פעולות הצי הרוסי בים השחור. – ארבע אניות-לא תורקיות נטבעו ובתים ישנים נהרסו; נזק אחר לא היה. – האנגלים מרעישים שוב את ב'ורלה; התורקים מראים גבורה והצטינות.
נמל זונגולדק (Zougouldak), גלויה מהתקופה העות'מאנית. מקור: ויקישיתוף.
קושטא. – הצי הרוסי השתמש בזה שהתרחק הצי העותמני מחופי הים השחור והרעיש שוב את החופים התורקים קילימלי וזונגולדק.
תרפיד רוסי שנסה להתקרב אל החוף זונגולדק הושחת ע"י אש הבטריות התורקיות.
הרוסים הרעישו שוב את אירינלי והבעירו איזה בתים ישנים ובנויים מעץ ב„רחוב היוונים“.
האניה „פרינסיסה יובאנו“ שעגנה על-יד החוף והאניה „ניבה“ שנתפסה בזמן האחרון ע"י הרוסים וכן גם הספינות „חייבילי“ ו„פירסיה“ נטבעו, אך המלחים כלם נצולו.
– אניות האויב הרעישו שוב את העיר ב'ורלה, העומדת קרוב לאיזמיר. אניה מהרסת-מוקשים נפגעה במוקש תורקי ונטבעה. אוירון אנגלי התעופף מעל העיר ב'ורלה לרגל את עמדות התורקים וחזק שוב אל האניה.
הועד להגנה הלאומית בעיר זו חלק סיגריות וממתקים בין אנשי-הצבא העותומנים שהצטינו בעת ההגנה.
"החרות", שנה שביעית, מס' 164, 21 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.
תבת נח וספינות זמננו. המלחמה על הים בין רוסיא ויפן גרמה לבוני אניות להתבונן בתבנית בנין התבה מנקודת המצב של חכמת בנין האניות בזמננו. העתון האמריקני „The American Shipping“, המיוחד לספנים, כותב: „כמה אומנים בוני ספינות מומחים נוכחו, כי תבת נח, כפי שהיא מתוארה בתורה, היתה ספינה מצוינה ובטוחה על פני המים. בעשר השנים האחרונות התאמצו בוני ספינות, לקחת להם את תבת נח למופת ולעשות כמתכנתה. בימי המאה הי"ז לסה"נ בנה פטר יאנזן, איש הולנדי, ספינה כתבנית התבה במדותיה ובצורתה. שלש מאות אמה ארך התבה דומות אל 480 רגל, חמשים אמה רחב דומים אל 80 רגל, שלשים אמה קומה – 48 רגל. התבה הכילה לפי מדותיה 11413 טונות (הטון לערך אלף קילוגרם). בחלל כזה נכנסו ברוח 244 מיני בעלי חיים, לפי מחלקות בופון [?]. מעטים המה ספינות גדולות כאלה אף בזמן הזה. לחברת הספינות האמבורג-אמריקה ישנן עתה עשר ספינות גדולות כאלה. הזקנה מהן נבנתה בשנת 1896. הגדולות בכל הספינות בזמן האחרון ארוכות אמנם מן התבה, אבל ברחבן אינן דומות לה. הנה אינן רחבות, למען תמהרנה לשוט, אבל התבה לא היתה צריכה למהר לשוט, כי אם להיות מושבה על פני המים בטוח.
מתחת למים. „עתידותנו על המים“, אמר ווילהלם השני (באניות מלחמה ובאניות מסחר). „עתידותנו מתחת למים“, אמר ניקולאי השני, בשמעו את השמועה על דבר אבדת כל ספינותיו בים.
הקייזר וילהלם השני והצאר ניקולאי השני, 1905. מקור: ויקישיתוף.
