בשבוע שעבר הגיעה לנמל אנית משא שבידית „קופלאנד“ ובעגנה הניפה דגל ציוני. סוכן החברה של האניה העיר לרב החובל על טעותו באמרו, כי הארץ שבמימיה עוגנת האניה היא בריטית, ומיד הונף על האניה הדגל הבריטי.
"דבר", שנה חמישית, מס' 1454, 10 במרץ 1930, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כשפרצה המלחמה בין תורקיה וממשלות ההסכמה היו רוב תושבי א"י בטוחים שהדבר הראשון שתעשינה אנגליה וצרפת, הוא כבוש ערי החוף, ולפיכך עוד בתחלת המלחמה החלו רוב התושבים הערבים אשר בעזה, ביפו ובחיפה, ובכלל בכל חופי סוריה, לשלח את נשותיהם וטפם להערים אשר בפנים הארץ; תושבי עזה ויפו שלחו את משפחותיהם לירושלם וחברון, ותושבי חיפה, צידון, בירות וכו' – לדמשק. רק היהודים והנוצרים לא זזו ממקומותיהם, כי אמרו יקרה מה שיקרה, אך את מקומותינו לא נעזב.
אך דאגה אחרת היתה מנקרת בכל המוחות: מה יהיה ביום ההרעשה; איך ואיפה לנוס, ומי יחיש עזרה ברגעים המסוכנים ההם. נוסף ע"ז איש לא ידע איך תתיחס הממשלה להרעשת החופים. התעמד נגד האויב? או תתן לו לכבש את החופים בלי מלחמה ורק אחרי הכניסה אותו לפנים הארץ תעמד כנגדו בכח צבאה? וכמו בכל מקרים שכאלו, כן גם אז היו השערות מאליפות מרבבות: זה אמר שמלחמות עצומות תתלקחנה בערי־החוף ולתכלית זו חופרים חפירות־הגנה ומבצרים את העיר בכדי לעמד נגד האויב, הזה הגיד „ממקור היותר בטוח“, כמובן, שנתקבלה פקודה מגבוה לבלתי התנגד כלל לאניה אויבת אם תאבה להוריד חילים לאחת מערי החוף, ורק אחרי שיתרחק צבא האויב מעיר החוף ויחדר לפנים הארץ, רק אז תתלקח המערכה האמתית ושם תבוא ההכרעה. אך כל הדברים האלה היו כמובן רק השערות בעלמא, באפק לא נראו שום אניות והעם המשיך את חייו השקטים.
אך היום הראשון שבו הופיעה אניה אויבת בתוך יפו, היה „יום נורא“ לתושבי עיר זו; עוד טרם הספיקה האניה להתקרב אל החוף, תקפה פניקה איומה את כל התושבים, ומנוסה מבוהלה החלה; כל החנויות והמחסנים נסגרו, האנשים רצו כמטורפים בדעתם, מי לביתו להסתתר ומי לביה"ס לקחת את בנו או את בתו, ומי לבית קרובו, „למות לכהפ"ח במסבה אחת“. כל בתי הספר נסגרו, הקונסולים הניוטרליים הרימו את דגליהם, בתי הכנסת ובתי התפלה הרימו לוחות לבנים־שחורים לאות כי פה מקום קדוש, ועל בתי־החולים הונפו דגלים לבנים, העיר היתה מתרוקנת ודומה לעיר יהודית ביום שבת ומועד. אך האניה היתה עוברת לדרכה, שום יריות לא היו, והעם היה שב לעבודתו הרגילה.
ככה קרה בפעם הראשונה. כשהופיעה אניה פעם שנית היה הפחד פחות גדול. רק אנשים אחדים סגרו חנויותיהם, וה„גבורים“ נשארו במקומם. וכשהופיעה בפעם השלישית כבר איש לא שם אליה לב, ועולם כמנהגו נהג.
ככה, עברה עלינו שנת תרע"ה. פעמים אחדות הביעתונו אניות עוברות, עוררו פניקה גדולה בקרב העם ותעברנה מבלי עשות כלום; פעמים אחרות באו, ירו, הרעישו מקומות אחדים, גרמו איזה נזקים, הרגו להן איש או אשה וחסל.
אנית־המלחמה הראשונה שבאה לחופי סוריה בשנת תרע"ה במטרה להרעיש – היתה אניה אנגלית. היא באה ביום הששי א' טבת תרע"ה לחוף צידון ותעמד בצד דרום רחוק כעשרה קילומטר מן החוף. מאה אנשי־צבא אנגלים עלו על היבשה בשביל להרס את קוי התלגרף. ואולם הצבא התורקי אשר על החוף מהר לבוא לקראתם; מלחמה קלה התלקחה ביניהם, אך האנגלים נמלטו אל אניותיהם מבלי לגרם נזק גדול. הקלקול שעשו בתלגרף היה מועט מאד.
