מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

רשמי מסע לאגם נמי – 12 באוקטובר 1930

אחת מאוניות הקיסר קליגולה שנחשפה עם ייבוש אגם נמי, 1932. מקור: ויקישיתוף.

דוד בנבנשתי

אל „מראת דיאנה“

(רשמי מסע לאגם נימי)

רומא. הטראם הסיענו אל מזרח העיר. הוא הישיר דרכו בין שדות קמה כסוחים. במהירות רבה נסוגו אחורנית שרידי בנינים, מבצרים ומגדלים עגולים שהוצבו על קברות קיסרים ופטריצים.

רובם נתחשפו מאבני הגזית שפארו את הקירות העבים הבנויים לבנים אדומות. שרידי כתלים באבניהם החטובות מלאכת מחשבת העידו על ימי תפארתם בעוד רומא עומדת על תלה. והנה גם גשר-הקשתות הנמשך באורך של מאות מטר שעליו זרמו לפנים מי הרי הסבינים הזכים והשקו את רומא המעטירה.

השדות השלופים פסקו. הטראם התפתל בין בתי אכרים. בית בית וכרמו וחלקת ירקותיו. עצי שטים ואורנים מגבילים את חבל אדמת האכר מחבל רעהו. גפנים מודלות סמוכות על גבי כלונסאות. הן מהוות פרגילות רחבות ידים. אשכלות ענבים תלויים על הבדים, הענפים שחו מרוב משא.

החשמליה חלפה על פני העירה אלבאני, משם עברה על הגשר הגדול הנמשך על פני הבקעה המוריקה משפעת חורשותיה וכרמיה, בקעת אריציה, ועמדה בעירה ג'ינזאנו. מרחק ארבעה ק"מ ממנה שוכן בלב הרים אגם קטן. ההרים העוטרים אותו גבוהים כמאתים מטר. החורשות המכסות את צלעותיהם משתקפות בתוך האגם השאנן ונוסכות עליו הוד וחן מיוחד. האגם נוצר בתוך לוע הר געש כבוי. מקרקעו מפכים מעינות רבים. כל נחל לא יזרום לתוכן וגם לא יצא ממנו. בהגיע המים עד גובה ידוע יתפרצו דרך שתי ניקבות גדולות שקדדו הרומאים העתיקים בתוך ההר שני קילומטרים לאורך. המים זורמים אל בקעת אריציה וממנה אל ים התיכון. לפנים קראו הרומאים לאגם הזה בשם לקוס נימירינסיס או בשם „מראת דיאנה“. בשפתו התנוסס היכל תפארה לאלילה. שרידיו נשארו לפליטה עד היום הזה.

למראה השקט הגמור על הכל, קשה להאמין, כי בימי קדם היה האגם הומה מרוב אדם. הוא שמש מקום שעשועים לקיסרי רומא אדירים. הנה באו לשבוע תענוגות בהיכל דיאנה ובלב האגם המקסים. באניות מפוארות אשר שטו על פני האגם ערכו מסיבות-רעים. ביציעים היפים הבנויים שניים ושלישיים על פני סיפון האניה, סרחו אצילי רומא על ערשותם, פרטו על פי נבל ושתו יינות איטליא המפורסמים. הקיסרים לא חשכו מכסף העם למען קשט את האניות בפסלי מסכה. גשרים גדולים חברו את האניות אל שפת האגם. משני עבריהם רבצו פסלי אריות יצוקים ברונזה. בנפול ממשלת הקיסרים שודדו האניות ותצלולנה במי האגם.

יובלות שנים חלפו עברו והאגם שקט על מימיו. פורשי מכמרות פקדוהו בגלל הדגה הרבה השורצת בקרבה. אנשי ג'ינזאנו ונימי השוכנים משני עבריו התענגו על יפיו ועל הצמחיה העשירה המשתקפת בתוכה. ואב לבן ואם לבת ספרו על המטמונים הצפונים בקרב האגם. לפעמים צלל אמודאי עז נפש לקרקע האגם, ושלה ממנו פסל יפה ומסרו לאחד מבתי הנכאת אשר ברומא, ואולם משנת 1446, ובהפסקות של עשרות שנים, התחילו דורשי עתיקות לחבל תחבולות למשות את האניות. עמלו ויגעו, לפעמים העלו פסל נאה או כלי שבור. בשנת 1895 נסה אחד החוקרים להעלות את האניות בעזרת חומרים מפוצצים. הדבר לא עלה בידו ואחת האניות ניזוקה מאד.

סוף סוף מצאו האניות את משחררן במשטר הפשיסטי. באפריל 1927 החליט מוסוליני להתחיל בעבודה שטתית. בשנת 1828 התחילו העבודות.

*

הננו בשפת האגם, העבודה רבה. עשרות פועלים חופרים תעלות, מנפצים סלעים וסוללים דרכים. מכל עבר נשמעות הלמות פטישים ושריקת מכונות. והכל מלווה בקריאות בלתי קצובות ורשלניות. מכל צד נתנו עיניהם בנו: תיירים! שוטר קראביניירי חבוש כובע נפוליאוני קיבלנו בחביבות. אחד המפקחים על העבודה ליוה אותנו אל מקום העבודה. בדרך היורדת אל האגם ניצב עמוד. עליו מסומן קו.

– „הקו המסומן על העמוד הזה – פתח המפקח – מראה לכם שטח פני האגם לפני התחילנו בעבודה“.

– התאמרו ליבש את האגם?

– כן, במאות האחרונות ניסו  החוקרים להעלות את האניות ולא הצליחו. כיום החליטו חוקרינו לגלולתן בהעבר המים מהאגם. הנה שם נמצאות שתי הנקבות הרומאיות. ניקינו אותן מאדמת הסחף, קרוב אליהן העמדנו ארבע משאבות גדולות השואבות את המים. דרך צינורות עוברים המים אל הנקבות ומהן אל בקעת אריציה. מאז התחילו המשאבות לפעול חסרו המים עד 12–10 מטר מגובה האגם. המים הלכו הלוך וחסור עד שנראתה האניה אשר תראינה עיניכם“.

התבוננו. האניה נשמרה בשלימותה. צידה האחד ניזוק מפאת אי-הזהירות של החוקרים הקדמונים.

וזה מעשה האניה: שבעים מטר ארכה ועשרים מטר רחבה וחמשה עשר סנטימטר עביה. ודמות לה כאנית משא רחבה. קירותיה עשויים צלעות אורנים. כולה מצופה עופרת. העופרת רתוקה אל הקרשים במסמרים גדולים רחבי הראש. בין העופרת והקרשים מסכת אריג עבה אשר נשמרה עד היום הזה. בירכתי האניה מן הספון ולמעלה בגבוה של מטר וחצי נשמר קצה הגשר אשר דרכו עברו מהיבשה אל האניה.