"המצפה", שנה שנייה, מס' 23, 8 ביוני 1905, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סיר יוסף קומפטון-ריקט חבר בית המורשים האנגלי מתאר ב„דיילי ניוס“ את התאור הבא בדבר השנויים העתידים להתרחש בעתיד: אין אנו יודעים, כמובן, מה תהיינה תוצאות המלחמה הנוכחית ופעולותיה אך עפ"י המאורעות האחרונים אנו יכלים להכיר שני דברים: ראשית אנו כלנו מעונינים בשמירת השלום הארופי ושנית רואים אנו כי גם הצי היותר אדיר בעולם אינו יכל להבטיח לנו את מעמדנו הקודם. אנו צריכים, איפוא, להשתדל שציינו יוכל לעמד גם נגד הכחות החדשים: הצי האוירי וצי הצוללות.
בשני הדברים האחרונים האלה אין אנו נמצאים במצב יותר טוב מאויבינו. הציעו לנו לבנות מחסנים ענקיים ולאסוף לתוכם את כל החמרים הראשונים שאנו מקבלים ממושבותינו ואז לא יוכלו עוד הציפלנים והצוללות להרעיבנו. אך גם אם נשים את מעינינו לארצנו, נשתדל לעבדה ולהוציא ממנה את החמרים הנחוצים לנו, לא נוכל לכסות בזה על הסחורות המובאות מארצות חוץ כי הן מגיעות לשלשה רבעים מכל החמרים הנחוצים לנו לקיומנו. המחסנים לא יועילו לנו הרבה כי בעזרתם נוכל לדחות את הקץ ולהרחיק את היום אשר בו תתיצב לפנינו שאלת הספקת צרכינו בכל תקפה. אך לפתר את השאלה הזו באפן רצוי לנו לא נוכל. פתרון השאלה אינו בדרך הזו. ואף כי האויב לא יוכל לסגור את חופינו לכל ארכם בכל אפן סכנה גדולה צפויה לנו בהספקת החבור המסודר והקבוע בינינו ובין הארצות האחרות שלסחורותיהן אנו זקוקים.
"דויטשלנד", צוללת המסחר של חברת הספנות הגרמנית Norddeutscher Lloydבנמל ניו-לונדון שבארה"ב, 1916. מקור: ויקישיתוף.
… יבוא יום והאוקינוס האטלנטי יחשך מרב האוירונים הענקיים ואניות האויר הגדולות שתוכלנה לעבר לארכו ולרחבו. תוכו יהיה מלא וגדוש בצוללות גדולות. מסחר הים של אניות המסחר ואניות המלחמה יעשה בתמידות ובקביעות מבלי להתחשב עם מזג האויר. גרמניה כבר מתהללת כי היא יכלה להעביר בצוללות נוסעים ודאר לאמריקה ואין גבולות להתפתחות הצוללות ולרחב בסיס פעולותיהן בעתיד. יבוא יום והצוללת הנוכחית תמצא במוזאום ובתור דוגמא ראשונה של צוללות שנבנו במאה XX. הצוללת העתידה תהיה אנית מסחר ענקית שתוכל לעבר ימים ואוקינוסים באין מפריע.
בהתאם להתפתחות האפשרית הזאת אנו צריכים לסדר את חבורינו הימיים עם העולם. אנו צריכים להיות הראשונים גם במסחר הצוללות. באפן כזה יהיה מסחרנו בטוח, הכנסת הסחורות מן הארצות השונות והוצאת סחורותינו המעובדות אל חלקי העולם השונים תוכלנה להעשות באין מפריע הן מצד האנשים והן מצד הטבע. בימים השקטים נוכל לנסע על פני שטח המים ובימי סערות וסופות נוכל לצלול תהומות ולהמשיך את נסיעתנו בבטחון גמור מבלי לפחד מכל כחות הטבע החזקים המתגברים עלינו לעתים. „חפש הימים“ שהנהו עד עתה רק מלה, שנתרוקנה מתכנה יהיה אמת מעשי, ומציאות כללית. בעמק של ארבעים צעד מתוך לפני המים ישכון שלום עולם, אך לא שלום קבר. תנועה חזקה תהיה שם אך תנועת חיים בשלום. עלינו להודות לגרמניה על ההתפתחות המהירה של השטה החדשה הזו המובילה בדרך הקדמה האנושית.
