מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

כל העוברים באנית הקיטור „אנקאריא“ ניצולו – 1886

חדשות שונות.

[…]

מברעמען מודיעים למכה"ע האייראפים כי אנית הקטור אנכאריא אשר עזבה ביום הששה עשר לירח סעפטעמבער את חוף העיר גלאסגאו ללכת לנואיארק, ועליה כארבע מאות עוברי אורח, נעלמה ועקבותיה לא נודעו. לפי הנראה קרה אסון, אך לא נודע עוד המקום איה.

* * *

אמעריקא.

[…]

אנית הקטור אנקאריא אשר הודענו כי עזבה בשמנה עשר לירח סעפטעמבער את גלאסגאו ועליה כשבע מאות נוסעים, ועקבותיה לא נודעו, נמצאה עתה בסאן דשאנס. המכונה אשר בה נשברה ארבעה ימים אחרי עזבה את חוף גלאסגאו, ותפרש נס ותלך בכח הרוח כעשרים יום עד אשר הגיעה לסט. דשאנס עם כל הנוסעים לבד שנים אשר מתו בימי המסע וגויותיהם הושלכו הימה, אחד המתים היה יהודי פולאני אשר הלך להאחז באמעריקא.

* * *

אמעריקא.

[…]

כל העוברים באניות הקטור אנקאריא, אשר נשברה נצולו, והובאו לנואיארק בששה ועשרים לירח אקטאבער על אנית הקטור עטהיאפיא.

"חבצלת", שנה שבע עשרה, מס' 2-3, 5 בנובמבר 1886, עמ' 8; מס' 4, 19 בנובמבר 1886, עמ' 6; מס' 6, 3 בדצמבר 1886, עמ' 5. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נפל הימה וניצל מרדת שחת – 1890

על ארץ רבה.

[…]

(על הים). באטייע, חכם הבניה של אנית הקיטור Gulf of Trinidad בעת נסעו מאיקוויק (Iquique) לאיירופא נפל בלילה ממכסה האניה הימה. אנשי האניה הרגישו מיד את הדבר וישליכו אחריו „רצועת הצלה“ אשר הטובע תפשה בידו. אם גם עלתה בידם לעצור מיד את מרוצת האניה, אבל בין כך וכך צפה מהלך רב, עד כי קשה היה להם לחפש את האיש וגם חשכת הלילה היתה להם למעצור להשיגו. במשך שלשה ימים ושלשה לילות, שהיו בעיני האומלל כימי עולם (עוויגקייט), רעב גם צמא, צף האי ההוא בעזרת „הרצועה“ על פני הים, ולבו פחד תמיד ויהגה אימה פן יהיה לברות למלתעות החיות הטורפות שבמים, עד כי באחרונה באה תשועתו, כי פגשה אותו אנית הקיטור מנארוועגען ותצילהו מרדת שחת!

י. צ. באָרנשטיין.

"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 37, 24 בפברואר 1890, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון אנית הקיטור „אמעריקא“ – 1872

רוסלאנד.

[…]

מכה"ע הנ"ל נומ' 45 יספר לקוראיו כי אנית הקטור המכונה בשם אמעריקא ההולכת תמיד מן בוינעס־איירעס עד מאנטעווידעא, עזבה את בוינעס איירעס ללכת לדרכה צלחה ביום 23 דעצעמבער בלהקת נוסעים רבים אשר היה בדעתם לחוגג את חגם בעיר „מאנטעווידעא“ ואחדים מהם היו מן הקרואים אשר התקדשו לבוא אל המשתה הנעשה לכבוד יום הראשון לשנתם, מספר כלם היה שני מאות אנשים, אך מ"ד מצעדי גבר כוננו, וחגם נהפך לאבל כי לפתע פתאום בחשכת לילה שלח ד' אש מן השמים ויצת את כל האניה מסביבה, וערך מאה אנשים ירדו חיים במצולות ים וימותו והנשארים הצילו את נפשם מרדת שחת.

נח לוריא ממינסק.

"המגיד", שנה שש עשרה, מס' 11, 13 במרץ 1872, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

"קאיזר וילהלם" הצטיינה במהירות לכתה – 1904

אוניית הנוסעים "קייזר וילהלם" בין 1890 ל-1900. המקור: ויקישיתוף

מהמבורג מודיעים, כי אנית הקטור „קאיזר וילהלם“ ההולכת בין אמריקא ואירופא, הצטיינה במהירות לכתה יתר מכל האניות האחרות. היא יצאה מאמריקא ביום 14 יוני (למספר חו"ל) ותבוא לאנגליא ביום 20, ובכן עברה מרחק 3113 מיל בששה ימים וי"א שעות ונ"ח מינוטין. מהירות לכתה בשעה הגיעה עד 23,58 קשרים. בה נמצאו 1590 נוסעים.

