מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

בחברת האניות על ים כנרת – 16 באוקטובר 1921

ב„חברת האניות“ על ים כנרת

מטבריה כותבים ל„הארץ“.

חברה זו נוסדה בשנת תרע"ט, אחרי הכבוש האנגלי, ע"י יהודים וערבים מטבריה בשותפות, לשם חזוק הקשר בין תחנת מסה"ב הגלילית צמח והנקודות השונות הנמצאות על חוף הים: טבריה, כנרת, מגדל וטבחה. ממאת המניות של החברה היו 52 וחצי בידי יהודים מטבריה והשאר בידי ערבים. הנהלת החברה היתה מורכבת משלשה יהודים ומשני ערבים, מבעלי המניות. ברשות החברה נמצאה אנית הקיטור „נורדוי“. במשך שתי השנים וחצי שהתקיימה התפתחה החברה יפה ונתנה ריוח ידוע לבעלי המניות. על-יד החברה התפרנסו משפחות אחדות עבריות, שהיו עובדות באניה ובסירות, המעבירות את הנוסעים והמשאות. בסוף החורף נוסדה בטבריה עוד חב' אניות אחת ע"י ערבים מצמח וטבירה שהתחילה להתחרות עם חברת האניות הראשונה. לחברה זו היתה איבת האניה „שריעה“. אחרי חדשים אחדים נוכחו בעלי החברה הזאת שלא יוכלו להתחרות עם חב' האניות העברית-ערבית, והוכרחו לבקש דרכים אחרות כיצד להוציא את העסק מידי היהודים. והנה כאן קרה דבר מוזר: החברים היהודים מכרו את מניותיהם לחבריהם הערבים ובאופן כזה עברה כל החברה לידי הערבים יושבי טבריה, שבראשה עומד אחד מ„ידידינו“ י. ע. הראשון מן היהודים שעשה את המעשה המחפיר הזה היה אחד מ„פני“ העיר בטבריה מר ט. א. ואחריו החרו החזיקו גם שאר בעלי המניות היהודים, שבהם גם העסקן הגלילי הידוע מר ג–ן. מספרים, שנמצא יהודי אחד ספרדי מטבריה שרצה לקנות את המניות של היהודים, אלא שלא רצו למכור לו משום שהציע מחיר פחות קצת (בלירות אחדות) מן המחיר שהציעו הערבים. ובאופן כזה בעזרת יהודים עברו כל מניות החברה לידי ערבים. מה המריץ את החברים היהודים לעשות את הדבר הזה, ביחוד אחרי שכבר קבלו ע"י הרוחים את כספם שהשקיעו במניות – חידה היא.

למותר להאריך כאן בערך הדבר הזה בשביל כל הישוב העברי שלנו בגליל התחתון, בטבריה והגליל העליון.

כל הסחורות המובאות מן החוץ לטבריה, מכבישים הסמוכים וגם למושבות הגליל העליון וצפת היו עוברים דרך ים כנרת.

עובדה היא, שאמצעי ההובלה על ים הגליל בין חופיו השונים היו כמעט בידינו ולרצוננו הוצאנו אותם מידינו. ירשם הדבר לזכרון.

"הצפירה", שנה שישים, מס' 220, 16 באוקטובר 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

חברת ספינות „נורדוי“ בים כנרת – 23 באוגוסט 1921

שאלות גלויות

[…]

בעברי בימים האחרונים בטבריה נודע לי ע"ד המעשה הנעשה על ידי מר גליקין בענין חברת הספינות „נורדוי“ שעל ים כנרת.

