גיברלטר, 24 למרץ. – האניה השוידית „ציטוס“, שבאה מניו-אורליאנס לאלכסנדריה של מצרים, טבעה אתמול בערב במפרץ טריפה בשעת סערה גדולה שהתחוללה שם.
האניה שלחה קריאות הצלה בעזרת האלחוט והורדו הימה שתי סירות הצלה מלאות נוסעים. אנית המשחית הבריטית „וולקר“ וספינת הצלה אחת יצאו לחפש אחרי הנוסעים, אולם לא הצליחו למצוא אותם. לבסוף גלתה האניה „דומלה“ מה„בריטיש אינדיה קומפני“ סירת הצלה אחת שבה נמצאו שנים עשר איש. הסירה השניה שבה נמלטו משמשי האניה אחד עשר איש במספר לא נמצאה.
גיברלטר, 24 למרץ. – סירת ההצלה השניה, שהכילה אחד עשר איש מעובדי האניה „ציטוס“, הגיעה לטריפה.
הסירה התהפכה בים ורב-החובל ועוזרו נעלמו בתוך הגלים.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 148, 26 במרץ 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ריאו-די-ז'נירו, 25. מודיעים, שהאניה האיטלקית „פרינציפסה מפלדה“ צללה אמש במימי באהייא. מ-1300 הנוסעים ניצלו 400 איש. (ר)
ריאו-די-ז'נירו, 26. ידיעות נוספות על האסון באניה „פריניציפסה מפלדה“ מוסרות שבאניה היו 1600 נוסעים, מאלה ניצלו 720. האניה היתה בת 9000 טון. משערים, שהאניה נתקלה בסלעים בים וזה היה מקור האסון. ארבע אניות ענו לקריאת ההצלה של האניה הטובעת. הן מהרו לעזרתה והיו כ"כ שקועות בעבודת ההצלה, שהמעיטו בשליחת ידיעות על מהלך עבודתן. ממשלת ברזיליה ציותה מיד על אנית מרוץ להפליג למקום האסון. הרבה נוסעים מהרו לרדת לסירות ומשם לדוברות, ואחרים קפצו הימה לבושי חגורות הצלה, אך משערים, שרבים מנוסעי המחלקה הרביעית צללו לתהומות יחד עם האניה.
בקשר עם האסון ב„פרינציפסה מפלדה“, מוסרים, שלפני שבע שנים, כשאניה זו היתה בדרכה מאיטליה לבואנוס איירס, הודיעו, שהיא נתקלה במוקש-ים, צללה לתהומות והטביעה 700 איש שנמצאו בה. אח"כ נתברר, שכל הידיעה בטעות יסודה. (ר)
בואונוס אייריס, 26. אחת האניות, שבאו להצלת ה„פריניציפסה מפלדה“ הודיעה בהחלט, כי סבת האסון היתה התפוצצות בדוד המים באניה בשעת ארוחת הצהרים. (ר)
ריאו דה-ז'נירו, 26. נתברר שמכל הנוסעים באניה „פריניציפסה מפלדה“ נצלו אלף ומאתים איש, מספר הנטבעים כ-60. (ר)
"דבר", שנה שלישית, מס' 733, 28 באוקטובר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
אניית הנוסעים האיטלקית Principessa Mafalda, לפני 1927. מקור: ויקישיתוף.
בעולם הגדול
ענין ה„פרינסיפסה מפאלדה“
האסון של האניה האיטלקית הגדולה „פרינסיפסה מאפאלדה“, שטבעה בקרבת יבשת אמריקה הדרומית ואתה כמה מאות מנוסעיה, עודנו משמש נושא לוכוחים בארופה.
כפי שמודיעים מבואינוס איירס אין כבר כעת כל ספק שקטסטרופה נוראה זו על האוקינוס האתלנטי, נגרמה מחמת אי זהירותה של הנהלת חברת האניות „קומפניה נוויגאסיוני-גנירלה איטליאנה“. כי האניה הזאת שעל שם הנסיכה מפאלדה, היתה זה מכבר לא ראויה להפליג בים, אבל איש לא התחשב עם זה ויוסיפו להסיעה. מיד בצאת האניה בנסיעתה האחרונה מחוף ג'נואה, הורגשו קושיים רציניים בזה שהמכונות התקלקלו מאד ולא יכלו איפוא לעבוד כיאות. בברסילונה נשבר איזה חלק חשוב של מכונה, אבל הנסיעה לא הופסקה מאחרי שרב החובלים קוה להעביר עוד את המהגרים שבאניתו עד בואינוס אייריס בלי כל פגיעה. עשרים וארבע שעות לפני שטבעה הורגש בעליל שהיא לא תוכל להגיע עד יבשת אמריקה, ולמרות זאת לא אבה הקפיטן לקרוא לעזרת אניות אחרות שעברו על פניו, – כדי שלא להזיק לשמה הטוב של חברתו בעלת האניה. עד הרגע האחרון לא ידעו הנוסעים על המצב האמתי. לא חלקו להם חגורות הצלה, ואף לא מהרו להכין בזמן את סירות ההצלה של ה„פרינסיפסה“. העובדה שבשעת האסון פרצה פאניקה שאפשר היה לשערה מראש, – באה רק מחמת זה שקציני האניה לא דאגו לכתחילה להכל.
