המאורע הגדול השני שאירע בסוריה אחרי ההתקוממות בדמשק ושכל הארץ מדברת עליו הוא: ההתפוצצות העצומה בים בירות. העתונים האחרונים מבירות מספרים על המאורע את הפרטים האלה: בירות התעוררה ביום השני לקול התפוצצות עצומה. אלפי אנשים ברחו אל ההרים ואל חופי הים, משום שחשבו שהצרפתים מרעישים את העיר. אחר כך נראו עמודי עשן יוצאים מצד הנמל. בסוף נתברר, שהאניה „אפולון“ שעגנה בנמל היתה נושאת נשק, בנזין וחלקי אוירונים ואוירונים לצבא. ביום השני בבוקר התלקחה אש בקומה התחתונה של האניה. המלחים, בעזרת רב החובל, נסו לכבות את האש אך הדבר לא עלה בידם. האש שרפה את האוירונים ועמדה לנגוע במחסן הבנזין. רב החובל פקד את מלחיו לעזוב את האניה. כל המלחים השליכו את עצמם הימה ובאו אל היבשה בשחיה. ארבעה מהם נפצעו באופן קשה והובלו לבית החולים. רב החובל נשאר באניה עד הרגע האחרון. הוא בא בדברים עם אניות המלחמה העוגנות בנמל ודרש מהם להטביע את האניה, מחשש פן תגיע האש למחסן של החומר המפוצץ ותגרום לחורבנה של העיר בירות. אניות המלחמה הטביעו מיד את האניה. עשרות אלפי אנשים היו עדי ראיה למאורע המעציב הזה. כשאניות המלחמה הרעישו את האניה חשבו שהיריות מכוונות לעיר וקמה שוב בהלה ומרוצה בעיר. אך כשנודע האמת שקטו הרוחות. הורכבה ועדת חקירה לשם ברור סבת השרפה.
הנשק ושאר מטען האניה עולה ליותר ממאתים אלף לירות שטרלינג. האניה מובטחה.
בן סוריה
"הארץ", שנה שמינית, מספר 1887, 1 בנובמבר 1925, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
המיור ג'ון, סוכנה הראשי של החברה „אמריקה-פלשתין ליין“, הודיע שהחברה החליטה להכניס מלחים יהודים מארץ-ישראל לעבוד באניותיה. יישר כח… אבל בתוכנו אנו לא הכל עוד כשורה ובעוד מועד צריך לעמוד על התקלה כדי שתתוקן.
כשהתעוררה השאיפה ליצור מלחות ארצית לא היתה מגמתה כלכלית גרידא. סתם אנשי-יים יהודים ישנם במציאות, ביחוד באמריקה. המתחילים וכן גם יתר המשתתפים ביצירת הגרעין הראשון של המלחות הארצית עמדו בעיקר על הערך הלאומי הרב של המפעל. לכן, כאשר הכריזה בשעתה אגודת המים על הרשמת חברים, הודיעה לחברים למפרע, שאם תצליח האגודה בהתאמצויותיה, יוכל לקוות לעבודה באניות רק אותו חבר האגודה, אשר ירכוש לו ידיעה בשפה העברית; לכל הפחות, את הדבור.
אולם לא היה כלל צורך בנמוקים; הדרישה היתה מובנת מאליה ונתקבלה על לב כל החברים הרבים בלי יוצא מן הכלל. ואיך אפשר אחרת?
לדאבוננו לא עמדה על הדבר הזה אגודת הספנים והמלחים, יורשתה הטבעית של „אגודת המים“ הקודמת. לא רק שבתכנית הבחינות שועד האגודה סדר אין זכר לבחינה, לו יהא שטחית, בשפה העברית, אלא גם הבחינות עצמן נעשות ברוסית ובגרמנית. רק התקיפים בדעתם זוכים לבחינות בעברית… היתכן?
בכל זאת אין אנו רוצים לראות בעובדות המובאות כאן כונה רעה. רחוקים אנו מלהאשים את המיור ג'ון האנגלי ואת המומחה הימי בן העם הרוסי, אשר הודות לדחיפה הפנימית הנעלה שלהם באו אלינו לסייע לנו במומחיותם והשפעתם. שאלת השפה רחוקה ואולי גם אינה מובנת… רצוננו רק לתקן את המעוות. רצוננו להגיד כאן לחברי הועד ולאגודה כולה שעם הוצאת השפה העברית מן האגודה מוצאת גם נשמתה של האגודה עצמה. לשפה העברית צריך שינתן באגודת הספנים המקום הראוי לה.
אב. ראובני
"דבר", שנה ראשונה, גליון קי"ח, 20 באוקטובר 1925, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הקושיים הרבים שהסוחרים מכל העמים והשדרות נתקלים בהם בעניני הנמל והמכס, המריצו סוף סוף את אלה האחרונים לצאת במחאה נמרצה נגד המצב הזה.
הראשונים להתאחדות נמרצה הם לעת עתה סוכני האניות, שבהם יש למנות את גדולי הסוכנויות כגון: אברלה פאול, פבר-לין, פרדס, מסג'רי מריטים, קסב, דיזנגוף, מנטורה, ללויד טריסטינו, קבלר, אלונזו, הלל הוז, ויט ובנו ועוד.
