בכל יום ויום נראה בעלי העת כי אנשי המלאכה ילכו קדימה ולא יניחו ולא ישקטו להמציא חדשות, כי לחדשות ולמדע ולמאָדע צמאה המאה הזאת. ולמען יראו קוראי „המליץ“ כי כנים דברי אעתיק לפניהם כפעם בפעם „המצאות חדשות“ כאלה.
בעיר קאָרק באירלאַנד יכינו כעת מכונה מברזל ואבני חומר על חוף הים אשר בלילות מכוסות טל תתן קול חזק מאוד כקול הלאָקאָמאטיווע, למען ישמעו ההולכים באניות וידעו לבחור מסלה ישרה לבוא אל החוף. –
[…]
"המליץ", שנה חמישית, מס' 16, 4 במאי 1865, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בורדא. כוה"ע מודיעים מעשה אשר לא יעשה, שעשה איש אחד בבורדא. שם נמצא איש אחד אשר ישב לו הוא ובני ביתו בנחלת שדה וכרם אשר לו הרחק מאדם העיר, והאיש אדון הבית זה דרכו היה לשבת בדד בעליותו סגורה ומסוגרת, אין איש מאנשי הבית יוצא ובא בעליותו, גם חור המנעול סגר בעדו לבלי יביט איש את אשר הוא עושה שם, ולא ירד מהעליה זולתי לעת האוכל, ואכילתו היתה מעטה, ואחרי אכילתו עם אנשי ביתו לקח עמו תמיד פת לחם בידו ועלה העליותה ואת הדלת סגר אחריו, ככה עשה דבר יום ביומו, ולא ההתבודדות שלו לבד נתנה התשוקה בלב אנשי ביתו לחקור שורש דבר נמצא בו, כי גם אשר ראו בו, כי יום יום כחש בשרו מרואי, ולזה לא כביר, נתן על לבו איש אחד מבני ביתו להביט אחריו בעליותו, ויהי כאשר ירד הביתה לאכול, עלה הוא העליה ויקוב חור בדלתו להיות רואה ואינו נראה, ומשם ראה כי בעל הבית אחרי אכלו עם בני ביתו ועלה לעליותו לקח סכין ויחתוך בשר מבשרו, ושם תחבושת לבנה על מקום הנחתך והבשר שחתך צלה על האש ויאכל עם הלחם אשר הביא אתו מהבית, ובהודע הדבר הזה לאנשי ביתו, אסרוהו ויתנוהו בבית המשוגעים אסורים שם, ושם הוסיפו לאסרהו בחבלים, כי ראו אשר רוצה לאכול את בשרו. וכאשר החלו להתחקות, מאין בא לו המדה המתועבה הזאת, נודע הדבר, כי האיש הזה היה מלפנים רב החובל ועשה דרך באניות במים רבים, ופעם אחת נשברה האניה, ובדרך נס נמלט הוא ועוד אנשים על אי אחד, ומפני שלא הי' להם מה לאכול, הפילו גורלות על אנשים חיים לשחטם ולאכול בשרם, וכבר אכלו שני אנשים, ומאז טעם בשר אדם, נטבע בנפשו לאהוב בשר אדם, עד כי אכל גם את בשרו. ומי יודע אם לא כל הילדים הקטנים שנאבדו מתוך הקהל בבורדא, אם לא היו לו לברות להאיש הזה אשר למד לטרוף טרף אדם אכל.
"הלבנון", שנה שלישית, מס' 6, 15 במרץ 1866, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קראקא יז מנחם אב. העיר קאלוואריע בגאליציען (חמש פרסא מקראקא) היא מקום מסע הנוצרים (וואלפהרטס ארט). ובחודש אויגוסט מדי שנה בשנה ינהרו המונים המונים מקרוב ומרחוק לשפוך שיח בבית תפלתם אשר שמה, וביום חמשה עשר לחודש ישובו לביתם. ויהי ביום 15 אויגוסט הזה קרה מקרה נורא, כי המון אכרים רבים אנשים ונשים מהשבים מקאלוואריע באו לעת ערב לנהר ווייכסל, ויעברו בספינה לבוא אל החוף השמאלי אצל הכפר טשערנעחאעוו שלש פרסה מפה קראקא. והמים גברו מאוד מפני הגשם השוטף בהררים, ובהיות הספינה בתוך הנהר נגפה בגבעת חול (זאנדהיגעל) ויהי נקב ובקיע בספינה ויבואו מים בקרבה. ויראו האכרים מאוד לנפשותם, וירוצו כולם אל ראש הספינה למען כל אחד מהם יכול להמלט בראשונה אל החוף, ויכבד ראש הספינה מכובד המשא, ותהפך הספינה על פני', וכל הנפשות אשר היו בתוכה (לערך מאה וארבעים איש) צללו כעופרת במים אדירים, ופתאום נכרתו מארץ החיים.