האסון קרה בשעה 7 בערב, בדיוק בזמן שהשמש החלה לשקע. הנוסעים של המחלקות הראשונה והשניה ישבו באותה שעה ליד השולחנות הערוכים ואכלו את ארוחת הערב, כשנשמע פתאם קול רעש גדול שהרעיד את כולם. כעבור רגעים מועטים התחילה האניה לנטות הצדה על צדה האחד. קהל הנוסעים מהר במאותיו החוצה כדי לקפוץ במהירות אל סירות ההצלה: המהומה היתה רבה. איש הפיל את אחיו, את חברו היותר טוב שזה לפני רגעים מספר שוחחו יחד בנעימים, דרך עליו ורץ לקראת הסירות: היו הכאות, צעקות יאוש.
גם במות אין עבור חברת אניות האנשים שוים ודומים במעלה. כפי שמודיע ה„אכט אוֹהר אבענדבלאט“ מברלין, נסו הנוסעים של המחלקה השלישית ושל ה„מכסה“ להתפרץ החוצה ולהציל את עצמם כשאר הנוסעים, – אבל קציני האניה הוציאו מיד את אקדחיהם, ויאיימו על המסכנים האלה במות אם יעיזו לצאת ממקומותיהם ולתפוש מקום בסירות ההצלה לפני שבני המחלקות הראשונות – כלומר העשירים – יוכלו להנצל! בחלק אחד סגרו פקידי האניה האלה את המהגרים העניים בתאם הגדול המשותף, וכולם – כמאתים במספרם, – טבעו, מאחר שאחרי שנצלו העשירים, אי אפשר היה כבר להציל את המסכנים האלה!
ה„וולט אם אבנד“ הברליני מכנה את זה בשם „רצח מהגרים המוני“, ואומר ש„הפרינסיפסה מפאלדה“ לא היתה אלא „ארון מתים שט“.
[…]
מכתבים ממצרים
מאת כתבנו המיוחד
יהודים טבעו באניה „ מפלדה“
באניה „מפלדה“ שטבעה מקרוב, היו 31 יהודים מארץ-ישראל.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 34, 13 בנובמבר 1927, עמ' 2, 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
על האסון של ה„פרינציפסה מפלדה“. תנינים טרפו את הנוסעים
הידיעות האחרונות המדויקות מריאו-דה-ז'ניירו ומבהאיה מודיעים: שמספר הנוסעים שטבעו אחרי אסון האניה האיטלקית „פרינציפסה מפאלדה“, מגיע לכדי יותר משלש מאות נפש.
אחד המלחים של האניה מספר את התאור הבא על טביעת האניה: ארבע שעות רצופות לחמנו עבור חיינו בגיהנום הבוער, עד שטבעה ה„פרינציפסה“. בין הנוסעים קמה בהלה, פאניקה נוראה, ואי-אפשר היה לסדר את סירות ההצלה. האסון נגרם על ידי-כך שהמניעה (ה„פרופלר“) שהיתה כבר מקולקלת מכבר, נשברה לגמרי ותחור חור בגוף האניה; דרך החור הזה חדרו המים אל חדר-המכונות ויגרמו להתפוצצות הדודים.
בשעת הפאניקה קפצו ונפלו הרבה נוסעים הימה; כשהתקרבו פתאם תנינים, ויתחילו טורפים את האומללים האלה ששחו על פני הים ויצעקו עזרה.
כשטבעה האניה נשמעה התפוצצות חזקה שניה, שקרעה את גוף האניה לחתיכות חתיכות; השברים הושלכו בכח על האנשים שהיו בתוך המים.
המלח אומר: כל הים רעד מצעקות הפצועים והאנשים שנתפשו בשיני התנינים!
האניה „מוזילה“ שהגיעה למקום שעות אחדות אחרי האסון, ואחרי שנצלו כבר רוב הנוסעים, – מספרת שבבואה למקום האסון, מצאה חרבן ושממה. גויות-אדם קרועות ומכורסמות שטו על פני המים והיו משחק לגלי הים, בעוד שסירות של אניות אחרות אשר הגיעו כבר קודם למקום, חפשו אנשים חיים שאפשר היה להצילם.
אלולי הפאניקה בין הנוסעים, ואלו היו כל הסירות וחגורות-ההצלה מסודרות וטובות לשמש, יכולים היו כל הנוסעים להנצל, כי הים היה שקט מאד.
טרגי ביחוד הוא המברק האל-חוטי ששלח הטלגרפיסט של ה„פרינציפסה מפאלדה“ ברגעים האחרונים: „סגרוני בחדר הרדיו ואיני יודע מה קורה סביבי. הקפיטן צוני רק למהר ולקרוא לעזרה מבלי להפסיק“.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 37, 16 בנובמבר 1927, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קהיר, 30 לאוקטובר. – מפורט-סעיד מודיעים שאחד מפועלי הנמל המפרקים את הפחם מהאניות, התעלף באניה אחת וישן לו שם שנה עמוקה. כשנתעורר מצא את עצמו על האניה בלב ים. האניה שהיתה אנגלית, העבירתהו על כל החופים הארופים, אולם בבואו לחוף האנגלי, פליימוט לא נתנוהו לרדת והוכרח לחזור כלעומת שבא באניה עצמה.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 23, 31 באוקטובר 1927, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.
נוסעי האניה „אסטוריאס“ עלו בדרכם מאפריקה לאמריקה על אי שומם ועזוב, ולתמהונם מצאו בו ישוב אירופאי של 150 נפש, מצאצאי אירופאים שניצלו באי הזה מספינה שנטרפה. יושבי האי לא שמעו על מציאות הטלגרף והרדיו ואפילו מציאותה של אנית-הקטור אינה ידועה להם.
