חנוכת ספינת מפרשים ע"ש „חיים ארלוזורוב“ – 8 באוקטובר 1933

כינוס „הפועל“ חיפה

עם החלק הימי אתמול אחה"צ הגיע הכינוס לשיאו. תחרויות הגמר בשחיה, בשיט ובכדור ים ובעיקר הורדת הסירה על שמו של חיים ארלוזורוב היה מחזה נהדר. חיפה באלפיה באה אל הים. חלק ממפרץ חיפה נתחם על ידי סירות משא גדולות ששימשו מקום ישיבה לאלפי חברי „הפועל“ והנוער ואלפים רבים מפועלים ולא פועלים הקבילו להם מקום מושב על משבר הגלים הגדול. האגם שנתהוה בין משבר הגלים והסירות שימש לתחרויות הימיות ולמקום הטכס לחנוכת הספינה ע"ש ח. ארלוזורוב. התחרויות התחילו במועד הקבוע, בתחרויות של שיט, קבוצות חברות חמש־חמש על כל סירה במרחק 500 מטר, נטלה מקום ראשון תל־אביב ושני חיפה. בשיט של חברים במרחק של 1000 מטר מקום א' חיפה. נוער בשיט מקום א' וב' – תל אביב, ג' – חיפה. בשחיה חיפה מקום ראשון 140 נקודות, ת"א מקום שני 84 נקודות, נשר מקום שלישי. במשחק כדור מים בין „הפועל“ ומלחי הצוללות העוגנות בים חיפה 2:4 לטובת הצוללות.

לפנות ערב בישרה תקיעת חצוצרה את התחלת טקס חנוכת הספינה ע"ש ח. ארלוזורוב. זוהי ספינת מפרשים עם מוטור, שתשמש להובלת משאות קטנים ולספורט. הספינה נרכשה ע"י קבוצת חברי „הפועל“ בחיפה בעזרת מר יחיאל וייצמן.

משנראתה הספינה המונהגת ע"י קבוצת אנשי „הפועל“, פגשה אותה התזמורת במנגינת מארש ובמחיאות כפים מכל העברים. חרטום הספינה היה עטוף סרט שחור. צבי שרפשטין, ב"כ האגודה הימית בחיפה הזמין את ב"כ הוה"פ של ההסתדרות, את חבר מרכז „הפועל“, באי כוח מוסדות הפועלים בחיפה, באי כוח „דבר“ ואחרים לעלות על הספינה. בעלות המוזמנים על הספינה הכריז הח' שרפשטין, כי הספינה נמסרת למרכז „הפועל“ במטרה לתת לחברים אפשרות לא רק לעסוק בספורט ימי, אלא גם להתאמן בהפלגות ארוכות. תשמש ספינה זו סימן קטן לרצון הגדול לכבוש את הים. הוא מזמין את יחיאל וייצמן ומניה שוחט להסיר את הסרטים השחורים מעל חרטום הספינה. לעיני הקהל נגלה שם הספינה: חיים ארלוזורוב. מעל הספינה התנוססו מלבד הרבה דגלים קטנים שלשה דגלים גדולים: תכלת לבן, אדום־שחור וה„יוניון ג'ק“ הא"י. ד. הוז פוקד „דום!“ לזכר החבר המנוח והתזמורת מנגנת את ה„אינטרנציונל“ ו„תחזקנה“. ד. הוז אומר: בשם מרכז „הפועל“ הריני מוסר את הספינה הזאת לפיקוחו של האיגוד הימי של „הפועל“ בחיפה. ספינה זו נקראת על שמו של חיים ארלוזורוב, מיטב בנינו שהלך מאתנו בלא עת. הוא היה לא רק אחד הטובים, אלא גם אחד מבעלי הדמיון והחלום הנועזים שבינינו. מובטחני, כי יימצאו בנו הכוחות להגשים את החלומות והשאיפות של חברנו המנוח. אני מקוה, שספינה זו בכל אשר תפליג, תביא במפרשיה את רוח הנאמנות, המסירות והעוז ששומה עלינו לחצוב מלבותינו, כדי להביא אותנו לחוף מבטחים של שחרור וגאולה.

אח"כ מוסר הח' שרפשטין את הספינה לקבוצת החברים שיעבדו בה תחת פיקוחו של הח' אייזיק. הספינה מרימה את מפרשיה ויוצאת אל הנמל במקום חנייתה. הקהל יורד ממשבר הגלים והכינוס מסתדר לשורותיו ופלוגותיו באיזור המיובש שליש משבר הגלים. בטורים הערוכים עומדים 1670 איש חברי „הפועל“ והנוער העובד ואלפי אנשים מסביבם. בראש התהלוכה – ב"כ הוה"פ, מרכז „הפועל“ ומוסדות הפועלים בעיר והתזמורת. התהלוכה עוברת את כל הדרך מהאיזור המיובש שמאחורי תחנת הכרמל, דרך המושבה הגרמנית, רחוב יפו, המרכז המסחרי החדש והרחובות הערביים הצדדיים, רחוב בתי המשפט, רחוב ביה"ס, ירושלים, הרצל והחלוץ בהדר הכרמל. כל הדרך מלוים את התהלוכה אלפי אנשים יהודים וערבים. לפי בקשת המשטרה היו הדגלים מקופלים והתהלוכה התנהלה לקצב תוף וחליל. בהגיעה לשטח הדר הכרמל הונפו הדגלים, הודלקו הלפידים, התזמורת החלה לנגן והתהלוכה עברה תוך רבבות אנשים יהודים וערבים שעמדו וחיכו לכל אורך הרחובות, הגזוזטראות, החלונות והגגות. הקהל קיבל את התהלוכה בתרועות ומחיאות כפים. נשמעו קריאות ידידות: האח, האח, מכל צד. בעבור התהלוכה ליד קלוב „הפועל המזרחי“ ופועלי הרכבת נתקבלה ברעם של מחיאות כפים. ליד בית ההסתדרות נצטופף קהל עצום. כאן נשארה התהלוכה עומדת לפני הבית המואר באורות רבים וצבעוניים. הסניפים מסתדרים על דגליהם והח' ד. הוז נועל את הכינוס בשם הוה"פ של ההסתדרות:

לסיום הכינוס הנני מביא את תודת מרכז „הפועל“ לסניף חיפה ולמועצת פ.ח. ולכל אלה שעזרו להפוך את היום הזה ליום שמחה וליום בשורה לאלפים בגולה. אנו מעלים בראש שמחתנו את זכר חיים ארלוזורוב המנוח, היקר שהיתה לנו היום הזדמנות לגלות את אהבתנו אליו בזה שחרתנו את שמו על הספינה. לפני הסיום עלי למסור לכם את ברכת הוה"פ של ההסתדרות הרואה בתנועת הנוער ובנכונות שלכם לפעולה את התקוה שבכוחה נלך ובכוח נוליך את ההמונים. ברכה מיוחדת עמדי אליכם מאת חבר ד. בן גוריון (מחיאות כפים סוערות), חבר הוה"פ של ההסתדרות וחבר הסוכנות ששב אלינו עתה מחו"ל.

הסניפים מסתדרים ועוזבים את המגרש.

ראויים לשבח על הסדר והיחס הטוב משטרת חיפה וביחוד הקצינים מר מילר ומר בלומשטין, שעזרו בהרבה להחזקת הסדר. מר מילר מצדו הביע את תודתו למפקדי „הפועל“ אשר ידעו לשמור על הסדר והמשמעת בכל ימי הכינוס.

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2550, 8 באוקטובר 1933, עמ' 1, 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חנוכת קו אניות פולין-א"י – 1 עד 3 באוקטובר 1933

^{אוניית הנוסעים Polonia בנמל גדיניה, 1930. מקור: ויקישיתוף.}

חנוכת שירות ימי חדש

האניה הטראנסאטלנטית „פולוניה“ השייכת לחברה „פולין – א"י“ תגיע לחיפה הבוקר ב-7. המיניסטר הפולני ארציטשבסקי יגיע באניה זו ויהיה נוכח בעת קבלת הפנים הרשמית שתסודר ע"י קהלת יהודי חיפה.

האניה „פולוניה“ נקבעה לשירות דו-שבועי רגיל בין קונסטנצה וא"י.

„פולוניה“ אניה בת 15.000 טון, נועדה בשביל הקו הטרנסאטלנטי. יכולה להוביל אלף נוסעים.

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2545, 1 באוקטובר 1933, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חיפה

חנוכת קו אניות פולין–א"י.

לחגיגת חנוכת קו האניות פולין–א"י באו לאניה „פולוניה“ באי כוח מוסדות יהודים וערבים בעיר, העתונות בארץ ובחו"ל. בין האורחים – ד"ר ו. סינאטור, ה' פרבשטין, יו"ר העיריה חסן שוקרי, השופטים עזיז דאודי ורפיק אבו רזלי, מפקד משטרת הצפון מר פולי. את הטקס פתח ה' דיזנגוף עברית ועבר לדבר צרפתית. ענה לו המיניסטר ארצישבסקי בצרפתית. שניהם הדגישו את חשיבות הקשרים בין א"י ופולין. המיניסטר גמר את דבריו בקריאת „תחי א"י“. התזמורת ניגנה את ההימנונים הפולני, הבריטי והעברי.

לאחר הנאומים הוזמנו האורחים למזנון הספינה שהיה ערוך ביד רחבה. האניה עושה רושם טוב, מרווחה ונקיה. התאים במחלקה השלישית נוחים למדי. הנוסעים שבאו באניה הביעו את שביעת רצונם מהשירות ומהמזון. כעשרה מעובדי האניה – יהודים. בספינה מתנוססות הרבה כתובות באידיש.

ב„פולוניה“ באו כ-800 איש, רובם מפולין ורומניה. האניה נסעה מקונסטנצה עד חיפה 3 ימים.

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2546, 2 באוקטובר 1933, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

תֵּל אָבִיב

„פולוניה“,א"י ופולין

החגיגה לכבוד חנוכת קו הים הפולני א"י–פולין (א"י רומניה, ומשם ברכבת לפולין), שהחלה שלשום בחיפה נמשכה אתמול במימי יפו. האניה האוקינית הפולנית „פולוניה“ האריחה קהל מוזמנים מת"א ומיפו. היו חליפות נאומי ברכה, כבוד והיכרות בין האורחים המקומיים למפקדי האניה ועובדיה באמצעות סוכני הקו דיזנגוף ואריסון.

עוד בבוקר יצאה משלחת עולי פולין עם ד"ר ב.הויזנר, הקונסול הכללי הפולני בת"א, לקבל את פני האניה. במסיבה שנתקיימה באניה אחה"צ השתתפו רבים מחוגי עולי פולין, מלבד ב"כ ממשלות, מוסדות ועתונים שונים, בין האחרונים גם ב"כ „פלשתין“.