לפני ימים אחדים נאספו כל סוכני ובאי-כח חברות האניות האלה, לאספה כללית.
האספה נגעה בראשונה בהודעה והחק החדש של הממשלה, הדורש מכל סוכן אניה לקבל ראשית כל רשיון מהממשלה להיות סוכן אניות. חק כזה אינו קים בארצות אחרות, ולפיכך מוחים כל החברים נגדו, ואם הממשלה לא תבטל את החק הזה – יפנו כל אלה לחברותיהם והקונסולים שלהם, שידעו כמובן להגן על זכויות סוכניהם – האספה קבלה ברצון רב את הידיעה כי סוכני האניות בחיפה שלחו מברק ברוח זה לממשלת א"י.
מהענינים הפרטיים הנוגעים רק לסוכני האניות עברה האספה לדון בעניני המכס בכלל. – הכנסת המכס בחדש העבר היתה 70 אלף לירות מצריות, סכום עצום, שהוא פי שלש מההכנסה שהיתה לפני איזה חדשים. למרות כל זה לא מצאה הנהלת המכס לנחוץ להגדיל את מספר הפקידים המצומצם העובד קשה ועבודת המכס הולכת ונעשית כבדה ומסובכה.
עונת החרף ההולכת ומתקרבת מביאה גם סכנה על כל הסחורות המרובות שנמצאות תמיד בחוף מבלי כל מחסה מהגשם שיכל להחריב אותן – ואין כל ספק כי מן ההכרח להקדים רפואה למכה זו בעוד מועד.
הדוגמא המופתית לשערורית הנמל ביפו סופרה ע"י אחדים מן הסוכנים, שאניותיהם לא הורשו להוריד את הסחורה אל החף, מפני חסר מקום להוריד אליו את הסחורות. ומפני סבה מגוחכה זו הוכרחו האניות „סיניה“ של הפבר-לין (בשבוע העבר) אנית עצים של סוכנות קיבלר, ללויד טריסטינו, ואניה גרמנית – לעזוב את חף יפו יחד עם כל הסחורות שנשלחו ליפו.
האניה „סיניה“ פרקה את הסחורות שנשלחו ליפו – בחיפה. ואנית העצים של קיבלר הפליגה לפורט-סעיד. אין לשער את הנזק העצום שנגרם לחברות האניות, אולם אם לא נדאג הן יש לדאוג להמון הסוחרים, הצריכים לנסע מיפו לחיפה, לשהות שם כמה זמן, כדי להוציא סחורתם מהמכס ורק אז להוביל את הסחורה ע"י הרכבת ליפו – ברור הדבר שאין הסוחרים האלה עושים עסקים מזהירים אחרי שהם מבזבזים כספים מרובים על נסיעות, הובלה וכן הלאה.
יפה עשתה, איפוא, אספת סוכני האניות שקבלה החלטות תקיפות לתקון המצב שידרשו את מלואן בכל תקף: עבודות לילה בשביל סחורות בכמויות גדולות ממין אחד (כגון: מלט ברזל, עצים וכו'). – לסדר עוד דרך יציאה מהמכס או מאחורי בית החולים הצרפתי. או לעשות דרך על חף הים מנוה-שלום עד בית המכס כמו זו שנעשתה לפני המלחמה בעת בנין מסלת הברזל יפו–ירושלים. – לתקן ולסדר דרך אל החף מברכת-עמר כדי להקל על מהלך הקרונים עגלות משא וכו'. – לאפשר הוצאת סחורות ביום א' ע"י דפוזיט כמו שהיה נהוג בימי המנהל הקודם מר איוב. – להציע לכל לשכות המסחר מוציאי הסחורות מהמכס וכו' שכל אחד מצדו ימחה נגד האי נורמליות. – להגדיל את מספר הפקידים. – להביא תקונים במחסני הסחורה היכלים באמת להכיל סחורה בכמות כפולה מאשר עד היום.
מכתב מחאה מפורט, עם הרבה דרישות והחלטות אחרות דומות להנ"ל, נשלח ע"י האספה אל ממשלת ארץ-ישראל.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 283, 10 בספטמבר 1925, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ההסתדרות מונה יותר ממאה חברים שיש להם נסיון, משנתים עד עשרים וחמש שנים, בעבודות שונות בספנות החל ממלח וגמור ברב חובל. החברים הם מגרמניה, רוסיה, פינלנד, ארגנטינה, צרפת, אוסטריה וכו'.
ההסתדרות הטילה עליה כעת את התפקיד לסדר את כל אלה בעבודתם במקצועות. ההסתדרות כוללת לא רק ספנים, אלא גם דייגים, אינג'נרים ימיים וכל אלה שעבדו בעבודות טכניות ימיות.
נתקבלה הצעה מהחברה „אמריקן פלשתין ליין“ לתת לה קומפלקס שלם של עובדים לאניה „פרזידנט ארתור“, ודעת ההסתדרות לתת לחברה זו כשלשים עובדים.