המתנגדים למסחר הצוללות ולנסיעה מתחת למים אומרים כי חסרון גדול לזה מפני שאין הצוללות יכולות לנסוע באותה המהירות כמו אניות המסחר הנוכחיות בסבת כח ההתנגדות של המים. אך אין, כמובן, לא פעם לדבר המתנגדים האלה בעת מלחמה, כי אז יצא הפסדן של הצוללות בשכרן. הן לא תוכלנה אמנם לעבור במהירות הדרושה מרחקים גדולים אך לעומת זה תהיינה הן הרבה יותר בטוחות מן האניות האחרות, ובעת שלום, בעת שגם הימים שקטים תוכלנה הצוללות לעלות על פני המים ולהמשיך את נסיעתן במהירות גדולה כמו כל יתר האניות המסחריות. בהמשך ההתפתחות יוכלו בטח ליצור טפוס מרכב של אניות שתוכלנה לנסוע גם על פני שטח המים וגם מתחת לו.
ובעתיד הזה ילך מספר אניות המסחר של הטפוס הישן הנוכחי ויתמעט ולעומתו יגדל מספר האניות המסוגלות גם לצלול. הן תוכלנה להנצל ממטר כדורי האויבים והמוקשים, הן תוכלנה להנצל גם מסופות וסערות. לא תגע בהן לרעה, לא יד האדם ולא יד הטבע. אפשר גם שסכנת התנגשות האניות עם אניות אחרות או עם הרי הקרח הגדולים, תשאר גם להבא, אך גרמניה שעשתה את הצעד הראשון בדרך זו תוכל בטח למצוא את האפנים לשמירת האמצעי המצוין הזה.
כאן נגמר נאומו של חבר בית המורשים האנגלי, וערך גדול יש לדבריו, כי מבלי רצונו ובאופן בלתי ישר אולי הראה את יתרונה של התעשיה הגרמנית על פני יתר התעשיות של העמים האחרים וביחד עם זה גם על התעשיה של אנגליה.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 148, 4 באפריל 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
צוללת הצי הקיסרי הגרמני U-16 לפני 1914. מקור: ויקישיתוף.
מפקד התחתית U,16.
העתון הספרדי „איל מונדו“ ממדריד מספר באחד מגליונותיו האחרונים את הספור המענין והאמתי הזה:
לפני כשנה בערך התיצב לפני אציל ספרדי המרכיז .X – איש זר, צעיר לימים, לבוש נקי ופניו אהודות. הוא הציג את עצמו בתור מלח הולנדי ובקש לתת לו משרת מנהיג סירה-אותומובילית. כי המרקיז היה בעל סירות-אותומוביליות במפרץ אלגזירס. המרכיז קבל את הצעת האיש, ובמשך ששת חדשים בערך עסק זה האחרון במשרתו במסירות ובנאמנות. הוא היה מנהיג-סירות פשוט, אך… הוא אהב את הדגה והשתדל תמיד לדוג ולתור את מפרץ גיברלטר. שעות שלמות היה מבלה הוא ב„תענוגיו“ אלה והיה משתדל להסתתר מעין רואים בתוך סירת המרכיז. המלח התנהג באפן זה עד החדש יולי של השנה החולפת.
פתאום, ביום בהיר אחד, נודע להמרכיז כי המלח ההולנדי, שהספיק במשך זמן עבודתו ללמד ספרדית, ושמלא את משרתו על צד היותר טוב, נעלם ואיננו. המרכיז הצטער הרבה ע"ז ובשום אופן לא עלה בידו לגלות את עקבות המלח.