הנואמים היו: מר ארצישבסקי, ציר פולין ברומניה, בשם הממשלה הפולנית (פתח בצרפתית, עבר לפולנית וסיים בצרפתית), ד"ר הויזנר (אנגלית ועברית), מר דיזנגוף, בתור ראש עירית ת"א ובתור סוכן „פולוניה“ (עברית וצרפתית), מר פולוק, מ"מ נציב המחוז, ומר א. לרנר, ב"כ התאחדות עולי פולין. תוכן הנאומים היה על הקשרים הכלכליים בין פולין לא"י. מר ארצישבסקי הביא „את ברכת העם הפולני לא"י, וקודם כל לעולי פולין שהתישבו בארץ הבחירה ליהודים ובארץ הקדושה לכל העמים“; הזכיר את קשרי פולין עם היהודים „למאותה תקופה יפה שבה פתחה פולין את שעריה בפני היהודים“; את התקופה שבה שפכו היהודים את דמם בעזרה לשחרורה של פולין; לא קימץ בברכות ודברי שבח לעבודת הבנין של היהודים בא"י. הדגיש את רצונה של פולין בשווקים במזרח הקרוב ובא"י. ד"ר הויזנר הזכיר, שפולין היתה פעם מעצמה ימית גדולה „מים עד ים“, ועתה נשאר לה רק חלון אחד. מר פולוק ענה במעט פטריוטיזם א"י: „ב"כ הממשלה הפולנית אמר שיש לפולין סחורה לאכספורט, יש לנו גם הרבה לאכספורט“. סיים בברכה „שהקשרים הכלכליים יהיו לברכה לכל העדות בפולין ולכל העדות בא"י“.

האורחים עברו על פני מחלקות־האניה, שעשתה רושם בנקיונה ובסידוריה הנוחים בשביל הנוסעים. תאי המחלקה השלישית (אין בה רביעית) הם בשביל ארבעה-ארבעה נוסעים. יש שהעירו, כי במחלקה ראשונה אין כתובות בעברית ואידיש כאשר במחלקות הנמוכות.

בין עובדי האניה 12 יהודים. מהם 11 בשירותי המטבח והמזנון ואחד מסיק, בעל ותק 8 שנים באניות אנגליות ופולניות. מפקד האניה הוא קפיטן סטאַנקביץ, מי שהיה קצין בצי המלחמה הרוסי עד לשחרורה של פולין. רופא האניה, ד"ר אברמוביץ, הוא נוצרי ממוצא יהודי. במחלקת הכביסה והלבנים עובדות צעירות.

הרופא ציין, כי על הנוסעים מפולין להיזהר ברומניה שלא להפריז באכילת פירות, כי המעבר הפתאומי לדיאטה של פירות עלול להזיק. אעפ"י כן צויין, היה מצב הבריאות של הנוסעים טוב.

ראשי האניה וסוכניה ה"ה דיזנגוף ושותפיו הבטיחו להשתדל להקל ולהנעים ככל האפשר על הנוסעים בקו החדש הזה.

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2547, 3 באוקטובר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינה עברית נזרקה לחוף – 14 במרץ 1933

סערה בים

ספינה עברית נזרקה לחוף

סערת הים שנתעוררה בתחילת השבוע והתחזקה אתמול בבוקר, גרמה לנזקים ולדאגה רבה. הנוסעים שהיו צריכים לרדת אתמול מהאניה לחוף יפו, הוכרחו מפאת הסערה להמשיך דרכם עד חיפה.

כל אניות-המשא שעגנו בחוף, מהרו להתרחק עד האופק, מלבד האניה הרומנית „דוברוגיאה“ מסוכנות „הפרדס“, בת 2000 טון, אשר בגלל קלקול במכונת-העוגנים, לא יכלה להרים את עוגניה, ונשארה במשך כל הזמן בקרבת החוף, והיה חשש גדול כי אם יתחזקו הגלים תנשא לעומת הסלעים ותנופץ אליהם, כמו שקרה בפורים בשנה שעברה לאניה „גורטון“.

ספינת מפרשים ומוטור עברית, השייכת לד"ר גורביץ, ד"ר שמר אליעסברג ובייבסקי, שעגנה בנמל, – נזרקה ע"י הגלים אל החוף ונופצה.

מודיעים לנו, כי מומחים העירו לבעלי הספינה שהעוגנים שלה אינם מספיקים, ובסערה הראשונה תקרענה השרשרות – והם לא שמו לבם לדבר.

"דאר היום", שנה חמש עשרה, מס' 138, 14 במרץ 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בנמל יפו – 10 ביוני 1931

מהנשמע בתל אביב

[…]

בנמל

–באניה קרנרו באו שלשום כחמשים עולים, באניה פטריה באו אתמול מאמריקה תשעים וחמשה נוסעים ביניהם 35 תיירים עשירים. הם נסעו לירושלים וישהו בארץ כשבוע. ביום חמשי תגענה הלמרטין, לוטוס ופרנה.

– אתמול הגיעה מחיפה אנית „נשר“ גוזל. הוזמנו סבלים יהודים לפרק ממנה את שמונים טון המלט שהיו בה. המפרקים הערבים החלו להפריעם בטענם כי הם מחוסרים רשיונות. אחרי בירור בשח רחוק עם מועצת פועלי ת"א הורשו הסבלים היהודים לפרק את יתר המלט. מספרם בנמל עשרים ושבעה.