פ"ג.
"המגיד", שנה שמינית, מס' 34, 31 באוגוסט 1864, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אצל עיר ליאן (Lyon) בצרפת קרה בימים האלה אסון נורא. המון אנשים נשים וטף נסעו באניה לשוח על הנהר זאונע (Saone) השוטף על יד העיר ההיא. וישענו על המעקה העשויה סביב מכסה האניה והנה פתאום נשברה המעקה ויותר מחמשים נפש טבעו במצולה ויהי אבל כבד בעיר. גם רב החובל נטבע וכאשר הושיטוהו מן המים היה דבוק בזרועות שני ילדים אשר חשו מפלט לו במים אדירים וימותו כולם.
[…]
"המגיד", שנה שמינית, מס' 31, 10 באוגוסט 1864, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מיום שנבנתה מסלת הברזל מחיפה לדמשק, זה שנים אחדות החלה עירנו לפרח ולהתפרסם כאחת הערים הגדולות והחשובות שבסוריה. כי מסלה זו והתרבותם של הארופים השפיעו הרבה לטובה על מסחר עירנו והתרחבותה. כל האניות שעגנו לפנים בלשון ים עכו בימי גדולתה, עוגנות כעת במימי נמלנו, ומבקרות אח"כ גם את נמל עכו, בפרט בימי משלוח התבואות לארופה. כי רוב תבואות הגליל ועמק יזרעאל מובלות לחו"ל דרך עכו. אומרים, כי בקרוב תעבר „המותצרפיה“ מעכו לחיפה והיתה עירנו למושב שר הפלך. אך העכואים מתנגדים לזה ומשתדלים לפני הממשלה העליונה להשאיר את המותצרפיה בעירם.
[…]
"החרות", שנה שנייה, מס' 18, 8 בנובמבר 1909, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כידוע, החליטה ממשלת אנגליה, בשיחה שהיתה לראש הוזרה אסקית ולשר הימיה צ'רצ'יל עם בא-כח בריטניה במצרים קיצנר באי מלטה, לחזק את מעמדה של אנגליה בים התיכון. לא בלבד שמבצרי גיברלטר יתחזקו עוד יותר והנמל שמה יתרחב בכפלים; לא בלבד שמלטה עצמה תהיה בעתיד עוד יותר אדירה וצי אנגלי גדול יחנה שמה בתמידות, אלא שעוד חדשה הוסיפו הפעם: גם את אלכסנדריה הכניסו בחוג הבסיסים הבצורים של אנגליה בים התיכון.
כל זמן שאנגליה היתה, בכח מספר אניותיה, השלטת מאליה בים התיכון הסתפקה אנגליה בגיברלטר ובמלטה: שני השמות האלה הספיקו כדי להטיל חרדה על כל סביביהן. אך בשנים האחרונות שונה המצב בהרבה, ומלחמת איטליה ותורקיה גדשה עוד את הסאה. כשהוחלה מלחמה זו האמינו באנגליה, שגם בטריפוליטניה ינחלו האיטלקים רק מפלות, והחלטתה של מדינה ים-תיכונית כאיטליה היתה נעימה לאנגליה. לצערה השתלשלו הדברים באופן אחר לגמרי. איטליה כבשה לה את כל שפת טריפוליטניה, וטריפולי ובנגאזי וטוברוק היו לקוצים בבשרה של אנגליה.
והנה, לו היתה איטליה מתחזקת מאליה לא היו האנגלים נבהלים כל כך. אך איטליה היא בעלת בריתה של גרמניה, ומעל גבה של איטליה רואים האנגלים את הגרמנים.