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 139, 30 ביוני 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עקבות החולירע בנמל טולון – 1884

הליכות עולם.

[…]

– לדאבון לב כל נתאמתה השמועה הרעה שבאה מטולאָן אשר בצרפת כי נראו שם עקבות החלירע, ובעוד הממשלה מתאמצת להשלות את העם ולהשקיט רוחו, הנה היא מתאמצת לקדם פני הרעה ולהגביל חוג פעלה הרע. בדבר מקור המחלה ואיזה מקומה נחלקו הדעות. מכה"ע „Republ. Franç.“ מחליט ואומר כי מאת אניה אנגלית היתה זאת, כי הובאו ממנה שני אנשים שחלו במחלה זו ורב החובל כחד תחת לשונו ולא הודיע כי בהיותם בדרך מתו על האניה ששה אנשים שדבקה המגפה בהם. אך תושבי עיר טולאָן האשימו בזה את האניה הצרפתית „Sarthe“, ששבה בימים האלה מטאָנקין, ולא נתנו דמי להם עד אשר נתרחקה האניה מחוף עירם, כי הקול יצא שאחד ממלחיה מת בדרך ואנשי האניה לא שקדו לשרוף את בגדיו כמשפט. במארסייל שוקדים מאד על פעלם לנקות את האויר ולשמור על האניות הבאות אל החוף לבלי תת אותן לבוא במגע ומשא עם העיר עד אשר יחקרון היטב. בארמון פאראָ הכינו 150 מטות על כל צרה של תבוא. התלגרף מודיע מיום 16/28 ח"ז כי ביום ההוא מתו שלשה אנשים במחלה הדומה לחלירע. פחד המגפה נפל על יושבי אלג'יר, והקול יצא כי גם שמה המחלה אותותיה אותות. בפקודת הרשות נכונו בארמון המלך 500 מטות אם תפרוץ המחלה ר"ל. בכל בתי הנתיבות אשר למסלות הברזל בצרפת לא יניחו את הנוסעים לבוא עד אם יודיעו את שמותם מי הם ומאין באו ועד אם יחקר היטב המשא אשר הם מוליכים אתם.

"המליץ", שנה עשרים, מס' 47, 30 ביוני 1884, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בקברות ישראל – 1902

בחוץ לארץ.

[…]

בקברות ישראל. סופר מכה"ע „וואס.“ מאלכסנדריא של מצרים מספר:

אנית הקטור הצרפתית הרימה עגן מחוף יפו, לשוב למרשיליא. האניה כבר רחקה מיפו, והנה פתאם נשמע קול בכי ויללה על המכסה. האשה העבריה ק. מרוסיא, אשר לקחה פתקאת-מסע לאלכסנדריא, ראתה כי עוללה יונק שדיה מת. לפני שעה אחד עוד היניקתו ועתה מת. יש לשער כי  היונק מת בסבה זו: בגלל תנאי הקאראנטין עמדה האניה על פני הים הרחק מהחוף, והנוסעים הובאו אליה מיפו בסירות קטנות. הים היה סוער, כדרכו תמיד אצל חפי יפו. האשה ק. המפחדת אחזה בידיה בדופני הסירה ובברכיה לחצה אל לבה את היונק – ותחנקהו.

את המקרה הודיעו לרב החובל, וע"פ חקי המסע בים, ובפרט כשאין העת כתקונה, צוה החובל „לקבור“ את העולל האמלל בגלי הים התיכון, ואולם לבקשת האם ויתר הנוסעים, גם נוצרים גם יהודים, נעתר הראש להוביל את הילד המת עד פורט-סעיד ששמה תסור האניה.

בפורט-סעיד פנו אל העדה הישראלית-הערבית בבקשה לקבור את המת, ואולם העדה דרשה על העמל ועל „המצוה“ סך 40 פראנק. ארבעים פראנק – הון עתק הם לאשה עניה, ואולם היהודים הערביים אחת גזרו ומדבריהם לא שבו. אז התערב בדבר הסוחר היהודי ש. מרוסיא, שנמצא שם במקרה, וישלם רק שמונה פראנק ויוסף גל קטן אחד על ביה"ק ליהודים בפורט-סעיד.

היהודים הערביים, המצטיינים בכלל ביראת שמים ובחפצם תמיד לעשות „מצוה“, הראו הפעם לכאורא אכזריות וקשי לב אל גורל העולל המת, ואולם אחרי כן התברר הענין.