ביום השבת ב' טבת תרע"ה הגיעה ספינה אנגלית לחוף בירות שבו עמדה כשתי שעות ואח"כ הפליגה לדרכה מבלי לעשות כלום.
ביום הראשון ג' טבת תרע"ה הגיעה הספינה האנגלית „דוריס“ בבקר השכם לבירות ותעמד על יד תחנת מסלת הברזל אשר מצפון לחוף. באותה שעה עברה דרך שם הרכבת והאניה ירתה עליה באש מקלעיה ותפילנה, אך לא גרמה לה שום נזק. לא היו לא מתים ולא פצועים, ולפי דברי הצהרה רשמית של הממשלה התורקית „רק הגמלים שנמצאו בתוך עגלות הרכבת, נבהלו מקול היריות ובקפיצתם שברו את חלונות העגלות“.
ביום ששי כ"ב טבת תרע"ה הופיעה אנית המרוץ הרוסית „אסקולד“ שמשאה הגיע לששת אלפים טון, מצפון לחוף יפו ותעמד ליד הבורג. בראשונה הורידה סירה קטנה ובתוכה עשרה מלחים רוסים, במטרה להתבונן אל האניה האוסטרית שנשקעה בחול לפני זמן מה, על יד החוף. כשהתקרבה הסירה אל החוף הסתערו עליה החילים התורקים שעמדו ב„בורג“ ע"י יריות אקדח ויהרגו שני מלחים רוסים.
לרגלי היריה הזאת החלה האניה הרוסית להרעיש את הבורג וירתה שמנה עשר יריות־תותח. אח"כ הורידה שוב עוד סירה גדולה ובתוכה הרבה מלחים נושאים מקלע וכדורים. המלחים לקחו תחת חסות מקלעם את שני החללים הרוסים וישובו שנית לאניתם.
מחדש טבת ועד סיון תרע"ה היתה לא"י הרוחה ושום אניה לא באה להפריע את מנוחת תושביה. אמנם כפעם בפעם עברו אניות בים מצפון לדרום ומדרום לצפון, אך לא נגעו ביפו לרעה.
בחדש ניסן ירתה אניה אנגלית פצצות אחדות על נמל עזה והחריבה את הנמל. שתי פצצות הגיעו אל העיר אך לא גרמו שום נזק.
ביום השני כ"ח ניסן תרע"ה הופיעה ספינת־מלחמה אויבת על יד העיר עזה וממנה יצא אוירון שהתעופף מעל לעיר לרגל את מקום תחנת הצבא. הספינה הרעישה את מקום הצבא במשך שעה אחת והנזק לא היה גדול.
ביום שני י"ח סיון תרע"ה הגיעה אנית המרוץ בעלת שש־מעשנות ז'ן־ד'ארק לחיפה, ותפתח אש נגד הקונסוליה הגרמנית ותחריבנה כליל עד היסוד בה.
בתור תואנה להרעשה זו הודיעו הצרפתים שעפ"י הסתת הקונסול הגרמני בחיפה, נתקפה סירה צרפתית אחת שעליה היה מונף דגל לבן, וכמו כן האשימו את הקונסול הזה, שע"י הסתותיו הרסו את המצבה שהוקמה על הר הכרמל לזכר חלוצי נפוליון הראשון.
ביום הראשון כ"ד סיון תרע"ה הגיעה ליפו אנית־מרוץ צרפתית בעלת שש מעשנות ואחרי ששהתה זמן קצר ע"י החוף פתחה אש נגד ספינת־מפרשים ששוטטה בין „תל יונס“ „ובין נביא רובין“ בדרום יפו ותטביענה. אחרי זה התקרבה והתחילה לירות אש על אוצרות הנפט העותמני והאמריקני, אך לא הסבה שום נזק ורק משרד הפקיד הראשי נהרס; דלתות אחדות נשברו ע"י הפצצות ונזק באנשים לא היה.
אולם כל הפחדים והבהלות שעברו היו כאין וכאפס לעמת הבהלה והחרדה שקמו ביפו ביום הרעשת בית החרשת הגרמני וגנר. ביום הזה ראו תושבי יפו עין בעין מה זו מערכה.
ביום חמשי ב' אלול תרע"ה בבקר הופיעה אנית־מרוץ הצרפתית „ז'ן־דארק“ בעלת שש מעשנות, ואחרי שעגנה קצת על החוף שלחה סירה עם מלחים ובידם מכתב מיוחד למושל העיר.
כל תושבי העיר היו תאבים לדעת את תכן המכתב וגם הפעם רבו ההשערות. זה אמר שהאדמירל דורש למסר בידו את העיר וזה הודיע, שהאדמירל יסתפק בהרעשת ארמון הממשלה והקסרקטין והקונסוליה הגרמנית והאוסטרית וחסל.
אך סוף סוף נודע כי המכתב היה כתוב בנסח זה:
„מ„דרניז דה פורניה סגן־אמירל של הצי השלישי אשר בים התיכון ומפקד מספר 123, אל כבוד קאימקאם יפו.