פסל ברונזה של מדוזה שנחשף בין שברי הספינות בנמי. מקור: ויקישיתוף.

– „באגם נמצאו פסילי אריות ובני אדם יצוקים ברונזה אשר הוצבו משני עברי הגשר. בתחתית האניה ומסביב לה מצאנו פלחי רצפת פסיפסים, רצפות ועליהן חקוק שם בעל בית החרושת, שברי תריסי יציעות, בריחים, ברזים גדולים, טבעות גדולות נתונות בפי אריות, זאבים וברדלסים. והכל יצוק ברונזה. בתוך הקרקע היה נעוץ עוגן האניה. גולת הכותרת של תגליתנו היא צינור עופרת שהוביל מים זכים מהיבשה אל האניה. על פיו יכלנו לקבוע בבירור את בונה האניה. בצנור זה טבועה כתובת ברורה: „קאיוס סיזרי ג'ירמניקו קאַליגולה“. הכלים והפסילים גנוזים ברומא בבית הנכאת הנמצא בחרבות בית המרחץ המפורסם של דיאוקלטיאנוס“.

התקרבנו אל עושי המלאכה. עשרות פועלים מסדרים חישוקי עץ משני צידי האניה על גבי גשר ברזל מטולטל. קבוצה שניה סוללת דרך מהאניה אל הגבעה הסמוכה.

סרנו ממרבץ האניה אל מקום המשאבות. קרקע האגם החרבה מרופדת בקרשים גדולים ורחבים. במקומות אחדים הם צפים על פני הבוץ.

– „המעינות לא חדלו מלהקיר מימיהם. כדי לא לשקוע בטיט כיסינו את השטח החרב בקרשים גדולים.

– „ומה תכנית עבודתם לעתיד?

– „אחרי שנראתה האניה הראשונה פסקו שתי משאבות מעבודתן. כעת עובדות רק שתים. במרחק של 150 מטר מהאניה הזאת שקועה עתה בעומק של 8 מטר (לפני מלאכת יבוש האגם היתה בעומק של 26–20 מטר) אניה שניה. אם לא תחולנה הפרעות והעבודה תתנהל כסדרה ילכו המים הלוך וחסור. מקץ שלשה חדשים תראה האניה. אחרי אשר נסיע את שתי האניות, תחדלנה המשאבות מעבודתן, המעינות ימשיכו להקיר את מימיהם. המים לא ימצאו מוצא וישארו באגם. מקץ עשר שנים ישוב האגם לשטחו הקודם.

אחרי שסיים המפקח את דבריו לא הרפינו ממנו עד שמסר לנו פרטים קצרים על הצד המשקי של המפעל הזה.

– „מספר הפועלים העוסקים בעבודה הוא כיום מאתים איש. הם עובדים בשתי משמרות. כל פועל עובד שש שעות ביוםׅ“.

– „מצב אידיאלי – פלט חברי – ובמשטר הפשיסטי!“

– „מצב אידיאלי – חייך המפקח – אל תקרא לזה יום עבודה כי אם שעות עבודה…

הפועלים הם שכירי שעות, ומשכרתם 2.40 לירות איטלקיות (250 מא"י) לשעה“.

הבינונו. מוסוליני מחלק את הלחם הזעום בין המון מחוסרי העבודה המתהלכים בארץ איטליה.

השוטר הקראביניירי ברכנו בברכה פשיסטית ואנו לחצנו בתודה את ידי מפקח על העבודה. אנחנו בדרך העולה לג'ינזאנו. אכרות בריאות סמכונו בתפוחים מפרי גינות שפת האגם.

על יד אחד הגשרים הסיבונו את עינינו לעבר האגם. השקפנו, בפעם האחרונה, על „מראת דיאנה“ וחזינו בבבואת העבר הסואן והעליז ובבבואת ההוה השליו והרענן.

תשרי תרצא.

"הארץ", שנה י"ב, מס' 3402, 12 באוקטובר 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לקוטב הצפוני באניה תחת-מימית – 15 במאי 1931

חלון האניה התחת ימית „נאוטילוס“ זכוכית גסה לעמד בפני לחץ המים. המקור: "דאר היום", 15 במאי 1931.

האנגלי וילקינס בדרכו הנועזה צפונה

לנסיעתו הקרובה לקוטב הצפוני באניה תחת-מימית

עוד בשנת 1913 פרסם סיר הוברט וילקינס ראשונה תכנית נסיעה לקוטב הצפוני באניה תחת-מימית. הרעיון היה נועז אבל הגיוני. זמן רב חשבו אותו לאוטופיה גרידא, אולם לאט לאט יצא הדבר מכלל דמיון והפך והיה למציאות ממשית. „נאוטילוס“, האניה התחת-מימית של וילקינס, עומדת לעזוב בימים הכי קרובים את חוף ניו-יורק, ומחוז חפצה הוא הקוטב הצפוני.

לקוטב הצפוני כבר הגיעו בדרך היבשה ובאוירון, ועתה ישנה אפשרות לכבוש אותו גם באניה תחת-מימית. אבל מדוע דוקא ב„אנית U“? (כך נקראות בקצרה האניות התחת-מימיות). רבים חושבים כי נסיעה ממין זה היא מסוכנת ביותר ונותנת רק אפשרויות מעטות לעשיית תצפיות מדעיות. אך סיר הוברט וילקינס מלמד זכות על תכניתו במשפטים אלה:

יוברט וילקינס, 1931. מקור: ויקישיתוף.

„כאשר מביאים בחשבון את כל הסוגים השונים של אמצעי ההעברה האפשריים למלאכות בעלת היקף כזו שלנו, יש הכרח לדחות את כולם מלבד האניה התת-מימית. המכשירים בלבד אשר אנחנו לוקחים אתנו משקלם 15 טון וצרכי האוכל – 20 טון. הגעו בעצמכם, איך זה היה אפשר להעמיס מטען כבר כזה באוירון או להעבירו על גבי כלבים! ומה שנוגע לאפשרויות החקירות המדעיות, הן כמעט בלתי מוגבלות.

„נאוטילוס“ היא אניה תת-מימית ישנה מהצי האמריקני הצבאי שלמרות חשיבותה הגדולה עמדה לההרס בהתאם להסכם ע"ד הפחתת הזיון. אז הוחלט למסור את האניה במתנה למלאכות של וילקינס. אורך האניה ששים מטרים והיא מנוהלת בעזרת שני מניעים המאפשרים לה מהירות של עשרים וששה קילומטרים לשעה על פני המים וששה עשר קילומטרים מתחת למים. הכמות הגדולה של דלק האצור באניה מאפשרת לה להפליג במרחק של שנים עשר אלף קילומטרים.