אחרי שבועות אחדים קבל המרכיז מהמבורג את המכתב הזה:
אדוני היקר!
הרשני נא לבקש ממך סליחה על התחבולה שעשיתי לך, כשבאתי אליך והצגתי את עצמי בתור מלח הולנדי. ואולם דע לך שאינני הולנדי, כי-אם פרוסי, נתין גרמניה. חובתי הפטריוטית דרשה ממני לעשות תחבולה זו בשביל להביא תועלת למולדתי. הנני מבקשך, איפוא, אדוני היקר, לסלח לי על התחפשיות זו, שעל ידה יכלתי לקבל ממך משרה. והנני מבקשך להאמין ברגשותי הטובים ביחס אליך ולקבל את תודתי החמה בעד התיחסותך הטובה אלי.“
בתוך המכתב הזה היה שטר על שם המרכיז, חלף מחיר הסירה-האותומובילית שלקח המלח אתו בעזבו את מימי ספרד.
מי היה איפוא האיש הזר והמסתורי הזה? מה שמו ומה היתה מטרתו בפעולתו זו?
„המלח ההולנדי“ הזה לא היה כי-אם קפיטן פרוסי, שנמנה עם הכרזת המלחמה בין גרמניה ואנגליה למפקד התחתית הגרמנית „16.U“, שהסבה נזק כ"כ עצום להצי האנגלי.
"החרות", שנה שביעית, מס' 186, 17 במאי 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
המעמד בקוקז. – התנקשות בנפש הכידיב החדש. – האנגלים אינם יכולים להוריד צבא אל היבשה על-יד הדרדנלים. – ספינת מלחמה אויבת על-יד מרסין והתנהגותה עם אניה אמריקנית.
[…]
הסיירת הצרפתית Latouche-Tréville. צילום: Alexandre Bougault. מקור: ויקישיתוף
– ספינת המלחמה הצרפתית „לטוש טרויל“ הגיעה לחוף מרסין ותתפס סירה של מושלמי אחד. המלחים שהיו בתוכה נלקחו בשבי. אחרי זה שלחה שנים מהמלחים השבויים האלה העירה להביא את בעל הסירות אל הספינה. אך הממשלה ענתה שהיא לא תשלח את זה וגם לא את שני המלחים השליחים.
כאשר ראתה הספינה הצרפתית שתחבולתה זו לא הצליחה, שלחה ידיעה למפקד האניה „אינדיאנה“ שעגנה על-יד החוף ושעליה היה מונף דגל אמריקני, שעליו למסור את האניה לידה ולשלח לה ג"כ ככרות-לחם. וכאשר מפקד האניה הזאת השיב את פני המפקד הצרפתי ריקם, לקח זה האחרון את האניה „אינדיאנה“ בשבי, הוריד מעליה את הדגל האמריקני והניף במקומו דגל צרפתי, וגם העלה עליה גדודים צרפתים וישלח את האניה למקום בלתי-ידוע.
אחרי המעשה הזה ירתה על סירות אחדות שהיו בתוך הנמל והשליכה כדורי-תותח חזקים על העיר ואח"כ התרחקה משם, מבלי לגרם שום נזק.
"החרות", שנה שביעית, מס' 162, 19 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצי הרוסי בים השחור. – טביעת אנית מרוץ צרפתית. – אבדות צי האויב על יד הדרדנלים. – טביעת אניה רוסית אצל בטום.
קושטא. – הצי הרוסי השליך 2000 כדורי תותח על הערים זונגולדק, ארנלי וקוזלו, שעל גדות הים השחור, ולבסוף הוכרח לסגת לעבר דרום, מבלי לגרם נזק חשוב. רק בתים אחדים נהרסו וסירות אחדות נטבעו. האוירונים שנשלחו מצד האויב בעת ההרעשה לרגל את עמדותינו גורשו ע"י אשנו החזקה.
