טלגרמה של סוכנות „אקסטשנז'“ מודיעה מיפו, כי המצב הנהו שם רציני מאד וכי הולכים ונמשכים שם חכוכים תדיריים בין הערביים והיהודים.
ספנים ערביים סרבו להעביר עולים יהודים אל החוף. (כפי הנראה, החלוצים שהיו בדרך הגיעו כבר לחופי ארץ-ישראל). מפאת התנהגותם זו של הספנים הערביים עומדות ספינות אחדות חדש ימים בקרבת החוף ואינן יכולות להוריד לא נוסעים ולא סחורות.
השלטונות הבריטיים נסו להעביר את העולים מהספינות אל החוף בעזרת אנשי-צבא, אולם אז פרצה תגרה בין ההמון והחיילים, ואנשים אחדים נהרגו ונפצעו.
ירושלים. נתפרסמה פה הודעה רשמית ע"ד המאורעות האחרונים ביפו, האומרת:
בימים האחרונים קמו ביפו קושיים רבים בהורדת יהודים בודדים אל החוף, הערביים בעלי-הסירות שמו מכשולים ועכובים רבים, כדי שהיהודים לא יוכלו לעלות על החוף. אותם הדברים נמשכו גם אחרי אשר עלה בידי יהודי לעלות על החוף, כי בכל פעם היה המון רב של ערביים נקהלים על יד הנמל ומעמידים בסכנה את חיי היהודים העולים על החוף.
ביום 30 יוני באה ליפו ספינה מביירוט שהובילה 10 יהודים פלשתינאים. הנוסעים ירדו אל החוף בלי כל עכובים. אולם בשעה שהמשמר הצבאי שב אל הקסרקטין, התנפלו עליו הערביים. יריה אחת יצאה מאחת הגגות בקרבת הגן העירוני, אולם במקום לפגוע באנשי-הצבא פגע הכדור בערבי שהיה ברחוב והמיתו. ערבי שני, אשר נסה לחטוף את הרובה מידי חייל, נפצע קשה.
החיילים ירו בערביים ופצעו בהם איש אחד. ערבי שני נפצע בשעה שהתנפל על שומר צבאי.
כעת שקטה יפו.
"הצפירה", שנה שישים, מס' 142, 8 ביולי 1921, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זהו נוסח המברק השני שנשלח לנו מיפו ע"י עורכנו ה' איתמר בן-אב"י, אתמול, יום ו', בשעה אחת-עשרה ורבע, ושמסבות בלתי תלויות בנו לא הגיענו עד לחתימת הגליון.
אה"מ "סֶנְטוֹר" (Centaur) בחוף יפו, 30 ביוני 1920. מקור: ויקישיתוף.
הנציב בארצנו
קבלת הנציב ביפו
השעה עשר ועשרים דק בדיוק, ובאפק – עוגנת ספינת-מלחמה אנגלית, אפורה ומלאה הדר. בנמל התרגשות ותנועה. המפקד סטורס, בלוית פקיד-הים ג'יון וקצין-השוטרים ליום אחד, אברהם שפירא, נכנסו לתוך הסירה שעמדה מוכנה לקראתם. ראש-היממים עלי, הידוע לכלנו, קורא לאנשיו להכות במשוטים. אני נגש אל המפקד סטורס ומבקש ממנו להביט אחורנית, אל פני הרציף, כי שם, מאחורי לסורג-עצים עומד בן-דוב המאושר ומכונת-הראינוע לצדו לקלט את התמונה הנפלאה של מושלי המקום בצאתם לקראת הנציב היהודי. סטורס מצטחק בשמחה והתמונה נקלטת – כשהסירה מתחלקת על פני המים שבנמל השקט.
הרגעים עוברים והכל – עיניהם נטויות לשם – אל הספינה הגדולה אשר מעל לשלשת תרניה מנופפים דגלים אנגלים באויר הצוחק של שמש הבקר החמה. הנה הגיעה סירת המפקד סטורס אליה, אך, המרחק גדול יותר מדי ואי-אפשר לראות היטב מה סדר-הדברים – מי עלה לראשונה, מי קבל את פניהם והיכן הוא – הנציב?
פתאם – יריה באפק. הטקס החל, איפוא, כאשר מסר לי המפקד סטורס עוד לפני שלשה ימים במשרדו שבירושלם, וידעתי מראש ששבע עשרה פעם יקלעו המקלעים – שהרי אחת ועשרים פעם קולעים לקראת נסיכים, ומאה ואחת לקראת מלכים גדולים. אנו מתחילים למנות: אחת, שתים, שלש, ארבע – עד לשבע עשרה. הסירה הקטנה שגחרה לצדה של האניה הגדולה נתקת מעליה וחותרת היא לחזר אל הנמל. אנו נרכנים כלנו לראות את אשר נוכל, אך הסירה בחרה בדרך עקלקלה ותמלט מעינינו לרגעים. לבנו שואל: האם הכל כשורה?