 נאחזו בכל אמצי הזהירות הנותנים לאניה את האפשרות להנצל מכל סכנה. אין כמובן שום חשש לאותו חלק הנסיעה שיתקיים על פני המים. הדרך מניו-יורק לשפיצברגן הוא איפוא סמוך ובטוח. רק מגרינלנד והלאה נכנסת האניה לתוך אזור מסוכן בשל המצאה אז כמעט בלי הפסק מתחת למים בכדי להמנע מהתנגשות עם הקרח השט. „נאוטילוס“ יכולה לצלול עד שמונים מטרים בעומק, אך חושבים כי לא תצטרך לצלול למטה מעשרה מטרים. שכבת-הקרח בים-הקרח אינה עבה, לפי דעת וילקינס, יותר מאשר 7 מטרים. זולת זאת יש לאניה מכשיר מיוחד אשר בעזרתו תוכל תמיד לקבוע בדיוק נמרץ את עובי שכבת-הקרח מעליה. באזור מסוכן זה תאט האניה בהתקדמותה עד שבעה קילומטרים לשעה ותעמוד זמן-מה אחרי כל 80 קילומטרים. בכל „תחנה“ יעשה נסיון אם כבר אפשר להתרומם על פני המים. אם שכבת-הקרח תהיה דקה, ינסו לשבור אותה בלחץ האניה העולה. אך אם האניה לא תעצור כח לשבור את הקרח ינסרו אותו במכשיר מיוחד לכך. מהאניה יוצאו אז לתוך הפרצה שפופרות שדרכן יוכלו חברי המלאכות לעלות על פני הקרח, לנשום אויר צח ולעשות את עבודותיהם המדעיות.

שאלת אויר צח היא שאלת החיים והמות ל„נאוטילוס“ ולנוסעיה. משום כך מקדיש וילקינס תשומת לב רבה למכונות הנסירה שעליהן הוטל התפקיד לפרוץ את מכסה הקרח. אך יש להביא בחשבון את האפשרות כי גם המכונות לא תעצורנה כח לפרוץ את הקרח. אז נשאר האמצעי האחרון: דינמיט. אם גם התפוצצות הדינמיט לא תפתח את מכסה הקרח, הרי זה גזרת מות על חברי המלאכות של „נאוטילוס“. הם יתמו לגווע מחמת חוסר אויר. אולם אפשרות טרגית כזאת כמעט שאינה באה בחשבון כל עיקר. עד עתה טרם ידועה שכבת קרח שעביה יגיע למעלה משבעה מטרים. אורך מכשירי הנסירה הוא עשרים מטרים. הבה נקוה איפוא כי מכונת-הרדיו – שהודות לכחה הגדול יהיה לה האפשרות לעמוד תמיד בקשרים עם תחנות-הרדיו הכי גדולות – לא תהיה זקוקה לעולם לקרוא את קריאת-העזרה המיואשת: הצילו את נפשותינו!

הצוללת "נאוטילוס" בנמל ברגן בנורווגיה, זמן קצר לפני הטבעתה (30 בנובמבר 1931). מקור: ויקישיתוף.

אניתו של וילקינס תשוט לה איפוא מתחת לקרח לפחות במשך שני חדשים. בכל יום ויום תצוף מחדש הנחיצות לחפש מוצא לאויר צח – התאמצות גדולה, גופנית ונפשית, המצריכה עצבים חזקים. בדרך כלל על חברי המלאכות להיות למודי סבל ומחוסנים, משום שיום יום יעברו עליהם „זעזועים“ חזקים בגלל ההבדל בלחץ האויר והטמפרטורה. במשך שש עשרה השעות שהאניה תמצא מתחת למים ישרור בה חום חזק מאד מחמת היותה נפרדת מחלל האויר וכמו כן בשל פעילות המניעים החשמליים. לעומת זאת יקבלו פתאם חברי המלאכות „מקלחת“ קרח בעלותם למעלה, משום שעל הקרח שוררת כרגיל טמפרטורה של 10–20 מעלות מתחת לאפס. לא קשה איפוא להבין איזו השפעה ענקית תהיה למעבר הפתאומי מעשרים מעלות פלוס לעשרים מעלות מינוס – הפרש של 40 מעלות. השפעת מזה האויר על בריאותם של חברי המלאכות – זהו סימן-השאלה הגדול התלוי ועומד מעל למשלחת של „נאוטילוס“.

ענף החקירה שהמלאכות מטילה על עצמה נחשב בין הענפים הכי חשובים ומענינים בעולם, והאפשרויות של חקירות ותגליות הן כמעט בלתי מוגבלות. בפעם הראשונה תהיה האפשרות להוציא לפועל מדידות מדויקות של עומק הים לחלקיו השונים. כמו כן שואף וילקינס לבקר את נכונות ההשערה כי מקוטב לקוטב עובר על פני כל כדור הארץ מעין „נקבה“ (הנון בחיריק) נבובה. נוסף לכל אלה יש לאניה בצדה החצוני מכשיר-צלום מיוחד. המכשיר הזה יצלם את כל מיני בעלי החיים והצמחים השונים הנמצאים מתחת למים. אחר כן ישמש זה אחד הסרטים הכי מענינים בעולם: צלומים מדויקים מהחיים תחת קרח העד!

בין יתר החקירות שהמלאכות מטילה על עצמה יש לציין את תצפיות מזג האויר. כידוע יש להמחוזות הקטבים השפעה רבה על מזג האויר של כל כדור הארץ, ושם נולדותו מתפתחות רוב תופעות מזג האויר המגיעות אחר כך לארצותינו. וילקינס חושב לסדר במחוזות ההם שורה של תחנות מיטיאורולוגיות אוטומטיות שתודיענה לנו בודאות גמורה ע"ד כל שנוי העומד לבוא במזג האויר.

כל העולם מחכה בכליון עינים לידיעות הראשונות ש„נאוטילוס“ תשלח מתחת למים. כביר ומלא הוד הוא המפעל הזה כיאות לשנות המאה העשרים.

"דאר היום", שנה שלש עשרה, מס' 184, 15 במאי 1931, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוללת הקוטב „נאוטילוס“ / 5 ביוני – 2 באוקטובר 1931

הצוללת "נאוטילוס" בנמל ברגן בנורווגיה, זמן קצר לפני הטבעתה (30 בנובמבר 1931). מקור: ויקישיתוף.