– ממודרוס מודיעים כי אנית מרוץ צרפתית נפגעה במוקש על יד המבצר התורקי דרדנוס ונטבעה אחרי שני רגעים. שם האניה הוא „טינידו איקריטו“.
ה„תספירי אפכיאר“ כותב, לפי ידיעה ממקור אנגלי, כי מספר אבדות הצי המשותף על יד הדרדנלים עולה לשלשת אלפים איש, חוץ מן הפצועים. הנזק מטביעת והשחתת אניות הצי עולה לששה מליונות וחצי של שלירות שטרלינגיות. מחיר הפצצות שהשליכו האניות על המבצרים הוא משמנים עד מאה מיליונות פרנק.
קושטא. – אוירון-ים תורקי התעופף מעל גדות המעבר של הדרדנלים והשליך פצצות על אנית-מלחמה אנגלית. האניה נזוקה קשה והתרחקה מן המעבר.
נתאשרה הידיעה כי אנית-המרוץ הצרפתית „גולואה“, שנזוקה בעת הרעשת הדרדנלים, נטבעה.
תרפידים אנגלים ואניות מהרסות-מוקשים נסו לחדור לתוך המעבר, אך לא יכלו מפני האש הנוראה שפתחו מקלעי מבצרינו נגדם.
כחמשים אניות-מלחמה ואניות-משא נמצאות עתה בין מעבר הדרדנלים ובין האי טינידוס.
עתוני אתונה כותבים כי באיי הים האגאי מורגשת תנועה צבאית גדולה מצד האנגלים. שתי אניות-משא גדולות הורידו לאי מודרוס 25,000 אוסתרליים וכ20,000 איש שהובאו מאטלנטיה. כמו כן הובאו גדודים הודים לאי קסירוס (?).
"החרות", שנה שביעית, מס' 159, 15 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מפת טורקיה ומערכת הדרדנלים, 1915. מקור: ויקישיתוף.
צי האויב באסיה הקטנה.
הרעשת מבצרי איזמיר. – מצב-הרוחות בעיר. – פעולות הואלי. – מנוחת נפש התושבים בעת ההרעשה. – אבדות האויב. – מאמרו של ה„קיויילו“ לרגלי ההרעשה. (כתבה מיוחדת ל„החרות“) איזמיר, 15 מרס 15.
כוס המלחמה הכללית עברה גם עלינו וקול רעם התותחים בא להפריע את מנוחתנו. אחרי הרעשת ג'נאק-קלעה החלו אניות הצי האנגלי-הצרפתי להרעיש גם את מבצרי עירנו ולעשות בהם שמות.
ואולם למרות האש הנוראה ששלחו לעומתם, לא הצליחו האויבים בפעולתם זו. בעת ההרעשה הראשונה, שהיתה ביום הששי, 5 מרס, נפלו כל כדורי התותחים המימה, ויחטיאו את המטרה. בהרעשה השניה השליכו הרבה כדורים על המבצרים החיצוניים ופצצות אחרות נזרקו על סביבות „קיליסמן“, „ג'יפליק“ ועל עוד איזה מקומות בלתי־חשובים בין העיר „ב'ורלה“ והמבצר.
מובן שאין אנו יכולים לדעת את מטרת האויב ומה הן תכליתם ותכניתם. אך יש לציין כי תושבי עירנו הראו גבורת־רוח מצוינה. הבהלה ברגעים הראשונים היתה אמנם גדולה. אך בעבר הבהלה הראשונה החל לבם להיות שקט ושאנן. הקהל פנה לעסקיו וכל אחד הלך לעבודתו הפרטית, מבלי שים לב אל הקול המרעיש והמחריד שהשמיעו תותחי הצי האנגלי.
