מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

באגודת המים – 25 במרץ 1925

ביפו ובתל אביב

[…]

אגודת המים בא"י

„אגודת המים“ שמטרתה ארגון חברים השואפים לעבודה במקצוע הספנות ופעולה משתפת של החברים לשם הגשמת השאיפה הזאת, באספת חבריה בכ"ז אדר תרפ"ה בבית הסתדרות העובדים בתל־אביב החליטה:

א) לפנות אל הצבור העברי בארץ ובחו"ל על אדות מציאות אגדת ספנים עברים בארץ ישראל בשם „אגדת המים“.

ב) להפנות את תשומת לב ההסתדרויות ועסקניהם על חשיבות הדבר – המעשית והמוסרית – שבעבודת הובלת העולים והתיירים העברים לארץ ישראל יקחו חלק גם היהודים עצמם בכחותיהם הם.

ג) לבקש את אלה מהמשרדים הציוניים בערי־הנמל שיש להם מו"מ תמידי עם מרכזי חברות האניות השונות העוגנות בחפי א"י להשפיע עליהן בדבר קבלת פועלים וספנים ארציישראליים עברים לעבודות שונות באניותיהן.

ד) להפנות את תשומת־הלב ביחוד על שהחברות לאניות והובלה המיחסות לעצמן אפי לאומי וציוני, כמו חברת „אמריקן־פלשתין ליין“, אשר אניתו „פרזידנט ארתור“ עומדת לבוא בימים הקרובים לארץ־ישראל, שהחברות האלו תשתפנה באניותיהן מלחים ופועלים ארציישראליים עבריים.

ה) לבקש את העתונות העברית לפרסם את ההחלטות ולסיע בתמיכה מוסרית להתפתחות אגדתנו.

ו) לבקש את הסוכנות הטלגרפית העברית „סטא“ להודיע לעתונות בחו"ל את החלטות אגדתנו.

כתובת האגדה ת.ד. 119, תל־אביב.

"דאר היום", שנה שביעית, מס' 146, 30 במרץ 1925, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התפרסם גם ב"הארץ", שנה שביעית, מס' 705, 25 במרץ 1925,עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חקירת חוף יפו לשם בנין נמל – 26 בינואר 1925

חוף יפו, 1914. מקור: ויקישיתוף.

חקירת חוף יפו לשם בנין נמל

יושבי יפו מוסיפים להתחרות בחיפה

מועצת העיריה ביפו דנה באחת מישיבותיה ע"ד תקציב לתוצאות בעד חקירת חוף יפו עד כמה הוא מוכשר לנמל. שאלה זו עמדה זה כמה לפני המתענינים בבנין הנמל ביפו. נשיא לשכת המסחר ביפו הודיע עוד בשנה שעברה לפני אספת הסוחרים בקשר עם שאלת הנמל, כי אי-אפשר לדרוש מהממשלה, שתבנה את הנמל ביפו ולא בחיפה כל עוד לא נחקרו האפשרויות של חוף יפו לבנין נמל. בהיות שענין הנמל הוא לתועלת העיריות (יפו ותל-אביב) תשתתפנה שתיהן בהוצאות החקירות. המועצה קבלה החלטה לקצוב למטרה זו סך –15 לי"מ. התקבלו גם הצעות שונות של הועה"פ בקשר עם ענין התאחדות העיריות.

"היום" (ורשה), שנה ראשונה, מס' 22, 26 בינואר 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דיגים גרמנים מהמבורג בחופי יפו-חיפה – 14 באוקטובר 1923

ביפו ובתל אביב

[…]

לשאלת הדיוג

אחרי הנסיון הבלתי מוצלח של האמריקאי זכס במקצוע הדיוג ביפו באמצעות אניה מיוחדת שהביא מגרמניה, הולכים ונעשים עכשיו נסיונות חדשים לכבוש את המקצוע הזה על ידי דיגים גרמנים מהמבורג ששמעו על נסיונו של זכס. ה' אלפונז קריגס בעל אניות וסירות דיוג מדוגרבנק, הביא לא"י שתי אניות דיוג משוכללות עם כל המכשירים הטכניים היותר חדישים, ובעזרת שבעה דיגים בעלי מקצוע שכל חייהם התעסקו בעבודה זו נסו לדוג לאורך החוף יפו-חיפה. הדיגים מצאו שבשטח זה יש מעט מאד דגים והם מתרבים רק אחרי הסערות בחורף. לעומת זה סבורים הם שהדיוג יצליח בסביבות עזה. לפי שעה  ישובו האניות לדוג במימי פורט-סעיד העשירים בדגים.

