החודש מלאו 18 שנה לפעולה החלוצית הראשונה בשטח הים. בחודש מאי 1919 נתעוררה היזמה בענין ספינת „החלוץ“. תכנית זו נרקמה בין יריעות האהלים של הגדודים העבריים בין יתר התכניות על מעשי־יצירה וכבוש ביבשה ובים.
כותב הטורים האלה והסוחר ל. מתל־אביב נסעו לדמשק לקנות מכונות בשביל קואופרטיב למכונות ולהובלה שעמד להיווסד בחסות קפא"י.
בואנו לדמשק הביא אתו את רוח הגאולה לתושבי א"י, שנשארו בעיר זו מזמן גרוש ג'מאל פחה ושבויי המלחמה. בשמחה רבה התמסרו לעזור לנו בכל יכלתם. בעזרת החוג הזה רכשנו אז משלטונות האמיר פייסל מנוע ובעזרת המהנדסים ק. וס. סודרה תכנית המכונות. שבנו ארצה לקנות את הספינה. נקנתה ספינת עץ כדי 120 טון. כן קבענו שם מקום לנוסעים, כי הלא לא־ייתכן שבאניה העברית הראשונה לא יהיה מקום נכבד בשביל מספר מצומצם של נוסעים. הנסיון החזיק מעמד קרוב לשלש שנים ובחורף 1922 טבעה ספינת „החלוץ“ בסערה בלי שום קרבנות אדם.
רק 18 שנה עברו מהנסיון הצנוע ואנו עומדים כיום לפני צי מסחרי של 6 אניות: „הר ציון“, „הר הכרמל“, „תל־אביב“, „עתיד“, „עליזה“, „עמליה“, ו„ריכארד בוכארד“. שלש מהן עומדות היום בחופה של תל־אביב.
ההישגים הללו הם רק מנה קטנה ממידת יכולתנו וצרכינו. אנו מוציאים למעלה ממליון לא"י לשנה להובלה ימית. וצו השעה: נחתור קדימה! וידנו תשיג עוד מפעלים רבים בשטח הים הגדול ורחב־הידים, וממנו נשאב מקורות מחיה לרבבות אחינו המתדפקים בשערי ארצנו.
ש. קישוני
"דבר", שנה אחת עשרה, 28 במאי 1936, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קישור לתצלום "החלוץ" באתר "כל האניות" של עמותת ידידי המוזיאון הימי הלאומי, חיפה.
נודע לנו ממקור מוסמך, שהסוכנות היהודית עומדת לייסד בעזרת החברה „ללויד טריסטינו“ בית ספר ימי (לספנות) באיטליה, כדי לחנך שם נוער יהודי לספנות בים התיכון.
באמצע ינואר ש.ז. הודיעה חברת „ללויד טריסטינו“ לסוכנות ע"ש ז. בן־גוריון, כי היא שמחה לשמוע מפי הד"ר לאטש, שהוא והסוכנות מתענינים מאוד בבית ספר הימי שחברת „ללויד טריסטינו“ עומדת להקים יחד עם הסוכנות. חברת „ללויד טריסטינו“ מודיעה, שהיא מקווה לקבל רשיון מאת הממשלה האיטלקית, והיא תוכל להעמיד לרשות בית הספר ספינת־לימוד ל־30 איש. החברה מבטיחה, שאחרי גמר הלימודים, תקבל את הגומרים כמלחים באניות „ללויד טריסטינו“. התלמידים המצטיינים ביותר יישלחו לבית ספר לקצינים. התלמידים יצטרכו לשם סכום קטן ביותר, כי את התקציב הרובי תכסה חברת „ללויד טריסטינו“.
עד כאן האינפורמציה והנה המוסר: שמחים אנחנו שרעיון כיבוש הים, שהטפנו לו זה שנים, חדר סוף סוף גם למוחותיהם של אנשי הסוכנות, וגם הם מוכנים ללכת בעקבות בית"ר בצ'יויטבקיה – וליסד בית ספר ימי באיטליה.