גם המבוכה שקמה ביום הששי לפנות ערב על-יד בתי המאפיה והנחתומים, שקטה אחרי עבר זמן קצר. התושבים, בשמעם את ההרעשה, דמו כי עוד מעט והלחם אזל. ולכן רצו אל בתי-המאפה ומוכרי הלחם להשיג להם עוד איזה אוקיות של לחם יותר מהמדה שהיו רגילים לקחת. וכאשר השיגו את חפצם זה, שבה הסערה לדממה והמנוחה החלה לשרר בעיר כמקדם.
הממשלה המקומית הצטינה בהשגחתה הנפלאה לשמור את סדרי העיר ולהגן על בטחון העם. ביחוד הגדיל לעשות כבוד הואלי החביב שלנו, רחמי ביי, שהראה גבורת-רוח אמתית בשעת-חרום כזו, והוא בעצמו יצא החוצה, רוכב על סוס, ויסובב את רחובות העיר להשגיח על הבטחון ולדבר על לב העם, לאמץ את לבו ולעודד את רוחו בדברים חמים ופטריוטיים. כבוד הואלי פנה לכל התושבים האזרחים, כיהודים וכלא-יהודים, ויבקשם לשבת במנוחה גמורה ולא להבהל כלל וגם הבטיח כי אין העיר עומדת בסכנה כלל, וכל אחד יכול איפוא לעסק בעבודתו באין מפריע.
דברי כבוד המושל החביב עשו את פעולתם והודות לחריצותו לא נשבת שלום העיר, והעם שב לשלות רוחו הקודמת, בהסתגלו לאט לאט אל קול תותחי האניות האויבות.
יומים אחרי כן התחיל צי האויב להמשיך את פעולתו וירעיש את המבצרים; היריות נשמעו בראשונה לפעמים רחוקות, אחרי כן לפעמים תכופות ואח"כ ליותר תכופות עד שהן נשמעו יומם ולילה.
ואולם, לפי ההודעות הרשמיות שנתפרסמו והודבקו בחצות עירנו ע"י מושל איזמיר, לא הצליח הצי האנגלי-הצרפתי עד כה כמעט במאומה. וחוץ מזה שלא יכל להזיק לנו נזק כלשהוא, אבד אניה מהרסת-מוקשים שנטבעה ואנית-שריון גדולה שנזוקה נזק עצום.
האניות האויבות הוסיפו תמיד להמטיר כדורי תותח ופצצות מרחוק, וזה גרם להם שרוב הכדורים נפלו המימה.
מצב-רוחו של הצבא ושל העם הוא מרומם. בראשונה לא העיזו התושבים להתקרב אל החוף. אך כאשר עברו ימים אחדים וצי האויב חדל להוריד מלועו את אשו הנוראה, החלו לעמד גם על-יד החוף ולטפס על רמות „קראטאש“ להתבונן אם אין שם הצי, שנעלם מזה ימים אחדים.
בכל פעם שהצי בא לחופנו להרעיש את מצודותינו הופיע תמיד בשלש-ארבע אניות-מרוץ ובלוית ארבעה או חמשה תרפידים ונגד-תרפידים, אנית-משא אחת וספינת-חולים אחת.
האניות נראו מסביב לנמל. מרמות „קראטאש“ יכלנו לראות גם את פעולות המלחמה ותנועות הצי, איך היו האניות משליכות את הפצצות ואיך הכדורים עפו במהירות הבזק ונפלו אל הים. ואז נדמה לי כי כלנו היינו עומדים מסביב לזירה…
והואלי שלנו לא נח ולא שקט אף רגע ויתאמץ בכל כחותיו להשקיט את סערת הרוחות ולדאג לגורלם של התושבים. הוא הוציא מיד כרוז נלהב, באותיות גדולות, ויפיצהו לאלפים בין התושבים והעתקות רבות הודבקו בחוצות עירנו. בכרוז הזה אומר כבוד רחמי ביי כי ישנה אפשרות שהמלחמה תתפשט גם בפנים העיר ולכן הבטיחו החלוצים ומפקדיהם את כל הדרוש לזה ועמד יעמדו על ההגנה עד הרגע האחרון. „אם גם דמנו ישטף ויאדים את כל רחובות העיר, מן הקצה האחד ועד הקצה השני, – אומר הוא – נתן לא נתן להאויב לבצע את זממו“. ולפיכך מיעץ הוא להתושבים הבלתי מזוינים וביחוד לנשים ולילדים קטנים לעזוב את העיר, טרם אשר יתעופפו הכדורים מעל לראשיהם.
