“ ו„נחשון“ קבלו אותה ביסודה ולשפיה יוזמנו להשתתף ביסוד החברה גורמים כלכליים בארץ ובחו"ל. הוא הביע את צערו שחברת „ללויד ימי ארץ-ישראלי“, שגם לה הוצע להצטרף להצעה זו מלכתחילה, לא ראתה עד עכשיו אפשרות להיענות להזמנה, אבל זכותה שמורה לה לקחת מקומה בין הגורמים הראשונים שישתתפו ביצירת החברה. מר מאירוביץ הביע את משאלתו שהחי"ל יוסף לתת את מלוא עזרתו לבצוע המפעל הימי הגדול, אשר על הישוב לראותו כצו השעה.
בדיון בשאלה זו השתתפו ה"ה: ד"ר י. סובול, י. שריר, י. גולדבורט, צ. ליברמן, צ. לוינסון, א. פרלמן, ז. חייקין, מ. זיליסט.
ה' ד. רמז, חבר נשיאות החי"ל, ציין בדבריו את החשיבות היתירה שישנה לכך, שחברת הספנות הלאומית תהיה מוכנה לפעולה לעת הפתח הים לשיט אזרחי ואת ההכרח בעיצוב מפעל זה כמפעל לאומי הנתון לפקוח המוסדות העליונים ומאחד את הגורמים הפעילים בשטח הימאות.
מליאת המרכז קבלה ברצון מלא את דבר התקדמות המו"מ להקמת החברה הלאומית לספנות והביעה את נכונות החבל הימי לישראל לפעול לבצוע הדבר במלוא יכלתו ולגייס בין חביו את הסך של –.25.000 לא"י תמורת מנית יסוד על שם החי"ל.
הישיבה בחרה בועדה בת 4 אנשים, אשר תשתף פעולה עם נשיאות החי"ל לרכוז הסך הנ"ל.
בראשית הישיבה נמסר ע"י מר מ. ריבלין דו"ח על פעולות החבל הימי לישראל. מר י. פרישמן מסר על עבודתה של מחלקת הנוער וד"ר צ. ברנדר על הפעולה במושבות. בוכוחים על הדו"ח השתתפו הח"ח: עו"ד בואסון (ירושלים), ז. דוניבסקי (הרצליה), ד. רמז, הגב' מ. סקיבין (כפר סבא), ד"ר ע. סימון, בן ציון כגן („גורדוניה-מעפילים“ – עתלית), צבי ליטוביצקי (חולתא), גב' ג. שטרומפף, א. פרלמן.
בשם הועדה הכספית המרכזית הציע מר זיליסט לאשר את מאזן 1943 ואת התקציב לשנת 1944. המאזן והתקציב אושרו פה אחד.
"העולם", שנה 22, מס' 24, 23 במרץ 1944, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
באספה הכללית של סניף החבל הימי בת"א ב-29 לנובמבר, באולם הקהק"ל סקר פ. פוגלמן את התפתחותו של החבל הימי, שהצליח להניח את היסוד לחינוך והכשרה ימית החל מבית הספר העממי עד לחינוך קצינים ומהנדסים ימיים. סניף החי"ל בת"א מחזיק את מועדון הדייגים על-יד נמל תל אביב ונותן את עזרתו בציוד והדרכה לארגונים הימיים. שני התפקידים העומדים עכשיו לפני הסניף הם: הקמת פלוגות להכשרה ולהתישבות ימית בתוך ארגוני הנוער; ארגונם של דייגי נמל ת"א וריכוזם של כל עובדי הים בתל-אביב בתוך בית הימאים, אשר בדעת החי"ל להקימו, בקרבת נמל ת"א.
ש. טולקובסקי – יו"ר מרכז החי"ל – אמר, כי נוצרו התנאים העיקריים לפתיחת שרות אניות שיהיה כולו עברי ולאומי. החברה הלאומית לספנות קום תקום בצורה זו או אחרת. אם בא עיכוב זמני, הרי זה רק לשם לימוד יסודי של כל הבעיות הפוליטיות והכלכליות הכרוכות בהקמת שרות אניות סדיר.