והנה שקשוק משוטים, קריאות היממים, עלי משמיע את קולו: והאנגלים קוראים שלוש פעמים תרועות-גיל (היפ-היפ-הוררה) לקראתו. הסירה עברה בשלום את הסלעים, שקצף רב החל לכסותם, ובעשותה חצי-מעגל התנהלה לארך גדרו של הרציף מאחורי בית-המכס, עד שצצה לקראתנו בכל קלותה – ובן-דוב מראנע בלי הרף.
המצביאים האנגלים, שיי וחבריו, שעמדו על מפתן הרציף, מרכינים את ראשם לקראת הבאים: סטורס יוצא ראשונה, להכין את הדרך להנציב העליון, והנה מופיע הוא בעצמו לבן כלו, בבגדי-שרד של מושל עליון. שרווליו וענקו מקושטים עלי-זהב וסרט רחב, ארגמן-סגול, מסביב לחזהו, תחוב אותות-כבוד מזהירים, ולירכו – חרב הכבוד.
הנציב העליון הרברט סמואל בנמל יפו, 30 ביוני 1920. מקור: ויקישיתוף.
הוא קופץ בתנועה קלה מתוך הסירה אל מפתן-הרציף, כשאברהם שפירא עוזר לידו. המצביאים משתחוים ומציגים לפניו את ראש העיריה, את ראש תל-אביב, את ד"ר אידר, ה' לנדמן וה' ניורוק, באי-כח ועד הצירים ועוד אחרים – ומנהלים אותו מיד אחר-כך לקראת הרחבה הנמלית הנאה שלארך שפת-הים. התזמרת הצבאית עמדה כבר הכן לקראתו ולקול המנצח החל במהלכת המלך ותמשיך במנגינות צבאיות שונות, כיאות לכבודו, ומשמר-הכבוד, כמאה איש בערך, מרים הנשק לאות משמעת.
אז יעבר הנציב העליון בין שתי שורות המשמר לברך את אנשי-הצבא ולפקדם, ומשם – צועד הוא בצעדים מדודים אל פני האהל שנתקע בשבילו ואנחנו כלנו – העתונאים, האורחים, – מרחק-מה ממנו אחריו.
הריהו באהל, עומד במרכז, כשממעל נשמע רעש שני האוירונים העפים לכבודו ובמזרח נשמע רעש מקלעי היבשה הקולעים לתהלתו. שוב מנגנת התזמרת – עד שראש-העיריה מוציא מגלה מתיבה של עץ-זית וקורא בערבית את ברכת ברוך-הבא.
המתרגם מוסר באנגלית, ואחריו פושט ה' דיזנגוף, ראש-עירית תל-אביב, מגלה גדולה וכתובה הדר, וקורא מתוכה ברכה נלהבת בעברית להאיש שזכה להיות המקים הראשון את הבטחתו של בלפור, ללויד-ג'ורג' למלך אנגליה ולעם העברי. והמתרגם היהודי, מר גורדון, מפקידי הממשלה, מוסר את טופס המגלה באנגלית צחה.
הנציב העליון שומע ברצינות רבה ולכשנגמר הכל – פותח הוא במנאם תשובה. מלים לא רבות, בקול קצוב ומובן היטב, מגיד הוא מדוע בא לכאן בשמו של מלכו – מלך בריטניה הגדולה: לפתח את הארץ, לעשותה מה שהיתה לפנים, ולהשליט צדק בין כל תושביה, יהיו מי שיהיו, יהודים, נוצרים, ערבים.
והטקס נגמר, כשנמסרות לו המגלות, ששלישו הצבאי מקבל מידי הנותנים. הרגע היותר גדול בדברי-ימי ישראל נחתם. למן רגע זה סיר הרברט סמואל הוא המושל על הארץ הזאת – בקשר ישר עם בריטניה הגדולה.
אך הנציב העליון לא רצה לעמד בתקף הסדר המקובל, ויבקש משלישיו ומהקצינים העליונים להציג לפניו את כל האורחים כלם, שבאו לבושי-חג לקבל את פניו. ומאיש לאיש עבר, בבת-צחוק על שפתיו, לברכם בשלום – אותם שהכיר מימי שהותו לפני הפסח ואותם שידעם בפעם הראשונה. לכלם לחיצת-יד, לנוצרים, לערבים, ליהודים, עד שהגיע למכונית שעמדה הכן להסיעהו הלאה מיפו הנמל.