[…]
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 205, 11 במאי 1927, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בוקארישט, 20 (ר). העתונים מספרים על מרד המלחים הרוסיים באניה המצרית „קוסטי“. קוסטי היתה מקודם אניה רוסית, שהיתה ברשותו של הגנרל ווראנגל והוא מכר אותה. בדרך מסולין הרגו מלחים אחדים שני פקידים של האניה ופצעו קשה את רב החובל. האניה הלכה לאודיסה והניפה דגל רוסי. העתונים מספרים, שנעלמה גם אניה צרפתית, שמקודם היתה רוסית. באניה זו היו מלחים רוסיים.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2441, 22 באוגוסט 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
שעה אחרונה
(מברקים מיוחדים ל„דאר היום“)
[…]
מאורעות האניה „קוסטי“
קושטא, 9 ספטמבר. האנשים שנשארו חיים מבין הנוסעים של האניה המצרית „קוסטי“ שנלקחה בשבי בים-השחור ע"י שודדי ים בולשבים – חוזרים לאלכסנדריה.
והנה ספור מעשה המאורעות שקרו להם:
האניה „קוסטי“ יצאה מגלל באשמורת הבקר של יום 6 לאוגוסט, בדרכה לקושטא. האניה היתה טעונה עצים. בצאת למרחקי הים-השחור, זנקו פתאום חמשה רוסים שהצליחו להחבא בירכתי האניה בהסכמה-חשאית עם מכונן האניה – ויתנפלו על רב החובל ויכוהו מכות אגרוף וישליכוהו הימה. לקול צעקותיו נסו אחדים מן המלחים לבוא לעזרתו. אולם, שודדי הים אימו עליהם באקדחיהם והם הכרחו להכנע ולא לזוז ממקומם. גורל המכונן הראשי היה ג"כ כגורל חבריו. אשתו המצרית שנסעה ג"כ באניה זו היתה ישנה בתאה. לשמע צעקות בעלה עלתה לראות את הקורות אותו, אך לא יכלה לעשות דבר להצלתו, כי נשק השודדים השתיקה. במשך כל הזמן הזה, היה רב החובל היוני מסוגר בתאו, ובראותו ששום התנגדות לא תועיל, הודיע לשודדים שהוא מוכן לעשות כל מה שידרשו ממנו. מיד פקדו עליו שיוביל את האניה לאודיסה והוא נכנע בלי אומר ודברים לפקודתם.
כל הטרגדיה הזאת נמשכה לא יותר מרבע שעה. מי שנשארו חיים מבין הנוסעים החזרו לקושטא על האניה „צ'יצ'ירין“ וממנה העברו לאניה „רומניה“ שהפליגה לאלכסנדריה.
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 306, 11 בספטמבר 1927, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ידיעות אחרונות
עקול על האניה „צ'יצ'רין“ באלכסנדריה
כידוע תפסה ממשלת רוסיה לפני זמן מה את האניה המצרית „קוסטי“, בטענה שאניה זו היתה שייכת לצי המסחר הרוסי לפני המלחמה והחברה המצרית קנתה אותה מיחידים ולא מאת הממשלה. „חברת קוסטי“ מיחתה נגד זה ולא נענתה. ממשלת רוסיה שינתה את שם האניה וצורת, פטרה את המלחים המצרים שעבדו בה ושילחה אותם למצרים. עכשיו, כשבאה האניה צ'יצ'רין מיפו לאלכסנדריה ובה עשרים נוסעים ומשא ואחרי שהוטענה צמר גפן במחיר 90 אלף לי"מ, עלה עליה בשבת בבוקר, שעות לפני הפלגתה, בא כח בית הדין המעורב עם מנהל „חברת קוסטי“ ושוטרים ועקלו אותה בשל ענין האניה „קוסטי“. רב החובל נכנע לפקודת בית הדין והאניה לא הפליגה. סוכן האניה הודיע על הדבר למוסקבה. מתברר ש„חברת קוסטי“ בקשה ביום 5 באוקטובר מבית הדין שיעקל את האניה „קורסק“, שעגנה בנמל אלכסנדריה, אולם האניה הספיק להפליג. החברה דורשת מממשלת רוסיה סך 94800 לי"מ, מחיר האניה „קוסטי“ ואלפים לירות הוצאות המשפט. לממשלת מצרים לא היתה ידועה מגמת בית הדין המעורב.
עתוני מצרים סבורים, שהסכסוך הזה יגרור אחריו סכסוכים פוליטיים בין מצרים ורוסיה.
ב„ציצרין“ נסעה, כידוע, מלאכות קומוניסטית של פועלים ערבים ויהודים להשתתף בחגיגות מוסקבה ליום מלאת עשר שנה למהפכה הרוסית.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2497, 31 באוקטובר 1927, עמ' 4, העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. פורסם גם ב"דבר", 1 בנובמבר 1927, עמ' 1.
* * *
מכתבים ממצרים
(מאת כתבנו המיוחד).
עקול אניה בולשבית באלכסנדריה
מדה כנגד מדה
חברה מצרית קנתה כידוע אחרי המלחמה את האניה הרוסית „כוסתי“ שנלקחה בשבי מהרוסים במלחמה העולמית; אניה זו הפליגה לפני זמן מה מאלכסנדריה ל„אודיסה“ טעונה סחורות לסוחרי מצרים. הממשלה הרוסית תפשה את האניה „כוסתי“ וספחה אותה לאחיותיה, ואת הסחורות שהיו בתוכה החזירה לבעליהן אחרי משא ומתן ארוך בין הממשלה המצרית והממשלה הרוסית.