מי יודע, שואלים האנגלים ברצינות גמורה אם לא ירצו הגרמנים בעזרת האיטלקים ידידיהם לכבש את מצרים?
ושאלת כבישת מצרים היא היא שעוררה את אנגליה למעשים כבירים!
ראשית כל, כמו שכבר אמרנו, החלט לחזק את שני הבסיסים הקודמים גיברלטר ומלטה. שנית, וזהו העיקר – החלט לעשות מאלכסנדריה נמל אנגלי של מלחמה ממדרגה ראשונה.
הן אמנם, על ידי זה כמו מודה אנגליה כי כלה ונחרצה מאתה להפך את מצרים למושבה אנגלית פשוטה, ובמצרים עצמה עוררה החלטתה של אנגליה סערה עצומה בים העתונים הערבים הלאמיים. אך הלזה ישגיחו אנשים כקיצ'נר? ועוד בימים האלה נכנסו אל אלכסנדריה הספינות הראשונות, שתהיינה בעתיד הקרוב חלק מהצי האנגלי של מצרים.
הנמל האלכסנדרוני, מצדו המסחרי, עומד היום על מדרגה שלישית בכל ים התיכון. בראשונה מרסיליה, אחריה ג'ינואה ואחריהן אלכסנדריה. קיצ'נר החליט, שגם מהצד המלחמתי תהיה אלכסנדריה עומדת על מדרגה שלישית, אם לא בשלשת הנמלים המלחמתיים בכלל, על כל פנים בשלשת הנמלים האנגלים שבים התיכון.
בראשונה גיברלטר, אחריה מלטה, ואחריה אלכסנדריה.
ועוד יותר גם סולון, על יד טריפוליטניה, שהתורקים עצמם מסרוה לידי המצריים – לאמר האנגלים – כמעט מיד לאחר הכרזת המלחמה הנוכחית וגם נמל-סעיד על יד ארץ ישראל, יהיו לתחנות ימיות, ממדרגה שניה אמנם. על ידי זה תהיה אלכסנדריה עוד יותר חזקה, ואולי גם החזקה שבתחנות אנגליה בים התיכון.
נמל אלכסנדריה, 1885. מקור: Egypt : handbook for travellers. ויקישיתוף
אכן, עתונים אנגלים אחדים העירו כי לרגל היותה אדמת שפלה לא תוכל אלכסנדריה להגן על עצמה בפני ציי האויב, ולכן הציעו – כמה גדולה חצפתם! – לבוא במשא ובמתן עם תורקיה כדי שתמסר לה זו את עכו. באשר אמנם עכו, הן מפאת מצבה הימי והן מפאת מרכזיות הים-תיכונית (באמצע הדרך ממש בין מצרים ואי קפריסין) היא אולי הנקודה הטבעית היותר מוצלחת של כל ים התיכון. וכל ממשלה אשר תתפס בה ותדע להתקינה כראוי למטרתה העקרית תהיה השלטת בכל מזרחו של ים התיכון ותרחיף סכנה על מצרים, על יון ועל כל אנטוליה בבת אחת.
והעתונים האלה מציעים למסור לתורקיה תמורת עכו את אי קפריסין בחזרה. כי באי קפריסין סבלו האנגלים עד כה רק צרות. אין באי זה אף נמל טבעי אחד, ובכלל עומד האי בהרחק מקום ממצרים. לכל אלה יש להוסיף, כי תושביו היונים החלו בזמן האחרון לדבר על ספוח האי על יון, ואנגליה תשמח יותר אם דאגה זו תפל לחבל לתורקיה.
מצד אחר מקוים האנגלים, שבכריתת ברית המלחמה עלה יעלה בידם להשיג מתורקיה בתור פרס עבור עזרתם לה את אחד מאיי הארכיפלגוס, או מה שיותר מושך את לבם את מפרץ סודה בכרית, כי אמנם, אנגליה רוצה לספח את אי כרית ליון בתנאי שיון תמסר לידי אנגליה את מפרץ סודה, על יד כניה, שהוא המפרץ היותר עמוק והיותר חשוב בכל ים האיים, וכדי לפייס את תורקיה אומרת אנגליה להלוות ליון סכום של חמשה עשרים מליון פרנק, בכדי שיון תמסרם לתורקיה.