אולם ידעו־נא עכשיו אנשי הסוכנות כי בזה הם מאבדים בעצם ידיהם את האפשרות לחידוש עלילתם הידועה על מדיניות פרואיטלקית ואנטי אנגלית של הצה"ר והצ"ח: הלא זכור עלינו הנימוק הראשי של המעלילים בענין זה: לבית"ר יש בית ספר ימי באיטליה!
זוהי דרך הסנבלטים מתמול שלשום… מעלילים עלילות, ואת עצם נושא העליה מחקים, בלא עין רעה…
"הירדן", שנה ג', מס' 573, 6 במרץ 1936, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
העתונות האנגלית מודיעה על המצאה חשובה של פרופיסור אנגלי, העלולה לחולל מהפכה בשדה-הטכניקה המלחמתית החדישה.
פרופיסור זה, ור. ה. טשידפילד שמו, אומר, שגילה את סודן של „קרני-המוות“. טשידפילד הוא מרצה לפיסיקה בביה"ס הטכני הגבוה בליסטר ובשעת נסיונותיו יצא מתוך ההנחה הידועה שכל בעל חי מקרין גלים חשמליים בעלי פרקוונציה מסוימת ואת ההקרנה הזאת אפשר להפסיק ע"י הקרנה של גלים נגדיים בעלי אותה הפרקוונציה.
הפרופ. טשידפילד לקח לו, לשם נסיונותיו אלה, עכברים חיים והיה ממיתם בדרך זו.
לאחר שנוכח, שנסיונותיו אלה מצליחים ניגש להקמתה של מכונה חשמלית בת 50 אלף וואט, שעלתה עשרים אלף ליש"ט.
מכונה זו, תוכל, לפי דבריו של ממציאה, להמית גם את כל בני-האדם שימצאו בתחומיה במרחק שאינו ע ולה על מיל.
המצאה שניה, שהיא לא פחות מענינת מן הראשונה היא זו של הסירות התת-מימיות, השטות ופועלות מעצמן.
בסירה תת-מימית ממין זה נעשים, בזמן האחרון, נסיונות מענינים בסביבות וואנקובר. את מהלכה ופעולתה של סירה זו מכוונים מרחוק ע"י גלי-ראדיו, מבלי שישב בה אף אדם.
סירות תת-מימיות ממין דומה לזה הומצאו לפני גמר המלחמה העולמית באיטליה. אולם חסרון אחד היה: הן היו זקוקות לשני מלחים-מכונאים, שהיו צריכים להמצא בתוכן ועם התפוצצותן של הפצצות המושלכות מתוך הסירה היו השנים מתים, במיתה משונה.
"דאר היום", שנה שמונה-עשרה, מס' 141, 12 במרץ 1936, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הנוסעים מעטים; פחות מ־40 איש, כולם יהודים, רובם נוסעי המחלקה הטוריסטית, המדברים ביניהם 70 לשון – תחירים חוזרים מהארץ, סוחרים, יהודי גרמני, טוב לב ושמנמן ותהילת א"י אינה פוסקת מפיו, מספר סטודנטים הנוסעים לחו"ל, שליח תנועת העבודה הנוסע לפולין, ועוד.
הלילה היה חם. לפנות בוקר קמו הנוסעים להשקיף על נמל אלכסנדריה, המתקרב ובא אליהם. והפעם לא רק אנו הנוסעים סקרנים, גם המלחים האיטלקים רוצים להזין את עיניהם במראה אניות המלחמה הבריטיות העוגנות בנמל. אניות אויבות כמעט שהפכו כעבור שעה לאניות הצלה. ההצלה היתה במישרים ובעקיפין, כי אנשי המשמרת שגמרו את עבודת הלילה שלהם ליד המכונות, לא שכבו היום כדרכם תמיד לנוח בחדרם שנמצא בדיוק מעל לדוודים, אלא עלו על הסיפון להסתכל באניות הבריטיות – וכך ניצלו ממות בטוח; אך אותן אניות המלחמה הגישו אח"כ גם עזרה מהירה.