הואיל והרבה חברים אבדו את תעודותיהם, התחילו ביום חמשי בחינות ע"י ועדה טכנית שע"י ההסתדרות. בועדה משתתפים האינג'נרים צוואנגר ורוזנפלד ורב-חובל אחד מחברי ההסתדרות. אחרי הבחינות תוגש רשימת המוצעים לעובדים באניה לחברת „אמיריקן פלשתין ליין“, וזו תשלח אותה לראש הנמל בניו-יורק לאישור. המטרה העיקרית של ההסתדרות, היא סדור צי מסחרי ארץ-ישראלי, שיפתח בהעברת מטענים בין מצרים, סוריה, א"י וקפריסין. אל ההסתדרות מתקבלים גם חניכים.
(ש).
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1842, 6 בספטמבר 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שב מנהל המשרד הא"י המרכזי בפולין ה' חיים ברלס מארץ יון, מקום שם השתדל בסדור דרך אניות חדשה הנוחה יותר לא"י.
כפי שמוסר ה' ברלס, נמצא עדיין כל הענין בגדר הצעה, אולם יש תקוה שיתגשם על נקלה בקרוב. נוסדה חברה יהודית החוכרת אניה ומתקינה אותה בהתאם לתנאי העליה מפולין לא"י. האניה תכיל 350 מקומות במחלקה ג' ובתאים קטנים. מלבד זה תהיה עוד מחלקה מיוחדת בעלת 54 מקומות. הנסיעה מורשה לא"י תארך רק 5 ימים וביום הששי יבואו העולים לחופי א"י. תנאי הנסיעה נוחים לעולים. הנסיעה מוורשה לסלוניקו תארך 72 שעה ותהא ברכבת מיוחדת. הנסיעה בים מסאלוניקו ליפו תארך 60 שעה. התכנית נמסרה למחלקת העליה בירושלים, שבא כחה השתתף במו"מ בסאלוניקו. מקוים שבזמן הקרוב תחל חברת האניות, שלה שייכת האניה הנזכרת, להשתדל אצל הממשלה הפולנית בדבר אשור פעולותיה ואחרי חדשים אחדים אפשר יהיה להוציא את התכנית אל הפועל.
הוצאות הנסיעה בדרך החדשה תהיינה שוות להוצאות הנסיעה דרך טריאסט ז.א., 10 ל"יש.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1825, 17 באוגוסט 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בירות 15 מאי. סופה נוראה התחוללה הבקר בקו בירות-חיפה. אנית-מפרש סורית, שהפליגה מארץ-ישראל, טבעה בים בדרום לצור יחד עם האנשים שהיו בה. מלבד זאת מודיעים, שעל יד עכו טבעה אנית-מפרש יהודית, גופות הנטבעים נמצאו.
ניו־יורק, 18. חברת אמריקן פלשתין ליין, בעלת האניה פרזידנט ארתור הוכרזה לפושטת רגל. נמנה אפוטרופוס לסדר את ענין החובות. (סטא)
הערה: המערכת פנתה בשאלה לבא כוח החברה בתל־אביב, מיור ג'ון, ותשובתו היתה, כי הוא עומד בקשר טלגרפי תדיר עם הנהלת החברה בניו־יורק, ואולם אין לו כל ידיעה על איזה משבר כלשהו.
"דבר", שנה ראשונה, מס' 91, 15 בספטמבר 1925, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
חברת האניות היהודית
כשעברה האניה הגדולה „פרזידנט ארטהור“ לידי חברת האניות היהודית האמריקאית „אמריקן-פלשתין-ליין“, עורר הדבר שמחה בכל תפוצות ישראל. ביחוד שמחה על כך ארץ-ישראל, שראתה בזה את „הסנונית הראשונה“ של הצי העברי לעתיד לבוא. הרבה התרוממות-רוח הוסיף בואה של אניה זו, שדגל עברי התנופף עליה, בפעם הראשונה ביום פתיחת האוניברסיטה העברית על הר-הצופים. ועל-כן גרמה הידיעה שנתפרסמה לפני זמן-מה ע"ד פשיטת-הרגל של חברת האניה, צער רב. בזה מובאים פרטים על תולדותיה של חברת האניות ועל מצבה עכשיו, כפי שנמסרו ע"י נשיא החברה השופט יעקב שטראהל באספת בעלי המניות בניו-יורק.
חברת-האניות היהודית האמריקאית נוסדה לפני שנה בהון של שלש מאות אלף דולר. האידיאה של חברת-אניות יהודית נתקבלה בחוגי כל הצבור היהודי בחדוה ובהתפעלות. במשך זמן קצר חתמו על כל המניות. הנדבן היהודי הזקן, נתן שטרויס, רצה לקנות מניות בסכום חמשים אלף דולר והשיג רק על מחצית מן הסכום הזה. עשירים אחרים לא יכלו להשיג כלום.