ידוע לרבים כמה רעש, סנסציה והפרזה הוקמו בעתונות הציונית בכלל בחו"ל בקשר עם חברת סירות הקיטור, שע"י הרקלמה וההשתמשות בשם נורדוי – הפך הדבר בעתונות ל„צי העברי נורדוי“ שעל ים כנרת. והנה בשקט, מבלי שהקהל ידע זאת עברה החברה החדשה ורכושה לידי ערבי טבריה ועוד יותר לידי י.א.ע צוררנו הידוע מאז. לפי הידיעות שיש לי הרי המעשה היה כך:

החברה היתה משותפת ליהודים ולערבים. ליהודים היו ½52 מניות ולערבים ½47. בהנהלה היו 3 יהודים ו 2 ערבים. החברה במשך ½2 שנות קיומה שלמה ריוח על כל מניה 73 לי"מ, ובהיות שמחיר המניה היה 58 לי"מ, יוצא שכל החברים הוציאו כבר את כל כספם ובריוח של 15 לי"מ על כל מניה. והנה קרה מקרה שטדרוס אפשטין, מיהודי טבריה, עשה מעשה־בגידה ומכר את 4 מניותיו בכדי להכריח את החברים היהודים שיהיו אח"כ במיעוט למכור לו את מניותיהם – אחרי מעשה זה הלך גם מר גליקין, חבר הועד הלאומי ועסקן בעל השפעה בטבריה, ומכר את מניותיו לערבים, ולא זו בלבד אלא שהשתתף גם במכירת מניותיהם של שאר היהודים. נמצא אמנם יהודי שני, עבדלה לוי מזרחי, שרצה לקנותן והציע 50 לי"מ בעד מניה, אך הערבים הרי שלמו 58 לי"מ וטעם זה הספיק כנראה למר גליקין וחבריו לבכר את הקונים האחרים ע"פ היהודי!

היתה אמנם יכולת לפעול שבמשך הזמן הקרוב יהיו היהודים שוב רוב בחברה – הם יכלו להשתמש באותו האמצעי עצמו שבו השתמש הערבי י.א.ע. והכריח אותם לקבלו בתור חבר לחברה. אך היהודים לא ככה עשו. והאם יש צורך לבאר את הערך של אמצעי הנסיעה וההובלה על ים כנרת בשביל יהודי טבריה וגם בשביל כל יהודי הגליל התחתון והעליון! וכמה חשוב שלכל הפחות בסביבה זו עם האוכלוסין היהודים המרובים לא נהיה תלויים באחרים על הים. ים כנרת היה המקום היחיד שרכשנו לנו עמדה במקצֹע הספנות ויכולנו לפתחה והנה הלכו מר גליקין וחבריו ולשם לירות אחדות עזרו להריסת העמדה הזאת. ומה תגידו לאלה שהלהבתם אותם ב„צי העברי נורדוי" – תודיעו לכהפ"ח את הדבר ברבים – למען ידעו.

 הנני מרשה לעצמי לפנות בשאלה גלויה לועד הלאומי: אם הועה"ל עדיין לא רכש לו די אוטוריטט בכדי להכניע למשמעתו סתם יהודים, אבל על חבריו הוא, באי כח הצבור, בודאי ובודאי שצריכה להיות לו השפעה. ומה יענה הועד הלאומי, אם מר גליקין, חבר הועד הלאומי, ב"כ ועד הצירים כשהשעה צריכה לכך, ועסק וב"כ מושבע בכל מקרה ומקרה, עושה מעשה פשע כזה?

י. אפטר

"הפועל הצעיר", שנה ארבע עשרה, מס' 36, 23 באוגוסט 1921, עמ' 18. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שביתת המלחים הערבים ביפו – 8 במאי 1921

מעגן האניות הפתוח בחוף יפו, צילום בספר מ-1906. מקור: ויקישיתוף.

על שביתת המלחים הערבים ביפו

סופרו היפואי של „אליף בא“ כותב על שביתת המלחים הערבים שפרצה בחוף יפו לפני ימים אחדים כדברים האלה:

„המלחים שבו לעבודתם בפקודת המושל לאחר שאסר על חברת „אכספרס“ להשתמש בסירותיה להעברת הנוסעים. אח"כ דרש מן החג' עלי כתה כי יבוא לבית הממשלה יחד עם ראשי המלחים, לשם משא ומתן אתם.

