הליכות עולם.

בריב צרפת וחינא חדלו הצדדים להתוכח בדבר שפתים ויחלו להגיש עצומותיהם בפעל כפים. פיות הדיפלומטים נסתתמו ופיות כלי התותח של קרוּפּ נפתחו ברעם ורעש בחוף הים על יד פֿו-טשוּ; אמנם כאלה רבים היו להחינעזים באניות איבה ובסוללות אשר לפני בית הנשק, אך בלי ידים אמונות שקר גם כלי קרופ לתשועה, כי כמעט התנגשו יחדו והנה שבע מאניות חינא טובעו בים, שתים החישו מפלט להן ונצולו, ויתרן נפלו בידי הצרפתים וביום 13/25 אויגוסט הסיע האדמ. קורבע את אניותיו אל אשר הנהר זיהאָ ויתן מחי קבלו בסוללות בית הנשק ויור עליהן מן הצהרים ועד השעה החמישית. בשעה אחת ענוהו מן הסוללות ברעם כלי התותח, אז נאלמו דומיה, כי נהרסו הסוללות עד היסוד בהן. מספר אניות הצרפתים במקום ההוא היה חמש עשרה – מלבד שני כלי שיט הערוכים לנפץ (טאָרפעדאָ-באָאָטע) ועליהן מאה וארבעה עשר כלי תותח ושלשת אלפים ושבעים וששה אנשי חיל. יודעי דבר אומרים כי הגדיל קורבע לעשות בבחרו את פֿו טשו לו למטרה, כי העיר הזאת היא המטרפולין של מדינת פֿו-טיען, עליה יאמרו המושלים כי היא „חודה של חרב חינא“, כי בה בית הספר הראשי ללמודי תכסיסי מלחמה הערוכים שם על ידי מורים נבונים שהם מבני אירופא, שם בית הנשק הגדול אשר בו יוצקו וילטשו כל כלי מלחמה, מלבד זאת עומדת העיר בראש דרכים ורב טוב צפון בה לחיל אירופי אשר יקחנה אליו.

בעת ההיא אשר פתח האדמ. קורבע אוצר כל כלי זעמו על המקום ההוא, שם האדמ. לעספעס את כני אניותיו אל העיר קעלונג העומדת ממולה על האי פֿאָרמאָזא, לכלות מעשהו בה ולהבקיעה אליו כלה, למען יוכל לשית ידו על מכרי ההרים, לבלי תת עוד לחינא להוציא מהם את הפחמים אשר יעשירוה עושר רב, עד אשר תכנע מפני צרפת ותפייסה בתחנונים בשלמה כפר פדיונה ככל אשר יושת עליה. –

אבל עוד השאלה במקומה עומדת: מה תעשה צרפת עתה? התסתפק בקחתה לערבון את המקומות אשר כבשה, או שות תשית אל הארץ פנימה להכביד עליה ידה? אכן לעת עתה יש להגיד בפה מלא כי יד צרפת על העליונה: אניותיה שולטות עתה בימי חינא, ונקל לחילה להתנפל על חופיה כאות נפשו ולהרוס עריה העומדות עליהם אף לתקוע יתדותיו בפאָרמאָזא או בהאינאן או בכל אי אשר ימצא דרוש לחפצו. […]

* * *

הליכות עולם.

בגליון הקודם הודענו מפעלות האדמ. קורבע בהטביעו אניות חינא ובהרסו את בית הנשק אשר לפני פו-טשו. הידיעות האלה שאבנו ממקורים אנגלים במדה אחת ובזמן אחד עם הצרפתים בעצמם, שנדרשו גם המה לסמוך על החדשות אשר ישמיעום מכה"ע בטרם יזכרו לשמוע אותן מאת יוצרן ועושן, בהודיעו עלילותיו בפאריז. אכן לא נפלאת בעינינו אשר ימים שנים נסתם חזון מהצרפתים בעצמם, וצריכים היו להקשיב לאשר יודיעו אחרים – כי אין דרך שרי צבאות להביא דבריהם למקוטעין, ומאשר כל מעשה ומפעל במלחמה מצטרף לחשבון מעלילות פרטיות שיעשו פקידיהם איש ממקומו, לכן תאחר לפעמים הבשורה הכללית והעיקרית – בשורת שר הצבא לבוא אל ממשלתו, ועפ"י רוב יקדימוהו אחרים מן הצד והידיעות אשר יביאו המה תלויות הן בנטיות המודיעים ורגשותיהם לאחד מן הצדדים הנלחמים, ולפעמים אין לסמוך עליהם, כי נוטים הם להקטין ערך הנצחון או להגדילו, או לשנות פניו ולהחליפהו.