האניה נכנסה בשקט ובבטחה דרך שובר הגלים הראשי. אנשי המחלקה הטוריסטית גמרו זה עתה את אכילתם, והתווכחו על גודל הנמל. הנוסעת האמריקנית היחידה של המחלקה הראשונה הספיקה לפתוח את מזוודתה ולסדר את ששת זוגות הנעלים שלה זה ליד זה.
את הנמל ראיתי זולא הפעם הראשונה, על כן שלחתי את עיני לענינים צדדיים לגמרי, עקבתי אחרי סירת המשטרה המצרית שקרבה לספינתנו, הבטתי בפניו השזופים של הקצין הלבוש לבן וחובש תרבוש אדום לראשו והוא קושר בזריזות את הסירה למדרגות האניה.
ופתאום – בום! קול נפץ, והמון חתיכות מפוחמות, אבק ועשן עפו באויר. סירת המשטרה נתקה בן רגע מהאניה והתרחקה קצת, פנים מבוהלים שאלו: מה קרה? הקול לא היה בעצם גדול,כי התפוצצות קרתה בחלק התחתון של האניה והאויר נחנק ברובו, כי נסגרו הדלתות. היושבים אל השולחן שמעוהו יותר מאתנו – כי הכלים נפלו מעליהם, האולמות והפרוזדורים נתמלאו אבק עשן.
איש לא שיער את רצינות המצב בתחילה. מלצר המחלקה התחיל לעסוק בשקט בניקוי השולחנות משיירי הכלים, טאטאו את הרצפות, הנוסעים התלחשו ביניהם והסתכלו לצדדים. והנה צעקת „הצילו!“ עולה מאחד החלונות הנמוכים. הורד סולם, והמלח הצועק הועלה דרך חלון תאו אל הסיפון. לחץ הגאזים של ההתפוצצות סגר את דלת התא שלו והוא נשאר כלוא בתוך התא.
במשך הרגעים שעברו לאחר ההתפוצצות – ראינו מה ערכם של סדר ומשמעת במקרים אלה.
אניתנו היתה מוקפת בן רגע בסירות מוטור שבאו מאניות המלחמה הבריטיות. קצינים אחדים מהם באו בדברים עם קציני אוזוּניה. סימני מורז נשלחו בידים לכל הספינות הבריטיות, ומספר מלחים עם מסכות גז ירדו למקום ההתפוצצות. כעבור רגע נקבעה הדיאגנוזה:
דוד התפוצץ, האש אחזה ברזרבואר הנפט, – ואין כל אפשרות לעצור בעד התפשטותה. מלחים עם כויות איומות בכל הגוף הורדו בסדינים לסירה, צעקות אימים, פנים מעוותים מכאב. והסירה טסה לאנית הצלב האדום העומדת בנמל.
הנסיון לכלוא את האש ע"י סגירת השער של מדור המכונות ולחנוק אותה ע"י חוסר חמצן – נכשל. המכונה של „אוזוניה“ לא עבדה בפחם אלא בנפט, והגאזים המרובים הנוצרים ע"י בערת הנפט יצרו לחץ כזה שבריח הברזל העבה נשרף כפיסת נייר, – והאש הוסיפה להתפשט.
12 רגע אחר ההתפוצצות, בעוד אנו תוהים ובלתי בטוחים במהלך הענינים – ניתנה הפקודה: על הנוסעים לאסוף את חפציהם ולהימצא בן רגע על הסיפון ליד המדרגות. הפקודה ניתנה באיטלקית ותורגמה תוך כדי ריצה לעברית, גרמנית, אידיש, אנגלית, – והנוסעים רצים איש לעברו… אני רץ דרך פרוזדור מלא עשן דק, ומגיע לתא.
כעת מתחילה הריצה עם שתי המזוודות על המדרגות ובפרוזדורים. – אחד המלצרים שרואה אותי מתאמץ לעלות במדרגות המשופעות עם מזוודתי הכבדה – מגיש לי „עזרה מוסרית“. „הירגע“, „הירגע“, הוא קורא לי.