מ. ריבלין מסר סקירה על פעולות המרכז וציין במיוחד את בית הספר הימי בחיפה, אשר 40 מתלמידיו נמצאים כבר בשרות הצי הבריטי. ספינת אימונים כף פילר תעמוד מיד אחר גמר המלחמה לשרות בית הספר. תקציב ביה"ס הימי בחיפה הוא 4000 לירות לשנה, מחציתו ניתנת על ידי החי"ל ומחציתו על ידי הסוכנות היהודית.
יש צורך דחוף בהקמת בית יורדי ים גם בת"א. הוזמנו סירות אימונים בשביל „הפועל“, צופי ים. אחת מהן נמסרה כבר לתפקידה. חשיבותו של החבל הימי לישראל תגדל אחרי המלחמה ותפקיד חשוב נועד לו בעתיד הקרוב.
באסיפה נבחרה מועצה חדשה, המייצגת את כל חוגי הישוב ומוסדות כלכליים.
"דבר", שנה עשרים, מס' 5901, 12 בדצמבר 1944, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הקומנדר ג'ון ס. יונג, לשעבר צי הימיה של ארצות-הברית במוסקבה ועכשיו עוזרו ושליחו של האדמינסטרטור ליאו ט. קרובליי, ציין לשבח את מאמציהם של היהודים להקמת צי מסחרי עברי.
קומנדר יונג ביקר בביה"ס הימי בחיפה, המכשיר את תלמידיו לתפקידיהם בעתיד, כרבי-חובל, שייטים, מהנדסים וקצינים.
"רבים מהתלמידים של בית-ספר זה, משרתים עתה בצי הבריטי והאמריקאי וגם בצי המסחרי של בנות-הברית. לאחר שבקרתי באזורים רבים של ארץ-ישראל החדשה וניתנה לי ההזדמנות לראות מקרוב את התפתחותה המיוחדת במינה בשטחים שונים, סבורני שהמפעל הימי הנהו אוצרה הגנוז של ארץ זו בתחיתה, – אמר קומנדר יונג. התרשמתי מאד מהטפוס היפה של התלמידים הארצישראליים ובמיוחד מתרומתם החשובה של תלמידי ביה"ס הימי למאמץ המלחמתי של בנות-הברית. סבורני, שהצבור באמריקה אינו יודע את פרטי התקדמותה של ארץ זו בשטח הים. מפעל זה הוא אחד המפעלים המעודדים ביותר שראיתי כאן".
קומנדר יונג ביקר בביה"ס הימי בלוית האמבסדור של ארצות-הברית, מר לונרץ שטינהרדט וציר הקונגרס איורט דירקסן.
"ים – גליונות החבל הימי לישראל", חוברת א', יוני 1945.
לשכת העבודה לימאים נפתחה לאחר הכנות מרובות – והובטחה לה הכרתם של שלטונות הנמלים והחופים בארץ. הלשכה תספק עבודה לעובדי הים לכל סוגיהם – עבודה זמנית וקבועה, מקצועית ופשוטה, ותשרת את חברות הספנות ואת בעלי האניות כדרישתם. כידוע, קיימות כמה „לשכות“ פרטיות בכל ערי הנמל, המספקות עובדים לאניות וסוחטות דמי-תיווך משני הצדדים, מתוך ניצול מצוקת-הזמן של האניות העוגנות בחוף ואת מצוקתם החמרית של יורדי-הים, המצפים לעבודה. לשכת-העבודה הימית תעמוד תחת פיקוח ציבורי, והנהלתה משותפת לאגודת רבי החובל, הקצינים והמלחים העברים וללשכת העבודה הכללית בחיפה. הובטחה עזרתה של הלשכה לכל הזקוקים לעבודה – לקצינים ולמלחים של הצי המסחרי מכל האומות, והשירות יינתן חינם.