בשבוע שעבר, עגנה במימי אלכסנדריה האניה הרוסית „תשישירין“. החברה המצרית בעלת האניה „כוסתי“ השתמשה בהזדמנות זו, ועפ"י פקודה מבית המשפט המעורב, באלכסנדריה, עקלה את האניה „תשישירין“ עם כל הסחורות והצמר גפן שהיו בתוכה לערך 150 אלף לי"מ. שוטרים הקיפו את האניה בסירות ומנעו את האניה מלנסע. הרבה מהגרים יהודים מא"י היו באניה. סוכן האניה „תשישירין“ באלכסנדריה ערער נגד עקול זה שהוא נגד החק ואחר שבוע ימים הוציא ביה"מ המעורב פסק דין שבו בטל את העקול והרשה לאניה „תשישירין“ לנסע, ואתמול בערב עזבה את אלכסנדריה בדרכה ל„אודיסה“.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 34, 13 בנובמבר 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מכל תשובותיו של ה' דיזנגוף במסבת העתונאים לפני כמה שבועות, בקשר עם המחלקה העירונית אשר העמד בראשה, הפלא הפליאה אותי אחת את הכל במוזרותה המדהימה: אתם רוצים לדעת – אמר מפתחה של תל-אביב בערך – מה שאני אומר לעשות להקלת הדיגים אשר בארץ גם לבסוס הדיוג העברי? את הים עצמו, גם את האגמים הנני להזניח לעת-עתה, כי להכשרתם הדיוגית נחוצים אמצעים עצומים. במקומם הנני לרכז את תשומת-לבי בדיוג המלאכותי. דבר זה נוהג בכמה מדינות. צריך שניצר ברכות מיוחדות לדיוג מלאכותי זה ואז יהיה לנו דגים כרצוננו, מלוחים גם מתוקים, ודיגינו ישתכרו יפה-יפה.
ובכן – כבשאר ענינינו הלאומיים, כן גם בשאלת הדיגות העברית, אומרים מנהלינו לעשות את ההפך ממה שעושים בכל מדינות העולם. כבכל תכניותינו הגדולות והקטנות הננו להקים את הגג בראשונה ואת הנדבכים אחרי כן. הים הגדול ורחב-הידים מריץ לעינינו המרהבות את גליו הספיריים יומם ולילה לבלי-סוף. אגם עצום, כים-כנרת, אוצר בקרבו רבואות מליוני דגים אם בחרף ואם בקיץ ודי לו, לדיג, לפרש את מכמרתו במימיו בכדי למלאותה דגה לרוב. בתל-אביב, בבת-גלים, בעכו, במפרץ-חיפה בכלל, בדגניה, בראשון-לציון אלפי אמות לנו לארך החופים השונים. צ'כוסלובקיה, הונגריה אוסתריה, ושויציה היו מקריבות חלק גדול מרכושן הקרקעי והתחת-אדמתי בשביל שיהיה להן מה שיש לארץ-ישראל מנקודת-מבט שפתיות ימיות – ואנחנו נזניח, כמובן, את ה„יש“ בשביל לאמץ את כל כחותינו ולבזבז את כל מרצינו ב„אין“ – בברכות החלומיות לרבוי דגים מלאכותיים. אלמלא לא שמענו את הדברים יוצאים מלה במלה מפיו של ה' דיזנגוף בכבודו ובעצמו היינו חושבים, כי לצון חמד לו מנהל המחלקה העירונית הפעם ובצדק העיר אחד העתונאים היותר חריפים שבמסבה: כנראה שכח דיזנגוף את אשר קרה לו לפני ארבעים שנה עם בית-החרשת לזכוכית בטנטורה…
האמת היא, לפי דעתנו, שה' דיזנגוף לא שכח כלום, אלא שגם הוא נפל, לצערנו, – למן הרגע שבו נכנס להנהלה הציונית – בפח המדחאות והשגיאות הנעשים בקרבה בכל הדברים הנוגעים לבנין ביתנו הלאומי, ואם לא יצא ה' דיזנגוף בהצהרה מהירה לקהל הרחב, שבה ינסה לתקן הרבה מאי-ההבנה אשר נתערמה בקרב שומעיו במסבה העתונית החולפת תקבל בשדרות העם האמונה שהאיש אשר הצטין כל-כך ביצירתו הגדולה – תל-אביב – אבד מתוך מגעו הפתאמי והישר עם ההנהלה הציונית את שווי המשקל שהיה עד לפני זמן-מה לסגולתו הכי גדולה. הן בכבודו ובעצמו הגיד לנו ה' דיזנגוף, כי מעולם לא היה מומחה בהתישבות עירונית וכי רק עכשו, בראש מחלקתו, יתנסה ויתמחה בה. הננו לבקשו אבל, לבלתי התנסות והתמחות על-חשבון כספי-הקהל ורוצים היינו לדעת מה אמת יש בשמועות שנפוצו פה ושם על-דבר עשרת אלפי הלירות הראשונות שנמסרו לרשות מחלקתו? האמת הדבר, שארבעת אלפים מהן הלכו כבר ונבלעו ושגם שאריתן עומדות בחזקת סכנה טמיונית מהירה?