„הם התאספו אצלו והמושל בקש מהם כי יבחרו שנים מהם שיסעו לירושלם ויבואו בדברים עם הנציב העליון.

„קרוב לודאי, כי השאלה הזאת תקבל צורה רצינית, כי המלחים עומדים לשבות מן העבודה אם חברת ה„אכספרס“ הציונית תמשיך לדחוק את רגליהם. הם אומרים, כי לא מן היושר הוא שהממשלה תתחשב עם טובתו של אחד מפועלי החברה הזאת ותקריב את טובתם של ששת אלפים נפש (המלחים ובני משפחותיהם).

„הציונים מתאמצים בכל הכחות וההשפעה אשר להם להמריץ את הממשלה כי תתן להם את חופש הפעולה, כי הם חושבים את עצמם כבני-הארץ בעצמם, בהתאם לתנאי המנדט והכרזת בלפור.

„החברה הנ"ל רצתה לבוא לידי הסכמה עם סוכני האניות להעברת הנוסעים והמשא מן האניות אל החוף במחיר יותר זול מן הקבוע אצל המלחים בני הארץ אך הסוכנים לא הסכימו לכך ובכרו את בני הארץ על פני הזרים“.

"הארץ", שנה שלישית, מס' 554, 8 במאי 1921, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גנבת ששים אלף לירה – 2 במרץ 1921

ידיעות אחרונות

[…]

גנבת ששים אלף לירה

מודיעים לנו ממצרים, שאחת האניות האנגליות שהגיעה לחוף אלכסנדריה הובילה אתה תבות מלאות נירות-כסף סורי; ובהיות שרצתה להפליג חזרה מסרה את התבות הנ"ל לאניה אחרת שהיתה נוסעת לבירות. בעת המסירה מצא רב-החובל של האניה הראשונה, שאחת התבות פתוחה, וחסר ממנה ששים אלף לירה. הוא הודיע את הדבר לחברת האחריות, וזאת האחרונה פנתה אל המשטרה בדרישה לגלות את עקבות הגנבים. המשטרה עשתה חקירה והצליחה לגלות שלשה שלחנים, שאצלם נמצאה כמות גדולה של נירות-כסף סורים. חושבים שהגנבים הם מנוסעי אותה האניה.

"דאר היום", שנה שלישית, מס' 136, 2 במרץ 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עבודת פחמים בחוף חיפה – 11 בפברואר 1921

חיפה

כ"ט שבט תרפ"א

בשבוע החולף ראתה חיפה קבוצת חלוצים עוברת בסך ובשורה כשהיא לבושה בגדי עבודה ומפוחמים. בבקר ובערב עוברת החבורה הזו את הרחוב ושירה פיהם, הם שבים מעבודת הפחמים שבחוף. כי בימים האלה באה אנית משא לחיפה טעונה פחמי-אבן, ולשכת העבודה קבלה לפרוק את הפחמים מעליה. הלשכה הביאה פועלים רבים עברים והתחילה במרץ רב בעבודה זו. צעירים וצעירות עובדים בפחמים מתוך שירה והתלהבות; אולם מה ידאב הלב למראה הצעירות המפוחמות. וכך הם עוברים את הרחובות בשירה ובשורה אך הערבים חורקים שן למראה הזה.

"דאר היום", שנה שלישית, מס' 120, 11 בפברואר 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברת אסדות וספנות: "שנוררות" או חלוציות? – 28 בינואר ו-6 בפברואר 1921

מיומני

ב

[…]

ו) בעלי החלוקה של הישוב הישן וחברי הקאופרטיב של הישוב החדש

בעלי החלוקה של הישוב הישן, זה ה„אלימנט הרקוב“ היו מתנהגים בערך ככה: היו שולחים שדרי"ם לכל קצוי תבל, מאספים פרוטות ומחזיקים מוסדות משלהם כגון ישיבות, בתי יתומים, וכדומה.