הלשכה הוקמה במאמציהם של האגודה המקצועית ליורדי הים (רבי-החובל, קצינים והמלחים) – ויש בפעולה זו כדי להסדיר יחסים בשטח שהיה פרוע ביותר, ושהאינטרנציונל המקצועי של עובדי ההובלה מתלבט בו עד היום. אגודת יורדי הים, המסונפת אל האינטרנציונל, הודיעה לו על פתיחת הלשכה ועל האפשרויות הניתנות על ידה לסידור עבודה לכל מלח וקצין המזדמן לנמל חיפה.
"דבר", שנה עשרים ואחת, מס' 6110, 19 באוגוסט 1945, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מלחים וקציני-ים עבריים משרתים באניות בעלי הברית בכל הימים: בניו-גינייה – במלחמה נגד יאפאן; לצפון אפריקה הובילו את צבא הפלישה; בין לונדון וניו-יורק חוצים תכופות את הים; ליד טוברוק הראו מעשי גבורה. הם בודדים באניות אלו. אולם ארגון יש להם – בחיפה, וכדאי להתענין בלבטיו והישגיו.
שנת התחלה של העליה הגדולה, 1933, היתה שנת המיפנה גם בתחבורה של ארץ-ישראל עם ארצות שמעבר לים. לאחר התפתחות אטית נרשמו בתחילת המלחמה 10 אניות, להובלת נוסעים ומשאות ובהן חבר עובדים כ-250 איש. בשנות המלחמה נעשו נסיונות שונים לארגון יורדי הים, שלא הצליחו או הצליחו רק במדה מועטת. בדצמבר נפתח בית יורדי הים ברחוב המלכים בחיפה. ב-1 לפברואר, אחרי משא ומתן נערכה אספת היסוד של אגודת רבי-החובל, הקצינים והמלחים העברים, שעתה מספרם כ-200 חברים – הרוב המכריע מכל יורדי ים העברים. אגודה זו נוסדה כחלק של ה„הסתדרות“. תפקידיה מקצועיים ולאומיים, „פוליטיקה“ מכל סוג שהוא אינה נמנית ביניהם. הקשר עם ה„הסתדרות“ יש בו מעלות רבות, גם לגבי עזרה חמרית מקרנותיה, בהן קופת חולים, וגם מן הצד המוסרי, כי יורד הים העברי רוצה בצדק שקולו יישמע בענינים שלו ובדבר בנין ספנות לאומית.
הם שואפים לשיתוף פעולה עם חבריהם מבני האומות האחרות, קודם כל של אותה הארץ, שהתקדמה ביותר בספנות ותוכל לשמש לנו יפה כדוגמה: בריטניה. אם, למשל, פנקס חבר של מלח עברי כתוב לא רק בעברית, אלא גם באנגלית, ובהתאם לטופס הבינלאומי, מובן מאליו דבר זה. בנמלים הגדולים של העולים יש נציגים של האגודה הבינלאומית, הנותנת עזרה למלח בשעת הצורך, והבחורים שלנו, שגם אגודתם מסונפת לאגודה בינלאומית, נהנים בשעת הדחק מעזרה זו. ויתר על כן: בחורינו רוצים לקחת חלק במאבק הבינלאומי לתנאי עבודה הוגנים. בדצמבר 1943 נפגשו 45 צירים מ-11 ארצות לועידה בינלאומית של יורדי ים, כלומר: של שיפורים במצב הסוציאלי של המלחים. אין צורך להתעכב כאן על פרטים, הכונה היא, שיורדי הים, שעשו את חובתם בימים