במכה"ע באו בעת האחרונה כמה ספורים ע"ד מסחר הנשים באמריקא וביאפאן. בהשקפה ראשונה מה יש יחס וקשר בין הספורים ההם ובין העולל מפלשתינא שמת? ואולם פה יש קשר ישר.

חפירת תעלת זועץ היתה יסוד מוסד להפרחת עיר פורט-סעיד. אניות הקטור מכל ארצות תבל סרות אליה, ופריצות נוראה, מסחר גדול ונפרץ בנשים עלה פה עד מאד. כל פורט-סעיד היא בתי אכסניא, אושפיזות, בתי קאפה ובתי קלון. ואנשים לובשי בגדי פאר יושבים מן הבקר עד הלילה בארקאדיא המאשרה הזאת. האדונים האלה – המה סוחרים בסחורה החיה ולבשתנו ולחרפתנו לא מעטים ביניהם גם יהודי רוסיא. הלא המה ה„חתנים“ המוליכים שולל בתולות עניות למכרן אחרי כן בכסף מלא.

יחד עם חלאת האדם זאת יושבים בפורט-סעיד גם היהודים הערביים, ילידי הארץ. הם אינם עוסקים במסחר המתועב, אינם משתעשעים בבתי קאפה נהדרים, אך עובדים, חיי בעבודה כשרה ונאמנים בדת אבותיהם. המקרה שקרה על אנית הקטור הנ"ל נתן למו ידים להראות את שאט נפשם לעושי הנבלה. כאשר פנתה האם האמללה בבקשה לקבור את מתה, ענו: יקברו „הם“, הם קרובים אליך יותר ממנו, ויבקשו ארבעים פראנק במכוון, בדעתם כי האשה עניה, למען ראות איך יתיחסו „הם“ אל העניה השכולה. ואולם אחרת עשו כאשר התערב בדבר איש יהודי סוחר מרוסיא, שאיננו נמנה בקהל מרעים. הקהילה הערבית הסתפקה בשמונה פראנק.

"הצפירה", שנה עשרים ותשע, מס' 89, 5 במאי 1902, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

וישלח ה' עזרתו ויצילני מרדת דומה – 1885

חדשות שונות.

[…]

אנית הקטור פיי חא אשר יצאה ממרסיי בירח יוני ללכת לכינא, עברה על עדן בראש ירח יולי ובהרחיקה ללכת הלך שמנה שעות מהעיר הזאת בדרך קאלאמבא ראו אחדים מהעוברים בה כתמונת איש הרחק מהם עולה ויורד בין גלי הים. ויודיעו לרב החובל והוא התבונן בכלי מבטו ויוכח לדעת כי אמנם איש טובע במצולות, ויחוש להצילו. האניה קרבה אל המקום ההוא וירדו אחדים מחובלי האניה באניה קטנה, וימצאו איש רוכב על שתי קורות עץ קשורים יחד, וכל עוד נפשו בו. המה הביאוהו אל אנית הקטור, הרופא קרב אליו וירא כי חלש הוא מאד, בהיותו רעב וצמא וכחותיו עזבוהו. ויאכילוהו באניה וישקוהו ויחזקו גויו בסמי מרפא, ויישן כעשר שעות. וביום השני שב לאיתנו וספר לאמר: שמי קייזער יליד בריטניא; בן ל"ה שנים אני, פקיד אנית הקטור ספעק האלל מליפערפאהל, אשר הלכה לבאמביי טעונת גחלי אבן. בה נמצא שבעה עשר אייראפים חובליה ומלחיה, ושנים וארבעים הודים ילידי באמביי. לפני שלשה ימים נסדקה האניה בסלע, עמל החובלים לחזק הבדק נשאר מעל ותרד האניה במצולות. האנשים אשר נמצאו בה נסו להציל את נפשם עלי לוחות וקורות עץ, אך חפצם לא הצליח בידם, ואני אם כי אמרתי נואש לחיי נסיתי גם אני לקשור שתי קורות וארכב עליהם, שלשה ימים ושתי לילות לחם לא אכלתי מים לא שתיתי. ארבע אניות קטור עברו עלי אנשיהן לא ראוני וקולי לא שמעו, ובעבור אנית הקטור הזאת לא היה בי עוד כח לקרוא לעזרה, ודמתי כי כבר בא קצי וישלח ה' עזרתו לי ויצילני מרדת דומה“.

