בארץ ישראל

שבוע הימים בארץ

[…]

נמל תל אביב. – העתונות העברית בארץ ציינה בשמחה את יום מלאת מחצית השנה לקיום הנמל בת"א שחל השבוע.

בראשית מצערה – בסירה אחת – החלו העובדים העברים את עבודתם בנמל תל אביב, והנה מאז עגנו, פרקו והטעינו כאן 69 אניות משא ונוסעים, בתוכן אוניות גדולות, ו־25 ספינות־מפרש. בסך הכל פורקו עד ה־18 בנובמבר 4965 טונות, שהכילו צרכי מזון, פירות וירקות, עצים, זבלים, מלט ועוד.

כיום עסוקים בנמל באופן קבוע: 120 ספנים, 70 סווארים (סטיבדורים), 110 סבלים, 40 פועלים בעלי מקצועות אחרים, 80 נהגים. ומלבד אלה עסוקים במספר רב – פקידים של סוכני־האניות, מחסני־הערובה וכו'. 24 סירות גדולות ו־3 סירות־מוטור עומדות לרשות העובדים בפריקה וטעינה, ובקרוב יגמר בניינן של עוד 18 סירות, בנות קיבול של 25 טון כל אחת, (רובן תוצרת הארץ) ושלש סירות מוטור. וכך צועד ומוצעד המפעל קדימה.

– משום עידוד שבסמל יש בעובדה הבאה: סוכני־אניות יהודים בתל אביב קנו בגרמניה שתי אניות־משא זעירות למען השירות בקו נמל תל אביב – נמלי מצרים, תחת הדגל הא"י. האניות עומדות להגיע לנמל בעוד שבועיים, וכאן יוחלף הפרסונל הזר בחבר עובדים יהודים…

– בו ביום שהושג הרשיון לפירוק משא כללי בנמל ת"א, הגיע משלוח נייר עבור העתון „דבר“. מנהלת העתון ועסקני הנמל בת"א עשו את המאמצים הדרושים, שהמטען יפורק בנמל ת"א, ולא בנמל חיפה, שלשם נועד כרגיל. הפריקה עברה מתוך חגיגיות, והעובדים כובדו מטעם מנהלת „דבר“ במאכל ומשקה.

– ועד הנמל העברי הנהיג עריכת סיורים בהמון של שכבות שונות בישוב לנמל, למען קרב את הצבור, במראה עינים ובמגע ישיר, אל המפעל החשוב הזה. כך סיירו מטעם התאחדות האכרים בא"י למעלה מ־500 חקלאיים וקיבלו הסברה על התפתחות הנמל וסיכוייו מפי מהנדס העיר ת"א, ה' שיפמן, ומפי נשיא ועד הנמל, ה' הופיין, שאמר בין שאר דבריו: „אין עינינו צרה בלחמם של אחרים; אולם לא נסכים להכרתת הלחם מפינו ע"י אחרים. אנו גילינו לא פעם רצון לשלום – אבל לא אפשרו לנו זאת. ולמקום של סכנת־נפש (ליפו) לא נלך“. מר הופיין פנה לחקלאים בדרישה לסייע במצווה לאומית זו של בנין הנמל העברי.

סיור שני בנמל נערך מטעם „הפועל המזרחי“, בהשתתפות 600 חברים, ובראשם הרבנים הראשיים וחברי הרבנות של ת"א. ה' הופיין קיבל בברכה את פני האורחים והסביר להם את ערכו של הנמל ודרכיו. המשתתפים הבטיחו את סיועם, ביחוד הפצת המניות של „אוצר מפעלי הים“.

[…]

---

"העולם", שנה 25, מס' 10, 26 בנובמבר 1936, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„דבר“ בנמל תל־אביב

לפני ימים אחדים פורסם בצבור ההישג של ועד הנמל בתל־אביב: ההיתר לפרוק משא כללי (ג'נראל קארגו) בחוף ת"א. רשימת הסחורות שהותרו בפריקה כללה גם נייר־עתון (בזכות יזמתו של מר י. א. לוינסון, ב"כ בתי חרושת לנייר).