קשים אלה, לא יורע מצבם בימי שלום אלא יוטב, ולא יסבלו, כמו אחרי המלחמה הקודמת, מהתחרויות של החברות השונות. הוא הדין בנוגע למלחים וקצינים העבריים בארצנו, שמצבם לפני המלחמה היה – לכל הפחות של חלק מהם – ירוד מאד. הם אומרים להתארגן דוגמות הארגון באנגליה, שהיא ידעה להקים מוסדות לא פוליטיים ובעלי השפעה מכרעת על תנאי העבודה של יורדי הים. כבר כיום יש לתנאים אלה חשיבות מעשית. כן אומרת תקנה אחת, שמלח או קצין המגויס לשירות באניות על פי צו הנציב העליון, זכאי בתנאי העבודה הנקבעים על ידי הבריטיש נאשיונאל מאריטים בורד. ובנוגע למלחים שנתגייסו מרצונם הטוב, בלי לחכות לצו, משתדלים עתה, באמצעות מחלקת העבודה הממשלתית בחיפה, להרחיב את תקנת העבודה בנידון זה. זוהי תקנה זמנית. אבל על ידי הקשר שקשרו עם לשכת העבודה הבינלאומית ואגודת המלחים הבינלאומית, ידאגו לכך, שלא יפגרו מרמת התנאים, הנהוגים בארצות נאורות. והדבר הוא גם לטובת הארץ, כי אין לך אדם קל תנועה כמו המלח, והישוב מעונין להחזיק בשירותו מלחים וקצינים מומחים, שיתפרנסו בכבוד. עוד דרישות מיוחדות ליורדי הים שלנו, ומקצתן נתמלאו כבר. הסוכנות היהודית תתן להם זכות-בכורה כזכות החיילים המשוחררים. כן חייבים המוסדות, לדאוג לשיכון יורדי הים, בתכניות הנערכות כיום בחיפה, על הקרקע של הקרן הקיימת.
לא פחות חשובה מכל זה הדאגה לספנות הלאומית, לכך עדיין חסרים תנאים מוקדמים רבים – אם כל כולם. אין בארץ כל חוקה ימית, ובכלל זה אין גם חוקת עבודה למלחים. עוסקים בעניני הימאות כעת מוסדות וארגונים שונים. והם: א) מחלקת הים של הסוכנות היהודית; ב) חבל ימי לישראל (בלי עזרתם לא היה אפשר לכונן את הבית בחיפה); ג) ועדת הראֵקונסטוקציה של הסוכנות היהודית בנוגע לימאות; ד) מוסדות ה„הסתדרות“, כגון נחשון, עוגן, סולל-בונה – העומדים לייסד את החברה הלאומית לספנות. את כל הפעולות הללו יש להתאים אחת לשניה; הקצין והמלח העברי המומחה דורש, שיתיעצו גם אתו בשעת עריכת תכניות, כדי שתכניות אלו לא יהיו פרי „השולחן הירוק“, הרחוקות מן המציאות.
לא קטנות היו האבדות של יורדי הים העברים במלחמה עד עתה: כמעט שליש מהם נספו בים. נאמנות יתרה הוכיחו כולם, ולעתים שמע גם האולם הגדול על גבורתם, כמו ששמע את השבח לשני רבי החובל מ. אברמסקי וצ. באסא, שצויינו בשבח בפקודות יום. אין ספק, שהישוב עוקב בחיבה רבה אחרי הצעדים הראשונים של בניו אלו בים, וידע להעריכם הוקרה הולכת וגדלה – הוקרה העולה על הוקרת מלים ומחייבת מעשים.
ד"ר ח. פלקנשטין.