„על גב האניה, 12 אוגוסט.
„נודע לי כי בית החרושת של וגנר הגרמני עובד עד עתה בשביל הצבא העותמני, ועל סמך זה הנני מזכיר את הסעיף השני מחקי האמנה התשיעית שנעשתה בהאג בשנת 1907 ושנתאשרה גם ע"י הממשלה העותמנית מבלי שום תנאים.
ולכן פקדתי להרעיש את בית החרשת הנז' אחרי שתי שעות מעת שיגיע מכתבי זה לידכם. אני אשתדל שהיריות לא תגרמנה שום נזק להבנינים הסמוכים לבית החרשת הנזכר.
„אי לזאת הנני דורש לצאת מהמקום ההוא במשך הזמן המיועד לזה לבל יבוא הדבר לידי שפיכת־דם נקי ושתודיעו לתושבי העיר כי לא תאנה להם כל רעה.
„וזה לכם האות כי בשעה שאניף את הדגל האדום תתחיל ההרעשה, ובשעה שאורידנו, תחדל ההרעשה.
ועהח"ת: „דרניז די פורניה“
לשם הבשורה הזאת וכשכל תושבי יפו ידעו את תכן מכתבו של האמירל הצרפתי התחילו כל התושבים לרוץ ולהחבא, וכל היהודים עמדו על יד הגבעה הקטנה הסמוכה לתל־אביב לראות משם את ההרעשה.
אחרי עבור הזמן המיועד במכתב, התחילה האניה להרעיש את בית־החרשת של וגנר ותהרס חלק מנו, וכל אסון בנפשות לא קרה.
אחרי כלות ההרעשה שנמשכה רגעים אחדים, הורד הדגל האדום מעל תרן האניה וזו הפליגה לדרכה.
אחרי ימים אחדים הגיעו לחוף חיפה שתי אניות־שריון צרפתיות: „ז'ן דארק“ ו„זור קברי“ בלוית אנית־מרוץ אנגלית אחת, ואוירון התעופף מעל לעיר וישב אל האניה.
בשעה עשר ארפית הניפה אנית־השריון „זור קיברי“ דגל אדום כסמן של מלחמה, ואחרי זמן קצר, ירתה האניה יריות־תותח על התחנה „בלאד אלשיך“ הרחוקה כחמשה קילומתרים מחיפה, אך לא גרמה שום נזק.
זהו סך־הכל של פעולות האניות האויבות נגד חופי א"י בשנת תרע"ה.
(עוד יבא).
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 150, 7 במרץ 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאת
אברהם אלמאליח
[…]
הצי התורקי היה מרכב מאילו אניות בלות שהעלו חלודה בלתי מוצלחות לשום תפקיד וביחוד לתפקידים עקריים של צי־מלחמתי. האניות „גבן“ ו„ברסלוי“ שנמלטו לקושטא היו יכולות רק לתת לתורקיה את היכלת להיות, אולי, השליטה על הים השחור. אך תחת זאת, כל שאר הימים היו נעולים בפני הצי התורקי, מפחד צייהן האדירים של בריטניה וצרפת, ולפיכך היתה מוכרחה תורקיה להזהר מאבדות גדולות שהיו יכולות להיות בשבילה אבדות שאינן חוזרות. היא היתה מחויבת להמתין לביאת הצוללות הגרמניות שתגנה על הדרדנלים, ולהסתפק בכחות היבשה שלה.
* * *
הצי העותמני מלא תפקיד גדול רק עד המאה הי"ט. אניותיו הרגילות שהיו מתחזקות ע"י שודדי ים ברברים – שלטו על הים התיכון והים־השחור ותעזרנה עזרה גדולה לנצחונות השלטנים מבית עותמן. אולם, במלחמת נבארין שהיתה ביום 20 אוקטובר שנת 1827 נכחד הצי התורקי לעולמים, ולא יכול להתרומם מאסונו מפני המעטת אנשיו, התפתחות בניני האניות וחוסר אמצעים כספיים.
תורקיה היתה אמנם זקוקה לצי אדיר מפני שטח מדינותיה אשר לחוף ימים תשכנה, מפני מצב בירתה המתנוססת סמוך לים חפשי ומפני איבת הממשלות הימיות שכנותיה. אלו היה צי לתורקים הצעירים והחבורים־הימיים היו טובים, כי אז היו אולי יכולים להצליח במדיניותם פן־האשלמית במחוזות הרחוקים: קוקז, טריפוליטניה, ערב, הודו ועוד. אלו היה לתורקיה בתחלת המלחמה צי אדיר כי אז אולי לא היתה יוצאת ממלחמת העולם מרוסקה ומבולקה. ימיתה היתה יכולה לעמוד בפני כל התקפה מצד האויב, ואלו היה הים חפשי לפניה, אזי היו גם כל הדרכים פתוחים בפני ציה. הצי היה יכול למלא עוד תפקיד חשוב שלא היה לציים האחרים, הוא היה יכול להגן על קושטא, על מבצרי הדרדנלים על כל חפי הממלכה, ולעזור לצבא היבשה במערכותיו.