פקידי החברה ומנהליה עבדו במסירות נפש, ואולם מתוך שלא היו מנוסים בענין נסתבך עסק האניה. מנהלה הראשון של החברה היה בטוח, שאפשר לקנות אניה מאת הנהלת האניות הממשלתית בששים אלף דולר. תקונה וסדורה היה צריך לעלות לפי חשבונם לכל היותר במאה אלף דולר. בתנאים כאלה מספיק היה ההון של החברה להנהלת העסק. להלן התברר, שמומחה זה לא ידע בעצמו בדיוק את הסכום הדרוש לקנית אניה ולסדורה. האניה „פרזידנט ארטהור“ עלתה אמנם רק כששים אלף דולר, אבל תקונה וסדורה עלו כשלש מאות אלף דולר.
עמדו על הדבר שמאה וחמשים אלף הדולרים שהכניסו המניות של החברה אינן מספיקות להנהלת העסק כבר לאחר שנתפרסם דבר הפלגתה הראשונה של האניה. מתחרים ושונאים הפיצו שמועות כוזבות, שהאניה לא תפליג לעולם מחוף ניו-יורק. וכל ידיעה על דחית הנסיעה הראשונה לשם הגדלת הון החברה – היה מכניס בלבול בכל הענין. החלט איפוא, שהאניה תפליג קודם לארץ-ישראל ואחרי כן יגדילו את הון החברה.
מיד לאחר הנסיעה הראשונה החליטו המנהלים לשנות את חוקת החברה ולהגדיל את הון המניות משלש מאות אלף עד מיליון דולר. ואולם בשל עונת הקיץ, שהעשירים עוזבים בה את העיר, לא יכלה החברה ליצור את ההון הדרוש.
לכך נוספו עוד קושיים שונים המונחים על דרך כל חברה חדשה. בחירת רב החובלים ופקידי האניה הראשונים לא היתה מוצלחת. את כולם פטרו ומנו אחרים במקומם. דמי „הפצויים“ שהחברה הוציאה בשל חוסר-נסיון הגדילו את הגרעונות עוד יותר. הגיעו הדברים לידי כך, שבשעת הנסיעה האחרונה של האניה לניו-יורק היתה החברה חייבת לעובדי החברה כעשרים וששת אלפים דולר כמשכורת. המנהלים הוכרחו להוציא את הכסף הזה מכיסם, כדי לשמור על שמה הטוב של האניה היהודית הראשונה בין עובדיה.
בינתים התחילו אחדים מבעלי החובות לתבוע את המגיע להם. היתה סכנה שמא יגיעו הדברים לבית-המשפט ולמכירה פומבית ולביטולה של חברת האניות. כדי להציל את המצב באו פקידי החברה לידי הסכם עם בעלי-החובות לפנות לשופט ארצות-הברית שיקבע פקיד ממונה על עסקי החברה. על פקיד זה היה לקחת בידים בשם החברה את הנהלת העסק ולעשות את הכל כדי למנוע בעד פשיטת רגל וכך סודר הדבר. שופט ארצות-הברית קבע את בנו של העורך-דין היהודי הידוע ושופט בית המשפט העליון גרינבוים, בתור הפקיד הממונה על העסק, וממונה זה יחד עם העורך-דין שלו עוזרים עכשיו למנהלי החברה כדי לארגן מחדש את החברה לשמור על כספיהם של בעלי-מניות ובעלי החובות ולמנוע את חילול שמו של מוסד לאומי.
השופט שטראל ספר על נסיעתו באירופה. הוא נוכח לדעת, שחברת האניות היהודית יכולה לעשות עסקים מצוינים במינם, אם רק תהי מבוססת על בסיס מסחרי בריא. הוא הראה כמו-כן על הקמוצים שאפשר לעשות כתוצאה מן הנסיון עד עכשיו. הנסיון הראה כמו-כן שיש צורך לחברה לכל-הפחות בשתי אניות כדי שתנועת המסע בין ניו-יורק ובין ארץ ישראל תהי מסודרת ומדויקת יותר.
העורך-דין של הממונה ספר לבעלי המניות, שה„אמריקן פלסטין ליין“ הכניסה בעסק זה חצי מיליון דולר. מאה וחמשים אלף מכספי-בעלי המניות והשאר מכספי הלואה. מן הסכום הזה תקנה את האניה, שחברה לבנין אניות נכונה לקבל אותה בחשבון של ארבע מאות אלף דולר, בתוך סכום שני מיליון דולר שהיא דורשת בעד שתי אניות חדשות וגדולות אחרות. את הסכום של שש-ערה מאות אלף דולר תשלם החברה במשך עשר שנים, מאה וששים אלף דולר לשנה.
לדעת העורך-דין דרוש חצי מיליון דולר לחברת המניות כדי לקנות את שתי האניות החדשות ולהגדיל את העסק. נותני הקרדיטים מאמינים בעתידה של החברה, והם נכונים לקבל את המניות שלה כפי שוין בסכום המגיע להם. ולא עוד אלא שפירמה נוצרית אחת נכונה להשתתף במאה אלף דולר ויותר על חשבון חצי מיליון הדולר הדרוש, בתנאי שבעלי המניות יכניסו מחדש לכל-הפחות מאה אלף דולר.