"הארץ", שנה כ"ו, מס' 7516, 25 במאי 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בישיבת מרכז החבל הימי לישראל בהשתתפות באי-כוח הסניפים מסר מר ש. טולקובסקי, יו"ר מרכז הח"יל, דו"ח על השיחות בדבר הקמת חברה לאומית לספנות, שהתנהלו בחדשים האחרונים מצד נשיאות החבל הימי ומחלקת הים של הסוכנות עם החברות הקיימות העוסקות בספנות ובימאות עברית. בעקבות השיחות הללו בא משא ומתן בין החברות לספנות לבין הנהלת הסוכנות, שנסתיים בניסוח הצעה, שהנהלת הסוכנות ושתי החברות „עתיד“ ו„נחשון“ קיבלו אותה ביסודה ולשפיה יוזמנו להשתתף ביסוד החברה גורמים כלכליים בארץ ובחו"ל. הוא הביע את צערו שחברת „ללויד ימי ארץ-ישראלי“, שגם לה הוצע להצטרף להצעה זו מלכתחילה, לא ראתה עד עכשיו אפשרות להיענות להזמנה, אבל זכותה שמורה לה לקחת מקומה בין הגורמים הראשונים שישתתפו ביצירת החברה. מר מאירוביץ הביע את משאלתו שהחי"ל יוסיף לתת את מלוא עזרתו לביצוע המפעל הימי הגדול, אשר על היישוב לראותו כצו השעה.
ה' רמז, חבר נשיאות החי"ל, ציין בדבריו את החשיבות היתירה שישנה לכך, שחברת הספנות הלאומית תהיה מוכנה לפעולה לעת הפתח הים לשיט אזרחי ואת ההכרח בעיצוב מיפעל זה כמיפעל לאומי הנתון לפיקוח המוסדות העליונים ומאחד את הגורמים הפעילים בשטח הימאות.
"הצֹפה", שנה שביעית, מס' 1886, 17 במרץ 1944, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על אף מאמציהם וקרבנותיהם לא זכו עובדי החברה בתו-השרות של הצי
100.000 לא"י הון מניות ו-50.000 לא"י הון מהפצת אגרות חוב 5% – אלה האמצעים שבעזרתם עומדת החברה לשרות ימי „עתיד“ לפעול כעת, עם שחרור אניותיה בקרוב משרות בצי הבריטי. חמש אניות מהוות כיום את הצי של „עתיד“ ועוד אחת נרכשה כעת באנגליה. החברה מתכוננת להגדיל את מספר אניותיה ולשכלל את אלו העומדות ברשותה.
בסוף שנת הכספים האחרונה (31.3.45) היה הון החברה שהוצא ושולם – 45.000 לא"י. מאז ועדת עתה הוגדל ההון ב-25.000 לא"י וכעת, באספה כללית יוצאת מן הכלל לפני האספה הכללית הרגילה, הוחלט על הגדלה נוספת בסך 25.000 לא"י וביחד כ-100.000 לא"י (המניות החדשות לא תוצאנה למכירה לקהל הרחב, כי אם למספר מוגבל של בעל הון מעונינים). כן הוציאה החברה בשנה החולפת אגרות חוב בסך 50.000 לא"י, עם זכות החלפה, הנושאות רבית 5% לשנה.
הדו"ח שהוגש כעת לאספה הכללית השנתית מראה רווח נקי בסך 8000 לא"י לשנת 1944/45. מזה הופרשו 3000 לא"י לקרן חידוש הצי (המגיעה עתה ל-36.000 לא"י) וכן החליטה האספה לשלם דיבידנדה 6% על מניות רגילות ו-9% על מניות בכורה.
מנהל החברה, מר בורכרד, מסר בדו"ח לאספה הכללית, כי למרות השתתפותם הפעילה והאמיצה של עובדי החברה על סיפוני אניות „עתיד“ בצי המלכותי – מהם 3 קצינים ו-7 מלחים נהרגו בפעולות בים – בכל זאת לא זכו העובדים הללו בתו „אפריקה סטאר“, שניתן לכל המלחים הבריטיים אחרי ששה חדשי שרות „בכל מקום שהוא בים“ בתקופת המלחמה. בספרו על פעולות אניות החברה במלחמה גילה מר בורכרד, כי האניה „אנטר“ הובילה את חברי הקבינט היוני לחיפה אחר כיבוש ארצם וכן הצילה מאות פליטים בטרם נפגעה במוקש. האניה „עליזה“ היתה האניה הראשונה של בנות הברית בנמל בנגאזי. אניות החברה סייעו לאספקת טוברוק בתקופה שהיתה נתונה במצור גרמני.