אך הצי התורקי היה חלש יותר מדי ולא יכול למלא תפקידים כבדים כאלה, לעומת ציי מעצמות ההסכמה האדירים. הימיה התורקית הכרחה איפוא להצטמצם בתפקידה היותר חשוב: להגן על כסא הכליפות ולהסגר בים־השיש בתוך ארבע אמותיה.
מפני חוסר אמצעים חמריים, הכרחה תורקיה להסתפק לכלכל ימיה כמעט דומה לימיה היונית שבים האגאי, או לימיה הרוסית שבים השחור, שתי מתנגדותיה הקרובות. והתכנית הזאת התגשמה כמעט בשנת 1914.
כל האניות שהיו בימיתה של תורקיה נקנו בנכר, ממעצמות־ארפיות שלא מצאו כבר חפץ באניותיהן ותמכרנה אותן במחירים זולים.
ואלה שמות אניות תורקיה בעת הכרזת המלחמה העולמית.
אניות־שריון: חיירדין ברברוס, וטורגוט רייס – נקנו בשנת 1874. מסעודיה – 1874; מועין זאפר – 1869.
צלבניות: חמידיה ומגידיה – בשנת 1904. דראמה בשנת 1911.
תרפידים. פלנק אי דאירה – 1890; פייקי שפקת, וברקי סטבית – 1907.
משחיתים ותרפידים. סמסון, בצרה, תאשאז, יאר-חיסאר – בשנת 1908. זדקיאר־מלת, גאי אל וטאן, מועאוינת מוליה, מיאמוניתי־הירומיית – 1909; קוטאהיה; מוסול, אק-חיסאר, טוקוד, עבדול מגיד, יוניס סולטן חיסאר, סיברי חיסאר, מימור חיסאר, חמיד חבאב – 1904.
שומרות חופים. מרמריס – 1907. דוראק רייס, איידין רייס, חיזיר רייס, פריבאזה, שיו, אק־דיניז, סיסיאת דיניז, בחרי־אחמד, עיינתב, סלדי־באייר, אורדו, באפ'רה, מאלאסיה – 1913.
משליך מוקשים. נואוראת.
* * *
מובן מאליו, שאי אפשר בשום אפן לדמות אף אחת מכל הספינות הללו ואפילו המשובחה ביותר שבהן, אף לקטנה שבין אניות המעצמות הארפיות. נוסף על מעוט ערכן של האניות התורקיות, לא היה גם מי שיטפל בהן, כי לא היו לתורקיה לא בית־נשק, לא בית מבנה־אניות, לא פועלים בעלי־מקצוע ולא מלחים מנוסים. 12000 המלחים שהיו לה, היו צריכים להשתלם ע"י בעלי מקצוע ארפיים ומלחים יונים.
מלחמת הבלקנים הבליטה את ירידתה ומיעוט ערכה של הימיה העותמנית. התורקים הצעירים עשו מאמצים יוצאים מן הכלל בכדי למצוא תרופה למצב־ירוד זה. ולכן התקשרו בחוזה עם בריטניה הגדולה וזו שלחה להם משלחת קציני־ימיה מחנכים תחת נשיאות האמירל לימפוס, וגם פועלים ומלחים בעלי מקצוע. ג'מאל פשה שנמנה בחדש פברואר 1914 לוזיר הימיה, השתדל לתקן את בדק האניות, ללמד את המלחים, ויבחר את קציניו מבין המובחרים שבימיה התורקית.
תורקיה קנתה שתי אניות שריון חדישות לגמרי, וביניהן האניה „ריו די ג'ינירו“ שברזיליה ותרה עליה, ושהיתה האניה היותר אדירה בעולם, בת 28.200 טון, 22 קשרים, 14 תותחים; היא שנתה את שמה ל„עוסמן הראשון“. האניה השנית נקראה בשם „רישאדיה“. שתי אניות אלו היו צריכות להכריע את הכף לטובת הצי התורקי כלפי הצי־היוני במלחמה שהיתה עתידה לפרוץ בשנת 1914 בגלל איי הארכיפילגוס.
אולם, המאמץ הזה הופסק באמצע ע"י בריטניה הגדולה שהחרימה בחדש אוגוסט שנת 1914, את האניה „ריו די ג'ינירו“, שתורקיה שלמה עבורה שבעה מליונים לירות תורקיות, ושנהיתה אח"כ האניה היותר אדירה שבצי הבריטי. מצד אחר, מסרה אמריקה בזמן ההוא ליונים שתי ספינות־מלחמה אדירות, ודבר זה סער את כל הרוחות בתורקיה.