מחשבות יפות אמנם, מחשבות גאוניות אם תרצו. אלא שעד כה אין שום מקום לחשב כי תורקיה תרצה להיות שנית הקרבן על מזבח האנגליות העולמית. די היה לה לתורקיה בהפסד בוסניה הרצגובינה, בהפסד רומליה וכרית, בהפסד מצרים וטריפוליטניה כדי שתסכים להפסדים חדשים. מסירת עכו לאנגליה תהיה לא פחות ולא יותר משליחת יד בנפשה. ותורקיה, השבה לתחיה, אם על ידי התורקים הצעירים או על ידי הסיעה המושלת כיום רוצה לחיות ולחיות.
לא, עכו לא צריכה להיות אנגליה.
אמת, כי גם מאלכסנדריה, בתור נמל מלחמה ומסולון ומנמל-סעיד תמשל אנגליה כמעט ממשלה בלתי מוגבלת גם במימי תורקיה.
אך תקותנו חזקה, כי הימיה התורקית, שהיא כיום שוא, ושתהיה מחר לממשות יפה תבלבל קצת את חשבונותיה של אנגליה…
"האור" (לפנים "הצבי", "השקפה"), שנה שלושים, מס' 253, 16 באוגוסט 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הקרב מול נמל ביירות. תרשים מאת Ralph Earle. מקור: Proceedings – US Naval Institute, 1912. העתק: ויקישיתוף
„ברברות“ האיטלקים
– כתבה מיוחדת –
קושטא כ"ח פברואר
בודאי הודיעוכם התלגרמים קצור-דברים על אדות הספינות האיטלקיות שהתנפלו פתאום על בירות. אולם בהיות שקושטא היא המרכז לכל הידיעות של הממלכה ובהיות שעתוני הבירה קבלו המון תלגרמים מפורטים ישר מבירות או על ידי וזרת הפנים, חושב אני לטוב לתת את כל הפרטים אשר נתפרסמו פה על דבר המאורעות בבירות.
הדבר נודע בראשונה בדרך לא ישרה. כתבים אחדים, שהלכו אל המשערה (הבורסה) המקומית ל„הריח“ חדשות ראו כי בהלה גדולה תקפה את כל אנשי-העסק. איש לאיש זרק מלה, והמלים היו לקריאות, והקריאות לחרדות. בפני כלם היה ניכר, כי דבר-מה קרה. ולא דבר טוב כנראה, כי כל הפנים היו חורים, כל העינים תוהות וכל הידים רועדות.
– מה קרה? –שאלו הכתבים.
והתשובות היו רבות ומוזרות כלן:
– האוסתרים תפסו חזרה את נוביבזר, בין סרביה והר שחור!
– האיטלקים ירו על הדרדנלים וספינותיהם מנסות לעבר לקושטא.
– האוסתרים הולכים לסלוניקי!
– האיטלקים החריבו את בירות, וימיתו את כל יושביה!
ועוד כאלה וכאלה.
לשוא נסו הכתבים להשביח את הבהלה המשגעת הזאת ולהבטיח, כי שום דבר שכזה לא קרה, היות ותלגרמים נוראים כאלה לא הגיעו כלל לקושטא. אנשי המשערה באחת: המצב רע! המצב רע!
מובן מאליו, כי הניירות התורקים נפלו וכי סכנה רחפה על עולם העסקים.
והנה יצאה הוספה מיוחדת. כל הידים פשטו לקראת המוכרים, ובין-רגע היו כל העינים נטויות על ההוספות הללו. אמנם: דבר-מה קרה באמת, אלא שהענין לא היה מסוכן ביותר.
האיטלקים ירו על בירות. החרב לא החריבוה, המת לא המיתו את כל יושביה. הדרדנלים שלמים, לקושטא לא יעיזו האיטלקים לבוא לעולם ואוסתריה עודנה מבכה את אהרנתל שלה. המנוחה שבה קצת לשלט במשערה. הבהלה חלפה, ערך הניירות עלה, ולכשקראו היטב את אשר היה נדפס בהוספות נוכחו כלם כי הזבוב גדל ויהי לפיל במוחם של הפחדנים הרבים.