מתחת לקרח לציר הצפוני

ניו-לונדון (קוניקטיקוט), 4. בלוית אנית משחית  ואוירון ימי, לקול שריקות הצפירות של האניות הפליגה בצהרים הצוללת נאוטילוס לפרובנסטון במאסאצ'וזוטס. שם תנוסה עוד במבחן קצר ותלך לשפיצברגן. אח"כ לחוף הצפוני מזרחי של גרינלנד, ושם תצלול, על מנת להגיע מתחת לקרח אל הציר הצפוני. חוקר הצפון האנגלי הידוע סיר הובירט וילקינס עומד בראש משלחת נאוטילוס (ר־סטא)

"דבר", שנה שביעית, 5 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

לעזרת צוללת הקוטב

ניו-יורק, 14. אניות המלחמה „ויאומינג“ ו„ארקאנזאס“ מושיטות עזרה לצוללת „נאוטילוס“ ומחכות עד שישקוט קצת הים, כדי אפשרות למשוך את הצוללת לאחד הנמלים הקרובים, כנראה, לקוינסטון. (ר־סטא)

ניו-יורק, 15. אנית המלחמה „ויאומינג“ קשרה אליה את „נאוטילוס“. (ר־סטא)

"דבר", שנה שביעית, 16 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

„נאוטיליוס“ תקן את בדק מכונותיו

וואשינגטון, 17 ביוני (פּאט). המכונות של הסירה הצוללת „נאונטילוס“ תוקנו כבר. האניה „וויאומינג“ מושכת את „נאונטילוס“ במהירות של 8 מילים לשעה לעבר חוף קווינסטאן – השוכן במרחק 700 קילומטר מהמקום אשר בו נמצאת „נאונטילוס“ כעת.

לונדון, 17 ביוני. נתקבלה כאן טלגרמה מ„נאונטילוס“, שהסירה הצוללת נמשכת אל נמל קווינסטאַן אשר באירלנדיה. כמו כן עסוקים כעת מהנדסים אחדים בבדק המכונות. העבודה הזאת תמשך שני ימים ולאחר כך תוכל „נאונטילוס“ לעשות את דרכה במכונותיה היא.

"הצפירה", שנה ששים ותשע, מס' 77, 18 ביוני 1931, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הצוללת לא ניצלה עוד

ואשינגטון 20. אנית המלחמה „ויאומינג“ הודיעה אמש באלחוט למיניסטריון הצי: הצוללת „נאוטילוס“ (התעתדה להגיע לקוטב הצפוני מתחת לקרח) עומדת מהצהרים בקו הרוחב 49/35 ובקו האורך 14/49 מחמת קלקול בכלי הדלק ובמכונת כבישת האויר. חלק מהמניעים ומכלי הראות נתקלקלו לבלי תקן. טבעת המשיכה, אשר בחוטם הצוללת, נותקה. העובדים משתדלים להניע את אחד המניעים. הים סוער. (ר־סטא)

"דבר", שנה שביעית, 21 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

יוברט וילקינס, 1931. מקור: ויקישיתוף.

נאוטילוס תתוקן ותמשיך

לונדון 24. צוללתו של סיר הוברט וילקינס, נאוטילוס, יצא מנמל קורק לקול תשואות קהל רב ונגררה לנמל דיבון, שם תתוקן ותוכשר להמשיך את מסעה. (ר־סטא)

"דבר", שנה שביעית, 26 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

מזלה הרע של ה„נאוטיליוס“

לונדון, 2 באוגוסט. הסירה הצוללת „נאוטילוס“, שנמצאה בדרך לציר הצפוני, הגיעה פתאום לחוף בערגען. עוד בשעות הבוקר נתקבלה הידיעה בבערגען, שמכונות הצוללת נתקלקלו והיא נמצאת בסכנה גדולה. מפאת זה רבתה השמחה כשה„נאוטיליוס“ נראתה בחוף.

מפקד ה„נאוטיליוס“, סיר הוברט ווילקינס, סרב לתת באורים בדבר תכניותיו לעתיד. בכל זאת מקווים שביום השלישי יתוקן בדק ה„נאאוטיליוס“ והיא תוכל להמשיך את דרכה לצפון.

בשעה שה„נאוטיליוס“ הגיעה לבערגען, פרצה שרפה בחוף.

"הצפירה", שנה ששים ותשע,  מס' 117, 4 באוגוסט 1931, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

נאוטילוס חותרת לקראת הקוטב

אוסלו 15. הצוללת נאוטילוס הגיעה לעיר לונגייר באי שפיצבירגן. ביום ב' (אתמול) היא עושה את מסעה הראשון במי איזור הקוטב.

"דבר", שנה שביעית, 18 באוגוסט 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

„נאוטילוס“ נמצא

אוסלו, 3 (סטא"ר). משפיצברגן מודיעים, כי באנית הפחם הנורוויגית „אינגרמיר“ שמעו סימנים קלים, בלתי מובנים, מן ה„נאוטילוס“.

אף על  פי כן שוררת דאגה בנוגע לצוללת, אשר ממנה לא נתקבלו ידיעות במשך ארבעה ימים. ה„נאוטילוס“ יכול להמצא תחת המים רק במשך תשעים ושש שעות.

לונדון, 4 (סטא"ר). עדיין אין שום ידיעה מוחלטת בנוגע ל„נאוטילוס“. באוסלו מסופקים, אם הסימנים שנזכרו אתמול הגיעו לאנית הפחם מאת הצוללת של סיר הוברט ווילקונס, מכיון שאורך הגלים הוא כזה שווילקונס לא השתמש בו קודם לכן בבואו בקשרים עם ברגן ואמריקה.

אוסלו, 4 (סטא"ר). ראש המיניסטרים מודיע כי ממשלת נורווגיה תאחז באמצעים לשלוחלחפש את ה„נאטילוס“. היום יערכו את התכנית, וכנראה, ישלחו לקוטב את האניה „וויידינג“ או את „פריטיוף נאנסן“.

אוסלו, 4 (סטא"ר). ה„נאוטילוס“ נמצא במצב טוב.

התחנה של הראדיו בטרומסיי באה אתו בקשר האלחוטי ומסרה את ברכות אנשי הנאוטילוס לעולם.

"הארץ", שנה שלוש עשרה, מס' 3681, 6 בספטמבר 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

גמרה את תפקידה

ושינגטון, 29. מועצת הספינות של ארצות הברית הרשתה לסיר הובירט וילקינס להטביע את הצוללת נאוטילוס במים העמוקים ביותר של הים הצפוני, מול חוף נורבגיה. (ר)

הערה: נאוטילוס שימשה מקודם צוללת צבאית אמריקאית. וילקינס אמר להגיע בה אל הציר הצפוני מתחת לקרח, אך הדבר לא עלה בידו.