נוכחתי שאלה האומרים, כי האדם נהפך ברגעי סכנה לחיה – לא תמיד צודקים: מלחים רצים לתוך התאים, ומצילים חפצי נוסעים, בידי אחד מהם אני רואה הפיז'מה שלי שהפקדתי על המיטה, מזוודותיה של נוסעת המחלקה הראשונה נסגרות, ומועלות למעלה בידי מלחים, למרות שמחלקה זו קרובה למרכז האניה.
היו אנשים בין עובדי האניה שאיבדו את רוב חפציהם הם, אבל הצילו את חפצי הנוסעים.
הורידו אותנו לסירה בריטית. קצין אדיב מודיע לנו שיובילונו לאנית המלחמה, ואח"כ לחוף, אבל עלינו להישאר עד שנקבל הוראות נוספות.
ולעת עתה נודע לנו: 3 מלחים אָבדו במקום ההתפוצצות, 2 מהפצועים כבר מתו.
והסירה שלנו בכ"ז אינה מתרחקת יותר מדי מהאניה הבוערת. אנו נמצאים במרחק של 100 מ' בערך ממנה, ומסתכלים באש האוחזת בכל פעם בחלק נוסף ממנה. הנה המחלקה הראשונה כבר בוערת, – חבל על אותם האולמות היפים שכ"כ נהנינו אתמול למראיהם.
מכבי האש העירוניים עובדים: זרמי מים מעכבים בעד התפשטות השריפה על החלק האחורי של האניה, המלחים מטפסים לשם, וכעבור רגע פורצים גם משם זרמי מים בכיוון אל האש, אל אותו המקום שבו ישנו רק הלילה.
ועוברת בך ההרגשה: לו קרתה ההתפוצצות לפני מספר שעות, בחושך, בלב־הים, האם הייתי עומד עתה באותו שקט על גב הסירה ומצלם את האניה הבוערת? האם היו מספיקים אנשי האניה להוריד את הסירות לפני שהאש היתה אוחזת במכסה? והאם בכלל אפשר היה להשתלט על המצב בחשכת הלילה בלי חשמל (הקשר ניתק רגעים מספר אחר ההתפוצצות), ובתוך הפאניקה? ועכשיו אנו עומדים על הסירה ומסתכלים. שליח תנועת העבודה עומד על ידי וכל גופו הארוך אומר התרגשות והוא מוכיח לי שעלי לצלם ולשוב ולצלם את האניה הבוערת מכל צד, ובכל אפשרות. אני נכנע ומצלם. הבחורה ההונגרית הבלונדית שקציני ה. מ. נשאוה על ידים לסירה, אינה שוכחת תוך ההתרגשות גם להתפדר ולצבוע את שפתיה, ויש לך רגע הרושם שאך טיול הוא, טיול „שמח“, שיצאת מהעיר לחזות במראה מרהיב של אניה בוערת – ולא קבוצת ניצולים שהיו עלולים אולי להיצלות.
סוף סוף, כעבור כשעה אולי, ניתנו הוראות, והסירה שלנו, לאחר שסובבה את האניה מכל צד, פנתה לחוף. כאן הוכנסנו תחת משמר לתוך משרד הלויד־טריסטינו.
כעבור זמן קצר העבירונו לאניה „פילזנה“ שעמדה ע"י הרציף, ונתעכבה למעננו, כעבור שעות מספר הגיעו גם חפצינו. הפלגנו לניאפול.
וכשנכנסנו לאכול לאולם הקטן של המחלקה הטוריסטית של „פילזנה“ – ואנו מקורבים יותר בגלל המאורע המשותף – נושא אחד היה לשיחה מרובת הלשונות – יפיה של „אוזוניה“ ותיאור המאורע.
אספנו כסף בשביל זר על קברם של המלחים שנספו (שמספרם הגיע בינתיים ל־7) ושלחנו 3 טלגרמות: השתתפות בצער ללויד טריסטינו, תודה לצי הבריטי באלכסנדריה ותודה למלחי ה„אוזוניה“ (עם השתתפות בצער על מות חבריהם).
לניאפולי הגענו באיחור של 8 שעות.