אך לא לחלק זה נתכון המאמר הנוכחי הפעם, בלתי-אם לשאלת הדיגים. לדברי ה' דיזנגוף אין דיגי סלוניקי דיגים כלל ועיקר. כנראה, שרמאים ונוכלים היו האנשים האלה, וכל זעקתם המרה מיוסדת רק על אגדה שנתרקמה במחות ידועים של חובבי-הים העברי. החקירה והדרישה שערכנון בחוגי הדיגים הסלוניקאים לאחר הצהרותיו המרעישות של מנהל המחלקה העירונית תוכיחינה, כי האשמותיו לא היו נכונות ובעוד ימים מעטים נפרסם את פרטיהן בעתוננו. דיגי סלוניקי היו יכולים לשמש בסיס לאותו ישוב דיוגי גדול, שלו נלחמו הנלהבים הראשונים לתחיה הימית העברית, ובהם גם כותב המאמר הזה, עוד לפני ארבע-עשרה שנה. להותם, אבל, מצאו האמללים האלה את כתלי הנהלתנו הציונית אטומים ועקשים ואף אותו הכסף שנשלח מסלוניקי לעזרתם לא נמסר להם במועד הרצוי, כאשר הוכחנו באחד המאמרים שמלפני כמה ירחים. כיצד יכלו, איפוא, דיגים אלה לבסס את מצבם, לפתח את סחרם, לקבע לעד את מקצועם בארצנו, אם לא ניתנו להם אפילו ארבעת הדונמים לכל נפש בשביל למלא את החסר בשעות סגירת הים בפניהם? אהה, אילו היו דיגים אלה שייכים לקבוצה מקבוצות הפועלים או אפילו לסיעת הרב מיבלובנה – כי אז רואים הייתם מה היתה תוצאת יחסה האדיש של הנהלתנו הציונית אליהם. הצרה היא, שחלוצי דיגותנו העברית אינם בלתי-אם ספרדים מסכנים וענוים הרגילים – כהבעתו המוצלחת של ה' אוסישקין – להמנע מדרישות וממחאות, כמנהג הספרדים בכל העולם…
הגיעה, אם-כן, השעה לדעתנו שאותם מבני-הארץ המאמינים, עם וולמן התל-אביבי, למשל, שיכולים אנחנו לחזר ולבנות בארץ-ישראל מאתים כפרים לדיגות מסביב לים-כנרת בלבדו, כבימי יוסף בן-מתתיהו – הגיעה השעה, אמרנו, שחובבי-הים העברי יתאגדו סוף-סוף יחדיו לאגודה אמיצה, לאגודה ימית איתנה, שתקבל על עצמה את הגנת עניני הים העברי בכל המרץ וההתלהבות הדרושים לכך. הגיעה השעה ליצור בא"י מעין ligue navale מקיפה, שמטרתה לא תהיה, כמובן, כבגרמניה, למשל, לחזק את עתידו הימי המלחמתי של העם הגרמני – בלתי-אם לאסף את כל הכחות ואת כל הכספים, את כל החומר ואת כל זיקי-החבה שאפשר למצאם בקרב עמנו לשם כבוש הים העברי, ואם אמת הדבר, שבאלף לירות אפשר לישב עשרה דיגים בעכו או בטבריה תחת רק פועל אחד בנהלל ובעין-חרוד, או אז אפשר לראות מראש מה גדול יהיה פעולתה של האגודה הימית העברית – זה „אופיר“ בדגלו המסחרי – בסכומים פחותים בערך.
שלשם פרסמנו ב„דאר-היום“ כתבה מענינת מבירות על-דבר המעופף הלבנוני יוסף עקאר, המתעתד לעוף מבירת הלבנון לבירת ארגנטיניה. באחד המאמרים הבענו כבר את תקותנו לזכות ליום, שבו יקום לנו המעופף העברי אשר יעוף מתל-אביב לירושלם תחילה, מירושלם לבגדאד או לקהיר, מירושלם ללונדון אפילו – אולי גם למרחקים יותר נועזים.
אך אם מוקדם עדין – הננו להודות – רעיון התעופה העברית מאוחר מאד רעיון הימיה העברית, ובושה גם כלימה תכסינה את פנינו שמחוץ לנסיון ה„חלוץ“ – זו הספינה העלובה הקטנה שטבעה במימי יפו – לא נעשה עדין כלום לקראת התיממותנו הלאומית.
ים-התיכון – ים-תיכוננו אנו לא פחות מים-תיכוננם של היונים, האיטלקים, הצרפתים – פותח את זרועותיו לפנינו זה יובל-שנים. על-פני גליו אין ערבים ובדויים, אין צ'יפטליק שאינו שלנו, אין פחד להתנגשות דמית. יהיו-נא דיגינו פה בארץ חלוצי המרחב הימי בדבאו האל-שני ובנדיבותו האל-גבולות, שיתנו מזון גם מקלט לעשרות אלפי עברים בעתיד הכי קרוב.
הימצאו המעטים, – אשר יהיו מחר לרבים – שיאספו מסביב לדגל הים העבריה עם יצירת האגודה הימית?
מאמינני, כי כן.
איתמר בן-אב"י
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 151, 8 במרץ 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.
הצי התורקי והצי הרוסי נמנעו תמיד מפגישה איזו שהיא, משום שאלו היו אבדות לאחד מהם היו יכולות להיות אבדות שאין להן תקנה. לעומת צי גדול ואדיר כצייהן של בריטניה וצרפת לא העיז הצי התורקי הקטן והפעוט להראות ויסתפק רק במלחמת הגנה, לשמור על מבצרי הדרדנלים. כל הציים נשארו איפוא נחבאים בתוך בסיסיהם תחת הגנת אניותיהם הקטנות, אוירוניהם ומוקשיהם. בכל זאת פרצו אילו מערכות בים־השחור ובים־האגאי. האניות התורקיות־גרמניות התפרצו התפרצויות פתאומיות ותחזרנה מיד לבסיסן־הימי: קושטא.