– בחלק הדרומי של הנמל החלו בבנין הקיר שובר־הגלים. השמועות שהופיעו עד"ז בעתונים שונים היו מוגזמות. לעבודות שיעשו השנה הוקצבו רק אלף לירות. לע"ע יבנו רק פנה שהיא חלק מהקיר ותשמש להגנה על הרציף שלפני המחסנים הגדולים. כשיבנה בשנה הבאה הקיר בשלמותו, עדין לא ישמש כמזח אלא כשובר גלים פשוט ולא יביא תועלת לאניות ולספינות הגדולות. בעבודת יציקת המלט והנחת האבנים החלו עוד בשבוע שעבר. עובדת מכונת מלט רגילה, כעשרה פועלים יהודים מקצועיים וארבעים סבלים ערבים.

"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 203, 10 ביוני 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך אבדה „אטלנטיק“ – 8 ו־18 בינואר 1933

^{אוניית הנוסעים L'Atlantique עולה באש, 5 בינואר 1933. מקור: ויקישיתוף.}

איך אבדה „אטלאנטיק“

שרבורג, 5. דמיון מדהים בין אסון „אטלאנטיק“ ואבדן „ג'ורג' פיליפאר“ מתקבל מספורו של קפטן שופס, רב־החובל של „אטלאנטיק“. הקפיטן מספר:

ב־3.30 הודיעו לי על אש שפרצה בתא של המחלקה הראשונה. אתמול בבוקר היינו ליד גירנסי. חשבתי כי הצלחנו להתגבר על ההתפרצות, אבל מעשה הוכינו ע"י הלכּה המתלקחת בנקל. הלהבה התפשטה מתא לתא ועד מהרה בערה כל המחלקה הראשונה. חדרו של האלחוטאי הפך כמעט מיד לגוש אש ועשן, אך בכל זאת הצליח האלחוטאי להפליט קריאה אחת „הצילו“, והקריאה התקבלה בהאבר.

בשעה 6 בבוקר כבר הוכרחנו לוותר על כל תקוה להציל את האניה. צויתי לעובדים לרדת לסירות־ההצלה. סירה אחת נתהפכה ויושביה נפלו הימה. עובדים אחדים שהיו באולם הדודים נחנקו.

קפיטן שופס ואתו מספר עובידם קפצו הימה וניצולו ע"י האניה אחילס. חסרים עוד 17 עובדים.

שרבורג, 7. בהתקדמה בקושי במהירות שלושה קשרים ובהפסקות תכופות הגיעה „אטלאנטיק“ הנה לפני חצות הלילה בעודה עשנה. למרות געש הים והרוח המערבית החלו סירות המשך בתמרונים להביא את האניה אל תוך הנמל. „אטלנטיק“ נעגנה ב־1.40 אחה"צ. (ר־סטא)

לונדון, 6. חברת ביטוח אנגלית תשלם לבעלי „אטלנטיק“ 1.200.000 לי"ש. החברה שקטה לגמרי, יש בכוחה לעמוד בתשלום. (רדיו)

"דבר", שנה שמינית, מס' 2322, 8 בינואר 1933, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

השרפה באניה „אטלנטיק“ נגרמה ע"י אי-זהירות?

השלטונות הצרפתיים משפרים את אניותיהם

כפי שנודע עתה, נעלמו 19 איש מבין נוסעי האניה הצרפתית „ל'אטלאנטיק“ אשר פרצה בה שרפה בהמצאה בתעלת לה־מאנש. תשעה־עשר נעלמים אלה לא נמצאו עוד ואפשר לחשבם כבר בין המתים.

לפי דעתם של השלטונות נגרמה הבערה האיומה הזאת על־ידי אי־זהירותו של אחד הנוסעים. מר ליאון מאיר, וזיר הימיה המסחרית סבור שהדלקה נגרמה על־ידי סיגרה אשר נזרקה באי־זהירות והמקום התלקח מיד באש. יש גם הגורסים שהשרפה נגרמה ע"י קלקול בחשמל.

מר פודרו, שחקר בדבר השרפה שפרצה באניה הצרפתית „ג'ורג' פיליפאר“ לפני זמן קצר, אומר שהמותרות במאור החשמלי באניות, הם הגורמים להתפשטותה המהירה של האש.

סוברים כי אסונות השרפה באניות הצרפתיות הגדולות „ג'ורג' פיליפאר“ ו„אטלאנטיק“, עתידים לגרום לשינוי מוחלט בבנין אניות צרפתיות בהתאם להצעותיו במורשון של וזיר הימיה המסחרית, מר ליאון מאיר. הוזיר מציע שלא להשתמש מכאן ואילך לגמרי בעץ בבניתן של אניות, להשתמש רק בשטיחים ויריעות שאינן מתלקחות באש, וסידור מסגרות־מתכת סביב חוטי החשמל. נוסף על כך צריך שלכל אניה בת יותר מ־10.000 טון תהיה פלוגת כבאי־אש ושתי תחנות אלחוטיות.

אם יסכים לכך המורשון, יסודרו כמה מהשינויים האלה גם באניות הקיימות.

"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 92, 18 בינואר 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מֻרְשׁוֹן, מורשון = בית נבחרים, פרלמנט

דליקות תכופות בצי המסחר הצרפתי – 26 בינואר 1933

במדע ובטכניקה

אניות בוערות

מי אשם בדליקות התכופות של אנית צי-המסחר הצרפתי?

בארבע השנים האחרונות שיכל הצי הצרפתית עשרות אניות נוסעים ומשא. ביניהן – שבע אניות דגולות: „פוּלקה“ (בדצמבר 1928), „פּאַריס“ (אבגוסט 1929), „אסיה“ (מאי 1930), „לאמארטין“ (אוקטובר 1931), „ז'ורז' פיליפּאַר“ (מאי 1932), „אַטלאַנטיק“ ואחריה „פראַנס“ (ינואר 1933). פראנס ניזוקה קשה, אך לא נשרפה כליל.