אחרי הדברים האלה הוחלט להחתים את בעלי המניות על מניות חדשות. ע"פ התכנית האמורה, יהיו לה לחברה זו שתי אניות, שכל אחת תוכל להוביל שבע מאות וחמשים נוסעים וששת אלפים טון משא. האניה „פרזידנט ארטהור“ מובילה ארבע מאות וחמשים נוסעים וארבעת אלפים טון משא. ההחתמה על המניות החלה כבר והיא נמשכת. בעל-מניות אחד חתם באותו מעמד על מניות בסכום עשרת אלפים דולר.
"הארץ", שנה שמינית, מס' 1887, 1 בנובמבר 1925, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
בעולם היהודי
[…]
מי אשם בהפסקת שרות אמריקה-א"י?
שרות האניות היהודית „אמריקן פלסטיין ליין“ ששמחו עליה כל כך בהוסדה, מודיעה עכשו מהו הגורם העקרי להפסקת שרותה.
כידוע היתה האניה „פרזידנט ארתור“ לא מן החדשות ביותר וכבר אחרי נסיעתה הראשונה היו מכרחים לתקן אותה. חברה אמריקנית קבלה עליה לתקן את האניה בשכר 130,000 דולר, והיא אומנם תקנה אותה וקבלה את שכרה. אבל בתקון זה הקטינו את מהירות מהלכה של ה„פרזידנט ארתור“, וזהו מה שגרם להפסקת השרות הזאת.
"דאר היום", שנה שמינית, מס' 92, 8 בינואר 1926, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לכבוד רב החובל והאופיצרים של האניה היהודית „פרזידנט ארתור“ יהיה הערב נשף רקודים בגנת הגג „השרון“. הנשף יהיה בפטרנותו של ראש העיריה מ. דיזנגוף.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1821, 12 באוגוסט 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
פרסומת בעיתון "דבר", 2 באוגוסט 1925. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
„פרזידנט ארתור“
זאת הפעם השלישית שבחופינו עוגנת האניה „פרזידנט ארתור“ עם דגלנו הלאומי בתרנה. אין חלקנו עם המזלזלים בכבוד דגלנו, אבל חושבים שעל ידי הרמת דגל לאומי בלבד מעל למפעל חסר תוכן אין מוסיפים למפעל תוכן וערך. ב„פרזידנט ארתור“ תלינו תקוות והן נתבדו. זה כמעט שלש שנים שאנו מתחבטים בשאלת החדירה אל מקצוע המלחות. חשבנו שדבר שבתנו על חוף הים הגדול והרוחים שהמונינו מכניסים לחבורות שונות ע"י הגירתם יחייב מצד אחד את עסקנינו להתענין בשאלה ומצד שני את החברות השונות להעסיק את פועלינו באניותיהם. חשבנו, שההנהלה הציונית שאליה פנתה לא אחת ולא שתים „אגודת המים“ בבקשה לסייע לאגודת המלחים בשאיפתה, תעשה משהו בענינינו, ביחוד אחרי מכתב־תשובתה שבו דובר מתוך אהדה על נושא כבוש המלחות. חשבנו וטעינו… במכתב תשובתה של ההנהלה הציונית נסתם הגולל, והעסקנים האחרים שאליהם פנתה „אגודת המים“ גם בתשובה לא כבדוה. כל ההתאמצות לבקוע את החומה הסתומה של ענף המלחות עלתה בתוהו.
עם הופעת החברה „אמריקן-פלשתין ליין“ נתחדשו התקוות. בו בזמן שעסקנים רשמיים נאמו נאומים לכבוד בוא האניה אלינו, באו מלחים וטירונים עברים והציעו את שריריהם לעבודה: אלה רצו לעבוד ואלה רצו להתמחות במקצוע. הם לא פקפקו אף רגע שחברה הנושאת עליה את שם ארצנו ואניה שדגלנו הלאומי עליה יזקקו גם לעובדים מאותה ארץ שבשמה הם דוגלים. אבל… הוברר שלמלצרות עברית הקצו מקום חשוב מאד באניה „פרזידנט ארתור“, אבל למלחים, מכוננים, למסיקים, בכלל לבעלי מקצוע במדה זעומה מאד לא הועילו המכתבים, התזכירים, המשלחות.
האניה „פרזידנט ארתור“ באה וחזרה, באה ושבה, ועכשיו היא עוגנת בפעם השלישית בחופינו. לא שמענו שהחברה „אמריקן-פלשתין ליין“, אשר בדרך כלל אינה חסה על צבעים ורקלמות כדי להבליט את לאומיותה, לא תתענין בשאלה של העסקת עובדים ארצישראליים עברים באניתה. לעומת זאת יודעים אנחנו שמעט המומחים העברים אשר באורח פלא למדו את מקצוע המלחות, וביניהם שני רבי-חובל בעלי השכלה מקצועית ונסיון מסוים, עובדים במקצוע לא להם, בכבישים, ביבוש בצות, בבנאות וכו' וכו'.
כאלה הם מפעלינו „הלאומיים“ וכזה הוא גורל בעלי המקצוע המעטים שיש לנו…
אב. ראובני.