"דבר" שנה אחת עשרה, מס' 3183, 30 באוקטובר 1935, עמ' 7 (תוספת ערב). העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לפני כמה חדשים נוסדו בארץ־ישראל שתי חברות אניות יהודיות: 1) ללויד־ימי ארצישראלי; 2) חברת ארץ־ישראל לספנות. לחברת „ללויד ימי“ ישנן שתי אניות – „הר ציון“ ו„הר כרמל“. אניות אלו מפליגות מקונסטנצה לחיפה דרך קושטא. זמן הנשיאה 5 ימים. לשתי האניות ישנן שתי מחלקות: ראשונה ושניה. מחירי הנסיעה זולים, למרות הנוחיות המרובות.
לחברת א"י לספנות ישנה כרגע רק אניה אחת „תל־אביב“. האניה הזאת בעלת מחלקה יחידה. זו מפליגה אחת לשבועיים מטריעסט לחיפה, הנסיעה נמשכת חמשה ימים. הנוסעים על „תל אביב“ היו מרוצים מאד ושבחו את האניה וסדריה. הסוכנים של „הללויד ימי א"י“ בהרבה מארצות אירופה הם ה„ללויד א"י ומזרחי“ (Palestine & Orient Lloyd).
"העולם", שנה עשרים ושלוש, גליון מ"ו, 28 בנובמבר 1935, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בעל המסעדה הניו-יורקית הידועה „שיז לאפורטה“ בא לכלל המצאה אוריגינלית.
כדי למשוך לקוחות למסעדתו סידר בתוך סירה תת-מימית ישנה, תאים, תאים של מסעדה מהודרת.
מסעדה זו שוקע במים מיד לאחר שהיא מתמלאת אורחים ואז מגישים המלצרים לאורחים מנות דגים. בקירות הצדדיים ישנם חלונות מזכוכית עבה, שהיא, אעפ"י כן, שקופה.
דרך השמשות הללו יכולים האורחים לראות את המתרחש בעמקי הים.
מדי יום ביומו מתרחקת הסירה, בשעה תשע בערב, מחופה של ניו-יורק ובמרחק של מיל מהחוף היא שוקעת בנבכי הים. המשטרה אינה מרשה לבעל המסעדה להרחיק נדוד בסירתו הישנה אולם גם במרחק מיל מהחוף אפשר לראות כמה וכמה תופעות מעניינות מחיי הדגים והצומח על תחתית הים.
המסעדה האוריגינלית הזאת יכולה להכיל 25 אורחים מלבד המלצרים והמכונאים.
החידוש הרב שבאמצאתו של בעל המסעדה הזריז הצליח במדה כזו, שאין ערב, שהסירה אינה מלאה אורחים, למרות המחירים המופרזים.
אנשי „החברה המעולה“ הניו-יורקית מתעניינת מאד במסעדה זו ומרבים לבקר בה. בסירה ישנם מזרקורים מיוחדים המאירים את נבכי הים ומושכים לתוך עיגולי האור חיות-ים ודגים רבים ושונים. בשעה אחת בלילה צריכה הסירה לחזור לנמל, לפי זו המשטרה, ובעל המסעדה מוכרח לדייק, אחרת עלול הוא לאבד את הקונצסיה על המצאתו האוריגינלית, שהשקיע בה סכום עצום.
מובן מאליו, שהמחירים הם לפי גודל ההוצאות והחידוש שבהמצאה זו.