מר בורכרד מתח בקורת על חוסר-פעולה מצד החבל הימי לישראל לעידוד הספנות הפרטית ועמד על הסיבות שגרמו לאי-השתתפות „עתיד“ בחברה הלאומית לספנות „צים“ אשר הוקמה ע"י הסוכנות היהודית בשיתוף עם ה„הסתדרות“.
"הבֹקר", שנה י"א, מס' 3100, 8 בינואר 1946, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאת ה. בירגר
עכשיו גילו שבמלחמה נגד האויב המסוכן – הצוללת – הצטיין נוסף על הראדאר, המוכר כבר לקהל הרחב, גם מכשיר אחר ושמו „סונאַר“ (אלף פתוחה). למכשיר זה חלק בטיבועם של 996 צוללות גרמניות, איטלקיות ויאפאניות שהושמדו במלחמת העולם השניה.
הראדאר היה מגלה צוללות כשהן היו מופיעות בלילות מעל פני המים על מנת לטעון את הסוללות שלהן ולהצטייד באוויר. אולם כשהצוללת צללה – הגנו עליה המים בפני פעולת הראדאר. והנה נמצא מכשיר שתחום פעולתו הוא דווקא מתחת לפני המים, המודיע על נוכחות של צוללת ומציין את הכיוון והמרחק אליה – בדומה לראדאר הפועל מעל פני המים.
הסונאר פועל לפי שיטה אקוסטית (שיטת הקול). ובאם לראדאר קוראים „עיני הצי“ הלא לסונאר יש לקרוא „אוזני הצי“. לסונאר הקדים, במלחמת העולם הראשונה, מכשיר אחר – אקוסטי אף הוא – ההידרופון. זהו מכשיר־שמיעה בלבד הפועל בדומה לסטטוסקופ, המכשיר הפשוט המעביר בצורה מוכרת לאוזני הרופא את קול פעולת הלב והריאות.
ההידרופון קולט את הקולות התת־מימיים ועל ידי שימוש של שני הידרופונים הנמצאים באוניה ומרוחקים ככל האפשר, היו קובעים את הכיוון משניהם אל מקור הקול ועל־ידי זה גם את המרחק אליו – מקור הקול נמצא בנקודת ההצטלבות של שני כיוונים אלה. אולם למכשיר זה יש חסרון רב: הוא מגלה רק קולות באם הם קיימים. פירושו של דבר שצוללת המשביתה את מכונותיה אין ההידרופון שבאוניה מרגיש בה. לעומת זאת ההידרופון שבצוללת מרגיש את ההתקרבות האוניה ומאפשר בעוד זמן להשרר שקט גמור בצוללת.
במרוצת הזמן למדו להגביר את פעולת ההידרופון כך שלהקת אניות־סיור יכלו להרגיש בצוללת ממרחק ולהודיע על כך בראדיו למרכז הפיקוד. שם סומנו במפה ימית מקומות המצאן של האוניות ומנקודות אלה סומנו הכיוונים שנקבעו בעזרת ההידרופונים. וכך היו מגלים את מקום הצוללת.
שינוי יסודי בשטח זה הסתמן עם המצאתו של האמריקני פסנדאן. המכשיר התת-מימי שלו היה יוצר, על ידי מרעיד אלקטרו-מגנטי, גלי-קול חזקים, שהיו מתפשטים בכל הכיוונים למרחק של כמה מאות קילומטרים, בדומה לפעולת אבן הנופלת לתוך מים שקטים של אגם. משפגעו גלי הקול בעצם כלשהו – בקרחון-צף, חוף סלעי או צוללת – היו הגלים מוחזרים בחלקם אל מקור הקול – בדומה לפעולת ההד – ונקלטים באוניה במקלט מיוחד. היו רושמים את הזמן שעבר מרגע שנוצר הקול ועד לרגע שהוא חזר. את מספר השניות שנתקבל הכפילו במהירות הקול במים ונתקבל המרחק הכפול לעצם, כי הקול עבר את הדרך הלוך וחזור. (מהירות הקול במים היא פי ארבעה ויותר מזה אשר באוויר – כ-1460 מטר בשניה – הדבר תלוי גם בטמפרטורה של המים ובמידת המליחותם).