"דבר", שנה שביעית, 2 באוקטובר 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית החילוץ האיטלקית „ארטיליו“ התפוצצה וטבעה – 9 בדצמבר 1930

באה למשות וצללה

לוריאן, 8. אנית ההצלה האיטלקית „אורטיגליו“, שמשתה מן המים לפני זמן מה את הספינה „איג'יפט“, נתפוצצה. חושבים ש-14 מעובדיה נספו. האסון קרה ב-4 אחה"צ ליד אי הוסט. 7 מעובדי האניה ניצלו והוכנסו לבית החולים בביליל. הדייגים שאספו את הניצולים מספרים שראו שנים מאנשי האניה לבושים בגדי אמודאים. (ר-סטא)

לוריאן, 8. אורטיגליו היתה עוסקת בימים האחרונים בפיצוץ שתי ספינות שטבעו בימי המלחמה וחסמו את תעלת קיבירון. באחת הספינה האלה נמצאו מאות אחדות טונים של חומר מפוצץ. האמודאים, כנראה, לא ידעו על כך והדליקו את המטען. אורטיגליו עגנה במרחק 200 יארד מהמקום. כל עובדיה איטלקים.

"דבר", שנה שישית, מסס' 681, 9 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

salvage ship Artiglio

אסון אנית הנוסעים „אוברון“ – 21 בדצמבר 1930

האניה „אובירון“ טבעה

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). כשלשים ארבעים נוסעים, ובהם משחק הקרוקיט הידוע דוגלאס ואביו, חסרים לאחר שהאניה הפינית „אובירון“ טבעה במשך שלשה רגעים, בהתנגשה בקאטיגאט באניה הפינית „ארקטורוס“.

אניות אחדות שנמצאו בקירוב המקום, התחילו בפעולות הצלה. עד עכשיו ניצלו שלשים וששה אנשים.

לונדון, 20 (סטא"ר). משחק הקריקיט הבריטי הידוע דוגלאס, שנמצא באניה הפינית „אובירון“ שהה יחד את אביו בפינלאנד, בעניני מסחר בעצים.

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). עשרים ואחד נוסעים מן האניה „אובירון“, בהם שלשה אנגלים ואנגליה אחת – ניצלו. באניה היו ששים ושלשה מלחים וגם נשים. שלשים ושנים ניצלו, בהם רב החובל והאופיצרים.

ב„ארקטורוס“ היו עשרים וארבעה נוסעים. ביניהם לא היו אנגלים.

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). האניה הסקוטית „הינגסיט“ הגיעה לכאן, והביאה עוד ארבעה אנשים שניצלו מן האניה „אובירון“. אלה הם מלחים שקפצו לתוך הים לאחר ההתנגשות והצליחו למצוא סירת-הצלה ריקה. הם נלקחו אחרי כן ב„הינגסיט“. המספר הכללי של אנשי האניה שנשארו בחיים, הוא ארבעים.

"הארץ", שנה י"ב, מס' 3461, 21 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

איך טבעה „אובירון“

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). בשעה שהאניה „אובירון“ טבעה, קפץ רב-החובל, אריק יילט, לים יחד את אשתו וילדו הקטן. אשתו טבעה, יילט הצליח לשחות כשהילד בידו, עד אשר אנשי האניה „ארקטורוס“ משוהו מתוך הים, אבל הילד כבר מת מקור.

האניה הדאנית „נידם“ הצילה שתים מנשי המלחים.

הלסינגפורס, 20 (סטא"ר). בעלי האניות „אובירון“ ו„ארקטורוס“ קבלו טלגרמה מאת רב-החובל של „אראקטורוס“ שאובירון טבעה במשך שלשה רגעים. ההתנגשות היתה בשעה שרוב הנוסעים ישנו כבר, ולא היתה להם שום אפשרות להנצל, מכיון שהאניה נטתה לצד ימין עד שמונים מעלות. כל המנורות כבו מיד לאחר ההתנגשות. רב-החובל סתם מיד את המחיצות העומדות בפני המים, אבל אינו בטוח שהמיכאניזם היה כשורה.

"הארץ", שנה י"ב, מס' 3462, 22 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

כיצד ניצול רב החובל של האניה אובירון

קופנהאגן, 20 (סטא"ר). – כשטבעה האניה „אובירון“, קפץ רב-החובל הימה יחד עם אשתו ובנו. האשה טבעה. היילט הצליח לשחות יחד עם הבן עד שהאניה הפינית „ארקטרוס“ אספה אותם. אולם הילד מת מקור.

האניה הדנית „גרם“ אספה שתי נשים שאבדו בטביעת האניה. עובדי האניה העבירו אותן לארקטרוס.

הלסינגפורס, 20 (סטא"ר). – בעלי „אובירון“ ו„ארקטרוס“ קבלו ידיעה מאת רב החובל של „ארקטרוס“ שהאניה אוברון טבעה במשך שלוש דקות אחרי ההתנגשות.

רוב הנוסעים היו ישנים בתאים, ולא היה סיפק בידם להמלט.

"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 64, 22 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של ספרייה הלאומית.

*   *   *

מחזות אימה מ„אובירון“ הטבועה

קופנהאגן 21. אין קול ואין עונה לקריאות האלחוט המחפשות אחרי ניצולים מהאניה אובירון. אין שומעים כלום גם על אודות משחק הקריקט האנגלי המפורסם דוגלאס, שהקהל האנגלי התענין בגורלו הרבה. תיאורים מזעזעים ממחזות האימים בשעת טביעת האניה ניתנו ע"י הניצול מרטין. הוא מספר על האנגלי דאמפורד שמת מות גבורים בהצילו אנשים אחדים וביניהם מנהלת המשק של האניה. כשירד בפעם האחרונה להציל עוד אנשים ידע, כי הוא הולך לקראת מות בטוח. העלמה האנגליה טיפינג ניצלה בדרך נס, בשחותה במים נתקלה בסירה ריקה ונכנסה אליה. אך גם הסירה טבעה, והנה על סף המות נזדמנה לה לעלמה סירה שניה ובה אבוקה. טיפינג נופפה ביד אחת, וביד השניה תמכה באשה פינית שהיתה בסירה, עד שהגיעו אליהן מצילים מאניה אחרת.

אובירון היתה מצויידת במכשירי הצלה חדישים ביותר, אולם האסון בא פתאום. הספיקו להתיר מקשריהן רק שתי סירות הצלה. אף איש לא הצליח להכנס לסירות ישר מהאניה.

דמי הביטוח של האניה עולים ל-80,000 לי"ש.

"דבר", שנה ששית, מס' 693, 23 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Oberon, Arkturus

סודי הספינות „מרי סלסט“ ו„קובנהבן“ – 15 בספטמבר 1930

הבריגנטינה Amazon, לימים Mary Celeste. הצייר אינו ידוע, אולי  Honore Pellegrin, שנה: 1861. מקור: ויקישיתוף.