* *
ואולם, אם אמת הדבר, כי להמאורעות בבירות אין ליחס חשיבות מיוחדת, הנה טעות תהיה זאת מצדנו לבלתי שים אליה את לבנו כלל. שעל-כן חושב אני לטוב לתת כאן תאור שלם ממהלך הענין, לפי שהגיעו כאן התלגרמים. בראשונה תלגרמים יבשים, שלא אמרו כמעט כלום, אחר-כך תלגרמים יותר מפורטים ויותר ברורים ולסוף הרשם שעשו פה התלגרמים, החלטות הממשלה והצעדים שאחזו בהם לעתיד.
התלגרם הראשון אמר:
הבקר (שבת), בשעה תשע ירו פתאם שתי-ספינות מלחמה איטלקיות על הספינה התורקית „אבנולה“, ויחריבוה. המון עם רב התקבץ אל חוף הים. עשרים איש מהעם נהרגו חמשים מהם נפצעו. התושבים הזדינו בהמונים. בית-הנשק היה לשלל להעם. הממשלה אחזה באמצעים הנחוצים להגן על הסדרים. הספינות האיטלקיות מטילות במרחק.
והנה תלגרם שני:
הספינות האיטלקיות זרקו פצצות לתוך העיר. שני בנקים נהרסו חצים.
ותלגרם שלישי אומר:
הדבר קרה כך: שתי ספינות-מלחמה באו למימי בירות, בלוית שתי אניות מסע. האיטלקים דרשו מיד ממפקדי האניות התורקיות „אבנולה“ ו„אנגורה“ למסר את עצמם עם אניותיהם בידי האיטלקים. ואולם, עוד לא הספיקו התורקים להשיב וכבר החלו האיטלקים להריק גפרית ואש. ספינותינו השיבו גם הן ותלחמנה באמץ לב. אבל, פצצה איטלקית נפלה פתאם על הספינה „אבנולה“, ותחריב את הדוד, והספינה החלה לטבע. בו בזמן צללה גם האניה השניה. המלחים הצליחו לרדת אל החוף.
"אנווילה", ספינת התותחים הטורקית שנפגעה בהרעשת נמל ביירות. מקור: ויקישיתוף
ספינות האיטלקים נעלמו, אך לאחרי שתי שעות שבו, ושנית הריקו אש על החלקים של הספינות שנשארו עוד על פני המים. פצצה אחת פגעה בבנק העותומני ותסב לו נזק רב. אחרי זמן מה נתרחקו האיטלקים. בהלה גדולה תקפה את יושבי העיר, אך הולי סובב ברחובות ובמנשר אל העם הבטיח לעשות כל הדרוש להגנת התושבים. חמשה עשר איש נהרגו ומאה נפצעו. אנשי-צבא הגיעו מדמשק (עד כאן מתאימים הפרטים שמוסר לנו כתבנו מקושטא לאותם שמסר לנו כתבנו מבירות). מכאן ואילך שונים הדברים בהרבה. – המערכת).
והתלרמים התעקבו בזה אחר זה. תלגרם רביעי אומר: מספר המתים שלשים ומספר הנפצעים מאה ועשרה. התושבים דורשים בכל תקף לגרש את כל האיטלקים מתוך העיר.
תלגרם חמשי אומר: הספינה התורקית „אנגורה“ לא צללה מבלי הגן על עצמה. אדרבה, מיד לאחרי שהודיעו האיטלקים כי אם לא תמסר את עצמה בידיהם יחריבוה, יצאה הספינה מהנמל לקראת האויב ותזרק פצצות על האיטלקים. ספינה איטלקית אחת ניזוקה. לצערה של הספינה התורקית נבקע הדוד שלה, אז הורדו המלחים אל בית-החולים, והמפקד צוה להקפיץ את ספינתו. הספינה צללה, כשהמפקד עומד על משמרתו בגבורה נפלאה.
והרי עוד תלגרם: האיטלקים ירו רע מאד ולא החריבו כמעט כלום. ובכל-זאת היה מספר המתים גדול מאד. מתו יותר ממאתים וחמשים וכמאה וחמשים נפצעו, שהם ביחד ארבע מאות איש. הואלי ניצל ממות בדרך נס. הוא סובב ברחובות ופצצה איטלקית את התפוצצה בקרבתו ותמית כמעט את כל גדוד השומרים שהלכו אחריו. רק הוא ושלישו, וכמו-כן עוד שנים-שלשה אנשי-צבא נצלו. הקונסולים הגו לואלי חן־חן רב על גבורתו ועל זריזותו.