[…]
בוא הנציב העליון הרברט סמואל לנמל יפו,30 ביוני 1920. מקור: ויקישיתוף.
בסירה לקראת הנציב
עד-ראיה מסר לנו את הפרטים הבאים:
בשעה עשר ושלשה רבעים ירדו לקראת הנציב, הקולוניל סטורס, המיור דז'ון, מר אברהם שפירא (שלבש להזדמנות זו בגדי שרד מיוחדים, כי לא הורשה לכל מזרחי להמצא בנמל) ועוד סרדז'נט מיור אחד. בסירה אחרת עלו רופא ההסגר דר' שמי ואנשיו, אליהן נלוו שש סירות ובהן ספנים ערבים שהקיפו את אנית הנציב במשמר כבוד. בכל סירה היו שני שוטרים. האניה עגנה בשעה אחת עשרה בדיוק. אנית המלחמה היתה מקושטה יפה בדגלים אנגלים וחיילים אנגלים מלאוה. רופא ההסגר עלה ראשונה ובקש כנהוג תעודת הבריאות שנמסרה לו מיד ע"י נציב הארץ בטקס הרגיל. אחרי שנבדקה האניה בכל חדריה ותאיה הורשונו לעלות לאניה, עלה ראשונה הקולונל סטורס, ואח"כ יתר בני סירתנו. הקצינים ברכוהו בכבוד צבאי.
לפני רדת הנציב לסירה עמדו באולם האניה כמאה חיילים מצבא הים שבאו באנית המלחמה במשמר כבוד, בחרבות נעוצות והנציב עבר במשמר כבוד. ברכות הפרידה מרב החובל וממלחי האניה היו חמות, הסרז'נט מיור ומר אברהם שפירה הלכו לפני כל ואחריהם ירדו בסירה הנציב והפקידים שעלו על האניה לקבלו. אוירונים עופפו וכשסימנו את שעת רדת הנציב ניתנה פקודה לתותחנים לירות את י"ז היריות. בתוך משמר כבוד של סירות עברה ספינת הנציב. הספנים הערבים הרימו משוטיהם בכבוד צבאי וברכו את האורח הנעלה בתרועות גיל והשוטרים עמדו על רגליהם.
כדרוך רגלי הנציב על הרציף ענו תותחי החוף בשבע עשרה יריות.
"דאר היום", שנה שנייה, מס' 222, 2 ביולי 1920, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בגליון 5888 של העתון הניו-יורקי המפורסם „דער מארגען זורנל“ אנו מוצאים רשימה מענינת מאד הבא להלן:
הרב ר' אברהם יצחק שיטקוויץ, שזה לא כבר בא מאירופה, שנסע באנית־הקטור הגדולה והמפורסמת „אימפרטור“ (53,000 טון) בכרטיס־הנסיעה, שקנה בלשכה הורשאית של חברת האניות קונרד-ליין (מרשל-קובסקה 154) מסר לנו מכתב, שבו הוא מביע את תודתו העמוקה לחברת האניות „קונרד־ליין“ בעד ההתנהגות והיחס המצוינים להמהגרים, שנסעו באניה זו.
תודה מיוחדת להחברה בעד המאכלים הכשרים והטובים בטעמים שבם כלכלו את הנוסעים בכל משך ימי הנסיעה. במכתבו מיעץ הרב הנכבד לכל יהודי, המהגר לאמריקה, להפליג רק באניות של החברה קונרד־ליין, המבטיחה למהגריה נסיעה נעימה והמצטיינת בישרה ובהנהגתה הנמוסית ביחס להנוסעים.
אוניית הנוסעים הגרמנית לשעבר Imperator, לימים Berengaria של Cunard White Star. גלויה מתחילת שנות השלושים. מקור: ויקישיתוף.
"הצפירה", שנה שישים, מס' 85, 13 באפריל 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לא. ק. ב. מודיעים מניו-יורק מיום 3 לינואר, כי אנית־הקיטור „קדימה“ שנעשתה ע"י „חברת א"י למסחר ולמסע באניות“ בעיר הזאת, תפליג מניו־יורק לארץ ישראל ביום 25 לינואר (ט"ז שבט). על „קדימה“ יתנוסס הדגל העברי והיא תביא צרכי אוכל וחמרים לתושבי א"י.