"דבר", שנה ראשונה, גליון ס"ד , 14 באוגוסט 1925, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
פרסומת בעיתון "הארץ", 10 באוגוסט 1925. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ידיעות מן הגולה
[…]
אניה יהודית שניה „ד"ר הרצל“
ה' יעקב שטראל, מנהל חברת האניות האמריקנית-ארץ-ישראלית אמריקן פלשתין לין, הודיע שחברת האניות היהודית (אשר לה שייכת גם האניה „פרזידנט ארתור“) תכניס לבנק סכום גדול לפקדון בעד האניה „מאונט קלעי“, שהחברה עומדת לקנות ולשנות את שמה ל„ד"ר הרצל“.
„מאונט קלעי“ שייכת לחברת-אניות אמריקנית והיא אניה יפה שנבנתה בגרמניה. היא מכילה מאה וחמשים נוסעים במחלקה ראשונה ושבע מאות מן המחלקה השניה.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1825, 17 באוגוסט 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מפרץ חיפה וחוף חיפה, 1920-1900. ספריית הקונגרס האמריקאי. העתק: ויקישיתוף.
ידיעות אחרונות
[…]
האניה היהודית בחיפה
האניה פרזידנט ארטור הגיעה היום בשעה אחת עשרה וחצי. קהל גדול התאסף על החוף, ובאי-כח המוסדות והחברות נסעו לאניה לקבל את פני האורחים. כשנגשה הסירה אל האניה נגנה תזמרת האניה את „התקוה“. האניה עמדה בבת-גלים כעשרה רגעים.
כשלש מאות נוסעים באו באניה הזו, מהם 126 נוסעים היום ברכבת מיוחדת לירושלם, והשאר נשארים בחיפה.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 147, 31 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ברכות ל„פרזידנט ארטור“
ברכת הרה"ג קוק
שפעת שלום כגלי הים, לאניתנו היקרה „זבולון“ ונוסעיה הנכבדים, שואפי זיו ארץ חמדה, המצפים לבנין עם ד" עליה, בהוד ותפארת, שלום וברכה!
אחים יקרי ערך, לבי המה בדברי מרוב שמחת גיל, על ההופעה הראשונה אשר הואיל צור ישראל להראותנו בימינו אלה, ימי התחיה, וצפיית הישועה לבנין עם הקודש על אדמת קדשו.
אשריכם אחים חברים, שזכיתם להיות הראשונים בין הנוסעים על האניה היקרה, אנית ישראל הראשונה אשר שמה לה לחק לפלס נתיב דרך ים, לחבר בזרועות עולם אחים פזורים אל חיק ארץ מחמדם.
תהא נא ברכת ד" עליכם, ומעשי ידיכם יכונן ברב תעצומות, ואניתנו זאת תהיה הראשונה לברכת עולמים לעם ד", אשר הובעה ע"י משיחו, ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו.
מוקירכם ומברככם מהר הקודש מירושלם. הק' אברהם יצחק הכהן קוק
* * *
„אגודת המים הגישה לראש העיריה ה' דיזינגוף תזכיר ובו היא, בתור אגודה הפועלת בתחומי תל-אביב, מבקשת אותו לסייע לה בכח השפעתו בדבר קבלת ספנים ופועלים עברים ארצישראליים לאניה „פרזידנט ארתור“ של החברה „אמריקן-פלשטין ליין“.
אגודתנו המאחדת את הספנים והפועלים השואפים לעבודה במקצועות הספנות מקדמת בברכה חמה את האניה „פרזידנט ארתור“. ידעו להסיק את המסקנה ההגיונית מנפנוף הדגל העברי וישתפו גם ספנים ופועלים עברים בעבודותיה: בזה תסיע להתפתחות הספנות בארצנו הקרובה ללבכם.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 153, 7 באפריל 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ביפו ובתל־אביב
„פרזידנט ארטהור“
נתבקשנו לפרסם דברים אלה:
מתוך שביעת רצון מיוחדת, מביעים אנחנו, הנוסעים הראשונים של האניה היהודית הראשונה „פרזידנט ארטהור“ את תודתנו העמוקה לחברת „אמריקן פלשתין ליין“ בעד כל העונג החומרי והרוחני ששבעה נפשנו בכל משך ימי נסיעתנו באניה הנזכרת.
בעד הנסיעה המענינת הזאת בדרך לציון חייבים אנחנו תודה וברכה להנהלת האניה ולספניה ומלחיה. ומתוך קורת רוח מיוחדת מודים אנחנו גם בעד השרות המצוינה והמדויקה.
ויהי רצון שתזכה חברה זו להרחיב את חוג פעולת לטובת העברת גאולים מן הגולה לארץ ישראל. (על החתום כמה עשרות נוסעים).
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1716, 7 באפריל 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ב„פרזידנט ארטור“
אל הקהל בארץ הקדושה!
האניה היהודית-האמריקאית פרזידנט ארטהור בהפליגה לניו-יורק עם נוסעיה שכל כך שמחו על הכנסת האורחים שלכם, מודים לכם בזה בעד ידידותכם ובטוחים אנו שגם אתם תבינו את הרוח החמרי אשר הארץ הרויחה מהנוסעים האלה.