אך גרמניה הפיקה תועלת מכל המצב הזה ו„מכרה“, כביכול, לתורקיה את שתי האניות „גבן“ ו„ברסלוי“ שנכנסו לדרדנלים ונספחו לצי התורקי, הראשונה בשם „שולטן סלים נבוז“ שהיתה צלבנית שהורדה הימה בשנת 1910 ומשקלה 23000 טון בכח חמשים אלף סוס, ובמהירות 27 קשרים, הולכת שלשת אלפים מילין לשעה, והשניה – „ברסלוי“ בשמה החדש „מידילי“, צלבנית שהורדה הימה בשנת 1911 ומשקלה 4.550 טון, בכח שבעה ועשרים אלף טון ובמהירות של 27 קשרים.
ביום 16 אוגוסט שנת 1914, הודח האמירל לימפוס האנגלי ממשרתו ובמקומו בא מפקד הפרקה הימית הגרמנית אמירל סושון – בתור מפקד ראשי של הצי התורקי. יחד עם המפקד החדש הובאו לתורקיה הרבה מלחים, פקידי מסלות ברזל גרמנים וחמרים שונים. הצי התורקי שנתחזק בשתי האניות הגרמניות החדשות לא קבל שום עזרה אחרת במשך ימי המלחמה.
השפעת הגרמנים על הצי התורקי, היתה הרבה יותר גדולה מהשפעתם על צבא היבשה. באניות הגרמניות „גבן“ ו„ברסלוי“ נתקבלו אילו מלחים תורקים, ובאניות התורקיות נמנו סגני מפקדים גרמנים, שהיו בפעל המפקדים האמתיים. הגרמנים היו בעלי המקצוע בכל עניני המכונות והעבודות הטכניות.
התורקים השאירו על כל אניה את ה„חוג'ה“ המושלמי שתפקידו היה לאסף את כל המלחים לפני כל מערכה־ימית, לקרא לפניהם את התפלות ולהדביק על התותחים פסוקים מתוך הקוראן.
הגרמנים היו מרשים למלחים התורקים להתפלל את תפלותיהם בלעגם להם כמובן, ותפקידם היה לתקן את בדקי האניות, לזיין ולחדש את הספינות הישנות למען תוכלנה ללוות את ה„גבן“ וה„ברסלוי“ במערכותיהן.
האמירל סושון עמד איפוא בראש צי מהיר ופחות או יותר אדיר, אך למרות זאת לא יכול לעשות גדולות ונצורות מחסר בסיס־ימי מחוץ לקרן־הזהב ומפני מיעוט מספר האניות.
(עוד יבא).
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 121, 1 בפברואר 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נסיונות חלוציים לקשר כחות־עובדים אל המים נעשו בארץ הרבה פעמים. למרות ההתאמצויות המרובות, אף נסיון אחד לא הצליח. לפני שלש שנים, לערך, נעשתה בכוון זה עבודה מרובה. „המעפילים“ פנו לעזרת אנשי־ההשפעה, אל מנהל הקפא"י ולהנהלה הציונית. ההתאמצות נפגשה באהדה מרובה. ההנהלה הציונית הבטיחה את עזרתה וכפי שמסרה לעסקנים פנתה בתזכירים אל סניפיה בגולה שבערי החוף לחקור את האפשרות לסדר באניות הנוסעות ארצה־ישראל מספר מסוים של מלחים. נעשו השתדלויות לבוא בדברים עם הנהלת „פרזידנט ארטור“ הידוע בדבר סדור בעבודת האניה מספר מסוים של פועלים ארצישראלים. מחוגי ההנהלה הציונית יעצו לועד „אגודת המים“ לסדר כעין מפקד בין אותם הפועלים שירצו להקדיש את עצמם לעבודות היום, כי לדבר מציאות „חלוצי הים“ התיחסו באי־אמון. ועד האגודה הכריז על הרשמת מומחי ים וטירוני ים במשך 4 ערבים, אבל כבר בערב השני מוכרח היה להפסיק את ההרשמה, כי מספר הנרשמים הגיע לשלש מאות. בין אלה היו עשרות אחדות של מומחים במלוא מובנה של המלה, ברובם הגדול ילידי קרים. מענין שבחרו להפקד גם שלשה רבי־חובל. בין הנרשמים היה צעיר אחד שנסה את מזלו באנגליה. בקשי רב ובאמצעות המלצות ממדרגה ראשונה עלה בידו לעלות לאניה אנגלית בתור מתלמד. אולם שיוטו בים לא ארך. המלחים האנגלים, בהודעם שיהודי רוסי הוא, התנגדו בכל תוקף לחברות הזר. כשלשה חדשים ארכה ההתאבקות ולבסוף הכריזו שביתה, בדרשם את פטורי הזר. כמובן, שהמסכן עזב את האניה. הוא בא ארצה־ישראל. בהתלהבות רבה הוכיח שאם יעלה להעלות על אניות צעירים ארץ־ישראליים, הרי זכות הבכורה מגיע לו, כי הוא סבל בעד „האידיה“.