„אטלאנטיק“ – ענק. 230 מטר היה אָרכו, 30 מטר רחבו ו-40 מטר קומתו. אנית הדואר והנוסעים הטובה ביותר של צרפת בקו האטלאנטי-הדרומי.

העתונות הצרפתית מדגישה, כי בארבע שנות-האש הללו לא פרצה בצי האיטלקי אף דליקה אחת. רמז לחשד, שחברות-האניות האיטלקיות, העומדות בקו האטלאנטי-הדרומי בהתחרוּת קשה עם האניות הצרפתיות, אָחזו באמצעים להוריד את הענקים הצרפתיים שאולה. יש עתונים הרואים בכל האסונות האלה את אצבע הקומוניסטים. העתונוּת האנגלית מספּרת לפי תומה, כי חברת האניות הצרפתית תקבל עתה מחברת-ביטוח אנגלית כמה מאות מיליון פראנק ומדגישה, כי שיחק להם המזל לצרפתים, ותשלוּם הביטוּח האחרון סולק שעות אחדות לפני פרוץ הדליקה. העתונוּת הסוציאליסטית נוטה לייחס את דליקת „אטלאנטיק“ לרצונה של בעליה להיפטר ממנה בשעת משבר זו. אגב, כמעט לכל חברה ימית יש אניות בנות-מוות. משהו מפרשה זו מגולל לב. טראוון בספרו „אנית המתים“ (יצא לא מזמן בתרגוּם עברי בהוצאַת שטיבל).

אם נסיח את דעתנו מכל החשדים וההאשמות הללו, נהיה מוכרחים להסיק על סמך העובדות, כי האניות הצרפתיות המפוארות והמבריקות נחשלות הן מפאת חומר ציוד מתאים לשעת צרה.

כל אניה מהווה בית צפוף דיירים וגדוש חמרי דלק השט בלב ים ללא אפשרות להעביר את הנוסעים והסחורות המוצלים מאש לבית אחר. מערכת כלי-הכיבוי שבאניה צריכה, איפוא, להיות מותקנת באופן: א) שתודיע מיד לקברניט ולמלחים על האש הלוחשת באיזו פינה נידחת בירכתי האניה לפני פרצה החוצה; ב) שעל מקרה הדליקה תישלח מיד ידיעת-רדיו שתזעיק את האניות הקרובות לפעולות כיבוי והצלה; שתאי האניה בהם פרצה הדליקה יבודדו במידת האפשרות מיתר התאים; ד) שיהיה מספר מספיק של בקבוקים מלאי גז דחוס לכבות את האש (שכן לא לגבי כל החומרים הבוערים מותר להשתמש במים). העיקר, שישגיחו בדליקה (ביחוד בלילה) בעוד זמן לפני שתאפוף האש את כל האניה ללא מנוס. כן יש להיזהר לא לפתוח סמוך לאש הבוערת פתח או חור שדרכו פורץ זרם-אויר המלבה ומגדיל את מאכולת-האש.

כמה אניות גדולות צוידו במכשירי כיבוי משוכללים. בכל תא ומחלקה של האניה נמצא פי צנור מרשת הנמשכת והולכת לארגז מרכזי. את הארגז המרכזי, שאליו מובילים ובו משתלבים כל הצנורות שבאניה, קובעים בדוכן-המצפה, שם עומד על המשמר רב-החובלים או סגנו גם ביום גם בלילה. בארגז הסגור דולקת תמיד מנורת חשמל. ברגע שהאור עומם בגלל חום מיוחד או עשן הנקלט אי שם באניה על ידי הצנורות, ירגישו זאת הלוחות הפוטו-חשמליים הרגישים של הארגז, הארגז נפתח מאליו ופעמון מצלצל צלצולי-אזעקה. אם מישהו, למשל, מעשן סיגרה באחד מתאי האניה ומפיח את העשן בצנור, מאפיל מיד העשן את אור המנורה ופעמון-האזעקה נותן קול. רשת הצנורות מוסרת ל„ארגז המשמר“ כל ריח ועשן וכל תוספת חום שהיא שואבת בכל החורים והסדקים באניה והפעמון מאותת סכנה. הארגז מחובר גם לדוד ובו בקבוקים מלאים חומצת פחמן וגזי כבוי אחרים. בהדק העומד על המצפה כפתור מיוחד בארגז יזנק הגז מהבקבוקים ויחוש על פני הצנור נושא העשן למקום הדליקה לכבותה. תפקידם זה של הצנורות חשוב מאד, שכן בשעת דליקה מתפשטים על פני האניה גם אידי-חנק שונים מהסחורות והמטען האפופים אש ולכבאים קשה להתקרב למקום השריפה ולשפוך נוזלי כיבוי.

יש אניות שמערכת האזעקה החשמלית והפוטו-חשמלית ממלאה בהן גם תפקיד-משנה: מפסיקה את מחזור האויר בתא הבוער, על ידי בילום המאווררים, סתימת החלונות, הדלתות וכל המבואים בדפני-בידוד, וכדומה.

הואיל ובמקרה דליקה ייתכן שלשונות האש תתקופנה גם את מכשיר הרדיו, והמודיע לא יוכל לשלוח למרחבי החלל את שוועת ה„סוס“ (ראשי-תיבות של „הצילו את נפשותינו“ באנגלית) – התקינו באניות אחדות המפליגות באוקינוס תחנת משלוח שניה הנמצאת הרחק מהתחנה הראשית.