* *
אלה הם בקצור התלגרמים.
והרשם?
רע מאד. איש לא האמין פה, כי הדבר יגיע עד לידי כך. הכל חשבו, כי צרפת לא תרשה לעולם לאיטליה לגעת בבירות. המעשה האחרון הזה הראה, כי צרפת ואיטליה הולכות יד ביד. הוזרה נכנסה מיד לישיבה מיוחדת, ופה אחד החליטו כלם לבלתי האמין יותר להבטחות הממשלות. מחאה נמרצת נשלחה אליהן, ויחד עם זה החלט לגרש את כל האיטלקים מתורקיה. הכל מסכימים כי „ברברות“ האיטלקים עברה הפעם כל גבול!
אחד הוזירים קרא אחרי המועצה:
– האיטלקים חשבו, כי במעשה בירות יבהילונו. לא ולא! אם עד כה נלחמנו נגד איטליה בגבורה, מעתה נלחם בגבורה כפולה ולעולם לא נסכים לתת להם את טריפוליטניה שלנו!
אומרים, כי הימיה התורקית תנסה לצאת מהדרדנלים לקראת האויב. כי אל־ישכחו הקוראים, שיש לה, לתורקיה, עוד צי גדול של שלשים ספינות גדולות וקטנות. זה עתה נודע פה, כי אניות איטלקיות עברו על פני איזמיר וסלוניקי, וכי ספינה אחת נסתה לתפס את האי למנוס. מיד הלך שר-החיצון, אסים-בי, אל ציר אוסתריה ויחד החליטו למצא הדרך למנוע את האיטלקים מהחל בפעולותיהם הרעות בים הארכיפלגוס. צי תורקיה מתמרן בתוך ים המרמרה, הסגור מכל צד, ואי-אפשר לשום אניה איטלקית לחדור אל הים הזה.
האיטלקים היושבים בקושטא אינם מעיזים לצאת החוצה. מצבם רע מאד.
אתמול שב לפה ניאזי-בי, אחד מגבורי החשמה. הוא היה כבר על גבולות סירנייקה, והנה הגיעהו תלגרם משר הפנים טלעת-בי שבקש ממנו לחזר מיד. אין איש יודע מדוע, אך משערים כי המאורעות באלבניה דרשו כי ישוב לקושטא.
י. אדמוני
"האור", שנת השלושים (3), מס' 122, 6 במרץ 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ואם המצב בטריפולי עודנו כמו שהיה, בלי שום שנוי חשוב, הרי אטליה הולכת, כפי הנראה, ומרחיבה את חוג פעולתה עד הארכיפלגוס.
לפי התלגרמים האחרונים אחדות מאניות-המלחמה האטלקיות עזבו את מימי טריפולי והפליגו לים איז'י, בהארכיפלגוס. וכפי הנראה, עומדים האיים וביחוד האי רודיס בסכנה פחות או יותר גדולה. ואם אטליה תחל פה בפעולתה צריך להודות על האמת כי זו תהיה לנו אחת המכות היותר צוללות ומוחשיות; כי בהתנפל אטליה על רודיס מפסיקה היא את החיים שבתנועה המסחרית של הממלכה העותמנית דרך הים. ומבלי ספק כי חרב יחרב מעמדה המסחרי של סלוניקי מבלי שיהיה לאטלקים צורך ל„במבם“ או לצור על החופים התורקים אשר בהארכיפלגוס.
כן, אם חלילה תנגח אטליה את רודיס ואיי הארכיפלגוס, עמדנו יהיה קשה מאד. כי אין לנו באמת ימיה תורקית ראויה לשמה. האניות והספינות שיש לנו אינן מוכשרות להרים ראש בפני האסכדרות האטלקיות, והתורקים גם הם אינם מלחים טובים כמו שהעיד ע"ז מחמוד שבקת פשה בכבודו ובעצמו. ולכן, אם תופיע האסכדרה האטלקית על ים איז'י, המסחר התורקי יסבול לא מעט, ומי יודע מה יהיה הסוף.