חוץ מהילדים היתומים ובחורי הישיבות היו מתקיימים על יד המוסדות האלה גם ממונים, גבאים ומנהלים ועוד. חיי המותרות של ה„אלימנטים“ האלה ידועים גם לנו, בני הישוב החדש. האנשים האלה לא היו מלובשים בגדי-מלכות, לא נסעו באוטומובילים ולא התאכסנו במלונים הגדולים. כל חפצם בטת התבטא בקנית עוד שטריימל אחד לשבת. מחיי המותרות של בחורי הישיבות הלא אין מה לדבר כלל. ואז באנו אנחנו בני „היישוב החדש“ והתחלנו ללחם בכל אלה ה„פרזיטים“ וגזרנו כליה עליהם, וכמעט שהנצחון היה על צדנו. ועתה נראה נא ונתבונן למה ש„יצרנו“ אנו בני „הישוב החדש“ על חרבותיהם של אלה ה„פרזיטים“, ואל לנו להתפשט ולהתרחק הרבה ולא נדבר בחצאי מלים וברמזים אלא בעובדות. הנה למשל:

חברת אסדות וספנות חפית ארצי ישראלית (קואופרטיב).

לפני בערך כשנה נדבקו מודעות גדולות ברחובות יפו שבהן קוראים לאספת עם בשבת אחה"צ. הקוראים היו האדונים ר. ג. ופ. „העם“, בריה עלובה זו, שכלם מדברים בשמה, התאסף בשעה הקבועה ושמע את הנאומים הנלהבים של האדונים הנ"ל שבהם הסבירו כי רק חברת א. וס. ח. א"י היא היא שתציל את הישוב ותבנהו. הקהל התיחס לזה ברצינות גמורה ושלם תיכף להנואמים במטבע טובה שיש לה מהלכים בשוק הא"י, ז.א. „מחיאת כפים“ כנהוג. ובזה נגמר הענין, כי הקהל הרחב לא יכול מתחלה לתת יותר אמון בחברה זו מפני טעם פשוט, ומפני הקללה הידועה הרובצת ביחוד על הישוב החדש כי עוד בטרם נולדה „חברה“ בארץ כבר מוכן ומזומן משרד ופקידים והוצאות לאין סוף ואלה הפקידים הם הם המנהלים תעמולה לטובת חברה זו או אחרת. והם הם שמנהלים אותה.

ומאז התחילו לפרסם מודעות גדולות וצעקניות בעתונות האמריקאית בדבר אותה החברה ומבטיחים שם הרים וגבעות ובלבד שיקנו מניות, ובכרוניקה של „די צייט“ נו' 98 אנחנו קוראים ש- חבר פ. בא לאמריקה לאסוף מניות בשביל חברה זו, ובין יתר הדברים שם נאמר שחור על גבי לבן: „די שיף געזעלשטאפט איז איינע פון אדייהע קאאפעראטיווע אונטערנעמענון וואס ווערען געפלאנט אין א"י. די געזעלשאפט פונקציאנירט שוין אין מאכט גוטע געשעפטען“.

ואני עומד תוהה ומשמים ושואל: אדוני הנכבדים מר ריבוצקי, אפרתי וכו', אתם פקידי החברה שאינה כמעט במציאות, הגידו נא לי: האין גבול לשנוררות המודרנית של הישוב החדש? איה היא החברה שבשמה אתם מדברים? ואיה העסקים שהם „כבר טובים“? הזהו רבותי החלוף שהחלפנו במקום הממונים והגבאים של הישוב הישן? הכדאית היתה המלחמה? הכדאי הנצחון?

אשמדאי

"דאר היום", שנה שניה, מס' 108, 28 בינואר 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

מכתבים אל המערכת

א.

ב„דואר היום“ גליון 108 מביא מר „אשמדאי“ בתור דוגמא ל„שנוררות החדשה“ את הידיעות ע"ד חברת אסדות וספנות חופית ארץ-ישראלית, שבאו באחד העתונים באמריקה.