ה' קריגס מוצא שיש אפשרות לסדר הספקה מהירה של דגים לשוקי ארץ-ישראל. יש לו סירת מוטור גדולה, שבמשך שלש שעות היא יכולה להביא בכל יום מפורט-סעיד ליפו חמשה-עשר אלף קילוגרם דגים  חיים ולמכור אותם במחירים זולים יוצאים מן הכלל. קריגס מבקש לו שותפים יהודים, כדי לסדר את ענין הדיוג בעזה, יפו חיפה ופורט סעיד.

"הארץ", שנה חמישית, מס' 1262, 14 באוקטובר 1923, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תקציב הימיה הבריטית – 16 במרץ 1924

תקציבי הצבא, הימיה והאויריה

לונדון, 13. מיניסטר המלחמה ה' וואלש אמר בהציעו את תקציב הצבא, שהוא נערך עוד ע"י הממשלה הקודמת, אבל הממשלה הנכחית רואה בו יחס חיובי לקמוצים ולצרכי המדינה וקבלה אותו על כל בלי שינויים. הוא מדגיש, שאם כי עברה הסכנה הגרמנית, אין להשאיר את המושבות הנמצאות בריחוק מקום בלי הגנה (תרועות רצון מספסלי האופוזיציה). אין איפוא להפחית את מספר אנשי הצבא.

[…]

בתזכיר על תקציבה של הימיה נאמר, בין שאר דברים: שני ציי משחיתים בים התיכון יוחלפו בספינות חדשות מהן. בסך הכל יהיו מעתה בים התיכון שמונה אניות-מלחמה, שתי אסכדרות של אניות-מרוץ קלות, ארבעה ציי משחיתים, שתי אניות-מחסן, שתי נושאות-מכשירי-אוירונים, אנית תקונים אחת, צי-צוללת אחד ואנית מחסן אחת לצוללות. רבוי מספרו של הצי בים-התיכון יבוא על חשבונו של הצי האטלנטי.

הימיה סוברת, שה„דומיניונים“ יכולים להשתתף בהוצאות הצי בכל הנוגע להגנת גבולותיהם הם.

תקציבה של הימיה לשנה הבאה עולה לסך 55,800,000 לי"ש שהוא קמוץ בסך 2,200,000 לי"ש לגבי התקציב דאשתקד. בתקציב החדש נכלל סך 1800,000 להתחלת בניתן של חמש אניות-מרוץ ושני משחיתים. חיל הים יוגדל עד 100,500 במקום 99,500 דאשתקד.

[…]

"הארץ", שנה ו', מס' 1394, 16 במרץ 1924, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית עולי רגל נשרפה וטבעה – 6 באפריל 1924

טביעת אניה

פורט סודאן. כמלואים לידיעה על הדליקה שנפלה באניה „פרנגיסטאן“ מודיעים, שאניה זו הובילה מבומביי לג'דה אלף ומאתים עולי רגל וגם מטען גדול של כותנה בשביל אירופה. רב החובל גלה את האש בשעה שהיו רחוקים מאתים קילומטר מנמל סודאן. מזג האויר היה טוב והים שקט, ולכן החליט להמשיך את הנסיעה עד הנמל ולהוריד שם את עולי הרגל. הוא בקש על ידי האלחוט, שאניות יבואו לעזרתו ולכן יצאה לקראתו האניה „טאנגוסטאן“ מנמל סודאן. כשעה קלה אחר כך נתחזקה הדליקה ולכן החליט רב החובל של „פראנגיסטאן“ להעביר את הנוסעים לאניה „קלאן מאקליר“. גם המלחים ורב החובל הוכרחו לעזוב את האניה זמן קצר אחר ש„קלאן מאקליר“ הציל את הנוסעים. האניה „פראנגיסטאן“ טבעה בשבע בבוקר.