אנו מבטיחים לקהל של א"י, בלי הבדל דת וגזע, שהחברה אמריקן פלשתין ליין, אינק., בעלי האניה פרזידנט ארטהור, תשתדל להגדיל את מספר אניותיה והנוסעים בהן לטובת יושבי הארץ הקדושה. הם ישתדלו יותר עבור הגדלת החבור בין ארץ-ישראל ואמריקה בנוגע למסחר ותעשיה.
אם אחד מכם יש לו הצעות איך להשיג את הטובה החמרית בשביל א"י, הננו מבקשים אותו להציע זאת בכתב למנהל הראשי של חברתנו במזרח הקרוב מר א. ז. לוין אפשטין, 103 רחוב אלנבי, תל אביב, והוא ימהר לשלחן לחברה לנויורק שתעין בהן.
בכבוד רב
אמריקן פלשתין ליין, אינק. בשם המנהל הראשי ח. אפשטין
* * *
לכבוד הרב הראשי אברהם הכהן קוק,
לבקשתך, שיספיקו אכל כשר למלחים היהודים על האניה האמריקנית יהודית פרזידנט ארטהור, שמתי לב בעיון רב.
מלוי בקשתך זו יגרם להוצאה מרובה וקשיים רבים. אנוכי בתור דירקטור-מנהל של אמריקן פלשתין ליין והמנהל הכללי של שרות האניות, החלטתי למלא בקשתך זו, ובטוח אני שהפרזידנט שלנו השופט יעקב ש. שטראהל ובעלי המניות, יאשרו את החלטתי.
בכבוד רב ח. אפשטין
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 161, 19 באפריל 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
שבוע החג בירושלם
[…]
אורחי „פרזידנט-ארטור“
זוהר מיוחד ניתן לחג הזה ע"י הנוסעים היהודים של האניה היהודית „פרזידנט ארטהור“. אלה חשבו את עצמם למשפחה מיוחדת בין יתר האורחים. היו להם נשפים ואספות לדון על עניניהם המיוחדים. רובם של אלה כבר עזבו את הארץ וחלק מהם נשאר עוד בארץ ומחכה לבא האניה בפעם השניה.
בכלל היה מענין להפגש עם נוסעי האניה היהודית ולשמוע מפיהם את פרטי הנסיעה הנהדרה הזאת, את חגיגת חנוך בית-הכנסת של האניה, הכנסת ספר-תורה לביהכנ"ס מנדבת יהודי אחד מאמריקה, המאכלים הטובים והכשרים שהעניקום ביד רחבה במשך כל ימי הנסיעה, תפלה בצבור שלש פעמים ביום, את עריכת השלחנות ביחוד בימי השבת עם „זמירות“ ושירים עבריים שונים. ולא פחות מכל מענין היה לשמוע את הפרטים בדבר ה„בר-מינן“ שהיה להם על האניה, ואשר אלמלי קרה המקרה הזה באניה אחרת בלתי-יהודית היתה גופתו מושלכת בלי ספק הימה. ויפה העיר הרב אשינסקי מפיטסבורג, מנוסעי האניה, בהספד שערך על הנפטר הזה, בתוך האניה, כי המקרה הזה מראה שלא נכון הוא הפתגם ההמוני הידוע „טוב למות בין יהודים ולחיות בין גויים“, כי מי שחי עם גויים אפשר לו גם למות ביניהם ולא יזכה אף לבא לקבר ישראל.
בכלל אפשר לומר שנוסעי האניה היהודית הרגישו טעם מיוחד בנסיעתם מה שלא הרגיש בודאי עד היום שום יהודי אחר בנסיעה על הים.
אכן זו היתה נסיעה הסתורית במלא המובן.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 161, 19 באפריל 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פרסומת בעיתון "הארץ", 6 בפברואר 1925. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האניה היהודית הראשונה
מנויורק כותבים: מתוך התלהבות שאין דוגמתה של רבבות אנשים ונשים, המכסים את כל עין האניה מקצה עד קצה, התעמלה האניה, „פרזידנט ארטור“ להפליג בים בכל הדר יפעתה הנעלה. מתרוממים דגלים יהודיים מראש האניה ולעומתם מתנופפים דגלים כאלה ואין מספר מהחוף. כקול רעם בגלגל מרעימה שירת „התקוה“ על החוף והד קולה ישמע מעל מכסה האניה, ההולכת ומחליקה על פני המים לאורך הנהר הודזון; היא מתחילה למהר את דרך הלוכה אל אשדות הים. שם כבר עומדים ומצפים לבואה המונים חדשים. מצבת-השחרור האמריקאית כמו מרכינה בראשה לאות פרידת שלום לאניה, המפליגה לארץ הדרור תחת שמים אחרים ולעם אחר, ואז מתחילה האניה לרוץ דרכה אל הארץ המקווה, לפנת געגועיו של עם נודד ומעונה…
עורכי חג-הפרידה ראו מראש בבאות, ולכן נתנו להכנס לתוך האניה רק לאותם האנשים, שקבלו הזמנה או קנו כרטיסי כניסה. אבל המשטרה הנויורקית בכל נסיונותיה המרובים לא עצרה כח להתיצב בפני ההמונים העצומים, שנקבצו ובאו לראות בהפלגת „אניתנו“ הראשונה עם עולים ותיירים לארץ ישראל. אלפי אנשים נהרו מרחובות היהודים הליטאים בנויורק בהתלהבות ליטאית-יהודית. מן הצורך היה להביא עוד שלש פלוגות של שוטרי הפוליציה, אך – לשוא! גם אלו פניהם כוסו בזיעה מרוב הדחק והם נאלצו להניח מקום. מלחי האניה, שכבר הסכינו במראות כאלו בזמן המלחמה, גם הם עמדו כמשתוממים.