בו ביום שנודע דבר ההיתר להנהלת „דבר“ נתקבלה גם ידיעה שהאניה „סאוונמאה“ מפינלאנד מובילה בשביל העתון משלוח נייר (מביהח"ר הידוע „קימנה“), המיועד כרגיל בחדשי המאורעות לנמל חיפה. הנהלת „דבר“ גייסה את כל הגורמים הבאים בחשבון שהאניה תעגון בת"א ולא בחיפה. הדבר לא עלה בנקל, אולם הקשיים סולקו בזכותם של כמה וכמה מסייעים, החל מהסוכנות הסקנדינבית למזרח הקרוב (ב"כ האניה), היחס האדיב של  פקידות החוף והמכס, וכלה בהתענינות המיוחדת מצד הנהלת העבודה בנמל. כולם יצויינו לשבח.

אתמול עגנה האניה בחוף ת"א והתחילה לפרוק עצים וקרטון (בשביל בית החרושת לקרטונז' של ה"ה שפלן וזילברברג).

מ. קרופניק מהנהלת „דבר“ וב"כ בתי החרושת הנ"ל עלו על האניה ונתקבלו בסבר פנים יפות ע"י רב החובל, מר באֶקמן, איש־ים פיני, אשר הדגיש את התפעלותו למסירותם של אנשי תל אביב לראשית־נמלם.

לאחר הצהרים החלה פריקת הנייר של „דבר“, והוא נפגש בתשואות מצד הפועלים. כל העובדים בנמל: הסוחרים, הספנים, הסבלים, הנהגים וכו' כובדו מטעם הנהלת „דבר“ במאכל ובמשקה; לכל אחד חולק עלון מודפס לזכר פריקה ראשונה של נייר־עתון בחוף ת"א, בשביל „דבר“, ובדיוק ביום מלאת חצי שנה לפתיחת החוף.

בינתיים התקיים סיור עובדי „דבר“  והועה"פ של ההסתדרות בעבודות הנעשות בשטח נמל־הסירות.

הפריקה נמשכה עד שעה מאוחרת בערב, לאור פנסי־חשמל ועברה בהצלחה מלאה.

---

"דבר", שנה שתים־עשרה, מס' 3502, 19 בנובמבר 1936, עמ' 1. באוסף עיתונות היסטורית יהודית של הספרייה הלאומית.

חוף תל־אביב ועתידותיו

(הצעות, הערות, זכרונות)

הננו נוהגים בזה מקום להצעות והערות בשאלות חוף תל־אביב ותכניות הנמל, ונקוה, כי הדיון ימריץ את לימוד הנושא החדש, שנוסף לנו על בעיותינו הכלכליות והמקצועיות.

חוף תל־אביב נוח מחוף יפו

רב החובל של האניה היוגוסלאבית שעגנה והביאה ראשונה משא לחוף תל־אביב אמר לי, כי חוף זה נוח הרבה יותר מחוף יפו למעגן אניות גדולות. קרקע הים מול פני תל־אביב הוא יציב למדי ומשופע שיפוע מודרג, בעוד שקרקע ים יפו הוא סלעי גם במרחק רב מן החוף ולכן הנהו מסוכן מאד לאניות. הדבר ידוע לכל רב־חובל הממונה על אניה וכ"כ נרשם הדבר בכל ספר־מדריך ימי. שגור בפי רבי־החובל כי לא ינומו ולא יישנו כשהאניה עומדת מול יפו. מול תל־אביב יהיו בטוחים ויוכלו לישון במנוחה.

והגיע כבר זמן לדאוג לסימנים ברורים בשביל האניות. נחוצים ביבשת החוף מספר עמודי־עץ בשני קוים אלכסוניים שהזוית שלהם תתקבל במרחק שבו עמוקים המים לפחות 13 מטר. נחוצה שורת מצופים שישמשו סימנים אף הם.