משעה שנספחו האניות „גבן“ ו„ברסלוי“ לצי התורקי ירד ערכו של הצי הרוסי בים השחור. אולם תותחי הצי הרוסי בים זה היו יותר מעולים. שלשה דרידנוטים שבנינם היה צריך להגמר בשנת 1915 היו נבנים בסיבסטופול. שמם היה „קטרין השנית“ ו„קיסרית מריה“, ו„אלכסנדר השלישי“.
ע"י האניות הללו היה הצי הרוסי צריך להיות יותר אדיר מהצי התורקי אך במהירות ובמשקל היה הצי התורקי עולה על הצי הרוסי. זה האחרון שבסיסו היה בסבסטופול, רחוק מקושטא, לא היה יכול לעשות הסגר על מבצרי הבוספורוס או לתקוף אותם, וכל תפקידו היה איפוא להעמיד כעין מחיצה בין „קרים“ ובין חפי אנטוליה.
במשך חדש אוקטובר שנת 1914, היו שני הציים, הרוסי והתורקי משגיחים היטב בים השחור, נפגשו הרבה פעמים, אך לא תקפו אחד את השני, משום שהמלחמה לא הוכרזה אז עדיין בפעל.
גנרל אוטו פון זאנדרס ובתו ואדמירל וילהלם אנטון סושון, 1915 לערך. מקור: ויקישיתוף.
הצי התורקי־גרמני היה בידי האמירל סושון כאמצעי שעל ידו יוכל להחיש את כניסתה של תורקיה המפקפקת למלחמה. הצי יצא מהבוספורוס ביום 28 לפנות ערב, עבר את 500 הקילומתרים המבדילים בינו ובין החפים הרוסים ויתקף בהרבה נקודות, ביום 29 אוקטובר, את החפים מבלי הודעה מוקדמת. תרפידים תורקים הטביעו באודיסה את התותחנית הרוסית „דונץ“ ויגרמו נזקים רבים להרבה אניות מסחר שביניהן היתה גם האניה הצרפתית „פורטוגל“. ה„גבן“ הרעישה את סבסטופול והטביעה את אנית־המשא „פרוט“, ו„הברסלוי“ – הרעישה את „נובורוסיסק“. הצי הרוסי שרצה להשתמש בהזדמנות פזורו של הצי התורקי, בכדי לתקף אותו, לא יכול לעשות זאת משום שהצי התורקי נמלט לבוספורוס בטרם ישיגהו הצי הרוסי.
האמירל סושון, הודות למהירות אניותיו, טאטא אח"כ מהים השחור את כל הצלבניות. באחת ההתקפות הללו, ביום 17 נובמבר 1914, נפגשה ה„גבן“ עם אניות-שריון רוסיות סמוך לסבסטופול, והללו זרקו עליה הרבה פצצות, אך לא פגעו בה, כי נמלטה מיד לקושטא ותתוקן.
בשנת 1915 נגמר בנין שני הדרידנוטים הרוסים, וע"י זה עלה ערך הצי הרוסי על הצי התורקי בים השחור.
הצי התורקי היה שומר על קושטא מפחד התקפה על הדרדנלים מצד הצי הבריטי האדיר. הרוסים היו יכולים איפוא לפעול באין מפריע בים השחור בשנת 1915; ואמנם הם תקפו את כניסת הבוספורוס, אך לא הצליחו אף פעם להכריח את הצי התורקי לצאת מתוך המבצרים.
בראשית שנת 1916 באה הרוחה לצי התורקי, כי האנגלו־צרפתים יצאו מגליפולי, והצי התורקי היה איפוא חפשי במעשיו. הצוללות הגרמניות הופיעו בים השחור. אחדות מהן באו מגיברלטר ומהמיצרים העותמנים, אולם רבן היו נשלחות לקושטא ולבורגס כשהן מפורקות ושם היו מרכיבים את חלקיהן וזורקים אותן הימה. כל חפי תורקיה היו מוגנים ע"י מוקשים, והצי נמנע תמיד מצאת למרחבי־הים.
בשנת 1917 התבלשבו כל המלחים הרוסים ולמרות מאמצי קציניהם החריבו את ספינות המלחמה שבים השחור ביום 23 יוני 1918. דבר זה החזיר לצי התורקי את השלטון הגמור בים השחור עד שנת 1918 והרחיק כל אפשרות של מערכה ימית בים זה.
* * *
בים האגאי היו לצי התורקי, אויבים כבירים ואדירים: צייהן של בריטניה הגדולה וצרפת.
הצי הצרפתי פעל בשנת 1914 בים התיכון המערבי, והצי הבריטי – התרכז במלטה. ההבדל בין הצי הבריטי ובין הצי התורקי היה עצום ואין כל פלא איפוא אם שתי האניות הגרמניות ה„גבן“ וה„ברסלוי“ נחפזו להמלט ולהסתתר בדרדנלים, ביום 11 אוגוסט שנת 1914 מפחד הצי הבריטי. חלק מהצי הבריטי שמר על כניסת הדרדנלים ולא נתן לאניה תורקית שהיתה חשודה בהסעת מלחים גרמנים, לצאת מהמבצרים. מאורע זה היה אחת הסבות להכרזת המלחמה התורקית ביום השני לנובמבר שנת 1914. באותו יום הטביעו האנגלים בים־האגאי תותחנית תורקית „בורק ראיס“. ביום השני לנובמבר 1914, התחזק הצי הבריטי ע"י חלק מהצי הצרפתי של האמירל „גפראט“. והצי המשותף הזה הקיף והסגיר את הצי התורקי בתוך המיצרים ולקח לו בתור בסיס־ימי את מודרוס. מצב זה נמשך עד יום שביתת־הנשק.