סופו של כל המו"מ הטרדני והממושך היה עלוב מאד. „פרזידנט ארטור“ שקע בבוץ הביזניס האמריקאי ולא יסף לבוא לארץ־ישראל. ההנהלה הציונית את הבטחתה לא קימה או מפני רשלנותה או באשמת אדישותם של פקידי הסניפים שבערי החוף. כה או כה – מלחים יהודים ארץ־ישראליים לא סודרו, באניות הסוחרות את ארצנו והמתעשרות על חשבון העולה העברי. לאט־לאט פג מרץ אנשי אגודת־המים והעבודה נפסקה. עכשו יש תסיסה לחדש את העבודה, בתקוה שמציאות חופי הירקון ברשות תל־אביב, מציאות חברה מיוחדת „למען תל־אביב“, מציאות דייגים עברים וסביבה מיוחדת תאפשר את הצלחת המפעל.
"הצפון", שנה שנייה, מס' 46 (99), 14 באוגוסט 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רומא, 6. הצוללת האיטלקית פ 14, בעלותה ממעמקים בשעת תרגילים על יד אי בריאוני, פגעה בקרקעיתה של אנית משחית שנזדמנה על גבה. הצוללת צללה מיד וכשהועלתה לאחר מאמצים ממושכים על פני המים – נמצאו כל 31 הספנים שהיו בה – חנוקים. (סטא)
"דבר", שנה רביעית, מס' 972, 8 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
רומא, 6 אוגוסט, – (סט"א)
הצוללת האטלקית א. 114 טבעה בים לרגלי התנגשות עם האניה „בריוני“. מזג האויר הוא מעורפל, ואינו נוח כלל לפעולות ההצלה.
רומא, 7 אוגוסט, – (סט"א)
34 איש טבעו במצולות יחד עם הצוללת האטלקית פ. 114. הצוללים האדריאטים של ברוני יצאו לחפש את הצוללת הטבועה.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 260, 8 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
רומא, 6 (ר). בשעת התמרונים הימיים, מהלך 7 מילים מהאי בריוני מערבה, התנגשה הצוללת האיטלקית פ 14 באנית המוקש מיסוריס וטבעה בעומק של עשרים רגל. מחמת מזג האויר הרע אי אפשר לעשות דבר להצלתה.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2736, 8 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
רומא, 7 אוגוסט. – (סט"א)
הצוללת האטלקית פ.14 (בטעות מסר המברק אתמול את המספר 114) הוצאה מתהומות. 31 הנוסעים בצוללת נמצאו כולם מתים מחנק.
רומא, 7 אוגוסט. – (בוטיו)
הבקר. בשעת התמרונים שנעשו על פני הים, עלתה פתאום הצוללת פ.14 על שטח המים והתנגשה בקרקעית אנית המשחית „מיסורי“. מתוך התנגשות זו נזוקה הצוללת קשה, וטבעה בעומק של 40 מטר במים. בקושי רב אפשר היה לבוא בקשרים עם הטבועים על ידי לחץ אויר בצנורות של גומי.
הצוללת נבנתה בשנת 1927. מספר המלחים עלה בה ל-29. רב־החובל הוא המפקד קורביטו וויל.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 261, 9 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
F-14
(מאת סופרנו המיוחד).
ממשרדנו החיפואי מודיעים לנו בשח רחוק:
המהנדס הראשי לבנין הנמל החיפואי, מר פלמרי, יבוא לחיפה בראשון לינואר 1928, כדי לקבוע את התכניות האחרונות לבנין הנמל.
בראשון לחודש מאי יתחילו בבנין העיקרי בנמל. כהמשך לנמל יבנו את הקיר הקיים עד „ארק אל קרום“ בקרבת השכונה העברית בת גלים.
הממשלה האנגלית מקדישה מתקציב הימיה שלה סך חצי מליון לירות ארץ ישראליות לעשית אגף מיוחד בתוך הנמל החיפואי לאניות מלחמה בריטיות שתוכלנה לעגן שם לעת הצורך. כמובן, שההוצאות לאגף זה לא תזקפנה לא על חשבון המלוה הא"י ולא על חשבון התקציב הא"י.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 64, 14 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(רשמי)
מודיעים בזה, שהלורדים הממונים על הימיה נתנו צו המרשה לבעלי ספינות מתושבי פלשתינא (א"י) להניף על אניותיהם את הנס האדום של צי הוד מלכותו, אם יעבירו על סמל הצי שעל בד הדגל את המלים „פלשתינה (א"י), שתהיינה מוקפות בשטח לבן עגול.
"דבר", שנה שלישית, מס' 775, 16 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
כפי שמודיעים באופן רשמי, יתנוססו על אניות הקטור המפליגות בין אנגליה ובין א"י, ע"פ פקודתו של מיניסטריון הצי, הדגלים האדומים של הצי עם הכתובת „פלשתינה“.