המחקר הנעשה בתקופה שבין המלחמות ובתקופת המלחמה השניה הביא להמצאת הסונאר – היא התפתחות מרחיקת-לכת של מכשירו של פסנדאן. הסונאר פועל לפי אותה השיטה של יצירת גלי-קול וקליטת הקולות המוחזרים. הוא מורכב ממערכת מכשירים שחלקם נמצא על גשר הפיקוד או לידו ויתרם בחרטום האוניה בתחתיתה, כי מקור הקול מוכרח לבלוט במים ליד שדרת האניה, ז.א. מתחתה.
ליד המכשיר שבמקום הפיקוד עומד איש הסונאר ומסובב גלגל פעם שמאל ופעם ימינה, בזה הוא משנה את כיוון האימפולסים של הקול היוצאים מהמכשיר שמתחת לאוניה. תדירות הקול היא גבוהה מאוד Supersonic מעבר לגבול קליטת האוזן כך שהיא אינה מרגישה בקול. יתרון רב לסוג זה של קול: הוא אינו מושפע מרעש המכונות ותנועת האנייה וכמו הן הוא ניתן להשלח בכיוון מסויים. אולם במכשירים עצמם הקול המוחזר הופך לקול שהאוזן קולטת אותו.
בים שקט מגלה הסונאר צוללת ממרחק רב, אולם בים בלתי-שקט יורד טווח פעולתו של המכשיר עד 300–400 מטר. הבדלי הטמפרטורה בשכבות שונות של המים גורמים אף הם לתקלה כי הקול אינו עובר דרכן בקוו ישר אלא בקוו עקום. וכך יכול לקרות שהקול מכוון לצוללת אולם עובר בקוו עקום השוקע למטה לפני הגיעו לצוללת ואז המכשיר לא ירגיש בה. לכן משתמשים במפות שמסומנים עליהן תנאי הקליטה במקומות שונים בים בהתאם לעונות השנה וכמו כן נעזרים במכשיר הרושם את הטמפרטורות השוררות בעומק שונה.
המכשיר הקולט מאפשר לקבוע את הכיוון (אזימוט) בו נמצא העצם (צוללת) הגורם להחזרת הקול וכמו כן את המרחק אליו. הדבר נרשם גם על מסך המיוחד לכך. הסונאר שבאונית משחית או באונית-ליווי מראה שהאוניה התקרבה אל מעל לצוללת. זורקים פצצות עומק ויש שהצוללת נפגעת – סימן לכך שברי צוללת צפים או כתמי-שמן שעל פני המים. יש שההתפוצצויות מכריחות את הצוללת לעלות על פני המים ושם למצוא את סופה מפגיעת פגזי התותחים. אולם יש והצוללת ממשיכה בקרב ומטעה את האויב על ידי צלילה עמוקה לשכבות מים בעלת טמפראטורה שונה או שהסונאר שבצוללת שולח קולות הנקלטות בסונאר של האניה כהדים מזוייפים.
הצוללת משתמשת בסונאר בעל כוח חלש, כדי לגלות רשתות תת-מימיות ומכשולים אחרים וכדי למצוא דרך חופשית במעברים צרים. אולם הצוללת נמנעת מלבלוש בסונאר שלה אחרי ספינות על-מימיות כי קולו יכול להתגלות לסונאר העליון. למטרה זו משתמשת הצוללת בהידרופון ובפריסקופ. הראשון מאפשר לשמוע, כאמור, והשני מאפשר לראות את הנעשה על פני המים.