קפיטן ואן־דאֶן־באֶרג

מסיפורי זכרונות

כשנגשים או חושבים לגשת לבנין נמל בתל־אביב, יש התחיל מקטנות, ממזח לא גדול ביותר, באורך 50–60 מטר ושיפנה לימינו בצורת ך הפוכה, 25 מטר להמשיך, כדי מקלט לסירות משא  ולסירות מוטור. המזח צריך להיות רחב 4–5 מטר בכדי שאפשרי יהיה לשים עליו 2 פסים לרכבת־משא, את הגשר אפשר גם להאריך ל־100 מטר ועוד. את זרועו הימני עד 50 מטר. זה יספיק לתל־אביב לזמן הראשון עד שאפשר יהיה לבנות נמל גדול. מקלט־הנמל הזה צריך להיות בנוי מאבן וממולא בחול ואבן ובנוי חזק כדי שיוכל לעמוד בסערות הים וכדי להחביא בו את הסירות יחד עם מטענם שלא הספיקו לפרקו. בכלל קשה לדבר בדבר התכנית הבאה של הנמל, כי לעת־עתה אינה ברורה. השאלה קשורה ברשיון הממשלה ובמצב הכספי.

צריך לשים לב לזאת שבאחד הימים יכולה הממשלה לחבר את הנמל התל־אביבי יחד עם קיר הנמל ביפו שחושבים לבנותו שם. מזה יכול לצאת נמל שישתוה עם נמל אלכסנדריה. עירית תל־אביב צריכה להתחיל להתענין בבנין הנמל ולא לעסוק בנסיונות בנין מזחים מעץ ועמודי ברזל אשר יעלו לא בזול והנם עלולים להיגמר באסון ברוח החזקה הראשונה מ־ S.W. 6–7 בל, והמזחים ילכו לאיבוד כמו שהראה הנסיון בזמן בנית מזח הברזל ליד הקזינו. בגלים קטנים תקבלנה הסירות מכות בעמודי־הברזל, ופריקת הסחורה תהיה בלתי אפשרית. אם יהיו הקירות בנויים מאבן, אזי אין סכנה לסירות שתקבלנה דחיפות בקיר. אפשר אז להמשיך הלאה בפריקה הסחורה, כנהוג בחופי קוקאז בים השחור, כגון: נמל סוטשי, גגרי, נובי אפון, סוכנום וגם בקרים בסודק, גורזוף ויבפטוריה.

הרשיון לפרוק אניות אחדות הוא מעין נדבה קטנה שאנו צריכים להפכה לאוצר. פריקת אניות אלו תעבור בקושי. אחרת לא יכול להיות. כדאי הדבר – אבל יש לנהוג זהירות אחרי כל הרעש והשמחה שקמו מסביב לזאת כדי שהתוצאות לא תהיינה הפוכות. אפילו לבנין נמל פרימיטיבי דרושים מומחים.

בחודש מאי שנת 1920 עמדו המהנדסים משה ונחום וילבושביץ יחד עם המזכיר שלהם מר ישראל שוחט, כיום עו"ד, בראש מוסד מסחרי פאינסון ושות' ורצו ליסד בקיסריה בית חרושת גדול, אבל הם הבינו שמבלי נמל לא יוכל העסק להתפתח והכל תלוי בו. הם רצו להשקיע הון רב ולבנות מחדש את חורבותיה של קיסריה ואת נמלה. באתי אז ארצה בתורת קפיטן באניה נושאת 640 עולים. הזמיננו מר נחום וילבושביץ, ויחד עם שני משרטטים עיבדנו תכנית, מדדנו ובחנו את העומק של הסלעים לבנין הנמל בקיסריה כדי שיוכל לקלוט בו 2–3 אניות שיוכלו לפרוק ולטעון מ־1000–1500 טון ליום. התכנית נשלחה לאשור לנציב העליון הזמני של אז, גנרל בולס. הממשלה עיכבה את מתן הרשיון לבנין הנמל בקיסריה אף על פי שהמזכיר הכללי שהיה ידיד היהודי הסכים לתכנית. מר דידס יעץ לועד המושבה חדרה בנין מקלט־נמל באבו־זבורה. נקראתי  יחד עם מר חורב מתל אביב ומר שניאורסון כדי לעבד תכנית למקום זה. חדרה וקיסריה אינן יכולות להשתוות עם תל־אביב. כיום בתל אביב והסביבה ישוב של מאתים אלף נפש ויש לדרוש נמל מתאים בשבילנו.