כן עשו המודיעים האנגלים אשר עברתם שמורה בלבם לצרפת על הצותה את חינא ארץ מערבם ומרכולתם, כי מבלתי יכלת להכחיש את הנצחון בעצמו, הטילו זוהמתם בהמנצחים, כי הרשיעו לעשות: את אניות האויב הורידו תהומה אע"פ שחדלו לירות ולהלחם ומהראוי היה לתת להן חנינה, בירותם על בית הנשק ירו מכלי משחתם גם על הכפרים סביבותיו ויהרסו בתים על יושביהם השוקטים, לפו-טשו באו אנשי חיל צרפת ויבוזו את בית ציר ארצם וממשלתם וכו'.

אך על דברים כאלה אין לסמוך – כי כבד להמנצח לצאת ידי כלם ולהרחיק ממנו כל דבה ולזות שפתים. אולם פה היתה קושיא אחרת אשר הביאה במבוכה את יודעי העתים בהתבוננם מעל מפת הארץ אל צעדי הנלחמים לדעת מוצאם ומובאם: כי פו-טשו עומדת היא במעלה הנהר זיהאָ, הנקרא מאת אחרים בשם מינגאן או  מין, במרחק 44 מילין – במדת אנגליא – מחוף הים, והאדמ. קורבע אחרי הרסו את סוללות בית הנשק שם פניו אל סוללות קינפאי אשר על האי וואָנ-פו המחלק את הנהר מין לשנים בהשתפכו הימה – ואיכה נסג המנצח לאחור לשוב אל מורד הנהר אל המקום אשר היה בראשונה, ולמה זה החרישו החינים בעברו עם אניותיו על פני סוללות קינפאי בראשונה לעלות לפו-טשו ולהבקיע את בית הנשק אליו? מכה"ע “Republique Françise“ נתן אל השאלות האלה תשובה מספקת, ממנה נראה חכמת קורבע ועוז רוחו גם יחד. להבין את הדברים צריכים אנו לבאר את המקומות לפרטיהם:

באשד הנהר מין עומד האי וואָנ-פוס המחלק אותו לשנים, כאמור. במעלה הנהר הזה במרחק 20 מיל מהחוף, מזרחה-דרומה-מערבה, על האי לאָ-סאנג עומד בית הנשק הידוע ושם יט הנהר ארחו, כי הוא בא מקרן צפונית מערבית, ובמרחק עוד 24 מיל למעלה עומדת העיר פו-טשו, והעיר גדולה היא ומספר יושביה שש מאות אלף איש. מאשד הנהר, מאי וואָנפו ועד בית הנשק הנקרא על שם פו-טשו, היו סוללות החינים על ההרים והגבעות אשר לשני עברי הנהר ומלבד זה היה שם צי החינים בקרבת בית הנשק לפני האי לאָ-סאנג במספר שמונה עשרה אנית גדולות עם קטנות. ויהי כאשר קבעה ממשלת צרפת לחינא את הזמן האחרון לפיוסה, ותשלח פקודתה להאדמ. קורבע לעמוד מול בית הנשק, ערב קורבע את לבו להעביר חלק גדול מהצי האדיר אשר לו, במספר תשע אניות דרך הנהר מין על פני הסוללות והאניות אשר לחינא, לא נשאר לו בים בלתי אם שלש אניות גדולות אשר מעמק הליכתן לא יכלו לעבור בנהר. והחינים החכמים לא מיחו בו, כי לא היתה להם פקודה מגבוה לעצרהו על דרכו, ואולי עוד שמו בלבם בראותם כי מביא האויב את עצמו בין המצרים, בעברו בדרך אשר תסגר מאחריו ולא יוכל עוד לשוב. ויהי מקץ הזמן הקבוע ויערוך קורבע את כל כלי משחתו על אניות האויב ויכן עד חרמה, ורק שתים מהן החישו מפלט להן בין אניותיו ותעבורנה במעלה הנהר להעיר פו-טשו, וגם מהנה נשקעה האחת בדרכה ותרד תהומה. אחר כן הרס את סוללות בית הנשק ויכבשהו כלה, ומשם השיב אניותיו במורד הנהר בדרך אשר בא, ויהרוס את כל הסוללות אשר לעברי הנהר עד אשר הקריב אל סוללות קינפאי אשר על האי וואָנפו, ששם היתה להן המלחמה מפנים ומאחור, כי גם שלש האניות הגדולות אשר נשארו על חוף הים מעבר מזה נתנו מחי קבליהן במבצרי האי ההוא, – כן אבד ושבר קורבע בריחי חינא בעדו, ועתה נטה ידו על המוקשים וכלי הנפץ הטמונים באשד הנהר ואז תהיה הדרך פתוחה לפניו לצאת ולבוא בנהר כאות נפשו. ממוצא הדברים האלה נראה כי העיר פו-טשו עוד לא נלקחה, ויודעי העתים נחלקים לדעותיהם, אלה אומרים כי עתה יט קורבע ידו על האי פאָרמאזא ואלה אומרים כי ישית פניו להאי האינאן, ויש אומרים כי הנה חזרה חינא מדעתה וחפצה היא עתה לשחר פני צרפת לשפות שלום לה; אבל הדבר אשר ממשלת חינא עושה עתה בידים מכחיש את השמועה הזאת – כי לו חפצה בשלום, אזי היתה ראשית פעלה להעמיד את הגענ. לי-הונג-טשאנג בראש חילה כמקדם, והיא לא כן עשתה – כי בידו הפקידה רק את המשמרת על בתי הדוהר, ותחתיו הוקם על השר הידוע באיבתו הגדולה לכל בני אירופא, שמו צזאָ-צזוּ-צגוּנג-טאנג (אם ח"ו יעמוד זמן רב על מקומו, אז סכנה גדולה צפויה באמת לשיני כל הקוראים האירופים –) להיות עומד על גבו. מקאנטאָן גרשה הממשלה את כל הסוחרים הצרפתים וכבר עזבו מקומותיהם ויבואו להאָנגקאָנג. וכל המעשים האלה נעשים משני הצדדים רק בדרך אגב – כי עוד לא קראו איש על רעהו מלחמה גלויה בשערים. עודם מחכים איש לרעהו בקול הקורא הזה, באין את נפשם לקבל עליהם אחריות המלחמה לפני ממשלות אירופא, אנגליא נרגנת ומתקוטטת בצרפת בסתר ובגלוי, וגם מתנגדי זשול פעררי דוחקים עליו את השעה בדרשם ממנו לקרוא את מחוקקי הארץ לאספה רבה והנם שמים אשם נפשו על עשותו מעשיו בחינא בטרם ישאל את פיהם, כי בזה יעבור על חוקי הקונסטיטוציא אשר למענה חרד את כל החרדה בישיבותיה האחרונות. אם ימשך המעמד הנוכחי לימים הרבה אז יוכרח זשול פעררי לאסוף אספה למען יוכל לקרוא על חינא מלחמה, ולא תהיה אחריותה חלה עליו בלבד. הבאראָן קורסעל, ציר צרפת היושב בברלין, היה בימים האלה בפאריז, ומשם נסע עבר לווארצין, מקום שבתו של הנסיך ביסמארק. לנסיעתו זו גדולים חקרי לב, כלם משערים ואומרים כי יש לה יחס עם סכסוך צרפת בחינא. יש אומרים כי נתבקש ביסמארק להתערב ולעשות שלום ביניהן. אם כנים הדברים – ימים יודיעו.

---

"המליץ", שנה עשרים, "המליץ", שנה עשרים, מס' 64, 29 באוגוסט 1884, עמ' 7; מס' 65, 1 בספטמבר 1884, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.