ולתכלית זו ניתן צו מגבוה לכל פקידי הממשלה להקל עד כמה שאפשר על כל התושבים מבלי הבדל דת ולאום, מושלמים, יהודים ונוצרים וכן יתר העותומנים וגם אלה החוסים תחת הממשלות הידידות והניוטרליות, באפן שלא יסבלו כלל בעת עזבם את העיר.
לרגלי פרסום כרוזו של כ' הואלי רחמי ביי, החלה תנועת-נסיעה גדולה בכל העיר. ביום הרביעי שבוע החולף נסעו שלש רכבות מלאות, דרך מסלות הברזל „איידין“ ו„קסאבה“.
למחרתו, ביום החמישי, התמידו התושבים בתנועת-הנסיעה שלהם. ביום הראשון קבעו את המחירים מחמש עד שמונה גרוש, אך אחרי כן החלו לקבל כרטיסי-נסיעה כמחירם הקודם.
למרות הנדידה הרועשת הזאת מראה העם אמון גמור והוא בוטח בממשלתנו ואין הוא מתרגש מפעולות האויב.
לפני ימים אחדים נכנס תרפיד אנגלי אחד לנמל „קארה-בורנו“ ויתקדם הלאה עד כדי שעור ירית אקדח, השליך פצצות אחדות ואח"כ מהר לשוב חזרה מפחד היריות שקדמו בהן אנשי הצבא התורקים שעמדו על יד הנמל.
אניה אחת נטבעה. טביעה זו נתאשרה ע"י גופות מלחים אנגלים שנמצאו על שפת הים. בגבעות „מינימון“ נמצאו גם כפות וכובעים. צעקות ונאקות המלחים הנטבעים נשמעו גם בפנים המבצר.
העתונים התורקים והיונים היוצאים בעירנו מלאים בכל יום פרטים מפרטים שונים על-דבר ההרעשה. אך אחרי הפרטים הקצרים שמסרתי בכתבתי זו, כל הדברים הם למותר.
לעומת זה יש לציין את המאמרים הנלהבים שאנו קוראים עתה בעתונות התורקית המקומית לרגלי ההרעשה. מפני אפים של המאמרים האלה הנני מביא בזה תרגום מאמר אחד שנתפרסם בעתון התורקי המקומי „קיויילו“ ושנכתב באותו הרוח שנכתבו מאמרי יתר העתונים.
בפני התותח!
בשם זה מתחיל ה„קיויילו“ את מאמרו. הכותב אומר:
„ידנו מונחת על לבנו, ולבנו בוטח באלהינו, ואלהינו – בקרבנו!
האויב יורה, יורה לדקור את חזנו, לרמוס את כבודנו, להכתים את עברנו ואת עתידנו. ואנחנו, – בקשרנו לנשק את קדושינו, את חבתנו, את אמונתנו, את זהר האשלאם, את עברנו – רוצים אנו להבטיח את תשועת עתידנו.
עד עתה לא פחדנו מהאויב; ליותר כבוד יחשב לנו בהרקבנו תחת האדמה, במותנו על מזבח המולדת, מאשר להיות עבדים נכנעים לאויבים ושהכלמה תכסה את פנינו. החיים אינם בעולם הזה נצחיים; ולחיים של שבעים או שמונים שנה אין כל ערך אם לא מציגים את עצמם לפני התותח.