בזמנו התענין גם המנוח הברון הירש בבנין הנמל בקיסריה ובשנת 1924 הזמינני יחד עם מהנדס רוסי אחד וחדשנו את התכניות ושלחנו אותן אל הנציב העליון, בזמנו סאֶר הרברט סמואל. בבואי לת"א בקשני המהנדס לוי, מנהל חברת „קדם“, לעבד תכנית לנמל אפשרי לתל־אביב, מלאתי את משאלתו על חשבוני ושלחתי את הצעתי לראש עירית תל אביב, מר דיזנגוף. מים רבים נשפכו מאז מהירקון לים והרבה ימים חלפו ות"א בנתה ונבנתה והספקנו לסבול גם פעמיים פרעותכאן, עד שקם הענין לתחיה.

זאב פרנקפורטר
קפיטן ימי להפלגות רחוקות

כיבוש יבשה מהים

יחליטו המומחים הגדולים בשאלות בנין הנמל בתל־אביב. לפי חישוביהם, תכניותיהם ושיטותיהם תצא העבודה אל הפועל. אך השאיפה לנמל, הכרת הצורך בו, תביעת המאמצים להקמתו אינה ענין של אנשי מקצוע. כאן מדבר קול העם, שועתו לחרותך, לבטחון ולעצמאות. לא מפני שחוף ת"א מתאים לנמל ולא מפני שעסק מסחרי טוב הוא לבנותו כאן – יוקם המפעל. אנשי המקצוע יישאלו רק איך לבנות אך לא אם לבנות. השוקל מנקודת מבט מסחרית כל נקודה ונקודה בקו החוף של ת"א ימצא אולי כמה מקומות מתאימים יותר מנקודת ת"א ואולי יחוה דעה כי אין זה עסק מסחרי כלל וכלל לבנות את הנמל דוקא כאן. אבל, כאמור, שיקול הדעת שלנו אינו יכול  להצטמצם בחישוב מסחרי בלבד.

הערגה הגדולה להרחיב את א"י גם ימה הניעה עכשיו הרבה מוחות לחשוב ולהתעמק בשאלה זו ובענין הנמל. לא לפלא יהא הדבר אם השכל הקיבוצי יחדש משהו גם בענין זה. לא לפלא יהא, אם יישמעו מפי העם גם בעניני הצעות הנמל הערות ועצות ראויות לתשומת לב, אם כי בעליהן אינם אנשי מקצוע.

הקהל מרבה לייגע את מוחו בשאלת נהר הירקון ושאלת בנין הנמל. הייהפך הירקון לנמל? היספיק לבדו? ומה יהיה שימושו של הירקון, אם ייבנה נמל בים? ואיך ייבנה הנמל עצמו?

והנה מסתמנת דעה אחת כללית בכל הויכוחים על עתיד חוף ת"א.

קויו הגיאוגרפיים ישתנו עם בנין הנמל. אדמת ת"א יקרה מאד, ואסור לקחת ממנה שטחים ניכרים. יש להגדיל את שטחה, בקשר עם תכניות הנמל.

תכניות אלה צריכות להיכל גם ייבוש כיבוש שטח יבשה ניכר מהים. גם נמל חיפה העשיר את היבשה בשלוש מאות דונם נוספים. בת"א צריך ליבש שטח הרבה יותר גדול.

ובזה צריך לשנות את קו החוף. בזה צריך להיוצר במידת האפשרות גם מעין מיפרץ. והאדמה הנרכשת צריכה לשלם חלק מהוצאות המפעל.