"הצפירה", שנה שישים ושש, מס' 293, 25 בדצמבר 1927, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"דבר", שנה שלישית, מס' 687, 30 באוגוסט 1927, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רומא, 11. „הפאשיזם שואב עוז מן העבר ומן ההוה, כדי לעמוד בפני העתיד“ – במלים אלו סיים מוסוליני בתוך סערת־תרועות את נאומו על התקדמות הארכיאולוגיה בימי המשטר הפאשיסטי.
הוא הסביר את מהלך החפירות הנעשות כעת בפומפיה ובהרקולניאום והודיע, כי שתי האניות הגדולות אשר נבנו ע"י טיבריוס קיסר והוטבעו באגם נֶמי – אניות הנודעות באולמים, בגנים, במזרקות המים ובמרגליות שהיו בתוכן – תוצאנה לאויר העולם ע"י יבוש האגם ותועמדנה במוזיאום. (ר)
"דבר", שנה שנייה, מס' 574, 15 באפריל 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
מנהל יבוש אגם נמי לשם העלאתן של אניות קליגולה, מר אנטונלי הודיע, שעל קרקע האגם נמצאות לא שתי אניות, כפי שסברו אלא שלש. התברר, שהשלישית הגדולה מכלן, נמצאת במקום הכי עמוק של האגם וקשה יהיה ביותר להוציא אותה.
"דאר היום", שנה שתים עשרה, מס' 96, 27 בינואר 1930, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
פעולת יבוש אגם נמי לשם העלאת ספינות הרומאיות נפסקה. את האגם החריבו ברובו, אבל במקום אוצרות קליגולה קיסר העלו חרס. מוסוליני פיקד להפסיק את היבוש עוד טרם העלו את האניה השניה. תמונתנו מראה את האניה הראשונה בחרבה. עכשיו משמש אגם נמי למקום עליה לתיירים.
"דאר היום", שנה שתים עשרה, מס' 168, 23 באפריל 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(מאת סופרינו המיוחדים וסוכנות סט"א)
ואשינגטון, 18. מיניסטריון הצבא הודיע באופן רשמי, כי הצוללת S-4 טבעה. 65 האנשים שהיו בה אבדו.
ידיעות נוספות מספרות, כי צוללים ירדו הימה בפרובינסטון ועלה בידם להתקשר עם האניה שטבעה. הם החדירו אויר לאניה ויש תקוה, שיצליחו להציל את הנטבעים.
"דבר", שנה שלישית, מס' 777, 19 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
(מאת סופרינו המיוחדים וסוכנות סט"א)
[…]
ואשינגטון, 20. כל התקוות להציל את הצוללת S-4, שירדה תהומות לפני ימים אחדים, עלו בתוהו. (סט"א)
[…]
פרובינסטאון, 18. צוללים חוקרים את המקום שבו טבעה הצוללת S-4. אחד הצוללים מודיע, כי הוא שמע דפיקות בפנים הצוללות, כאילו מי שהוא שולח סיגנלים משם. (ר)
פרובינסטאון, 18. אחד הצוללים הכה בפטיש בצד הצוללת שטבעה ושמע דפיקות של תשובה.
הצוללת S-8, הנמצאת בקרבת מקום לצוללת שטבעה, מאמינה, כי היא קבלה תשובות ממנה על סיגנלים שלה.
ואשינגטון, 18. מחלקת הצי של הממשלה מודיעה, כי ששה אנשים נמצאו חיים בחדר המוקש של הצוללת S-4, שהוחדר לתוכה אויר. (ר)
פרובינסטאון, 18. שם הצולל שעלה בידו לבוא בדברים עם אלה שנשארו בצוללת S-4, הוא אידי. הוא ירד המימה תמול ב-2 אחר הצהרים ומצא את הצוללת כעבור 20 דקה. במשך שעה חקר את הצוללת ומצא בה חור. על דפיקותיו של אידי ענו מחדר המוקש. שיחה זו היתה בין הצולל והצוללת על ידי דפיקות פטיש:
– האם הגאז רע?
– לא, אך האויר רע. כמה זמן יארך הדבר אצלכם?
– כמה אנשים יש שם?
–כאן ששה. אנה, מהרו. התתמהמהו עוד הרבה?
– אנו עושים כל אשר ביכלתנו.
עוד צולל ירד והחדיר זרם אויר לתוך החור שבצוללת. אניות הצלה מחדירים עתה אויר לתוך הצוללת. (ר)
"דבר", שנה שלישית, מס' 778, 20 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
וואשינגטון, 19 לדצמבר. מפאת האסון של התנגשות הסירה התת-מימית „4.0“ באנית-מוקש וירידתה תהומה על שלשים ותשעת מלחיה וחובליה, פקדה הממשלה האמריקאית לשלוח מיד למקום האסון פלוגת אמדאים ואניות-עזרה. האמדאים, שצללו וירדו עד מקום הסירה הטובעת, הצליחו לקבוע, כי ששה אנשים נשארו עוד בחיים בתוך הסירה ובאו עמם ב„דברים“ ע"י נקישות בדופן הסירה.