"דאר היום", שנה שמונה עשרה, מס' 2, 1 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– במפעלי הספנות. „עתיד“. בימים אלה תקבל את הדגל הארצי-ישראלי אנית המשא „עליזה“ השטה בין ארץ ישראל לארצות הדאנובה. עד עתה עבדה תחת הדגל הגרמני, כי בעליה (חברת „עתיד“, של בורכארד ושותפיו) הם עולי גרמני ומשם הביאוה ולא על נקלה יכלו להעביר אותה דרך ה„העברה“ מרכוש גרמני לרכוש ארצישראלי. „עליזה“ היא שניה לחברת „עתיד“, אחרי האניה „עתיד“ בעצמה, השטה תחת דגל א"י זה מזמן. עתה בא התור לאניה השלישית של אותה חברה „עמל“, שיעבירוה גם היא אל דגל א"י. קיבולן של שלוש אניות אלה הוא: „עתיד“ – 700 טון, „עליזה“ – 1200 טון, „עמל“ – 1600 טון. במשך השנה תועמד אניה רביעית. ב„עתיד“ – 10 עובדים יהודים רק שלושה לא יהודים, וביניהם רב החובל. ב„עליזה“ – 8 עובדים יהודים, וביניהם רב-החובל, ו-8 לא-יהודים. ב„עמל“ – לפי שעה רק 6 יהודים. הקו של שתי הראשונות הוא בין א"י לאירופה והן מובטחות (הודות לקשר עם חברת הובלה הונגרית גדולה) שיש להן תמיד משא. „עמל“ עובדת בקו החוף של ים התיכון, מאלכסנדריתה של סוריה על אלכסנדריה של מצרים ואינה מובטחת כלל. עדיין לא נקבע יחס טוב מצד רובם של סוחרי ארץ ישראל לאניות העבריות. בין המעטים שיחסן הוגן מציינת חברת „עתיד“ את חברת הקומיסיונרים „עוגן“ ביפו. אך איה הם האימפורטרים והאכספורטרים הגדולים? היכן הם משלחי תפוחי הזהב והאשכוליות? והיכן חברת האשלג ואחרות? אכן, נכשלו משלחים יהודים בנסיונות שלא הצליחו, בספינות ובעליהן ועובדיהן שלא החזיקו מעמד, אך מהן עד „עתיד“ המרחק רב. האומנם נהיה זקוקים למלחמה צבורית גם בשטח זה?
– האחות ל„תל אביב“ מתקינה כבר את עצמה במספנה גרמנית (אף היא רכוש יהודי מוצל מגרמניה) לשירות ותופיע לראשונה כשתלך „תל אביב“ למספנה להתאורר ולהיצבע מחדש, כדרך אניות-נוסעים טובות, הדואגות לנקיון ולצורה.
"העולם", שנה עשרים ושלוש, מס' 43, 7 בנובמבר 1935, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית הנוסעים הפולנית SS Kosciuszko. מקור: ויקישיתוף.
חיפה
[…]
האניה „קושציושקו“
באניה הפולנית החדשה „קושציושקו“ הגיעו שלשום לנמל חיפה קרוב ל-550 תירים, עולים וחוזרים. אתמול אחה"צ הפליגה האניה מנמל חיפה.
[…]
החגיגה על האניה „קושציושקו“ בחיפה
בליל ב' נערכה על גבי האניה הפולנית „קושציושקו“ לכבוד ראשית שרותה בקו פולניה–ארץ ישראל סעודת ערב חגיגית שהוזמנו אליה למעלה מ150 מטעם סוכנות האניות פולניה–א"י שבראשה עומד מר מ. דיזינגוף.
לכבוד המאורע קושטה האניה בדגלי צבעונין מבחוץ ובדגלי בריטניה, ציון ופולניה מבפנים.
נוכחו בחגיגה: מושל מחוז הצפון, מר קיטרוטש, שבא בלוית רעיתו ובנו האורח, ראש עירית חיפה, מר חסן שוקרי, סגן ראש העיריה מר שבתאי לוי, פקיד המחוז מר בינה, חברי העיריה היהודים הא' ד. הכהן וארצשטין, סגן יו"ר ועד קהלה מר בר רב האי, הקונסול הפולני הכללי בירושלים מר קורניקובסקי, בשם הסוכנות – מר י. גרינבוים, מלשכת העליה של הסוכנות – הא' ברלס, דוסטרובסקי, יקותיאלי וחת, מנהלי בנקים בחיפה הא' נתנזון, כץ ואחרים, מנהל פ.ק.או. בתל-אביב מר פייק, מנהל הללויד טרייסטינו בחיפה מר קזאטי, כל הקונסולים, סוכני האניות, פקידי ממשלה גבוהים ועתונאים. רבים באו מת"א ומירושלים להשתתף בחגיגה.