יש בעולם דוגמות להקמת נמלים ויצירת מחסה – כעין טבעי – לאניות, ע"י כיבוש קרקע מהים בשטח גדול. אלה הן הדוגמות המתאימות ביותר לת"א. לפי מחיר הקרקע אצלנו ותנאי רכישתו כדאי יהיה ליבש שטח גדול מאד במקום להגדיל את העיר ע"י קניית פרדסים ערבים וגרמניים (הקונים גם הם בכספנו אדמות נוספות) במחירים עצומים, הרי כדאי להגדיל אותה גם ע"י ייבוש שטח מים. גם אם יעלה מחיר כל דונם לא פחות מאשר אילו נקנה, הן כדאי הדבר, כי כל הכסף יישאר בתוך מעגל הכלכלה שלנו, ויוסיף להסתובב בפנים ולהפרות את שדותינו.

כדאי להזכיר לרגל זה את תכנית היבוש של החברה שמר גרינבלאט עומד בראשה ואשר העיריה כבר הסכימה לו. הנה חישבה חברה פרטית ומצאה כי כדאי לה להשקיע רבע מיליון לא"י ויותר ביבוש רצועת ים צרה מאוד משכונת גאולה עד בית הפועלים ולמכור אותה אחר כך למגרשים, לאחר שתמסור לעיריה חינם חלק של האדמה המיובשת. מכל שכן שתכנית יבוש הגונה יש לה מקום אם היא נחוצה גם בשביל הנמל.

שאלת הנמל המשוכלל אינה שאלת הרגע. ברגע זה פנויות עיני הכל אל שאלת הסידורים הזמניים: מחסה לסירות בירקון; פריקה בימי סערה בירקון; שכלולים טכניים בעבודת הפריקה; הרשיון לבנין מזח ביטון. ואנשי המקצוע, שעליהם להחליט בכל נקודה, ייטיבו לעשות אם יהא מוחם פתוח גם לשיקול הצעות והערות מפי העם, מההדיוטות בעניני נמלים, ולבור מדבריהם את הגרעינים הבריאים המועילים.

איש-יבשה

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3372, 10 ביוני 1936, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בחוף תל-אביב

פי הירקון ייפתח

שמענו שנתקבל הרשיון לפתוח את פי הירקון. העבודה תתחיל בימים הקרובים. יפנו חול ויפוצצו סלעים, כדי שיעמקו קצת המים, והסירות תוכלנה להכנס מהים לנהר, ולהיפך.

כלי השייט העובדים בחוף תל־אביב יקבלו על ידי כך מחסה טוב לשעות הסערות, כי נהר הירקון נוח לעגינת סירות וספינות קטנות ורק המעבר בינו לים היה קשה.

האניה „עתיד“

אתמול ב־6 לפנות ערב הגיעה לחוף תל־אביב האניה „עתיד“ (של חברת „עתיד“) ואתה 30 טון קופרא (גלם לתעשית שמן). „עתיד“ תטען כאן 60–70 טון של סחורות אכספורט: עסיס, כלי אלומיניום ועוד.

עבודת המזח

נמשכת. קבוצת פועלים אחת עובדת בהארכת המזח וקבוצה שניה בהרחבתו.

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3367, 4 ביוני 1936, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשה אחרונה ובדויה:

„נמל תל-אביב כבר זכה לשביתת סבלים“

נתבקשנו לפרסם:

ב„חדשות אחרונות“ מיום ב' הופיעה ידיעה בכותרת „נמל תל־אביב כבר זכה לשביתת סבלים“ – ידיעה אשר כל המסופר בה בדוי בהחלט.

ב"כ „חדשות אחרונות“ לא נפגש עם שום ב"כ של הסבלים, הידיעה שכל סבל משתכר 2 לא"י בשבועה ושההסתדרות מכניסה לקופתה מזה לירה אחת בשבוע היא עלילה שפלה. האמת היא שכל הסבלים בנמל מאורגנים בקבוצה קבלנית ועובדים לפי התעריפים הממשלתיים הרשמיים. כל מה שהם משתכרים מתחלק בין כל הסבלים. הואיל ותנאי העבודה בחוף הם בלתי נורמאליים ומפרכים הושג הסכם בין ב"כ ההסתדרות וחברת „פריקה“ שלסבלים יובטח מינימום חדשי כדי שש לא"י.