והרינו להעיד:

א) בעת שנשלחו מא"י לאמריקה ידיעות ע"ד חברתנו, היתה עוד הספינה „החלוץ“ קניננו ועבדה אז באמת בין אלכסנדריה ויפו. אבל בינתים מסרנו את הספינה הזאת לבעליה הקודמים, מפני שהעסק לא התאים לחברה. על הדבר הזה הודיעו לאמריקה, ובינתים התחילה התעמולה, ולא אשמתנו אם בחוץ לארץ רגילים להגזים קצת ידיעות מא"י אפילו בעתונים הגונים.

ב) כנראה, ערבב מר אשמדאי את ענין מכירת „החלוץ“ עם ענין קיום החברה. אי הצלחתו של עסק ראשון איננה בשום אופן סבה מספיקה להפסקת ענין כלכלי, שהוא בכל אופן חשוב בשביל התפתחות הארץ. אין יכולת לפתח מקצעות עבודה ותעשיה, שהם לגמרי חדשים בשביל העובד העברי, אם נסוג אחור מפני הקושי בזמן הראשון.

ג) בעזרת מוסדות-פועלים, התומכים ב„חברת אסדות וספנות“, מסתדרים עכשו עניני החברה הזאת באופן משביע רצון, גם בין הקהל הרחב וגם בין בעלי המניות. בקרוב תנתן לקהל הרחב אפשרות לדעת באופן מפורט את עניני החברה ומצבה הנוכחי.

ד) התוכחה לפקידי החברה לא נכונה היא לגמרי. עוד לפני הפסקת ענין „החלוץ“ ותרו פקידי החברה המועטים, על פי האיניציאטיבה שלהם, על כל משכורת, וגם הנהלת החברה איננה מקבלת שום שכר בעד טרחתה.

בכבוד רב

הנהלת חברת אסדות וספנות חופית ארץ-ישראלית, בע"מ

"הארץ", שנה שלישית, מס' 482, 6 בפברואר 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הפלגת אניות מניו-יורק לארץ ישראל – 22 בפברואר 1921

הפלגת אניות בין אמריקה וארץ-ישראל

החברה שנוסדה זה לא כבר בניורק להעברת סחורות ולהפלגת אניות לארץ ישראל, התקדמה הרבה בפעולותיה בעת האחרונה.

האניה הראשונה שקנתה החברה נקרא שמה „קדימה“ ויכולה לשאת משא בסך 1500 טון.

האניה הפליגה מנמל ניורק בסוף חדש ינואר והיא  טעונה משא הגון של סחורות.

בראש התורן של „קדימה“ מתנוסס דגל עברי.

החברה מתכוננת עכשיו לקנות עוד אניות אחדות והיא מקוה שבעוד זמן קצר יהיה ביכלתה לסדר הפלגת-אניות מסודרת בין אמריקה וא"י.

"דאר היום", שנה שלישית, מס' 129, 22 בפברואר 1921, עמ' 2.  העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה עברית „קדימה“ בין אמריקה וא"י – 21 בינואר 1921

בתפוצות ישראל

אניה עברית „קדימה“ בין אמריקה וא"י

בעתוני אמריקה היהודיים קראנו את הידיעה החשובה הזאת:

אחד הצעדים המעשיים שעשו יהודי אמריקה על דרך בנין ארץ-ישראל מחדש – הוא יסוד החברה „פלשתין קומירס ענד נייביגיישן“.

מטרת החברה הזאת היא מסחרית נקיה. החברה רוצה לסדר קו-קשר בין אמריקה וארץ-ישראל, למשלוח סחורות וגם להוביל נוסעים.

האניה הראשונה שהחברה קנתה למטרתה היא האניה „קדימה“ המקבלת עליה משא של 1500 טון. האניה הזאת תעזוב את חוף ניורק בסוף ינואר עם משא של סחורות ותגיע לא"י לפני הפסח.