כחותיהן הימיים של בריטניה וצרפת בים התיכון היו, כמובן, הרבה יותר אדירים מהצי התורקי כלו; בריטניה וצרפת רכזו כחות ימיים אדירים קרוב לדרדנלים, מפחד שמא יתפרץ הצי האוסטרי מ„פולה“ ויבוא להסתתר בים־השיש. כחות הצי הבריטי־צרפתי בים־התיכון היו מורכבים בשנת 1915 מ18 אניות־שריון, 40 משחיתים, 15 תרפידים 12 צוללות ועשרים מוניטורים.
הצי התורקי נסה הרבה פעמים לשבור את ההסגר־הבריטי־צרפתי, אך כל עמלו עלה בתהו.
אפס, בליל 8 למרס שנת 1915, נמלט התרפיד „דמיר חיסאר“ מהדרדנלים, הגיע לאיזמיר ויטביע ביום 11 מרס את הספינה נושאת אוירונים האנגלית „אן־ריקמרס“. ביום 16 אפריל 1915 תקף את אנית־המשא „מניטו“ סמוך ל„סקירוס“. ה„מוענת מיליה“ התורקית הצליחה להטביע את אנית־השריון האנגלית „גלית“ במפרץ „מורטו“ ביום 13 מאי 1915.
מיום 25 אבריל 1915 נשלחו צוללות גרמניות לים־התיכון, כשלשים צוללות קטנות הובאו כשהן מפורקות דרך פולה לקושטא, והגדולות שבהן, נכנסו לים התיכון דרך גיברלטר. ביום 27 עד 29 מאי הטביעה צוללת גרמנית לפני חצי־אי גליפולי את אניות השריון האנגליות „טריומף“ ו„מזסטיק“. ולרגלי האסונות האלה הכרח הצי האנגלו־צרפתי להסגר במודרוס ואניותיו הקטנות השגיחו על כניסת הדרדנלים.
ביום 20 לינואר 1918 יצאו ה„גבן“ ו„הברסלוי“ מבסיסן ותגענה עד „למנוס“ ושם הטביעו את המוניטור „רגלן“ ועוד אנית־משמר אחרת. אולם, ה„ברסלוי“ נפגשה במוקש־ים ותטבע, וה„גבן“ נזוקה הרבה, אך הצליחה לחזור מיד לדרדנלים לשם תקון.
ציי בריטניה וצרפת נסו לגרום נזקים לצי התורקי בתוך מחבואו. צולללותיהן חדרו הרבה פעמים לתוך הדרדנלים וביחוד בשנת 1915. אולם נסיונות אלו עלו לצי הצרפתי באבדן ארבע אניות אלו: „ספיר“, „ז'ול“, „מריוט“ ו„טורקואז“. הצוללות האנגליות הצליחו להטביע שלש או ארבע אניות תורקיות (אנית־השריון „חיירדין“ הוטבעה ביום 8 אוגוסט 1918, התותחנית „פליניקי־דאירה“ הוטבעה ביום 29 אבריל 1915 והתרפיד „יאר־חיסאר“ הוטבע ביום 3 דצמבר 1916).
אוירוניהן של אנגליה וצרפת זרקו פצצות על אניות־המלחמה התורקיות, וביניהן על ה„גבן“ שהוטבע ב„נגארה“ ביו 27 ינואר 1918.
מצבו של הצי התורקי בים האגאי, לא נשתנה לרעה אלא ביום שביתת הנשק שנחתמה במודרוס. ביום ההוא חדר הצי האנגלו־צרפתי של הים האגאי עד קושטא ויפרק את כל הנשק מעל הצי התורקי מבלי מלחמה.
החבורים הימיים של תורקיה
בשנות 1918–1914 היה הים דרך־חבור הרבה יותר מאשר במת־מלחמה. אולם, תורקיה לא היתה זקוקה לחבורים ימיים בשביל מלחמתה. כל חמרי התעשיה והתוצרת שהיו נחוצים לה היו נשלחים ומגיעים אליה מממשלות המרכז ע"י מסלות הברזל המזרחיות. רק עם טריפוליטניה היתה מתחברת בתחלה ע"י אניות מפרשים, ובשנת 1915 ע"י הצוללות הגרמניות שבסיסן הימי, היה „סולום“ ו„מסראתה“. חבוריה־הימיים היו עוזרים ביחוד להפצת הפן־אישלמיות.
בנוגע לחבורים הפנימיים, היה הים יכול להיות לתועלת לא־מעטה לתורקיה למרות זה שכל מדינותיה היו מחוברות ביניהן ע"י מסלות ברזל האסיטיות. אולם מסלות הברזל שלה לא היו שלמות, הן לא היו מספיקות להוביל מקושטא לשאר נקודות הממלכה, צרכי מלחמה וגדודי־צבא.
ארך הדרך היה יכול להיות יותר קצר אלו היו כל המסעות נוסעים דרך הים.
חשיבות דרכי־הים היתה יכולה להיות גדולה מאד לתורקיה מבלי להיות חיונית. תורקיה היתה יכולה להפיק תועלת מאחדים מחפיה המסודרים כגון טריביזונד, איזמיר ובירות, וביחוד ממפרציה ומחפי־הדיוג שלה.