ומפני הסכנה הזאת הנשקפת להמסחר אומרים כי הממשלות תתערבנה ולא תרשינה לאטליה להרחיב את חוג פעולתה גם על רודיס. וכפי הנשמע אנגליה משתדלת כבר להניא את אטליה ממחשבתה זו ולצמצם את חוג המלחמה אך בטרבלוס גופא.
התשמע לה אטליה?
ומה תעשה תורקיה?
אלו הן באמת שאלות נכבדות שאי-אפשר לנו לפותרן אלא אחרי השתלשלות המקרים בעתיד.
ועד אז אנו מאחלים כי הסכסוך הזה יוּתר בנקל וממשלתנו תצליח לצאת ממערכות המלחמה בשלום!
"החרות", שנה רביעית, מס' 24, 13 בנובמבר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
איטליה בסוריה. – ואניות המלחמה האיטלקיות עודן משוטטות במימי סוריה. בשבוע שעבר טילה אנית-מלחמה אחת לרחב-הים, קרוב לראש הכרמל, ואחרי שהתקרבה לחופנו מילים אחדים שבה לה לברכה.
אומרים כי אניות-המלחמה הללו מפיצות בלילה, אורות חשמליים על ירכתי הכרמל ששם עומדים אנשים שעונים להן בפנסים בעלי זכוכיות שונות. הממשלה המקומית שומרת עד מאד על הדבר הזה. ובשבוע שעבר קרה מקרה כי אחד היהודים שהיה לו לתקן בלילה את גג ביתו הגבוה לקח אתו הגגה את המנורה למען שתאיר לו בעת העבודה. ויהי בראות אנשי-הצבא את האור ויאמרו כי היהודי בא בדברים עם האניות האיטלקיות ויעלו הגגה ויכבו מיד את מנורתו…
"החרות", שנה רביעית, מס' 18, 2 בנובמבר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חיילי הצי האיטלקי נוחתים בנמל טריפולי, אוקטובר 1911. המקור: ויקישיתוף
מכתב מקושטא.
קושטא, כ"ז אוקטוברו
העתונים מלאים היום פרטים מפרטים שוני ע"ד לקיחת טרבלוס ובנאי ע"י האיטלקים, כפי שספרו עדי-ראיה מצד התורקים. כי כידוע, גרשה הממשלה האיטלקית את פקידי עותומניה מכל ערי טרבלוס, והפקידים האלה, שהגיעו השבוע לקושטא, מסרו לאחדים מהעתונים רשמים מענינים, שמהם היותר מענינים הם מה שפרסם ה„איקדאם“.
הפקיד התורקי מספר: בשנים לחדש אוקטוברו נכנסה אל הנמל שלנו (בטריפולי) אניה איטלקית עם דגל לבן. שר-צבא ירד היבשה והלך אל ארמון הואלי. בסים-בי, שממלא אתת מקום הואלי, קבל מידו התראה למסר לידי האיטלקים את העיר וכמו-כן את הספינות הנמצאות בנמל. בסים-בי השיב בשלילה, ויצו מיד להוליך את האניות אל הסלעים כדי להטביען, מפני שרק באופן זה לא תשיגינה אותן ידי האיטלקים. ביום שלמחרתו באו אל הנמל שתי ספינות איטלקיות אחדות עם הדגל הלבן וסגן-נגיד האניות ירד היבשה. הוא היה לבוש בגדי שרד, ויבקש מבסים-בי וממפקד הגדודים נשאת-בי למסר לידו את העיר בסים-בי השיב: „איך אוכל לעשות כדבר הה מבלי פקודה מקושטא? אתם נתקתם את כבל התלגרף, ואין לנו כל יכולת לפנות מיד לקושטא בשאלה מה עלינו לעשות. לכן מציע אני שתמתינו לתשובה על מכתב אשר נכתב מיד סטמבולה“.
על זה השיב הסגן האיטלקי: בואו אל ספינתנו ונדבר הלאה:
באי-כח התורקים עלו על ספינות איטליה, ושם הצהיר להם נגיד האניות:
— אם תחריבו את מקלעיכם, אם תפתחו את הנמל לספינותינו ואם יצאו אנשי-צבא שלכם מתוך העיר נחבר שנית את הכבל התלגרפי בין טריפולי וקושטא.