היו חילוקי דעת בפירוש ההסכם הזה עם חברת „פריקה“ אם הוא נוגע לכל שמונים הסבלים העובדים במקום או רק ל־50–60.

ביום ב' בבוקר כנסו הסבלים הסלוניקאים אספה כדי לדון בשאלה זו. לאחר בירור הענינים והודעת בא כוח ההסתדרות י' רוכל ומ. לויט נגמרה האספה והפועלים המשיכו בעבודה כרגיל.

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3445, 8 בספטמבר 1936, תוספת ערב, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בחוף תל-אביב

קשי הפריקה

הסבלים הלכו אתמול עם משׂאָם במים שטח גדול יותר מאשר עד כה, מחמת השרטונות שחדרו בימים האחרונים את מי החוף, עד שכל סירת-משא מוּכרחת לעמוד מרחוק. סירת-משא אחת גדולה, בעלת קיבול 18–20 טון, שהוּבאָה ע"י חברת הפריקה מחיפה, הביאה את משׂאָה עד המנוף הקטן שבאמצע המזח, ומכאן הועבר המשׂא בקרוניות במסילת הברזל הצרה. סירה זו הספיקה כשליש מכל הכמות שנפרקה אתמול, שהיתה מועטה בכלל, 156 טון, מחמת השרטונות.

בתנועת האניות

האניה היוּגוסלאבית „פּראקאט“ הפליגה אתמול. באה „עליזה“ (של „עתיד“). עוגנות בחוף שתי אניות ו-3 ספינות-מפרשים.

מתיקוני החוף

הוּקמה סככה שניה, מוגדלת בשביל האכספורט. בונים רפסודה גדולה להעברת בקר מהאניות ליבשה.

מצב הבטחון

אנשים היודעים את הסביבה מעירים, שיש תנועה חשודה בין הערבים מעבר לירקון, ורצוי היה מאד להגביר את השמירה בשטח החוף.

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3426, 17 באוגוסט 1936, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוררים מקטרגים על חוף ת"א ומה עושים סוחרינו?

בעתון ימי בלגי המופיע באַנטורפן בשם „לויד אנוארסוא“ הופיעו דברי קטרוג על חוף תל־אביב, כדי להשפיע על חברות האניות שלא תסכמנה לשלוח את אניותיהן לחוף זה לפריקת הסחורות.

בגליון 28 במאי כותב אותו עתון:

„נוסף לידיעה על הנושא נמל ת"א בגליון 20 במאי כותבים לנו כדלקמן:

„אנו מעירים את לבכם לעובדה שעד היום אין כל החלטה קובעת מצד השלטונות. תל־אביב שאינה אלא המשך של יפו יש לה חוף פתוח חשוף לרוחות. באין משבר־גלים מוכרחות האניות לעגון במרחק 1500–2000 מטר מהיבשה, ורק כשמרשה מזג האויר אפשר לפרוק את המשאות בסירות. הים סוער ברוב ימות השנה. ברור, כי סירות המשא מתקשות מאד להגיע אל היבשה, והסחורות חשופות במידה חמורה.

„נעשה נסיון באנית הקיטור היוגוסלאבית „צ'אטוורטי“. פרקו ממנה 850 טון מלט במיכסת 40 טון ליום. כמות גדולה של מלט נרטבה והובאה ליבשה בצורה עלובה. כמשוער מראש נתן הנסיון תוצאות שליליות וקרוב מאד לודאי שהתכנית תיבטל.

הננו מעוררים את לבם של האכספורטרים על המצב“, וכו'.