לסונאר ישנו שימוש גם לימי שלום. עכשיו גילו שהמכשיר בו משתמשים הדייגים האמריקנים בחופי האוקינוס השקט לגילוי נחילי דגים, בעיקר סרדיניות (ראה „חידושי הטכניקה במלחמה“, ע' 62) הוא הסונאר. לפני שהוא הוכנס לשימוש למטרה זאת היו הדייגים מגלים עם חשכה את הדגים השטים קרוב לפני המים בלבד לפי שביל זרחני שהם משאירים בעברם. עכשיו מגלה הסונאר את נחילי הדגים ממרחק של כמה קילומטרים על-ידי הקול הנשלח לפנים. ויש ששולחים את הקול בכיוון למטה ומגלים את הנחיל מתחת לאונית הדייג, כי נוסף על ההד הבא מקרקעית הים בא קודם לכן הד מהחזרת הקול על-ידי „חומת“ הדגים.
משגילו את נחיל הדגים פורסת סירה מיוחדת רשת שאורכה למשל 500 מטר, הקשורה למצופי-שעם והיוצרת לפני האוניה מחיצה עד לעומק של 50 מטר בצורת חצי גורן עגולה. פנס שעל התורן מושך את הדגים. לעומת זאת אור חזק תת-מימי הבא ממנורה שמורידים לעומק של 45 מטר מפחידה את הדגים ומגרשת אותם מהצד הפתוח עד שתושלם פרישת הרשת וכל הנחיל ילכד.
בסונאר משתמשים למדידת עומק הים. הזמן שעבר בין שליחת הקול לקרקעית הים ובין קליטת ההד מתאים למידת העומק כפול שניים. כמעט כל האניות מצוידות במודדי-עומק מסוג זה. רובם בנויים למדידת עומק עד כמה מאות מטרים בלבד, אולם יש מכשירים המודדים עומק עד 10 קילומטרים. מדידת עומק דרושה לנווט כדי למנוע התקלות בשרטון או בסלע תת-ימי. לעתים עוזרת מדידת העומק לקבוע את מקום המצאה של האניה – על-ידי השוואה עם העומק המסומן במפה הימית.
שיטה אחרת של קביעת מקום האניה בקרבת חופים: ממגדלור נשלחים בבת אחת גלי ראדיו באוויר וגלי קול מתחת למים. באניה קולטים את סימני הראדיו בו ברגע ואת הקול באיחור מה. הפרש בזמן הנמדד כפול מהירות הקול במים נותן את המרחק מהמגדלור.
ועוד שימוש בקול בעל תדירות גבוהה. מקור הקול נמצא הפעם על קרקע הים בקרבת החוף. הקול נשלח למעלה. הוא מגיע לפני המים ומשם הוא מוחזר מסיבת שינוי צפיפות החומר (מים–אוויר). מכשיר שני בקרקע הים קולט את ההד. שני המכשירים קשורים באמצעות כבלים למכשירים בחוף. כאן נרשם על נייר נע מצב גובה המים מעל למכשיר התת-מימי. משבאה הגיאות והעומק הולך וגדל מיד נרשם הדבר במכשיר שבחוף. בצורה כזאת יודעים בחוף בדיוק על התקרבות הגיאות וגודלה.
שימוש מעניין מצאו מכשירי-קול בעלי תדירות גבוהה בבתי-חרושת מטלורגיים (למתכות). מרעידים תוצרי מתכת ועל-ידי זה נוצר קול. באם התוצר אינו פגום תדירות הקול מתאימה לזאת שהמכשיר מכוון לקלוט. אולם באם המתכת פגומה תדירות הקול שונה מהנ"ל והמכונה זורקת הצדה את התוצר הפגום. בצורה כזאת בודקים תוצרת המונית בדייקנות ובמהירות גדולה מאוד.
"על המשמר", שנה ה', מס' 997, 13 בנובמבר 1946, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 