דמנו הוא דם מלחמה; מקורנו הוא תכן הגבורה ואמץ-הלב; דתנו היא דת הכבוד, התפארה, השלום והמנוחה; קורות דברי ימינו הם תכנן של כל המדות הטובות האלה.
בתולדות התורקי והאשלאם לא נמצאו מרמה ועול. השמחה האמתית של התורקי היא להמצא בפני האויב. מדרגת-הכבוד היותר גבוהה של התורקי היא זו שנוחל בשדה-המלחמה.
כבר עומדים הננו באותם הימים שצריכים אנו לקצר תפארה וגבורה מכל צד; כבר מבשרים אותנו דבר „החתונה“ הקרובה לבוא; כבר נמצאים אנו בפני תותחי אויבינו הרוצים להבעיתנו ולהרגיזנו ולהחריד את מנוחת-נפשנו. כבר הגיעה השעה שהנשק ימצא באשלאם את אותו היסוד המרוממהו והמפארהו. התורקי אינו ירא; האשלאם לא חת. כח הדת, כח המקור וכח הדם „האציל“ האצורים בחיק התורקי והאשלאם אינם כורעים ברך כי אם לפני האלהים; אין כח בעולם שיכול להטיל אימה ופחד על התורקי ועל האשלאם! לא האש, גם לא מטר הרעמים, יוכל להחרידנו. אם ההרים „יקפצו“ ממקומם ויהיו למקור-אש, אם תהומות יפתחו ויריקו מתוכם אש גהינומית, אם הירח והככבים ישלחו עלי אדמה אש ולהבות, אם השמש יפגע בארץ, אם השמים והארץ יחליפו את מקומם ואם התורקי והאשלאם יהיו שוחים בים אש ולהבה – לא נסוג אחור! ה' הוא אחד, הנביא הוא הצדק; וגם אם המות יחרץ, אי אפשר לסבול את העבדות!
אין בעולם תענוג יותר נשגב ויפה כזה של השגת אופנים ואמצעים להמית בהם את האויבים. אנחנו החלטנו להגן בעד המולדת בדמנו ובצפורני ידינו. אבן על אבן לא נותיר. כל זמן שישאר תורקי אחד או מושלמני אחד חי וקים בעולם – הגן נגין על כבוד ארצנו, ונראה לדורות הבאים אחרינו אות ומופת של גבורה שכמוהו לא נמצא עוד בדברי הימים.
ומובן כי אחרי אשר נקריב את עצמנו אנו לא נחשוב על שום אדם וגם לא על האויב עצמו. אויבינו ואלה הנראים להם כאוהבים, צריכים לעשות חשבונם בדיוק.
הודות לאל, שעלינו לא שולטת וזרה אשר תחתיה נמצאת פצצה אנגלית. נוראות הבלקן קרו פעם אחת, רק פעם! מארע סלוניקו לא ישונה שוב!
כבר הודענו הדבר לגדולינו. כבר נשקנו את עוללינו ואת טפנו, כבר עשינו את חשבוננו, סגרנו את ספרינו וכבר הולכים אנו לקראת האלהים… הענין עבר מהלכה למעשה; הדבורים נהפכו כבר לכלי-נשק. שדה-המערכה שייך כיום הזה לאלה שלא יראים את המות ובזים לו…
אם האויב חפץ, ראה יראה עד לאיזו מדרגה יכול התורקי להגיע ועד כמה כובש הוא גבור.
בכל פעם שהאויב יורה אש נגדנו, הריהו מוסיף בנו אש קרבן החיים. אנחנו נכונים לעשות מה שעוד לא נשמע בעולם, מה שעוד לא עלה על לב אנוש. ואם האויב יתקדם צעדים אחדים הלאה, נהיה מוכנים אנו להקריב כל-כך קרבנות עד אשר ימחו מדברי הימים את כל משלי הגבורה הכתובים בם.“
בן־נון.
"החרות", שנה שביעית, מס' 155, 11 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 