* * *

נמצא מי שחקר למקור המכתב הזה בעתון הבלגי. נתברר, כי זוהי עבודתו של סוכן אניות ערבי ביפו המשתדל להפריע לעבודת חוף ת"א גם מנימוקים פרטיים וגם מנימוקים ערביים כלליים. הוא מפחיד את האכספורטרים בקשיים שבחוף ת"א ומביא ראיה מפריקת המלט מהאניה „צ'אטוורטי“.

אין ספק שיימצא מי שיכחיש בעתונים המקצועיים את הכזבים בענין ההתחלה בחוף ת"א. עבר חודש אחד ויכולת הפריקה של העובדים והסירות שבחוף עלה על 200 טון ליום, וזה בלי שימוש במזח ובמנוף. השימוש באלה יתחיל בסוף החודש השני לעבודה ויכולת הפריקה תעלה גםעל 200 טון ליום.

שקר הסיפור על קלקול רב של המלט. כל הסוחרים שהביאו סחורות דרך חוף ת"א, מספרים, כי מצב הסחורות אינו גרוע מזה שבנמל יפו ושהם, הסוחרים, רואים יחס טוב לסחורות מצד כל עובדי החוף.

השקר על ביטול התכנית מובן מצד כותבו ומעיד על כוונותיו.

זהו קטרוג של צוררים. אחד נדפס בגלוי. כמה עשו את מעשיהם במסתרים ודאגו לכך שדבריהם לא יתפרסמו?

אך יש גם קטרוג רשמי לא של צוררים, אלא של פקידים ממשלתיים. בהנהלת מחלקת המכס מביטים לא בעין יפה על ההתחלה שבת"א. אילו היה הדבר תלוי בהם, אולי לא היו מרשים גם את המעט הזה. הם נוקטים לפי שעה רק קו־סבלנות. משום שהממשלה המרכזית הרשתה מה שהרשתה. הם מקוים לכשלון של הנסיון, והם יעזרו לכך שהכשלון יבוא. כשהם יכולים לרפות את ידי מישהו, הם עושים זאת. והנוסח שלהם הוא, כפי הנראה, ששימש יסוד גם למקטרג הצורר בעתון הבלגי. מעשה ביהודי בעל מחסני ערובה שרצה להקים מחסני ערובה בקירבת חוף תל אביב. הוא פנה אל הנהלת מחלקת המכס. התשובה היתה, שלא כדאי, שמגרשי התערוכה רחוקים יותר מדי מנמל יפו, ושמשרד המכס בחוף ת"א אינו אלא זמני. גם הכותב לעתון הבלי הביע את תקותו שהתכנית תיבטל. מי יודע אם לא הסתמך על דיבורים של פקידים מקומיים. העוסקים בעניני חוף ת"א מרגישים שמצד הפקידות המקומית עוד צפויים קשיים. על כל תוספת רשיון להרחבה צריך יהיה להתאבק ולהילחם. נחוצה תהיה חזית פנימית מאד שלמה ומאד תקיפה כדי להפוך את חוף ת"א לזה שדרוש לישוב העברי.

אבל השאלה היא מה יחס הסוחרים היהודים אל חוף ת"א? האם לא יעזרו הם ביחסם האדיש למזימות הצוררים?

מדאיג מאד חוסר האניות בחוף תל־אביב. בשבוע החמשי להפתחו היה דוקא שבוע של ים שקט. הכל היה מוכן לפריקה מהירה. התקדמו הסידורים הקטנים בשטח הקרפיף: הדרך, הסככות, כיוון תנועת המכוניות. כיצד קרה הדבר שאף אניה לא באה לחוף? אמנם התכון סוכן אחד להביא הנה 150 טון סחורה, אלא שספינת המיפרשים שינתה על דעת עצמה את הכיוון ונסעה לחיפה, מאימת הספנים היפואים. וכל סוחר יש לו התנצלות ואמתלא משלו ומספר סיפורים, מדוע לא יכול להביא סחורות לחוף ת"א.