* * *
במשך השנה הראשונה של המלחמה, (אוגוסט שנת 1914 – אוגוסט 1915) יכלה תורקיה להבטיח את חבוריה, דרך־הים, עם קוקז, קושטא, סמסון, טריביזונד. המשאים היותר חשובים היו נשלחים ע"י אניות שהאניה „ברסלו“ ואניות־גדולות אחרות, היו מלוות אותן.
בקיץ שנת 1915 – עלה ערך הצי הרוסי על הצי התורקי, ואז לא היתה יכולה תורקיה לשלוח את מטעניה דרך הים. היא הוסיפה לשלוח את צרכי המלחמה שלה באניות מפרשים הנוסעות לארך החפים. אולם בסוף שנת 1916 שמו הרוסים קץ לכל המצב הזה, ע"י זה שהרעישו את כל החפים התורקים והחריבו יותר מאלף אניות מפרש בים השחור.
הרוסים הרעישו גם את החוף „זוגולדק“ שממנו לקחו התורקים פחם, והצמיתו את כל האניות הקטנות שהיו עובדות בו. ע"י כך, התחילה הממשלה העותמנית להרגיש יותר ויותר את חסרון הפחם, והצי הגרמנו־תורקי לא יכול לזוז על נקלה. תוצאותיו הצבאיות של ההסגר החלקי הזה היו חשובות מאד להצלחת ההתקפות הרוסיות בקוקז ולהצמתת כחותיה החמריים והמוסריים של תורקיה בשנות 1916 ו1917. בענין זה כמו בכל המערכות שביבשה – המהפכה ברוסיה היא היא שהצילה את תורקיה מחרבן גמור.
(עוד יבא).
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 122, 2 בפברואר 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לפני ארבעה חדשים יצא רב החובל טאווא בספינת משוט קטנה מניאפול בכדי לנסוע לנויורק. הנסיעה הזאת עוררה סנסציה גדולה בעולם והעתונים היו מלאים תהלות לרב החובל אמיץ הלב. הוא עבר את הגיבראלטעאר ובפעם האחרונה ראו אותו הנוסעים באנית קיטור שנפגשו בטאווא במרחק של ארבעת אלפים מיל מנויורק. מיום ההוא לא נראה יותר ועקבותיו לא נודעו עד היום. משערים כי הסערות האחרונות על האטלנטיק הציפו את ספינת המשוט שלו.
"הצפירה", שנה ששים וחמש, מס' 47, 24 בנובמבר 1926, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פאריז, 4 לדצמבר. בקרבת וינו פרצה בערה בספינה ההולנדית „מאסטאן“. המהומה שקמה בקרב הנוסעים הפריעה בעד עבודת המלחים שהתאמצו לכבות את האש ולהציל את האניה. מקצת הנוסעים נסו להוריד אל הים את סירות-ההצלה ומקצתם קפצו אל תוך המים. רב-החובל הוציא צו לכלוא את הנוסעים במכסה התחתון. בעמל רב הצליחו המלחים לכבות את הבערה. הספינה הגיעה בשלום אל החוף בויגי והורידה את הנוסעים על היבשה.
רוב המטען והמשאות נשרף, מלחים אחדים בהתאמצם לכבות את הבערה ולהציל את הנוסעים קפצו אל תוך המים וירדו תהומה.
"הצפירה", שנה ששים וחמש, מס' 56, 5 בדצמבר 1926, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לפני שלשה חדשים נמנתה מטעם ההנהלה הציונית ועדה המורכבת מה"ה קלודיסקי ותשבי לשם חקירת מצב הדיגים הסלוניקאים אשר בעכו והוטל עליה לבוא בהצעות לבסוס קבוצה זו בעתיד.
לאחר חקירה רבה חזרה הועדה ואשרה מה שהובע מכבר ע"י האדון תשבי, מנהל מחלקת המסחר והתעשיה של ההנהלה הציונית, כי בהתחשב עם העובדה שעונת הדיוג בארץ איננה נמשכת בכל השנה, יש ליצור ליד הדיגים משק עזר בצורת משק חקלאי זעיר.
ביום ה – י"ט בכסלו הוזמנו באי כח ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים, המטפלת זה מזמן בסדור קבוצה זו ומשתדלת עבורה, ע"י המפקד קיש לשיחה בענין זה.
בישיבה זו השתתפו מלבד חברי הועדה הנ"ל גם ה"ה מ. ד. די פיג'וטו נשיא ההתאחדות, א. אלמאליח חבר הועד הפועל, י. מולכו והמזכיר – מ. לוי.
באי כח התאחדות הספרדים עמדו על חלוקת השאלה לשנים: א) הושטת עזרה מידית למשפחות הדיגים ע"י סיוע כספי, תקון רשתותיהם הישנות, רכישת מכשירים חדשים וכדומה. ב) שאלת משק העזר בצורת משק חקלאי זעיר. יש לתת פתרון רצוי לכל הפחות לשאלה הראשונה, והשאלה השניה הדורשת יותר זמן תפתר אח"כ.
דברי ב"כ ההתאחדות נתמכו ע"י הקולונל קיש מטעם ההנהלה הציונית. הקולונל קיש רשם לפניו את דברי ב"כ ההתאחדות. הוא הביע את רצונו לראות בקרוב את מקצוע הדיוג הולך ומתפשט בארץ, והבטיח לתת פתרון רצוי לשאלת הדיגים הנ"ל בישיבת ההנהלה הציונית ליום המחרת.
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 64, 26 בנובמבר 1926, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