לאחר סעודת הערב, שנמשכה כשלש שעות, ברך מנהל סוכנות האניות הפולנית המקומית, מר גרץ, את האורחים והביע בשם מר דיזנגוף את צערו על שלא יוכל להשתתף בחגיגה זו. הוא עצמו תרגם את דבריו לאנגלית. אחריו דבר הקונסול הפולני הכללי, מר קורנוקובסקי, על ערך הידוק הקשרים המסחריים בין א"י ופולניה ועל הוספת האניה „קושציושקו“ בקו זה לרגלי התפתחותם והתקדמותם של יחסי המסחר בין שתי הארצות הללו בזמן האחרון. מושל המחוז, מר קיטרוטש, שתבל את דבריו בהומור קל, נגע אף הוא מתוך קורת־רוח בשאלת יחסי המסחר בין א"י לפולניה, המתפתחים והולכים ואחל הצלחה לאניה החדשה. הנואם הזכיר את האסון שאירע לפני ימים מספר לאניה „אוזוניה“ של הלויד טרייסטינו והנאספים עמדו דום במשך רגעי מספר לזכר קרבנות האסון. לאחרונה דבר מר י. גרינבוים, שהזכיר את מלחמת השחרור בפולניה ואת הגבור קושציושקו שעל שמו נקראת האניה, אשר עליה הוטל עתה התפקיד של פיתוח ושפור היחסים הכלכליים והמסחריים בין א"י המחודשת לפולניה המשוחררת. רב החובלים הודה לנואמים ולאורחים. בהפסקות שבין נואם לנואם ניגנה התזמורת את ההימנונים הבריטי, הפולני והעברי. אחרי זה בילה הקהל ברקודים עד שעה 3 אחרי חצות.
"הבֹקר", מס' 11, 23 באוקטובר 1935, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מר שטנדלר, רב החובל של הספינה „גליליה“ הוא אחד מן האנשים הפופולריים ביותר בין העולים לא"י. כבר יותר מ־80 אלף יהודים הביא במשך זמן שרותו בקו זה לארץ ישראל. וזוהי הפלגתו ה־140 במספר לחופי הארץ. בנסיעה זו של שלשת ימי סערה – הוא היה „הנחמה“ של כל החולים בספינה, ומספרם של אלו היה גדול.
ערב ראש השנה אמר לי רב החובל: עכשיו יראה, אדוני, כיצד חוגג רב חובל יהודי את ראש השנה בספינתו.
ובאמת החג היה נהדר.
לפנות ערב הרחיבו את בית התפלה, כדי שכל הרוצים להתפלל ימצאו בו במקום. ובראש המתפללים רב החובל עצמו. ביום א' של ראש השנה כבדוהו בעליה לתורה.
ערב ראש השנה ערך סעודת ערב חגיגית לנוסעיו. אל שולחנו הסבו נכבדי הנוסעים. הוא בעצמו בתלבושתו החגיגית. רוב הנוסעים והנוסעות בבגדי נשף ובשמלות ערב. הערב עבר בחגיגיות יהודית מלאה. גם הנוסעים הבלתי יהודים עמדו תחת רושם החג.
לכבוד החג לא הציגו את הצגות הקולנוע, ובמחלקה הראשונה סדר רב החובל ערב אינטימי לכבוד ראש השנה.
ופטריוט איטלקי ויהודי זה מתגאה: בני האחד עלה לארץ ישראל והוא משתתף בבנין הארץ ובני השני הלך לחבש ללחום עם הגדודים האיטלקים.
זה 40 שנה הוא שט על פני המים. כבר עבר את כל דרגות השירות ואת כל הימים ובשעה שאתה נמצא אתו בספינה שבוע ימים אתה מבין, משום מה ידוע הוא לכל ונשא על כל שפה לשבח ולתהלה.
אד
"הירדן", שנה ב', מס' 506, 4 באוקטובר 1935, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