האמדאים מהרו להודיע את הדבר לאניות העזרה ומיד חובר צנור אל הסירה אשר על קרקע התהום ודרכו הוכנס אויר למשך 40 שעה. באופן כזה מקוים להחזיק את ששת האנשים בחיים, עד שיצליחו למשות את הסירה מבטן הים… .
"הצפירה", שנה שישים ושש, מס' 289, 20 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
פרובינסטאון, 19. הפעולה להצלת מלחי הצוללת S-4, שירדה תהומות, נפסקה לרגלי סערה שהתחוללה על הים. (ר)
"דבר", שנה שלישית, מס' 779, 21 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
פרובינסטאון, 19 (ר).על הסכנה של המלחים הנמצאים עדיין בחיים בצוללת ס-4, שטבעה, מראה הידיעה, שמסרו באמצעות דפיקות בפטיש. המלחים הודיעו, שיש להם חמצן שיספיק להם עד שש שעות בערב ודרשו שימציאו להם חמצן וצרכי אוכל דרך צנורות המוקשים.
מזג האויר והסערה בים אין נותנים שום אפשרות להמשיך את עבודת ההצלה והיא נפסקה לפי שעה.
לדעת המומחים בענין צוללות אן שום אפשרות, כי מי שהוא מאלו שנקברוחיים ישארו בחיים מחר בלילה.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2541, 21 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
פרובינסטאון, 20 (ר). „הגיעה כבר השעה האחרונה שלנו; השתמשנו בבקבוק האחרון של חמצן“ – זו היתה הידיעה האחרונה שהושמעה על ידי דפיקות מתוך הצוללת ס-4 שטבעה. מפני סערת הים אין המצילים יכולים להכניס אוכל ואויר דרך הצנורות, משם נשמעים רק דפיקות קלות המוכיחות שהאומללים כמעט שהם גוססים. המצילים הצליחו באמצעות הדפיקות להודע את שמות האנשים. על ידי הראדיו פנו לכל האומה שיתפללו לה' להצלת הנפשות בצוללת, הואיל להשאר בחיים אחרי הערב.
ניו-יורק, (ר). בשעה 11.20 בבוקר נשמעו עוד דפיקות קלות, שאפשר היה עוד להבינן, אבל עד שעה ארבע אחרי הצהרים נשמעו דפיקות קלות בלתי ברורות ומאז השתררה דממה בצוללת. סערת הים אינה נותנת להמשיך את עבודת ההצלה.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2542, 22 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
נויורק, 22 לדצמבר. כבר עברו 70 שעה מעת שטבעה הסירה התת־מימית 4.0. עוד אתמול באחת עשרה קלטו המנגנונים, שהועמדום למדות כל תנועה וכל רחש בסירה הטובעת, את דפיקות הלב האחרונותואת תנועותיהם הרפויות של ששת המלחים החיים עוד בסירה. בשש בערב נדמה שוב לשמוע כעין רחש תנועה בסירה. מאז נשתתק הכל. למלחי אניות העזרה יש הרושם, כאילו עומדים הם על גבי ארון־מתים המשתרע עד אפסים.
"הצפירה", שנה שישים ושש, מס' 292, 23 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ניו־יורק, 24. כמעט שאין תקוה להציל את מישהו ממלחי הצוללת ס-4. אניות ההצלה משתדלותעכשיו להציל את הצוללת, אולם אין לקוות למשות אותה מלב הים לפני בוא האביב הבא.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2544, 25 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
[…]
מחרידה היא הטרגדיה של צוללת המלחמה האמריקנית ס-4, שטבעה בעומק של 25 מטר אצל קייפ־קוד.
עבודת ההצלה נתעכבה על ידי סערה שהתחוללה פתאום ובני האמודאי באו ביחסים עם אנשי הצוללת הטבועה על ידי סימני דפיקות. המלחים האומללים הודיעו שבצוללת נמצאים עשרים איש, וכי פתחו כבר את בקבוק החמצן האחרון שיש להם לנשימה ובקשו לתת להם אויר.
השאלה האחרונה שלהם היתה, „הישנה עוד תקוה להצלה? ובני־האמודאי דפקו וענו להם תשובה מרגיעה.
נסו להכניס ע"י צנור הפצצות של הצוללת אויר ומזון נוזל, אבל לא הצליחו.
הסערה עכבה גם הפעם את עבודות ההצלה, וכל מלחי הצוללת מתו כבר מחוסר אויר לנשימה.
סירה של מצילים נהפכה בשעת ההצלה, אבל כל נוסעיה נצלו מיד.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 74, 29 בדצמבר 1927, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* – * – *
ראו גם: מלחמת ההצלה בלב-ים של התת-מימית הנטבעת – 11 בינואר 1928
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