לקוטאי

סודי ספינות

בד' בדצמבר 1872 מצאה סירת המפרשים האנגלית „דילה גרציה“ סמוך לגיברלטאר באוקינוס האטלנטי את אנית המפרשים האמריקנית „מרי ציליסטה“ עזובה מחובליה. באניה היה הכל כשורה: המפרשים שטוחים ונפוחים קמעא במשב רוח קלילה, הסירות במקומותיהן, הספון נקי, בתא רב החובלים על השולחן עמדו שיירי פת-שחרית שלא נאכלה עד תומה, על הפסנתר – תוים. אין זכר ואין סימן למלחמה כלשהיא. על פי כל הסימנים אפשר היה להכיר, כי החובלים עזבו את האניה במהומה ובחפזון ולא הספיקו לקחת עמהם דבר. אולם – איך עזבו? הרי כל הסירות במקומותיהן. ועוד שאלה: מדוע עזבו? אין כל סימן שיעיד כי פגעה סערה ב„מרי ציליסטה“, ובימים ההם לא היתה כלל סערה באטלנטיקה. שריפה? אין סימן לכך. הר קרח? ואולם הרי האנשים לא קפצו הימה. מרד? והיכן ההרוגים, הפצועים, היכן שלוליות הדם, סימני הקרב וההתאבקות?

במשך 50 שנה העסיק סוד „ציליסטה“ את המוחות. יורדי ימים, סופרים, בלשים מכל אומה, מדינה ולשון השתדלו למצוא הסבר למאורע לא-יאומן זה – ולשוא. הובעו עשרות השערות, נכתבו עשרות ספרים ומאות מאמרים. הובעו השערות: על ספן שנטרפה עליו דעתו ובטירופו הטיל הימה את חבריו לספינה ואחר כך קפץ גם הוא המימה; על ילידי המקום שהתנפלו על האניה ושבו את כל החובלים; על הטירוף הכללי של החובלים שקפצו הימה או מחמת טירוף דעת או מפחד איזו מפלצת ים, שאינה ידועה למדע, שהתקרבה אל הספינה. רמזו על הסתדרויות חשאיות, על מטען סודי שהיה חבוי, כביכול, בספינה, הסתייעו בכוחות אוקולטיים. בין כל ההסברים הללו לא היה גם אחד שיסביר את סוד הספינה האמריקנית.

שרלוק הולמס, אבי הבלשות המדעית, אמר באחד הימים, כי אם מישהו מספר לך איזה ספור-מעשה, שאי אפשר להסבירו, הרי קודם כל צריך לבדוק את המספר שמא בדאי הוא. חבל, כי לא החזיקו בשיטה הזאת בענין דנן. כל ההשערות באו מתוך אמונה בעדויותיהם של ספני „דילה גרציה“. ואולם לאמתו של דבר היתה זו עדות של בדותא.

פמברטון ספר לקיטון, כי „מרי צלסטה“ ו„דילה גרציה“ עמדו בנמל ניו-יורק זו בצד זו. הספינה האמריקאית הפליגה ראשונה לצד גיבראלטאר, וכיון שחסרו לה ספנים, „השאיל“ קברניטה של „דילה גרציה“ מורחוז, שלשה ספנים משלו לקברניטה של „מרי ציליסטה“ בריגס. מרי ציליסטה הפליגה בקרוב, ובה – עשרה אנשים. לא ארכו השעות והספינה נטלטלה בסערה, הפסנתר שלא היה מדובק היטב התהפך והרג את אשת רב החובלים. רב החובל בריגס, הרתחן על פי טבעו ושהיה חולה-לב משכבר, נשתגע למראה האסון והאשים את ה„שטורמן“ שהוא רצח את אשתו. כמה פעמים נאבק השטורמאן עם רב החובלים המטורף, עד שלבסוף קפץ המטורף הימה. השטורמאן, ה' חילוק, קבל על עצמו את הנהגת הספינה. אך הדבר לא נשא חן בעיני הספנים ובאניה פרץ מרד, שבראשו עמד הספן ונחולד. השטורמאן הצליח להטיל הימה את ראש המורדים, והמרד נפסק. ובכן: במקום עשרה אנשים נשארו בספינה רק שבעה. כשהגיעה „מרי ציליסטה“ לאיי אזור ברחו ארבעה ספנים מפחד שימסרום לדין בעוון המרד בים. בספינה „מרי ציליסטה“ נשארו רק שלשה ספנים ה„שאולים מ„דילה גראציה“.

ליד גיבראלטאר נזדמנה „גראציה“ עם „ציליסטה“ וה' חילוק סיפר למורחוז, קברניטה של „גראציה“ על המאורע. הם תיכנו תכנית לטשטש את הענין הבלתי נעים. חילוק חשש שמא יתבעוהו לדין על רצח רב החובלים המטורף – ויתכן כי באמת הרג אותו. גם שאר הספנים חששו מפני הדין בעוון המרד. שלשת הספנים שנותרו ב„ציליסטה“ היו רשומים עדיין בדפתר של „גראציה“ ואיש לא  ידע על לכתם ושובם לספינתם – והענין יצא חלק ומתקבל על הדעת. רב החובלים מורחוז הסכים ברצון לספר את הבדותא בענין „ציליסטה“ ובשכר זה קבל פרס מחברת הספינות שלו. חילוק וחבריו סברו כי גם הם יקבלו חלק מן המלקוח, אך מורחוז רימה אותם, כנראה.

זהו ספורו של הטבח פימברטון, אחד משלשת הספנים ה„שאולים“. קיטון בדק את עדותו ומצא, כי חילוק מת כעבור 5 שנים באי קיראסאו.

הבוצמאן דוסיל, אף הוא אחד מן השלישיה ה„שאולה“, דר עד 1917 בעיר האנגלית טריסברי. ב-1917 מת.

פמברטון היה היחידי שנשאר בחיים, ואחרי סירובים רבים הסכים לגלות את האמת. אכן „סודה“ של „ציליסטה“ נתגלה. לחנם אמדו אומדנות ושערו השערות ודמינו דמיונות. הסוד היה פשוט מאד.

*

הַבָּרְק København, ציור מאת Peder Christian Pedersen משנות העשרים. מקור: ויקישיתוף.

אך הנה עוד סוד של ספינה. לא מימים רחוקים אלא מימינו. וספק גדול הוא אם יגלוהו בזמן מן הזמנים. הכוונה היא לספינת „קופינהאגן“ – אנית-למודים של הצי הדני.