"הארץ", שנה שישית, מס' 1411, 6 באפריל 1924, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מברחת מכס – 16 בנובמבר 1924

שונות

[…]

מברחת מכס

בתחלת ספטמבר נודע לפקידי הנמל בניויורק שמנמל סאוט האמפטון יצאה האניה „פרידיריקס“ ובה טעונות מאה אלף תבות של משקאות חריפים, מיועדים בשביל בניה הצמאים של אמריקה. המטען היה שוה עשרה מיליון דולר. פקידי המשרד לנזירות מיין היו בטוחים שהאניה תוריד את מטענה באיזה מקום שומם על החוף האמריקאי וגמרו אומר לתפוס אניה זו, שכבר הביאה בחשאי יותר מחצי מיליון תבות של משקאות חריפים לארצות הברית. הפקידים פחדו להתנפל על האניה „פרידיריקס“ בגלוי, מכיון שרב החובל שלה הידוע בשם דז'ימי, השתמש במקלעות ותותחי הוצ'קינס במלחמתו עם הפקידים האמריקאים ורבים מהם נהרגו בנסיון לתפוס את אניתו של זה. הממשלה הקציבה שמונה מאות אלף דולר לאותו הפקיד שיעלה בידו לתפוס את האניה בלי קרבנות אדם, ואחד הפקידים הצעירים, פרדי ברנסקרוו, נטל עליו להוציא את הדבר לפועל.

ביחד עם ארבעה שוטרי חרש יצא ברנסקרוו לים. לאחר ימים מועטים נתקלה אניה גדולה בשעת ערפל על  יד איי באגאם בסירה קטנה שבה נמצאו ארבעה דיגים ומלח צעיר. את הדיגים העלו לחוף, ורב החובל נעתר לבקשות המלח הצעיר והרשה לו להשאר על האניה.

באותו הלילה התקרבו חבריו של המלח הצעיר, הוא פרדי ברניסקירוו, לאניה ואסרו את התורנים ופרדי נכנס לתא של רב החובל, עם אקדח בידו, ופקד עליו להודיע בטיליפון למחלקת המכונות שיש להפליג למבצר הימי מיאמי; האניה נתפסה תיכף לכשהתקרבה אל הנמל ורב החובל דז'ימי נאסר. אולם מה רב היה תמהונם של הפקידים כשהוברר ש„דז'ימי האיום“ אינו אלא – אשה צעירה ויפה, קרובתו של  נסיך אנגלי!

ברם, בעבירה על נזירות לא ישאו אף פני אשה מיוחסת כמוה.

"הארץ", שנה שישית, מס' 1594, 16 בנובמבר 1924, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„לויתן“, מלכת האוניות האמריקניות – 17 ביולי 1923

מכתב מאמריקה

(שרות כתבות „הסולל“)
ניו־יורק, כ' תמוז, תרפ"ג

„לויתן“ וממשלת הים

בעוד אשר  עמים אויבים מנהלים מלחמה גלויה בדם ואש, עושים עמים־ידידים מלחמה בשלום, מלחמה חרישית של התחרות והכנות עד… עד אשר יחדלו להיות ידידים והאש העצורה תצא ללהב. צרפת מתחרה באנגליה באוריה ומעופפת אלפי מלאכי משחית אל מול פני שכנתה; ואמריקה נושאה נפשה לעבור את ידידתה בימים.

SS Leviathan, שנה: 1934-1924. הארכיון הלאומי בוושינגטון. העתק: ויקישיתוף.