מלבד סחורות גדולות מקבלת החברה גם חבילות דאר קטנות, כדי לאפשר לאנשים יחידים לשלוח חבילות של צרכי אוכל ובגדים לקרוביהם בא"י.

החברה עומדת לקנות עוד אניות אחרות, והיא מקוה שבמשך זמן לא רב תוכל לסדר שרות-נסיעה ישרה בין אמריקה וא"י.

משרדי החברה הם בנויורק. רכושה עולה לחצי מליון דולרים. נשיאה הוא מר ג. לוברסקי.

הדגל הלאומי העברי מתנופף על תורן האניה „קדימה“.

"דאר היום", שנה שלישית, מס' 102, 21 בינואר 1921, עמ' 4.  העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שיעורים לסיפון – 24 באוגוסט 1920

ידיעות שונות

[…]

שעורים לספון

המחלקה לספון של ועדת-המים מסדרת בקרוב (תחת הנהלת מומחה) קבוצת מתלמדים לעבור את הקורס הראשון של המלחות המעשית שימשך 4–3 חדשים על אחת הספינות שבעלה יהודי, בים השחור, בקושטא.

המתכוננים יתאספו למועצה ביום הראשון 22 לאוגוסט בשעה 3 אחרי הצהרים בלשכת ועדת המים.

ההוצאות במשך כל זמן הלמוד יחד את הנסיעה תעלינה בסכום של 25 לירה מצרית (דרושה גם תלבשת חמה).

"דאר היום", שנה שניה, מס' 267, 24 באוגוסט 1920, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברת אסדות וספנות חופית א"י – 15 בדצמבר 1920

בארץ ישראל.

[…]

ביפו נוסדה חברה בשם „חברת אסדות וספנות חיפה ארץ-ישראלית בערבון מוגבל, יפו“ לנסיעה והובלת משא באניות. החברה הזאת כבר מתקימת ומנהלת עסקיה. היא מובילה סחורות מארץ-ישראל לבירות, מצרים, בעברה בדרך הילוכה על פני צור, צידון, עכו, חיפא, עטליט, קפריה, עזה ואלכסנדריה.

החברה עומדת תחת השגחת הממשלה האנגלית המקומית ומטרתה היא לפתח את ההולכה וההבאה באניות במדה מרובה.

החברה היא קואופרטיבית ונוסדה ע"י חברים של החברה „אחדות העבודה“ והונה היסודי הוא במניות. הקרן, שבה [???] החברה הוא עשרים אלף לירות מצריות.

החברה אינה מסתפקת רק בהובלת סחורה, אלא תתעסק גם בהובלת נוסעים וביחוד תעמוד לימין המהגרים, לבל תנצלנה אותם החברות האחרות, המעבירות אותם מן האניות הגדולות, בבואן אל הנמל. (א.ה. זש.)

"הצפירה", שנה חמישים ותשע, מס' 270, 15 בדצמבר 1920, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חילי הגדוד העברי בעד ארץ-ישראל

ביום התשיעי לנובמבר היתה, בקלוב פוע"צ בניו־יורק, אספה של מי שהיו חילים בגדוד העברי, והחלט להתאחד לחברה של לגיונרים, שמטרתה תהיה: להכין את החברים לארץ-ישראל לעבודות שונות של חקלאות ותעשיה, ולבא בקשרים עם פועלי א"י כדי לקבל ידיעות נכונות על נחיצות בעלי מקצוע ובאילו ענפי עבודה, וליסד שעורים מיוחדים ללמוד העבודות הנחוצות לא"י.

נבחר ועד זמני בן חמשה חברים, שתפקידו להכין תכנית לעבודה עד האספה הבאה.

האספה הכירה כמו"כ בנחיצות „חברת האניות הקואופרטיבית“ לבנין א"י, והחלט לעזור במכירת מניותיה באמריקה. בין החברים נמכר מספר מסוים של מניות.

"דאר היום", שנה שלישית, מס' 71, 16 בדצמבר 1920, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.