התורקים השיבו, כי אי-אפשר להם למלא אחרי דרישות הנגיד, ולמחרתו נמסר ה„לא“ התורקי בדרך רשמי להנגיד. חצי שעה אחרי זה ירו האיטלקים יריה אחת על המבצרים, ובמשך שתי שעות נשמעו יריות על יריות. ביחוד רכזו האיטלקים את חמתם על המבצר היותר חזק של טריפולי „קירק קריש“. המבצרים ירו גם הם, אך הפצצות לא השיגו את הספינות. אז עזבו הגדודים את המבצרים ורק פקידי הצבא נשארו שמה, במספר ארבעה עשר. הם מתו שבעה, שנים נפצעו ושאריתם, כשראו כי לא נשארה כל תקוה להחזיק את העיר, יצאו גם הם מהמבצרים. בערב נשתתקו יריות האיטלקים.
למחרתו שבו האיטלקים לירות. רק במבצר „סייד שואיים“ נשארו שר-צבא ושני חיילים, אך במהרה נחרבו המקלעים שלהם על ידי פצצות האיטלקים. משאר המבצרים לא קלעו התורקים, בהיות שהמקלעים היו עתיקים, – – אשר מצאו אותם לפנים בנהר הדנובוס.
למחרת היום הזה באו אל בסים-בי אנשים שונים מבני העיר ויתרו בו למסר מיד את העיר לידי האיטלקים. גם חסן קרמנלי דרש מבסים-בי למסר את העיר וקונסול גרמניה אף הוא יעץ לעשות זאת. אך בסים-בי סרב בכל כח. אז ירים אחד מהסוחרים הידועים את הדגל הלבן לאות הכנעה. שם האיש ההוא – חליפא.
הרעשת המבצר הספרדי של טריפולי על ידי אוניות הצי האיטלקי, 4 באוקטובר 1911. מקור: ויקישיתוף
– – –
יותר מענין הוא מה שמספר עד-ראיה אחר בדבר לקיחת בנגאזי.
הוא אומר:
סירותינו, שיצאו לדוג, הודיעו לנו כי ספינות איטליה נתגלו באפק. במנוחה ובשלוה חכינו להתקרבותם. בינתים עסקו הגדודים בבצור העיר והחוף. על הגבעות מסביב חנו המתנדבים שעמדו תחת פקודתו של המורשה שבחאן-בי וגדודיו של אחד מראשי הסנוסים. הים היה סוער מאד. הנשים והילדים יצאו מהעיר, ובלילה רחף שקט של דממה על פני העיר.
דגל עותומניה נפנף על המגדל, על בית-המכס ועל בתים אחדים אחרים, וברחובות נשמע הד קול הצעדים של החיילים בלכתם לשמר על הסדרים.
זה היה בארבעה לחדש אוקטוברו. בבקר השכם נתגלו באפק האניות של האויב. גשם עז ירד. חכינו למה שיבוא. והנה הורדה סירה קטנה הימה, ושני פקידי-צבא באו אלינו, עם הדגל הלבן, ויתנו לנו ארבע עשרה שעה כדי להתמלך אם למסר את העיר בידיהם או לא. מפקד המבצר השיב בשלילה.
למחרתו, בבקר השכם, כשכלו ארבע עשרה השעות הנתונות, החלו האיטלקים לרדת, למרות הים הגאה ולמרות היריות מצדנו. שלשת אלפים איש ירדו לאט לאט, ובינתים ירו האיטלקים על ארמון העיר. אך אנחנו לא השיבונו כלום, כי הכינונו להאיטלקים הפתעה.
פתאם פקד סובחי-בי: אש!
וכל חיילינו ירו על האיטלקים. ומיד ראינו איך נפלו רבים מאד מהם הימה, כי מתו או נפצעו קשה. אז ישובו האיטלקים לאניותיהם והספינות ירו עלינו בי הרף. שש שעות ירו האיטלקים, והחלק היותר גדול של בנגאזי נחרב כליל.
למחרת בבקר הודיעונו ערבים, כי האיטלקים ירדו לא רחוק מהעיר. הדבר הזה הפתיענו, ונצא לקראתם. אך מספרם היה גדול מאד, והם תפסו את העיר. ואולם כדורינו הפילו בצבא האיטלקים חללים רבים רבים מאד.
י. אדמוני
"האור", שנה שלישית, מס' 19, 3 בנובמבר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 