"הארץ", שנה שלישית, מס' 477, 31 בינואר 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– חברת „אניות הקטור על הכנרת“, שנתיסדה לפני ששה חדשים בטבריה, מונה עכשו 12 חברים מיהודי המקום. מחיר המניה 60 לש"ט. באספה האחרונה הוחלט להגדיל את המניה עד למאה לש"ט, אם יעלה בידי החברה לקנות אוטומובילים ולהרחיב את פעולת החברה לכל עניני הובלה. רכוש החברה כיום: 2 סירות קיטור, אחת עם מוטור בנזין (של 45 כחות) בשביל 36 נוסעים והשניה עם 2 מוטורים (של 75 כחות) בשביל 80, וסירת משוט אחת. עד שהסירה הגדולה תהיה ערוכה בכל ומוכנה, עובדת סירת הקיטור הקטנה בלוית סירת המשוט בין טבריה וצמח. מלבד שהסירה עומדת לרשות הממשלה בכל מה שדרוש לה, כמו הובלת הפוסטה, נסיעת הפקידים לעניני המשרה וכו', נתנת הנחה של 50 אחוזים משכר הנסיעה לכל אנשי הצבא הנוסעים בה.
"המזרחי", שנה ראשונה, מס' 38, 10 בספטמבר 1919, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ניו-יורק (למ"י). בהסכם להחלטת הועד המרכזי של „פועלי-ציון“ – לקנות סירות-מוטור בשביל א"י – קנתה הועדה הא"י של „פועלי-ציון“ בימים האלה את סירת-המוטור הראשונה, שתשלח לחברת-האניות של הפועלים „החלוץ“ בא"י. הסירה הזאת יכולה להוביל כחמשים נוסעים וכעשר טונות סחורה.
הסירות נקנות בעד הון-המניות של „החלוץ“. עם זה נסתדרה החברה מחדש והכשירה את התנאים, כי סירות יהודיות תוכלנה לשוט בערי החוף של א"י וסוריה ולקבל לתוכן את החלוצים ואת החבילות של האניות, המגיעות אל הנמלים.
הועד הא"י מקוה לקנות בקרוב עוד סירות אחדות בשביל הפועלים היהודים בא"י.
"הצפירה", שנה שישים, מס' 228, 30 באוקטובר 1921, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בחוף חיפה עוגנת זה ימים אחדים האניה „אדית“, שהאחים כהן מאנגליה קנוה בתור נסיון לעבודה בין חופי ארץ־ישראל ובין סוריה. אם הנסיון יצליח מוכנים בעליה לרכוש להם עוד אניות. אניה זו, המכילה מאתים טון, הביאה אתה מאנגליה פחמים שחלק מהם הוריד בעל האניה בנמל־סעיד לצורך האניה. לסוכן בחיפה נמנה מר שלמה בוזגלו. חושבים שאניה זו תקל את העברת פרי הארץ – יין, שקדים ותפוחי־זהב – מארץ־ישראל למצרים והצרכנים באו אתה כבר במגע ומשא על אדות זה.
* * *
עלון חדשי
[…]
בחופים
אנית־הקיטור „אדית“ של חברת האניות בפלשתינה הגיעה ליפו למען התחיל במסחר בין החופים. האניה הזאת יש לה כמות מטען של 200 טונים.
"דאר היום", שנה רביעית, מס' 10, 27 באוקטובר 1921, עמ' 2 ו-3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
העתונות האנגלית עוסקת עתה, בקשר עם גדול מספר המהגרים בעולם, בשאלות ההתחרות של הגרמנים בהעברת הנוסעים המהגרים. המספרים מלפני המלחמה מראים לדוגמא, כי בשנת 1913 היה מספר הנוסעים באניות במחלקה השלישית על מימי האוקינוס 829,000 איש מכל העמים, ורובם (417,000 איש) הועברו באניות הגרמניות המבורג אמריקה ו„הלויד הגרמני הצפוני“. העתונות האנגלית מוכיחה, כי גם עתה, אחרי המלחמה, שואפת גרמניה למשוך באמצעים שונים את זרם ההגירה אל נמליה ולשלוט על תנועת ההגירה העולמית. העתונים מזכירים, כי יש סעיף 368 בחוזה הורסלי המטיל חובה על גרמניה, לבל תפריע את המהגרים ההולכים אל או מן חוף של ארצות ההסכמה.
סמל חברת הספנות Norddeutscher Lloyd. מקור: ויקישיתוף.
העתונים האנגלים מוסיפים לומר, על יסוד הרצאות של מנהלי חברות האניות, כי סוכני גרמניה היו נוהגים לפני המלחמה להשתמש בכל האמצעים למשוך אליהם גם את המהגרים שהיו להם כבר כרטיסי נסיעה באניות אנגליות.
הא. ק. ב. מעירה כאן כי בשעה זו, כשהנדידה היהודית הולכת וגדלה, היה ראוי לעסקני היהודים להשתמש בהתחרות שבין חברות האניות, לברוא תנאים טובים יותר למהגרים היהודים.
"הארץ", שנה שלישית, מס' 454, 4 בינואר 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