„קופנהאגן“ – ספינת-פלדה מחומשת-תרנים, שיש בה מניע-דיזל – הפליגה ב1928 לשם שיוט מסביב לכדור העולם, ובה 45 קדיטי-ים. בי"ד בדצמבר הפליגה הספינה מבואניס איירוס בדרכה לאוסטראליה. התכנית היתה להקיף את כף התוחלת. כעבור 8 ימים פגשה ספינה נורבגית באמצע האטלנטיקה מסע 800מיל מטריסטאן ד'אקוניה מערבה. ומאז נעלם מחומש התרנים מעל פני הארץ.

בימינו אין הספינות, וביחוד האניות הגדולות, הולכות לאבוד בלי שידעו עקבותיהן. ה„לויד“ המפורסם, שאצלו מבוטחות כמעט כל ספינות העולם, עורך דפתור מדויק לביבאותיהן והפלגותיהן של כל הספינות בכל האוקינוסים והימים. כמו כן נרשמות כל הפגישות בים, והבקיאים בדבר יכולים לקבוע על נקלה את מקומה של כל ספינה ברגע זה או אחר. לבד זאת: בספינות הגדולות, ובכלל זה גם קופינהאגן, יש מכשיר ראדיו.

חפושי „קופנהאגן“ עלו בתוהו. חפשו הדנים, הנורבגים והאנגלים. הספינות חרשו את כל האטלנטיקה שתי וערב, עד האיים הבודדים והרחוקים הגיעו – פויליס הקדוש, אמסטרדם החדשה, קרגואלן, – הפליגו הרחק לצד דרום אל מי האוקינוס האנטרקטי הרחיקו עד חופי אפריקה ולא מצאו כלום.

דרומית לכף התוחלת יש כברת אוקינוס הידועה בשם „ארבעים המנהמים“. כאן מזדמנים זרמי האוקינוסים האטלנטי וההודי, כאן אין הים שובת לעולם, מרקחה תמידית, כאן מתפרצים פתאום נחשולים-זידונים וחשרת הערפלים אינה נמוגה לעולם. בחרדה רבה נכנסים כל קברניטי  הספינות, הגדולות והקטנות, לתחום התופת הזאת. הספינה „קופינהאגן“ התעתדה לעבור פה. הספינות שעברו על פני „ארבעים המנהמים“ בדצמבר 1928 ספרו שהם ראו המון הררי קרח צפים. „מרובעי התרנים“ – „הדוכסית ציציליה“ ו„גריס הארוואר“ – חשבו להטרף במקום הזה מפגיעת ההרים הללו. „ארציבלד רסל“ שהפליגה מריגה לאוסטרליה ראתה במשך היום 200 מפלצות קרח צפות על פני המים. נתעוררה השערה, כי „קופינהאגן“ נגפה – בלילה או בשעת ערפל, – באחד מהררי הקרח הללו וירדה תהומה, היא וכל הנוסעים בה, ולא הספיקו כלל להודיע בראדיו.

ופתאום נמצא אדם, שראה, לפי דבריו, את אבדן „קופינהאגן“ לא במקום „ארבעים המנהמים“, אלא ליד שוניות האי טריסטון ד'אקוניה. בשעה שחפשו את „קופינהאגן“ שכחו על דבר האי הזה כי זה גורלה של כברת ארץ מקוללת זו שבה יושב קומץ אנשים מופרשים ומובדלים מעולם ומלואו. הספינות באות לשם פעם או פעמים בשנה. ורק כשחזר המטיף לינדסיי לאנגליה, לאחר שעשה באי הזה שלש שנים, וקרא על אבדן „קופינהאגן“ נתבשר העולם על אופן האבדן.

לינדסיי מספר, כי ב21 בינואר 1929 ראו אנשי המקום ספינה מחומשת תרנים, שאחד מתרניה שבור וקרעי מפרשה מתנפנפים ברוח, וחרטומו שקוע עמוק במים. האניה קרבה אל האי כדי רביעית המיל מן החוף ואחר כך פנתה מערבה. הזרם המזרחי סחפה אל מחוז-השוניות האיום. הספינה נעלמה מאחורי הסלעים ומאז לא ראוה בני המקום.

לינדסיי אומר, כי הספינה הזאת היא בלי ספק „קופינהאגן“, מפני שהיא היחידה הגדולה בין „מחומשי התרנים“ בעולם. שאר מחומשי התרנים הם ספינות מפרש עשויות עץ וקטנות לאין ערוך מ„קופינהאגן“ ולבד זאת, הרי כולם מלבד „קופינהאגן“ שלמות וקיימות. אילו היו אנשים ב„קופינהאגן“ אין ספק, שהיו מאותתים משם או מורידים סירת הצלה. מכאן אנו למדים, אומר לינדסיי, כי הספינה נעזבה.

ואם נכון הדבר – מדוע איפוא נעזבה „קופינהאגן“?

המומחה הימי באנגליה מביע השערה, כי „קופינהאגן“ נגפה בהר-קרח, והספנים הורידו את הסירה בחפזון ולא הספיקו לאותת בראדיו. בלילה נעלמה הספינה מעיני הנוסעים בסירות ובוודאי טבעו בסערה. ו„קופינהאגן“ הוסיפה לשוט וטבעה בהנגפה באניות סמוך לטריסטאן ד'אקוניה.

יש משיגים על השערה זו, ונימוקיהם:

ראשית בין בואנוס איירוס לטריסטאן ד'אקוניה אין הררי-קרח. האוקינוס בשטח הזה הוא חם. אין להבין, מדוע באה הספינה אל האי מצד דרום – והרי במקום הזה אין זרם דרומי.

ועוד: אילו היתה הספינה „קופינהאגן“ רחוקה מן החוף כדי רביעית המיל, הרי יכלו המטיף לינדסליי ואנשי המקום להביט במשקפת ולראות את שמה, את פסל הבישוף המפאר את הספינה ואת שאר הפרטים הבולטים. את כל אלה לא ראה לינדסליי. אמנם הוא מספר, כי ראה פס לבן על גבי הדפן החיצוני – פס כזה היה ל„קופינהאגן“.

לבד זאת, אין להניח, כי ספנים מנוסים ומובהקים כספני „קופינהאגן“ (הרי זו היתה ספינת למודים!) תעזוב את הספינה השטה על פני המים בסדרה ובתקונה, ובלי כל מתן אות בראדיו.

ועוד: אם הספינה נטרפה ונשברה בשוניות טריסטאן ד'אקוניה הרי צריכים היו שבריה להטלטל אל החוף ואלו לינדסיי מספר רק על סירה שטוחת-תחתית שהגלים טלטלוה אל החוף – והרי סירות כאלה לא היו ללא היו ל„קופינהאגן“ כלל.