היום הורידו הימה אניה חדשה, „לויתן“, „מלכת האניה האמריקנית“, היא הגדולה, המהירה, היפה והמרווחה בכל האניות אשר נשא הים מעודו. מספר אנשי האניה 1276 ומספר הנוסעים 1700 –  כשלשת אלפים איש בס"ה. באחד מאולמי האניה נעשה משתה לכבוד חנוכת ה„לויתן“ וה' גיבס, בונה האניה, לא נזהר בלשונו ויבטא בשפתיו את אשר רבים מסתירים בלבם; כי אמר בנאומו שאמריקה עוד תטאטא את אנגליה מעל פני הים… ומפני שהדבר עשה רושם רע, באו אח"כ, כמובן, הכחשות: הוא לא אמר כך או לא חשב כך, השומעים לא הבינו אותו וכו'… –

"דאר היום", שנה חמישית, מס' 241, 17 ביולי 1923, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הלויד הבלגי התחיל לשרת את חופי ארצנו – 12 במאי 1922

לויד בלגי

יענין את קוראינו הסוחרים לדעת שהאניות של הלויד המלוכני הבלגי Lloyd Royal Belge התחילו לשרת את חופי ארצנו.

החברה הנ"ל נחשבת לאחת הגדולות בעולם בשביל משא. יש לה 91 אניות גדולות, טונאז בריטי של 521000 טון. החברה הזו לא נתנה עד כה ערך רב לחופי ארצנו וסוף כל סוף אחר התענינות רבה באה לידי הכרה שלא צריך להזניח את חופינו. בלגיה ידועה לכל בתור ארץ תעשיתית ומסחרית, הרבה סחורה בלגית כגון ברזל, זכוכית, מלט סכר וכו' נכנסת לארצנו. עד כה שרתו מבלגיה את חופנו אניות החברות הנ"ל.

Prince Line
Deutsche Lewant Line
Deutsch Orient Line
Nederlandsche Konikline
Offreteus Reunis
Svenska Line

כל חברות האניות הנ"ל עוגנות בהרבה חופים, מה שגורם שהסחורה נשמרת זמן רב בדרך. בהיות שאחד מתנאי ההצלחה במסחר היא מהירות ההובלה, יש ערך חשוב עד מאד לחברה הבלגית בהיות שאניותיה הולכות ישר מאטוורפן לאלקסנדריה ומשם ליפו; הסחורה מגיעה ליפו לא יאוחר מ 4–3 שבועות.

האניות של החברה הזאת, בנגוד לאניות אחרות, אף פעם לא עושות טרנסבורדמון transbordement ולא משנות את תכנית נסיעתם.

הטפול שהחברה הזאת נותנת לסחורות יכל להיות לסמל.

האניות עוזבות כל 20 יום את אנטוורפן. אחרי יפו הולכות האניות לביירות, פיראוס, סמירנה, קושטא, קוסטנצה וגלץ.

האניה הראשונה וויבער Uibier הגיעה ליפו עם כמות הגונה של סחורה ביום 28 לאפריל.

"הארץ", שנה ד', מס' 849, 12 במאי 1922, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שרות אניות מאנגליה לא"י – 17 בינואר 1922

שרות אניות מאנגליה לא"י

בחוגים הקרובים לחברת קונרד מדברים על-דבר יצירת שרות ישרה של אניות מאנגליה לא"י. האניות תתחלקנה לשתי מחלקות: אניות-מסחר ואניות-נוסעים. הראשונות תפליגינה מנמל אנגלי ישר לחיפה, והשניות מנמל צרפתית (מרסיליה) או אולי מטרנטו, באיטליה עם חבור מסלות-ברזל ללונדון, ותלכנה גם-כן ישר לחיפה.

קהיר, ט"ו ינואר, שעה שש בערב.

"דאר היום", שנה רביעית, מס' 80, 17 בינואר 1922, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הסכם ההסתדרות הציונית עם הלויד הטריאסטי – 22 מרץ 1921

טלגרמות מיוחדות ל„הארץ“

(מאת סופרנו בלונדון א.ק.ב.)

הסכם ההסתדרות הציונית עם חברת האניות „לויד“

לונדון 20 למרס. משרד ההסתדרות הציונית עשה חוזה עם חברת האניות „הלויד הטריאסטי“, שעל פיו על החברה להכין ולהכשיר אניה מיוחדת להעברה מסודרת של החלוצים מטריאסט ליפו במחירים נוחים.

האניה תוכל להכיל שש מאות חלוצים ועוד נוסעים ממדרגה ראשונה. החברה התחיבה להמציא לנוסעים מזון כשר, ואולי תהיה גם שרות האניה יהודית.

[…]

"הארץ", שנה שלישית, מס' 520, 22 במרץ 1921, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.