ל„אטלאנטיק“ הענק לא היו כלי אזעקה, כיבוי והצלה משוכללים, האש, שפרצה ב-3 בלילה בתא ריק, נתפשטה בכל האניה במהירות מעוררת חשד, מכשירי הרדיו נתקלקלו מיד באש, ותחנת אזעקה שניה לא היתה באניה. אניות ההצלה איחרו לבוא, ו„אטלאנטיק“ עלה באש.

בעלי „פיליפאר“ ו„אטלאנטיק“ חסו, כנראה, להוצאה „המיותרת“. זוהי סיבת-האב של האסונות, אם לא לייחסם למעשי זדון.

ד. פ.

"דבר", שנה שמינית, מס' 2338, 26 בינואר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קורס מלחים מוסמכים בנמל חיפה – 24 בינואר 1933

חיפה

[…]

מלחים מוסמכים

בסוף פברואר יגמרו תלמידי המחזור הראשון של הקורסים הימיים בחיפה את לימודיהם. הם יקבלו תעודות בתור מלחים מוסמכים. הקורסים קיימים זה כעשרה חדשים בהנהלתו של קפיטן זאב־הים. תפקידם לחנך ספנים מנוסים. המרצים בקורסים הם: זאב-הים, ג. קרולי (צולל ראשי בנמל חיפה), באייבסקי (ליטננט ימי), נ. וילבוש (מהנדס מכונאי, מנהל „שמן“), ד"ר צ'רניבסקי, פרופ' אליוב, קלוגאי וסעדיה גולדברג. מספר השומעים – 13. כולם בעלי חינוך ספורטיבי ימי ועובדים זה כשנתים כמלחים בנמל החדש בחיפה.

לעזרת הקורסים באה האגודה להשתלמות במדע והתכניון העברי בחיפה. מצד הצבור מורגשת התענינות רבה בקורסים ויש לקות שעם ריבוי האפשרויות הכלכליות ייהפכו הקורסים לבי"ס ימי קבוע.

"דבר", שנה שמינית, מס' 2336, 24 בינואר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שביתת כתפי הים הערביים בנמל חיפה – 24 בינואר, 30 במרץ 1933

חיפה

[…]

שביתה בנמל

18 פועלים העובדים במכונות הפריקה והטעינה באניות (סטיבידורים) מטעם חברת ג'ברא מרשי ואונבאג'י ושותפיו הכריזו בשבת שביתה. סיבת השביתה – תנאי עבודה קשים, יום עבודה בלתי מוגבל, 14–18 שעות בשכר של 200–340 מא"י; יחסים קשים, חוסר הבטחה למקרי אסון ומות בעבודה. הגורם הקרוב להתפרצות השביתה – ההפליה לרעה בין הפועלים החיפאים העובדים זה שנים ובין היפואים, אשר החברה מביאה לעתים לעבודה דחוקה.

באספת הפועלים הראשונה אחרי הכרזת השביתה החליטו לפנות להסתדרות בבקשת עזרה. אמש התקיימה אספת השובתים בבית הפועלים בהשתתפות אבא חושי ואליהו אגסי. השובתים סיפרו על מצבם הקשה וביקשו כי ההסתדרות תתערב בדבר ותיכנס במו"מ עם נותני העבודה. ב"כ ההסתדרות הסבירו להם את דרכי הפעולה והבטיחו להכנס במו"מ עם המעבידים ולעזור להם במידת האפשרות. המו"מ בין המעבידים וב"כ ההסתדרות נקבע למחר.

"דבר", שנה שמינית, מס' 2336, 24 בינואר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חיפה

שביתת פועלי הנמל מסתיימת בתווך מ. פ. ה.

אחרי מו"מ שארך כמה שעות בין אגסי ואבא חושי עם מנהלי חברת הסטיבדורים, הסכימו אלה לקיים את דרישות הפועלים בהדרגה. לא להפלות עוד ביניהם ובין פועלי יפו ולהחזיר את כל השובתים לעבודה.

בערב התקיימה בבית הפועלים אספת כל השובתים. אגסי וחושי מסרו דו"ח על המו"מ עם נותן העבודה. פה אחד נתקבלה החלטה לאשר את תוצאות המו"מ ולחזור לעבודה. כל הפועלים הביעו שביעת רצון מוחלטת מתוצאות המו"מ והודו לב"כ ההסתדרות על עזרתם. גמר השביתה עשה רושם טוב על פועלי הנמל הערבים.

"דבר", שנה שמינית, מס' 2338, 26 בינואר 1933, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

הַוַעַד הַפּוֹעֵל

[…]

בקרב הפועלים הערבים

שביתת כתפי הים בחברת „ג'ברה, מרשי ואמברג'י“

ב„דבר“ מיום 24 בינואר ומיום 26 בו נמסרו ידיעות קצרות על שביתת כתפי הים (סטיבדורים) הערבים בחברת „ג'ברה, מרשי ואומברג'י“ ועל תיווכה המוצלח של מ. פ. ה. ועזרתה לשובתים. אנו מביאים בזה סקירה מפורטת על מהלך הפעולה.

ביום 23 בינואר ש"ז פנו למזכירות המועצה 18 כתפי-הים הערבים העובדים בחברת „ג'ברה, מרשי ואומברג'י“ והודיעו לה, כי ביום 21 בו הכריזו שביתה. סיבת השביתה: ההפליה לרעה בשכר של פועלי חיפה הקבועים לגבי פועלי יפו אשר החברה מביאה אותם רק בעונת העבודה הבוערת, שכר עבודה ירוד, שרירות לב נותני העבודה לגבי הפועלים. השובתים ביקשו את עזרת ההסתדרות.