ובכן: סוד. אבל קרוב יותר לשער שנחשול גדול קם על „קופינהאגן“ והספינה נהפכה על פיה כהרף עין, וכהרף עין טבעה, – וממילא לא היה סיפק להוריד סירות ולאותת את האותות האיומים „הצילו!“.

אם נשער את ההשערה הזאת הרי עלינו לומר, כי אנשי טריסטאן ד'אקוניה לא יכלו לראות את „קופינהאגן“.

וממילא נשאלת השאלה: מה היא, איפוא, הספינה, שראו האנשים הללו?

תיקו.

אגב: הספנים הותיקים ודאי יספרו לכם, כי סמוך ל„כף התוחלת“ משוטטת זה כבר „ספינת הרפאים“ הסודית. והפגישה עמה – סימן לפגעים.

"הארץ", שנה שתים־עשרה, מס' 3383, 15 בספטמבר 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לקראת פתיחת בית ספר ימי בתל אביב – 14 ביולי 1930

בתל אביב וביפו

[…]

לקראת פתיחת בית ספר ימי

על ידי קבוצת מומחים מאמריקה ומאירופה עומד בקרוב להפתח בתל אביב בית ספר ימי, אשר יתן השכלה מקצועית לרוצים להתמחות לשם פרנסה.

בית הספר יקיף מקצועות רבים גם במסחר ובטראנספורט ימי: שרות בנמלי מיני דיוג, גידול חיים בברכות, ספנות חופית, תעשיות ימיות ושמור דגים, בנין סירה וטווי רשת וכדומה.

התכנית תתאים לתכנית בית ספר מקצועי תיכוני.

"הארץ", שנה י"ב, מס' 3328, 14 ביולי 1930, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינה טעונה פרדות וחמורים טבעה ליד עכו – 28 באפריל 1930

אנית-מפרש טבעה ליד עכו

ביום ה' בערב טבעה ליד עכו אנית-מפרש טעונה פרדות וחמורים שהלכה מקפריסין לחיפה, שלשים וארבע בהמות טבעו, ורק המלחים ושני חמורים נצלו על ידי בני עכו שחשו לעזרת האניה.

"הארץ", שנה י"ב, מס' 3262, 28 באפריל 1930, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תיקוני הנמל ביפו – 27 במרץ 1930

מוקדם ומאוחר בתיקוני הנמל ביפו

מה מוקדם ומה מאוחר בתיקוני נמל יפו לפי דעת אנשי־מעשה במקום – שאל סגן נציב המחוז במסבת מעונינים בנמל שנתקיימה בימים אלה.

המוזמנים – שני אנגלים, באי כוח חברת האכספורט לתפוחי זהב ויט ובנו וחברת האניות אלרמן ומוס; שלשה יהודים: ה' ש. טולקובסקי ממרכז סחר תפוחי הזהב היהודים וה' ל. גליקמן, סגן נשיא לשכת המסחר יפו והמחוז. מ"מ ראש עירית ת"א שהוזמן אף הוא לא בא מסבת מחלה. הערבים – ראש עירית יפו, ראש לשכת המסחר הערבית ביפו וה' תאדרוס, מסוחרי תפוחי הזהב.

מ־100,000 הלא"י שהקציבה הממשלה לשיפור נמל יפו הוצאו כבר כ־55,000 לא"י ועתה על הממשלה להחליט על מה להוציא את שאר הכסף. שתי מערכות־עבודה נתכנו ע"י המומחים. הצעה א' אומרת: 1) להרחיב עוד חלק מהדרך אל הנמל שמאחורי החולים הצרפתי. דבר זה יעלה ב־2000 – 3000 לא"י. 2) להרחיב את דרך הנמל המובילה מככר בית הממשלה בחלק הצר שבו, ב־6 או ב־8.5 מטר, יחד עם הפקעת הבנינים תעלה ההרחבה ב־20,000 לא"י; 3) להרחיב את רציף הנמל ליד מחסני יעקבסון ולבנות שם גשר ביטון קטן, תקון שיעלה ב־900 לא"י בקרוב; 4) לבנות קומה שניה על גבי בית המכס החדש ב־6500 לא"י; 5) לבנות לנסיון קיר משבר גלים קטן בין סלעי הים ב־500 לא"י, בס"ה תעלה מערכת תיקונים זו ב־30,600 לא"י.

הצעת מערכת התיקונים השניה אומרת: 1) להרחיב את רציף הנמל ע"י סתימת רצועת ים ממחסני יעקבסון עד בית המכס הישן ב־22,600 לא"י יחד עם הפקעת הבנינים; 2) להתקין מנופי פריקה וטעינה הדרושים – 5000 לא"י; 3) לבנות קיר משבר גלים בקצה שורת הסלעים – 30,000 לא"י; בנין אולם לנוסעים – 6300 לא"י. ההצעה השניה כוללת מלבד אלה גם קביעת מכשירי כיבוי אש והספקת מים מתוקים.

כל המוזמנים הסכימו כי ראשונים במעלה הם התיקונים הבאים: 1) הרחבת הרציף ע"י סתימת רצועת הים ממחסני יעקבסון עד בית המכס, 2) קביעת מנופי פריקה וטעינה, ג) בנין קיר משבר גלים. תיקונים אלה יעלו ב־57000 לא"י.

לשכת המסחר יפו והמחוז הוסיפה אח"כ, כי לדעתה צורך ראשון הוא גם לקשור את ת"א עם הנמל ע"י כביש על שפת הים.

"דבר", מס' 1469, 27 במרץ 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אמצאה גרמנית בים – 27 במרץ 1930

מכאן ומכאן

אמצאה גרמנית בים

פרופיסור אוסבלד פלאם מביה"ס הטכני הגבוה בברלין המציא טיפוס חדש של צוללת, שהיא – לפי השמועה – לעילא ולעילא מכל הטיפוסים הקיימים הן במהירות והן בכוח. נשקה העיקרי הוא מוקש בלתי נראה, שאינו מניח אחריו כל עקבות בשוטו במים.

כיון גרמניה אינה רשאית לבנות צוללות וכיון שנבצר מן הפרופיסור אפילו לבנות מודל על חשבונו, תשאר בודאי התכנית על הנייר, אם לא תקנה אותה אחת ממדינות החוץ. הממציא אומר, כי הצוללת תוכל לשאת 4 תותחים בני ששה אינטש, לעומת הצוללת הבריטית מטיפוס „אובירון“ הנושאת רק אחד. יתר על כן, הצוללת תהיה משורינת ומהירותה תגיע ל-23 קשרים לעומת 15 קשרים של „אובירון“ שאינה משורינת.

"דבר", שנה חמישית, מס' 1469, 27 במרץ 1930,עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.