הנה הודיעה חברת האניות העבריות „עתיד“ שתשלח את אניותיה כסדר לחוף ת"א ולא תדרוש כל הוספה על המחיר, אם תצטרכנה אניותיה להאריך את ימי עגינתן בחוף זה, מחמת עיכובים בפריקה. מדוע אין הסוחרים העברים בת"א מעסיקים את אניות „עתיד“? מדוע צריכה אניה עברית לחכות שבוע ימים בנמל פורט־סעיד למעט סחורה, בעוד שסוחרינו שוכרים בינתים אניות מאניות שונות? היכן התמיכה בספנות העברית ובחוף ת"א? היכן אותה התלהבות ל„נמל עברי“ ול„מלחים עברים“? היכן חשבונם הגאוני של סוחרי ת"א ואפילו בעניני כספים? הרוצים הם לקיים את המסחר בת"א ולעזור לעובדיה לעבוד ולהשתכר כדי שיהיו גם צרכנים טובים, או שהם מקוים לנסים ולפדיון מן השמים מבלי לדאוג לביצורה הכלכלי של העיר? היכן הבנתם במצב רוחו של הצבור העברי? האינם מבינים כי הצבור לא ישלים עם התנהגות כזאת, ובפירוש ידע להעדיף אותם בתי המסחר והמוסדות שיתמכו בספנות העברית ובחוף ת"א?

„המשביר המרכזי“ הודיע בפירוש, כי יוביל את סחורותיו, כאשר עשה גם קודם, מהארצות הסמוכות באניות „עתיד“, והסחורות הנועדות לת"א תבואנה לחוף ת"א. ודאי שיימצאו עוד אחדים שינהגו כ„המשביר המרכזי“. הלא יתקומם הצבור נגד אלה המכשילים את עתידות מפעלי הים העברים ויאמר לסוחרים מתנכרים, כי מה שאפשר ל„המשביר המרכזי“ ולאחרים, אפשרי לכולם.

ואשר להוצאות הפריקה וההובלה, הנה עד כה אין כמעט כל הבדל בין השימוש בחוף ת"א לשימוש בנמל אחר. אדרבא, כאשר תרד ההנחה הקיימת עתה בהובלת סחורות (שנועדו ליפו ושנפרקו בחיפה) ברכבת מחיפה לת"א, יהיה מחיר ההובלה והפריקה דרך ת"א יותר זול. אך אין בזה בטחון. ספני יפו וסוכניה הערביים ודאי שיפתחו בהתחרות כדי להכשיל את ת"א, ואז יועמד המסחר העברי בנסיון הידוע של העבודה העברית והעבודה הזולה.

העבודה הערבית זולה יותר. על כל פנים למראית עין ובחשבון ראשון. בחשבון הסופי היא עולה לנו ביוקר גדול מדי, אך לא כל סוחר ישיג זאת בשכלו. הצבור מבין שאי אפשר לנו להישען על ספנות זרה ועל נמל זר וגלותי. הצבור יהא נדרש לבלי הסתפק בהפגנות בעד נמל בת"א, במחיאות כפים לדגל ולכתובת ולגי'סטות. אנחנו נצטרך ללחוץ קצת על הסוחרים הרוצים להתפרנס במעגלנו שידעו לתמוך גם הם במעגל הזה ולא להוציא ממנו את מעט הכסף שיש בידינו ולא להרוס בידיהם התחלה חשובה, שחובה עלינו לפתחה עוד ועוד.

כבר נשתלה ההכרה בלב ההמונים בצורך בים עברי, והכרה זו לא תתן להשלים: א) לא עם רשלנות בדרך שיפור השירותים בחוף ת"א; ב) ולא בהתנכרות סוחרים וסוכנים. יבורכו אלה מהם שיבינו בעצמם את המצב. לשאר נצטרך להזכיר מדי פעם את חובתם.

יהא חוף ת"א הומה משאות, כפי שהומה העיר בהם. נפתח לנו פתח כחודו של מחט. נרחיבנו כפתחו של אולם!

– ר.

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מסס' 3387, 28 ביוני 1936, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.