ומה הפלא? הן זוהי ה„אניה היהודית“, ה„אניה שלנו“! באיזו חמימות מלאה אהבה ורוך, נשמע הלחש הזה מפה לאוזן בין הבאים על החוף! באיזה רגש עדין מתבוננים הליטאים הללו אל האניה לכל פרטיה, בכל פנותיה וזויותיה, ומה מאושרים הם לראות, שאותה „האניה שלנו“ אינה נופלת כלל מכל האניות הגדולות והיפות המתנשאות על חוף הים האמריקאי!
הלחץ והדחק ירב רגע רגע. הנוסעים אינם יכולים להכנס אל האניה; המלוים, שהביאו אתם זרי-פרחים, עומדים נכלמים, כי הפרחים התפזרו לכל עבר ונפלו הימה. אבל סוף-סוף גם הם מרגישים עצמם מאושרים, כי הלא זוהי תולדת ההתלהבות, והיא הלא בעקב האהבה היהודית באה והלא זהו עיקרו של דבר.
אפשר כבר תפליג האניה? הלא כבר הגיעה השעה האחת-עשרה, שבה נקבע זמן צאתה! אבל חדלו לכם! אלמלי הפליגה האניה בשעה המיועדת, הלא היה בזה משום „חוקת הגוים“ וכן לא יעשה. כאורח גוברין יהודאין עלינו לאַחר עת-צאתנו לפחות לשעה שלמה.
על האניה העמדה בינתים בימה ועוברים לפניה היהודים הנודעים לכולנו: מר דוד ילין, הרב מרגלית, רבי זילברמן, רבי די-סול-פול, נשיא החברה השופט שטראהל ורבי יוסף רוזנבלאט. מתחילים הנאומים. הם מבארים את ערכה של ההופעה הנוכחית. הרב מרגליות מברך בקול רם „שהחיינו“ ומפיות אלפי אנשים נשמע כקו רעם אביר „אמן“! נשמע ההימנון האמריקאי ולעומתו תענה „התקוה“. מתחיל מנגן רבי יוסילע' שלנו, החזן החביב לכל, הוא משורר „שם במקום ארזים“ ו„הביתה“. – אלו היו באמת רגעים קדושים.
בין המפליגים לעלות לא"י נמצאים מר וויטנברג, נשיאה של החברה הגליצאית, הרב פישמן, מר גדליה בובליק, אפרים קפלן, פרופיסר פרי בתור בא כחה של האוניברסיטה במניטובה, מר נתן שטרויס ואשתו נכנסים אחרונים.
„האניה שלנו“ ששמה היה בתחלה „הנסיכה אליסה“ והיא היתה מובילה שני אלפים איש, מתוקנה כעת בתור אניה של נוסעים רמי המעלה, ולכן תוביל רק 550 איש. היא נערכה ברוב פאר והדר ודרכה תעשה בזמן הכי קצר, משום שבכל המעבר תעצר רק לשעה קלה ליד ניאפול.
היא מיועדה להוביל טוריסטים ועולים מאמריקה לא"י וביחוד להגדיל את המסחר בין אמריקה וארץ-ישראל.
זוהי באמת „אניתנו“!
"היום" (ורשה), שנה ראשונה, מס' 77, 31 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית הנוסעים הגרמנית "Princess Alice", לימים "פרזידנט ארתור" בנמל סֶבּוּ בפיליפינים, 1916-1914. מקור: ויקישיתוף.
ביפו ובתל אביב
[…]
דאר מאמריקה ע"י האניה העברית
האניה „פרזידנט ארטור“ חתמה חוזה עם ממשלת אמריקה להובלת הדואר מאמריקה לא"י בזמן נסיעת האניה.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 129, 9 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– – – –
ידיעות על ידי הטלפון
חיפה.
[…]
– הסוכנות המקומית של „אמריקן ליין“ מודיעה, שהאניה „פרזידנט ארטור“ התאחרה בדרכה מסבות טכניות ותבוא ביום ג' הבא.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1702, 22 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– – – – –
ידיעות אחרונות
[…]
„פרזידנט ארתור“ והערבים
ה„ירמוק“ החיפואי כותב: נודע לנו, שהספנים הערבים יחרימו את האניה היהודית „פרזידנט ארטור“ משום שהם מרוגזים על ענין הבית הלאומי ליהודים.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1710, 31 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 