באסיפה שהתקיימה בהשתתפות הח"ה אבא חושי ואגסי הסביר להם הראשון את קשי המצב ואת השגיאות שנעשו על ידם בהכריזם שביתה בלי כל הכנה מוקדמת, בלי התיעצות עם ההסתדרות אשר אליה הם פונים בבקשת עזרה, ומבלי לקחת בחשבון כי אצל החברה עובדים כ-150 פועלים אחרים אשר לא הצטרפו לשביתה וממשיכים לעבוד. כן גם לא בחרו בזמן מתאים, היות ודוקא בימים האלה, הראשונים בשבוע, העבודה מעט יותר חלשה. אולם למרות כל הקשיים האלה ההסתדרות מוכנה להגיש להם עזרה בתנאי שהם יתחייבו בכתב, כי כל החלטה שתתקבל ע"י ההסתדרות אחרי התיעצות אתם, וכל ההוראות והפקודות שתנתנה להם ע"י ההסתדרות או ב"כ המוסמכים יתמלאו בלי כל טענות ומענות.

הפועלים הסכימו לדרישת הסתדרות וחתמו על יפוי כוח מלא ובלתי חוזר לב"כ ההסתדרות, הח"ח אבא חוּשי ואגסי לנהל בשם השובתים מו"מ עם נותני העבודה וכן התחייבו בכתב למלאות כל ההוראות והפקודות שלהם.

אחרי התיעצות עם 15 הכתפים היהודים נכנסו הח"ה חושי ואגסי במו"מ עם נותני העבודה. בראשית המו"מ לא הסכימו מנהלי החברה, ג'ברה וסקנדרני, להיכנס במו"מ על דבר השובתים בטענה, כי הפועלים הערבים העובדים בחברה זה 12 שנה ויותר אין להם כלל בא-כוח, הם אינם מכירים באירגון של פועלים ערבים והם רשאים לעשות עם כל פועל כרצונם. למרות שהפועלים עובדים אצלם הרבה שנים הם יכולים בכל רגע לפטרם וכו'.

אחרי מו"מ ממושך של שלוש שעות ואחרי הסברה מקיפה ותקיפה מצד ה"ה חוּשי ואגסי נאותו בכ"ז מנהלי החברה לקבל את התנאים שהוצגו להם ע"י הח"ה והוסכם:

א) כל הפועלים השובתים חוזרים לעבודה;

ב) החברה מתחייבת במשך חודש ימים להעלות את השכר ב-15% לערך;

ג) החברת מתחייבת לשלם לשובתים בעד כל שעה נוספת 25% הוספה על השכר הרגיל;

ד) החברה מתחייבת לבטל כל הפלייה בין הפועלים.

תוצאות המו"מ נתקבלו בשביעות רצון ע"י השובתים, ובאספה הכללית שהתקיימה ביום שלישי 22.1 ש. ז. פה אחד נתקבלה החלטה לאשר את ההסכם ולחזור לעבודה. כל השובתים הביעו את תודתם לב"כ ההסתדרות בעד פעולתם. למחרת בוקר 25.1 חזרו כל השובתים לעבודה.

תוצאות השביתה עשו רושם גדול על כל פועלי הנמל הערבים והצלחת ההסת' היתה בימים אלה לנושא השיחה וההתפעלות של כל הפועלים. 15 הכתפים היהודים אשר עד עתה סבלו מיחסים גרועים מצד רוב הפועלים הערבים מספרים על יחס חברי יוצא מהכלל שנוצר עתה אליהם מצד כל הפועלים הערבים.

העורבים השחורים של הפרקציה, האורבים לכל פעולה שלנו בקרב הפועלים הערבים, לא אחרו גם הפעם לבוא. אחרי גמר השביתה, ביום חמישי 26.1, שלחו לעבודה בכתפות חבר אחד שלהם – קופר – שהוציאוהו ממקום עבודה אחר ובעזרת פרוטקציה הכניסו אותו בין הפועלים הערבים, והוא התחיל מיד בעבודת שיסוי והסתה. אולם הפעם נתקל בפועלים שידעו להעריך את פעולת ההסתדרות והם במקום להענות לפיתויו ולהסתתו פנו לח' אבא חוּשי ומסרו לו את כל הידיעות על פעולת ההסתה שלו. הפרקציונר אמר להם כי ההסתדרות אינה מתכוונת כלל להיטיב את מצבם של הפועלים הערבים ולעזור להם, כי אם להיפך היא רוצה להכניס פועלים יהודים על מנת להוציא את הערבים ממקום עבודתם. הציע להם ליצור הסתדרות מיוחדת וכו'. הפרובוקציה לא הצליחה. הפועלים הערבים עמדו על טיבה ובקושי רב עלה לח' אבא חוּשי להרגיע את הפועלים, אשר איימו לזרוק את הבחור מהאניה הימה. – אחרי שהדבר נודע גם למנהל החברה הוא שלח אותו להסתדרות שיביא מכתב אישור כי אינה מתנגדת שיישאר בעבודה, אשר מכתב כזה כמובן לא ניתן לו, הוא פוטר מעבודתו.