"חבצלת", שנה חמש עשרה, מס' 43, 13 באוגוסט 1885, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רצח באניה "פרינץ קרל" – 1900

טלגרמות:

יום 6 (19) מאי (כ' אייר).

[…]

קיפינג (שוויידען). – בעבור אנית הקיטור „פרינץ קרל“ על פני האניה „קיפינג“ נראה על הראשונה איש אחד אשר קרא בקול: „כל הקרב לגשת אלי ירה יירה“ ואחר קפץ אל סירה קטנה וימלט. אשה אחת תולה על קיר האניה מחוץ קראה לעזרה. על האניה „פרינץ קרל“ נמצאו 12 איש נפצעים ביריה. ששה מהם, בתוכם רב החובל, כבר מתו. את יתר הנוסעים מצאו סגורים על מסגר. עוד איש אחד מהנפצעים מת למחרת. ישתדלו לגלות את עקבות הרוצח.

קיפינג. – אנית הקטור „פרינץ קרל“ הפליגה בשעה 8 בערב מחוף אקרוני לסטוקהולם. בחצות הלילה עברה על פני קוויקאנד. באותה שעה החל הרוצח לסגור את הדלתות בפני כל איש ובאחזו מקדחים בשתי ידיו ירה על כל מי אשר עמד לו לשטן. ואחרי כן השתמש גם בכידון וסכין אשר הכריע בם לטבח את רב החובל, את ראש המלחים, אשה אחת וילד קטן. מארבעה האנשים ששחקו בקלפים בתא העישון הרג איש אחד ביריה במצחו, על כי למרות ההתראה, עשה שלא בכונה איזו תנועה. כאשר התקרבה האניה „קיפינג“ קפץ לסירת הצלה וימלט. האניה „פרינץ קרל“, נהוגה ע"י ראש המלחים תחת רב החובל שנהרג, הפליגה הלאה לסטוקהולם, ותבוא שם כעלות הבקר. מרגלי חרש של פקודת המשטר רבים באו אליה ויוציאו משם את המתים ואת הנפצעים, ארבעה שוויידים נפצעים הושמו בבית החולים. לפני יום בצהרים סר איש מוזר אשר כנה עצמו בשם גרינגוויסט מסטוקהולם לחרש כלי נשק אחר הדר במסבי אבראגע ויתן לו שני מקדחים למשוח אותם בשמן ואחרי כן נסה לירות מהם כמה פעמים. הוא בעל קומה גבוהה, שערותיו כהות וזקנו מגודל.

"המליץ", שנה ארבעים, מס' 102, 20 במאי 1900, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון באנית הקיטור „רוגאצ'וב“ – 1890

מעשים בכל יום

[…]

ממאָהילוב (ע"נ דניעפר) מודיע ה' ג–ן כי אנית הקטור “Рогачевъ„ העוברת בנהר דניעפר בין העיר מאָהילוב ובין העיר אָרשא בעברה בליל 9 יולי בנהר נבקעה מכונת הקיטור בה ופתאם נשמע קול רעש גדול בין הנוסעים הרבים אשר מלאו את האניה: תבערה! חושו הצילו! וימהרו אנשים מן החוף ויבואו לעזרת הנוסעים באניות קטור להעביר אותם אל החוף. רב החובל אמנם צעק בקול לבל יזיד איש לעזוב את האניה, באמרו כי אין שום סכנה מרחפת על ראשם, אבל נוסעים רבים לא שמעו בקולו וירדו תוך אניה אחת קטנה, וימלאו אותה מפה לפה עד כי לא עצרה כח מהכיל את כלם ותהפך על פניה, וכל האנשים אשר היו בה ירדו מצולה וטבעו במים האדירים.

"המליץ", שנה שלושים, מס' 157, 26 ביולי 1890, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רק הקיסר לבדו לא חת – 1890

תלגרמות

[…]

ברלין 21 אוגוסט (2 סעפטעמבער). שרי הצבא ומלחי האניה אשר שבו עם הקיסר וילהעלם מספרים נפלאות ע"ד הסערה אשר עמדה על הים בלילה והאניה חשבה להשבר. כל הנמצאים באניה חרדו מאד ובלהות מות רחפו לנגד עיניהם, ורק הקיסר בלבדו לא חת ולבו לא נפל בקרבו ויתיצב על גג האניה ויתן פקודות למלחים עושי המלאכה. בעת הסערה התנגשה האניה באניה אחרת ולא היה אסון.

הקייזר וילהלם ה-2 על גשר אוניית המלחמה "גייר", 1894. המקור: ויקישיתוף

"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 191, 3 בספטמבר 1890, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.