[…]

"דבר", שנה שמינית, מס' 2392, 30 במרץ 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוללות, טביעתן והצלתן – 28 ביולי 1932

^{אוניות החילוץ Artiglio ו־Fidèle ליד מקום טביעת הצוללת הצרפתית Prométhée. שנה: 1932. מקור: ויקישיתוף.}

במדע ובטכניקה

צוללות, טביעתן והצלתן

לא-מזמן טבעה צוללת צרפתית גדולה („פרומיתיי“), ונספו 66 מלחים. שלטונות הצי יגעים עתה למשות אותה ממצולות ים.

הצוללות הראשונות הופיע על סף המאה ה-20. אלו היו סירות בנות 120–150 טון. במלחמה העולמית השתתפו צוללות בנות 600 טון, ועתה קיימות כבר צוללות בנות 3000 טון עם חבר מלחים גדול (מאה איש ומעלה).

אלא שהצוללות התקדמו רק בגדלן, אך לא שוכללו מבחינת החיסון כלפי הסכנות האורבות להן. אין הצוללת מפליגה כל הזמן מתחת למים. היא „מתחבאה“ רק בשעת צורך. ככל שתגדל גמישותה ומהירות הסתתרותה בתוך המים, כן יאריכו ימיה.

הצוללת הרגילה מכוסה „שני עורות“, שני שריוני פלדה חסונה, שחלל גדול ביניהם. החלל שבין הדפנים מחולק לתאים. בחלק מהם שמור נוזל-הדלק, אחדים מלאים מים ואחדים – פנויים. כשהצוללת צריכה להתחבא, פותחים המלחים את התאים הריקים, הם מתמלאים מים, והאניה שוקעת. תמרון זה של „טבילה“ צריך ליעשות במהירות (כי כל דקה יקרה, פן ישגיח בה האויב), בזהירות ובדייקנות, לפי לוח חישובים שנקבע לאחר נסיון רב-שנים. אם הממונים על פתיחת התאים ואטימתם שוגים, ממלאים מים למעלה מהדרוש, מסיחים את הדעת מאיזה בורג קטנטן, וכו' – כלית הצוללת נחרצה.

אמנם, כצוללת כיתר אניות-המלחמה נבנות עתה באופן כזה שבהתמלא חלקן האחד מים יש עדיין תקוה לאנשים אשר בחלקן השני להינצל, אך במה הדברים אמורים, כשהמכונות, המנגנון העיקרי שבאניה, לא הוצפו מים. במקרים כאלה מבריחים ומגרשים את המים במשאבות, בבקבוקים גדושי אויר דחוס. אולם, כשנתקלקלו המכונות או כשנחשול המים גדול וחזק ביותר – אין תקוה לאנשים שבאניה. לחכות לעזרה מבחוץ קשה, באשר, בדרך כלל, עוברים שבועות וחדשים עד שהמצילים מצליחים למשות את הצוללת (או האניה) שטבעה.

כיצד מצילים צוללת שטבעה?

– מביאים למקום האסון אניות עם מנופים גדולים ובשלשלאות ובכבלים מעלים את הטבועה ממצולות. אם הצוללת שטבעה גדולה היא, משתדלים שתצוף ותעלה מעצמה. לשם כך מכניסים דרך צנורות ארוכים סילוני אויר לתוך תאי הצוללת ולוחצים על המים שיצאו מתוכה. כשהתנאים נוחים מתנערת, אמנם, הצוללת ועולה, אבל במקרה שצנורות האויר אינם מועילים, מביאים למקום האסון גלילי מתכת גדולים, ממלאים אותם מים ומרתקים אותם לטבועה. אח"כ שואבים את המים מהגלילים, ואלה עולים בגררם אחריהם גם את האניה הטבועה. אין זאת עבודה קלה, והיא נמשכת שבועות אחדים.

בצוללות המשוכללות יש לכל מלח חגורות ופעמוני הצלה שונים וכל מיני מכשירים הדומים לתחמושת האמודאי. אך לא תמיד מצליחים המלחים לכוון את שעת הסכנה ולחבוש את פעמוני ההצלה, ויש שגם אלה אינם עומדים כלפי הלחץ הגדול אשר בעומק עשרות מטרים.

"דבר", שנה שמינית, מס' 2184, 28 ביולי 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נמל חיפה ייפתח בשנה הבאה – 8 ביוני 1932

עיר העתיד בבנינה

פתיחת נמל חיפה בשנה הבאה

כפי שנודע ל„פלשתין בולטין“, תגמרנה עבודות נמל חיפה באביב 1933 והשלטונות כבר החלו בהכנות לפתיחת הנמל באמת מידה רחבה. כפי הנודע, יוזמנו לטקס הפתיחה יורש העצר הבריטי, המלכים ואישים חשובים של הארצות השכנות. כמו כן יש בדעת מסדרי החגיגות לסדר תערוכה גדולה בחיפה. בקרוב תורכב ועדה מיוחדת לשם כך מפקידי הממשלה והצבור.

לקראת חג הפתיחה של הנמל

נודע לנו, שראש עירית חיפה בא לפני ימים אחדים בהצעה אל שלטונות הנמל ומושל המחוז בתכנית לסידור חגיגה גדולה לרגלי פתיחת הנמל שתחול בחודש אפריל 1933. לפי ההצעה הנ"ל עלולה החגיגה המוצעת, אשר תערך ברוב פאר והדר, להסב תשומת לב רבה לעיר העתיד חיפה לא רק בא"י ובמזרח הקרוב, אלא גם בעולם כולו.

ההכנות לפתיחת הנמל תדרושנה זמן רב. יש לקוות שהממשלה ושלטונות הנמל יקבלו את הצעת ראש העיריה ברצון.

"דאר היום", שנה י"ד, מס' 226, 8 ביוני 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.